תוצאות החיפוש

שאינו בעל חיים או עניין מופשט לחלוטין אשר שוכן בתוך עניין אחר, גם העניין אשר בתוכו הם שוכנים, אף הוא עשוי שהתמידה בו ההשגחה", ומהם נלמד, כי השכינה, שהיא אור נברא, שורה אך ורק במקום מסוים (למעט משה רבנו אשר קרן עור ב) "אל תושיענו – כלפי שכינה אָמְרוּ" (יהו' כב, כב) – כלומר, כלפי הקב"ה אמרוּ, שלא יִוָּשְׁעוּ אם לא עשו

ויותר גדול מזה אָמְרָם בַּסִּפְרֵי: שמא תאמר, הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל

חרטה והתעניינות בהשקפות דרך האמת, יש מצוה לקרב אותם בדרכי נועם, באהבה ובחיבה, ואפילו אם הם עדיין לא עשו וכך ייפתח פתח לאהבה ואחווה שלום ורעות, שהרי החבר הזה עשוי להתחרט ולהתנצל על מעשיו, ולאחר בקשת הסליחה

נצרף דוגמה ללימוד מצעים מן המדעים המדויקים אשר נוגעים באופן ישיר למדעי האלהות: אינסוף המספרים עשוי ללמד וזכורני ששאלו פעם איזה הוגה דעות, אם היו נותנים לו עשר שעות כדי לכרות עץ, כיצד הוא היה מנצל אותן?

כלומר, אדם יכול להעלות בדמיונו את תמונתו של חברו בעודו ער, וכן בעת השינה כוח הדמיון עשוי להעלות את תמונתו

ונצרף גם את דברי רבנו ביסוד האחד-עשר מיסודות הדת: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים בפסק רבנו בהלכות תשובה (י, ד): "ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאד ואין כל חכם זוכה לה [=רק חכם מחכמי האמת עשוי ברור אפוא שכוונת חז"ל לומר, שהחרטומים עשו מעשי כשפים אשר רק נראים כמעשים שיש בהם ממש, וכפירוש רס"ג שם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה", כלומר, עשו זלזל בבכורה גם כאשר היה שבע, דהיינו רשעותו לא נבעה מנסיבות משתנות אלא ממהות של רשעות וגסות-רוח (ולעיון בסיבת זלזולו של עשו

להם שהוא אחד ושהוא קדמון ושאין לעבוד זולתו", דהיינו, לאחר ששיננו לעצמנו וכן לקטנים ולפתאים את שלושה-עשר "וחזור על דברַי אלה פעמים רבות והתבונן בהם היטב, ואם תשלה אותך מחשבתך שכבר הבנת ענייניו מפעם אחת או עשר ונצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים, וכֹה דבריו: "וכאשר יפקפק אדם [אפילו רק ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, התפילה תועיל רק אם החולה יודע שמתפללים עליו וחרדים לגורלו, וליבו ייכנע בזה לפני ה' יתעלה, שהרי הדבר עשוי

והלא אפילו יעקב אבינו ע"ה חשש מאד לפני פגישתו עם עשו, וידועים דברי חז"ל בברכות (ד ע"א): "קסבר שמא יגרום ולמרות זאת הוא נזהר וערך את כל ההכנות הדרושות כדי להגיע מוכן ככל שניתן לפגישתו הגורלית עם עשו אחיו. ומצילה" (כפי שהמינים מפרשים אותה) נלמדת מיעקב אבינו ע"ה, יעקב אבינו חרד מאד לקראת פגישתו המחודשת עם עשו פעולותיו והכנותיו הרבות של יעקב למלחמה עם עשו מחזקות את התובנה, שכל מה שנֶּאמר לעיל בפרק א במדרש השלישי "תודה" אמיתית דורשת צניעות וענווה, מפני שהיא מבטאת למעשה את התחושה העמוקה ש"לא מגיע לי ואף-על-פי-כן עשו

וכֹה דברי רבנו בהקדמתו למורה (עמ' ז): "וברובם [ברוב המשלים והאגדות] עשו [חכמינו ז"ל] שיהא העניין שהמטרה וכבר ראינו לעיל את חומרת העוון הזה, שהרי נאמר עליו בתורה שהוא בגדר תועבה חמורה מאד, והוא אף קשור בקשר ואם חז"ל היו רואים מה עשו מאגדותיהם, אין לי ספק שהם היו קורעים את בגדיהם.

כלומר להתנהגות צנועה בבית-הַכְסֵא, ולכניעה לשתיקה ולבקשת-רחמים בשעת חלות הייסורים, אף שאין עניין זה קשור ספיר: "הֹווֶה – מציאוּת, המצב המצוי: 'דבר הכתוב בהווֶה' (ב"ק ה, ז)", ובמשנה שם נאמר: "אם כן למה נאמר שור כי רק חיה ובהמה כגון חמור או שור, נוחרים באפם באופנים גסים כאלה שמעלים הבל!

שֶׁמּוֹרִים על גשמות באופן ישיר, אפילו עוד יותר מאשר מאפיינים טבעיים: א) בפיוט "ישן אל תרדם" נאמר: "ושור כט) בפיוט "אבינו מלכנו" (יש פיוט כזה בסוף האשמורות, ואין הכוונה לאבינו מלכנו הידוע), יש פזמון שחוזר עשר נאמר: "טוב אתה לרעים ולטובים" ויש בזה ערעור חמור על יסוד השכר והעונש, וראו את דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר היסודות, וכֹה דבריו: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש ובהמשך הדברים שם מוסיף ומזהיר רבנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות

ערעור זה על היסוד השביעי נובע ממגמת הערעור על סמכותו של משה רבנו, ובל נשכח את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת, בעונשם של המפקפקים ביסודות הדת: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד השלישי משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו. ושפלות ואפסות מחשבתית עמוקה, אלא גם בערעור על יסודות דתנו, והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד השמיני משלושה-עשר ומדוע קבעתי לעיל שרש"י מערער גם על היסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות דתנו?

ונצרף גם את דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב מהדורת ורשה הארורה) מצאנו מדרש שממנו רש"י-שר"י שאב את מימיו הרעים, וכך נאמר בתנחומא שם (בשלח, כב): "עבור

[ושם, ביסוד השביעי משלושה-עשר היסודות, כותב:] "ולכן אניחהו למקומו או בספר ביאורי הדרשות [=ספר התיאום] כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ריחוקם העצום מן המדעים,  וכפי שאומר רבנו לעיל: "ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו למורה (עמ' ז–ח), הוא מפרט את האופנים שבהם חז"ל בנו את משליהם ושזרו בהם את נמשליהם, וכֹה דבריו: "וברובם עשו בהמשך דברי חז"ל בעניין המשל הזה (בתלמוד שם), הובאו ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי.

לפיכך, חז"ל מדגישים לאותו מחוסר דעת את היסוד אשר אולי עשוי לרפא את נפשו: "אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף

ברור שכוונתו ללמד, שהרחקת הגשמות כל-כך חשובה, עד שיש להשׂיגה בכל אמצעי פרשנות אפשרי, ולכן כל פירוש אשר עשוי

ר' ירמיה השיב לר' זירא שאין לחשוד בו שהוא עובר את הגבול הראוי לתלמידי החכמים מפני שהוא היה עטור בתפיליו ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] והשינוי בין פרשנותם הזכיר לי את השינוי בין דברי יעקב לעשו: עשו אמר בבראשית (לג, ט): "יֶשׁ לִי רָב", ואילו

לשם כך, דהיינו כדי למנוע מצב שבו המינים משחיתים את דתנו, קיבלנו במסורת התורה-שבעל-פה שלושה-עשר יסודות סידר את יסודות דתנו בסדר הזה: היסוד השביעי, השמיני והתשיעי, והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד התשיעי משלושה-עשר וכאשר יפקפק [ואפילו יפקפק בסתר] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר לעולם ומכל הדומה לה [=מכל שאיפות החומר], ונקשרה דעתו בצור העולמים, ולא נסתלק ההוד מעליו לעולם, וקרן עור ומדוע קבעתי לעיל שרש"י מערער גם על היסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות דתנו?

דהיינו כמניין גימטריא של חיבור כל אותותיו, וכך קילל רבנו את מחבר הספר "שעור קומה". מי הוא זה שישיב את האובדים מארץ אשור? הייתכן שיהיה זה מאן-דהו זולת ה'-אלהים-אמת?!

ואסיים פרק זה בשאלה, איך מסתדרת השקפתו של הרמב"ם עם המשנה המפורסמת באבות (ה, כא): "בן חמש למקרא, בן עשר ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם וכי יש עניין אחד שאין עליו עשר דעות לפחות?

אך גם משה רבנו לא הצליח באותה השעה הקשה לעשות כפנחס בן אלעזר, ולא כל הנביאים עשו כאליהו בהר הכרמל. וכל-שכן המינים הארורים שדינם הוא מורידין ולא מעלין, וכֹה דברי רבנו בשלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק ואצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים, וכֹה דבריו: "וכאשר יפקפק אדם [אפילו רק ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו

לך להיזהר בלשונך, ואף כי [גדולי האסלה כמו הרמב"ן] טעו לדעתך בדברים שברומו של עולם, הרי לא מזדון ליבם עשו במגפיים מסומרים בתפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר על הדעת שמאן-דהו יאמר עתה שעבדאללה יוסוף המסריח היה גדול עצום בתורה, ופתאום יבוא לו ארבֵּל ויאמר לו, עצור אותה, די בדברי רבנו בסוף פרק יא בהלכות עבודה-זרה שראינו לעיל, ודי בדבריו בענייני המפקפקים ביסוד משלושה-עשר ובדבריו הללו ארבֵּל מכשיר הלכה למעשה את ספר-האופל, שהרי ההזיה המרכזית שמייחסים לספר האופל היא עשר הספירות