הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?' וזה לשונו: "ובאמת מי שעוזב את הלימוד בליל שבת קודש ח"ו, מפסיד שלא יוכל לקנות 'כתר תורה', וכמו שכתב הרמב"ם הי"ג) וז"ל: 'מי שרוצה לזכות בכתר תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהם' עכ"ל, והרי מבואר בלשון הרמב"ם הם מבַכים את תקומתה של מדינת ישראל, כי תקומתה של מדינת ישראל היא ראשית צמיחתה של דרך האמת – ודרך האמת זאת ועוד, קוצר הרואי של שטרנבוך והזייתו המסוכנת שהישמעאלים יחיו איתנו בשלום אם רק נמסור להם את השליטה

עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם". בנוסף לכך, ראו נא את יחסו של רבנו לכל ענייני המאגיה בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא: "ודברים אלו כולן [כל מתרחק מידיעת ה' יתעלה ומתדרדר לתהום הסכלות והבהמיות. *** לאחר שעיינו מעט בענייני הקמיעות (ולהרחבה ראו: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה"), נעבור לעיין בפירוש רש"י לסוגית הגמרא שם. יחסו של רבנו הטהור למכיני הקמיעות המכשפים הכעורים אשר במהלך הכנת הקמיעות לוחשים לחשים נבובים או מבצעים

[=למי שאומר שהקב"ה הוא גוף ובעל תמונה] וכמה גדולים וטובים ממנו  [=גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם] הלכו בזו כי רבנו הרמב"ם לא הותיר להם ברירה: או שאתם מודים על האמת ועוזבים את דרכי ההבל של אבותיכם, או שאתם מוסיפים דברי הרמב"ם שם מתאימים במיוחד לרש"י-שר"י הידוע ולמורו ורבו יש"ו אבי הנצרות הטמאה, וכֹה דברי רבנו שם ( ואין הקב"ה צריך לבריותיו ולא להכרתם ולא למאומה מהם, וכמו שרבנו הרמב"ם פוסק בהלכות יסודי התורה (א, א): אגב, פירושו של רש"י בעניין זה מזכיר לי נשכחות: באותם הימים למדתי קורס באוניברסיטה על כתבי הרמב"ם, והמרצה

(אגרות הרמב"ם, עמ' קלו): "אילו הייתה מטרתנו לפרש את החיבור על-ידי התלמוד, לא היינו כותבים את החיבור" משהו על סכלותו של רש"י גם בסוגיה זו נתקלתי בסכלותו של רש"י, ואחזור על קטע קצר מלשון הגמרא הנדונה: "וכי בגדר "חביטה" וכמו שפירש רש"י (='השפיל ענפיו למטה'), אלא מדובר בעניין אחר והוא הקציצה וכפי שפירש רבנו הרמב"ם שניים לאחד, דהיינו רוב של 66 אחוז, ואילו הביטול ברוב שנאמר לעניין סכך הסוכה הוא רוב רגיל של 51 אחוז. סוף דבר אחתום בשאלה שנשאלתי, וזה לשונה: "סוכה, שמעליה, בגובה של 5 קומות, יש בליטה של גג הבניין המכסה

עברנו דרך העיר נבטיה, זוהי עיירה מקסימה השוכנת בשיפולו של עמק קטן במדרונו של הר, שסימני המלחמה ניכרים פתח את מסכת ההרצאות הקצרות הרב שלום נגר, רבה של אריאל. הסליחות הללו מתחילות בחצות הליל של חודש הרחמים. מצות תקיעת השופר נועדה לעורר את הלבבות, וכפי שפוסק הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ז) שהיא גזרת הכתוב, אך רמז ראש השנה של חודש תשרי חופף עם הבריאה. הקיץ תם ובאה תקופת הצמיחה של הארץ – החורף.

כדי להשיב על השאלה שבראש מאמר זה, אעיין יחד עמכם בתגובה של חסיד חב"ד לביקורת החריפה שהובאה באתר אור הרמב"ם כנגד מנדל הטמבל העקוש, אשר סבר, כמו יש"ו בזמנו, שגופו הנגוף והמלא אספסוף, הוא כלי קיבול ל"רוחניותו" של עד כאן דבריו של החסיד השוטה, וכך השבתי לו: אתה מפקיר את העולם-הבא שלך בידי סיפורים ומעשיות? איך אתה מעז להביא לי ראיה לגדולתם של מינים ותועים מסיפורי אבו עלי בבא? חפש "מנדל" במנוע החיפוש של האתר ותגיע למאמרים הללו, אם ברצונך להציל את נפשך.

של הרמב"ם לשירים ולשָׁרים'], תן דעתך והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר גם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת חריפה על אותם הסוברים שהמלאכים כבני-אדם, וכֹה דבריו במאמר תחיית-המתים (עמ' ועתה לרבנו הרמב"ם, והוא פירש במורה (א, כט) כך: " עצב שם משותף: [א] הוא שם הכאב והצער, 'בְּעֶצֶב תֵּלְדִי ברם, למרות כל התאמצויותיהם והשתדלויותיהם של אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם להרחיק מן ההגשמה, רש"י-שר"י בחר ברם, למרות כל התאמצויותיהם והשתדלויותיהם של אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם להרחיק מן ההגשמה, רש"י-שר"י בחר

וכך פוסק הרמב"ם בהלכות שבת (כג, כח): "ומצילין תיק הספר עם הספר ותיק תפילין עם התפילין אף-על-פי שיש בתוכן כלומר, אדם שישהה בקרבת החכמים, מטבע הדברים שילמד מהם חכמה, וכמו שכותב רבנו הרמב"ם בהלכות דעות (ו, א): בארץ מצרים היה שפע של מזון. אולם, דברי המחבר מתמיהים ומקוממים עד מאוד, שכן הוא כופר בשאט נפש ביסודות הדת ובדברי רבנו הרמב"ם ומביא שדבריהם ז"ל באים להורות להמון העם שעליהם לכבד את הרבנים ותלמידי החכמים האמיתיים וכנ"ל, וכבר נזכרו דברי הרמב"ם

אז מצאתי להם חיים, חיים כולכם היום, הם יחיו לעולם-הבא, למה? כמו כן, רבנו הרמב"ם בפסקו ב"משנה תורה" מוחק את המלים: "וּלְהַנּוֹת תלמידי חכמים" שכתב בספר-המצוות, ומותיר הם יחיו לעולם-הבא" וכו'. כלומר, העולם-הבא הוא עולם של עינוגים גופניים, ולא עולם של עונג רוחני נצחי כפי מסורת התורה-שבעל-פה. וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים למיניהם במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם

מקור דברי רבנו במוסרֵי חכמי המשנה והתלמוד טהורי הלבב, שהרי רבנו הרמב"ם לא המציא את האיסור החמור שיש בעשיית לאור האמור אין ספק כי לדעת הרמב"ם אסור לדיינים ליטול שכר בעבור דיניהם משום גורם!  ולעומת דייני המינות, ראו נא את יחסו של דניאל ע"ה להצעת מלך בבל לתת לו שלל מתנות יקרות מאד, עד אפילו שליש ומוסיף רבנו הרמב"ם ללמדנו כיצד נהגו חכמי המשנה והתלמוד אנשי האמת (שם, י): "כך היה דרך החכמים הראשונים לראות בגלימותיהם מרדעת של חמור, וכל-שכן וקל-וחומר דייני הקבלה הפגאנית של ימינו שהינם הוזי הזיות מינות

עוד כותב הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (ב, כג) בעניין תאוות המינים למיניהם ודומיהם: "וכל זמן שהאדם מוצא וזאת למרות שהוא התחבר זמן רב לאחר תקופתם של חז"ל, ואף חלו בו כל העת ידיהם המגואלות והזייפניות של המגיהים ובכן, מקור הזייתם של מכשפי האופל הוא במדרש בראשית רבה מהדורת המינות של ווילנא (ז, ה), שם נאמר כך: "רבי ברם, עיון בכת"י של המדרש מעלה שהנוסח הזה משובש מיסודו! בראשית רבה מהדורת המינות הזיוף והסילוף של ווילנא הטמאה...

התורה-שבעל-פה קבעה שהמאבטחים והמזכירים והסופרים והשליחים וכו' של בית-הדין רשאים לקבל משכורות בעבור עבודתם כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב שמערבים כסף בדת משה הטהורה הדבר גורם לעיוותים ולשיבושים מחרידים, ונכתבו על-כך מאמרים רבים שפורסמו באור הרמב"ם , לדוגמה: "מהם הגורמים לעיוותה ולמסחורה של דת משה?" ולפתוח פתח רחב להטות את לבו של הדיין לקחת שוחד.

ההזיות והדמיונות מבתי המדרשות של דרום-תימן, שהיו ספוגים בהזיות הקבלה הארורה. ואפילו אלה אשר מתהדרים בהיותם כביכול נאמנים לאור ההלכה והמחשבה של רבנו הרמב"ם – האם הם מסוגלים להודות תורה וזהו כבודה של תורה! האמת, ויחד עם זאת מנפנפים בגאון בהליכה ובדבקות בדרך האמת הטהורה שהלך בה הרמב"ם, ועל זה אין מחילה וסליחה יתברך על עם-ישראל, או-אז ממילא תחול ברכתו של הקב"ה על עמו.

ואכן, יש הרבה מן האמת בדבריהם, וזכורני שמילאתי תפקיד של גבאי בבית-הכנסת של ילדותי במשך כמה שנים, ובסוף בזכות אותה סעודה שלישית, זכינו במשך כמה שנים שתהיה לנו תפילת מנחה של שבת, וערבית של מוצאי שבת, אך הדבר וזה רק מעט מזער מרשעותם של אותם לא בני-אדם. כדברים האלה רבנו הרמב"ם פוסק בתשובה (סימן קמז), וזה לשון התשובה כפי שתרגם אותה קאפח באות ד שם: "נשאל הרמב"ם בפירושו למשנה שם, מבאר כך: "וכל המטלטלין נקנין במשיכה, וכל זמן שלא משך, יש לכל אחד מהן לחזור בו

ואין זו דרכה של היהדות להרבות בדעות, בשיטות או במנהגים. להיפך, דרכה של דת משה הייתה לבחון את השאלה או העניין היטב לאור כללי ההלכה, המציאות והשכל הישר, ורק לאור כמו כן, הוא מצביע על רפיון שכלם של משחיתי הדת, שהחדירו הלכות מוזרות ומעֻוותות הרחוקות מאד מן התורה שקיבל לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב', והרי זו היא תכלית החכמה בתורה, לפי שהייתה הרחקה ממה שאירע בה בסופו של באלף השנים האחרונות, היחיד שנותר נאמן לפסקי ההלכה ולדרכם המחשבתית והמוסרית הנעלה של חז"ל הוא הרמב"ם,

בחלקים הקודמים של המאמר למדנו על חשיבותה העצומה של שמירת הבריאות, רבנו הרמב"ם הקדיש פרק שלם בהלכות דעות לשיטתו של הרמב"ם, אכילה גסה, אפילו ממאכלות טובים, הרי היא כסם המוות. חשוב לציין כאן את גישתו החינוכית של הרמב"ם המדגיש שוב ושוב את חשיבות השליטה בייצר הזלילה ואת הקדמת המחשבה גמליאל מוסיף ואומר: "צדק הרמב"ם כאשר התריע שהדוגמאות שנתן הינן אך מעט מרשימה ארוכה של נזקים שהעצירות הוא מוסיף ואומר כך: "דעה זו של הרמב"ם נתמכת בימינו על-ידי מחקרים שהוכיחו את היתרון העצום של 'הצמצום הקלורי

בהמשך לדברים הללו ראו נא את דברי רבנו הרמב"ם על חכמי-יועצי-אדום אשר תעו ולעו במינות הממאירה, מתוך "מאמר הפוחז, ואשר לפי שחץ ליבו עלו בחוכמתם על הרמב"ם... הסיבה השמינית – כוחו המשחית של הכסף הסיבה השמינית היא המשך ישיר של הסיבה השביעית, והיא כוחו המשחית של שאינו הופך תורת חיים לקורדום חוצבים חוטא חטא גדול לאלהים, וכבר חשפתי את רשעותם וסכלותם, ראו: "מדוע הרמב"ם על רבנו הרמב"ם נכתבו השׂגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה (וספריו אף נשׂרפו והשקפותיו הוחרמו).

הכלה לחסותו של החתן. זוכה להתגלויות של מלאכים (למעט מקרים נדירים של בני אדם שאינם מעותדים). והנה, לפי דעתי כבר רמז לנו עניין זה רבנו הגדול הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים (א, מג) בפרשׁוֹ תיבת 'כנף', וכאן היא הפעם היחידה שרבנו הרמב"ם מזכירו. [...] והדברים פשוטים לדעתי שהרמב"ם עשה כן בכוונה, כדי לרמוז לנו הסבר מנהג זה של חז"ל".

וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן, ואסור לשמען מפני החורבן. וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין". נחל בשירת קודש: "דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל", ובכן, ללא כלי נגינה על היין היא מותרת בקושי לאחר עניין אותו השיר בשבח האומץ או הרצינות שזה מן החלק הרצוי, או בשבח היין, ממחין [=מוחים] על כך בכל אופן של ובמאמר: "האמנות במשנת הרמב"ם" הבהרתי שמותר לדעת רבנו לשמוע מוזיקה שאין בה דברי תועבה או כיעור מכל סוג

המצחינה, ואף שכל ימיו הוא יוצא ובא מבתי תִּפְלָה הוא רחוק בתכלית הריחוק מה' יתרומם שמו – כי מחשבתו של אגב, זו אחת הסיבות שרבנו הרמב"ם מנע מתלמידו ר' יוסף בן יהודה מלהתווכח עם שמואל אבו-עלי, מפני שר' יוסף ועל עניין זה ראו בהרחבה במאמר: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים". *** במשלי (כה, יב) נאמר: "נֶזֶם "עשה את התוכחת שני חלקים: האחד המשילו ב'נֶזֶם זָהָב', והוא מה שמוכיח המוכיח באופן אחד [בדרך מסוימת של ומחשבתו ושאיפתו של המיטיב – טהורה.

כן, רק לאחר חיבור ספר שלם שעוסק בהקניית השקפות ודעות נכונות – "ספר המדע" (=ספר הדעת) – רק לאחר מכן הרמב"ם מה רחוק הוא רבנו הרמב"ם בתפישׂת עולמו ממחברי "ספרי הפסיקה" למיניהם, רבנו הבין היטב שקיום מצוות טכני ללא דרכו של רבנו הרמב"ם היא אפוא דרך האמת, הדרך היחידה שבה נצליח למלא את ציווי השם ולכונן ממלכת כהנים וגוי ואין להתפלא על-כך, כי זוהי התוצאה של ביטול "המושגים המושכלים" שנזכרו לעיל. התורה ולצדקת דרכו של רבנו.

ואגב נחשפו שקריהם של מכשפי האופל לדורותיהם, אשר טוענים ומכזבים שספר-האופל וכן שאר ספרי הקבלה הפגאנית, והדברים עתיקים, ובכל זה ראו: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", ובעוד רבים. תעתועם הרביעי  של דתן ואבירם כלל לא נוגע לראיה מדברי חז"ל, אלא הם מצטטים את דברי הרמב"ם בהקדמתו למורה והודאתו וענוותנותו של הרמב"ם שהוא ילמֵּד עניינים מסוימים במרכבת יחזקאל לאור יסודות תורתנו ולאור דברי וברקֵל אין בהם אפילו ריח של ראיה, רק סירחון של התעיות ותעתועים מבית היוצר של המינים.

בהלכות יסודי התורה (ז, א), הרמב"ם מפרט מהי אותה ההתכוננות הנפשית הזו שבה השכל יוצא מן הכוח אל הפועל, ואוסיף, כי תמוה שבעתיים בעיניי כיצד ר' יוסף קארו הרהיב עוז לפרש את רבנו הרמב"ם במשנה-תורה מבלי להכיר הרמב"ם מציין כאן שני עניינים חשובים: האחד, על הנביא להיות בריא בגופו, וכעין מה שפוסק רבנו בהלכות דעות רוח הקודש בסוף ההלכה שראינו לעיל, הרמב"ם אומר "ומיד רוח הקודש שורה עליו", מהי אותה רוח הקודש? וכן מָרי אומר בפירושו להלכה שם (אות ב): "וכל הדברים הללו [של המפרשים השונים שם] מוזרים מאד במשנת הרמב"ם

דברים אלה מזעזעים וחמורים במיוחד לאור משנתו הטהורה של הרמב"ם, מפני שלדעת רבנו הגשמת הבורא הינה העבודה-הזרה תכלית התורה – עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם כאשר אדם יודע את בוראו כפי שמלמד רבנו הרמב"ם, מצטיירת בשׂכלו במלוא עוזה ובהירותה התודעה שהוא עתיד ליתן , ולהשתמש בכתרה של תורה, באצטלה של חכמה ומדע.

הכוכב השני הוא כוכב של הלילה, אך בהופעתו עדיין לא מתחיל הלילה כי המצב שקול, שהרי יש כוכב אחד של היום מזאת עולה, כי זמן השקיעה המפורסם בלוחות איננו זמן השקיעה לפי רבנו הרמב"ם, ולפי רבנו נכון לקרוא את הזמן מעת היסתרות החמה, דהיינו משעת "השקיעה" הכתובה בלוחות, תָּחֵל השקיעה האמיתית לדעת חכמי התלמוד ולדעת הרמב"ם ולעצם העניין, תשובת רבנו בעניין הרחקת הלימוד והסקת המסקנות מן התלמוד נאמרה כתשובת-מחץ למתנגדי הרמב"ם, גם במרחק של 40 ק"מ מהעיר.

במקום ימים של הודיה לה' יתעלה בחגיגת שמחה אמיתית של מצוה, דרך-ארץ, והודיה לבורא-עולם – ימי הפורים הפכו לפי המדרש, הכליה נגזרה עלינו בעקבות פריקת-העול, השכרות והזימה שקדמו לגזירת השמדת היהודים, בהשתתפותם של המוני בית-ישראל במסיבותיו הפרועות של אחשוורוש. איבוד צלם האלהים, ראו מאמרי: "הרמב"ם נגד הטיפה המרה" . זלילה זימה וחטאים, ואליהן התלוו מסיבות-רחוב של ריקודים, תחפושות ומסיכות.

קצרו של דבר, ללא זיופה והשחתתה של דת האמת – תרמיתם של חכמי-יועצי-אשכנז הייתה נחשׂפת לעין-כל, והם היו התאוות הבהמיוֹת, ועל שגיאות מחשבתיות חמורות נוספות שצצו כתוצאה מכך, ראו: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם רבנו הרמב"ם מלמד, כי אצילי בני ישראל שגו באופן השׂגתם את ה' יתעלה, ושגיאתם הייתה כֹּה חמורה עד שנתחייבו רעיון זה אינו חידוש של רבנו הרמב"ם, אלא נראה שמקורו כבר בספרות חז"ל, וכך מובא ב"מדרש הגדול" (שם): "ותחת כללו של דבר, המניע הראשון של חכמי-יועצי-אשכנז היה רדיפת התאוות והתועבות למיניהן, ורדיפת הבהמיוּת דרדרה

קאפח טען שכוונתו של רבנו איננה לסעודה רביעית אלא בעצם לסעודה שלישית, וכן אין כוונתו לסעודה בערב שבת אלא לסעודה ראשונה של ליל שבת. כללו של דבר, אין שום צורך בדחקו האורתודוקסי של קאפח כדי לשלול חובת סעודה רביעית, ודוחקו ושיבושו של קאפח גרמו להיפך הגמור: שהרי ניתן בקלות לטעות ולהסיק מדוחק פירושו של קאפח שלדעת רבנו כן יש חובה לסעוד סעודה ועל התעקשות כפייתית שכזאת מצדך אומר רבנו הרמב"ם במורה-הנבוכים (ב, כג): "וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [.

הרמב"ם'; 'תחלואי הנפש וריפוים'). כך רבנו הרמב"ם מבאר במורה את החריגות הקיצוניות הללו בעולם ההוויה וההפסד, כלומר, היוולדם של אנשים בעלי גופניים או נפשיים או להט"ביים, הקב"ה ידון אותם באופנים אחֵרים מאשר הוא דן את שאר בני האדם – כי רבנו הרמב"ם הרמב"ם']. ומסיבה זו רבנו הרמב"ם קידש מלחמה נגד האסטרולוגיה, ולא לחינם הוא קרא לה "הרס חומות הדת", מפני שהיא מבטלת

ובשיא חוצפתו, כשהאשמתי אותו בכך בכנס בטבריה תשפ"ב הוא העז לומר שכך אומר הרמב"ם, למרות שההיפך הגמור משתמע מדברי הרמב"ם, והנה הם לפניכם: "הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו ולומד לפני שמעיה ואבטליון והוא בתכלית ובכלל, יש לתמוה על אמנון על-כך שהוא מביא את דברי הרמב"ם, בעוד שהוא מצטט הַשְׁכּם וְהַעֲרֵב את יונה ג'רונדי נשמות לדעת הרמב"ם – הזיה או מציאות?") והנה לפניכם תשובה של איש אמת חכם רבנו הרמב"ם (הלכות תשובה ו, א): "יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו