האם לדעת הרמב"ם יש צורך ללמוד גמרא?", לנוחות הקוראים מצ"ב קישור). זו לפי הרמב"ם הייתה מטרתו המרכזית של התלמוד, מעין סיעור מוחין הלכתי שמטרתו להפיק מסקנות נכונות וישרות הרמב"ם בעניין זה. שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה. קצפם של חכמי ישראל על דברי הרמב"ם הללו, ש"הויות דאביי ורבא" הן דבר קטן, יצא קצפו של הר"ן, איני יודע אם

, "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים", "מדוע הרמב"ם התנגד ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה?", ועוד. רבנו הרמב"ם היה מן השׂרידים אשר ה' קורא. והנה תעתועו של ערוסי בעניינוֹ של הלל הזקן: "רבנו בפירוש המשנה מדבר על לומדי תורה שדורשים לקבל כסף על-כך ערוסי], זוהי השערה ללא שום ראיה, בעוד שדברי הרמב"ם מפורשים, והבא להגביל את תקופת החטיבה עליו להביא ראיה כל שיש בה עשרה בטלנין" וכו', ושם פירש רבנו הרמב"ם: "עשרה בטלנין – הוא שיהיו בבית-הכנסת עשרה אנשים שאין

ואחרי כל הדברים הללו איך אפשר לטעון שהרמב"ם תעה בהזיית הקַּדמוּת של אריסטו? תסור מליבנו, ומי שטוען שרבנו כפר ביסוד חידוש-העולם (וכתוצאה מכך בכל יסודות דתנו), טוען למעשה שרבנו הרמב"ם הנה רבנו מזהיר שלא תשתבש דעתנו בַּקַּדמוּת של אפלטון, וכל-שכן בַּקַּדמוּת של אריסטו. ובדברים אלה מגלה לנו הרמב"ם, שכמו עובדי האלילים האילמים, גם "בעלי התורה" שרויים במבוכה גדולה ביחס לנושא ועוד בעניין זה ראו: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" .

ובדומה לאדם שהוא נפש בגוף – מן הפסוק הידוע באיוב (לא, ב): "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" – ואיך עלה בדעתם של וכי לא ראו את דברי הרמב"ם ביסוד השלישי מיסודות תורתנו? ולאחר שחידדתי מעט את העוול של הכסילים המתעתעים, הבה נעיין ב"ראָייתם", כלומר הבה ונעיין ברשותכם בפסוק ואצרף את מסקנתו של איוב אחרי שחלו בו הייסורים הנוראיים: "לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי כלומר, עוד ממטרת הספר היא ללמד שגם בעניין השגחתו של ה' יתעלה אין שום נקודת השקה, השוואה או דמיון להשגחת

כך גם מסביר רלב"ג, ובעקבותיו כך אבינר מסביר את דעת הרמב"ם, וזה לשונו: "לפי רב שמואל בר חופני גאון, בעלת גם הרמב"ם סובר שכל זה מפעולות הדמיון, ללא השגה חושית כלל". וכן כותב בן רבנו, ראו שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם, כז. כיצד ניתן להבין עניין זה לפי הרמב"ם? על-כך משיב הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים (ב, מא), וכֹה דבריו: "אבל מה שנאמר בו 'ויבא אלהים אל פלוני בחלום

לפי הרמב"ם, הדרך היחידה לידע את העתידות היא באמצעות קבלת נבואה מאת ה' יתברך. מלטעון שהם נביאים, מפני שהם חוששים שמא יתמהו על טענת נביאותם, שהרי כבר נתפרסם שהנבואה היא מנת חלקם של בעבר התייחסתי בשני מאמרים לטענות הנבואה של שיקוץ קנייבסקי ("איך ניתן להבחין בין נביאי אמת לנביאי שקר? ואיני יודע מדוע יש לחקות את מנהגי הלבוש של הגויים בכלל, ועוד את מנהגי הלבוש של הפולנים הרשעים הארורים ברם, ביָדעי את דברי הרמב"ם שמרתי את דבריו והמתנתי בסבלנות לחדשות בשבוע הבא.

, וכאשר אני אומר להם שביקורתי מבוססת על דרך האמת של אברהם אבינו, משה רבנו, חז"ל, רס"ג, רבנו הרמב"ם ועוד ברם, האמת לפי הרמב"ם איננה נבחנת לפי מעלת האומר בעיני התועים אלא: "קבל האמת ממי שאמרו!" אפילו ילד קטן, אפילו מחלל שבת בפרהסיה, אפילו עובד עבודה-זרה – זו דעת הרמב"ם וזו דרך האמת. רשעם פשעם ומעלליהם של "גדולי הדור" הנגעלים של ימינו, וכֹה דבריו: "ואין לך צורך באמרך: היכן יראת שמים? , מה לתבן את הבר, הרמב"ם הינו סולת נקייה מזוקקת וערֵבה, והם, רובם המוחץ נבובים וחלולים גדושים וחבולים

על פסיקת הרמב"ם הזו התלונן הנחש הצרפתי הקדמוני, וזה לשונו: "ולמה קרא לזה [=למי שאומר שיש לה' יתעלה גוף "יותר תועים מן הבהמות" לא לחינם רבים מקרב חכמי-יועצי-אשכנז לא אהבו את הרמב"ם בלשון המעטה, רבנו, בראייתו לעומת זאת, דרכו של רבנו הרמב"ם שונה לחלוטין מגישתו הפגאנית של רש"י, במורה (א, כא), אגב ביאור הפסוק: " ולעומתם, המגשימים התפרצו במחשבתם כלפי אמיתת עצמותו של בורא-עולם, שהרי הם ייחסו לבורא-עולם גופניוּת וחומריוּת , כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם").

לאור חשיבותה העצומה של שמירת הבריאות, רבנו הרמב"ם הקדיש פרק שלם בהלכות דעות לכללי בריאות שבהם על האדם במאמר זה נשלב מדי פעם את דברי פרופ' חיים גמליאל בספרו: "רפואת הרמב"ם במבחן המדע בין זמננו", אשר בדק את לגבי כללי האכילה מתמקדת גם באספקט ההתנהגותי אשר המדע בן-זמננו מתעלם ממנו, לדעת הרמב"ם, [...] אדם הלהוט אחר בולמוס האכילה פוגע הן בגופו והן בנפשו, לדעת הרמב"ם זוהי 'מחלת נפש'". והוא מוסיף: "בהמשך ההלכה מזהיר הרמב"ם מפני מכלול מצבים אשר עשויים לשבש את עיכול המזון שבמעיים. [...]

מגמת הפוסקים בימינו, כולל אלה אשר נחשבים כהולכים בדרכו של רבנו הרמב"ם, להסתייג מאד ולאסור תרומת ביצית הפוסקים האורתודוקסים המחמירים (ובעיקר אלה אשר נטפלים לרבנו הרמב"ם) חוששים מאד מממסד הכמורה האשכנזי היושב כלומר, כל דבר שאינך יודע בוודאות שהוא מותר נהג בו איסור, בעוד שלפי הרמב"ם ודרך האמת, כל דבר שאינך יודע רבנו הרמב"ם]: 'ואילו אסרנו כל דבר שהוא ודאי מותר, מחמת ספק איסורא שאפשר שיימצא בסוג אותו הוודאי או במינו (ראו במאמר: 'הפלת עובר במשנת הרמב"ם') ואם הולד במשך תשעה חודשים שלמים אינו בגדר נפש כלל, אלא הוא בגדר

נחל בדברי הרמב"ם במורה (א, ב): "ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וכך הוא הדבר בכל העניינים המושכלים. לעומת זאת, השגת האמת והשקר היא מוחלטת ואיננה תלויה בדעתם או בהסכמתם של בני אדם עליה.

הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?'). וזה לשונו: "ובאמת מי שעוזב את הלימוד בליל שבת קודש ח"ו, מפסיד שלא יוכל לקנות 'כתר תורה', וכמו שכתב הרמב"ם הי"ג) וז"ל: 'מי שרוצה לזכות בכתר תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהם' עכ"ל, והרי מבואר בלשון הרמב"ם הם מבַכים את תקומתה של מדינת ישראל, כי תקומתה של מדינת ישראל היא ראשית צמיחתה של דרך האמת – ודרך האמת זאת ועוד, קוצר הרואי של שטרנבוך והזייתו המסוכנת שהישמעאלים יחיו איתנו בשלום אם רק נמסור להם את השליטה

[=למי שאומר שהקב"ה הוא גוף ובעל תמונה] וכמה גדולים וטובים ממנו  [=גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם] הלכו בזו כי רבנו הרמב"ם לא הותיר להם ברירה: או שאתם מודים על האמת ועוזבים את דרכי ההבל של אבותיכם, או שאתם מוסיפים דברי הרמב"ם שם מתאימים במיוחד לרש"י-שר"י הידוע ולמורו ורבו יש"ו אבי הנצרות הטמאה, וכֹה דברי רבנו שם ( ואין הקב"ה צריך לבריותיו ולא להכרתם ולא למאומה מהם, וכמו שרבנו הרמב"ם פוסק בהלכות יסודי התורה (א, א): אגב, פירושו של רש"י בעניין זה מזכיר לי נשכחות: באותם הימים למדתי קורס באוניברסיטה על כתבי הרמב"ם, והמרצה

הגנגסטר הלז התחפש למשׂכיל וליודע-דבר ואף למעריץ של הרמב"ם. ובכן, במאמר: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין" (בקושייתו הארבע-עשרה) עסקתי בטענתו של הרמב"ן שהפועל "אִתְגְּלִי הרמב"ן סבר בסכלותו שהפועל "אִתְגְּלִי" משמעו בהכרח התגלות חזותית של אמיתת עצמוּת הבורא. כלומר יש לה' יתעלה-שמו תמונת דיוקן מסוימת שבה הוא נראה לנביאיו במראה הנבואה – ועולם הפוך ראיתי, כי רבנו הרמב"ם הרמב"ם לא מסתפק בזאת, והוא מוסיף ומדגיש שם: "ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע ממאורעות הגוף

של הרמב"ם לשירים ולשָׁרים'], תן דעתך והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר גם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת חריפה על אותם הסוברים שהמלאכים כבני-אדם, וכֹה דבריו במאמר תחיית-המתים (עמ' ועתה לרבנו הרמב"ם, והוא פירש במורה (א, כט) כך: " עצב שם משותף: [א] הוא שם הכאב והצער, 'בְּעֶצֶב תֵּלְדִי ברם, למרות כל התאמצויותיהם והשתדלויותיהם של אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם להרחיק מן ההגשמה, רש"י-שר"י בחר ברם, למרות כל התאמצויותיהם והשתדלויותיהם של אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם להרחיק מן ההגשמה, רש"י-שר"י בחר

אז מצאתי להם חיים, חיים כולכם היום, הם יחיו לעולם-הבא, למה? כמו כן, רבנו הרמב"ם בפסקו ב"משנה תורה" מוחק את המלים: "וּלְהַנּוֹת תלמידי חכמים" שכתב בספר-המצוות, ומותיר הם יחיו לעולם-הבא" וכו'. כלומר, העולם-הבא הוא עולם של עינוגים גופניים, ולא עולם של עונג רוחני נצחי כפי מסורת התורה-שבעל-פה. וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים למיניהם במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם

עברנו דרך העיר נבטיה, זוהי עיירה מקסימה השוכנת בשיפולו של עמק קטן במדרונו של הר, שסימני המלחמה ניכרים פתח את מסכת ההרצאות הקצרות הרב שלום נגר, רבה של אריאל. הסליחות הללו מתחילות בחצות הליל של חודש הרחמים. מצות תקיעת השופר נועדה לעורר את הלבבות, וכפי שפוסק הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ז) שהיא גזרת הכתוב, אך רמז ראש השנה של חודש תשרי חופף עם הבריאה. הקיץ תם ובאה תקופת הצמיחה של הארץ – החורף.

כדי להשיב על השאלה שבראש מאמר זה, אעיין יחד עמכם בתגובה של חסיד חב"ד לביקורת החריפה שהובאה באתר אור הרמב"ם כנגד מנדל הטמבל העקוש, אשר סבר, כמו יש"ו בזמנו, שגופו הנגוף והמלא אספסוף, הוא כלי קיבול ל"רוחניותו" של עד כאן דבריו של החסיד השוטה, וכך השבתי לו: אתה מפקיר את העולם-הבא שלך בידי סיפורים ומעשיות? איך אתה מעז להביא לי ראיה לגדולתם של מינים ותועים מסיפורי אבו עלי בבא? חפש "מנדל" במנוע החיפוש של האתר ותגיע למאמרים הללו, אם ברצונך להציל את נפשך.

עוד כותב הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (ב, כג) בעניין תאוות המינים למיניהם ודומיהם: "וכל זמן שהאדם מוצא וזאת למרות שהוא התחבר זמן רב לאחר תקופתם של חז"ל, ואף חלו בו כל העת ידיהם המגואלות והזייפניות של המגיהים ובכן, מקור הזייתם של מכשפי האופל הוא במדרש בראשית רבה מהדורת המינות של ווילנא (ז, ה), שם נאמר כך: "רבי ברם, עיון בכת"י של המדרש מעלה שהנוסח הזה משובש מיסודו! בראשית רבה מהדורת המינות הזיוף והסילוף של ווילנא הטמאה...

מקור דברי רבנו במוסרֵי חכמי המשנה והתלמוד טהורי הלבב, שהרי רבנו הרמב"ם לא המציא את האיסור החמור שיש בעשיית לאור האמור אין ספק כי לדעת הרמב"ם אסור לדיינים ליטול שכר בעבור דיניהם משום גורם! ולעומת דייני המינות, ראו נא את יחסו של דניאל ע"ה להצעת מלך בבל לתת לו שלל מתנות יקרות מאד, עד אפילו שליש ומוסיף רבנו הרמב"ם ללמדנו כיצד נהגו חכמי המשנה והתלמוד אנשי האמת (שם, י): "כך היה דרך החכמים הראשונים לראות בגלימותיהם מרדעת של חמור, וכל-שכן וקל-וחומר דייני הקבלה הפגאנית של ימינו שהינם הוזי הזיות מינות

וכך פוסק הרמב"ם בהלכות שבת (כג, כח): "ומצילין תיק הספר עם הספר ותיק תפילין עם התפילין אף-על-פי שיש בתוכן כלומר, אדם שישהה בקרבת החכמים, מטבע הדברים שילמד מהם חכמה, וכמו שכותב רבנו הרמב"ם בהלכות דעות (ו, א): בארץ מצרים היה שפע של מזון. אולם, דברי המחבר מתמיהים ומקוממים עד מאוד, שכן הוא כופר בשאט נפש ביסודות הדת ובדברי רבנו הרמב"ם ומביא שדבריהם ז"ל באים להורות להמון העם שעליהם לכבד את הרבנים ותלמידי החכמים האמיתיים וכנ"ל, וכבר נזכרו דברי הרמב"ם

בחלקים הקודמים של המאמר למדנו על חשיבותה העצומה של שמירת הבריאות, רבנו הרמב"ם הקדיש פרק שלם בהלכות דעות פרופ' גמליאל מעיר על הלכה זו וזה לשונו: "מכאן שבהלכה זו ממליץ הרמב"ם: על מזונות קרים, פחות מתובלים ונטולי בימי הרמב"ם לא היו אמצעי שימור וקירור, והכמהין והפטריות היו נרקבים בתוך זמן קצר, גם בגלל העובדה שטיפול , אך השפעתם השלילית אובחנה על-ידי הרמב"ם, הרבה לפני שאמר המדע את דברו". קמח לבן מכיל רק את החלקים הפנימיים של הגרעין, כלומר העמילן, ואינו מכיל את הקליפה והנבט של הגרעין.

התורה-שבעל-פה קבעה שהמאבטחים והמזכירים והסופרים והשליחים וכו' של בית-הדין רשאים לקבל משכורות בעבור עבודתם כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב שמערבים כסף בדת משה הטהורה הדבר גורם לעיוותים ולשיבושים מחרידים, ונכתבו על-כך מאמרים רבים שפורסמו באור הרמב"ם , לדוגמה: "מהם הגורמים לעיוותה ולמסחורה של דת משה?" ולפתוח פתח רחב להטות את לבו של הדיין לקחת שוחד.

ההזיות והדמיונות מבתי המדרשות של דרום-תימן, שהיו ספוגים בהזיות הקבלה הארורה. ואפילו אלה אשר מתהדרים בהיותם כביכול נאמנים לאור ההלכה והמחשבה של רבנו הרמב"ם – האם הם מסוגלים להודות תורה וזהו כבודה של תורה! האמת, ויחד עם זאת מנפנפים בגאון בהליכה ובדבקות בדרך האמת הטהורה שהלך בה הרמב"ם, ועל זה אין מחילה וסליחה יתברך על עם-ישראל, או-אז ממילא תחול ברכתו של הקב"ה על עמו.

ואכן, יש הרבה מן האמת בדבריהם, וזכורני שמילאתי תפקיד של גבאי בבית-הכנסת של ילדותי במשך כמה שנים, ובסוף בזכות אותה סעודה שלישית, זכינו במשך כמה שנים שתהיה לנו תפילת מנחה של שבת, וערבית של מוצאי שבת, אך הדבר וזה רק מעט מזער מרשעותם של אותם לא בני-אדם. כדברים האלה רבנו הרמב"ם פוסק בתשובה (סימן קמז), וזה לשון התשובה כפי שתרגם אותה קאפח באות ד שם: "נשאל הרמב"ם בפירושו למשנה שם, מבאר כך: "וכל המטלטלין נקנין במשיכה, וכל זמן שלא משך, יש לכל אחד מהן לחזור בו

בהמשך לדברים הללו ראו נא את דברי רבנו הרמב"ם על חכמי-יועצי-אדום אשר תעו ולעו במינות הממאירה, מתוך "מאמר הפוחז, ואשר לפי שחץ ליבו עלו בחוכמתם על הרמב"ם... הסיבה השמינית – כוחו המשחית של הכסף הסיבה השמינית היא המשך ישיר של הסיבה השביעית, והיא כוחו המשחית של שאינו הופך תורת חיים לקורדום חוצבים חוטא חטא גדול לאלהים, וכבר חשפתי את רשעותם וסכלותם, ראו: "מדוע הרמב"ם על רבנו הרמב"ם נכתבו השׂגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה (וספריו אף נשׂרפו והשקפותיו הוחרמו).

ואין זו דרכה של היהדות להרבות בדעות, בשיטות או במנהגים. להיפך, דרכה של דת משה הייתה לבחון את השאלה או העניין היטב לאור כללי ההלכה, המציאות והשכל הישר, ורק לאור כמו כן, הוא מצביע על רפיון שכלם של משחיתי הדת, שהחדירו הלכות מוזרות ומעֻוותות הרחוקות מאד מן התורה שקיבל לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב', והרי זו היא תכלית החכמה בתורה, לפי שהייתה הרחקה ממה שאירע בה בסופו של באלף השנים האחרונות, היחיד שנותר נאמן לפסקי ההלכה ולדרכם המחשבתית והמוסרית הנעלה של חז"ל הוא הרמב"ם,

וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן, ואסור לשמען מפני החורבן. וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין". נחל בשירת קודש: "דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל", ובכן, ללא כלי נגינה על היין היא מותרת בקושי לאחר עניין אותו השיר בשבח האומץ או הרצינות שזה מן החלק הרצוי, או בשבח היין, ממחין [=מוחים] על כך בכל אופן של ובמאמר: "האמנות במשנת הרמב"ם" הבהרתי שמותר לדעת רבנו לשמוע מוזיקה שאין בה דברי תועבה או כיעור מכל סוג

כללו של דבר, ללא זיופה והשחתתה של דת האמת – תרמיתם של חכמי-יועצי-אשכנז הייתה נחשׂפת לעין-כל, והם היו מכך, ראו נא: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?". רבנו הרמב"ם מלמד, כי אצילי בני ישראל שגו באופן השׂגתם את ה' יתעלה, ושגיאתם הייתה כֹּה חמורה עד שנתחייבו רעיון זה אינו חידוש של רבנו הרמב"ם, אלא נראה שמקורו כבר בספרות חז"ל, וכך מובא ב"מדרש הגדול" (שם): "ותחת כללו של דבר, המניע הראשון של חכמי-יועצי-אשכנז היה רדיפת התאוות והתועבות למיניהן; ורדיפת הבהמיוּת דרדרה

המצחינה, ואף שכל ימיו הוא יוצא ובא מבתי תִּפְלָה הוא רחוק בתכלית הריחוק מה' יתרומם שמו – כי מחשבתו של אגב, זו אחת הסיבות שרבנו הרמב"ם מנע מתלמידו ר' יוסף בן יהודה מלהתווכח עם שמואל אבו-עלי, מפני שר' יוסף ועל עניין זה ראו בהרחבה במאמר: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים". *** במשלי (כה, יב) נאמר: "נֶזֶם "עשה את התוכחת שני חלקים: האחד המשילו ב'נֶזֶם זָהָב', והוא מה שמוכיח המוכיח באופן אחד [בדרך מסוימת של ומחשבתו ושאיפתו של המיטיב – טהורה.