ובשל נחיצות ידיעת ה' ליראת ה' ולעבודתו ולאהבתו, חוקק רבנו הרמב"ם את הלכות "יסודי התורה" בראש ספרו "משנה הם ידעו לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, אולי גם כמה הלכות משולחן השרימפסים וההזיות של קארו הקראי, ואולי וכאשר יהודי תימן, נעדרי ידיעת ה' ומשולהבי האמונות התפלות על השדים ובניהם, ראו את סדום ועמורה של יהדות כללו של דבר, כאשר תנסה לדבר עם איזה זקן תימני על דרכי האמת יתבונן בך בעיני עגל כאילו אמרת לו איזו נוסחה האם הם מסוגלים לקבל את האמת ממי שאמרו? האם יש להם כלים כלשהם להבחין בין אמת לבין שקר?

source=mokd וכך נאמר בפרסום של "קופת החזיר המת" (כל הדגשים במקור): רשכבה"ג [=רבן של כל בני הגולה, והוא ועל הבלי הקמיעות והשדים ראו: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" , "השֵּׁדים – נחלת השוטים והחטָּאים" , ושימו לב במיוחד לסכום המופקע שיש לתרום לקופת החזיר כדי לקבל את שלושת הקמיעות הללו! ואין גבול לרדיפת הבצע של קופת החזיר המת בראשות משפחת הפשע של קנייבסקי! ויש לי רשימה לא קצרה של מאמרים שעוסקים במעללי המינות של קנייבסקי הארור שר"י.

ולא ארחיב בעניין זה כאן, שהרי כבר ייחדתי לו מאמר מקיף, ראו: "האמונה בתחיית המתים לפי הרמב"ם" . והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם ביסוד העשירי: "והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשי בני אדם ולא הזניחם,   והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם בעניין זה במורה (א, לו): "והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? אגסי: "כן, כן, אתה יודע מה אמר הרמב"ם? הרמב"ם אמר יש אלהים, ואי אפשר להגיד עליו שום דבר". שהרי לא רק שהרמב"ם קובע שיש אלהים וזאת בניגוד מוחלט לדברי לייבוביץ' הארור, אלא שדברי הרמב"ם לפיהם "אי

בעקבות חז"ל, גם הרמב"ם קובע במורה את הכלל הידוע בהשגחת ה' עלינו, והוא: "אין ייסורין בלא עוון". ויתרה מזו, כאשר הרמב"ם מנתח את מסכת ייסוריו של איוב, הוא בפירוש מלמדנו שחלה חובה על האדם לנסות ולהבין וגדולה תשובה שבלעדיה אין קיום תקין לעולם, וכפי שכותב רבנו הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (ג, לו): "ופשוט ובעניין זה ראה בראש המאמר "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם". ואם יורשה לי אוסיף ואומר, שאוֹר הרמב"ם צמח ונבע מיהודי תימני...

כללו של דבר, בהכשרת ספר-האופל קאפַּח בגד בגידה חמורה בדרכו של אברהם אבינו ובמלחמתו באלילות, ופתח פתח רחב לחדירת האלילות והשקר לתוך משנת הרמב"ם, עד שתלמידיו ממשיכי דרכו הממסדית השכירה אף הרשו לעצמם לחתום והלא קצפם וזעמם של "חכמי ישראל" הסכלים יצאה על ר' יחיא קאפח בשל התנגדותו לקבלה, ללא קשר ישיר למחלוקת ובכן, לפי ערוסי, כוונתו של קאפח ג'וניור היא, שתלמידיו של ר' יחיא קאפח לחצו עליו לכתוב ספר כנגד הקבלה, , אך את הספר של סבו הוא לא ההדיר!

ודברים דומים כותב רבנו הרמב"ם במקום אחֵר במורה (ג, לט): "שיידע האדם כי מן העבודה [עבודת שמים] שיזכור ברם, בניגוד לתפישׂתם הנעלה של הרמב"ם ורס"ג ביחס לתכלית התפילה האמורה, אצל רש"י אנחנו מוצאים תפישה תועלתנית נשאלתי מהי התועלת בבקשת רחמים על חברו לדעת הרמב"ם? והרי הרמב"ם קובע מפורשות שהתורה לא תשתנה ולא תוחלף. לכאורה לפי הרמב"ם צריך לענות "אמן" אחר שתיהן (כי רק לפי הזוהר לא עונים ומה לנו ולו).

נחל בדברי הרמב"ם, רבנו הזכיר שלושה מקורות בלבד ממדרש זה בכתביו, כולם בספרו מורה-הנבוכים, ובכל המקומות והנני מפנה את השאלה בחזרה לאותם מינים וכופרים אשר יתגודדו כמנהגם, ואשאל אותם: וכי הרמב"ם היה אלהים? יתר-על-כן, אין לי צל של ספק שאם הרמב"ם היה רואה את דבריי בעניין המדרש הלזה, הוא היה מנשק אותי על מצחי ומה שתיארתי ממצבי במשך זמן חיבור פירוש זה הוא שגרם שנשתהיתי בו זמן רב [ועל שגיאה חמורה של רבנו הרמב"ם ובעניינים אלה ראו: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" , וכן: "כומר ושמו אליעזר" ועוד.

מסייע לי לחזק את דרך האמת; 3) שנאתך העזה, אשר שוברת את כל שיאי השטנה, מוכיחה דבר אחד פשוט מאד: אתר אור הרמב"ם בתחכום רב מאד, דהיינו תוך שהוא מציג את טלפיו לאמֹר: צדיק וישר ועניו גדול מאד אנכי, מלאך עלי אדמות, "הרמב"ם שמעתי גימטריא מפי הרב הגאון החסיד חנניה יוסף אייזנבך שליט"א, כי כנראה לא לחינם אני משתדל לנפות את ספרי הרמב"ם הערתו של קאפח אינה הערה תמימה לדעתי, יש לה מטרה להחדיר לשומעי לקחו את ההזיה שהוא "הרמב"ם של ימינו", איש והראיה הפשוטה שזו אכן הייתה מטרתו היא מכך שחסידיו השוטים של קאפח השׂכיר אינם מסוגלים לקבל את האמת ממי

לחורבן בית-שני רבן גמליאל ובית-דינו הוסיפו את ברכת המינים לתפילה: "כל המינים כרגע יאבדו", וכפי שפוסק הרמב"ם למשל, את תורת משה הם החליפו בתורת הקבלה החדשה הפגאנית והאלילית, ובעקבותיה החליפו גם את משה רבנו בבר-יוחי

ושאלה גדולה קמה וניצבה: מדוע רבנו הרמב"ם קובע בלשון הווה  שתפילת ערבית איננה חובה? ואולי הראיה הגדולה מכולן: רבנו הרמב"ם אומר לעיל בפירוש-המשנה, שחכמי התלמוד הם אלה אשר "קבלוהָ והנהיגוהָ נמצא אפוא, שמה שפוסק רבנו בהלכות תפילה (א, ח): "וקיבלוהָ עליהם כתפילת חובה", אין הכוונה לקבלה הלכתית ואפילו מתוך ידיעה שמדובר בהיתר גמור, או שחִיֵּיב את עצמו במצוה כלשהי שהיא בגדר רשות – בשום מקום רבנו הרמב"ם נשאל [=שואל] לחכם, והחכם מודיעוֹ ואומר לו שהוא טועה ושהדבר מותר, ולא שמתירין לו כהתרת נדר, וזה לשון [הרמב"ם

ברם, איסור הגילוח של הנזיר שונה מאיסור הגילוח של פאות-הראש והזקן, שהרי הנזיר לוקה אפילו אם גילח שערה כללו של דבר, דינו של נזיר שונה באופן מהותי מדינו של המגלח את פאות-ראשו או זקנו, ולכן אין ללמוד מדינו של הנזיר מאומה לגבי דינו של המגלח את פאות-ראשו או פאות זקנו. המציאות מוסברת ב מאמר של הרב רוזן . ובכן, חז"ל ורבנו הרמב"ם התירו לגזור את שער הפנים במספריים, גם כאשר להבי המספריים נוגעים בעור, ובשום מקום

המלאכים לדעת הרמב"ם הם "צורה בלא גולם", כלומר ישות רוחנית שלא ניתן לראות בעיניים או למשש בידיים, ליישות מעלות המלאכים הרמב"ם מלמדנו בהלכות יסודי התורה שם, כי למלאכים יש עשר מעלות, ומכאן נובעים שינויי השמות של המלאכים בכתבי-הקודש, כדי ללמדנו על דרגתם ומעלתם. וכך כותב הרמב"ם (שם, ה): "ובמה יפרדו הצורות זו מזו?" ביקורתו של רבנו על הסוברים שהמלאכים כבני אדם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת די חריפה על אותם הסוברים שהמלאכים

המקור החמישה-עשר במקור השמיני שראינו לעיל, למדנו שהרמב"ם כינה את אריסטו "יריב", וזאת בשל אחיזתו של אריסטו לאריסטו], וזה אפשרי כמו שנזכר בהקדמה השלוש-עשרה [כלומר, אפילו לצד השקפה שאיננה מנוגדת ליסודות תורתנו, הרמב"ם הנביאים ע"ה רוממוהָ, ובה רבנו בוחר מפורשות: 'הרי אני מקבלהּ מצד הנבואה' וכו', ואפילו הפילוסופים מחויבים לקבלהּ ולאחר כל החרדה הזו שחרד רבנו הרמב"ם ליסוד חידוש העולם, איך יעלה על הדעת לחשוד בו שהוא היה סבור שהחידוש קצרו של דבר, רבנו הרמב"ם ראה בהזיית הַקַּדמוּת עניין שקרוב מאד  להזיה מוחלטת (מבחינה פילוסופית בלבד,

כבר מתחילת הפרשה אנו רואים ביטויים של חסד ורחמים בהנהגת ה' את עם-ישראל. מסכת התלונות בתום השירה הנשׂגבה מסופר על מסעם של בני-ישראל במדבר שׁוּר ועל הגעתם למרה. לעומת זאת, הם, בעיני עצמם – פסגת הפסגות של יהדות תימן! "הליטאים" ו"הלמדנים" של התימנים... הם מתפארים שהם הולכים בדרכו של רבנו הרמב"ם, אך הם התעוורו כליל מן האמת ובוחרים להעריץ את המינים וצאצאיהם עד כאן ביחס לתלונותיהם של ה"דרדעים" השוטים למיניהם על אוֹר הרמב"ם, תלונות שברובן עוברות רק כלחש-ארס מפה

ובכן, במאמר לקמן נלמד, שייחודיותו של השם המפורש איננה נוגעת כלל וכלל לכל מיני הזיות ודמיונות של מקובלים ייחודו של השם המפורש ובכן, בראש הפרק שעוסק בייחודיותו של השם המפורש (א, סא), רבנו מסביר, שכל שמותיו של שלוש פעולות: פעולות מחוכמות, פעולות של גבורה ועוצמה, ופעולות של חמלה. שמות הבורא ועל חומרת ברכה לבטלה, ראו: "'מנהג המקום' – מנפנופי תירוצי המינים", "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם ובעניינים אלה ראו: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה", וכן: "כומר ושמו אליעזר" ועוד.

מצות ברית המילה היא אחת המצוות החשובות והחמורות ביותר בתורה, וכפי שפוסק רבנו הרמב"ם בהלכות מילה (א, א כמובן שגם למנהג זה אין זכר בדברי חז"ל, לא בדברי הגאונים ולא בדברי רבנו הרמב"ם. וכך הבין רבנו הרמב"ם, וכפי שפסק פוסק בהלכות מלכים ומלחמות (יב, ו): "בימי המלך המשיח, כשתתיישב מלכותו הבה ונחפש, אפוא, את המקור לקבלה זו... ובכן, חיפשנו וחיפשנו אך לא מצאנו מקור קדום לקבלה זו. וכמו שכותב רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (ה, א–ב): "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות

ברם, הם ייחסו אותו בשקר לשיקוצם (במקור אֲמָרוֹ ר' ירמיה בן אלעזר), והוסיפו עליו מנה גדושה של גיבובי הבלים הדמיוני של ייצר הרע גדול אלף-מונים מאיומיו הדמיוניים של ספר-האופל בעניין "המזיקים". המנהג הוא של מקובלים, מאוחר, מאחר שחדר לתימן לפני כמאתיים שנים. בעניין זה (כתבים ב, עמ' 625): "ברור אפוא, כי אותם האומרים מזמורי תהלים בבית-הקברות, עבירה היא בידם לדעת הרמב"ם וכך גם אותם האומרים פסוקים בעת רחיצת המת, על כל איבר פסוק אחר, עבירה היא בידם לדעת הרמב"ם".

חז"ל ורבנו הרמב"ם כרחוק מזרח ממערב. חלילה נטען שיש להבין את הִלכת שקלים באופן גורף ומכליל, הרי שמבלי לשים לב אנו מאשימים בזה את חז"ל ורבנו הרמב"ם שהרי טענה זו מובילה למסקנה שחז"ל ורבנו הרמב"ם חטאו חֵטא גדול לאלהים, במה שייחסו לדיינים שנוטלים ממון האם ניתן חלילה להאשים את חז"ל ורבנו הרמב"ם בסכלות כל-כך חמורה? מתוך הדיון שעורכים חכמי התלמוד ע"ה, ניתן ללמוד רבות על יחסם של חז"ל ללקיחת כסף בעבור פסיקת דינים.

ובכן, כמובן שיש ללכת אך ורק אחרי מסורת ההלכה של רבנו הרמב"ם שנפסקה ב"משנה תורה", אך מה ביחס למנהגים שונים ובכן, לעניין הלכתי יסודי זה אשר נוגע לכשרות הגוויל והקלף נתייחדו שני מאמרים: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם במהדורת ווילנא: "אמר רבא: שבעה  אותיות צריכין שלושה זיונין ואלו הן שעטנז גץ", ונשאלת השאלה: מדוע רבנו הרמב"ם 'שמע', ונון ד'נפשך', ושני זינין של 'מזזות', ושני טיתין של 'טטפת'. למדתי במכון 'יד רפאל' על-פי הספר 'יריעות שלמה', הרב שלימד אותי ממש הלך עם פסקי הרמב"ם תמיד בכל מחלוקת

ע"ה מושיעם של ישראל. וכך כותב הרמב"ם: "ועלה אל ההר בחצי יום שביעי באדר כמו שנתברר בקבלה [=במסורת התורה-שבעל-פה], והיה זה מותו וראיה לכך ממה שאומר הרמב"ם לעיל, שמשה רבנו נתעלה למעלה נשׂגבה, ומיתתו, כלומר העדרו, אינה אלא ביחס אלינו בסופו של תהליך החקירה אברהם אבינו ע"ה השׂכיל להכיר בבורא-עולם, הבין שדרכם של בני עירו ובני משפחתו רעה וכי לא ברור שיש לקבל הכל באהבה, בין כשהוא נותן ובין כשהוא לוקח?

ידוע ומפורסם בעולם האורתודוקסי האיסור הדמיוני של אכילת בשר ודגים יחדיו, מעולם לא התייחסתי להזיה זו ומעולם הוי אומר, ברור כשמש לכל מי שיש בו ולוּ זרזיף קלוש של דעת, שמותר לדעת הרמב"ם לאכול בשר ודגים יחדיו ללא ועל-כל-פנים, גם לשיטתם של קאפח וקארו הקראי שסוברים שהמילים "שאכלו בה" מורות על בישול, גם לשיטתם אין שום קארו הקראי, פטרוניו האשכנזים למדו את הדין הזה מן הגמרא שהוסברה לעיל, וכבר ראינו שאין זכר להזיה הזו של קארו, והוא פשוט לא ידע ללמוד פשט פשוט של גמרא.

וכך אכן הסביר רבנו הרמב"ם ב"ספר המצוות" (לאווין סד), וכֹה דבריו: "והמצוה הארבע ושישים, האזהרה שהוזהרנו וכן פוסק רבנו הרמב"ם בסוף הלכות יסודי התורה, וכֹה דבריו: "נביא שנודעה נבואתו וְהָאָמָנוּ [=התאמתו] דבריו ורבנו הרמב"ם התייחס לעניין זה במורה (ג, יב), והנה לפניכם מקצת מדבריו: "והמין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע בספרו הטהור "מורה הנבוכים" רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שהיו באומה שלושה שמות מיוחדים לה' יתברך. בהמשך דבריו, הרמב"ם מתייחס לעניין "השמות הקדושים" שנזכרו בתפילה לעיל, וכֹה דבריו שם: "וכאשר מצאו הָרְשָׁעִים

של האדם, ונסביר את הדברים. לזאת קורא הרמב"ם "התפעלות נפשית" שמבטאת את השינוי שחל בנפשו של האב שעורר אותו לפעול להיטיב עם בנו. הרמב"ם עוסק במצות ייחוד השם בפרק א מהלכות יסודי התורה. מזאת נלמד שמשה רבנו ביקש לידע את ייחודו של השם בשׁלמוּת, וזה לשון הרמב"ם (שם, י): "מה הוא זה שביקש משה ביקש לידע אמתת המצאוֹ של הקדוש ברוך הוא [...]

מטרת החוברת מטרתה המרכזית של החוברת הייתה לשכנע את הקורא לקנות את "הנר הקדוש של רשב"י" (מעניין שבחוברת והטעו את ההמון שיש בכוח השמות הללו לפעול פעולות במציאות, כמו כישופי פנטזיה דמיוניים, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם אף שבהלכות האלה רבנו הרמב"ם מתייחס לאסטרולוגיה, נראה ברור שקביעת עתים לפי כל אמונת-הבל פגאנית היא בכלל כמו כן, הרמב"ם קידש מלחמה במספר מקומות בכתביו נגד האסטרולוגיה, ובכל מקום שעלה עניינם הוא ראה לנכון לגנותם וכֹה דברי רבנו הרמב"ם באגרת תימן (עמ' מו): "אם אתם מריתם [=פשעתם] והבאתי עליכם מכות עונש על מעשיכם: אם

נחל אפוא לעיין בעניין זה לאור משנת הרמב"ם, וננסה להשיב על כל השאלות הללו ועוד. א. מקור החלום רבנו הרמב"ם מבאר בספרו מורה-הנבוכים, כי החלום הוא למעשה תוצר של כוח הדמיון שיש באדם. כאן רבנו הרמב"ם מרחיב ומפרט את מה שנאמר לעיל בעניין פעולת הכוח המדמה, ואגב למדנו על מושג חשוב במשנת הרמב"ם במורה-הנבוכים (ב, לז) הרמב"ם מבאר, כי ישנו שפע שכלי אשר שופע מאת ה' יתעלה על האדם, שפע שכלי זה שופע על הרבה מחכמי ישראל ראשונים ואחרונים, ובכללם הרמב"ם, הם בדעה שהשדים יצורים דמיוניים".

וכבר הרחבתי בתשובה לכל המלינים על שגיאותיו של רבנו בענייני מדע, במאמרי: "הרמב"ם ידע שהנחות המדע הקדום ובעניינים אלה ראו מאמריי: "יסודות במדעי האלהות", "לימודי המדעים במשנת הרמב"ם", "חמקנות מדעי האלהות", לרש"י-שר"י – ותשובתי", "מלחמתו של הרמב"ם ב'גדולי הדור'" (סדרת מאמרים), ועוד. (אגרות הרמב"ם, עמ' קלא). מן העבר האחד ניצב הרמב"ם, כאברהם אבינו ע"ה בשעתו, שקריאתו לדת האמת: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְיָ אֵל

החילוניים מבינים שגם אם ירצו "להתקרב לאלהים" יהיה עליהם לקבל מרותם של כסילים, וכפי שכותב עליהם הרמב"ם כמו כן, המינים מפתים את החילוניים במשאות שווא ומדוחים חלקלקים מבית היוצר של מהטמה גנדי. והקריב את הקורבן הגדול הזה של אותם קדושי מירון כדי להעביר לעם-ישראל מסר הנוגע ישירות ללב ליבה של התורה וזהו היסוד העשירי בשלושה-עשר יסודות דתנו, ואלה הם דברי הרמב"ם: " והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשה צער וייסורים של ישראל'.

ולא לחינם רבנו הרמב"ם אומר בהקדמתו לפרק חלק, ביחס לנחשבים ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, כי השרידים ובמלים אחרות, רוב "אנשי הדת" בימיו של רבנו הרמב"ם היו לפי דעתו: "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או " כך צריך לנהוג אתר שהיהדות חשובה לו ושכרטיס הביקור שלו מבוסס על תורת הרמב"ם. יהודי אמיתי חייב לכנות בשמות של גנאי חירוף וגידוף רשע מרושע משושלת של מינים מתועבים, ומנהיגם של אלפי כך צריך לנהוג אדם שהיהדות חשובה לו ושתורתו נשענת על דרך האמת של חז"ל והרמב"ם.

הילת האלילות שיצרו סביבו כאילו הוא היה "הרמב"ם של ימינו", גרמה לדבריו לחדור ללא בחינה אמיתית. וְאַיֵּה הכבוד העצמי של תלמידי הרמב"ם? נמצא, שהמקור לתעייתו של קאפח הוא בדברי תלמידו של השׂטן הארור מגירונדי. נספח א: שאלה ותשובה נשאלתי כך: בעניין הפלטה החשמלית שאנו משתמשים בה בשבת, האם לפי הרמב"ם היא נחשבת אש נספח ב: עוד שאלה ותשובה עוד נשאלתי:  הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (כב, ח): "דבר שנתבשל קודם השבת, או נשרה בחמין

מצד השומע, והנה לפניכם דברי קאפח השכיר בכתבים א (עמ' 117): "הרמב"ם, בפרק ב מהלכות סנהדרין [...] שאלה אחת: מדוע הרמב"ם עצמו לא הכלים וביזה וקילל את ראשוני אשכנז, ובראשם רש"י, באופן ישיר ותוך כדי קריאה לשאלתך מדוע רבנו הרמב"ם לא קיים את הִלכת חז"ל ככתבה וכלשונה: להלן התשובה שכתבתי בעניין זה במאמרי: "ביקורת ברם, לגבי רבנו, נראה לי ברור כי רבנו הרמב"ם לא יצא נגד רש"י ודומיו מסיבה מרכזית אחת: קידוש מלחמה ישירה הרמב"ם בגדולי האסלה".