תוצאות החיפוש

דינו של גוי שרצח ישראל דינו של גוי שרצח ישראל איננו זהה לדינו של ישראל שרצח ישראל. והנה לפניכם פסק רבנו הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (ה, ד), בעניין חומרת דינו של גוי שהרג ישראל "בשגגה נלמד מה דינו של אותו רשע מישראל שמוסר, וננסה להסיק מכך על דינו של גוי שמנסה להרוג ישראל ונכשל במטרתו אין ספק שדינו של גוי זה לא פחות חמור! , ולספק את תאוות השנאה והרצח העיוורת והבלתי נשלטת אשר מפעפעת בקרבם ואוכלת את ישותם – וכֹה דברי רבנו הרמב"ם

תכלית חייו של הרב המנוח היתה, לדברי נכדו, להפיץ תורה ברבים ובעיקר את לימוד הש"ס והרמב"ם. דורו של המנוח ודורנו אנו היו תקופה של מצוקה של ערב גאולה, מגפות, דוחק, עוני ואי-יציבות מדינית בגלות תימן המנוח ודרש לעודד את הלימוד הקשה והמעמיק במשנה ובגמרא ובספרות העיונית, שעמודיה – רבנו סעדיה גאון ורבנו הרמב"ם קביעת עתים ללימוד של ידיעה והבנה הפכה לאורח חיים בימי הרב יחיא קאפח. עצם המעבר מלימוד של שגרה ללימוד של ניתוח היה בו משום מהפכה, וכזאת הישגו של המנוח.

ועתה לדיני עוף בחלב: לדעת רבנו הרמב"ם מותר לכתחילה לבשל עוף בחלב וליהנות ממנו, כגון למכרו לגוי. כלומר, חששם של חז"ל היה רק מן האכילה ולא מן הבישול וההנאה. ובכן, לשאלה זו משיב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (ט, א): "לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבישול במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. או לחילופין מדוע לא נאמר: "במקומו של רבי יוסי הגלילי היו מתירין בשר עוף בחלב"?

והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם ביסוד השלישי מיסודות דת האמת: "והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו. שיטתו זו של רש"י העניקה השראה למחברי ספרי הקבלה למיניהם ובראשם למחבר ספר הזוהר שהיה נוכל ועובד אלילים על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! חשוב גם לציין את התקפת הרמב"ן על רבנו הרמב"ם ועל תרגום אונקלוס בעניין הרחקת הגשמות, וכבר תיארתי את התקפתו וכאמור, כל זאת כדי להרחיק מה' יתעלה רגשות של קבלה או שלילה, כי אין לפניו תכונות אנושיות.

שהתנגדו לשיטתו של שר"י לפרש את אגדות חז"ל כפשוטן? נטו אחרי הזיותיהם של רש"י, השו"ע והקבלה". ואם תשים לב, דווקא מקרב יהודי תימן יצאה ההתנגדות העזה ביותר לאלילות הקבלה, ועד לאחרונה התנועה היחידה ואם יורשה לי אוסיף ואומר, שאוֹר הרמב"ם צמח ונבע מיהודי תימני... קצרו של דבר, יש ספק גדול ביחס למוצאם של האשכנזים, אף שלפי מעמדם ההלכתי הם וודאי יהודים, כי חזקה שהם נתגיירו

נפש תמידי עם עצמו לאור דרך האמת שהורו לנו משה רבנו ומעתיקי השמועה, דרך שהתחילה מהאבות והגיעה עד רבנו הרמב"ם ברם, ממנו ואילך החלה לגבור ידם של המינים מישראל והם החלו להחדיר את תורת-מינותם לכלל היהודים ברחבי הגלות ועינינו רואות ולא זר את הקורות בימינו, בראותנו את מצבו הרוחני הירוד של עם-ישראל, את ריחוקו הרב מידיעת ' ומיראת ה', ואת הייסורים הקשים העוברים עלינו חדשים לבקרים. 7) אף אחד לא יכול להתחמק מן המערכת הזאת של

ולא היה צורך לכנס את בית-הדין-הגדול "מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערביים", כי כאמור, היו אלפי דיינים והנני רואה בהחלט דרך מעשית, וכמו שנהגו במשך אלפי שנים, וכמו שנהג רבנו הרמב"ם, וכמו שנהגו כל אבותינו בתימן ואיך העזת פניך להתעלם מכך שזו דרכם של חז"ל? וזו דרכה של תורה? הפכת את דרכה של תורה לשיטתו האישית של אדיר הקטן? עד כמה אתה מעוות את האמת? ועל-כך ראה: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" .

פסק רבנו הרמב"ם כדרכו, רבנו הרמב"ם נאמן לפסק התלמוד והוא פוסק שיש לברך "על נטילת ידיים" לפני פעולת נטילת הרמב"ם"). בנחת, ולאחר מכן ישפוך חצי רביעית בנחת על ידו האחרת, ויָצא ידי חובת המצוה כראוי לדעת חכמי התלמוד ורבנו הרמב"ם ומה דינו של המודה בעבודה-זרה שהיא אמת? זאת ועוד, לְמה דומה טענתם השנייה של הטוענים?

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. וכל שכן "שגברה שמאלו של משה על ימינו של הקב"ה"? ואם אני הייתי מכנה חס-ושלום את הרמב"ם כמו שאתה מכנה את הצדיק-האמת זה היה מוריד ולוקח משהו מגדולתו? אלא שאני מכבד את הרמב"ם [=וזה שקר, והוא משקר שהוא מכבד את הרמב"ם רק כדי שלא יתקפו את אלילוֹ נחמן הכלבי היית מחרף את הרמב"ם באותה צורה בדיוק, כך שזה מתחיל ונגמר בטומאה ובסירחון המאוס שלך.

ובכן, נראה לי שיש פתרון, למורת-רוחם של רודפי הבצע האורתודוקסים למיניהם. ובכן, לאחר שהרהרתי לא מעט בדבר, ולאור דברי הרמב"ם בהלכות ברכות (ג, ד) הגעתי למסקנה שמצה שמכינים אותה ועתה אוכיח את הדברים מפסקוֹ של רבנו הרמב"ם בהלכות ברכות (ג, ד): "קמח של אחד מחמשת המינין שבישלוֹ בקדירה שרירותית ושחצנית שאין לה אפילו ריח של יסוד. של יהדות המינות האורתודוקסית.

תאוות הבצע של המשפחה. , יש לנו כאן מקריות מוזרה ביותר, ואולי לא כל-כך מוזרה אם נציין לעצמנו עובדה מרכזית אשר כֹּה הורגלנו לקבלהּ קבוצות של ההון הפרטי (האשכנזי), והן של קבוצות ההון המתקראות "סוציאליסטיות" (ואשר גם הן בשליטה אשכנזית מעשי הנישול של להט ודומיו במסווה של אכיפת החוק, יפָּסקו רק לכשתקום חברת בנייה שיתופית ומאוחדת של שכונות ובתאוות לכל סוגיהן, אם המזרחים היו דבקים במסורת אבותיהם הקדמונים, במסורת תורת האמת שהנחילו לנו משה רבנו והרמב"ם

הרמב"ם מלמדנו בהלכות תשובה (ה, א) כי העולם-הבא הוא הטוב הנשׂגב המושלם והנצחי, וכֹה דבריו: "הטובה הצפונה , שערים הרבה להשגת ייעודו ותכליתו, מכוח פעולות רבות ומגוונות של צדקה. הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה יתעלה לגבי הראשונות אין ספק לדעת הרמב"ם, שמי שמבקש שינציחו את שמו על גבי הפרוכת לדוגמה, כדי שכל אחד יראה את ונראה ברור שמטרתו המרכזית של המדרש ללמד על צניעותה הגדולה של זלפה, שהייתה מסוגלת להסתיר את הריונה, ועשתה-כן

ובקיצור, הן-הן פניה של היהדות העשוקה והמעֻוותת של ימינו. ג)  נמצא שיש טעם דתי והגיוני  חשוב – אם כך נהגו רבן גמליאל וזקנים בלוד, וכך פוסק רבנו הרמב"ם ואינו מזכיר כל זה מלמד שהיהדות הקבלית ממלאת את חיי חסידיה באימה, חרדה ופחד מתמשכים ומקיפים, בעוד שיהדות הדעת של הרמב"ם ילדים שדרכם להסתובב בבית עם חמץ האם יש בדברי הרמב"ם איזה רמז אודות בית שיש בו ילדים שדרכם להסתובב בבית גם מהלכה זו ברור כשמש, שלדעת רבנו הרמב"ם, הכשרת כלי מתכות וכלי זכוכית – בהגעלה.

הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, עלינו להיזכר מעט במאמר על חיי העולם-הבא: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם כת זו לפי הרמב"ם, מפרשת את מאמרי חז"ל האגדיים כפשוטם, וכֹה דבריו שם (עמ' קלו): "הכת הראשונה והם רוב אשר הרמב"ם בדבריו לעיל מגלה את הרעה החולה שדרדרה את העולם הדתי האורתודוקסי לשגות בהבנת אגדות חז"ל כפשוטן, רבנו הרמב"ם היה בדעה, כי לימוד המדעים הוא מצוה מן המעלה הראשונה, הואיל והמדעים מכשירים את האדם להבחין תופשֵׂי התורה בימינו דבקים באותה הגישה שרבנו הרמב"ם מתאר בדבריו לעיל, כלומר, לפי דמיונם הקודח, כל מה

וכבר הרחבתי בעניינים אלה במאמרים רבים, ראו לדוגמה: "יחסו של הרמב"ם למאגיה ולקמיעות", "מבט למיסטיקה ולאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", ועוד רבים, ואף ראינו לכך דוגמה בהלכה שרבנו כותב לעיל, שבה רבנו מעיר הערה חשובה בעניין רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. וכיצד רבנו הרמב"ם פירש את הפסוק בשמות (יז, טז)? למיניהם האוכלין מן התורה, אשר זועקים וצווחים שרש"י-שר"י היה "רבן של ישראל"... *** דרך אגב, רבנו הרמב"ם

ובכן, כחלק ממסעו של רבנו להרחיק ולשלול את הגשמות מבורא-עולם, רבנו ראה לנכון גם לבאר עניין זה, שהרי אם קצרו של דבר, משמעות הפסוק "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" היא: כתובים ברצון ה' ובחפצו. רבנו תואם גם את השקפת עולמם של חכמים ע"ה. את האפר הכבד של ההתפרצות לערי ארץ מצרים. הרמב"ם".

בעקבות המאמר: "כתר או נקדישך" נשאלתי שאלה חשובה, וכך שאל השואל: מדוע רבנו לא מציין שמות של רבני דורו וכך השבתי לשואל: ובכן, לדעתי רבנו שגה בעניין זה, והיה עליו להזכיר באיגרותיו ובתשובותיו שֵׁמות של מינים ובתורה עצמה שניתנה לנו מפי הגבורה, נזכרו שֵׁמות מפורשים של בני אדם רשעים, כמו לדוגמה במעשה הנועז של פנחס אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". הרמב"ם בגדולי האסלה' ) – הוא נמנע כמעט תמיד מלהזכיר את שמותיהם.

עם משקלים כבדים של ציוד על הגב. כדי להגיע לרמה כזו של מוכנות קרבית יש להתאמץ מאד ובמשך שנים. עוז של לוחמים, עוז של אדם שיודע היטב את דרכי המלחמה. 3) בספר שמואל א (פרק טו), שאול כושל מלבצע את ציווי "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" בספר המדע, בהלכות יסודי התורה (ה, יד), רבנו הרמב"ם מתאר כיצד על כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמ' יט, ו) – אור ליהודה ואור לאנושות כולה. *** לאחר שמאמר זה פורסם באתר אור הרמב"ם

אז מצאתי להם חיים, חיים כולכם היום, הם יחיו לעולם-הבא,  למה? כמו כן, רבנו הרמב"ם בפסקו ב"משנה תורה" מוחק את המלים: "וּלְהַנּוֹת תלמידי חכמים" שכתב בספר-המצוות, ומותיר הם יחיו לעולם-הבא" וכו'.  כלומר, העולם-הבא הוא עולם של עינוגים גופניים, ולא עולם של עונג רוחני נצחי כפי מסורת התורה-שבעל-פה. וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים למיניהם במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם

על ידי ד"ר לפיסיקה ושמו משה רשפון, נבחרה מתנדבת מהקהל שניגנה בחצוצרה שהפתח הקדמי שלה היה מכוסה בקרום של אף שפעמון החצוצרה (הפתח הקדמי שלה) היה חסום בקרום של בועת סבון, והבועה התנפחה והלכה תוך כדי נגינה, עדיין ובכן, ה"קול" הוא סידרה של הידחסויות של חלקיקי האוויר אשר נעים כמו גלי הים, כלומר חלקיקי האוויר נעים ממקור הצליל (השופר), ויוצרים לחץ באוויר מעל 1 אטמוספרי (=1 קילוגרם ניוטון לסמ"ר, לחץ נורמאלי של אוויר בגובה לאור הסבר זה, תובן עתה ההלכה הבאה שפוסק הרמב"ם (שופר א, ח): "התוקע בתוך הבור או בתוך המערה: אותן העומדים

וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן, ואסור לשמען מפני החורבן. וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין". נחל בשירת קודש: "דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל", ובכן, ללא כלי נגינה על היין היא מותרת בקושי לאחר עניין אותו השיר בשבח האומץ או הרצינות שזה מן החלק הרצוי, או בשבח היין, ממחין [=מוחים] על כך בכל אופן של ובמאמר: "האמנות במשנת הרמב"ם" הבהרתי שמותר לדעת רבנו לשמוע מוזיקה שאין בה דברי תועבה או כיעור מכל סוג

כלומר, בגלל שהם החליטו ללכת בדרכי אופל ולהשתמש בכתרה של תורה, לפיכך הם מעריצים ומהללים את המינים וצאצאיהם ואם הדרדעים הללו לא היו מתיימרים לייצג את דרך רבנו ודרך האמת, ולא היו מצהירים שהם נאמנים ל"משנת הרמב"ם דרדעים מפורסמים תועים אחרי התוהו וההבל הדבר חמור שבעתיים, כי הם מזהמים ומטמאים ומשחיתים את דרך האמת של מאות אלפים "לשם שמים", ולא היה מחזיר באופן שיטתי, דהיינו הוא כלל לא התכוון להחזיר אלא ייחל לייאושו של ושנאני ושטמני כעמלקי, והזכירני את דברי רבנו באיגרתו ליוסף (עמ' קכז, קלא): "ומדוע אתה מתפלא על התנהגותו [=של

פתגם-האמת הזה בספרות חז"ל ולא מצאתי, אך הרעיון שהוא מבטא בהחלט מופיע בתורה-שבעל-פה, והנה הוא לפניכם: רבנו הרמב"ם ולמאגיה בסוף הקדמת פירושו לתורה ובכל רחבי פירושו, והמינים האירופים מצידם, קשרוהו ברצועה ושיסו אותו ברבנו הרמב"ם על רבנו הרמב"ם להבדיל נכתבו השׂגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה (וספריו אף נשׂרפו והשקפותיו הוחרמו ומדרשו, שבית-המקדש של-מעלה מכֻוון כנגד בית-המקדש של-מטה". וכי ישמעאל גרע ממעלתו של אברהם או עשו גרע ממעלתו של יצחק?

כדי להמחיש את חשיבות הדיוק בניסוח ההלכה לתלמידים ותוצאתו החמורה של ניסוח שגוי, נדון במשנה המפורסמת במסכת אבות (א, ג) לאור פירושו של רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריה: "אנטיגנוס איש שׂוֹכוֹ קיבל משמעון הצדיק. מה הייתה טעותו של אנטיגנוס? על-מנת שלא לקבל פרס". ובכן, נראה לי כי טעותו של אנטיגנוס הייתה במיקום מילת השלילה בהוראתו. דהיינו לכתיבתם בפועל של רבבות ספרי הלכה ומנהג ללא פיקוח ובקרה?

, כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: 'כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם' ). מתוך המאמר: "מהו גדר 'תינוק שנשבה' לדעת הרמב"ם?" בתאוות, פתיחותו המחשבתית, סבלנותו המידותית, יושרו ההגותי, גילו (בדרך כלל המבוגרים חסומים ואטומים), יחסו צוואתו של שיקוץ אלעזר מנחם-הָמָן שך בתמונת שער הרשומה (שפורסמה באתר אור הרמב"ם) הבאתי את צוואתו של שיקוץ ובהלכותיו רבנו הרמב"ם לא הותיר להם שום ברירה: או שאתם מודים על האמת ועוזבים את דרכי ההבל של אבותיכם,

כך הם אפוא שוקעים ומתבוססים ברדיפת בצע, כבוד, שׂררה ותקציבים, מתוך ההזיה שזו היא הדרך לרומם את קרנה של רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (יז, ב) כר' יוחנן כפי כללי הפסיקה, וכֹה דבריו: "והיאך מתירין מבוי מפולש? ספרות חז"ל (ראו לדוגמה: "אהבת האמת בתנורו של עכנאי" , פרק ד). נראה אפוא ברור, גם ממחקרו של רבנו, שאין שחר לנוסח המזויף שהחדירו המינים לגמרא. פסיקת רבנו הרמב"ם הביטוי "הנח להן" מופיע בכתבי רבנו פעם אחת בלבד והוא בהלכות שביתת עשור (א, ז): "מוטב

ובכן, לאחר חיפוש מפרך דומני שמצאתי את המקור המרכזי למנהג הזה, והוא בספר של מין כעור ושחצן במיוחד הידוע וקודם שיסיר תפילין של ראש צריך ליזהר שיתיר מקודם השלוש כריכות של האצבע לבטל הקידושין [=בין קודשא-בריך-הוא ד) מטונפי הקבלה הפגאנית רומזים ברמזים עבים מאד שהקב"ה מקיים יחסי אישות עם ישות אלהית נקבית, אחרת לשם-מה וזו ההגשמה החמורה ביותר, שהרי לא רק שיש כאן שיתוף וריבוי והגשמה, יש כאן רמז עבה מאד לקיום של יחסי אישות והנה לפניכם ההבדלים שבין פרשנותו של יונתן שהיא מסורת של תורה-שבעל-פה, לבין הזיות המינים האירופים אשר

גם רבנו הרמב"ם הלך בדרך זו, וכך הוא מפרש במורה (א, סה): "והנה, כל מה שנאמר במעשה בראשית 'וַיֹּאמֶר' ' היא שרבנו הרמב"ם לא התייחס לספר זה ולהזיותיו בשום מקום ברחבי כתביו, וברור שאם היה מדובר בספר כל-כך חשוב קצרו של דבר, מדובר במקשה אחת של פטריית-הזיה שעלולה להחריב את המחשבה הישרה. וכמובן, בל נשכח את הודאתו של קאפח בקבלה, שזו בגידה נוספת חמורה אף יותר,  גם  במלחמתו של סבו למען דרך ודיבוקים, וכל מין ממיני אמונות העבודה-זרה, כל זאת הוא בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, וכפסק הרמב"ם

במקום ימים של הודיה לה' יתעלה בחגיגת שמחה אמיתית של מצוה, דרך-ארץ, והודיה לבורא-עולם – ימי הפורים הפכו לפי המדרש, הכליה נגזרה עלינו בעקבות פריקת-העול, השכרות והזימה שקדמו לגזירת השמדת היהודים, בהשתתפותם של המוני בית-ישראל במסיבותיו הפרועות של אחשוורוש. איבוד צלם האלהים, ראו מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה" . זלילה זימה וחטאים, ואליהן התלוו מסיבות-רחוב של ריקודים, תחפושות ומסיכות.

קצרו של דבר, ללא זיופה והשחתתה של דת האמת – תרמיתם של חכמי-יועצי-אשכנז הייתה נחשׂפת לעין-כל, והם היו התאוות הבהמיוֹת, ועל שגיאות מחשבתיות חמורות נוספות שצצו כתוצאה מכך, ראו: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם רבנו הרמב"ם מלמד, כי אצילי בני ישראל שגו באופן השׂגתם את ה' יתעלה, ושגיאתם הייתה כֹּה חמורה עד שנתחייבו רעיון זה אינו חידוש של רבנו הרמב"ם, אלא נראה שמקורו כבר בספרות חז"ל, וכך מובא ב"מדרש הגדול" (שם): "ותחת קצרו של דבר,  המניע הראשון של חכמי-יועצי-אשכנז היה רדיפת התאוות והתועבות למיניהן, ורדיפת הבהמיוּת דרדרה