שירות בצה"ל ליושבי הישיבות לפי הרמב"ם – חלק ג

בחלק השלישי של מאמר זה, אציג בפניכם כמה שאלות שנשאלתי בעניין חובת השירות בצה"ל ליושבי הישיבות ותשובותיי. באמצעות השאלות והתשובות בעניין נעמיק עוד בנושא, ונחדד את חובת השירות בצה"ל כאמצעי לקידוש שם-שמים ולאהבת ארץ-ישראל.


שאלה ראשונה


אף שאנכי מסכים לדעתך, ישאל השואל: מאין הוודאות שמלחמה עם חמאס היא מלחמת מצוה\רשות? מדינת ישראל לצערנו אינה בגדר מלכות ישראל, בעיקר משום שהמשפט הנוהג בה אינו מבוסס על-פי משפט התורה. רצוני לומר, כל הגדר של "עזרת ישראל מיד צר" אינו מוכרח בימינו, וממילא לא מחייב שום אדם מבחינה הלכתית.


להלן תשובתי:


הגדרות מלחמת מצוה ומלחמת רשות אינן קשורות לשליטת מלך בעם-ישראל, אלא למצב נתון של צרה ומצוקה. אחת הראיות לכך היא מימי דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, שבהם לא היה מלך בעם-ישראל, ובכל זאת, דבורה הנביאה בשׁירתה הנשׂגבה מותחת ביקורת חריפה על אלה שלא השתתפו במלחמה לעזרת ישראל בגיבורים. ובכלל, האם ניתן לטעון שבכל תקופת כיבוש הארץ עד משיחתו של שאול למלך על ישראל, שום מלחמה מן המלחמות הרבות להצלת עם-ישראל לא הייתה מלחמת מצוה?


ויתרה מזאת, האם ניתן להגדיר את מלחמות ישראל מאז קום המדינה, ואף את המאבקים הקשים שהיו לפניה, כמלחמות רשות? והלא אנו נלחמנו ונלחמים על עצם קיומנו כאן במדינת ישראל! את אויבינו המרים לא מעניין אם יש מלך או אין מלך לעם-ישראל או מהי מערכת המשפט לפיה עם-ישראל החליט לפסוק, אדרבה, ככל שמדינת ישראל משגשגת ופורחת יותר, כך תאוותם הרצחנית להשמדתנו מתעצמת.


***

רבים ממלכי יהודה וישראל לדורותיהם, ובעיקר ממלכי ישראל, היו פושעים גדולים ונוראים, עובדי אלילים כופרים ורוצחים, אשר לידם נראים ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם צדיקים תמימים וחסידים. ולמרות זאת, כאשר מלכי יהודה וישראל פקדו לצאת למלחמת מצוה להגנה על עם-ישראל, לא הייתה שאלה בכלל אם לצאת למלחמה או לא.


ויתרה מזאת, הטענה שאני לא אלך בדרך האמת בגלל שהזולת (=הממשלה והנהגת העם), אינו נוהג בדרך הישר ואינו פוסק לפי דין תורה, אינה נכונה. מפני שכדי שנגיע לממלכת כהנים וגוי קדוש ולמילוי ייעודנו כאור ליהודה ואור לגויים, עלינו לחתור לדרך האמת ללא השפעה מדרכו של הזולת. על כל אחד ואחד להתבונן על עצמו בבואו לקבל הכרעה איזוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם. ואגב, מה שנקרא בימינו "דין תורה" רחוק מאד מדרך האמת, והשפעות זרות רבות חדרו וסיאבו לחלוטין את ממסד הרבנות והדיינות בימינו.


***

ושמא גדולה מכולן: גיוס החרדים לצה"ל הוא בגדר מצוה רבה, לא רק כדי להסיר מעלינו חילול ה', אלא מפני שהוא עשוי לשנות את פניה של מדינת ישראל לדורות. שינוי פני החברה הישראלית מתחיל מהצבא, שהרי מפא"י ההיסטורית שלטה במדינה עשרות שנים דרך הצבא. ובמלים אחרות, אם צאצאי המינים היו מבקשי ה' באמת, הם היו שולחים את כולם לצבא, ובפעולה זו, תוך זמן קצר יחסית הם היו משנים את פני הצבא והמדינה, אך מעייניהם נתונים רק לתקציביהם ולשלל התאוות וטובות ההנאה הנלוות להם, והאמת נעדרת.


שאלה שנייה


התגובה השנייה היא למעשה תוספת על דבריי במאמר, וזה לשון המגיב:


הרמב"ם כותב לגבי הפטוּרים משירות צבאי: "ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם". ומה הרמב"ם מתכוון בזה? מי הוא הפטוּר? רק מי ששקוע ממש כל כולו בתורה, ולא מעניין אותו שום דבר אחר הקשור להבלי העולם הזה, ופרק מעצמו כל מה שכל בני האדם כן מעניין אותם.


למשל לא מעניין אותו איזו חליפה ילבש, אלו משקפיים יחבוש, אלו נעליים ינעל. ואני אגזים ואומר שאפילו להתחתן לא מעניין אותו. הוא רוצה אך ורק ללמוד תורה כמו ריש לקיש!!!


וכמה כאלו ישנם בעולם הישיבות? נער יספרם!


הרוב המכריע של בחורי הישיבות לא עומדים בתנאים האלו שהרמב"ם מציב. ולוואי ויעמדו בתנאים שהרמב"ם כותב בהלכות תלמוד תורה איך וכמה צריך ללמוד "בעל בית" פשוט.


עד כאן לשון התגובה.


לאור האמור בחלק א ראוי להעיר על דבריו, שבמלחמת מצוה גם מי ש"פרק מעל צווארו את עול החשבונות אשר ביקשו בני האדם" וכו', גם אדם נעלה כזה ששקוע בלימוד המדעים וידיעת ה' יתעלה, אפילו הוא חייב במלחמת מצוה, כך שאין בימינו שום היתר לשום אדם.


שאלה שלישית


ראשית, אנחנו חייבים להכיר תודה לאנשים היקרים המחרפים נפשם בכל התחומים והיחידות להגן על אחיהם, וכולנו נושאים תפילה להצלחתם ושיבתם לשלום לבתיהם.


שנית, המדינה מכירה בערך לומדי התורה כחשיבות לאומית, ולכן היא מעניקה להם דיחוי ומלגת סטודנט. ההכרה היא שעצם היותם אנשי דת – זו תרומתם למדינה היהודית. כך שאינם נחשבים אף מבחינה ממלכתית למשתמטים. ברור שאם כולם ישרתו אזי מי ילמד? וגם להם אנו חייבים להכיר תודה, והאומר עליהם "משתמטים" הוא מוציא דיבה.


ובפרט ששלוש השנים הנבחרות הללו כה קובעות את עיצוב עולמו הפנימי של בן התורה –העדינוּת והטוהר הנחוצים לאיש דת צעיר ומושפע, לא יוכלו להיקנות לעולם (למעט בודדים חזקים מאד) עם שירות ביחידות מעורבות ותכנים האמונים על חינוך מוצהר והטמעה ל"ישראלי החברתי החילוני".


שלישית, קשה לחשוב שמדובר בצבא היהודי האידיאלי כשמשימות פוליטיות מעורבות עם משימות צבאיות כמו פינוי מאחזים, ועל עצם זה שצבא יהודי לא יכול להתחנך על חמלה על האויב (עיין ערך הקש בגג) והפחד מלהילחם בו (עיין ערך אלאור עזריה), כך שהמטרה העליונה לצדק וכיבוש הארץ והגנה על האזרחים כבר נעשתה לזילות.


במצב הנוכחי בו "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך", מי הוא זה שישכנע אחרים להכניס עצמו ללוחמה ללא עזרת ה' ולמקום שאינו רצוי לפני ה'.


בקיצור, המאמר הנדון אינו פונה לקהל היעד העוסק בתורה, אלא רק לאותם משתמטים מהלימוד והם מבחינה ממלכתית נחשבים כמשתמטים מן מהצבא או ממשימה לאומית אחרת. אבל אם זהו קהל היעד, אז באמת מיותר להעלות את הנושא מפני שקהל יעד זה הנמצא בשני צדי המתרס וכולל גם משתמטים חילוניים, הוא קהל שאינו מעוניין בהטפה מוסרית או למידת דרך האמת.


לסיכום: המצב כיום הוא שיש צבא, יש גיוס ויש הגנה, והצבא מתקיים ללא גיוס הלומדים לשורותיו, זו המציאות, הוא אינו קורס! המדינה עצמה גם מכירה בערך הלימוד ומבחינה ממלכתית נותנת דיחוי לצורך כך, חלק מנטל העם הוא שיהיו לומדים שימסרו את חייהם ללימוד ולהעברת מסורת התורה בעמקות אורך ורוחב ולכל פרטי פרטיה, והם-הם שנושאים בנטל זה – שאינו קל כלל וכלל מנטל אחר.


אגב, נראה שיש מחפשים רק את השקוע בתורה הפרוש והמושלם ורק אותו לפטור, האם לא יודעים אנו כי כדי להגיע לשלמות זו ישנה דרך ארוכה?! ששלמות זו לעולם לא תהיה בגיל 17?! ומי הוא זה שיראה את אותו מושלם לעתיד – באמצע או תחילת דרכו – ויניף עליו את חרב גזירתו – אינך מושלם אז רוץ לצבא... זה הבל וקלות דעת.


והנה תשובתי לטענות הטוען:


א) ירבו כמותך בישראל שיודעים להכיר תודה למשרתים בצה"ל, ברם הנך נמנה על יחידי סגולה, רוב החברה החרדית בזים להם, ורואים בהם דמויות שליליות ביותר, ראה לדוגמה את האופן שבו החברה החרדית נלחמת במתגייסים החרדיים בשלל דרכים מבישות, וקוראת להם חרדקי"ם (=חרדי קל דעת) בראש חוצות, ולא בכדי לשון זה נופל על לשון "חיידקים". תעמולה זו מאד מסוכנת, כי דינם של חיידקים ומזהמים הוא השמדה! ראו לדוגמה את סרטוני התעמולה הנאציים שבה השוו את צאצאי המינים לחולדות, ומי שלא ראה את סרטוני החולדות של הנאצים – חייב לראות (ראו כאן).


ב) המדינה מעניקה ללומדי התורה פטור ותקציבים שלא לפי ההלכה, הכל נובע משיקולים פוליטיים. לפי דת האמת אין לקבל כסף בעבור לימוד תורה, ובוודאי שאסור לקבל שום טובות הנאה או להשתמש בכתרה של תורה כדי להשתמט מחובות מוסריות נעלות. ויתרה מזאת, זו לא "המדינה" אשר מעניקה להם פטורים, אלא הממשלות המסואבות לדורותיהם אשר מוּנעוֹת משיקולים פוליטיים שפלים הזרים מאד לדרך האמת, וכי באמת ניתן לקרוא להסכמי ההשתמטות של העסקנות הפוליטית החרדית – "המדינה"? לפיכך, אין לשלול את הגדרתם כמשתמטים ומחללי שם-שמים מכוח ההגדרה הממלכתית, אלא הינם כאלה מכוח ההגדרה התורנית המוסרית והערכית, וכמו שהוכחתי בשני חלקי מאמרי הראשונים (חלק א, חלק ב).


ג) שלוש השנים הללו אכן חשובות מאד, ואם הבעיה היא השנים הללו, שיתגייסו לשלוש שנות שירות בגיל עשרים! זאת ועוד, הדבר החשוב ביותר לבן תורה הוא לא "עדינות" או "טוהר" (המתקדשים והמטהרים... אגג מעדנות...) – אלא אהבת היושר והאמת. וכבר מגיל צעיר מאד לומדים צאצאי המינים היושבים בישיבות שהתורה היא כלי להשתמט מחובות ולהפקת טובות הנאה בעולם-הזה, ואין הדבר כן, אלא חיי עולם נטעהּ בתוכנו, התורה נועדה להביאנו לחיי העולם-הבא, ואסור באיסור חמור לעשותה קורדום לחפור בו.


כמו כן, הטענה "מי ילמד תורה אם כולם יתגייסו?" היא מגוחכת, ולא רק בגלל שתורתם אינה תורה מפני שהיא מזוהמת לחלוטין בהזיות סכלות ומינות נגעלות ביותר, אלא בגלל שאנו מדברים אך ורק על הבחורים הצעירים אשר מסוגלים לשרת בצבא – וכי יש רק צעירים בעם-ישראל? וכי חסר אנשים מבוגרים שאינם יכולים לשרת בצבא? הם יכולים בהחלט ללמוד תורת אמת, ויפה שעה אחת של תורת אמת מחיים שלמים של הזיה ומינות.


ד) שום תוכנית הטמעה לתוך החברה החילונית לא תשפיע על יושבי הישיבות אם הם יתגייסו בקבוצה משמעותית, ואדרבה, ההתמודדות הצבאית והרוחנית תסייע לחרדים לעמוד בתוכניות ההטמעה הקשות הרבה יותר – האייפונים והאינטרנט וכיו"ב. וזכורני במהלך שירותי הצבאי הסדיר בגבעתי, הייתה איתנו בפלוגה מחלקת בני ישיבות הסדר, אשר האירו באור הדת לכל הגדוד כולו, אף אחד מהם לא התדרדר חלילה למקומות שליליים, וכולם חזרו ללמוד בישיבה בתום השירות הצבאי, למעט אחד או שניים מצטיינים שהמשיכו לקצונה. שלושים בחורים ערכיים קידשו שם שמיים ברבים לגדוד שלם של מאות חיילים – ישראל אשר בך אתפאר, מדוע החרדים לא יכולים לעשות אפילו את המעט הזה?


ה) לגבי משימות פוליטיות שמעורבות בענייני הצבא, זו התחמקות מהאמת, כי עלינו לדבוק באמת ובצדק ללא כל קשר לזולת, אם כל אחד יעשה חשבון אם ללכת לפי האמת והצדק רק בהתאם למה שעושה הזולת, לאן נגיע? כל אחד חייב לשאוף לאמת ליושר ולצדק ככל יכולתו ולהתבונן על עצמו בלבד. ויתרה מזאת, גיוס אלפי חרדים לצה"ל בהחלט יכול להשפיע על קבלת ההחלטות בצה"ל, ולשנות את פני המדינה, ראה את תשובתי לשואל הראשון.


ו) הצבא אינו מקום רצוי לפני השם? האם ה' לא עזר לנו בכל מלחמותינו עד עתה? כלומר, ה' עמנו ועם חיילינו וכולם רצויים לפניו, מפני שהם עושים מלאכת קודש נעלה. ודברי השׂטנה שלך נגועים מאד, ונובעים מהסתת החרדים המחפירה כנגד השירות בצה"ל משל היה בית מרזח במקרה הטוב, ופלוגות וורמאכט או יחידות אייזנצגרופן במקרה הפחות טוב. הסתה זו נובעת משיקולי מינות זרים של צאצאי המינים רודפי השררה, התקציבים, התאוות וטובות ההנאה, וכבר הרחבתי בעניינים אלה בחלקו השני של המאמר.


ז) הצבא אולי לא יקרוס אם החרדים לא יתגייסו, אך גם החרש אינו שומע כאשר מקללים אותו ובכל זאת נאסר בתורה לקלל חרש, כדי שמידותיו של המקלל לא יושחתו (ראו סה"מ לרמב"ם לאווין שיג) – והוא הדין כאן, גם אם הצבא לא יקרוס, מידותיהם של המשתמטים יושחתו מפני שהם לומדים שהתורה היא כלי להתחמק מחובות, וכן להפקת רווחים וטובות הנאה בעולם-הזה, וכל המשתמש בכתרה של תורה מחלל שם שמים ונעקר מן העולם.


כמו כן, הם יקבלו ויוציאו-שם-רע על חיילי צבא ההגנה לישראל, וילמדו לשנוא את אחיהם שמשרתים בצבא ומגנים עליהם, ולא לחינם צאצאי המינים נוהגים לחרף ולגדף את חיילי צבא ההגנה לישראל בכינוי: נאצים! שנאתם לחיילי צה"ל גורמת להם להיות כפויי טובה, ומי שאינו יודע להכיר תודה לבשר ודם שרואות עיניו, לעולם לא יידע להכיר תודה ולידע את ה' יתעלה שלא ניתן להשיגו אלא במחשבה. זאת ועוד, כדי להצדיק את שחיתותם הם יפלו בשוחת הגאווה וישגו בהזיה שבזכותם, ורק בזכותם, אנחנו קיימים כאן בארץ-ישראל.


והאמת שההיפך הוא הנכון, אנחנו חיים בארץ-ישראל לא "בזכותם" אלא למרות מעלליהם ותעלוליהם! שהרי לימוד התורה הדמיוני של צאצאי המינים בשטעטל לא הציל אותם מכליה בשואה הנוראה, אדרבה, המקום שבו סבלו יותר מכל המקומות, ואחוז היהודים הגדול ביותר שנרצחו, היה דווקא בארצות היהדות החרדית, בפולין ובנותיה, שם נרצחו באלפי מיתות משונות כשלושה וחצי מיליון יהודים, כלומר למעלה מ-90% מיהודי פולין נרצחו! לעומת זאת, בבריטניה, בגרמניה ובצרפת, שם היו היהודים המתבוללים, נרצחו רק מעט למעלה מ-20% מהיהודים בכל מדינה (למעט בריטניה שם לא סבלו כלל), והם גם לא עברו את מסכת ייסורי הגטאות והמחנות שעברה יהדות השטעטל הפרו-נוצרית. על מי אפוא יצא הקצף מלפני ה' יתעלה? והרחבתי בעניין זה במאמרי: "חשבון נפש נוקב בעקבות השואה".


שאלה רביעית


האם הצבא נלחם בדרך התורה? זכורני שהרב יעקב יוסף, שהיה בעד גיוס לצה"ל, אמר שאסור להתגייס לקרבי מהסיבה הפשוטה שהצבא לא נלחם בדרך התורה. למשל, כאשר נלחמים בשטח בנוי ומסכנים חיי חיילים לריק, ובמקום להזהיר את יושבי הבתים שאם הם לא יצאו מן הבתים, נהרוס את הבית על יושביו, מכניסים חיילים לשטח בנוי ומאות חיילים נהרגו בדרך זו – האם מותר לחייל לסכן את חיו כאשר לא נוהגים על-פי דין תורה?


האם כל המבצעים והמלחמות אכן היו מוצדקים ונמלכו בסנהדרין האם לצאת למלחמה? או שאיזה גנרל רצה לקבל עוד פלפלים ויצא למבצע?


להלן תשובתי:


שאלתך איננה נוגעת לחרדים בלבד, אלא לכל אדם, כל אחד יכול לשאול את עצמו האם ראוי שאני אלחם בצבא ההגנה לישראל, והלא נוהגים בצה"ל לפי נורמות מוסריות משובשות כלפי מחבלים ורוצחים, ומסכנים חיי אדם רק כדי שלא לפגוע בסייעני טרור למיניהם (נשים וילדים). אך אני תמה שהזכרת את חאג' אל-יוסוף, שהרי יש לו מפלגה, האם שמעת אותו או את שלוחיו ועסקניו זועקים לשינוי המדיניות הביטחונית? ההיפך, אביו, חאג' עבדאללה אל-יוסוף היה מחסידי אוסלו המובהקים, והיה מאדריכלי מסירת כלי נשק לרוצחים שפלים, ומראשי הממסד הרבני אשר תמך במסירת אדמות ארץ-ישראל לאויבים ארורים.


כמו כן, אם חאג' ינקלה אל-יוסוף מתנגד לשירות בצבא, מדוע הוא לא תומך בשירות אזרחי? ויש הרבה דרכים אמיתיות לתרום למדינה לחברה ולאומה ולקדש שם-שמים.


מכל מקום, בעניין הצבאי הזה אתה צודק, לדעתי אין צורך להכניס חייל אחד לעזה, אלא פשוט לסגור להם את החשמל והמים, לסגור את המעברים וכיו"ב, ולתת להם "להתבשל" עם עצמם. במקביל, להפגיז את כל רבי הקומות בעזה, את כל התשתיות, את כל בתי העשירים, להחריב את הנמל, ולהחזיר אותם לימי האבן. ויתרה מזאת, לדעתי יש להרוס גם את בתי החולים שמרתפיהם משמשים כמפקדות מבצעיות. כל זאת לאחר התראה ואזהרה קצרה, ואם לא יחדלו מרשעם (והם לא יחדלו עד שיכו בהם) – להכות בהם ללא רחם.


אולם, איננו יכולים לעשות את מה שתיארתי לעיל, לא מפני שמעשית זה בלתי אפשרי, אלא השם כובל את ידינו מבחינות חברתיות פוליטיות ובינלאומיות, כי איננו ראויים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ולפתור בקלות את בעיותינו הביטחוניות. אשוּר שבט אפי, וגם הערבים כמו הפלשתים בתקופתם, הם עונש לעם-ישראל על ריחוקו מדרך האמת. ושמא לא לחינם נקרא ארגון הטרור בעזה "חמס" – להוכיחנו על החמס ותאוות הבצע שפשטו בעם-ישראל ובעיקר בקרב ההנהגה בעשרים השנים האחרונות. לפיכך, בשל עוונותינו לא נותר לנו אלא להילחם באויבינו כמו שהשם יתברך מאפשר לנו, ולסבול את עול העוונות באהבה.


כלומר, שאלתך איננה עוסקת בעניין הלכתי בעיקרה, אלא באופני השגחתו של ה' יתעלה. כמו כן, כבילת ידינו בעניין מלחמותינו באויבינו איננה העונש היחיד על ריחוקנו מדרך האמת, עוולות חברתיות רבות שאנו סובלים מהן הן עונש על ריחוקנו מדרך האמת, והיחס למחבלים ולרוצחים הוא רק דוגמה אחת לשלל העוולות שאנו סובלים מהן בעוונותינו:


לדוגמה, עינויי-הדין בבתי-המשפט, עונשים קלים לרבי-גנבים לשודדים ולרוצחים, פערים חברתיים וכלכליים עצומים בין שכבות החברה, גזענות ואפליה, ניצול נשים וחלשים והשפלתם, אכזריות כלפי המסכנים וחמלה כלפי בעלי ההון, משוא פנים במשפט, ועוד חוסר צדק בתחומים רבים – עד שעולמינו נקרא ולא בכדי "עולם השקר". וכבר זעק ישעיה הנביא (נט, טו): "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט" – ומהו "וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל"? כאשר האמת נעדרת, האדם הכשר והישר, הסר מרע, משתולל, הוא משתגע למול עוצמות הרשע והפשע, ולמול גלי השקר האימתניים אשר מכים בנו ללא הרף, ולא לחינם קבעו חז"ל שנתפלל לה' יום יום שיסיר מקרבנו יגון ואנחה...


לפיכך, לפי דעתי הדרך היחידה שבה יד ישראל תהיה תקיפה על המחבלים והרוצחים, ותנהג לפי קו הצדק עם אותם הערבים (וגם היהודים) שהם גרועים מחיות טרף – הדרך היחידה היא לשוב אל השם יתברך, לשוב לדרך האמת. רק מתוך שיבה לדרך האמת בכל התחומים, יתחזקו חוסננו הרוחני ועמידתנו הלאומית, ורק אז נוכל לעמוד איתן למול האויבים והרשעים שבקרבנו ולהכות אותם ללא רחם באכזריות הראויה להם. עלינו לזכור תמיד, כי החמלה כלפי הרשעים הפושעים והרוצחים היא אכזריות נוראה כלפי כל החברה כולה.


שיבה אל דרך האמת בעניין הגיוס לצה"ל יקרב אותנו צעד משמעותי לקראת דרך האמת, והקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש. לעומת זאת, המשך קו ההשתמטות וחילול השם בעניין כה חשוב בדת משה (מלחמת מצוה ואהבת ארץ-ישראל הם יסודות דת משה), יוסיף להרחיק אותנו מדרך האמת, יוסיף עוון על עוונותינו, יוסיף להחלישנו ברמה הלאומית והרוחנית, וירחיק אותנו מטיפול נכון ואמיתי באויבינו מבית ומחוץ כראוי להם.


שער בנפשך אם החרדים היו מחליטים לדבוק בדרך האמת ושולחים את בניהם להתגייס במסגרות מתאימות (כשרות, צניעות וכיו"ב), עוצמת הפעולה הזאת הייתה מכה גלים בעם ישראל ובעולם כולו, ומחזקת מאד את חוסננו הרוחני ועמידתנו הלאומית והביטחונית.


***

לגבי הימלכות בסנהדרין, אין צורך לקבל רשות מבית-הדין הגדול כדי לצאת למלחמת מצוה, שהרי הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים ומלחמות (ה, ב), וכֹה דבריו: "מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית-דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת. אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה, אלא על פי בית-דין של שבעים ואחד".


אגב, לגבי השאלה האם נכון לצאת למלחמה אף שהמלכים או ראשי הממשלה אינם ישרים בלשון המעטה, על זאת כבר עניתי בתשובתי לשאלה הראשונה.


כמו כן, איני יודע מי אמר לך שיוצאים למלחמות בגלל "שאיזה גנרל רצה לקבל עוד פְלַפֵלִים", כי האמת המצערת הפוכה לחלוטין: מי שלוחצים על הדרג המדיני שלא לצאת למלחמות הם דווקא הגנרלים אשר מתכננים את עתידם הפוליטי ללא הרף. הם קושרים קשרים עם בעלי ההון לקראת היום שבו יכנסו לפוליטיקה, וחוששים מאד שאג'נדה לוחמנית תסכן את עתידם הפוליטי ותקים עליהם אויבים בתקשורת השמאלנית. לא לחינם אולמרט הפך להיות האדם השנוא ביותר בתקשורת לאחר "עופרת יצוקה" שהיה מבצע מוצלח מאד (לעומת "צוק איתן" שהיה מבצע כושל), ולא לחינם הוא נכנס לכלא זמן קצר מיד לאחר-מכן.


אגב, מדבריך עולה ששמעת את השקר הזה מחאג' ינקלה אל-יוסוף, וכל הרבנים השכירים למיניהם הם שקרנים ברמה כזו או אחרת, וכל עוד הם ישלטו בעולם הדתי לעולם לא נכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולעולם לא נזכה להיות עם חכם ונבון, להיפך, רק נשקע עוד ועוד בסכלות בטמטום באלילות ובחילול שם שמים – רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה!


סוף דבר


אהבת ארץ-ישראל היא אחד היסודות החשובים ביותר בדת האמת, לא נגזר דינם של דור המדבר אלא על הוצאת דיבת הארץ רעה, ולא נגזר דינם של צאצאי המינים באירופה אלא על הוצאת דיבת הארץ רעה ואהבת הגלות הארורה. למיטב הבנתי, השירות בצה"ל חשוב מאד לפני ה' יתעלה, כי הוא מבטא יותר מכל את האהבה לארץ-ישראל והוא הכלי החשוב ביותר בימינו לקידוש שם שמים ולכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.


בתור חייל פשוט ששירת שלוש שנים בחיל רגלים (למרות כוחות גופי הדלים), והלך בארץ לאורכה ולרוחבה מן הנגב והערבה ומדבר יהודה ועד הגליל והגולן, הנני יכול לומר בוודאות שהשירות הקרבי נטע בקרבי אהבה עצומה לארץ-ישראל! אהבה שלא יבין אותה לעולם מי שלא חי חודשים רבים בתנאי שטח במדבריות למרגלות ההרים הרמים ובתוך הגיאיות. מי שלא התנתק מחיי העיר המתעתעים וראה וחש וטעם את ארץ-ישראל כמו שראו אותה אבותינו, במשך תקופה ארוכה, לעולם לא יוכל לאהוב ולהעריך באמת את ארץ-ישראל.


ופעם היה לי וויכוח קשה עם קרוב משפחה שהוא יושב ישיבה לשעבר, עַמֵה וְדַמַה, אשר לא שירת בצבא בגלל שהוא ישב בישיבה, ועתה הוא עובד ככל האדם, והוא טוען ומכרכר בפניי שהוא אוהב את ארץ-ישראל. השבתי לו, שלא רק שהוא אינו יודע מהי אהבת ארץ-ישראל הוא גם תומך בשונאי ארץ-ישראל מובהקים בכל פעם שהוא מצביע בקלפי לצאצאי המינים, אשר כל מעייניהם נתונים לתאוותיהם לתקציביהם למעלליהם ולתעלוליהם ולקיום והנצחת המינות והאלילות הכעורה שבידם. הם שונאים את ארץ-ישראל בסתר ובגלוי, ורואים בה כלי להפקת רווחים ותאוות וטובות הנאה בלבד! ולא לחינם הם עושים כבוד מלכים לאדמו"ר מסאטמר הארור כאשר הוא מגיע לארץ, כי אלוהיהם הוא אלהי הכסף והזהב, ואם היו להם תקציבי מדינה באוסטריה או בגרמניה או בפולין או בליטא – הם לא היו כאן מזמן!


וראוי להוסיף הערה חשובה, לא כל צאצאי המינים הם כמו שאני מתאר, והנני מדגיש זאת למרות שהדברים ברורים, כי יש רבים אשר יטענו כנגדי ויראו לי שיש גם צאצאי מינים שאוהבים את ארץ-ישראל וששירתו בצבא. ברם, הזרם המרכזי, ההנהגה החרדית, הם בהחלט ובדיוק כמו שאני מתאר, והאמת שהם גרועים הרבה יותר, כי אני מתאר רק את קצה הקרחון שצף על פני השטח, אך רובה הגדול של רשעם וכסילותם נסתרת וחבויה מפניי.


אחתום מאמר זה במצוה אחת מתוך אחת-עשרה מצוות מתורת רס"ג (כתבים א), שם רס"ג מפרש את דברי הברייתא: "בן עשרים לרדוף" – להתגייס לצבא, וכֹה דבריו: "ומשם והלאה [מגיל עשרים ואילך] בענייני המלחמה [=הצבא] ויתר הפעולות [=מלאכה ופרנסה]".


"כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ, אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" (דב' ח, ז–ט).


"וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה: הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ, לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְיָ וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב [...] הֵן הָיְתָה כָּזֹאת? הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל! שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם יְיָ, כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (יר' ב, ז–יג).


בתמונת שער הרשומה: מבט דרום מערבה ממוצב כרכום בגזרה המערבית של רצועת הביטחון בלבנון (1998). התמונה מאת: אורן 1973, רישיון: CC BY-SA 4.0.

81 צפיות11תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!