תוצאות החיפוש

טרם שאחל אזכיר את היסוד השלישי משלושה-עשר יסודות דתנו, וכֹה דברי רבנו: "והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו ואצרף לעניין זה גם את דברי רבנו ביסוד השני משלושה-עשר יסודות דתנו, וכֹה דבריו: "והיסוד השני אחדותו יתעלה ויסוד ייחוד ה' קשור בקשר אדוק גם להרחקת הגשמות, וכֹה דברי רבנו במורה (א, לה): "אבל שלילת הגשמות [...]

אולם, אף שתכשיר זה עשוי להועיל לעצירות, "בימינו, שימוש בתכשיר זה לטיפול בעצירות, בעיקר אצל הזקנים, עלול

שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...]. נמצא, שהפעל "נגע" עשוי לבטא בכתבי-הקודש שלושה עניינים: 1) מגע גוף בגוף; 2) הגעת ידיעה והשגת רעיון; 3)

כתב בדוגמות שהזכרתי לעיל, מפני שבדוגמות ההן המכשף הזוהרי קובע שאותן שש ישויות אלהיות הן חלק ממשפחה של עשר שמים עם דבר אחר, ומשחיתים את יסוד ייחוד ה' יתעלה, והנה דברי רבנו בהלכות תשובה (ג, יד–טו), ובסוף שלושה-עשר "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר וכמו שמלמד רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות דתנו, וכֹה דבריו: "והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי ברם, כל גוי וכל יהודי עשוי להתרומם לשׂגב המחשבה, או חלילה להתדרדר לשפל הטומאה, והדבר תלוי בבחירתו הוא

והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר בהמה של עיר הנידחת שנשחטה – אסורה בהנאה כשור הנסקל שנשחט".

ואתה עשוי או עלול למצוא בדברי האגדות והמדרשים עוד ראיות רבות לכאורה להזיות של הקבלה, אך כל זאת נובע מאי ולא מתוך שעמום עשו כן. הנמנעות [=ההזיות, דהיינו כל העניינים שלא יעלה על הדעת שהם עניינים מציאותיים] – מחויבות המציאות, ולא עשו

כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

לדעתי סודו טמון במלה אחת: "כל העושה מצוה כמאמרה", וכוונת חז"ל לומר, שכל מי שעושה מצוה אחת לשם שמים בלבד עשוי

נמצאנו למדים, שאין להישען על נוסחן של התשובות ב'שערי תשובה' המודפס – במיוחד במקומות שהרעיון קשור ליסודות

גם לעיני הבשר, דהיינו מחוץ למראה הנבואה, וההבדל בין שני התיאורים הוא עצום – שהרי במראה הנבואה הקב"ה עשוי דמויות האלה [ארבעת השמות הללו או ארבע הדמויות שנזכרו שם: שור ונשר ואריה ואדם] מחוקקות וגלופות בכיסא, והנה דברי רבנו ביסוד העשירי וביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשה "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש את מי שעובר על אזהרותיה, מפקפק בסתר ליבו ביסוד מיסודות דתנו: "וכאשר יפקפק אדם [ואפילו יפקפק בסתר ליבו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר

רומין גם מכזב לעיל, באמרוֹ שהכל "עשוי להשתנות בכל רגע נתון אם רק ירצה אלוהים לשנותו", וזה שקר וכזב, שהרי וכבר הרחבתי בכל העניין הזה לעיל במאמר זה, ב מקור החמישי , ו השישה-עשר , ו השניים-ועשרים .

שיתוף פעולה בינינו לבין המוסלמים עשוי להניב פריחה כלכלית אדירה לאזור כולו ולכל מדינות ערב אפילו הרחוקות

לסיכום, למדנו שכוח המחשבה של האדם קשור בחומר, והאדם אשר שולח את מחשבתו לעיין בדברים הנשגבים משכלו: לא

ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, [...] בהקדמתו למורה (עמ' ז–ח), רבנו מפרט את האופנים שבהם חז"ל בנו את משליהם ושזרו בהם את הנמשלים: "וברובם עשו בהמשך דברי חז"ל בתלמוד שם, הובאו ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי, הרמב"ם התעלם מהמשך התלמוד, אך ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים". ו.

חרטה והתעניינות בהשקפות דרך האמת, יש מצוה לקרב אותם בדרכי נועם, באהבה ובחיבה, ואפילו אם הם עדיין לא עשו וכך ייפתח פתח לאהבה ואחווה שלום ורעות, שהרי החבר הזה עשוי להתחרט ולהתנצל על מעשיו, ולאחר בקשת הסליחה

שאינו בעל חיים או עניין מופשט לחלוטין אשר שוכן בתוך עניין אחר, גם העניין אשר בתוכו הם שוכנים, אף הוא עשוי שהתמידה בו ההשגחה", ומהם נלמד, כי השכינה, שהיא אור נברא, שורה אך ורק במקום מסוים (למעט משה רבנו אשר קרן עור ב) "אל תושיענו – כלפי שכינה אָמְרוּ" (יהו' כב, כב) – כלומר, כלפי הקב"ה אמרוּ, שלא יִוָּשְׁעוּ אם לא עשו

ויותר גדול מזה אָמְרָם בַּסִּפְרֵי: שמא תאמר, הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל

נצרף דוגמה ללימוד מצעים מן המדעים המדויקים אשר נוגעים באופן ישיר למדעי האלהות: אינסוף המספרים עשוי ללמד וזכורני ששאלו פעם איזה הוגה דעות, אם היו נותנים לו עשר שעות כדי לכרות עץ, כיצד הוא היה מנצל אותן?

והלא אפילו יעקב אבינו ע"ה חשש מאד לפני פגישתו עם עשו, וידועים דברי חז"ל בברכות (ד ע"א): "קסבר שמא יגרום ולמרות זאת הוא נזהר וערך את כל ההכנות הדרושות כדי להגיע מוכן ככל שניתן לפגישתו הגורלית עם עשו אחיו. ומצילה" (כפי שהמינים מפרשים אותה) נלמדת מיעקב אבינו ע"ה, יעקב אבינו חרד מאד לקראת פגישתו המחודשת עם עשו פעולותיו והכנותיו הרבות של יעקב למלחמה עם עשו מחזקות את התובנה, שכל מה שנֶּאמר לעיל בפרק א במדרש השלישי "תודה" אמיתית דורשת צניעות וענווה, מפני שהיא מבטאת למעשה את התחושה העמוקה ש"לא מגיע לי ואף-על-פי-כן עשו

להם שהוא אחד ושהוא קדמון ושאין לעבוד זולתו", דהיינו, לאחר ששיננו לעצמנו וכן לקטנים ולפתאים את שלושה-עשר "וחזור על דברַי אלה פעמים רבות והתבונן בהם היטב, ואם תשלה אותך מחשבתך שכבר הבנת ענייניו מפעם אחת או עשר ונצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים, וכֹה דבריו: "וכאשר יפקפק אדם [אפילו רק ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, התפילה תועיל רק אם החולה יודע שמתפללים עליו וחרדים לגורלו, וליבו ייכנע בזה לפני ה' יתעלה, שהרי הדבר עשוי

שֶׁמּוֹרִים על גשמות באופן ישיר, אפילו עוד יותר מאשר מאפיינים טבעיים: א) בפיוט "ישן אל תרדם" נאמר: "ושור כט) בפיוט "אבינו מלכנו" (יש פיוט כזה בסוף האשמורות, ואין הכוונה לאבינו מלכנו הידוע), יש פזמון שחוזר עשר נאמר: "טוב אתה לרעים ולטובים" ויש בזה ערעור חמור על יסוד השכר והעונש, וראו את דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר היסודות, וכֹה דבריו: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש ובהמשך הדברים שם מוסיף ומזהיר רבנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות

כלומר להתנהגות צנועה בבית-הַכְסֵא, ולכניעה לשתיקה ולבקשת-רחמים בשעת חלות הייסורים, אף שאין עניין זה קשור ספיר: "הֹווֶה – מציאוּת, המצב המצוי: 'דבר הכתוב בהווֶה' (ב"ק ה, ז)", ובמשנה שם נאמר: "אם כן למה נאמר שור כי רק חיה ובהמה כגון חמור או שור, נוחרים באפם באופנים גסים כאלה שמעלים הבל!

[ושם, ביסוד השביעי משלושה-עשר היסודות, כותב:] "ולכן אניחהו למקומו או בספר ביאורי הדרשות [=ספר התיאום] כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ריחוקם העצום מן המדעים,  וכפי שאומר רבנו לעיל: "ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו למורה (עמ' ז–ח), הוא מפרט את האופנים שבהם חז"ל בנו את משליהם ושזרו בהם את נמשליהם, וכֹה דבריו: "וברובם עשו בהמשך דברי חז"ל בעניין המשל הזה (בתלמוד שם), הובאו ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי.

ערעור זה על היסוד השביעי נובע ממגמת הערעור על סמכותו של משה רבנו, ובל נשכח את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת, בעונשם של המפקפקים ביסודות הדת: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד השלישי משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו. ושפלות ואפסות מחשבתית עמוקה, אלא גם בערעור על יסודות דתנו, והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד השמיני משלושה-עשר ומדוע קבעתי לעיל שרש"י מערער גם על היסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות דתנו?

ונצרף גם את דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב מהדורת ורשה הארורה) מצאנו מדרש שממנו רש"י-שר"י שאב את מימיו הרעים, וכך נאמר בתנחומא שם (בשלח, כב): "עבור

לשם כך, דהיינו כדי למנוע מצב שבו המינים משחיתים את דתנו, קיבלנו במסורת התורה-שבעל-פה שלושה-עשר יסודות סידר את יסודות דתנו בסדר הזה: היסוד השביעי, השמיני והתשיעי, והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד התשיעי משלושה-עשר וכאשר יפקפק [ואפילו יפקפק בסתר] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר לעולם ומכל הדומה לה [=מכל שאיפות החומר], ונקשרה דעתו בצור העולמים, ולא נסתלק ההוד מעליו לעולם, וקרן עור ומדוע קבעתי לעיל שרש"י מערער גם על היסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות דתנו?

ברור שכוונתו ללמד, שהרחקת הגשמות כל-כך חשובה, עד שיש להשׂיגה בכל אמצעי פרשנות אפשרי, ולכן כל פירוש אשר עשוי

דהיינו כמניין גימטריא של חיבור כל אותותיו, וכך קילל רבנו את מחבר הספר "שעור קומה". מי הוא זה שישיב את האובדים מארץ אשור? הייתכן שיהיה זה מאן-דהו זולת ה'-אלהים-אמת?!

להיזהר בלשונך, ואף כי [גדולי האסלה כמו ה ר מ ב" ן ] טעו לדעתך בדברים שברומו של עולם, הרי לא מזדון ליבם עשו במגפיים מסומרים בתפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר על הדעת שמאן-דהו יאמר עתה שעבדאללה יוסוף המסריח היה גדול עצום בתורה, ופתאום יבוא לו ארבֵּל ויאמר לו, עצור אותה, די בדברי רבנו בסוף פרק יא בהלכות עבודה-זרה שראינו לעיל, ודי בדבריו בענייני המפקפקים ביסוד משלושה-עשר ובדבריו הללו ארבֵּל מכשיר הלכה למעשה את ספר-האופל, שהרי ההזיה המרכזית שמייחסים לספר האופל היא עשר הספירות

ואסיים פרק זה בשאלה, איך מסתדרת השקפתו של הרמב"ם עם המשנה המפורסמת באבות (ה, כא): "בן חמש למקרא, בן עשר ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם וכי יש עניין אחד שאין עליו עשר דעות לפחות?