לימודי ליבה – הלב של עם-ישראל

נשאלתי בפורום "אור הרמב"ם" את השאלה הבאה:


"למה בן גביר לא אומר את האמת שאין שום קשר בין ימין לבין נתניהו, שנתניהו הביא עלינו פרעות בכל רחבי הארץ, טילים על ירושלים, טילים ובלונים על הדרום באופן יומיומי, לא החיל ריבונות, לא שינה את מערכת המשפט ועוד רשימה ארוכה מאד-מאד-מאד?".


וכך השבתי לאותו שואל נבון:


שאלה טובה מאד, כנראה שהוא בסך הכל עסקן סורר, אשר נובח ולא נושך. ולא רק הוא, סמוטריץ עסקן שפל אשר גרוע ממנו מאד, וכל הימין... כי כולם חברי גנבים רודפי שוחד ושלמונים, זו הדרך שהִתווה להם ביבי הארור, וזו הדרך שהוא למד ממפלגות המינות הרעות, הופכי תורת אלהים לקורדום חוצבים – שהפכו את שנאת ארץ-ישראל ושנאת צבא-ההגנה-לישראל וכן את הנוכלות הרשעות ורדיפת הבצע, לקידוש-שם-שמים ולמצוה מן המובחר.


כמו כן, באשרוֹ למינים שלא ללמוד מדעים, ביבי למעשה מחק מיסודות דתנו את המצוה הראשונה בתורה, והיא החובה לידע את ה' יתעלה ויתרומם שמו. ובמחיקתה הוא מחק למעשה את כל תורת משה כולה, ואף עלול להמיט עלינו חורבן, כי הסכלות והבערות מובילות למינות ולהשחתת יסודות הדת, ואלה כידוע המיטו עלינו אסונות איומים ונוראים.


קצרו של דבר, ביבי הנבל והסכל מסוכן מאד-מאד לעם-ישראל.


עד כאן תשובתי הקצרה, ומכאן לתשובתי הארוכה:


במאמר זה נלמד, כי המצוה הראשונה והדיבר הראשון שנצטווינו עליו בהר סיני הוא ידיעת ה'. מצוה זו מחייבת את האדם מישראל להכיר במציאותו של בורא-עולם ולחתור כל ימי חייו להשגתו כפי יכולת האדם. והואיל ולא ניתן לידע מאומה על אמיתת עצמותו של בורא-עולם והדרך היחידה להתקרב אליו באופן ישיר היא לשלול ממנו את ההשקפות השגויות (כגון שאינו גוף ושאין לו מגרעת ושאינו מתפעל), הדרך הראשונה והמרכזית לידיעת ה' היא באמצעות התבוננות בבריאה ובנבראים, כלומר מהתבוננות בפעולות נלמד על פועל הפעולות.


א. שני אופני ידיעת ה'


במורה הנבוכים (א, מו) רבנו מסביר על ההבדל הגדול שבין הלימוד על מציאות הדבר לבין הלימוד על אמיתת מהותו ועצמותו. ההבדל הזה הוא למעשה ההבדל שבין מצות ידיעת ה' לבין מצות ייחוד ה': מצות ידיעת ה' היא הלימוד על פעולותיו של בורא-עולם אשר מורות על מציאותו ועל השקפות חשובות שאנחנו מחויבים להיות בדעה ביחס אליו, השקפות אלה אינן נוגעות בדרך-כלל לאמיתת מהותו ועצמותו; ואילו מצות ייחוד ה' היא הלימוד על אמיתת מהותו ועצמותו של בורא-עולם, וזאת כמובן לא ניתן להשיג אלא בשלילת מאפיינים גופניים למיניהם. שלילת המאפיינים הגופנים לריבוי סעיפיהם וענפיהם מובילה את האדם לזכך את מחשבתו והשגתו ביחס לבורא-עולם, דהיינו לתכלית הסופית שהיא זיכוך ההשגה מכל זיק של חומר. רק כאשר הקב"ה יהיה נקי במחשבתנו מכל סיגי החומר, רק אז נזכה להתרומם לטוהר ייחודו, שהרי כל עוד מחשבתנו לא תזוכך מסיגי החומר ביחס לה' יתעלה, לעולם הוא לא יהיה אחד במחשבה, שהרי המאפיין המרכזי ביותר של החומר הוא הריבוי והחלוקה לחלקיקים.


והנה לפניכם שני אופני ידיעת ה' הללו כפי שהם נאמרו במורה (א, מו):


"כבר הזכרנו באחד מפרקי מאמר זה [א, כו], כי הבדל גדול בין ההערה וההדרכה על מציאות הדבר, לבין בירור אמית