החברתיות, ובעיקר בתגובות לפוסטים הממומנים שלהם, כך תמחו בהם בצורה יעילה, וגם, תפרסמו את המילים הנוקבות של להשתלט על זולתו, וזו הבעיה הקשה עם הדת האורתודוקסית – אשר גם  מחללת-שם-שמים בעזות פנים בעושק שיטתי של

ובכן, לקמן נבחן את מקורו של הכלל הנדון, ונראה שהוא עוסק אך ורק במנהגים, לא בהלכות דאורייתא או דרבנן, "לפיכך, יום ארבעה-עשר אסור בעשיית מלאכה מדברי סופרים כמו חולו-של-מועד. והוא קל מחולו-של-מועד, ואינו אסור אלא מחצי היום ומעלה שהוא זמן השחיטה. לאחר שראינו את המשנה נעיין בפירושו של רבנו למשנה זו, וכֹה דבריו שם: "לפי שאמר: 'נותנין עליו חומרי מקום ולשם הבהרת דברינו נעיין בהלכות עבודה-זרה (א, ט–יג) בעניינוֹ של אברהם אבינו ע"ה: "כיוון שנגמל איתן זה,

אונקלוס מרחיק מן ההגשמה בהרחיקוֹ את פעולת נשיאת היד מה' יתעלה (אף שמדובר במשל ברור), ומתרגם שמדובר בקיום של וכבר ראינו שלל פסוקים שבהם אונקלוס שולל זיקה מסוימת לעולם החומר שיוחסה בפסוק לה', בהסיטו אותה לדברו של וביחס לאופני התרגום של "זרוע" ו"יד" כאשר הן מיוחסות לה' יתעלה, ראו בדוגמה קעא. וכבר הרחבתי בענייני התרגום של "זרוע" ו"יד" כאשר הן מיוחסות לה' יתעלה, בדוגמה קעא. ועוד, שאונקלוס לעולם מתרגם את מילת היחס "אֶל", כאשר היא מיוחסת לה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (מאות רבות של

נשאלתי כך: נכנס אלי אחד הליצנים הברסלבים לבקש צדקה ולתת לי ספרון של כומרם שיק, כמובן שלא לקחתי את ספרונו ובכן, אסור לתת לו צדקה, ראו את דברי רבנו בהלכות מתנות עניים (י, יב): "ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה ומזאת נוסיף ונלמד גם לכל הקופות המפוקפקות של המינים וצאצאיהם רודפי הבצע והתאוות ומפיצי השקפות המינות, הליצן הברסלבי הזה הינו עני באמת אשר אינו מסוגל לעבוד עבודה, אסור לתת לו צדקה, מפני שהוא מפיץ תרבות של

כמובן שלרשע הזה לא הייתה תשובה, והוא התחמק בתשובה מוכנה מראש "שלא ניתן לדעת ולהבין מאומה על דרכיו של הקב"ה" וכיו"ב, והוסיף "שצריך להתחזק בתפילה" וכו', ולא היה בדבריו שום זיק ולו הזעיר ביותר של חשבון נפש ויתרה מזאת, זו היא המטרה המרכזית של הייסורים – כלומר שניקח מהם מוסר ונפיק מהם לקחים, וכמו שנאמר במפורש כל אלה הלעיטו אותנו בשקר במשך שנים רבות כי התפילה היא מרכז הווייתו של האדם הדתי! בתמונת שער הרשומה: יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב.

וגדולי המינים החרדים חברים המה לאנשים משחיתים, אשר מרוויחים הון עתק מצריכת-היתר המחליאה של החברה המודרנית בדרך זו הם הורסים את בריאותם על מזבח הבהמיוּת, ואת בריאותם של צאן מרעיתם על מזבח הכוח הפוליטי והכלכלי חמדת ממונם], או שיִּראֵהו ולא יעיד עליו בכך [=ורבים מגדולי האסלה המינים שותפים המה לסתרי העושק והחמס של ומוסיף רס"ג ואומר בפירושו הארוך: "דבריו אלה [של שלמה, הינם] הקדמת הודעה למי שמשתדל להיות צדיק, אומר לו בדברי רבנו טמון יסוד חשוב מאד, והוא שהקב"ה לעולם יהיה בעזרו של איש האמת, ויסייע לו תמיד להוכיח את האמת

אם אכן יתקבל החוק הזה הוא יהיה אחת העשיות הברוכות של הכנסת התשיעית. אחת הדוגמאות הנוראות היא ללא ספק תלאותיו של מר יוסף מלמד ראש מועצת ראש-העין. ואף-על-פי-כן, המשטרה לא היססה להביא את החשדות הללו לידיעתה של העיתונות והיא רקחה מרחקת של "האשמות" מכל אולם, כשהוכחו חפותו וניקיון-כפיו של מר מלמד, הזדרז העיתון לכתוב כתבה חיובית. אז חשתי את משמעותם הגדולה והנוראה של דברי חז"ל: 'מוטב לו לאדם למות ואל יתבייש'".

והפיכת ידו של משה למצורעת כשלג וריפויה הייתה אות פלאי, והפיכת צווארו של משה לשיש הינה אות פלאי עוד יותר ומקורו של רש"י לעניין הכבוד הגדול הזה הוא במדרש תנחומא מהדורת המינות של וורשא, אך במהדורת כתבי-היד של עוד בעניין מהדורת המינות של מדרש תנחומא, שימו לב: במהדורת כתבי-היד של בובר נאמר כך (פרשת יתרו סימן ה) "לקראת" היא מילת יחס, והנושא לא יופיע לעולם לאחר מילת יחס. של ישראל!

[להלן תמלול דברים שנאמרו על-ידי ד"ר הני זוביידה בתוכנית "משכן לילה" (17.5.20) לזכרו של אבא מרי – יוסף את הדברים כתף ושיתף ד"ר מנשה ענזי מהמחלקה להיסטוריה של עם-ישראל, שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. , הובילו למחאות ולהפגנות, ובסופו-של-דבר, גם להקמת ועדות הבירור והחקירה השונות. שניהם לא חסכו זמן וכסף, ולבסוף הצליחו להביא ליציאתם של יהודים רבים בשנת 1962. אני מרכין ראש על הליכתו של עוד אחד מדור הנפילים של ארצנו, ללא שקיבל את ההכרה הממסדית שמגיעה לו כגיבור

מלאכה" לכך שאין להם מלאכה כלל, אלא שהם יכולים להתבטל ממלאכתם כדי לעסוק בצרכי-ציבור, כגון: לימוד תינוקות של סנהדרין (יז ע"ב), רק פרשן סכל ונבל: [ג] "ועשרה בטלנין – עשרה בני אדם בטלין מכל מלאכה [=כחרדים הפרזיטים של – ואם ראוי וכשר להתפרנס מן הקופה הציבורית רק בשל השתתפות בתפילת הציבור, כל-שכן וקל-וחומר לפי דמיונם של שמדובר בעוון חמור מאד, שהרי נאמר שם על הקב"ה: "מיד הוא כועס", כלומר מפשט מדרש זה ניתן להכשיר מימון של

הינו אחד המוטיבים המרכזיים בספר משלי, ולמרות זאת, הנטייה אחרי ה"תקינות הפוליטית" הינה אחת מאבני היסוד של וחמור מכך, סופם של אותם כסילים שדברי השקר שבפיהם יהפכו לאמת הפנימית שלהם, ולא רק כי השוחד מעוור עיני ומסוף דברי רס"ג לעיל עוד למדנו, כי רוממות כבודם של הכומרים השכירים אשר מהללים ומפארים זה-את-זה בתארים מסולסלים; וכן רוממות כבודם של כל יושבי הישיבות למיניהם, כאילו בלימוד תורת מינותם המשמימה הם פועלים " שבים שוב ושוב לאכול את אותו התבשיל המתועב שהוגש ונערך והוכן לפניהם, תבשיל שיצא ממטבחי המינות והמוות של

בשבוע שעבר איבדנו איש יקר ואחד מעמודי התווך של המאבק המזרחי בישראל. על אף שפעמים רבות ההיסטוריוגרפיה של המאבק המזרחי מתעלמת מכתיבה כאקט של מחאה, לגבי הקהילה התימנית היה "דעת" של חיים שר-אבי, שהיה אחיו של חבר הכנסת מטעם מפא"י ישראל ישעיהו-שרעבי. האומץ והנחישות של דחוח-הלוי. אני מעיינת בגיליונות "אפיקים" שברשותי והדומיננטיות של דחוח-הלוי ניכרת בכל עמוד.

תואר לעצם או למאפיין כלשהו לעצם, כלומר האם השם 'אניה' מבטא שם עצם כגון 'אניה', או נספח לעצם כגון צבעה של כלומר, הוא אמנם לא נכשל בדימוי ישיר לבורא-עולם, אך הוא נכשל בהחלט בריבוי אמיתת עצמותו של הבורא, ומחריב [כמו שאר הנבראים כגון האדם] ולא אותם הנשואים [תאריו החיוביים] כמו הנשואים הללו [כמו תאריו החיוביים של האדם, וכל זה לפי דמיונו של סובר התארים], ותהיה תכלית השגתנו לפי דעה זו שיתוף לא יותר [שהרי החלטנו שיש קצרו של דבר, אם מחייבי התארים עובדים אלהים אחרים, מה יהיה דינם של גדולי-טחורי-האסלה?

במדנים [בתכסיסים ובתחבולות] לא ישיג מאומה [=לא יימלט מהכלא], ויבואו מהמדנים לידי התדיינויות [בסופו-של-דבר ובעת הוויכוח יקל ביריבו ואף יזלזל בו [כמנהג עורכי-הדין המושחתים והמרושעים של ביבי, להטיל רפש באופנים בדבריו האחרונים רס"ג מתאר את שיטותיהם של ביבי ולוין ורוטמן ויתר הרשעים אשר קמו עלינו לכלותנו: אנשי הזדון ההנאה מדברי-תורה, כי כל הנהנה מכתרה של תורה – נעקר מן העולם. ולאחר עשרות שנים של צביעות ושיתוף פעולה עם עולם השקר, יתעוורו עיני שכלו והסכלות תתקבע במחשבתו.

הדמים" הם אפוא בעלי העבירות, ובימינו הדברים מכֻוונים בעיקר לחוצבי התורה למיניהם, אשר משתמשים בכתרה של ואחזור לרס"ג שבפירושו הקצר מוסיף: "אם היה המושל מאזין לדברי השקר, יהיו כל משרתיו רשעים", ואכן, כל משרתיו של ואין גבול לשקריו ולרמאותו של אחאביהו הרשע, ורק אתמול הוא הודיע שהוא חיכה לעדות שמונה שנים! למלא את ייעודנו: לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש ולהיות עם חכם ונבון, ויהי רצון שנזכה לראות את התממשותה של

ריחוקו של עם-ישראל מאלוהיו גורם לו בהכרח להתדמות לעמים אשר סביבותיו, כלומר לאחוז בשביבי עבודה-זרה או אחרי ברכות (סעודות 'אמנים' ושמא צריך לומר 'סעודות המינים'). 6) הפיכת התורה לכלי פרנסה ועקירת תפקידו של שוויון מגדרי שאינו קיים בטבע. 8) התהדרות ב"מדינה יהודית" גם מבלי שמקיימים בה את תורת משה. 9) שילוב של

הורים ומחנכים רבים חשים ש"משהו פה לא בסדר", הילדים והנערים מפונקים ובמקרים רבים ללא מידה בסיסית של הכרת אימוץ הגישה שגורסת שיש לשים את הילד במרכז, גרמה לכך שההורה או המורה הופך מדמות מכוננת בחייו של הילד, לדמות שולית מאוד, במקרה הטוב מעין מנחה-חבר, שלא מתערב בחינוכו של הילד, ורק מספק לו תזכורות/המלצות כיצד הסיבה לתסכולם של אנשי החינוך אדם שהולך בדרכי היושר והמוסר, ועשה ככל יכולתו למען הצלחת חינוכם של בניו ולכן, יש לצמצם את החשיפה של הילדים והנערים לאינטרנט ככל שניתן, ולפקח עליהם מקרוב.

ומשמעוֹ ביחס לה' יתעלה הוא חלות עונש כבד, אונקלוס לא נמנע מלתרגם את הפסוק באופן מילולי, שהרי משמעוֹ של כְּנִשְׁתָּא יְהֵי רוּגְזָא", דהיינו ועל כל העדה יחול העונש הכבד, וזאת אם לא יקיימו בדקדוק את הוראותיו של וברור שהרוגז הוא עונש כבד, שהרי כאמור רוגז איננו חל והוא חלקו ונחלתו של הכועֵס והרוגֵז לבדו, אלא, העונש רְגַז מִן קֳדָם יְיָ", כלומר, גם בי חל עונש כבד מלפני ה', וגם כאן רואים בבירור שהרוגֶז שנאמר בתרגומו של נפשו האומללה של הכועֵס והרוגֵז, רק העונש הוא זה שחל, ולכן ברור שהרוגֶז הוא עונש כבד.

בדרכים הישרות לפני ה', ויש כאן גם פרשנות וגם הרחקת גשמות: שהרי אונקלוס שוב מרחיק מאמיתת עצמותו יתעלה כל יחס התגלות, אשר כולל בתוכו כל התגלות של השגחת ה' יתעלה בעולם, ובעניין הנדון מדובר בהתגלות של פורענות. 2) ורעיונו המופלא הזה של רס"ג מאיר באור יקרות את שיטתו של אונקלוס להוסיף את המלה "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה קצרו של דבר, הרחקתו של אונקלוס בתרגמוֹ: "מִן קֳדָם יְיָ מִן שְׁמַיָּא", מובילה לתובנה שהגופרית והאש לא ורעיונו המופלא הזה של רס"ג מאיר באור יקרות את שיטתו של אונקלוס להוסיף את המלה "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה

הסכם זה ערוך במתכונת ההסכם בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שעיקרו תשלום שתי תוספות שכר בשיעור 7.5% – הראשונה באפריל, והשנייה במחצית השנייה של השנה. כן התחייבה נציבות שירות המדינה לעדכן את מדרגות-המס ארבע פעמים בשנה בשיעור של 100%. אולם, מי שמשכורתם ביוני הייתה 12,929 ל"י נטו ביולי יקבלו 14,487 ל"י, תוספת של 1953 ל"י בלבד. ואם צריכים הוכחה נוספת לחוסר רגישותה של הסתדרות העובדים הכללית למצבו של ציבור-העובדים מעוטי ההכנסה, מספיק

על שירתו של רצון הלוי בבואי לדרוש בשירתו של רצון הלוי שב אני וחוֹוֶה מחדש את החוויה של שירתו הברוכה, ציון וירושלים בשירתו של רצון הלוי הינן תמציתה של תקוות הקיום לא רק לעם היהודי אלא לכלל האדם. הארץ כולה הופכת למעיין אדיר של חיוניות ולשד בעצמותיו של העם הזה האחד והיחיד שלה. (שם) ומתיאורים אלה של ילידי הארץ, שהם נושאי עול המלחמה, בא תיאור של המלחמה עצמה. המשורר נאכל במוקדי האש של עצמו, הוא חוזה חזיונות של רוממות, אבל למי יַצִּיעֵם?

או לעובדים שהתקבעו באותן המשרות או במשרות הקרובות להן, אך המשׂרות הגבוהות נתקבלו על-ידי פתקים-קולות של הציבור בשילוב של קרבה לבעלי ההון ולבעלי ההשפעה, אשר דואגים להם בתמורה לכך ש"ידאגו" להם בחזרה בעתיד, בעיקר במימון שיווקם ופרסומם של הפוליטיקאים, אך גם במתן שוחד וטובות-הנאה במגוון צורות. עמידתם של הפוליטיקאים למיניהם רעועה מאד, מפני שהם תמיד נתונים לחסדיו של פוליטיקאי אחֵר, בכיר מהם, אשר אירוע תרבות בשם 'שיחות עם אלוהימה' של יוצרת הדראג [=הקוקסינל] 'מיס דובדבן'.

ממסדי למחיקת הערביות של השפה העברית. אינו ער דיו למשקלם המכריע של כלי התקשורת. היה עוד אחד, אשר פרוספר חסין, ח"כ של מפא"י בין השנים 1959–1969, אבל הוא היה של המרוקאים. זאת תרומתה של יהדות תימן? "יראו ב'אפיקים' ובכל עיתון מזרחי אחר שהופיע, את ראשיתה של התפתחות תרבותית-חברתית של יהודי המזרח במדינת

תוכלו להפיץ את התמונות הללו ברשתות החברתיות, בתגובות של הפרסומים הממומנים שלהם, כך תמחו בהם בצורה יעילה

דוגמאות של העלמה זו אפשר למצוא דווקא בספרים עבי-כרס או ספרים מיוחדים שתיארו את תולדותיהם החברתיות של בחלק הארי של המחקר. בארגנטינה בלט מאד חלקם של היהודים בעסקי הזנות [...] "הסטטיסטיקות מציינות עודף ניכר של גברים על נשים בין המהגרים היהודים בלונדון ובניו-יורק, ועודף גודל של וועדה מטעם הממשלה הפדרלית של ארצות-הברית, שהוקמה ב-1908, חשפה את פעולותיו של ארגון סוחרי-נשים יהודי בניו-יורק

ומה דינו של המוחק מצוה ממצוות התורה? עומד אותו הממונה של הים ומתקיים" וכו'. והקדוש-ברוך-הוא מאשר תורה מישיבתך, ומישיבתו של חזקיהו מלך יהודה, ומתוך ישיבתו של אחיה השילוני. ולזה יש לצרף את הנאמר בהמשך, ש"בעל הכנפיים" לא נכנס לשום ישיבה של מעלה אלא לישיבתו של ר' שמעון, משמע הזדעזע רבי חייא ובכה, ואמר: אשרי חלקם של הצדיקים באותו העולם, ואשרי חלקו של בר יוחאי שזכה לכך.

ואם תתמהו: ומדוע דינו של המסית יחידים או המסית מיעוט אנשי העיר, חמור מדינו של המדיח את רוב העיר או כולה דוגמאות בולטות לכך הן הטפותיו של הכלב מברסלב לנסוע לאומן לעבדו, או הטפותיהם של גדולי האסלה לנסוע למירון והנה לפניכם תיאור סקילתו של המסית בהלכות סנהדרין (טו, א–ג): "כיצד מצות הנסקלין? השקפה זו היא עבודה-זרה בפני עצמה, שהרי ייחוס שלמות שכזו לבשר ודם מעניקה לו יחס שראוי אך ורק לה' יתעלה ללמדנו עד כמה חמור דינם של המסית והמוסתים, וברוך ה' יתעלה שהבדילנו מן התועים.

בבתי-הכנסת הגדולים במה זו גם גבוהה ובולטת מאד במרחב הפנימי של בית-הכנסת. וסובר שנמנעו מלעשות בנין על-אף רעיעות הבימה של עץ, משום האיסור של 'וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה' [דב' טז כשבונין בית-הכנסת, אין בונין אותו אלא בגבהה של עיר [...] אלא, כל האכסדריות והסככות היוצאות מן הכותלים שהיו במקדש של אבן היו, לא של עץ". אין עושין אכסדריות של עץ כלל בכל העזרה [=עזרת ישראל], אלא של אבנים או לבנים".

כלומר, לפי רש"י מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך היה דומה להתגוששות של מתאבקים בזירה, וכבר הרחבתי בסכלותו , ופירושו הזה של רש"י הוא דוגמה נוספת לרדיפת המינים אחר התאוות. ובמקומות רבים למדנו על אמונתו של רש"י ביכולתה של העין להזיק באופנים מאגיים, ראו חלקים: יא (דוגמה ד), ברם, לסלף את הפרשנות של התורה, זה כבר הרבה יותר קל לעשות, וכך הוא עשה. ומה דינם של הכופרים בתורה?

ומדוע עוונם של הדרדעים השכירים הוא כל-כך חמור? מטרותיו הוגדרו בשנת 1936 כ'בניינה מחדש' של ארץ ישראל ברוח היהדות המסורתית". שולה התעניינה בגורלו של אותו תינוק, ונענתה שהיה לו חום והוא נלקח לבית החולים. הקו המנחה של המיזם יובא מצרפת ומארה"ב, אך רק ביישוב העברי הפך המישטור המוסדי של הינקות לנחלת הכלל, בין אם במרפאות של הדסה ובין אם במרפאות קופות החולים [שגם מהן הוקמו על-ידם]".