top of page

מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי?

מאמר זה נכתב בתקופת הקורונה: ביום כט באדר תש"ף החליטה הממשלה לסגור את כל בתי-הכנסת בארץ-ישראל בעקבות התפרצות מגפת הקורונה. להחלטה זו לא היה תקדים בכל שנות קיומה של מדינת ישראל, ובכלל, בכל שנות קיומו של העם היהודי לא היה כדבר הזה למעט בתקופות חשוכות מאד של גזרות ושמדות איומים ונוראיים על עם-ישראל. ולאחר כחצי שנה מחודש אדר, לקראת יום הכיפורים תשפ"א, שוב דיברו על סגירת כלל בתי-הכנסת.


אין ספק שעלינו לקחת מוסר מֵעניין זה,שהרי הקב"ה מזהיר אותנו בתורה שלא נתייחס לאירועים שבאים עלינו כאל אירועים מקריים (ויק' כו, כא): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". אלא, עלינו לפשפש במעשינו ולחקור ולבדוק מדוע באה אלינו הרעה הזאת, וכמו שעשו אחֵי יוסף באמרם (בר' מב, כא): "עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת", וכמו שעשו אפילו המלחים הגויים בספר יונה: כאשר ספינתם נטרפה בים הסוער, חקרו ובדקו מדוע עשה להם ה' ככה באמרם (א, ז): "בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ".


ויתרה מזאת, זו היא המטרה המרכזית של הייסורים, שנשכיל לקחת מוסרים ולהפיק לקחים! וכמו שנאמר במפורש בספר דברים (פרק כט): "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם: עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה".


וחרון האף והקצף הגדול שמתואר בפסוקים הללו מתאים מאד למוראות שואת אירופה, והסיבות הן אותן הסיבות בדיוק: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [...] וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה [...] בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל" וכו'.


"דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם, הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת [...] יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן" (איכה ד).


מתוך היכרות מעמיקה עם השקפות העולם האורתודוקסי הפרו-נוצרי, ברור לי שהגענו למצב הזה בעקבות ריחוק גדול מאד מדרך האמת, ריחוק אשר פושׂה בראש ובראשונה בקרב מנהיגיו המתועבים שחורי הבגדים והנשמה רודפי הבצע והתאוות, הכומרים הממסדיים השכירים על ממסדיהם ומסדריהם המטונפים והאליליים, ובראשם גדולי-גללי-האסלה המשוקצים – כל אלה חינכו אותנו בשקר במשך שנים רבות כי התפילה היא מרכז הווייתו של האדם הדתי! והנה עתה, הקב"ה לקח מהם את מקור גאוותם: את בתי-הַתִּפְלָה ובתי-המדרש הפרו-נוצריים שלהם, שהרי בהם הם התגאו והתרברבו על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, ותעו ולעו בדמיונות ובהזיות שבהבל-פיהם האלילי המטונף והמסולף הם מצילים את עם-ישראל...


הם הטעו אותנו כי תפילתם העילגת והחיצונית ולימוד תורתם המזויפת והפגאנית הם תכלית האדם, ותכלית זו מכשירה לשיטתם את כל התאוות השפלות והבהמיות ביותר ואף מאפשרת לקיים בחדרי חדרים תועבות חמורות ביותר! שהרי התפילה ולימוד התורה הוא ערך כל-כך גדול ונעלה, עד שאפילו האדם יעבוד עבודה-זרה ויבוא על אימו ואחותו – בזכות התפילה ולימוד התורה הוא עדיין יהיה צדיק וחסיד וקרוב ומקורב לצלחת הדמיונית של הקב"ה יתעלה לעילא-לעילא מהזיותיהם. מסיבה זו, חוצבי המינות הראשיים, עמודי הטומאה והרשע, מנסים בכל כוחם להתעקש שבתי-הכנסת יוחרגו מן האיסור, כי כל-כך קשה להם לחדול מתפילותיהם ומהזיותיהם, שהרי בזה הם "משחדים" את בורא-עולם ומצדיקים את קרדומם, כיצד אפוא ימשיכו בתועבותיהם ללא השוחד? כיצד ישלמו להקב"ה בעבור "עצימת העין"?


ותפילתם אינה תפילה כי הם מתפללים אל האלילים ואל האיטים אל האובות ואל הידעונים, ולימוד תורתם הפרו-נוצרית הינו שקיעה בהזיות והבלים פגאניים: אימוץ פשטי מדרשים הזויים שחלקם משובשים מעיקרם והפיכתם ליסודות הדת, עיסוק בלתי נגמר בשיטות ובפלפולים מטופשים להחריד, והחמור מכל, הפצת כזבים ושקרים על לימוד המדעים והשוואתו ללימודי כפירה ואפיקורסות! ולא לחינם דווקא לפני יום הכיפורים נאסר עלינו שוב להתקהל בבתי הכנסיות, ועלינו להתעורר ולהבין עד כמה המינים השחורים משחור עיוותו את דת משה.


"חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ" (איכה ד, ח).


במשך אלף שנים הלעיטו אותנו שאין צורך לידע את ה' יתעלה, אין צורך לרומם את המחשבה בלימוד המדעים, אין צורך להגות ביסודות הדת המחשבתיים, ואין צורך להיות עם חכם ונבון, ולא רק שאין צורך – הם חינכו אותנו שמדובר בכפירה ובאפיקורסות! תמצית הדת מבחינתם היא התפילה ולימוד התורה המדומיינים שלהם, ובאמצעותם הם מגינים על עם-ישראל מכל הרעות וזוכים לכל הטובות (ולכן גם חובה לממן אותם!), ובכן, הקב"ה הוכיח את כל ההוזים על פניהם, בית האלילות והתועבה "שיקוץ איצקוביץ'" נסגר למתפללים, בתי המדרשות-הבושת שלהם שבהם הוגים בהזיות ובהבלים אף הם סגורים, ופסוק אחד מישעיה (א, יב) אינו חדל מלהדהד במחשבתי: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי".


***

נרחיב עתה את הדיון בתוכחתו הזו של ישעיה הנביא, וממנה נלמד כי סגירת בתי-הכנסת הינה מסר מפורש מאת ה' יתעלה על-כך שעם-ישראל סטה מאד מדרך האמת, והולך בדרכי תהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה, וכֹה דברי ישעיה הנביא (א, י–יז):


"שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה, לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְיָ שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי, כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי, לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא, וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ, רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ, לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה".


מנהיגינו המדיניים והדתיים משולים בנבואה זו לקציני סדום ועמֵּנו לעם עמורה, והמוטיב המרכזי בנבואה זו הוא תיעובו של הקב"ה את זבחינו ועולותינו, הקב"ה "שׂבע" מריבוי הקורבנות אשר נועד לשחד לפי דמיונם את בורא-עולם כדי שיסכים להם להמשיך בתעייתם אחרי התהו. אך לבם בל עמו וחטאיהם עצומים ונוראים, ולכן הוא לא חפץ בריבוי הקרבנות, עד שביאתם לבית-המקדש משולה לרמיסת רגלי חיות ובהמות את חצרו של הקב"ה: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי". ובימינו אותו הדבר, נדמה להם למינים ולצאצאיהם ולהולכים בדרכיהם הרעים כי הם ימשיכו בדרכי אבותיהם התועים, ובתפילותיהם הם "ישחדו" את בורא-עולם ויסירו מעליהם את חרון אפו על חטאיהם ופשעיהם הרבים.


ברם, בשלב מסוים הקב"ה אומר: עד כאן! "לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה". התפילות החיצוניות ולימוד התורה הדמיוניים שלהם, שבהם שגו לחשוב שהם "משחדים" את בורא-עולם, הינם תועבה לפניו! כל חגינו ומועדינו הפכו להיות שנואים לפניו: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא", והנה עתה אנחנו עומדים לפני חגי תשרי: ודווקא לפני החגים, שוב כמו בחג הפסח לפני כחצי שנה, שוב הקב"ה מפזר ומפריד בינינו, כי התכנסויותינו תועבה היא לפניו!


עוד מאיים הנביא על עם-ישראל שלא נשגה לחשוב שנסיר מעלינו את רוע הגזירה בתפילה חיצונית-מילולית ללא עזיבת דרכי המינים וצאצאיהם ומעלליהם: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". וחשוב להוסיף ולשאול: באלה דמים מדובר? וכי כל תופשי הדת היו רוצחים? אלא, ידיהם דמים מלאו גם במה שהם התעו את עם-ישראל והביאו אותנו לכיליון ולאבדון ולחורבן, וגם במה שהם ניצלו את המוני העם בשקריהם ובתכסיסיהם המתוחכמים, כדי להפיק דמים-כסף וטובות הנאה, ולשם כך עיוותו את הדת לבלי היכר ויצרו דת חדשה פרו-אלילית אשר תכליתה התאוות וטובות ההנאה.


הנביא ישעיה מסיים את תוכחתו בהוראה שצריכה לעמוד לנגד עינינו תמיד: "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ, לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה". ראשית עלינו לסור מרע, להכיר בעוולותיה וברשעותה של הדת החדשה הפרו-נוצרית ששגינו בה באלף השנים האחרונות, ואשר אפילו לאחר ייסורי השואה האיומה לא לקחנו מוסר והמשכנו לתעות להיכשל ולהיחבל בדרכי היידישקייט הארורות; ושנית עלינו לעשות טוב, ללמוד היטב את דרך האמת, וזאת תרוממנו גם לעשיית צדק אמיתי בעם ישראל: "דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה", ואין משפט צדק ללא דרך האמת...


הנביא ישעיה חותם את תוכחתו הנצחית במלים הבאות (א, יח–כ):


"לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ, אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר".


המסר המרכזי הוא אפוא, שאין הקב"ה רוצה את תפילותינו אלא את מעשינו! ואז אפילו אם יהיו חטאינו כשנים – כשלג ילבינו, אפילו אם האדימו כתולע – כצמר יהיו. וכמו שנאמר בספר יונה (ג, י): "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה". התפילה חשובה אך ורק כאשר היא מביאה להכנעת הלב לפני בורא-עולם ומעוררת את האדם להיטיב את מעלליו – אחרת היא בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כי נדמה למתפלל שהקב"ה הוא אל עַוָּל בשר-ודם אשר ניתן לשחדו בדברים, או שהם מדמיינים את בורא-עולם בשלל דמיונות מאגיים מגשימים – וכדַי ביזיון וקצף.


"כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" (דב' י, יז).


"צַדִּיק אַתָּה יְיָ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד, נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם, וְאַתָּה יְיָ יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (יר' יב, א–ג).


"וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ" (תה' עח, לו–לז).

מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי
.pdf
Download PDF • 160KB

508 צפיות14 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page