מטרת האדם בעולם – ידיעת השם (חלק א)

עודכן: 28 בינו׳ 2021

המצוה הראשונה שנצטווינו בה במעמד הר סיני היא מצות ידיעת השם, וכבר הגדרנו אותה וביארנו אותה מעט במאמרים הראשונים בסדרת "מצוות משנה תורה". מהות המצוה הזו היא ללמוד להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם כלשון חז"ל, וביארנו במאמרים האמורים שמדובר בעיקר במצוה ללמוד מדעים, שבלימודם האדם לומד על פעולותיו של הקב"ה ועל האופנים שבהם הוא ברא ומנהיג את העולם – ומתוכם האדם לומד להכיר את בוראו.


היבט מרכזי נוסף של מצות ידיעת השם הוא ידיעת אמיתת עצמותו של הקב"ה ככל יכולת האדם, וזו למעשה פסגת הפסגות של מצות ידיעת השם. ומכיוון שלא ניתן ללמוד על הבורא מאומה בתארים חיוביים (הקב"ה הוא כך או כך), כל מה שנותר לנו הוא שלילת הגשמות והתארים, כלומר טיהור וזיכוך המושגים המחשבתיים ביחס לבורא-עולם עד שכל הסיגים הגשמיים למיניהם ולרוב סוגיהם צורפו וסולקו מן המחשבה. היבט זה בידיעת השם מוגדר כמצות ייחוד השם, אך כמובן שהוא עוסק בידיעת השם, שהרי הוא למעשה נוגע באופן ישיר בדיון על אמיתת עצמות הבורא יתעלה. ויתרה מזאת, מצות ידיעת השם הינה למעשה התשתית והיסוד למצות ייחוד השם, כי הכרת-מי-שאמר-והיה-העולם פותחת את השער לאדם להתרומם ולידע את הקב"ה לא רק באמצעות פעולותיו כלומר ידיעת המדעים, אלא גם באמצעות התבוננות ולימוד על אמיתת עצמותו בדרכים האפשריים.


ריחוק מידיעת המדעים, כלומר ריחוק מידיעת והכרת מי-שאמר-והיה-העולם, מוביל כמעט בהכרח לשגיאות מחשבתיות חמורות בכלל ובמצות ייחוד השם בפרט. רבנו זיהה את הקשר האמיץ שבין ידיעת המדעים לבין ידיעת ייחוד השם והשקפות נכונות ביחס לבורא-עולם, ולכן הוא קושר באופן ישיר את העדר ידיעת החכמות לשגיאות מחשבתיות איומות ונוראות ואף לתפישות מגשימות כעורות ביותר, והנה דבריו בהקדמתו לפרק חלק (עמ' קלו):


"וממה שאתה צריך לדעת, שדברי חכמים ע"ה [=באגדותיהם] נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה, והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=וזו השיטה שהחל בה רש"י ובית-מדרשו והולכים בה אחריו עד ימינו כל חכמי ישראל], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=כל העניינים שלא יעלה על הדעת שהם עניינים מציאותיים] – מחויבי המציאות. ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, [...] ולכן חושבים הם שאין כוונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות, עד כדי שאם תספרנו כפשוטו [אפילו] להמון העם [!] וכל שכן ליחידיהם [=לנבונים], יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל שכן שימצאו חן בעיניו".


והנה דברי רבנו מתוך "מאמר תחיית המתים" (עמ' עא–עב), ביחס לזיקה החזקה שבין הסכלות והריקנות מן המדעים לבין גיבוש תפישות מגשימות:


"אבל אחדים ממי שמצאתי [מחכמי ישראל] [...] החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו מין ואפיקורוס, ותפשו דרשות ברכות [=אגדות חז"ל] כפשטיהם [=רש"י ובית מדרשו]. [...]. והם מדמים [=נדמה להם ולסובבים אותם] שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות [...], [ולכן] ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים [את] יסודות הדת על דרך ההודעה [=מסקנות הדיונים הפילוסופיים בלבד] לא על דרך הלמידות [=דרך ההוכחה על אותם יסודות מחשבתיים], כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה כמו שבארנו במורה [א, לד]".


זאת ועוד, מצות ידיעת השם במובנה הרחב כוללת בתוכה גם את לימוד טעמי המצוות, כי גם מתוך לימוד טעמי המצוות אנחנו מתרוממים להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם, כי מתוך מערכת הציוויים והאזהרות שניתנו לנו אנחנו לומדים על האידיאלים שחשובים לפני ה' יתעלה, ועל שלמות חוכמתם. כמו כן, כל לימוד של מושג אמת והשקפת אמת יש בו ממצות ידיעת השם, כי כל השקפת אמת וכל מושג אמת שמצטיירים בנפש האדם, מקרבים את האדם למילוי ייעודו והוא הכרת בוראו. זאת ועוד, משמעותה הרחבה של מצוה זו היא גם להפעיל את המחשבה ולבדוק כל השקפה ודעה בעין השכל, ובמלים אחרות, להיות אנשים חושבים ולא רובוטים, כי לא ניתן ללמוד להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם בקיום מצוות רובוטי-טכני, ואפילו אם המצוות שאנחנו מקיימים הן-הן המצוות שניתנו למשה בסיני!


בימינו, תפישת העולם הדתי גורסת שעל האדם לקיים את המצוות באופן רובוטי-טכני בלבד. ויתרה מזאת, כמעט כל חכמי הדת באלף השנים האחרונות מחקו את מצות ידיעת השם וייחודו ואת כל המצוות המחשבתיות מספרי ההלכה והפרשנות, ובדרך זו הם יצרו למעשה דת חדשה אשר נעדרת ידיעת ה' לחלוטין! העדר ידיעת ה' גרם להם בסופו-של-דבר לעוות גם את המצוות הטכניות שנותרו בידם, כי העדר ידיעת ה' והעדר הבנת תכליתן ומטרתן של המצוות חושף את האדם לתעתועי יצרו הרע, אשר משחק בו וגורם לו להיות מופקר בידי תאוותיו עד שהוא נעשה כבהמה. בהגיעו למצב זה, האדם כבר אינו מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין טמא לטהור אף שנדמה לו שהוא "קדוש עליון", וכך, גדולתו המדומה יחד עם סכלותו העצומה גורמות לו לשנות ולעוות את מצוות התורה ככל העולה על רוחו העכורה.


במלים אחרות, העדר ידיעת השם גרם ל"קדושי העליון" לבורות ולסכלות אשר רוקנה את לבם מחכמה וממושגי האמת. התוצאה הייתה שנטייתם ושאיפתם אחר הבהמיות גברה, ומכיוון שבכסילותם הם לא הבינו את תכלית המצוות ומטרתן ואיזונן העדין והמופלא, הם נכנעו לתאוותם וליצרם הרע, ועיקמו ועיקשו את מצוות התורה: אם על-ידי מחיקת המצוות החשובות ביותר בתורה כמו שעשו בשריפת "ספר המדע" ו"מורה הנבוכים"; אם ברפורמות קשות וחריפות שערכו במצוות הטכניות שבידם עד שהקשר שלהן עם המקור אבד לחלוטין; ואם בתוספת מנהגים וחומרות שיסודם במנהגי הבל של הוזי הזיות שנחשבים לחכמים, ולעתים קרובות מאד, יסודם אף במנהגי העמים עובדי האלילים הקדמונים כגון ההודים ודומיהם, והחדשים כגון הנוצרים על שלל כיתותיהם שיטותיהם ודמיונותיהם.


כמעט כל הפוסקים שנחשבים "לקדושי עליון" לדורותיהם חלו במחלת הסכלות שהחריבה את נפשם, וזאת אירע להם בשל העדר ידיעת השם: הרא"ש ובנו הטור, השו"ע והרמ"א, ולמעשה כמעט כל חכמי הדת לדורותיהם עד ימינו. "החכמים" ו"הגדולים" הללו מקדשים את קיום המצוות הרובוטי-טכני ללא שום מחשבה עיון ובדיקה למהות המצוות ומטרתן, וללא כל זיקה להכרת מי-שאמר-והיה-העולם. תפישתם הקלוקלת הזו, הולידה בימינו גם את ההשקפה כי לימוד המדעים, לא רק שהוא מיותר הוא בגדר כפירה! ולא רק לימוד המדעים, המושג "השכלה" במובנו הרחב הפך למילת גנאי בקרב אותם טיפשים, ואת יסוד-היסודות-ועמוד-החכמות לידע את ה' ולייחדו, הפכו הם ללימודי "פילוסופיה ארורה" (כדברי הגר"א) אשר "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים" (מש' ב, יט). ובמלים אחרות, הם מדמים את לימוד ידיעת ה' וייחודו הטהור לעוון החמור של הבא על אשת-איש!


לדעת אותם הפוסקים והחכמים בעיניהם לדורותיהם, אין כל משמעות למחשבה של האדם, ואין כל משמעות להשקפותיו, כל עוד הוא מקיים את המצוות באופן רובוטי-טכני וכל עוד הוא מתנהג באופן חיצוני כיהודי ומצביע "ג" או "שס" בקלפי... האדם לפי שיטתם רשאי לזהם את שכלו בכל ההזיות והדמיונות האליליים ביותר, ועדיין הוא יהיה בגדר "קדוש עליון, צדיק, חסיד או אדמו"ר". העדר ידיעת ה' גרמה להם לשגות בהבנת היהלום היקר ביותר שהקב"ה העניק לאדם והוא כוח המחשבה, "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בר' ט, ו). הם אינם מבינים כי זיהום הכוח הטהור הזה שהקב"ה העניק לנו הינו עבירה חמורה ביותר, עבירה אשר גורמת לאדם לשגות אחר עבודה-זרה, ואף לעקם לעוות ולעקש את התורה עד שהיא הופכת לו לסם המוות, ויחד עם זאת נדמה לאותו סכל שהוא ממלאכי השרת.


במשך אלף שנים שכנעו אותנו חכמי ופרשני ישראל לדורותיהם, כי אין כל משמעות לאופן שבו אנחנו יודעים את בורא-עולם, עד שלאחרונה קבע הטבח קוק שאין זה משנה איך אנחנו תופשים את בורא-עולם, שיהיה בעינינו בעל גוף אנושי או אליל יווני, אין זה משנה כל עוד אנחנו מאמינים שיש אלהים! ובמלים אחרות, כל עוד אנחנו מקיימים את "המצוות" שהורו לנו "גדולי" ישראל לדורותיהם, וכל עוד אנחנו שומעים להם אפילו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל (אגב, זה נאמר אך ורק ביחס להוראות הסנהדרין) – אנחנו למעשה קרובים לה' יתעלה וראויים להיות "גדולים בתורה" ואף "קדושי עליון" (וזכאים לחצוב את כל טובות ההנאה שנובעות מכך, טובות והקלות כלכליות וחברתיות וטובות הנאה דמיוניות אחרות).


הזכרנו את המין בלבושו המודרני הלא הוא הטבח קוק שרקח לנו תבשילים נתעבים, אך כמובן שקדמו לטבח הטיפש הזה פירושיו המזעזעים של רש"י שהיה מין גמור, וכן ממשיכי דרכו כגון הרמב"ן, וכן יוצאי חלציו שנולדו מכוחו כגון ספר הזהר וכל עולם ההזיות והמיסטיקה שנקרא בשקר "עולם הקבלה" – וכולהו אליבא דישוע הנוצרי שר"י.


קריסת המערכות המחשבתית של העולם הדתי באלף השנים האחרונות גררה עמה כאמור גם לקריסת מערכות הלכתית, כי העדר ידיעת השם גרם ליצירת שיטות ניתוח הלכה ופסיקה משובשות ביותר, אשר מתעלמות התעלמות כמעט מוחלטת: מכללי הפסיקה התורניים והתלמודיים (כגון ביטול מעמד הסנהדרין והענקת ממד נצחי לפסיקת כל שוטה בשטעטעל הפולני-ליטאי שהקב"ה החריב בייסורים נוראים); מטעמי המצוות ותכליתן; מאיזונן העדין והמופלא אשר מוכיח שהן ממקור אלהי; ומהאיסור המפורש של "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דב' יג, א), ועוד. והחמור מכל, העדר ידיעת השם גרם להם לרמוס ולדרוס ברגל גסה אכזרית ובהמית את כל יסודות הדת המחשבתיים, וזאת באמצעות פסיקת הלכות הזויות והחדרת מנהגי הבל אליליים שיסודם בבורות זרים ונשברים אשר לא יכילו המים.


א. רתוי להם כאילו לא באו לעולם


זיהום המחשבה בהבלים ובהזיות הינו עבירה חמורה ביותר, כי טינוף הכוח האלהי הזה שה' נתן לנו הינו בעיטה נוראה בטובה הגדולה ביותר שה' העניק לנו! ולכן חז"ל איימו עלינו במשנה באיום מבעית ומזעזע (חגיגה ב, א): "וכל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלן מה למטן מה לפנים מה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו כאילו לא בא לעולם". כלומר, אפילו מי שמתבונן בעניינים המדעיים באופן מעוות – רתוי לו כאילו לא בא לעולם, כל-שכן וקל-וחומר מי שמתבונן במדעי האלהות ומשליך על בורא-עולם את סכלותו ומחשבותיו המטונפות – רתוי לו כאילו לא בא לעולם!


והנה לפניכם ביאורו של רבנו למשנה זו:


"ואמר בהפחדת המשליט מחשבתו במעשה בראשית בלי הקדמו