ידוע ומפורסם הפסוק בדברים (כט, כח): "הַנִּסְתָּרֹת לַייָ אֱלֹהֵינוּ", כלומר יש דברים שהאדם אינו צריך להרהר ולחשוב בהם כי הם בגדר נסתרות ששייכות אך ורק להקב"ה. דוגמה לכך אנו מוצאים בתלמוד, אשר מספר על ישעיה הנביא שבא לבקר את חזקיה מלך יהודה ששכב על מיטת חוליו: התלמוד בברכות (י ע"א) מצטט את הפסוק ממלכים ב (כ, א): "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת, וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר יְיָ צַו לְבֵיתֶךָ, כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה", ולאחר מכן מתואר דו-שיח שהתנהל בין שני האישים:
"מאי 'כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה'? מת אתה בעולם-הזה ולא תחיה לעולם-הבא. אמר [חזקיה] לֵיהּ [לישעיה]: מאי כולי האי? [מדוע אני נידון בעונש כל-כך חמור להיכרת מחיי-העולם-הזה והעולם-הבא?] אמר [ישעיה] לֵיהּ [לחזקיה]: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר [חזקיה] לֵיהּ [לישעיה]: משום דחזאי ברוח-הקודש דְּנַפקֵי מינאי בנין דלא מעלו [=ראיתי ברוח-הקודש שייצאו ממני בנים שאינם הגונים, ולכן נמנעתי מלעסוק בפריה ורביה]. אמר [ישעיה] לֵיהּ [לחזקיה]: בהדי כִּבְשֵׁי דרחמנא למה לך? [מה לך ולסתרי דרכיו של הקב"ה?] מאי דְּמִפַּקַדתּ איבעי לך למעבד [=מה שנצטווית חובה עליך לעשות], ומה דניחא קמיה קודשא-בריך-הוא לִעבֵיד [=והקב"ה יעשה הטוב בעיניו, כלומר הנח להקב"ה את כל החשבונות]".
חכמים שיבחו את חזקיה במידת הביטחון שהייתה בו, כי מידה זו היא יסוד חשוב, ועליו נאמר: "בַּייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה" (מ"ב יח, ה). חזקיה גם לימד תורה לעם-ישראל וקראם בנים שנאמר: "בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ" (דבה"ב כט, יא), וכיוון שהיה עניו, זכה להשראת שכינה שנאמר: "וְהָיָה יְיָ עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל" (מ"ב יח, ז). ברם, כדי שלא ייפסק זרע בית דוד ולא ייכרת יושב על כיסא דוד, כמו שהבטיח הקב"ה לדוד: "לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל" (מ"א ב, ד), לכן הוכה חזקיה בחולי כדי שיתקן דרכיו ויישא אשה. נמצא, שסיבת חוליו הייתה בהשגחה שמימית כדי לקיים את ההבטחה לדוד.
על חזקיה היה לקיים את מצות פריה ורביה ולהשאיר את חשבונות השמים לשמים. כלומר, יש דברים בעולם-הזה שהם בגדר סתרי דרכיו של הקב"ה, ואסור לנו להחליט ולפעול בהם לפי מה שנדמה לנו, אלא עלינו לקיים את המצוות בתמימות בדיוק כמו שנצטווינו, ולהשאיר את כל חישובי החשבונות להקב"ה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, יג).
סתרי תורה
ברם, יש מסתרי דרכיו של הקב"ה שיחידי הסגולה שבכל דור ודור מצֻווים ללמוד אותם ולהעמיק בהם, וכֹה דברי רבנו בהקדמתו לחלק ג של ספרו "מורה הנבוכים":
"עיקר המטרה במאמר זה באור מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית וממעשה מרכבה [...] וכבר בארנו כי הדברים הללו מכלל סתרי תורה. [...] וכבר בארו [חכמים] ז"ל כי שׂכר המעלים סתרי תורה [...] גדול מאד [ובמאמרי: "יסודות במדעי האלהות", הסברתי מדוע חכמים הורו להעלים את סתרי התורה מן ההמון], אמרו בסוף פסחים בעניין אמרו: 'כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְיָ יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק' [יש' כג, יח; המלה "עָתִיק" פירושה: נבחר, מורם, חזק], אמרו: למכסה דברים שגילן עתיק יומיא, ומאי ניהו? סתרי תורה".
כלומר, מעשה בראשית (=לימוד מדעי הטבע) ומעשה מרכבה (=לימוד מדעי האלהות: ייחוד ה', הנהגתו, השגחתו, ועוד), הם בגדר סתרי תורה שאין לְלַמְּדָם אלא לראויים להם, וחובה על השׂרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור, לעיין בהם ככל יכולתם ולרומם את נפשם לידיעת ה' יתעלה. ברם, בימינו הפוטנציאל להרחבת לימוד מדעי האלהות גדול אלף מונים, מפני שרבים הם המשׂכילים שזכו ללמוד מדעים, ואפילו התלמידים הצעירים בדורנו לומדים מתמטיקה, פיסיקה, ביולוגיה, כימיה וכיו"ב, והכשירו את עצמם מבחינה שׂכלית להבין סתרי תורה.
וכמו שאומר קאפח בפירושו להלכות יסודי התורה ד (עמ' קט):
"ובימינו לא רק נפתחה הארץ אלא גם 'נפתחו השמים', ויש לאדם היודע להשׂתכל מרחב רב להכיר גדולתו של מי-שאמר-והיה-העולם, אם רק יש לו פה לומר: מה רבו מעשיך השם".
אם יזכו אלה שהכשירו את עצמם מבחינה שׂכלית, להכשיר את עצמם גם מבחינה מידותית וְיִטְּעוּ בקרבם יראת שמים אמיתית, הרי שנבואתו של ישעיה לתקומה רוחנית של דור דעה קרובה מאד, ואז יחדל העושק, יסורו היגון והאנחה ותתקיים נבואת הדעת של ישעיה: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (יא, ט).