תשובה להופכי השבת לאלוה

בעקבות המאמר: "ביצוע עבודות תשתית גדולות בשבת" נשלחה אלי תגובה, וזה לשונה:

מחילה, אבל תקלה גדולה עולה מדבריך. אני אמנם מכבד מאד את מלחמתך בחולאי המנהיגים החרדים שמובילים את צאן מרעיתם אל בורות נשברים אשר לא יכילו המים. אך מדבריך לעיל נשמע, שכל יהודי שיבקש "לפתח ולשכלל" את ארץ-ישראל יוכל לעשות זאת על-ידי אמירה לגוי בשבת. בעצם פתחת פתח לכל אדם/קהילה/עיר, להפוך את השבת לעוד יום חול. פשוט ניתן לגויים לעשות עבורנו את כל מלאכות השבת ונטען שזה למען "פיתוחה ושכלולה" של ארצנו [=ואם חכמים ע"ה התירו בנסיבות הרבה יותר קלות מדוע שנאסור?].

השוואתך בין חיזוק ישיבת ארץ-ישראל לפיתוחה איננה במקומה לדעתי. אמירה לגוי כדי לגאול קרקע בארץ-ישראל מותרת אמנם, אך וודאי שאם יש אפשרות לגאול בית בישראל ביום אחר, על היהודי לעשות זאת בימי החול ולא בשבת. בהלכה הנדונה מדובר במצב שאם יהודי לא ייזום שטר מכירה בשבת הוא יימכר לגויים, אולם בנוגע לעבודות הרכבת אין חשש כזה. אם העבודות הללו לא יבוצעו בשבת אין חשש שיבואו גויים וייקחו את המקום או ישתלטו עליו.

אני חושב שהמלחמה על השבת צריכה להיות מלחמה של כל יהודי כמו מלחמה על אימוץ יסודות האמונה [=וכי מותר להוסיף יסוד על יסודות תורתנו?]. שנית, השבת אינה יסוד מיסודות התורה אך בהחלט יסוד במצוות תורתנו. מחלל שבת בפרהסיה הוא כעובד עבודה-זרה לכל דבריו והעונש על חילול כזה (אם כל התנאים מולאו) הוא גזר דין מוות בסקילה.

הנביא אומר: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ […] וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" (יש' נח) ועל-כך אמרו חכמים: "שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול, שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול [=וכל ההלכה הזו נאמרה כלפי יהודים, לא כלפי גויים אשר עובדים בעבורנו בהבלעת יום השבת]", אם על דיבור והליכה אדם חייב להקפיד שלא יהא בשבת כמו בחול, אז על אחת כמה וכמה אלף-אלפי-אלפים עבודות תשתית רועשות שמבוצעות על-ידי המדינה היהודית היחידה בעולם, שיש למנוע בשבת, כדי שלא תיראה כמו עוד יום חול. ובייחוד שאין פיקוח נפש בהימנעות מעבודות בשבת. עד כאן דברי הטוען, ומכאן ואילך התשובה:

טענת כך: "מדבריך עולה כי כל יהודי שיבקש 'לפתח ולשכלל' את ארץ-ישראל יוכל לעשות זאת באמירה לגוי בשבת. בעצם פתחת פתח לכל אדם/קהילה/עיר להפוך את השבת לעוד יום חול. פשוט ניתן לגויים לעשות עבורנו את כל מלאכות השבת ונטען שזה למען 'פיתוחה ושכלולה' של ארצנו, השוואתך בין חיזוק ישיבת ארץ ישראל לפיתוחה אינה במקומה לדעתי".

תשובה:

לא מדבריי עולים הדברים הללו, כי אם מדברי חז"ל, בכל מקום שניתן לגאול חלקת אדמה בארץ-ישראל ולוּ דירת חדר, מותר להורות לגוי לכתוב שטר בשבת ואפילו בפרהסיה, ואפילו אם ניתן לכתוב את השטר ביום חול, מותר לכתחילה גם בשבת. ולכן, לפי דעתי, במקום שיש גם צורך רבים גדול מאד, וגם הפסד כלכלי גדול עצום, וגם מניעת טורח של עשרות אלפים לעמוד בפקקים, וגם פיתוחה ושכלולה של ארץ-ישראל שהיא יסוד ייעודנו – אין להחמיר, ואף אסור באיסור חמור להחמיר, ואף מצוה רבה היא ללכת בדרכי השֵּׂכל הישר וכללי ההלכה. וכאמור, לדעתי, כל מי שסובר אחרת בעניין זה, חשוד על המינות, ובהמשך אף אוכיח זאת.

דבריך הינם גם דברי התחסדות, שהרי מן התורה מותר להורות לגוי לעשות בעבורנו כל מלאכה בשבת ואפילו בפרהסיה, מה תאמר אפוא על הקב"ה? שהוא "פָּתח פֶּתח לכל אדם/קהילה/עיר להפוך את השבת לעוד יום חול"? ואולי גם תאשים את הקב"ה בכך ש"תקלה גדולה עולה מדבריו"? ואולי תאשים אותו גם שהוא מחלל את כבוד השבת? ובלי מֵשִׂים הנך מתייחס לשבת כאל ישות בעלת מודעות אשר חילולה גדול מכבוד שמים... זאת ועוד, גם חז"ל, שאסרו להורות לגוי לעשות מלאכה דאורייתא בשבת, התירו את הכלל הזה בנסיבות מסוימות שבהן אין חשש למראית עין, דהיינו כלל לא מדובר באיסור חמור, והחמרה בעניין זה אף שאסור להחמיר בו, לא רק שגורמת נזק למדינה, אלא גם לחילול-שם-שמים.

עוד טענת: "השוואתך בין חיזוק ישיבת ארץ ישראל לפיתוחה אינה במקומה לדעתי". האמנם? וכי רכישת דירת חדר מגוי גדולה וחשובה יותר מביצוע עבודות תשתית שמסייעות למיליוני בני אדם? וכי פיתוחה ושכלולה של ארץ-ישראל איננה מחזקת מאד את ישיבתנו בה? וכי קניית דירת חדר מגוי מחזקת את ישיבתנו בארץ-ישראל יותר מעבודות תשתית במיליארדים?

עוד טענת: "אמירה לגוי כדי לגאול קרקע בארץ-ישראל מותרת אמנם, אך וודאי שאם יש אפשרות לגאול בית בישראל ביום אחר, על היהודי לעשות זאת בימי החול ולא בשבת. בהלכה הנדונה מדובר במצב שאם יהודי לא ייזום שטר מכירה בשבת הוא יימכר לגויים".

ובכן, אתה ממציא חילוקים בהלכה שלא נאמרו! שהרי חז"ל לא קבעו שמותר להורות לגוי לכתוב שטר בשבת רק אם אין אפשרות לכתבו בחול. כלומר, הם התירו בכל מצב, וגם אם יש אפשרות לכתוב את השטר בחול, חכמים התירו להורות לגוי לכתוב את השטר בשבת. כלומר, חכמים ראו בחיזוק ישיבתנו והוא הדין בפיתוחה ובשכלולה של ארצנו – ערך נעלה ונשׂגב.

עוד טענת: "בנוגע לעבודות הרכבת אין חשש כזה. אם העבודות הללו לא יבוצעו בשבת אין חשש שיבואו גויים וייקחו את המקום או ישתלטו עליו". כלומר, לפי דעתך אין חשש שמא העבודות לא יתקדמו ויתָּקעו בגלל שלא יעבדו בשבת, ובכן, כבר הוּסבר לך לעיל, שגם כאשר אין חשש שמא הגוי יחזור בו מן המכירה, התירו לכתחילה להורות לו לכתוב שטר בשבת. יתר-על-כן, אף שאין חשש שמא העבודות יתָּקעו, יש וודאות גמורה ומוחלטת שייגרם נזק כלכלי וחברתי ותעסוקתי אדיר, ואף חילול-שם-שמים עצום בראוֹת עם-ישראל שדתנו מונהגת על-ידי פנאטים קיצוניים שאינם מנוהלים על-ידי השֵּׂכל הישר, אלא על-יד גחמות פגאניות.

כלומר, אם רק במצב של חשש חכמים ע"ה ביטלו את דינם בעניין האיסור להורות לגוי לעשות בשבת מלאכות מן התורה – אין צל של ספק שהם היו מבטלים את דינם במקום שיש וודאות גמורה ומוחלטת לנזק כלכלי, חברתי ותעסוקתי כביר למדינת-ישראל ואף טורח עצום למיליוני בני אדם. "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה" (דה"ב טו, ג).

אי-יכולתך להבין זאת, מובילה אותי למחשבה שמא גם אתה עובד את השבת ולא את בורא-עולם, כי אם היית עובד את בורא-עולם היית מבין, שהוא הורה לנו ייעוד, והייעוד הזה הוא לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואחת מאבני היסוד לייעוד זה הוא פיתוחה ושכלולה של ארץ-ישראל, שהרי כדי לקדש-שם-שמים ולהיות "עם חכם ונבון" עלינו לשבת בארץ מפותחת.

ובמלים אחרות, השבת נועדה להורות לנו להכיר במי-שאמר-והיה-העולם, אין לה תכלית בפני עצמה, היא לא נועדה כדי שנכבד אותה לשם כבודה, אלא לשם כבודו של בורא-עולם! ואם אנחנו לא נוהגים בה לפי כללי ההלכה והשֵּׂכל הישר ומחללים-שם-שמים, לא רק שאין אנו מקיימים את מצות השבת כהלכתה, אלא שאנחנו הופכים אותה לכלי להשקפות מינות.

עוד טענת: "אני חושב שהמלחמה על השבת צריכה להיות מלחמה של כל יהודי כמו מלחמה על אימוץ יסודות האמונה". ובכן, אין שום סיבה להילחם על השבת, שהרי ניתן להתיר בשופי בנסיבות הקיימות, ולהורות לגויים לבצע בעבורנו את המלאכות בשבת! ומי שנלחם על השבת במקום שכללי ההלכה והשֵּׂכל-הישר מורים באופן ברור שאין להילחם, למעשה נלחם בדברי חכמים ובה'-אלהים-אמת! ומי שנלחם בדברי חכמים ובה'-אלהים-אמת מעיד על עצמו שהוא עובד אלילים אילמים – מפני שהוא הופך את השבת לאליל שהוא נלחם בעבורו במקום לכבד את בורא-עולם. כל-שכן כאשר יש בעניין זה כאמור גם חילול-שם-שמים גדול מאד לדעתי.

עוד טענת: "שנית, השבת אינה יסוד מיסודות התורה אך בהחלט יסוד במצוות תורתנו. מחלל שבת בפרהסיה הוא כעובד עבודה-זרה לכל דבריו והעונש על חילול כזה (אם כל התנאים מולאו) הוא גזר דין מוות בסקילה". ובכן, לפי דבריך בורא-עולם יתעלה ויתרומם שמו הוא עובד-עבודה-זרה! שהרי הקב"ה התיר לנו להורות לגוי לעשות בעבורנו מלאכות דאורייתא! איך הקב"ה העז לחלל כך את השבת? והלא השבת יותר חשובה ממנו ויותר חשובה מתורתו...

כלומר, לפי דבריך יש להילחם על עניין שהקב"ה כלל לא החמיר בו, ואפילו חכמים שהחמירו, כאמור, הקלו בנסיבות מסוימות, אשר הוּכח לעיל שהן הרבה יותר קלות מעבודות תשתית. ואחזור בפעם האלף: לא מדובר בחילול שבת, אלא על אמירה לגוי בנסיבות ייחודיות מאד.

אז מי כאן עובד עבודה-זרה? ובכן, מי שהופך את השבת לישות שיש לכבדה יותר מִדְּבַר ה'!

עוד טענת: "הנביא אומר: 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ […] וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר' [יש' נח] ועל-כך אמרו חכמים: 'שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול, שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול'". ואיני מבין, אתה מוכיח את הקב"ה על-כך שהוא התיר להורות לגוי לעשות מלאכה בשבת? וכי אתה מציב את דברי הנביא כתוכחה לפני ה' יתרומם שמו? כמו כן, הנביא מדבר על האדם הפרטי מישראל ולא על העסקת גוי ולא על צרכי האומה. ויתרה מזאת, כבר ראינו שכאשר יש צורך גדול כמו גאולת בית בארץ-ישראל, דברי הנביא אינם חלים כלל וכלל. וכל-שכן כאשר יש צורך גדול מאד שימנע נזק כלכלי, חברתי, תעסוקתי, ואף חילול-שם-שמים. ובכלל, כנגד ראיות הלכתיות ברורות הנך מביא דברי נביאים שנאמרו על דרך המוסר וההטפה? "וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" (דניאל יב, י).

עוד טענת: "אם על דיבור והליכה אדם חייב להקפיד שלא יהא בשבת כמו בחול, אז על אחת כמה וכמה אלף-אלפי-אלפים, עבודות תשתית רועשות שמבוצעות על-ידי המדינה היהודית היחידה בעולם, שיש למנוע בשבת, כדי שלא תיראה כמו עוד יום חול".

ואם כך, מדוע חכמים אסרו לעשות עבודות בשבת בפרהסיה רק משום מראית עין? דהיינו אין זכר בדיניהם כאן לאווירת השבת שאתה מציין, כל החשש הוא שמא יחשוב הרואה: שמא מי ששׂכר את הפועלים לא סיכם עמם על עבודה לתקופה ממושכת ושׂכר אותם רק לשבת וכנגד הוראת חז"ל. ובמלים אחרות, כלל לא נזכר בדברי חכמים בדין זה החשש שאתה מדבר עליו, שהרי חכמים היו יכולים לאסור ביצוע עבודות בפרהסיה כדי שהשבת לא תיראה כחול, אך הם נמנעו מלעשות כן, אלא אסרו אך ורק משום מראית עין שמא יסברו שהגויים נשׂכרו בשבת.

יתר-על-כן, מה שגורם לשבת להיראות כחול בימינו הוא לא עבודות התשתית בשבת, שמעולם לא ראיתי במו עיניי ומעולם לא שמעתי שהפריעו למאן דהו למנוחת השבת – מה שגורם לשבת להיראות כחול בימינו הוא ריחוקה של הדת האורתודוקסית מתורת משה והליכתה בדרכי המינות וחילול-השם! ולכן, דווקא ההִתעקשות הפגאנית הזו על קדושת השבת במקום שאין להתעקש עליו, דווקא זו תוביל ותגרום ותוסיף להפיכתה של השבת להיות כיום חול.

לעומת זאת, אם ראשי הדת היו פועלים לפי השֵּׂכל הישר תורתנו הייתה משתבחת, ורבים היו מתקרבים לתורת האמת ולדרך האמת, שהרי הרחוקים היו מזהים שיש בה חכמה ודעת. כללו של דבר, אם עובדי האלילים האורתודוקסים היו הולכים בדרך האמת, ונוהגים כ"עם חכם ונבון" ולא כ"עם נבל וסכל הגוי הקטן הזה", אז השבת הייתה יותר נשמרת, כי כולם היו מכירים ורואים בגדולתה, בחוכמתה וביפעתה, אך כאשר פועלים לפי גחמות פגאניות חשוּכות אשר נעדרות שֵׂכל ישר, הדבר רק מרחיק את בני האדם מתורת משה, ומגביר את חילול השבת!

עוד טענת: "ובייחוד שאין פיקוח נפש בהימנעות מעבודות בשבת". ויש בדבריך הללו שני עניינים חמורים מאד: 1) כפירה במסורת התורה-שבעל-פה; 2) הליכה בדרכי המינים.

אחל בעניין הקל יותר: לפי דבריך, רק כאשר יש לפנינו פיקוח-נפש מותר לנו לומר לגוי לעשות בעבורנו מלאכה דאורייתא, וזאת בניגוד מוחלט לדברי חכמים אשר קבעו שלא רק בשעת פיקוח-נפש מותר לנו להורות לגוי לעשות מלאכה דאורייתא, אלא גם כאשר יש צורך לגאול בית בארץ-ישראל, וכל-שכן כאמור, כשיש צורך גדול ועצום ואף מניעת חילול-שם-שמים.

ועתה להליכתך בדרכי המינים: לפי דבריך אם היה מדובר ב"פיקוח נפש" היה מותר לנו להורות לגוי לעשות מלאכה דאורייתא... האמנם?! וכי בשעת פיקוח-נפש מותר לנו להתמהמה עד שנמצא גוי שיחלל בעבורנו את השבת? והנה לפניך פסק חז"ל ורבנו בהלכות שבת (ב, ג):

"ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר: 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם' [ויק' יח, ה], ולא שימות בהם. הא למדת, שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ואלו המינים שאומרים שזה חילול ואסור [ושיש לחפש איזה גוי], עליהן הכתוב אומר: 'וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם' [יח' כ, כה]".

כלומר, האוסרים לחלל שבת על-ידי יהודי במקום שיש בו פיקוח-נפש הם המינים. נמצא, שלא לחינם אמרתי לעיל שהנך חשוד על המינות, מפני שמדבריך עולה שאסור ליהודי לחלל שבת במקום שיש בו פיקוח נפש – שהרי הִתרת לחלל שבת במקום שיש בו פיקוח-נפש, רק על ידי גוי: "ובייחוד שאין פיקוח-נפש בהימנעות מעבודות בשבת". ובמלים פשוטות, לפי דבריך, רק במקום שיש בו פיקוח-נפש היה מותר לנו לומר לגוי לבצע מלאכות דאורייתא בשבת...

"פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ" (מש' יח). "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָה לַאֲבוֹתֵיכֶם, וּזְכַרְתֶּם שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יח' כ).

סוף דבר

המשִּׂיג הלז חזר ושחזר את טענותיו בתגובה נוספת, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מכך שאמירה לגוי היא איסור דרבנן, ושחז"ל התירו לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא בתנאים מסוימים, כל-שכן כאשר מדובר בפיתוחה ובשכלולה של ארץ-ישראל בתשתיות חשובות. כמו כן, הוא האשימני בכך שהנני מתיר באופן גורף להשחית את צביונה הדתי של השבת. וזהו מנהגם של צאצאי המינים, דהיינו להאשים בסטייה קיצונית כדי להפחיד ולהסית וכדי להשחיר את פני מתנגדיהם, ובהמשך אף האשים אותי בעניינים פוליטיים שאינם קשורים לעניין ההלכתי.

מכל מקום, גם האשמתו האחרונה הינה שקר וכזב, שהרי הבהרתי חזוֹר והבהר, שכל ההיתר הוא לעניין עבודות תשתית גדולות בשבת, והדגשתי "גדולות". ויש לדון ביחס לכל עניין לגופו, שהרי חכמים ע"ה סוף-סוף אסרו רק משום מראית עין ואף התירו בנסיבות מסוימות. לפיכך, אין שום מקום ללמוד מדבריי שהנני רוצה שלא יהיה לשבת צביון דתי אמיתי. להיפך, הנני מבין, שרק הליכה בדרכי הדעת והשֵּׂכל הישר וכללי ההלכה כמובן, רק ההליכה בדרך היושר הזו תוביל לשמירת השבת ולכיבודה, כי כולם יראו שאנחנו הולכים בדרך האמת והצדק.

"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דב' ד, ו). ואיזו חכמה יש בדרכם של המינים האורתודוקסים רודפי הבצע והתאוות? והלא דרכם העקושה הובילה ומובילה אותנו לחורבן!

עוד טען כנגדי: "ואיך החצפת פנים לטעון שהשבת איננה יסוד בתורת משה?! איך לעזאזל?". ובכן, אף שהשבת היא בגדר יסוד בדת משה, היא איננה נכללת בשלושה-עשר יסודות הדת, ואולי בדיוק בגלל הסיבה הזו שעליה אנחנו דנים, דהיינו כדי שאורתודוקסים כסילים עובדי אלילים לא ישתמשו בה ויהפכו אותה לעבודה-זרה נעבדת – כי אם היא גם הייתה נכללת בשלושה-עשר יסודות תורתנו, השימוש שהיו עושים בה כדי להחדיר השקפות מינות ומדוחים היה חזק עוד יותר, ולא היה עוד מקום לדרך האמת לבער מקרבהּ את התעתוע הרע הזה.

"אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב 'וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה'? [דב' ד, מד], לַמַּימִינִים בה – סמא דחיי, לַמַשְׂמְאִילִים בה – סמא דמותא [הוא סמא דמינותא]" (יומא עב ע"ב).

תשובה להופכי השבת לאלוה.pdf

הורידו את PDF • 193KB