סימני ראש-השנה: רק עם סכל ונבל

זכורני שניסיתי בעבר להתחקות אחר עומק השקיעה של ההמון בסימני ראש השנה. כלומר, רציתי לבדוק האם מדובר רק בסמלים גרידא שנלוות להם תפילות לה' יתעלה, או שמא מדובר בטקס פגאני אשר נובע מאמונה עמוקה מאד שללא קיומו יבואו עלינו ייסורים וחולאים. ובכן, זכורני שביקשתי מבני משפחתי במעגלים הרחבים לבטל רק אחד מסימני ראש השנה...


התגובה הייתה קשה וכואבת, עד שהבנתי שהם למעשה מאמינים בכל ליבם, כמו רובו המכריע של עם ישראל שמקיימים את הטקס הפגאני הזה, שבסימנים הללו תלויה הצלחתם במשך השנה! ואיני מציע לנסות לעשות את מה שעשיתי אלא די לכם לקיים את דברי חכמים: "איזהו חכם הלמד מהניסיון, ואיזהו חכם שבחכמים הלמד מניסיונם של אחרים".


ובמלים אחרות, השוטים אינם שמים לב, אך הם תופשים את הסימנים כסגולה מאגית פגאנית להצלחה. כאילו אין ערך להליכה בדרכי מישרים ולדבקות ביושר ובאמת כדי שנזכה לחיים טובים בריאים ומאושרים, אלא, העיקר הוא קיום טקסים ניאו-אליליים שיורידו לנו שפע מאגי מבורא-עולם (בהנחה שאינם מאמינים במתווכים ובמליצים דמיוניים). ומעבר להפניית העורף לדרך האמת ולעיקר תכליתו של ראש השנה שהוא התעוררות לתשובה ולמעשים טובים – יש בזה גם חורבן הדעת, מפני שכל אמונה בסגולה מאגית יסודה בעבודה-זרה, דהיינו בהזיה שיש במציאות כוח אלהי על-טבעי מבלעדי ה'-אלהים-אמת – האם כך ראוי לפתוח את השנה?


נעבור עתה לעיין במקורו של המנהג, באופני התפשטותו ובסכנתן העצומה של ההזיות.


משיחת המלכים כסמל


המקור שאותו סילפו וזייפו המינים ברוב סכלותם נמצא במסכת כרתות (ה ע"ב–ו ע"א):


"תנו רבנן: אין מושחין את המלכים אלא על המעיין, כדי שתימשך מלכותן, שנאמר: 'וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן, וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה' [מ"א א, לג–לד]".


וכן פוסק רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (א, יד):


"כשמושחין מלכי בית דוד, אין מושחין אותן אלא על המעיין".


ולא לחינם רבנו השמיט את דברי הגמרא: "כדי שתימשך מלכותן", שהרי משיחה במעיין הגיחון היא אך ורק סמל מלכות, וככל הסמלים יש להם מטרה לחיזוק הממלכה – כי בעשייתם מתחזקת בקרב העם היראה והרוממות כלפי המלך. כלומר, הסמלים הללו הינם אמצעים פסיכולוגיים וחברתיים ותו לא, וחלילה מלייחס להם משמעות מאגית כאילו משיחה על מעיין הגיחון היא זו אשר תביא להצלחת הממלכה ולהצלחתו של המלך לשלוט לאורך ימים.


והנה הראיה לדבריי, מדברי ה' יתעלה שמו לשלמה המלך בספר מלכים א (ט, ד–ט):


"וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר, וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא