סעודה רביעית – היש לזה מקור נאמן?

שמעתי שרבים מצאצאי המינים התועים מקפידים על סעודה רביעית, ומכריחים את עצמם לאכול ולשתות במוצאי-שבת כדי להשיג הזיות וסגולות דמיוניות. בַּשורות הבאות הנני מבקש לדון בעניין זה לאורם הזך והצלול של חז"ל ורבנו הרמב"ם – מעתיקי השמועה הנאמנים.


נחל בעיון בהלכות שבת (ל, ה), וכך פוסק רבנו שם:


"מסדר אדם שולחנו בערב השבת, ואף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת, ואף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית – כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו".


פשט ההלכה עוסק באדם שמבקש לאכול דבר-מה בערב שבת או במוצאי שבת. כמו כן, כמובן שביחס לערב שבת לא מדובר בסעודת משתה גדולה, שהרי הדבר אינו מכבוד השבת, וכפי שפוסק רבנו בהלכה ד שם:


"אסור לקבוע סעודה ומשתה [דהיינו סעודה גדולה וחשובה] בערב שבת, מפני כבוד השבת. ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך, ואף-על-פי-כן, מכבוד השבת שיימנע אדם מן המנחה ומעלה [לאחר 9.5 שעות זמניות] מלקבוע סעודה, כדי שייכנס לשבת כשהוא מתאווה לאכול".


מותר אפוא לאדם לאכול ולשתות בערב שבת, ברם, ההלכה הראשונה שראינו לעיל מחייבת את האדם לסדר את שולחנו ולאכול באופן מכובד. והוא הדין במוצאי שבת, כי מכבוד השבת שגם הסעודות שבערב שבת ובמוצאי שבת יהיו מכו