תוצאות החיפוש

ולא לחינם רבנו הרמב"ם אומר בהקדמתו לפרק חלק, ביחס לנחשבים ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, כי השרידים ובמלים אחרות, רוב "אנשי הדת" בימיו של רבנו הרמב"ם היו לפי דעתו: "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או " כך צריך לנהוג אתר שהיהדות חשובה לו ושכרטיס הביקור שלו מבוסס על תורת הרמב"ם. יהודי אמיתי חייב לכנות בשמות של גנאי חירוף וגידוף רשע מרושע משושלת של מינים מתועבים, ומנהיגם של אלפי כך צריך לנהוג אדם שהיהדות חשובה לו ושתורתו נשענת על דרך האמת של חז"ל והרמב"ם.

וכך כולל הרמב"ם שני עניינים אלה בהגדרת המצוה בספר-המצוות: "ועניין מצוה זו, שאנו מצווים לפרסם את דת האמת הרי זה מתחייב בנפשו בהמשך הלכות יסודי התורה, הרמב"ם עונה על השאלה, האם מותר לאדם למסור את נפשו למיתה התשובה של הרמב"ם היא חד-משמעית (ה, ד): "כל מי שנאמר בו יעבור ואל ייהרג, ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו של מי שהורג את עצמו, לדינו של מי שהשליך את חברו לפני חיה לטרפו (ההלכה תובא לקמן). מה דינו של מי שחילל את השם באונס?

מצד השומע, והנה לפניכם דברי קאפח השכיר בכתבים א (עמ' 117): "הרמב"ם, בפרק ב מהלכות סנהדרין [...] שאלה אחת: מדוע הרמב"ם עצמו לא הכלים וביזה וקילל את ראשוני אשכנז, ובראשם רש"י, באופן ישיר ותוך כדי קריאה לשאלתך מדוע רבנו הרמב"ם לא קיים את הִלכת חז"ל ככתבה וכלשונה: להלן התשובה שכתבתי בעניין זה במאמרי: "ביקורת ברם, לגבי רבנו, נראה לי ברור כי רבנו הרמב"ם לא יצא נגד רש"י ודומיו מסיבה מרכזית אחת: קידוש מלחמה ישירה הרמב"ם בגדולי האסלה".

וכך אכן הסביר רבנו הרמב"ם ב"ספר המצוות" (לאווין סד), וכֹה דבריו: "והמצוה הארבע ושישים, האזהרה שהוזהרנו וכן פוסק רבנו הרמב"ם בסוף הלכות יסודי התורה, וכֹה דבריו: "נביא שנודעה נבואתו וְהָאָמָנוּ [=התאמתו] דבריו ורבנו הרמב"ם התייחס לעניין זה במורה (ג, יב), והנה לפניכם מקצת מדבריו: "והמין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע בספרו הטהור "מורה הנבוכים" רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שהיו באומה שלושה שמות מיוחדים לה' יתברך. בהמשך דבריו, הרמב"ם מתייחס לעניין "השמות הקדושים" שנזכרו בתפילה לעיל, וכֹה דבריו שם: "וכאשר מצאו הָרְשָׁעִים

כמובן שדרך זו היא דרך רעה מאד, כי מעבר להטעיה וגניבת הדעת בהעתקת חומרים של אחרים, יש כאן גם סכלות, במה ותחלואיה, ואובדן הדרך ההלכתי והמחשבתי שהחשיך את העולם-הדתי, כתבתי ותיארתי במאמרי: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם יחסו של מָרי למחברים הללו שונה לחלוטין מיחסו לאותם בעלי הליקוטים שנזכרו בסיבה הראשונה, שהרי כאן מָרי מטרת אותם המלומדים הרחוקים מדרכי מישרים בכל פרסומיהם בעניינים אלה, הינה להקטין לגמד ולמזער את רבנו הרמב"ם , מן הסיבה הפשוטה שרבנו הרמב"ם איש האמת הוא הסכנה הגדולה ביותר לעיוות הדת שהם מנציחים, ואשר מאפשר להם

ובכן, כמובן שיש ללכת אך ורק אחרי מסורת ההלכה של רבנו הרמב"ם שנפסקה ב"משנה תורה", אך מה ביחס למנהגים שונים ובכן, לעניין הלכתי יסודי זה אשר נוגע לכשרות הגוויל והקלף נתייחדו שני מאמרים: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם במהדורת ווילנא: "אמר רבא: שבעה  אותיות צריכין שלושה זיונין ואלו הן שעטנז גץ", ונשאלת השאלה: מדוע רבנו הרמב"ם 'שמע', ונון ד'נפשך', ושני זינין של 'מזזות', ושני טיתין של 'טטפת'. למדתי במכון 'יד רפאל' על-פי הספר 'יריעות שלמה', הרב שלימד אותי ממש הלך עם פסקי הרמב"ם תמיד בכל מחלוקת

משמעויותיה העמוקות של מחלוקת זו נותנות את אותותיהן בכל צעד ושעל בחיי היום-יום של האדם היהודי בימינו. במאמרי "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם"), הצגתי את משנת הרמב"ם בנושא ופרשתי את תוצאות מחלוקת זו על העם היהודי לדורותיו. נמצא, כי הרמב"ם ראה ברוב מחברי ופרשני זמנו הוזי הזיות! ויש מהם אשר אפילו נוהגים להביא ראיות מפוסקים אשר נטו אחר הקבלה המיסטית האלילית, כאלה שהצמידו שמות של

ע"ה מושיעם של ישראל. וכך כותב הרמב"ם: "ועלה אל ההר בחצי יום שביעי באדר כמו שנתברר בקבלה [=במסורת התורה-שבעל-פה], והיה זה מותו וראיה לכך ממה שאומר הרמב"ם לעיל, שמשה רבנו נתעלה למעלה נשׂגבה, ומיתתו, כלומר העדרו, אינה אלא ביחס אלינו בסופו של תהליך החקירה אברהם אבינו ע"ה השׂכיל להכיר בבורא-עולם, הבין שדרכם של בני עירו ובני משפחתו רעה וכי לא ברור שיש לקבל הכל באהבה, בין כשהוא נותן ובין כשהוא לוקח?

ידוע ומפורסם בעולם האורתודוקסי האיסור הדמיוני של אכילת בשר ודגים יחדיו, מעולם לא התייחסתי להזיה זו ומעולם הוי אומר, ברור כשמש לכל מי שיש בו ולוּ זרזיף קלוש של דעת, שמותר לדעת הרמב"ם לאכול בשר ודגים יחדיו ללא ועל-כל-פנים, גם לשיטתם של קאפח וקארו הקראי שסוברים שהמילים "שאכלו בה" מורות על בישול, גם לשיטתם אין שום קארו הקראי, פטרוניו האשכנזים למדו את הדין הזה מן הגמרא שהוסברה לעיל, וכבר ראינו שאין זכר להזיה הזו של קארו, והוא פשוט לא ידע ללמוד פשט פשוט של גמרא.

הרמב"ם מפציר בנו בהלכות תשובה (ג, ד) שנראה את עצמנו כחצי זכאים וחצי חייבים בכל עת, לעומת זאת, ישנם לא "רשעותו" ולהשיב את הכף חזרה אל הזכות, למרות שמדובר באשליה, אשליה שתוביל לשיבוש מחשבתי ולראיה שגויה של ושמעתי על חסיד חב"ד שהוא גם רב קהילה, שאביו פרש מן החסידות וחבר לדרך האמת של הרמב"ם, ובנו קורא לו בפרהסיה אדם אשר לומד את הלכות האמת של חז"ל והרמב"ם יידע מהם סדרי העדיפות הנכונים, ואסביר את כוונתי, כשאדם לומד תורה לפי הרמב"ם הוא לא יעמוד זעוף מול הוריו ויתעקש לבצע דברים שאינם חובה, הוא יידע על מה ניתן לוותר

וכך פוסק הרמב"ם בהלכות שבת (כג, כח): "ומצילין תיק הספר עם הספר ותיק תפילין עם התפילין אף-על-פי שיש בתוכן כלומר, אדם שישהה בקרבת החכמים, מטבע הדברים שילמד מהם חכמה, וכמו שכותב רבנו הרמב"ם בהלכות דעות (ו, א): בארץ מצרים היה שפע של מזון. אולם, דברי המחבר מתמיהים ומקוממים עד מאוד, שכן הוא כופר בשאט נפש ביסודות הדת ובדברי רבנו הרמב"ם ומביא שדבריהם ז"ל באים להורות להמון העם שעליהם לכבד את הרבנים ותלמידי החכמים האמיתיים וכנ"ל, וכבר נזכרו דברי הרמב"ם

נָחֵל את העיון והדיון בעניין זה בדברי רבנו הרמב"ם בסדר-התפילה שבסוף ספר אהבה (מהדורת השכיר, עמ' תשכ), ולאור דברי הרמב"ם לעיל נראה ברור שלפי מסורות קדומות אלה יש לומר קדיש ללא תתקבל. ואם איש האמת, רבנו הרמב"ם הספרדי, זנח את נוסח ספרד ואימץ את נוסח תימן התלמודי והקדום, נבוא אנחנו, בנים רבנו הרמב"ם, מפני שהוא המייצג הקדום והנאמן ביותר למסורת התפילה המקורית של חז"ל ושל אבותינו הקדמונים אולם, למי שלא פקח את עיני שכלו ואינו מזהה את ייחודו של רבנו, ממשיך דרכם של אברהם אבינו ומשה רבנו עליהם

כי זו דרכו של אברהם אבינו ובעקבותיו משה רבנו ורבנו הרמב"ם, שהאמת ורק האמת הניעה אותם לפעול את פעולותיהם ונסיים פרק זה בדברי רבנו הרמב"ם על החובה ללכת בדרכיו של אברהם אבינו, וזה לשונו במורה-הנבוכים (א, טז): הרמב"ם ראה את עצמו כממשיך דרכו של אברהם אבינו, ממשיך דרכו המחשבתית-פילוסופית, ממשיך דרכו בקריאה לכל באי בספריו משנה-תורה (הלכות עבודה-זרה א) ומורה-הנבוכים (ג, כט), מתייחס הרמב"ם לקריאתו של אברהם אבינו. ונסיים פרק זה בנקודה למחשבה, פעם נשאל הרב אהרן חמדי ז"ל מבני-ברק, אנחנו שהולכים בדרכו של הרמב"ם, אולי

צעיר חכם בעיניו, כלומר אחד מאותם שחורי הבגדים וההשקפות אשר אוכלין מן התורה, והוא "הסביר" לי, כי לדעת הרמב"ם החלק הראשון של ההלכות החלק הראשון של ההלכות לעיל עוסק בשבט לוי, וברור שהוא לא רלבנטי לימינו מכמה סיבות החלק השני והאחרון של ההלכות החלק האחרון של ההלכות עוסק בכל באי עולם מבקשי ה', כאן כאמור יטענו צאצאי המינים נשים לב כי הרמב"ם מפרט באריכות רבה, שלא כהרגלו, את המעלות הייחודיות של אותם האנשים, הגויים או היהודים בחינת המעלות הללו לאור משנתו של רבנו הרמב"ם מובילה למסקנה, שאין שום קשר בין המעלות הללו לבין יושבי הישיבות

הילת האלילות שיצרו סביבו כאילו הוא היה "הרמב"ם של ימינו", גרמה לדבריו לחדור ללא בחינה אמיתית. וְאַיֵּה הכבוד העצמי של תלמידי הרמב"ם? נמצא, שהמקור לתעייתו של קאפח הוא בדברי תלמידו של השׂטן הארור מגירונדי. נספח א: שאלה ותשובה נשאלתי כך: בעניין הפלטה החשמלית שאנו משתמשים בה בשבת, האם לפי הרמב"ם היא נחשבת אש נספח ב: עוד שאלה ותשובה עוד נשאלתי:  הרמב"ם פוסק בהלכות שבת (כב, ח): "דבר שנתבשל קודם השבת, או נשרה בחמין

מלחמת דת האמת בעבודה-הזרה בפירושו למסכת סנהדרין (י, א), רבנו הרמב"ם קבע את שלושה-עשר יסודות דת משה, והיסוד רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך ולהורות לדעות ולהשקפות נכונות, והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר על הרמב"ם מלמד, שאסור לפנות למלאכים או לכוכבים, ואפילו לשבחם ולרוממם מכוח היותם משרתי השם אסור, ואף זו עבודה-זרה "וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" נצרף למאמר זה את דברי רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, יד), שם הוא מלמד על

ומה דינו של מוסא הלֵץ הלזה אשר השחית את התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה? וכבר לימדנו רבנו במורה (ב, כג) על מקור מרידתם של האשכנזים בה' יתעלה שמו: "וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו שנאמר: 'וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים' וכו' [דב' ד, יד] ובא בקבלה להתרחק מהם, לדחות את דבריהם ומעשיהם בשאט נפש, ולחפש לו מקור מים חיים לרוות בו את צימאונו – כי בורם של וכבר הכין לנו רבנו הרמב"ם את הדרך בכתביו הנאמנים, וכל שעלינו לעשות הוא לפתוח את ליבנו, וללכת בדרך האמת

לדעת הרמב"ם פיוט זה הוא מכשלה גדולה, והחדרתו לתוך הסידור היהודי נובעת מתוך סכלות ובורות בעולם המחשבה לדעת הרמב"ם, כל פנייה למלאכים היא בגדר עבודה-זרה, וכל-שכן פנייה של כבוד שיש עמה גם בקשה להיטיב עמנו. וכֹה דברי הרמב"ם בתארוֹ כיצד צמחה העבודה הזרה הקדומה. א. "שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם" מדברי הרמב"ם למדנו, שפנייה לכוכבים או למלאכים או לכל גורם אחר מבלעדי הִלכת "התכבדו מכובדים" רבנו הרמב"ם, בעקבות חז"ל, פוסק בהלכות תפילה (ז, ה) שהאדם נדרש לומר לפני כניסתו

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. עין הרע, ומצטט שלוש פְּסקות מתוך מאמר שכתבתי וכותרתו: "הרמב"ם ו ה ר מ ב" ן  – יחי ההבדל הקטן! ועל כל האופנים שיש להבין את עניין עין הרע ראו במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם" . מסומם בכל מיני אתרים ומלכלך ברשת על רבי נחמן ועל תורת החסידות והקבלה [=נכון, אני מפרסם מאמרים נגדו באור הרמב"ם והאם לפי זה רבנו הרמב"ם ע"ה הוא אפיקורוס?

, מכל חומר שיהיה, שמשמש לטקסי הפולחן בכנסייה, או שמניחים אותו כתקרובת בכנסייה, או שהוא נעשה לשימושה של ברם, אם מדובר בתליון זהב נוצרי שאינו משמש לטקסי הפולחן בכנסייה וכו' ואף לא חקוקה בו צורתו של יש"ו? דהיינו מה דינו של תליון זהב נוצרי כזה שנעשה אך ורק לנוי? רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך ולהורות לדעות ולהשקפות נכונות, והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר על

אמנם, ביחס לנידה השאלה פחות חזקה, מפני שהעונש על קיום יחסי-אישות בעת הנידה הוא כרת, וכמו שפוסק הרמב"ם ברם, אפילו כרת לפי רבנו הרמב"ם אינו מיתה לגוף אלא מיתה לנפש, כלומר הכרתת הנפש מחיי העולם-הבא, ולכן גם וכנראה בשל הקשיים החמורים הללו ועוד הרמב"ם אף דחה מדרש זה לחלוטין וכמו שנראה לקמן. ג. דעת הרמב"ם ופירוש אחֵר נחזור למשנת במה מדליקין: "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לדתן" וכו', האפיפיור הצרפתי לעומת שלמה-זלמן, הרמב"ם פוסק כך בהלכות שבת (ה, ג): "ונשים מצֻווֹת על דבר זה [=הדלקת הנר] יותר מן האנשים

במאמר זה אנו מבקשים לעצור ולחשוב, האם האמונה הרווחת הזו מתקבלת על הדעת, ומה דעתו של הרמב"ם בנושא. מדברי רבנו הרמב"ם עולה, שלא ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה גוזר על האדם עם מי יתחתן, מפני שהקב"ה אינו מתערב בנוסף לכל האמור לעיל, יש בידינו מקור שבו רבנו הרמב"ם כותב מפורשות, שהקב"ה לא גוזר על האדם להתחתן ועם וכֹה דברי הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות, פרק ח: "אבל האמת שאין בו ספק, שכל מעשי האדם מסורים בידו [...] סוף דבר יש שתי סיבות מרכזיות שעוררו אותי לכתוב מאמר זה: א) היה חשוב לי כמובן להציג את דעת הרמב"ם הייחודית

הכל לפי גדלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין". תוכלו לקרוא על השקפות אלה ביתר הרחבה במאמריי באתר אור הרמב"ם: "מדוע התנגד הרמב"ם ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה", וכן "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות לפי הרמב"ם". והרי לנו דוגמה נוספת לריחוק הבנתו של ר' יוסף קארו מעומק ומיושר דעת הרמב"ם, ואולי ישיבתו עם עמי-ארצות של רבנו.

אשמח אם תְּפַנה מזמנך כדי לפרט לי על כל אחת מהמצוות הנ"ל, למען אזכה גם אני לקיים אותה אליבא דרבנו הרמב"ם להלן תשובתי: ערב טוב, 1) עיין במאמרים: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם" , "זיוף הקלף והדוכסוסטוס" , ומהם ולכן, אם הבנת אחד הבנת את כולם, ואם הבנת את שיטותיו של אחד הבנת את שיטותיהם של רבים. את המעשה הנ"ל סיפר לי אחד מהחסידים של הרב, ומעשה שהיה כך היה: אשתו של אותו חבר הייתה גננת במוסדות של האם דברים אלה מסתדרים עם דעת רבנו הרמב"ם? להלן תשובתי: כאב לב גדול שבית-המקדש חרב...

ובכן, הרמב"ם מלמד בהלכות כלי המקדש (א, ג): "המור הוא הדם הצרור בחיה ש[נמצאת] בהודו, הידוע לכל, שמתבשמים רס"ג והרמב"ם – מקורות נאמנים ומהימנים עם החקירה והעיון התברר לי שרק הרמב"ם ורס"ג זיהו נכונה את שמן המור , ואין להתפלא על-כך, שהרי הם חוד החנית וכוח החלוץ של דרך האמת, וממשיכי דרכו האמיתיים של אברהם אבינו ומשה השמנים וסגולותיהם הטבעיות הרמב"ם פוסק בהלכות יום טוב (ג, יג): "ארץ ישראל [...] מזרימים אדים רותחים לכמות גדולה של צמח דחוס, והאדים שיוצאים הינם אדי מים המעורבבים בשמן של אותו הצמח.

ובשיא חוצפתו, כשהאשמתי אותו בכך בכנס בטבריה תשפ"ב הוא העז לומר שכך אומר הרמב"ם, למרות שההיפך הגמור משתמע מדברי הרמב"ם, והנה הם לפניכם: "הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו ולומד לפני שמעיה ואבטליון והוא בתכלית ובכלל, יש לתמוה על אמנון על-כך שהוא מביא את דברי הרמב"ם, בעוד שהוא מצטט הַשְׁכּם וְהַעֲרֵב את יונה ג'רונדי נשמות לדעת הרמב"ם – הזיה או מציאות?") והנה לפניכם תשובה של איש אמת חכם רבנו הרמב"ם (הלכות תשובה ו, א): "יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו

רבנו הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה, מבאר מדוע מסכת אבות נסדרה סמוך למסכת סנהדרין (=בית-הדין-הגדול), ומשם ומין זה נספח לכל המגרעות [פירושו של דבר, מקור המין השלישי הזה של הרעות, שהן רוב הרעות שבעולם, הוא המידות לבו על נקלה לעוות את האמת והצדק, ויתרה מזו, נפשו העכורה תורגל לשקר ולכזב, וכפי שכותב הרמב"ם ב"ספר המצוות כלומר, לדעת רבנו הרמב"ם, כל התכסיסים להקל בעניין זה אינם אלא תחבולות אשר מכחישות את האמת ונובעות מעיוורון עקרונות נוספים לדין צדק הרמב"ם מציין בהקדמתו שם שלושה עקרונות נוספים אשר הכרחיים לדין צדק: א) הראשון

האם לדעת הרמב"ם יש צורך ללמוד גמרא?", לנוחות הקוראים מצ"ב קישור). זו לפי הרמב"ם הייתה מטרתו המרכזית של התלמוד, מעין סיעור מוחין הלכתי שמטרתו להפיק מסקנות נכונות וישרות הרמב"ם בעניין זה. שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה. קצפם של חכמי ישראל על דברי הרמב"ם הללו, ש"הויות דאביי ורבא" הן דבר קטן, יצא קצפו של הר"ן, איני יודע אם

וכי רבנו הרמב"ם זימן את חכמי-יועצי-אשכנז המגשימים לפני בית-דין? ויתרה מכולן, חז"ל ורבנו הרמב"ם מבטלים באופן חד-משמעי את דברי ערוסי השׂכיר, כלומר, מעיקרא אין שום צורך ברם, אם האדם מתבונן בהזיותיהם של המינים ונדמה לו שהם חכמים גדולים,  שגיאתו איננה רק בעניין של לדון לכף וכי הוא אינו מבין שרש"י הניח את התשתית המאגית לקבלה הארורה? וקלות ראש מרגילין לערווה: "רבי עקיבה אומר, שחוק וקלות ראש מרגילין לערווה" (אבות ג, טז), וכן פוסק רבנו הרמב"ם

בעקבות חז"ל, גם הרמב"ם קובע במורה את הכלל הידוע בהשגחת ה' עלינו, והוא: "אין ייסורין בלא עוון". ויתרה מזו, כאשר הרמב"ם מנתח את מסכת ייסוריו של איוב, הוא בפירוש מלמדנו שחלה חובה על האדם לנסות ולהבין וגדולה תשובה שבלעדיה אין קיום תקין לעולם, וכפי שכותב רבנו הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (ג, לו): "ופשוט ובעניין זה ראה בראש המאמר "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם". ואם יורשה לי אוסיף ואומר, שאוֹר הרמב"ם צמח ונבע מיהודי תימני...