מהי השותפות של יששכר וזבולון?

עודכן: 30 בינו׳ 2021

אחד המדרשים המפורסמים ביותר שמהם מביאים ראיה להתיר ליהנות מדברי תורה, הוא המדרש בעניין שותפות יששכר וזבולון. רבים נוהגים להביא מהמדרש הזה ראיה ועדות לכך שניתן לעשות "עסקה" עם בן תורה בעל מרדעת פרֵאק. ומהי העסקה? ובכן, הגביר ייתן לבן התורא סכום מסוים מדי חודש בחודשו, נניח 2000 ש"ח, שזהו לכל הדעות שכר חודשי "מכובד" למי שתורתו הָמָנוּתוֹ – ובתמורה, הגביר יזכה לחצי משכר לימוד "תורתו".


ובכן, עוד לפני שנעיין במקורות כבר אפשר להקשות על עצם ההסכם הזה, שהרי איך יעלה על הדעת שגביר כמו לדוגמה ג'פרי אפשטיין, ייתן לאיזה חמור מבני-ברק שעונה לשם פרֵאק, כ-600 דולר בחודש, ובתמורה הוא יזכה לחצי משכר תורתו ויהיה מזומן לחיי העולם-הבא?


תמיהה נוספת אפשר להעלות גם על העונה לשם פרֵאק, שהרי איך יעלה על הדעת שבשביל סכום כל-כך זעום, דהיינו 600 דולר בחודש הוא יוותר על חצי מחיי העולם-הבא שמיועד לו? ואיני יודע מי יותר שוטה רשע וגס רוח, ג'פרי אפשטיין שיחשוב שהוא מרמה את יתברך וקונה את עולמו ב-600 דולר לחודש, אף שישגה בכל התועבות שבעולם, או פרֵאק החמור, אשר מוכן גם לחיות חיי עניות ודוחק בעולם-הזה, וגם לוותר על מקומו "במזרח" בעולם-הבא...


ואולי יתרה מזאת, היכן שמענו שאדם ייתן צדקה, ובכסף הצדקה הזה הוא יעביר אליו את זכויותיו של העני? כלומר, לפי ההיגיון הזה, אם ראובן נתן צדקה לשמעון, ושמעון הוא עני אשר קובע עתים לתורה נניח שעה ביום, זכויות לימודו של שמעון העני, של יום אחד או יומיים או שבוע (לפי גובה הצדקה), עשויות או עלולות לעבור לראובן בעת מתן הצדקה לשמעון... ורק מוחות רודפי בצע פרו-נוצריים מעֻוותים אשר הפכו את התורה למַסחרה מבזה עלובה ומזולזלת, מסוגלים להתייחס לתורה כאל סחורה בפועל או מטבע עובר לסוחר.


כמו כן, אם היה אפשרי ונכון לעשות "הסכם עסקה" כזה, מדוע הוא לא מופיע במסגרת סוגיה הלכתית מפורשת, אשר תגדיר את סכום הכסף שיעביר הגביר ללומד התורה? וכן תדון באפשרויות היציאה מן העסקה או ביטולה, או הגדלת אחוזי העולם-הבא, וכיו"ב. ויתרה מזאת, מדוע חז"ל ורבנו הרמב"ם מגַנים באופנים כל-כך קשים את מי שנוטל צדקה בעבור לימוד התורה? שהרי אם ניתן לבצע עסקה כזאת, איך אפשר לומר על מי שנוטל שכר בעבור לימוד התורה, שהוא מחלל שם שמים, ומבזה את התורה, ומכבה את מאור הדת וכו'?


והנה לפניכם תמצית פסקי חז"ל ורבנו בעניין זה, בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–י):


"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".


"אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".


דרך אגב, לא הייתי ממליץ לשום גביר לעשות עסקה עם הפרֵאקים מנענעי הסטנדרים, מפני שתורתם היא תורה עקומה ועקושה, פרו-נוצרית ופרו-אלילית, והשותפות עמם היא סיוע למחללי שם שמים ולמעוותי דת האמת שהפכוהָ לדת מינות סכלות ובערות. כמו כן, העולם-הבא שלהם הוא לא משהו שיש לשאוף אליו, להיפך, הוא משהו שיש לברוח ממנו כמו מאש, כי אין חמור מחילול שם שמים ומהפיכת תורת חיים לסחורה פרימיטיבית פרו-נוצרית.


א. היחס הנכון לאגדות ולמדרשי חז"ל