'משנה-תורה' בעקבות 'חמשה-חומשי תורה'

עודכן ב: אוק 27

מדוע תורת-משה פותחת במעשה בראשית?


בהקדמתו למורה, רבנו משיב לשאלה: מדוע התורה פותחת במעשה בראשית ואינה פותחת בלימוד המצוות המעשיות? כלומר, ספרי הפסיקה "ארבעה טורים" ו"שולחן ערוך" וכל יתר "ספרי הפסיקה" שבאו בעקבותיהם, כולם פותחים את ספריהם מיד במצוות המעשיות. אולם, דרכה של תורת משה שונה מדרכם, מעטות מאד הן המצוות שיש בספר בראשית, ורק לאחר הקדמות מרובות, התורה מתחילה לבאר אט-אט את המצוות המעשיות.


לאחר שחידדנו מעט את השאלה, נחל לעיין בתשובתו של הרמב"ם במורה (עמ' ח):


"הלא תראה, כי ה' יתעלה זִכְרוֹ, כאשר רצה להביאנו לידי שלמות ותקינות מצבי חֶבְרָתֵנוּ במצוותיו המעשיות, אשר לא ייתכן זה אלא לאחר מושגים מושכלים" וכו'.


כלומר, המצוות המעשיות נועדו להביאנו לידי תקינות ושלמות מצבי החברה, ברם, לא ניתן ליישׂמן טרם קניית מושגים מושכלים. ומדוע לא ניתן ליישׂמן לדעת רבנו? וכי לא ניתן לקיים את המצוות כמו אדם שחוטב עצים ביער או חופר גומה בקרקע? ובכן, נראה ברור לדעת רבנו, כי אין שום ערך לקיום המצוות ללא ידיעת אותם "מושגים מושכלים", מפני שאין ערך לקיום המצוות ללא ידיעת רוממות המצווה וללא הבנת ערך המצוות מהותן ותכליתן.


כדי להבין מהם אפוא אותם "מושגים מושכלים", נמשיך לעיין בדברי רבנו שם:


"תחילתן [=מושכל ראשון הוא] השגתו יתעלה כפי יכולתנו, אשר לא ייתכן דבר זה כי אם במדע האלהי, ולא יושג אותו המדע האלהי אלא לאחר מדעי הטבע, כי מדע הטבע תוחם את המדע האלהי וקודם לו בזמן הלימוד כפי שנתבאר למי שעיין בכך [מורה א, לד], ולפיכך עשה יתעלה פתיחת ספרו [=התורה] במעשה בראשית שהוא מדע הטבע כמו שבארנו".


למדנו מדבריו, כי מושכל ראשון הוא הבנת חובתנו להשיג את ה' יתעלה ככל יכולתנו. ברם, לא ניתן להשיג את ה' יתעלה אם אין אנו יודעים שהוא מצוי, ולכן חובה ללמוד תחילה את מדעי הטבע: להכיר באמצעותם את מי-שאמר-והיה-העולם, להבין באמצעותם מעט על דרכי הנהגתו ואופני פעולותיו בעולם, ורק לאחר מכן ניתן להשכיל ולהשיג את ה' יתעלה. ובמלים אחרות, רק לאחר לימוד פעולותיו של הקב"ה ניתן להכירו וללמוד על אמיתת עצמותו.


נמצא, שכדי להגיע לשלמות תקינות מצבי האדם והחברה, עלינו להבין את ערך המצוות מהותן ותכליתן ולידע את רוממות המצווה שציווה אותנו בהן; וכדי לידע זאת עלינו להשיג את בורא-עולם ולהבין את מחויבותנו האנושית להמשיך ולהשיגו ככל יכולתנו; וכדי להשיגו באופנים הבסיסיים ביותר ולהבין את מחויבותנו להשיגו במשך כל ימי חיינו, עלינו לידע תחילה שהוא מצוי; וכדי שנכיר במציאותו עלינו ללמוד יסודות במדעי הטבע, כדי שמתוכם נלמד להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם – ולכן התורה פתחה במעשה בראשית!


ברם, מחמת עמקות וסודיות מעשה בראשית ובריאת העולם, נאמרו הדברים האלה בתורה במשלים וחידות ודברים סתומים מאד, כדי שרק הנבונים הראויים לבוא בהיכל הדעת יצליחו להבינם לעומקם ולהתענג על ערֵבותם, והנה המשך דברי רבנו במורה שם (עמ' ח):


"ומחמת גודל הדבר [=מעשה בראשית] ומחמת חוסר יכולתנו להשיג הדברים הגדולים כפי שהם [=וגם בימינו נחלקים החוקרים בשאלה כיצד נברא העולם, ורוב דבריהם הם בגדר השערות], נאמרו לנו הדברים העמוקים, אשר הוזקקה החכמה האלהית להודיענו אותם [=כמו שלמדנו לעיל, היה הכרח לפתוח במעשה בראשית, כלומר במדעי הטבע, אחרת לא נדע שהוא מצוי ולא נכיר את רוממות המצווה, ואי ידיעתנו תגרע מהבנת המצוות המעשיות וקיומן בשלמות], במשלים וחידות ודברים סתומים מאד, כמו שאמרו ז"ל: 'להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר', לפיכך סתם לך הכתוב: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' וכו', [...] וכבר ידעת דבר שלמה: 'רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ' [קה' ז, כד]".


כלומר, היה הכרח ללמד תחילה לעם-ישראל את מעשה בראשית, כדי שמתוך לימוד זה נלמד להכיר במציאותו של בורא-עולם, וזה כאמור היסוד להשגתו ולידיעת רוממותו, והיסוד להבנת ערך המצוות מהותן ותכליתן. ברם, מכיוון שמדובר בדברים עמוקים ונעלמים מאד, הם נאמרו במשלים וחידות, וכמו שאומר רבנו בהמשך דבריו במורה שם (עמ' ח):


"ועשה את הדיבור בכל זה [=במעשה בראשית] בשמות המשותפים כדי שיבינום ההמון לפי עניין שהוא כדי הבנתם וחולשת דעתם, ויבינֵם האדם השלם שכבר למד באופן אחר [=שכבר למד מדעים ופילוסופיה והתרומם להבין את עומק משלי התורה וחידותיה]".


'משנה תורה' בעקבות 'חמשה-חומשי-תורה'


אמנם, לפני שהתורה מלמדת אותנו באופן שיטתי על המצוות המעשיות מפרשת משפטים ואילך (כי לפני כן המצוות המעשיות המעטות שהתורה מלמדת אותנו מובאות אגב סיפור ההתרחשויות והאירועים), היא עושה דבר נוסף שרבנו לא מזכיר במורה: התורה מלמדת אותנו השקפות מחשבתיות ודרכי מוסר והנהגה, ואף שרבנו אינו מזכיר זאת במורה שם, כך הוא נוהג הלכה למעשה: כי לפני שרבנו מתחיל לבאר את המצוות המעשיות, הוא פותח בספר המדע, ספר אשר מוקדש: לידיעת ה' ולהבנת אחדותו באופנים הבסיסיים שכל אחד מסוגל ומחויב לידע, להשקפות מוסריות ומחשבתיות, להרחקה מעבודה-זרה, ללימוד תורה לשמה, לשיבה מחשבתית ומוסרית לפני ה' יתעלה, ולעוד יסודות יסודיים בדת משה.


דרכו של ה' יתעלה בחיבור ובסידור ספר התורה וענייניה, מלמדנו על האופן שבו אנו צריכים ללמוד גם את התורה-שבעל-פה, וכך כאמור פעל רבנו, הוא הלך בעקבות דרכיו והנהגותיו של ה' יתברך, ואף הוא פתח את ספרו "משנה תורה" במדעי הטבע ומדעי האלהות. כמו כן, רק לאחר חיבור ספר שלם שעוסק בהקניית השקפות ודעות נכונות – "ספר המדע" (=ספר הדעת) – רק לאחר מכן הרמב"ם פונה לבאר את שאר המצוות המעשיות. רבנו הבין, כי רק בדרך זו ניתן לקיים את מצוות ה' בשלמות, ורק בדרך זו ניתן לכונן לאורן חברה מתוקנת מושלמת ומאושרת, חברה אשר תמלא את ייעודה בכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, חברה אשר תהיה ראויה שייאמר עליה: "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דב' ד, ו).


מה רחוק הוא הרמב"ם בתפישׂת עולמו ממחברי "ספרי הפסיקה" למיניהם, רבנו הבין היטב שקיום מצוות טכני ללא גיבוש השקפות נכונות וללא הבנת יסודות התורה, אינו בגדר קיום מצוות אלא "כמי שחופר גומה בקרקע וכמי שחוטב עצים ביער". אדם שמבקש להגיע לשלמות דרכיו ומצביו, וחברה שרוצה להגיע לשלמות תקינותה החברתית, חייבים לשם כך להכיר ולידע את ה' יתעלה. דרכו של הרמב"ם היא אפוא דרך השלמות, הדרך היחידה שבה נצליח למלא את ציווי השם ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור ליהודה ואור לגויים.


ריחוקו של רבנו מ"ספרי הפסיקה" הללו ודומיהם נכון ומדויק לאור ההנחה ההיפותטית ש"ספרי הפסיקה" הללו מכילים בתוכם רק פסקי אמת והלכות ישרות ונאמנות. אולם, רבנו לא רק רחוק מהם שנות אור, יותר נכון לומר שמדובר בשני מישורי מציאות שונים לחלוטין כגון המופשט והגופני. כי האמת היא, ש"ספרי הפסיקה" הללו לא רק שאינם הולכים בדרכה של תורה ואינם מלמדים השקפות טהורות וישרות: הם מלאים וגדושים בהזיות ודמיונות מבחילים, בהלכות שווא תפל ומדוחים, במנהגי מינות נגעלים, ובטמטום ספרותי לשוני מחשבתי והלכתי על כל צעד ושעל, כשחין פורח אבעבועות במחשבת עם-ישראל, בני בכורי ישראל, אשר בגללם נכשל ונחבל באפלת אלילות סמיכה שניתן למששה בידיים.


ואין להתפלא על-כך, כי זוהי התוצאה של ביטול "המושגים המושכלים". כלומר, מי שמבטל את מצוות ידיעת ה' וייחוד ה', מי שמבטל את מחויבותנו להשיג את בורא-עולם ככל יכולתנו, מי שאינו מכיר את המצַווה ואינו יודע את רוממותו, מי שמבטל את חשיבות לימוד מדעי הטבע והבנת טעמי המצוות מהותן ותכליתן – ואף רואה בכל היסודות היסודיים הללו ענייני כפירה ואפיקורסות – אין פלא שהשקפותיו יהיו השקפות מינות, והלכותיו הלכות סכלות, ומנהגיו מנהגי אלילות והוללות, וכל מעשיו יהיו לשם הכסף הכבוד וטובות ההנאה – וסכלותם היא ההוכחה הגדולה ביותר לצדקת דרכה של התורה ולצדקת דרכו של רבנו.


באותם הימים שבהם תרבה הדעת כמים לים מכסים, כולם יכירו באמיתת דרכו של רבנו משה, ובזכות זאת ישׂכילו להכיר באמיתת דת משה, ויבינו את איזוניה העדינים המופלאים, את יושרתה, טהרתה, צדקתה ואהבתה לאמת – או אז יסורו מרע באמרם: "אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (יר' טז, יט), ואף יעשו טוב בקריאתם לעבוד את ה' שכם אחד: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפ' ג, ט).

'משנה-תורה' בעקבות 'חמשה-חומשי-תורה'
.pdf
Download PDF • 134KB

79 צפיות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!