התפישׂה שכל אדם מאומתנו נגמל ונענש לפי מעשיו, שה' רואה ללבב ושאי-אפשר להערים עליו – כל אלה הן השקפות יסודיות ברורות מאליהן, אך לא לישיבת המקובלים בקבר הרשב"י.
בדומה ליש"ו בנצרות, לטענתם ניתן להעביר את העוונות למישהו אחר, ראו את השלט מאחור: "אשריך רשב"י שאתה לוקח על עצמך את כל עוונותיהם של כל העולם", זאת ועוד, יחיאל אבוחצירא טוען שניתן "לתת את הכפרות לכבודו של רשב"י" וזה לדבריו כדאי מאד לפני יום הכיפורים, אך בשום מקום מהימן לא מוזכר מנהג הכפרות, ומדובר בעקירת מצוה חשובה מאד, שהרי התורה חייבה אותנו לשוב אל ה' יתעלה בבכי ובתחנונים. לא בתרנגולים ולא בשילומים.
א. האלהים האחרים של ספר הזוהר
ברשותכם, הבה נעיין במאמרי: "האלוהים האחרים של ספר הזוהר" (עד סוף הפרק לקמן):
רבות מחסידויות המינות למיניהן מחריבות את דעתם של הפתאים בהחדרת ובהנחלת דמיונות והזיות אשר מטשטשים את ההבחנה אצלם בין דמיון למציאות; לא מעטים השתבשו בדעתם כתוצאה מהמפגש עם חסידויות המינות, ונגרם צער רב להורים (באסכולה הנורמטיבית) אשר השתדלו להנחיל לילדיהם דעות ישרות ונכונות במשך השנים.
כעת ניגש אל ספר הזוהר שהוא תורתם החדשה המסיתה והמדיחה את העם הנבחר, וכך נאמר בו (בר' יט ע"ב):
"כשמתתקנת הלבנה [נראה שכוונתו בשעה שהלבנה מלאה], מתהפכות האותיות [של הפסוק:] 'הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ' [ש"ב כב, לא] – [והן-האותיות מתהפכות ל:] מגן הוא על כל אותם רוחות רעות ומזיקים שמשוטטים בעולם בפגימתה, לכל אותם שאחוזים בו באמונת הקדוש-ברוך-הוא".
כלומר, בעת שהירח מלא מתהפך פסוק מפורש בתורה, ובזכות היפוכו, הקב"ה מגן על כל בני האדם "שאחוזים בו באמונה", מפני כל אותם "רוחות רעות ומזיקים שמשוטטים בעולם בפגימתה". ויש בדבריו גם דברי כפירה וגם כמה וכמה הזיות ודמיונות, וכל זה בפסקה אחת!
א) לא יעלה על הדעת שפסוק מן התורה יתהפך כי התורה הקדושה הזו לעולם לא תשתנה ולא תוחלף (וזה כידוע היסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות הדת), וכל המעלה על דעתו שהתורה תשתנה או תוחלף פעם בחודש או פעם ביובל הוא בגדר כופר ומין שאין לו חלק לעולם-הבא, ומצוה להורידו ולא להעלותו כאשר יש סנהדרין אמת בירושלים.
ב) כיצד היפוך האותיות של הפסוק מוביל להגנה מאת ה' יתעלה? וכי הקב"ה הוא מכשף זקן שיושב בשמים ולוחש לחשים שמעניקים הגנה "לכל אותם שאחוזים בו באמונה"?
ג) בדבריו באה לידי ביטוי האמונה בשדים ומזיקים דמיוניים, ואמונה זו היא בגדר עבודה-זרה, שהרי האמונה באמיתת עבודה-זרה, ואפילו מבלי לעובדהּ, היא בגדר חירוף וגידוף השם הגדול והנורא, וכמו שפוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת, אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".
ד) מדבריו עולה מגרעת חמורה ביחס להקב"ה: הקב"ה תלוי במילוי הלבנה! אך ורק בשעה שהלבנה במילואה הקב"ה מסוגל ללחוש לחשים ולעוות את פסוקי התורה, כדי שיהוו מגן וצינה לכל בני האדם "שאחוזים בו באמונה"... אך בכל לילות החודש, כאשר הלבנה בפגימתה [=כשהיא חסרה], אין בכוחו של הקב"ה להגן על יראיו מפני השדים והמזיקים! וייחוס כוחות מאגיים לכוחות על-טבעיים מבלעדי ה' יתעלה הוא עבודה-זרה, וכל-שכן ייחוס כוחות על-טבעיים אשר מזיקים ליראיו ופועלים נגד רצונו של הקב"ה, ואף מתגברים על כוחו של הקב"ה בכל לילות החודש, למעט לילה אחד באמצע החודש שבו הלבנה במילואה!
ה) אין דין ואין דיין, פסוקי התורה הם חוכא ואטלולא, שהרי היסוד התורני שבא לידי ביטוי בפסוק: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (דב' לב, ד), הפסוק הזה וכל היסוד התורני הזה נהרס לחלוטין, כאילו עזב אלהים את הארץ או שאין בכוחו להגן על יראיו, וכל השדים והמזיקים עושים בעולמו של הקב"ה כבתוך שלהם, ומזיקים ומייסרים את הצדיקים, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? וכי לא לה' הארץ ומלואה, תבל וכל יושבי בה?
וראו דברי רבנו ביסוד העשירי משלושה-עשר יסודות הדת:
"והיסוד העשירי – שהוא יתעלה יודע מעשה בני אדם ולא הזניחם, ולא כדעת האומר: 'עָזַב יְיָ אֶת הָאָרֶץ' [יח' ח, יב], אלא כמו שאמר: 'גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם' [יר' לב, יט], ואמר: 'וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ' [בר' ו, ה], ואמר: 'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה' [בר' יח, כ], הרי אלו מורים על היסוד העשירי הזה".
וראו גם את דברי רבנו ביסוד האחד-עשר, כי גם את היסוד הזה הורס ספר הזוהר:
"והיסוד האחד-עשר – שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת. וכבר אמרנו בעניין זה מה שיש בו די. והפסוק המורה על היסוד הזה אמרו: 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ' [שמ' לב, לב], והשיבו יתעלה: 'מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי' [שם, לג]. ראיה שידוע לפניו העובד [את ה' והסר למשמעתו] והחוטא, לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".
עוד כותב רבנו שם בסוף רשימת שלושה-עשר היסודות:
"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
עד כאן מתוך המאמר.
הראינו לדעת את דינו הקשה של ראש קהילת אור הרשב"י הוא יחיאל אבוחזרת, וזהו גם דינם של עבדיו הנרצעים. עוד הראינו לדעת, בדוגמאות מעטות, ויש עוד הרבה ואף חמורות מאלה, כי הקבלה החדשה סותרת לחלוטין את התורה-שבכתב ואת מסורת התורה-שבעל-פה.
ב. ישיבת המקובלים בקבר הרשב"י
ישיבת המקובלים בקבר הרשב"י נצמדו למערה, מערה שעברה שיווק מסיבי במשך מאות שנים. וגם אני יכול לחצוב מערה לטוב-טוב הגמד... ובכן, אולי טוב-טוב הגמד לא יגרוף מיליונים כמו שעשתה שושלת אבוחצירא – הפרזנטורים של הקבלה חדשה, שגורפים מיליונים ואף מיליארדים; ראו כתבה מאתר גלובס: "שווי חצרו של הרב העשיר בישראל, פנחס אבוחצירא – 1.3 מיליארד שקל". והנה לפניכם מספר מוצרים שמציע יחיאל אבוחצירא שר"י:
"השילוב של השמן מהנר שדולק מאות שנים, יחד עם תפילות המקובלים וההבטחה של רבי שמעון בר יוחאי, הופך את הנר לסגולה הכי בדוקה ומנוסה בכל היהדות כולה".
"למקובלים במירון ההוגים בתורת הרשב"י בכל שעות היממה, יש את הכוח להסיר כל קללה הרובצת עליכם, והם יערכו עבורכם את התיקון המיוחד להסרת קללות".
"לא לחינם אתם מחפשים ומחפשים – ושום דבר לא מתקדם. אתם זקוקים לכוח חזק. למשהו רוחני עצמתי, שישנה את מזלכם לטובה, ויעניק לכם את האושר שאתם כל-כך רוצים. בכל הדורות ידעו כולם כי רבי שמעון בר יוחאי הוא הפתרון האמיתי לכל בעיה".
"רגע לפני הניתוח, הוציאה סילביה ועקנין את מטבע הזוהר, והניתוח בוטל!", ועוד אמרה סילביה: "גם אם נראה שאין סיכוי והכול מסביב שחור, תמיד תאמינו בכוחו של רשב"י לשנות את הכול. הרגעים הללו לפני הניתוח, נתנו לי להבין שזכיתי להיות מחוברת למשפחה של ניסים. משפחה של רחמים. תודה לכם משפחת אור הרשב"י, תודה למקובלים הקדושים על התפילות והתיקונים, ותודה לרבי שמעון בר יוחאי, שתמיד עושה עמנו ניסים וישועות".
"אָמְרָה: אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי [...] וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ, וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל" (הושע ז–י).
ג. אבו-פטרת עובר שיווק מאסיבי
אבו-פטרת בזרת עובר שיווק מסיבי, ובכנס שעמד בראשו השתדל להצטייר כאלוה, כשחסידיו השוטים יושבים לצד נרות דולקים והוא מוקף ספרי תורה (ראו כאן). כדי להדהים את הפתאים הוא משתמש בשמותיהם המפורסמים של קודמיו לתפקיד ועושה מעמד "יעלה ויבוא", ובו הוא "מזמין מעולם האמת את הנשמות [...] של גדולי הקבלה שירדו מההיכלות העליונים".
זו היא דרכם של הבטלנים להשפיע על המציאות לפי דמיונם, ואין גבול לחוצפתם: ראו כיצד "המקובלים בונים את הבניין", וכיצד הם ממציאים דברים ריקים בשביל להצדיק את קיומם.
עוד ניתן לראות טמבל עומד לצידו ומחזיק ספר ששמו: "שדי תפוחים". את הספר כתב נוכל ושמו יוסף שני, הוא ליקט "תיקונים" על-פי הארי הארור, הבן-איש-מת ופתיה הפתי, וכמו שציינתי מקודם, ה"תיקונים" הללו משבשים את ידיעת ה' מפני שבמקום לשוב אל ה' יתעלה בחפץ לב תוך התנערות גמורה מהתאוות ומן ההשקפות השגויות – הנוכל מוסיף שלבי ביניים! ומי הוא בכלל להידחף?! כ-800 עמודים של תיקונים וזה רק חלק א!! ועוד מדובר בתהליכים משפילים כגון קשירת הרגליים, תחינה על גלגול הכלב, וזה מה שראיתי רק במבט חטוף.
"יַעַן הַכְאוֹת לֵב צַדִּיק שֶׁקֶר וַאֲנִי לֹא הִכְאַבְתִּיו [...] לָכֵן שָׁוְא לֹא תֶחֱזֶינָה וְקֶסֶם לֹא תִקְסַמְנָה עוֹד וְהִצַּלְתִּי אֶת עַמִּי מִיֶּדְכֶן וִידַעְתֶּן כִּי אֲנִי יְיָ" (יח' יג, כב–כג).
ד. אירועי "האידרא"
ובחזרה לרשע המפורסם ממנו: אבוחזרע מסתובב בארץ להסית את עם-ישראל, ומופיע באירועים גדולים שנקראים "האידרא". ועוד מהסתותיהם, הם פרסמו בערוץ היוטיוב שלהם שיר שנקרא "אסע לי למירון" ובו מככבת אישה עקרה, להלן מילות השיר:
"אימי לי כֹּה לחשה, כי במירון אני איוושע, אסע לי למירון, אל רבי שמעון, הצדיק וודאי לי יקשיב, ואת תפילתי ריקם לא ישיב. אסע לי למירון.
[...] צועדת היא לאט אל ראש ההר, אולי כאן יפתח השער, וגשם של דמעות על דרך של תלאות, בוכה את נשמתה בלי מילים [...]
ובדממה, קול קורא נשמע: 'שמעי בתי, עינך למה תדמע?', 'מי את גבירתי?', שואלת עייפה, והזקנה, תשובתה כּה יפה:
'אני לא מכאן, חייתי זה מכבר, אך בליבי, אש תמיד תבער, את כל חיי הקדשתי לזאת רק: שעל הציון, הנר תמיד ידלק. נפטרתי גלמודה, ושם נתנו פקודה, שאמשיך לבוא לכאן כל פעם, להדליק נרות של בני אדם [דהיינו היא מתה והחזירו אותה לחיים להדליק נרות במערה, ו"פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר"].
בתי, נרך כבה [=מושג מהובל שמטרתו לזעזע את הנשים העקרות והמסכנות בכדי לעושקן], לכן את מחכה, כעת אותו אדליק וכאן ישכון ולבנך תקראי שמעון, זכרי זאת גם לעד, את אף פעם לא לבד, כל עוד הנר דולק כאן בציון".
וכבר ראינו שהנר האלילי הזה הוא אחד מן המוצרים המתועבים שלהם, ולחצו כאן כדי לראות את העבודה-זרה הזו שעולה 2,000 ₪!!! (מקור)
ה. כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות
עד כֹּה ברור, שקהילת "אור הרשב"י" כופרים ביסוד החמישי מיסודות תורתנו:
"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: "כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".
וראו גם המאמר של ידידי א' דחוח-הלוי: "אל תפנו אל האלילים".
יסוד חשוב נוסף אנו לומדים מדברי הנביאים ע"ה (יר' י, ג–ה): "כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא [...] אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם". כלומר, נדרשנו להתרחק מהבלי הגויים אשר סותרים את יסודות תורתנו, אך כיום הרשעים הנבערים מחדירים את העבודה-זרה לדת האמת ותולים אותה בשקר בחכמי אומתנו (מה שנקרא פסיאודו-אפיגרפיה), כך שאם תפריך אותם – אתה מפריך את עצם דת משה לדעת הפתאים הנבערים, וכך בדיוק עושים לנו ארגון חמאס כשמחביאים את מחסני הנשק מתחת לבתי-חולים ובתי-ספר בשביל שיְגַנו אותנו.
ועוד משיטותיהם להסתיר את מינותם תחת תדמית של גומלי חסדים, ורבים המה המינים המתחסדים אשר הוזים שחמגשית שניצל או שירותי אמבולנס תכסה על רשעותם! יש לעמוד איתן כנגדם ולידע שהם פועלים לטובת עצמם ומשתמשים בחסד כדי לכסות על ערוותם!
ו. "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי"
רבנו מציין מנהגים שהיו נפוצים בקרב עמים שונים כמו ה"צאבה" אשר בתוכם נולד אברהם אבינו ע"ה, ותתפלאו לדעת שהמנהגים הללו נפוצים עד היום.
והנה לפניכם דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, א):
"אין הולכים בחוקות הגויים ולא מתדמים להם, לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן, שנאמר: 'וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי' [ויק' כ, כג], ונאמר: 'וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ' [שם יח, ג]; ונאמר: 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם' [דב' יב, ל] – הכול בעניין אחד הוא מזהיר: שלא ידמה להם, אלא יהיה הישראלי מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהם במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר: 'וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים' [ויק' כ, כו]".
נחל אפוא לבחון, האם הדת החדשה מתבדלת?
ראיתי שמשפחת אבוחזרע – שמקורה במרוקו – מתלבשים בגלבייה, על לבוש זה נכתב בויקיפדיה: "בשנה בה קיבלה מרוקו עצמאות, הגלבייה נהפכה שם לסמל לאומי [...] אבל רק מצד המוסלמים. היהודים במרוקו היו לובשים את הגלביות בעיקר לאירועים חגיגיים, כמו החינה". וכאן, מימין, הבאבא בְּרוֹך – בנו של הזבבא זבאלי – לבוש ב"גלבייה", ולצידו דוד אבוחזרע (נכדו של הזבבא זבאלי) – לובש "קפוטה" הנפוצה כיום בקרב הדת הפרו-נוצרית.
על הקפוטה כתב ד"ר אליהו בירנבוים:
"במאה ה-19, הציבור החרדי והחסידי החל ללבוש בגדים מסוימים בדמות קפוטה שחורה, כובעים, שטריימלים וכו'. הדבר נבע מכך שהם ביקשו להילחם ברפורמה ולקבוע עמדה אידאולוגית ברורה של 'חדש אסור מן התורה' [=מושג הלכתי-חקלאי ששובש לחלוטין כדי להנציח את הפיגור והמינות]. אבל גם לבוש זה היה בו חידוש ביחס לבגדים שלבשו קודם ולא ניתן להגדיר אותו כבגדים יהודיים מסורתיים, שכן ברור שגם השטריימל לא מופיע במקרא ובתלמוד. יהודי מזרח אירופה אימצו פריטי לבוש שהיו בשימוש אצל האצולה הפולנית ואשר הושפעו גם מסיבות אקלימיות של קור וחורף. הלבוש הנ"ל הוא דוגמה טובה לכניסה של תרבות זרה לתוך החברה היהודית והכשרתה. מעין סוג של גיור בגדים לא יהודיים ליהודיים".
וכעת נבחן במעט את התבדלותם במדעים ובדעות:
אומר הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, ד) שאין מנחשים כגוים, וזה כמי שאומר "עברה חתולה שחורה – איני יוצא מביתי"; אך מי שתופשׂ את משלי חז"ל כפשוטן, מי שנוהה אחר הזוהר הטמא, האסטרולוגיה, הגימטריות – בוודאי יכוון את מעשיו לפי הזיות כאלה ואחרות.
וקוסם, הוא מי שעושה מעשה כלשהו ואז אומר דברים שעתידים להיות, או שראוי לעשות כך או לא לעשות. יחיאל אבוחצירא – כמי שירש שם של קוסם 24/7 – קבע שבעקבות החולאים והקורונה יש להכניס את ספר הזוהר הביתה, וגם נר הרשב"י יועיל לדבריו.
אף-על-פי-כן, מעשיו חמורים הרבה יותר מסתם קוסם מהובל שמוציא שפנים מכובעו, שהרי הוא תולה את השטויות שלו בה' יתעלה ומסלף את דת האמת!
"לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם יְיָ מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ. הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם יְיָ הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם" (יר' כג, ל–לא).
ז. "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל"
יחיאל הטמבל מפר גם את האיסור לנחש, והוא מאלה שאומרים יום זה טוב ויום זה לא. בקטע על הבטחת הזיווגים הוא אומר: "מי שיספיק להעביר את השם שלו לסגולת עץ השקד עד ט"ו בשבט – הקדוש-ברוך-הוא יזכה אותו להתחתן עוד השנה", ואין שום זמן שיש לו סגולות כישוף ומאגיה. כמו כן, עבדיו הנרצעים גם נמצאו נותנים עיתים.
עוד ממנהגי יחיאל אבוחצירא הוא "מטבע הזוהר" (ראו כאן), ובהלכות עבודה-זרה (יא, ז) פוסק רבנו: "אין להן עניין, ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילים [...] ואוחז בידו בעת שמדבר מפתח או סלע [או מטבע], וכיוצא בדברים האלו: הכול אסור".
דבר נוסף שבו נכשל אבוחצירא הוא הדרישה אל המתים, שהרי מה שעשה עם ה"יעלה ויבוא" דומה מאד למעלה באוב: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ?" (ש"א א, כח), וגם כל הנרות שמדליקים ממש מזכיר סיאנס, וזה בוודאי מסוג הדברים שההמון טועה לחשוב שרק "בעלי כוחות מיוחדים מסוגלים להתמודד עם זה"; ועל כל זאת אומר רבנו (עבודה-זרה יא, טז):
"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].
כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".
תמונת השער הרשומה מאת: Micael2010, רישיון: CC BY-SA 3.0