תוצאות החיפוש

שנערכה בעבר ביני לבין אחד מיושבי הישיבות, מדי שבת הייתי פוגש אותו והוא היה מתעניין בנושאים שונים במשנת הרמב"ם וכל הרוצה לחשוב עליהם רע אחר האמרות הללו מתוך רשעות [שהרי אחרי אמרה ברורה זו אי-אפשר לחשוד בחז"ל שהם ייחסו וכך תמצא בלשון כל האומה 'כיסא הכבוד'  [כלומר, הכיסא אינו של הקב"ה שהרי תתחייב מכך גשמות, אלא של כבודו איכות ומנעד של דרגות התעוררות]". מי אמר שהרמב"ם צדק בזה?".

בחלקו הראשון של המאמר למדנו על דעת הרמב"ם שאסור באיסור חמור ביותר לייחס לה' גשמות מכל סוג שהיא. איסור זה לדעת הרמב"ם הוא בגדר כפירה והעבודה-הזרה החמורה ביותר. הרמב"ם כבר לימדנו על דרכו זו של אונקלוס בספרו מורה-הנבוכים, וזה לשונו (עמ' לו): "אבל התרגום הלך כפי שיטתו ופירושו זה בניגוד גמור ומוחלט לדברי הרמב"ם לעיל, שבאר מפורשות שהכתוב נקט בלשון "כְּבֹדִי" כדי להרחיק וכבר העיר רבנו הרמב"ם על תרגומו זה ודומיו, וזה לשונו במורה-הנבוכים (עמ' מא): [תחילת דבריו הובאו בראש

ונראה לי כי מעבר לקבלה שגם שם מובאים דברי ההבל הללו, הוא פשוט לא הבין שדברי הנביא ישעיה הם משל! האם מי שמבטל ומזלזל בכבוד קונו, דהיינו בכוח המחשבה של האדם, מסוגל להציג את עצמו כחסיד נלהב של הרמב"ם? כמו כן, הקוקו ביקש להחדיר את ההזיה שרבנו הרמב"ם אינו מתנגד לקבלה הפגאנית ובכלל לדרכו המטונפת, שהרי אם רשעותו של צבי יהודה במאמר "הרמב"ם ו ה ר מ ב" ן  – יחי ההבדל הקטן (חלק ב)" , עסקתי בין השאר באמונתו של , ואף רמז שפיו ולבו של רבנו הרמב"ם אינם שווים, וזה לשונו של אבינר ובסופם דברי רבו: "הרמב"ם סובר שכל התופעות

והלא זו הייתה מטרתו של הרמב"ם: שספרו ישמש כספר פסיקה. מדוע אפוא התעלמו "חכמי זמננו" משאיפתו המוצהרת של הרמב"ם? ייחודיותו של התלמוד בעיניו של הרמב"ם מתבטאת בעניין נוסף, והיא דעתו של הרמב"ם ביחס לכלל המפורסם בפוסקים עדוּת מבית מדרשו של הרמב"ם באיגרת שכתב אחד מבאי בית-המדרש של ר' אברהם בן הרמב"ם, הוא מספר, שר' אברהם כמו שנהגו במקומנו זה דהוא אתריה דמרן [=הרמב"ם] ז"ל, ועל פיו יחנו ועל פיו יסעו [...]

ואגב, החוקרים הגרועים שבגרועים הם חוקרי משנת הרמב"ם למיניהם, מפני שהם גם הפכו את רבנו לעוד איזה פילוסוף להלן תשובתי: האמנם הרמב"ם המציא (מלה מכובסת לְזִיֵּיף),   את שלושה-עשר יסודות הדת?! ומעניין שבכל מקום, הפילוסופים חוקרי הרמב"ם הללו, מחליטים שהרמב"ם נטה אחרי אריסטו, ואפילו במקומות הרבים ובכן, כמו בנצרות, שהפכה את כל המצוות לאלגוריה, כך היא דרכם של הפילוסופים וחוקרי הרמב"ם במיוחד, רובם כופרים סיכומו של דבר, לפי דבריך ניתן לעבוד אלילים בהכשר התורה ובהכשרו של ה' יתעלה!

לפיכך, הרמב"ן מסיק למעשה, שמטרתו של אונקלוס איננה הרחקת הגשמות כדברי רבנו במורה, שהרי אם באמת מטרתו של קושייתו השלישית של העבד הנרצע והנה עוד קושיה של הרמב"ן על רבנו: אונקלוס לא הרחיק מן ההגשמה בספר דברים קצרו של דבר, מי שיעיין שם יבין, שאין שחר לטענותיו המרושעות של הרמב"ן הוזה ההזיות. ידועים בקבלה וסודם ליודעים חן". עם-ישראל או מתלווה לבני-האדם וכו'. *** ועוד בעניינו של הרמב"ן ראו: "הרמב"ם והרמב"ן – יחי ההבדל הקטן"

כיצד יש להבין את ההתרחשות הזו לאור משנת הרמב"ם? רבנו הרמב"ם מלמדנו במורה-הנבוכים (ב, מב) שכל פרשת "ההיאבקות והשיחה הללו [עם המלאך היו] במראה הנבואה". זהו אפוא הרקע למאבקו של יעקב אבינו, וזהו חסדו הגדול של הקב"ה ליעקב אבינו, שבעת השבר והמשבר הנורא הוא הרוחנית מול עוצמת אישיותו השלילית הכבירה של עשו אחיו. בדברים שהובאו לעיל הסברתי כי צליעתו של יעקב אבינו הינה רמז למאבקו של כל אדם ואדם עם כוחות החומר שבקרבו

ואת כל הרשע והפשע הזה עושים הם באצטלה של "משנת רבנו הרמב"ם". ולהבנת מעמדו ומהותו של התלמוד הבבלי ראו: "ותופשי התורה לא ידעוני (הַוָּיוֹת דאביי ורבא)", "האם לדעת הרמב"ם ביחסו שכל וגלדי בצלים ושאר ירקות לכוכבים וגלגלים, או את מקורות הדם עם הלול הדמיוני שבנה הרמב"ם בתוך כֹּה גדולה הייתה אהבתו של הרמב"ם לאמת, וכֹה עז היה רצונו להנחילה לראויים לה, והנה לפניכם דבריו בסוף הקדמתו מדוע רבנו הרמב"ם לא יצא כנגד רש"י?

ביום שישי ג בטבת תשפ"ד (15.12.23) פורסמה כתבה באתר האינטרנט של ערוץ 7. נלמד על הערך הנעלה של נשיאה שווה בנטל. להביא את שבטו של לוי ". לפי ר' עקיבא גם שבטו של לוי השתתף אפוא במלחמת מצוה, כלומר גם משבטו של לוי לקחו אלף איש למלחמה! כללו של דבר, תורתם היא תורת מינות עקושה ויקושה שמתעבת את ייעודו של עם-ישראל: להיות עם חכם ונבון שמבער

ועל חסידיו השוטים אשר העמיקו בתורתו של מנדל, אומר הרמב"ם (הל' תשובה ג, יד–טו): "ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא ועל עבודת האלילים של הספירות ראו מאמרו של הרב נאור טויטו: " יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ו) ". אבל אחרי זה באו רבותינו נשיאינו וגילו עניני הקבלה שבחיבורי הרמב"ם". – בוודאי שלמד ועסק הרמב"ם גם בתורת הקבלה". מהי אפוא טענתם? של הרמב"ם לקבלה (חלק ה) ", והנה לפניכם מעט מן הנאמר במאמר שם, על תשובות האי גאון שנשען עליהן מענדי שמענדי

מלחמה שאליה ולתוכה הוא גרר את רבנו הרמב"ם בעל כורחו, ובמקום לשמור על כבודו של רבנו, ר' יוסף גרם לרבנו מטרתם במכתביהם הייתה לקבל תשובה אוהדת מרבנו הרמב"ם כדי שיוכלו לפרסמה ולנגח באמצעותה את ר' יוסף, וכן כדי ואז יפרסמו את זה [=את מכתבו של רבנו הרמב"ם אליהם] ויתכבדו בו, ואין בני אדם יודעים מה שכתבו הם, ובגלל והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת הרמב"ם בעניין האמונה בתחיית המתים: "ואשר לעניין המאמר, מאד תמהתי עליך היאך שלחתוֹ אלי [=את מכתבו של

בחלקו הששי של המאמר: "יחסו של הרמב"ם לקבלה", עסקתי מעט בעניין האמונה הכוזבת ב"גלגולי הנשמות". כמו כן, גם בתרגומו של אונקלוס אין שום זיז לתלות בו את הפרשנות הפגאנית של הבדאי. הפושעים בחטאים ובעוונות החמורים, ומשמעו: הכרתת הנפש מחיי-העולם-הבא בשל גודל רשעם וחטאתם, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם כמו כן, אף אחד מחכמי ישראל האמיתיים לא העלה על דעתו להאמין בהזיה כֹּה פגאנית, וכמו שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם גם לרבנו הרמב"ם שחי כמאתיים שנה אחר כך, ולא היה בקי כמותו בכל השקפות התורה וחז"ל, היה ברור כשמש שהזיה

שמעתי היום ברדיו איזה פרופ' שמאלני בעל-שם, אשר בז לתוכנית הטרנספר של טראמפ, הוא טוען שהיא לעולם לא תיתכן אך המראיינת שתקה, ואין לי צל של ספק, שאף-לא-אחד מבניו או בני-בניו של הפרופ' הם לוחמים בצה"ל – ויודע אנכי מי אמר שהדם של החטופות אדום יותר מדמיהם של לוחמי צה"ל?! ומי הן בכלל החטופות הללו? מי אמר שדמכן שווה יותר מדמם של חיילי צה"ל? מילה אחת של חשבון נפש לא תשמעו מהן על המחיר הכבד שכולנו נשלם בעבור חזרתן.

ולאחר הבירור הלשוני הקצר, הבה נעבור להלכות עבודה-זרה (ט, א): "שלושה ימים לפני אידיהם של גויים אסור ליקח גדוליהם לידע את הנסתרות ולפעול "גדולות ונצורות", בהודאה ברוממותו של בר-יוחי ובסגולת ל"ג בעומר במירון ודברי רבנו בעניין הנוצרים מזכירים מאד את הכת של מנדל הטמבל. ברם, דינם של עובדי האלילים מקרב הכת של ליובאוויטץ' חמור בהרבה מדינם של הנוצרים עובדי האלילים, שהרי טועני טקס זה כלל מאפיינים וחפצים פגאניים רבים, כגון הצלב של ישו, כיסאות ושרביטים "קדושים", ועוד.

מי רוצה לקנות את המכנסיים המטונפים של קנייבסקי? לאחר מותו של חזיר היבלות קנייבסקי משפחתו רודפת הבצע והתאוות פרסמה מכירה פומבית למכנסיים המטונפים של החזיר לסיכום, לבגדי הקודש אין שום "קדושה" מאגית, אלא היחס כלפיהם צריך להיות קדוש, דהיינו יחס של זהירות וזריזות שמדובר במשל: מקלו של ר' מאיר הוא משל לחכמתו ולמוסרו של ר' מאיר אשר מלמדים דעת ואמת לשומעי לקחו, שהרי לעומת זאת, השימוש שעושה משפחתו רודפת הבצע של קנייבסקי במקל שנזכר בירושלמי, הוא בדיוק כשימושם של עובדי

3) וכי יש מקום לחשוד בנח שהוא מתאווה לאשתו של העורב? לציפור?! ואיזו מן הזיה זו? יש רמז במדרש לחטאו של דוד באוריה החתי ובבת-שבע: "שמא לאשתי אתה צריך?". כל החושד בכשרים נקרא רשע. להשיב להם תשובה קצרה וניצחת ככל שניתן, כדי לסתום את פיהם הטמא ולמחוק את גיחוכם המרושע, וכמו שנאמר בהגדה של

של גתות טמאה ושל גרנות טהורה. זה הכלל,  העשוי לקבלה טמא, לכנוס טהור". וכך תרגם קאפח: " וכבר הודיע את הכלל   בכל זה:  העשוי לקבלה טמא. ראיה מהלכות כלים (ה, ח) וכך פוסק רבנו שם: " זה הכלל, העשוי לקבלה מקבל טומאה, והעשוי לכנוס בו טהור". משנה זו: " וקד אכ'בר באלאצל פי ד'לך כלה,  העשוי לקבלה טמא, לכנוס יעני ליג'מע בה לא אן יג'מע פיה טהור ", וכך תרגם שם קאפח: " וכלל אחר  שכל שאינו עשוי לקבלה טהור, ואף-על-פי שאפשר שיקבל".

בהמשך דבריו, רבנו מסביר שגם התואר "אחד" הוא בגדר נספח לעצמות, שהרי תואר זה הוא חלק ממכלול אינסופי של תארים מספריים אשר מונים כמות מסוימת של עניינים [...] כל-שכן אם ספרנו כמות מסוימת של חומרים [...] ולכן, במעשה בראשית פעלי האמירה נועדו גם לשם המטרה הזאת, דהיינו כדי לשמש בתפקיד של ציווי ופקודה לפיו ה וכבר השבתי לו בהרחבה במאמר: "הרמב"ן – המִּין שלא יבין".

בתיה:  "אבל גדולי ישראל והרמב"ם, הרמב"ם, הזהירו מפני השימוש המניפולטיבי וחילול התורה למען הישגים כמו כרטיס אשראי, כמו קצבאות, הרמב"ם הזהיר מפני הדבר הזה". מראיין (בלעג):  "הרמב"ם הזהיר מפני קצבאות? הרמב"ם הזהיר מפני גפני וְוַעדת הכספים?". בתיה:  "בוודאי, בוודאי, הרמב"ם הזהיר באזהרות חמורות מאד שלא לעשות מהתורה... למה הרמב"ם אומר תיפרד מן הצדקה?". מראיין [קוטע שוב את בתיה]: "אני, ממש, לא".

לדרך האמת של אור הרמב"ם! קצרו של דבר, אלי הדרדעי האורתודוקסי, אשר אוכל מן התורה בהיתרוֹ של קאפח השׂכיר המגואל, הפך את לימוד מורה-הנבוכים בקיצור, הזיותיהם של ה"מתכלמין" אינן מעידות אך ורק על עצמן, אלא אף על הזיותיו של אריסטו ושאר חכמי-קדם, כללו של דבר, אין לומר 'זה סיבת זה' כלל. של דברים שמצויים זה אחר זה, כולם] הם לדעתם שווים.

הבה נחל אפוא לעיין בדבריו של רפי הבהמי: "בזמן האחרון נהיה איזו תופעה כזאת של חרדים רוצים להתגייס [... בכוחם של החיילים [...] אבל אני יודע שהמנוע של החיילים, זה הילדים הקטנים, תלמודי התורה, זה מפי תינוקות של בית רבן, זה שלומדים תחילה אתייחס לצביעותו של רפי הבהמי, ובכן, שימו לב, כמה משפטים לאחר שהוא מצהיר: "אינני מזלזל בכוחם של הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?'

סיכומו של דבר, נראים הדברים שמציאותו הדמיונית של המלאך "מטטרון" הייתה רווחת מאד בקרב המינים הקדמונים, בָנִים שׁוֹבָבִים' [יר' ג, יד] – חוץ מאחֵר [=חכמים ביקשו לרמוז להוראתם לפיה אסור להאמין למינים ולכן אין לקבל על עם-ישראל, ולכן נאמר שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויותיהם של ישראל – דהיינו, לפי דמיונם  של המינים כללו של דבר, מטטרון אינו מלאך, הוא משל שמשלו חכמים להזיות הפגאניות אשר מכלות ומשחיתות את שכלו של האדם מזו של אחֵר.

במאמר זה ננסה להבין מהו עץ הדעת ומהו עץ החיים לאור דברי הרמב"ם במורה-הנבוכים. א. וכֹה דברי רבנו הרמב"ם במורה (א, ב) בבארוֹ שאלה זו: "נראה מפשט הכתוב, כי הכוונה הראשונה באדם שהוא יהיה טרם שנעיין בתשובת רבנו הרמב"ם לשתי השאלות האחרונות, יש להקדים ולבאר שני מושגים הכרחיים להבנת סודם של למושגים אלה ישנה חשיבות רבה להבנת דרכו של רבנו בפירוש חטאם של אדם וחווה. בחלקו השני של המאמר נמשיך להעמיק בנושא זה ככל יכולתנו, ונוסיף לבאר ולהבהיר את סודם של עץ הדעת ועץ החיים

והפקפוקים (ואמרתי 'כמעט' כי רבנו אמנם רמז לכך שייתכן והמדע הקדום משובש, ראו: 'הרמב"ם ידע שהנחות המדע ואם בכל זאת רבנו החליט להסיק מסקנות מן העולם הדמיוני של אריסטו, לעניינים הללו שהם ברומו של עולם (אף שחכמים אריסטו ורבנו לפיו האדם הוא "עולם קטן" – דהיינו שמבנהו ואופני פעולתו והִתנהלותו של העולם דומים לאלה של ודע, שהיה ראוי שנדמה יחס ה' יתעלה אל העולם יחס השכל הנקנה אל האדם, אשר אינו כוח בגוף, והוא נבדל מן הגוף והילת האלילות של אריסטו ההוזה חדרה לליבו של רבנו וטשטשה את חשיבתו], ויבנה על כך היקשיו וראיותיו, ואם

סודו של עץ הדעת הרמב"ם מבאר, שהאכילה מעץ הדעת לא העניקה לאדם "דעת"   במובן השכלי והמדעי, אלא היא השפילה בהמשך דבריו במורה שם (א, ב), רבנו הרמב"ם מתאר את הצער הגדול שאחז באדם הראשון בעת שהבין את ההפסד העצום עונשו של האדם הרמב"ם עוד מבאר, כי לאדם הראשון ניתנה הזכות להתענג עונג רוחני במושׂכלות בשקט ובשלווה. בנחת ובשלווה, זו הייתה תכלית יצירתו: להתענג על ה' מתוך אותו עידון בשפע הגשמי שהיה בגן-עדן, וכפי שכותב הרמב"ם נשים לב, כי הרמב"ם מדגיש את דברי חז"ל המאדירים את גודלו הבלתי-נתפס של עץ החיים.

כך נשאלתי באתר אור הרמב"ם, והנה תשובתי לשואל לפניכם: הסיבה המרכזית להעדר ביקורת על רש"י-שר"י היא רמתם ובכן, הנני יכול להפנות אותך למאות המאמרים באור הרמב"ם אשר מוכיחים את הנקודה הזו מִצְּדָדים מחשבתיים והלכתיים הרמב"ם בגדולי האסלה" , וממנה תלמד שכבר בזמנו של הרמב"ם רובם המוחץ (למעט בודדים נדירים מאד) של הנחשבים ואוכיח לך זאת: במשך מאות רבות בשנים נכתבו ביקורות רבות כנגד רבנו הרמב"ם, ביקורות קטלניות אשר כולן עד תחשוב למשל על הרמב"ם או על אחרים שהיו להם הרבה מתנגדים.

וכך פירש שם רבנו: "ואמר, אם יחלקו עליך חבריך בסברה, אל תחייבם לקבל את סברתך, מפני שהברירה בידם לקבל את לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדין". לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדין". ביחס לתוספת: "קא חייך" אין לי ספק שקטע זה הוא מסוג העניינים שהרמב"ם היה סבור שעדיף היה שלא ייאמרו, ראו כל שכן וכפי שראינו לעיל, שטענותיו הפליגו לענייני כוחה של סמכות ולא לעניין כוחם של ההיגיון והראיות.

הרמב"ם בהחלט מתבטא שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם-הזה. של קופה של צדקה עירונית, השייכת לקהילה היהודית הוא חלק אינטגרלי מכל עיר יהודית בישראל. מה מקום ללשונות של המלצה בנושא?? שמא תאמר: נכון, אבל עדיין קיים טיעונו האחרון של הרמב"ם "שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן קצרו של דבר, כל קבלת כסף או שווה כסף או כל טובת-הנאה מכל סוג שהוא שאיננה נובעת מעמל של מלאכה ופרנסה הינה

אחד היסודות החשובים ביותר במשנת רבנו הרמב"ם הוא מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית. מן המפורסמות שרבנו הרמב"ם כמעט ולא חידש דינים מדעתו, אלא רובה המכריע והמוחלט של פסיקתו היא למעשה פסיקה ובפרק האחרון של המאמר "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם" הבאתי דוגמאות לכך. סמכותו הנצחית של רבנו הרמב"ם ברם, רבנו הרמב"ם לא כן עמו, רבנו הרמב"ם היה נאמן לכללי ההלכה והמחשבה של מכאן גם גדולתו ועוצמתו וסמכותו האדירה של רבנו הרמב"ם, ומכאן גם יובן מדוע כל החולק עליו כחולק על חכמי

, וכלשון העם: "שלא לנקר עיניים", ואין צורך לומר ששום דבר מן העניינים הללו לא נפסק להלכה על-ידי רבנו הרמב"ם וכבר הרחבתי בהזיות הפגאניות המטופשות הללו של עובדי האלילים, ראו במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם כיצד יש להבין את הגמרא הזו לפי הרמב"ם? הרמב"ם אומר אין עין הרע, בסדר, אבל הגמרא אומרת שיש. אז זה כבר דיון". בהדיה בהמשך דברי סעדון הוא מזכיר את הגמרא בפסחים, וכבר התייחסתי אליה במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם