מבט אל העבר: ספיחי העלייה מתימן

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

כאשר אנו באים לסקור את העליות של יהודי-תימן לארץ מאז תרמ"ב, לא נמצא שום עליה של יהודים אלה, שלא נתייסרו בייסורי עליה קשים ומרים, מרגע עקירתם מעיירות ומכפרי גלותם ועד הגיעם למחוז חפצם. כך גם קרה לריכוז של שרידים, אשר מנה תשעים-ושש נפשות, שבאו ממחוז חג'ה – ג'בל עמר ואשגאדרה.

לפני פרוץ המהפכה בתימן עלה הריכוז האחרון מתימן (לפי הידיעות שבידינו, כעת נשארו עוד למעלה מאלף נפש יהודים, המפוזרים בכל רחבי תימן), ריכוז זה שעלה ארצה בעת האחרונה, לא הצליח משום מה לעלות בשנים תש"ט–תש"י (1949–1950). אף ירד עליו המסך, ולא ידענו, אם חבריו נשארו בחיים או לא. הקשר אתם נותק לחלוטין, ובתימן התהלכו שמועות שיהודי ישראל הושמדו על-ידי הערבים, ולא האמינו אחינו אלה, שאחיהם וקרוביהם עודם בחיים, הן משום שקשרי הדואר עם תימן נעשו בימי שלטון האימאם אחמד קשים מאד. אמנם היו ניסיונות ליצור קשר עמם, אך הדרכים היו מסובכות ולא התאפשר לבוא עמם במגע כדי לעודדם, וכל המכתבים שנשלחו לא הגיעו אליהם. גם המכתבים שנשלחו באמצעות אישים מארה"ב ובריטניה, נשארו בלי מענה.

למרות זאת, קרוביהם המשיכו לשלוח להם מכתבים, ובכל הדרכים, ורק אחרי פעילות והתכתבות מוגברת הגיע מהם מכתב ראשון בשנת תש"ך, שנדד שנה שלמה במקומות שונים, וכאשר הגיע, ישבו קרוביהם וטיכסו עצה כיצד לחלצם. הם פנו לסוכנות היהודית והביאו לפניה את בעייתם של יהודים אלה. הסוכנות התעניינה בדבר והטילה את הטיפול בהם על מר ברוך דובדבני ממחלקת העלייה, הידוע כאיש אשר עליית יהודי-תימן קרובה ללבו.

לאחר התייעצויות מרובות, אורגן באמצעות הסוכנות משלוח מכתבים ותמונות אל אותם יהודים כדי ליצור קשר עמם. הסוכנות, וכן הקרובים, התקשרו עם ועד יהודי עדן, והצליחו לשכנע שליחים אחדים להיכנס לתימן, ולהביא לאותם אחים יהודים מכתבים ותמונות. הם ניסו להביא לידיעתם את רצון אחיהם בעלייתם. ובכל זאת, על אף המכתבים הנרגשים, לא האמינו היהודים שנותרו בתימן שעוד קרוביהם חיים. הם אף חשדו שמא השליחים הללו זוממים להרגם בדרכים, כפי שקרה ליהודים אחרים. ההתכתבות עמם נמשכה למעלה משנה, ורק לאחר שניתנו להם סימנים מיוחדים מאת קרוביהם בארץ-ישראל האמינו סוף סוף, וידעו כי שעת גאולתם קרובה.

במכתבים שהגיעו מהם היו תיאורים מזעזעים של סבל וייסורים, בהם סופר בין היתר, כי חלק מהם חייב לנושים ערביים כספים, ואינם יכולים לעלות משום שנושיהם אינם מאפשרים להם זאת. עקב ידיעות אלה, נחלצו הקרובים וביקשו מהסוכנות לשגר שליח כלשהו אשר ידאג לא רק להעלותם, אלא גם לפדותם מיד נושיהם. הודגש שכל יום העובר עליהם הוא בחזקת סכנה ממשית, ואם לא תזורז עלייתם תיגזר עליהם, חלילה, כליה. הסוכנות נענתה לדרישה זו, ושלחה שליח שידאג לפדותם ולהחיש את עלייתם. הוא שהה שלושים יום, ואז הגיעה הבשורה הטובה שהם כבר נמצאים מחוץ לגבולות תימן, לשמחתם הגדולה של אחיהם וקרוביהם. מיד נשלח להם מברק עידוד, בו הובאה להם בשורת מדינת ישראל, וגם הודעה על ציפיית קרוביהם לבואם.

כשבועיים שהו העולים עד לסידור עלייתם, ואחר-כך הועברו באווירון לארץ שכנה, בה שהו שבוע ימים עד בוא האנייה שהביאה אותם סוף סוף לנמל אילת.

בבואם לאילת קידמו קרוביהם את פניהם, הפגישה איתם הייתה נרגשת ביותר, כיוון שעברו מספר שנים רצופות מאז נפרדו מהם. אולם, משבאו עובדי הקליטה כדי לטפל בהם התחילו אלה לנהוג בהם ביחס מוזר. תחילה ביקשו קרוביהם האחים משה ויוסף דחוח, שהיו הפעילים לזירוז עלייתם, שיאפשרו להם לעלות לאנייה, לשוחח עם קרוביהם ולעזור ברישומם, אולם עובדי הקליטה סירבו. כך יצא, שמחמת אי-ידיעת שפתם של עולים אלו, רשמו עובדי הקליטה את שמותיהם ואת גיליהם ברישום לא נכון. עד עכשיו מתחבטים עולים אלה בשינוי גיליהם, שאינו מתאים למציאות, ואף עיכב את סידור בניהם לגנים ולבתי הספר. גם ביום בואם שהו העולים כשבע שעות, מהשעה ארבע אחרי-הצהריים עד השעה אחת-עשרה בלילה, בלי שתהא דאגה לפת לחם לפיהם; וכאשר סירבו העולים לעזוב את הנמל בלי חפציהם, הובטח להם שחפציהם יישלחו אחריהם למקום מגוריהם. אך עובדי הקליטה לא קיימו את ההבטחה, וחלק מהחפצים עדיין נמצא בנמל.

יש לציין לטובה את יחסם הטוב של מר דובדבני ומר חמני ואת יחסה של הסוכנות בכלל, שעשו כמיטב יכולתם היהודית והאנושית כדי להציל עולים אלה מן הגולה. רק את יחסם הבלתי-אוהד של עובדי הקליטה יש לבקר ולציין בצער ובכאב. יחס זה היה לעתים בלתי-נסבל, יחס של זלזול וביטול, דבר שגרם לקשיים בקליטתם הכלכלית והחברתית.

להלן חמישה מסמכים מתוך תיק ההתכתבויות והטיפול בעלייה זו (התיק מצוי בידיהם של משה ויוסף דחוח). המסמך הראשון הוא המכתב הראשון שהגיע מיהודי ג'בל עמר מזה זמן רב אחרי אשר התגלגל שנה שלימה בדרכים. המכתב השני נשלח מאוחר יותר, אף הוא מג'בל עמר. המכתבים השלישי והרביעי נשלחו מישראל לתימן במטרה לזרז את שרידי היהודים בתימן לעלות ארצה. המכתב החמישי נשלח על-ידי המתעסקים בעלייה אל מר שלמה גמליאל ממחלקת העלייה בסוכנות.

מכתב א[1]

ש"ש[2] לאדון השלום, אל בני כבוד המנוח מ"ו סאלם ן' מ"ו עואץ אלדחוח יש"ל,[3] הארישון[4] מאהם[5] יעיש וב'[6] יוסף וחיים ומשה ובניה ואמם תרנג'ה הי"ו, כללם נודיע לכם אחי שאנחנו בקו הבריות תל"י[7] כלל אחנו[8] יוד[9] ג'בל עמר, נודיע לאכם[10] אנחנו תמיהים עליכם לו[11] זכרתם אותנו לו[12] אתם הארישונים[13] ולו[14] אנחנו האחרונים ח"ו[15] מכם היא שכחא[16] או אם אינכם יודעים באנו[17] צער שאנחנו יושבים בערי התימן, אלא אנחנו בוכים ומבכים לילה ויומם עליכם בשביל לא זכרתם אותאנתנו,[18] ולא עמך[19] סעיד ולא אחותכם שמעה ולא נעמה ולא עמך[20] אבראהם ולא עמתך[21] נעמה, ואמא[22] עמך[23] הארון ורומיה וחמאמה הם נגאלו לארץ ישראל ולא החזירו לנו במכתב אחד, רק תמונת עמי[24] הארון היא וצלת אלינא[25] ומכתב לו[26] נתן לאנו,[27] וראתה אמי תמונתו ובכתה עליו חודש בשביל לא נתן לה מכתב אפילו יזכור אמו לבד הו חי או חולא,[28] ויאמר לנו מא[29] היא מלכתם[30] ומאעסאהם[31] ומא היא אשכחה[32] שכחתם אותנו אתם וכלל אחינו ישראל אלדי[33] נגאלו מן ערי התימן. אנחנו יושבים בג'בל עמר תצטי ותחרוב וירושלים תבנה ותכונין[34] בב"א,[35] ואחרית מנין נודיע לכם שאתם תתנו לאנו[36] תמונת כל אדם מי שהוא חי[37] בארץ-ישראל הם ובניהם ונשיהם וטפם, וכל אדם יאמר לנו מא היא ממשלתו[38] ושלום, דש"ו[39] הקל שבקלים ועפר רגלי חכמים סעיד ו' סעיד עואץ' אדחוח יש"ל.[40]

[תוספת בכתוב:] וזא[41] המכתב שאני כתבתי לכם אלא בשבוש הדאעת[42] וחפצי לאמר לכם בשימות[43] אחינו שנגאלו לארץ ישראל ושמותם.[44] ולאסעאר אלדי היא ענדנא ארובטה אלקאת בריאל ונצף, ורבע סמן בריאל, ורטלין שרך בריאל.[45]

[המשך מאחורי המכתב באלכסון:] ואנא יא אבן עמי סאלם אן אנא עאגב עליכום, וקלת לאבי לא תעזם אלא בעד מא אנביך ונחנו ראכנין עלא מא דכרת.[46] ושלום אליך. סעיד סגיר ולדה[47] יחיא בג'בל עמר. האדא אלכט סטרה סאלם כסרה.[48]

הערות שוליים למכתב א

[1] התאריכים הושמטו מסיבות מובנות. [2] שלום שלום. [3] יהי שמו לעולם. [4] הראשון. [5] מהם. [6] ובניו. [7] תהלה לאל יתברך. [8] אחינו. [9] יהודי. [10] לכם. [11] לא. [12] לא. [13] הראשונים. [14] ולא. [15] חס ושלום (חס וחלילה). [16] שכחה. [17] בנו. [18] אותנו. [19] דודך. [20] דודך. [21] דודתך. [22] אבל. [23] דודך. [24] דודי. [25] הגיעה אלינו. [26] לא. [27] לנו. [28] חולה. [29] מה. [30] מלאכתם. [31] ומה מעשיהם. [32] השכחה. [33] אשר. [34] ותכונן. [35] במהרה בימינו אמן. [36] לנו. [37] עניינו: מי שנותר בחיים. [38] היהודים שנשארו בתימן האמינו, כתוצאה מהתעמולה הערבית, שכביכול נכבשה ישראל על-ידי מדינות ערב, ומכאן השאלה. [39] דורש שלומכם וטובתכם. [40] יהי שמו לעולם. [41] וזה. [42] הדעת. [43] בשמות. [44] מרמז שחשש לציין שמות האנשים, דבר העלול לסכן אותם. [45] [תרגום:] המחירים אצלנו: חבילת קאת באחד וחצי ריאל, רבע רוטל סמן (חמאה מבושלת) ריאל אחד, שני רוטלים בשר בריאל אחד. [46] ואני מתפלא עליכם, בן דודי סאלם, שמאותה עת בה אמרתי לאבי: אל תסע אלא לאחר שאודיעך, ואנו סמכנו על דברתך. [47] ובנו. [48] [הערת שוליים:] מכתב זה נשלח בידי סאלם כסרה.

מכתב ב

מן ג'בל עמר אלא חג'ה אלא ארץ-ישראל תובב"א.

לא ענד והום אכ'ותנא יעיש ומשה ויוסף וחיים עיאל מרי סאלם ו' עואץ' אדחוח.

ליקרת ומעלת אחינו היקרים אשר אתם יושבים בקו הבריאות בארץ-ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב, עיאל מרי סאלם ו' מרי עואץ' דחוח ואחותיכם אד'י בערי התימן פי מחל ג'בל עמר, ושמותן שמעה ונעמה בנאת מרי סאלם עואץ' אדחוח. ונעלמכום יא אכ'ותנא אנחנא פי וחשה עליכ'ם יום חן מאזד ד'כרתונא. ותדכרו לנא מא מאלכם אנתום וכתנא בנייה ואמנא תרנג'ה בנת המנוח יוסף דחוח. ואעלמונא מן עאד מנכום בכ'ירין ומן קד מאת. ואחנא קד ארסלנא לא ענדכ'ם אתניין מכאתיב ולם רג'ע לנא כבר ולא גואב האל אנתום נאסיין לנא אלא כייף ומא קד ד'כרתונא מן חין דכ'לתו ארץ-ישראל ואחנא מראעיין, לא כ'בר מנכום תכ'ברונא מא חאלתכום ומא חאלת אלכ'ברה אד'י דכ'לו מן דגאהכום ומן קבלכום. ואנחנא מסתעגבין עליכום יא אכ'וה יום מא קד דכרתונא לא פי סנה ולא פי כתאב וחנא כ'ואתכום שמעה ונעמה בנאת מרי סאלם ו' עואץ דחוח. וקד אחנא נבלגכ'ום אלף רבוא שלום אנתום ואכ'תנא בנייה ואמ'נא תרנג'ה. ואלהאלה לא תנסונא ואחנא פי צער גדול פי מחל גבל עמר. ואחנא נשתי נסאפר אלא אחנא מראעיין לבאדיכום, ואלהאלה לא תחירו אלגווב. ותעלמו לאן קד אכ'תתכום נעמה אלמנה והיא מגורשת מאישה יעיש ו' יוסף דחוח ויש לה בן ובת, ונסבכום סאלם ו' יחיא ו' יוסף ועיאלה ג'מיע יבלגוכום אלף סלאם ושלום.

סדר אחרי מות קדושים, חודש אייר... הצעיר אבראהים אבן חיים אצבטאני מעיר אלמחוית.

[מאחורי המכתב:] ב"ה 9.6.61 שלום רב, זה המכתב הגיע מתימן מחבריכם, תחזירו להם תשובה בהקדם ושלום. הצעיר צדוק בן הרב זכריה עומיסי.

תרגום המכתב

נשלח מג'בל עמר אל חג'ה אל ארץ-ישראל תובב"א, ומיועד לאחינו יעיש ומשה ויוסף וחיים בני מרי סאלם בן עואץ' דחוח.

ליקרת ומעלת אחינו היקרים אשר אתם יושבים בקו הבריאות בארץ-ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב, בני מרי סאלם בן מרי עואץ' דחוח, ואחיותיכם אשר בערי תימן במחוז ג'בל עמר ושמותיהן: שמעה ונעמה בנות מרי סאלם עואץ' דחוח.

נודיעכם אחינו שאנחנו שרויים בדאגה רבה עליכם, מכיוון שלא זכרתם אותנו עוד. הודיעונו מה מצבכם אתם ואחותנו בנייה ואמנו תרנג'ה בת המנוח י