בחלק השלישי של מאמר זה, אציג בפניכם שאלות שנשאלתי בעניין חובת השירות בצה"ל ליושבי הישיבות – ותשובותיי. באמצעות השאלות והתשובות בעניין נעמיק עוד בנושא, ונחדד את חובת השירות בצה"ל כאמצעי לקידוש שם-שמים ולאהבת ארץ-ישראל וה' יתעלה.
שאלה ראשונה
אף שאנכי מסכים לדעתך, ישאל השואל: מאין הוודאות שמלחמה עם חמאס היא מלחמת מצוה\רשות? מדינת ישראל לצערנו אינה בגדר מלכות ישראל, בעיקר משום שהמשפט הנוהג בה אינו מבוסס על-פי משפט התורה. רצוני לומר, כל הגדר של "עזרת ישראל מיד צר" אינו מוכרח בימינו, וממילא לא מחייב שום אדם מבחינה הלכתית.
להלן תשובתי:
הגדרות מלחמת מצוה ומלחמת רשות כלל אינן קשורות לשליטת מלך בעם-ישראל, אלא למצב נתון של צרה ומצוקה. אחת הראיות לכך היא מימי דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, שבהם לא היה מלך בעם-ישראל, ובכל זאת, דבורה הנביאה בשׁירתה הנשׂגבה מותחת ביקורת חריפה על אלה שלא השתתפו במלחמה לעזרת ישראל בגיבורים. ובכלל, האם ניתן לטעון שבכל תקופת כיבוש הארץ עד משיחתו של שאול למלך על ישראל, שום מלחמה מן המלחמות הרבות להצלת עם-ישראל מידי נוגשׂים ושוסים עזים ואכזריים לא הייתה מלחמת מצוה?
ויתרה מזאת, האם ניתן להגדיר את כל מלחמות ישראל מאז קום המדינה, ואף את המאבקים הקשים שהיו לפניה, כמלחמות רשות? והלא אנו נלחמנו ונלחמים על עצם קיומנו כאן במדינת ישראל! את אויבינו המרים לא מעניין אם יש מלך או אין מלך לעם-ישראל או מהי מערכת המשפט לפיה עם-ישראל החליט לפסוק, כלומר, כל עוד אנחנו מתכחשים לייעודנו – ככל שמדינת ישראל תשגשג ותפרח יותר ויותר, כך תאוותם הרצחנית להשמדתנו תתעצם.
***
רבים ממלכי יהודה וישראל לדורותיהם, ובעיקר רבים ממלכי ישראל, היו פושעים גדולים ונוראים, עובדי אלילים כופרים ורוצחים, אשר לידם נראים ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם צדיקים ותמימים, חסידי אומות העולם. ולמרות זאת, כאשר מלכי יהודה וישראל פקדו לצאת למלחמת מצוה להגנה על עם-ישראל, לא הייתה כלל שאלה אם לצאת למלחמה או לא.
ויתרה מזאת, הטענה שאני לא אלך בדרך האמת בגלל שהזולת (=הממשלה והנהגת העם), אינו נוהג בדרך הישר ואינו פוסק לפי דין תורה, אינה נכונה. מפני שכדי שנגיע לממלכת כהנים וגוי קדוש ולמילוי ייעודנו כאור ליהודה ואור לגויים, עלינו לחתור לדרך האמת ללא השפעה וללא תלות בתעייתו של הזולת. על כל אחד ואחד להתבונן על עצמו בלבד בבואו לקבל הכרעה איזוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם. ואגב, מה שנקרא בימינו "דין תורה" רחוק מאד מדרך האמת, והשפעות זרות רבות חדרו וסיאבו לחלוטין את ממסד הכמורה האורתודוקסי.
***
ושמא גדולה מכולן: גיוס החרדים לצה"ל הוא בגדר מצוה רבה, לא רק כדי להסיר מעלינו חילול שם שמים, אלא מפני שהוא עשוי לשנות את פניה של מדינת ישראל לדורות. שינוי פני החברה הישראלית מתחיל מהצבא, שהרי מפא"י ההיסטורית שלטה במדינה עשרות שנים דרך הצבא. ובמלים אחרות, אם צאצאי המינים היו מבקשי ה' באמת, הם היו שולחים את בניהם לצבא, ובפעולה זו, תוך זמן קצר יחסית הם היו משנים את פני הצבא והמדינה, אך מעייניהם נתונים רק לבצע התקציבים ולשלל התאוות וטובות ההנאה הנלווים להם, והאמת נעדרת.
***
בעניין השאלה הנדונה, היה עוד אחד שטען כנגדי שאסור להתגייס לצה"ל משום פיקוח נפש מפני "שבמדינה שבה חוקי עמלק שולטים אסור לך להתגונן", וכך השבתי לו לטענה הזו:
דבריך אינם נכונים, וכי אין אפשרות להתגונן? ואם לא הייתה אפשרות להתגונן מפני האויבים לא היית יושב בביתך לבטח, מחמם את הכיסא ומשיג עלי השגות... אלא, לדעתי עלינו לעשות כל מה שבכוחנו לעשות, ולא לנהוג כפי הפתגם הצה"לי הידוע: "או סיירת או ניירת", דהיינו או שתהיה ממלכת-כהנים-וגוי-קדוש או שאני לא משרת את מולדתי ונמנע מלהגן על ארץ-ישראל הקדושה. תפישה כזו כמו זו שלך, תוביל לחורבנה של מדינת ישראל ולא תאפשר לך לשבת מול המחשב ולשרבט את השגותיך ודמיונותיך. כמו כן, היא אף נובעת לפי דעתי מרצון להשתמט משירות בצה"ל ותו לא – כי מי שאוהב באמת את ארץ-ישראל לא שואל שאלות, הוא רץ להגן עליה, ומתמודד עם כל הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך. וכך עשיתי.
שאלה שנייה
והנה לפניכם שאלת השואל:
ראשית, אנחנו חייבים להכיר תודה לאנשים היקרים המחרפים נפשם בכל התחומים והיחידות להגן על אחיהם, וכולנו נושאים תפילה להצלחתם ושיבתם לשלום לבתיהם.
שנית, המדינה מכירה בערך לומדי התורה כחשיבות לאומית, ולכן היא מעניקה להם דיחוי ומלגת סטודנט. ההכרה היא שעצם היותם אנשי דת – זו תרומתם למדינה היהודית. כך שאינם נחשבים אף מבחינה ממלכתית למשתמטים. ברור שאם כולם ישרתו אזי מי ילמד? וגם להם אנו חייבים להכיר תודה, והאומר עליהם "משתמטים" הוא מוציא דיבה. ובפרט ששלוש השנים הנבחרות הללו כֹּה קובעות את עיצוב עולמו הפנימי של בן התורה – העדינוּת והטוהר הנחוצים לאיש דת צעיר ומושפע, לא יוכלו להיקנות לעולם (למעט בודדים חזקים מאד) עם שירות ביחידות מעורבות ותכנים האמונים על חינוך מוצהר והטמעה ל"ישראלי החברתי החילוני".
שלישית, קשה לחשוב שמדובר בצבא היהודי האידיאלי כשמשימות פוליטיות מעורבות עם משימות צבאיות כמו פינוי מאחזים, ועל עצם זה שצבא יהודי לא יכול להתחנך על חמלה על האויב (עיין ערך הקש בגג) והפחד מלהילחם בו (עיין ערך אלאור עזריה), כך שהמטרה העליונה לצדק וכיבוש הארץ והגנה על האזרחים כבר נעשתה לזילות. במצב הנוכחי בו "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך", מי הוא זה שישכנע אחרים להכניס עצמו ללוחמה ללא עזרת ה' ולמקום שאינו רצוי לפני ה'.
בקיצור, המאמר הנדון אינו פונה לקהל היעד העוסק בתורה, אלא רק לאותם משתמטים מהלימוד והם מבחינה ממלכתית נחשבים כמשתמטים מן מהצבא או ממשימה לאומית אחרת. אבל אם זהו קהל היעד, אז באמת מיותר להעלות את הנושא, מפני שקהל יעד זה הנמצא בשני צדי המתרס וכולל גם משתמטים חילוניים, הוא קהל שאינו מעוניין בהטפה מוסרית או למידת דרך האמת.
לסיכום: המצב כיום הוא שיש צבא, יש גיוס ויש הגנה, והצבא מתקיים ללא גיוס הלומדים לשורותיו, זו המציאות, הוא אינו קורס! המדינה עצמה גם מכירה בערך הלימוד ומבחינה ממלכתית נותנת דיחוי לצורך כך, חלק מנטל העם הוא שיהיו לומדים שימסרו את חייהם ללימוד ולהעברת מסורת התורה בעמקות אורך ורוחב ולכל פרטי פרטיה, והם-הם שנושאים בנטל זה – שאינו קל כלל וכלל מנטל אחר.
אגב, נראה שיש מחפשים רק את השקוע בתורה הפרוש והמושלם ורק אותו לפטוֹר, האם לא יודעים אנו כי כדי להגיע לשלמות זו ישנה דרך ארוכה?! ששלמות זו לעולם לא תהיה בגיל 17?! ומי הוא זה שיראה את אותו מושלם לעתיד – באמצע או תחילת דרכו – ויניף עליו את חרב גזירתו – אינך מושלם אז רוץ לצבא... זה הבל וקלות דעת.
והנה תשובתי לטענות הטוען:
א) ירבו כמותך בישראל שיודעים להכיר תודה למשרתים בצה"ל. ברם, הנך נמנה על יחידי סגולה, רוב החברה החרדית בזים להם, ורואים בהם דמויות שליליות ביותר, ראה לדוגמה את האופן שבו החברה החרדית נלחמת במתגייסים החרדיים בשלל דרכים מבישות, וקוראת להם חרד"קים (=חרדי קל דעת) בראש חוצות, ולא בכדי לשון זה נופל על לשון "חיידקים". תעמולה ארסית שכזו מאד מסוכנת, כי דינם של חיידקים ומזהמים הוא השמדה! ראו לדוגמה כיצד הנאצים הִשוו בסרטוני התעמולה שלהם (The Eternal Jew) את צאצאי המינים לחולדות.
archive.org/details/DerEwigeJude1940 (ראו שם בדקה 16:55 ואילך).
ב) המדינה מעניקה ללומדי התורה פטור ותקציבים שלא לפי ההלכה, הכל נובע משיקולים פוליטיים. לפי דת האמת אין לקבל כסף בעבור לימוד תורה, ובוודאי שאסור לקבל שום טובות הנאה או להשתמש בכתרה של תורה כדי להשתמט מחובות מוסריות נעלות. ויתרה מזאת, זו לא "המדינה" אשר מעניקה להם פטורים, אלא הממשלות המסואבות לדורותיהם אשר מוּנעוֹת משיקולים פוליטיים שפלים הזרים מאד לדרך האמת, וכי באמת ניתן לקרוא להסכמי ההשתמטות של העסקנות הפוליטית החרדית – "המדינה"? לפיכך, אין לשלול את הגדרתם כמשתמטים ומחללי שם-שמים מכוח ההגדרה הממלכתית, אלא הינם כאלה מכוח ההגדרה התורנית המוסרית והערכית, וכמו שהוכחתי בשני חלקי המאמר הראשונים.
ג) שלוש השנים הללו אכן חשובות מאד, ואם הבעיה היא השנים הללו, שיתגייסו לשלוש שנות שירות בגיל עשרים! זאת ועוד, הדבר החשוב ביותר לבן תורה הוא לא "עדינות" או "טוהר" (המתקדשים והמטהרים... אגג מעדנות...) – אלא אהבת היושר, האמת והצדק. וכבר מגיל צעיר מאד לומדים צאצאי המינים היושבים בישיבות, שהתורה היא כלי להשתמט מחובות נעלות וקורדום להפקת טובות-הנאה בעולם-הזה, ואין הדבר כן, אלא חיי עולם נטעהּ בתוכנו, התורה נועדה להביאנו לחיי העולם-הבא, ואסור באיסור חמור לעשותה קורדום לחפור בו.
כמו כן, הטענה "מי ילמד תורה אם כולם יתגייסו?" היא מגוחכת, ולא רק בגלל שתורתם אינה תורה שהרי היא מזוהמת לחלוטין בהזיות סכלות ומינות נגעלות ביותר, אלא בגלל שאנו מדברים אך ורק על הבחורים הצעירים אשר מסוגלים לשרת בצבא – וכי יש רק צעירים בעם-ישראל? וכי חסר אנשים מבוגרים שאינם יכולים לשרת בצבא? הם יכולים בהחלט ללמוד תורת אמת, ויפה חצי שעה אחת של תורת אמת וצדק, מחיים שלמים של לימודי הזיות ומינות.
ד) שום תוכנית הטמעה לתוך החברה החילונית לא תשפיע על יושבי הישיבות אם הם יתגייסו בקבוצה משמעותית, ואדרבה, ההתמודדות הצבאית הפיסית והרוחנית תסייע לחרדים לעמוד בתוכניות ההטמעה הקשות הרבה יותר – האייפונים והאינטרנט וכיו"ב. וזכורני במהלך שירותי הצבאי הסדיר בגבעתי, הייתה איתנו בפלוגה מחלקת יושבי ישיבות ההסדר, ובמהלך שירותם הם האירו באור הדת לכל הגדוד כולו, אף אחד מהם לא התדרדר חלילה למקומות שליליים, ובתום השירות הצבאי כולם חזרו לחלל-שם-שמים, למעט אחד או שניים מצטיינים שהמשיכו לקצונה. שלושים חיילים דתיים קידשו-שם-שמיים ברבים לגדוד שלם של מאות חיילים – ישראל אשר בך אתפאר, מדוע החרדים לא יכולים לעשות אפילו את המעט הזה?
ה) לגבי משימות פוליטיות שמעורבות בענייני הצבא, זו התחמקות מהאמת, כי עלינו לדבוק באמת ובצדק ללא כל קשר לזולת, אם כל אחד יעשה חשבון אם ללכת לפי האמת והצדק רק בהתאם למה שעושה הזולת, לאן נגיע? כל אחד חייב לשאוף לאמת, ליושר ולצדק ככל יכולתו ולהתבונן על עצמו בלבד. ויתרה מזאת, גיוס אלפי חרדים לצה"ל בהחלט יכול להשפיע על קבלת ההחלטות בצה"ל, ולשנות את פני המדינה, ראה את תשובתי לשואל הראשון.
ו) הצבא אינו מקום רצוי לפני ה'? האם ה' לא עזר לנו בכל מלחמותינו עד עתה? כלומר, ה' עמָּנו ועם חיילינו וכולם רצויים לפניו, מפני שהם עושים מלאכת קודש נעלה. ודברי השׂטנה שלך נגועים מאד, ונובעים מהסתת החרדים המחפירה כנגד השירות בצה"ל משל היה בית מרזח במקרה הטוב, ופלוגות וורמאכט או יחידות אייזנצגרופן במקרה הפחות טוב (וכידוע, המינים וצאצאיהם הארורים נוהגים לכנות את חיילי צה"ל נאצים, ואין גבול לרשעות). ההסתה הזו שלהם נובעת משיקולי מינות זרים של המינים ועסקניהם רודפי הבצע והשׂררה, שוחרי התקציבים, התאוות וטובות ההנאה, וכבר הרחבתי בעניינים אלה בחלק ב של המאמר.
עוד כתבת, שדברי המוסר שנאמרו במאמר הם מיותרים, מפני ש"קהל היעד", דהיינו המשתמטים, "אינם מעוניינים בהטפה מוסרית או בלמידת דרך האמת". ובכן, חוסר העניין בהטפה מוסרית אינו פוטר את חובת התוכחה והטפת המוסר, אדרבה, הבעיטה בתוכחה רק מחדדת ומעצימה את נחיצותה, וכמו שנהגו כל נביאי ישראל ע"ה במשך כל הדורות.
והנה לפניך פסק רבנו בהלכות דעות (ו, יב):
"במה דברים אמורים? [שאסור להכלים את הזולת?] בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי שמים, אם לא חזר בו בסתר – מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו – עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".
ז) הצבא אולי לא יקרוס אם החרדים לא יתגייסו, אך גם החרש אינו שומע כאשר מקללים אותו ובכל זאת נאסר בתורה לקלל חרש, כדי שמידותיו של המקלל לא יושחתו (ראו סה"מ לרמב"ם לאווין שיג) – והוא הדין כאן, גם אם הצבא לא יקרוס, מידותיהם של המשתמטים יושחתו מפני שהם לומדים שהתורה היא כלי להתחמק מחובות נעלות, וכן להפקת רווחים וטובות הנאה בעולם-הזה, וכל המשתמש בכתרה של תורה – מחלל-שם-שמים ונעקר מן העולם.
כמו כן, הם יקבלו ואף יוציאו-שם-רע על חיילי צבא ההגנה לישראל, וילמדו לשנוא את אחיהם שמשרתים בצבא ומגינים עליהם, ולא לחינם צאצאי המינים נוהגים לחרף ולגדף את חיילי צבא ההגנה לישראל בכינוי: נאצים! שנאתם לחיילי צה"ל גורמת להם להיות כפויי טובה, ומי שאינו יודע להכיר תודה לבשר ודם שרואות עיניו, לעולם לא יידע להכיר תודה ולידע את ה' יתעלה שלא ניתן להשיגו אלא במחשבה. זאת ועוד, כדי להצדיק את שחיתותם הכעורה הם יפלו בשוחת הגאווה וישגו בהזיה שבזכותם, ורק בזכותם, אנחנו קיימים כאן בארץ-ישראל.
והאמת שההיפך הוא הנכון, אנחנו חיים בארץ-ישראל לא "בזכותם" אלא למרות מעלליהם ותעלוליהם! שהרי לימוד התורה הדמיוני של צאצאי המינים בשטעטל לא הציל אותם מכליה בשואה הנוראה, אדרבה, המקום שבו סבלו יותר מכל המקומות, ואחוז היהודים הגדול ביותר שנרצחו, היה דווקא בארצות המינות החרדית, בפולין ובנותיה, שם נרצחו באלפי מיתות משונות כשלושה וחצי מיליון יהודים, כלומר למעלה מ-90% מיהודי פולין נרצחו! לעומת זאת, בארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת, שם היו היהודים המתבוללים, נרצחו יהודים רק בגרמניה וצרפת, ורק מעט למעלה מ-20% מהיהודים שהיו שם, כמו כן, בגרמניה וצרפת גם לא עברו את מסכת ייסורי הגטאות והמחנות שעברה יהדות השטעטל הפרו-נוצרית. על מי אפוא יצא הקצף מלפני ה' יתעלה? והרחבתי בעניין זה במאמרי: "חשבון נפש נוקב בעקבות השואה".
ח) ביחס לטענתך ש"המדינה עצמה גם מכירה בערך הלימוד", כבר השבתי עליה בנקודה ב.
ט) ביחס לדבריך שיושבי הישיבות "מוסרים את חייהם ללימוד ולהעברת מסורת התורה", ובכן, הם לא מוסרים את חייהם ללימוד, אלא משתמשים בכתרה של תורה כדי להשיג פטורים וטובות הנאה במשך כל חייהם. מי שבאמת מוסר את חייו למען התורה יבין, שהתורה היא בראש ובראשונה תורת מוסר אשר מחוברת לחיי המעשה ולאהבת ארץ-ישראל ושמירתה.
ויתרה מזאת, תורתם כלל אינה תורה, אלא דת חדשה עקושה ויקושה.
אמנם, אתה צודק ש"נטל זה אינו קל כלל וכלל מנטל אחר", וזאת מן הסיבה הפשוטה שתורתם אינה תורה, אלא דת חדשה מייגעת ומשמימה אשר מטמטמת את המחשבה. כי אם באמת היה מדובר בתורה, הרי שאז לא היה מדובר ב"נטל" ש"אינו קל כלל וכלל מכל נטל אחר", אלא בבאר מים חיים. "פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם" (תה' יט, ט).
י) ביחס לסוף דבריך יש בהם סתירה, בראש הפסקה הנך אומר "שיש שמחפשים רק את השקוע בתורה הפרוש והמושלם", ובסוף דבריך אתה כותב: "אינך מושלם אז רוץ לצבא". והאמת שחובת הגיוס ושמירת ארץ-ישראל אינה נוגעת רק למושלם הדמיוני הזה או רק לחסר, אלא לכל אחד ואחד מעם-ישראל. כמו כן, לא מדובר "בחרב של גזירה" אלא בזכות אדירה, כי ארץ-ישראל היא היסוד למילוי ייעודו הנשגב של עם ישראל: כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ועצם העובדה שהנך כותב על החובה לשרת בצה"ל כ"חרב גזירה" מעידה על-כך שאינך אוהב את ארץ-ישראל, כי עדיין נדמה לך שאתה חי ברוסיה הצארית הארורה, ובמלים אחרות, כאילו אנחנו חיים בגלות, וכאילו המדינה כופה גיוס לצבא כדי להגן על חבלי ארץ זרה! "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דב' יא, יב).
שאלה שלישית
האם הצבא נלחם בדרך התורה? זכורני ש[הכומר האורתודוקסי] יעקב יוסף, שהיה בעד גיוס לצה"ל, אמר שאסור להתגייס לקרבי מהסיבה הפשוטה שהצבא לא נלחם בדרך התורה. למשל, כאשר נלחמים בשטח בנוי ומסכנים חיי חיילים לריק, ובמקום להזהיר את יושבי הבתים שאם הם לא יצאו מן הבתים, נהרוס את הבית על יושביו, מכניסים חיילים לשטח בנוי ומאות חיילים נהרגו בדרך זו – האם מותר לחייל לסכן את חיו כאשר לא נוהגים על-פי דין תורה?
האם כל המבצעים והמלחמות אכן היו מוצדקים ונמלכו בסנהדרין האם לצאת למלחמה? או שאיזה גנרל רצה לקבל עוד פלאפלים ויצא למבצע?
להלן תשובתי:
שאלתך איננה נוגעת לחרדים בלבד, אלא לכל אדם, כל אחד יכול לשאול את עצמו האם ראוי שאני אלחם בצבא-ההגנה-לישראל, והלא נוהגים בצה"ל לפי נורמות מוסריות משובשות כלפי מחבלים ורוצחים, ומסכנים חיי אדם רק כדי שלא לפגוע בסייעני רוצחים שפלים ותומכי טרור למיניהם (נשים וילדים). אך אני תמה שהזכרת את ינקל הכומר הנוכל, שהרי יש לו מפלגה, האם שמעת אותו או את שלוחיו ועסקניו זועקים לשינוי המדיניות הביטחונית? ההיפך! אביו, עבדאללה אל חוסייני היה מחסידי אוסלו המובהקים, והיה מאדריכלי מסירת כלי נשק לרוצחים אכזריים, ומראשי ממסד הכמורה אשר תמך במסירת אדמות ארץ-ישראל לאויבים ארורים.
כמו כן, אם ינקל הכומר הנוכל מתנגד לשירות בצבא, מדוע הוא לא תומך בשירות אזרחי? ויש הרבה דרכים אמיתיות לתרום למדינה, לחברה ולאומה ולקדש שם-שמים. חששו לחייהם של חיילי צה"ל וביקורתו כלפי המדיניות הביטחונית אינם נובעים אפוא מדאגה אמיתית ומאהבת ארץ-ישראל, אלא משאיפות זדון ומינות להמשיך ולהפוך תורת אלהים לקורדום חוצבים.
מכל מקום, בעניין המדיניות הביטחונית אתה צודק, אין צורך להכניס חייל אחד לעזה, אלא פשוט לסגור להם את החשמל והמים, לסגור את המעברים וכיו"ב, ולתת להם "להתבשל" עם עצמם. במקביל, להפגיז את כל רבי הקומות בעזה, את כל התשתיות, את כל בתי העשירים, להחריב את הנמל, ולהחזיר אותם לחושך ימי האבן. ויתרה מזאת, לדעתי יש להרוס גם את בתי החולים שמרתפיהם משמשים כמפקדות מבצעיות. כל זאת לאחר התראה ואזהרה קצרה, ואם לא יחדלו מרשעם (והם לא יחדלו עד שיכו בהם) – להכות בהם ללא רחם.
אולם, איננו יכולים לעשות את מה שתיארתי לעיל, לא מפני שמעשית זה בלתי אפשרי, אלא ה' כובל את ידינו מבחינות חברתיות, פוליטיות ובינלאומיות, כי איננו ראויים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ולפתור בקלות את בעיותינו הביטחוניות. אשוּר שבט אפי, וגם הערבים, כמו הפלשתים בתקופתם, הם עונש לעם-ישראל על ריחוקו מדרך האמת. ושמא לא לחינם נקרא ארגון הטרור בעזה "חמס" – להוכיח אותנו על החמס ותאוות הבצע שפשטו בעם-ישראל ובעיקר בקרב ההנהגה בעשרים השנים האחרונות. לפיכך, בשל עוונותינו לא נותר לנו אלא להילחם באויבינו כמו שה' יתברך מאפשר לנו, ולסבול את עול העוונות באהבה.
כלומר, שאלתך איננה עוסקת בעניין הלכתי בעיקרה, אלא באופני השגחתו של ה' יתעלה. כמו כן, כבילת ידינו בעניין מלחמותינו באויבינו איננה העונש היחיד על ריחוקנו מדרך האמת, עוולות חברתיות רבות שאנו סובלים מהן הן עונש על ריחוקנו מדרך האמת, והיחס למחבלים ולרוצחים הוא רק דוגמה אחת לעוולות רבות מאד שאנו סובלים מהן בעוונותינו:
לדוגמה, עינויי-הדין בבתי-המשפט, עונשים קלים לרבי-גנבים לשודדים ולרוצחים, פערים חברתיים וכלכליים עצומים בין שכבות החברה, גזענות ואפליה, ניצול נשים וחלשים והשפלתם, אכזריות כלפי המסכנים וחמלה כלפי בעלי ההון, משוא פנים במשפט, יוקר מחייה, ועוד חוסר צדק בתחומים רבים – עד שעולמינו נקרא ולא בכדי "עולם השקר". וכבר זעק ישעיה הנביא (נט, טו): "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט" – ומהו "וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל"? כאשר האמת נעדרת, האדם הכשר והישר, הסר מרע, משתולל – הוא משתגע למול עוצמות הרשע הפשע והעוול, ולמול גלי השקר האימתניים אשר מכים בנו ללא הרף, ולא לחינם קבעו חז"ל שנתפלל לה' יום יום שיסיר מקרבנו יגון ואנחה...
לפיכך, לפי דעתי הדרך היחידה שבה יד ישראל תהיה תקיפה על המחבלים והרוצחים, ותנהג לפי קו הצדק עם אותם הערבים (וגם היהודים) שהם גרועים מחיות טרף – הדרך היחידה היא לשוב אל ה' יתברך, לשוב לדרך האמת. רק מתוך שיבה לדרך האמת בכל התחומים, ובמיוחד בתחום הדתי, יתחזקו חוסננו הרוחני ועמידתנו הלאומית, ורק אז נוכל לעמוד איתן למול האויבים שבקרבנו ולהכות אותם ללא רחם באכזריות הראויה להם. עלינו לזכור תמיד, כי החמלה כלפי הרשעים, הפושעים והרוצחים היא אכזריות נוראה כלפי כל החברה כולה.
שיבה אל דרך האמת בעניין הגיוס לצה"ל יקרב אותנו צעד משמעותי לקראת דרך האמת, וכן לקראת הקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש. לעומת זאת, המשך קו ההשתמטות וחילול השם בעניין כֹּה חשוב בדת משה (מלחמת מצוה ואהבת ארץ-ישראל הם יסודות דת משה), יוסיף להרחיק אותנו מדרך האמת, יוסיף עוון חמור ונורא על שלל עוונותינו, יוסיף להחליש אותנו ברמה הלאומית והרוחנית, וירחיק אותנו מטיפול נכון, יסודי ואמיתי באויבינו מבית ומחוץ.
שער בנפשך אם החרדים היו מחליטים לדבוק בדרך האמת ושולחים את בניהם להתגייס במסגרות מתאימות (כשרות, צניעות וכיו"ב), עוצמת הפעולה הזאת הייתה מכה גלים בעם ישראל ובעולם כולו, ומחזקת מאד את חוסננו הרוחני ועמידתנו הלאומית והביטחונית.
***
לגבי הימלכות בסנהדרין, אין צורך לקבל רשות מבית-הדין הגדול כדי לצאת למלחמת מצוה, שהרי רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים ומלחמות (ה, ב), וכֹה דבריו:
"מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות מבית-דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת. אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה, אלא על פי בית-דין של שבעים ואחד".
אגב, לגבי השאלה האם נכון לצאת למלחמה אף שהמלכים או ראשי הממשלה אינם ישרים בלשון המעטה, על זאת כבר עניתי בתשובתי לשאלה הראשונה.
כמו כן, איני יודע מי אמר לך שיוצאים למלחמות בגלל "שאיזה גנרל רצה לקבל עוד פַלַאפֵלִים", כי האמת המצערת הפוכה לחלוטין: מי שלוחצים על הדרג המדיני שלא לצאת למלחמות הם דווקא הגנרלים אשר מתכננים ומחַשְׁבים את עתידם הפוליטי ללא הרף. הם קושרים קשרים עם בעלי ההון לקראת היום שבו יכנסו לפוליטיקה, וחוששים מאד שאג'נדה לוחמנית תסכן את עתידם הפוליטי ותקים עליהם אויבים במוקדי הכוח. לא לחינם אולמרט הפך להיות האדם השנוא ביותר בתקשורת לאחר "עופרת יצוקה" שהיה מבצע מוצלח מאד (לעומת 'צוק איתן' של ביבי שהיה מבצע כושל מאד), ולא לחינם הוא נכנס לכלא זמן קצר מיד לאחר-מכן.
אגב, בדבריך נאמר ששמעת את השקר הזה מינקל הכומר הנוכל, ובכן, כל הרבנים השכירים למיניהם הם שקרנים ברמה כזו או אחרת, וכל עוד הם ישלטו בעולם הדתי לעולם לא נכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולעולם לא נזכה להיות עם חכם ונבון, להיפך, רק נשקע עוד ועוד בסכלות, בטמטום, באלילות ובחילול-שם-שמים – רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה!
סוף דבר
אהבת ארץ-ישראל היא אחד היסודות החשובים ביותר בדת האמת, לא נגזר דינם של דור המדבר אלא על הוצאת דיבת הארץ רעה, ולא נגזר דינם של צאצאי המינים באירופה אלא על הוצאת דיבת הארץ רעה ואהבת הגלות הארורה. להבנתי, השירות בצה"ל חשוב מאד לפני ה' יתעלה, כי הוא מבטא יותר מכל את האהבה לארץ-ישראל, והאהבה לארץ-ישראל מבטאת ומקדמת יותר מכל את עם-ישראל לקראת מילוי ייעודו וחובתו: כינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש. האהבה לארץ-ישראל היא זו שעתידה להוליד בסופו-של-דבר גם אהבה לה' יתעלה.
בתור חייל פשוט ששירת שלוש שנים בחיל רגלים (למרות כוחות גופי הדלים), והלך בארץ לאורכה ולרוחבה מן הנגב והערבה וממדבר יהודה ועד הגליל והגולן, הנני יכול לומר בוודאות שהשירות הקרבי נטע בקרבי אהבה עצומה לארץ-ישראל! אהבה שלא יבין אותה לעולם מי שלא חי חודשים רבים בתנאי שטח במדבריות למרגלות ההרים הרמים ובתוך הגיאיות. מי שלא התנתק מחיי העיר המתעתעים וראה וחש וטעם את ארץ-ישראל כמו שראו אותה אבותינו, במשך תקופה ארוכה, לעולם לא יוכל לאהוב ולהעריך באמת את ארץ-ישראל.
ופעם היה לי וויכוח קשה עם קרוב משפחה שהוא יושב ישיבה לשעבר, עַמֵא וְדַמַא, אשר לא שירת בצבא בגלל שהוא ישב בישיבה, ועתה הוא יצא לעבוד ככל האדם, והוא טוען ומכרכר בפניי שהוא אוהב את ארץ-ישראל. השבתי לו, שלא רק שהוא אינו יודע מהי אהבת ארץ-ישראל הוא גם תומך בשונאי ארץ-ישראל מובהקים בכל פעם שהוא מצביע בקלפי למינים ולצאצאיהם, אשר כל מעייניהם נתונים לתאוותיהם, לתקציביהם, למעלליהם ולתעלוליהם, ולקיום והנצחת המינות והאלילות הכעורה שבידם. הם שונאים את ארץ-ישראל בסתר ובגלוי, ורואים בה כלי להפקת רווחים ותאוות וטובות הנאה בלבד! ולא לחינם הם עושים כבוד מלכים לאדמו"ר מסאטמר הארור כאשר הוא מגיע לארץ, כי אלוהיהם הוא אלהי הכסף והזהב, ואם היו להם תקציבי מדינה באוסטריה או בגרמניה או בפולין או בליטא – הם לא היו כאן מזמן!
וראוי להוסיף הערה חשובה: לא כל צאצאי המינים הם כמו שאני מתאר, והנני מדגיש זאת למרות שהדברים ברורים, כי יש שיטענו כנגדי ויַראו לי שיש גם צאצאי מינים שאוהבים את ארץ-ישראל וששירתו בצבא. ברם, הזרם המרכזי, ההנהגה החרדית, הם בהחלט כמו שאני מתאר, והאמת היא שהם גרועים הרבה יותר, כי אני מתאר רק את קצה הקרחון שצף על פני השטח, אך רוב מעלליהם ופשעיהם החמורים נסתרים וחבויים מפניי. "וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ כִּי אֹמְרִים אֵין יְיָ רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב יְיָ אֶת הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים" (יח' ח, יב–יג).
אחתום מאמר זה במצוה אחת מתוך אחת-עשרה מצוות מתורת רס"ג (כתבים א), שם רס"ג מפרש את דברי הברייתא: "בן עשרים לרדוף" – להתגייס לצבא, וכֹה דבריו: "ומשם והלאה [מגיל עשרים ואילך] בענייני המלחמה [=הצבא] ויתר הפעולות [=מלאכה ופרנסה]".
"כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ, אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" (דב' ח, ז–ט).
"וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה: הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ, לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְיָ וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב [...] הֵן הָיְתָה כָּזֹאת? הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל! שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם יְיָ, כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (יר' ב, ז–יג).
בתמונת שער הרשומה: מבט דרום מערבה ממוצב כרכום בגזרה המערבית של רצועת הביטחון בלבנון (1998). התמונה מאת: אורן 1973, רישיון: CC BY-SA 4.0.
אושרי פדידה זה שמי
כבודו כתב שיש חובה להתגייס לצבא עכב מה שפוסק הרמבם הבא להורגך השכם להורגו כיוון שהאוויב זורק עליך לבנה במשקל יותר מאגרוף יד לפי הרמבם זה במטרה לרצוח ולא שוגג לכן מותר להרוג את המחבלים אך דע עקא שבמדינה שבה חוקי עמלק שולטים אסור לך להתגונן וממילא אין חיוב לסכן את נפשך ולעבור על הדמר לך מאד מאד כיון שכל מה שהרמבם פסק שיש חובה להילחם באוייב שנותנים לך להילחם לפי התורה הקדושה אבל אם שמים אזיקים על ידך מהיכן החובה למסור נשמתנו שניתנה מהבורא ולא ציווה לשרת בצבא דפועל לפי חוקים שאף אומות העולם לא נוהגים כך על כן באתי בזאת להראות לי מקור ברמבם מהיכן אני מחוייב לסכן עצמי בחינם ללא יכולת להתגונן
ועוד לא נכנסתי לנקודה שבכלל…
במאמר שלך לא הבאת מקור הלכתי ברמבם שחייל צריך לסכן את חייב כאשר יורים עליו או זורקים עליו סלעים בגודל של לבנים שכל פגיעה זה מות ונאסר עליו להשיב באש חייה כמו שהרמבם פוסק שמקרה הנל מותר להרוג ועל כן כיוון שכל אדם יש את הזכות מהבורא לחיות ואין לו שום חובה לשים את חייו סתם במקום סכנה ברורה ללא שום יכולת להתגונן ועל כן גם אם יש סכנת נפשות שהאוויב מתקיף אין חובה הלכתית ללכת לצבא שחיו של חייליו תלוי בפולטיקאים וכל מיני רשעים אשמח לתשובה הלכתית עם מקור ברמבם היכן עלינו לשים עצמנו במקום סכנה ולעבור על לאו השמר
יש הרבה יהודים המשתמשים במליצתו של האמורא ריש לקיש, שדרש את הפסוק: זאת התורה, אדם כי ימות באוהל "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה" וכן ניתן לקרב את דבריו לאמור בברייתא של "שבחה של תורה" שסופחה כפרק ו" על חמשת פרקי אבות: "כך דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל: אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא"
אבל בשום מקום לא כתוב, שהמקבל עליו חיי צער לשם תלמוד תורה, יהנה מיהודים אחרים, מממונם, ואין צריך לומר מחייהם!
ולעצם השימוש במליצת, הממיתים עצמם "באהלה של תורה" נשארים בחיים! בשעה שאחרים
כגון 2700 מאחינו ובנינו במלחמת יום הכיפורים, שמתו בפועל כדי שיהודים, ובכללם הממיתים עצמם…
דניאל היקר, אני מתנצל בפניך, חשבתי שיש לך אפשרות לעלות לארץ.
יהי רצון שתזכה לעלות לארץ ישראל ולחיות בה חיי רווחה שמחה ונחת.
אין לי עוד מה להוסיף, דבריך מהדהדים בעוצמתם.