top of page

כומר ושמו אליעזר – חלק ג

עודכן: 19 בפבר׳ 2022

בחלק ב המשכנו לנתח את מאמרו של החוצב הידוע בציבור אליעזר מלמד, מאמרו פורסם בתאריך כה בשבט תשפ"ב בעיתון "בשבע" וכותרתו: "על כשפים, מאגיה ואלילות" (עמ' 54). בהמשך מאמרו שנדון בחלק ב, הכומר אליעזר חושף את האמת הידועה והמפורסמת: רובם המוחץ של גדולי האסלה הוזי ההזיות באלף השנים האחרונות האמינו בקיומה של המאגיה בשלל תחומים, וכן בקיומם של כוחות טומאה הזמינים למכשפים עובדי האלילים.


כמו כן, עסקנו בטענתו של הכומר שטען ש"לשתי הדעות מקורות בתנ"ך ובדברי חכמים". עיינו ושללנו את שלושת "המקורות" שהוא הביא מן התורה ומדברי הנביאים, והבאנו עשרות מקורות מן התורה ומדברי הנביאים אשר שוללים את דבריו ואת המאגיה מכל וכל. זאת ועוד, ראינו שהמקורות "מדברי חכמים" שאליהם מתכוון הכומר אליעזר, הם למעשה אגדות חז"ל! וכבר ראינו את דברי רבנו המטלטלים בעניין התופשים את אגדות חז"ל כפשוטן בחלק א.


א. הכומר אליעזר מכניס צלם בהיכל ה'


בשלב הבא במאמרו, הכומר אליעזר מחליט ש"אפשר לשלב את דעותיהם" של צדדי המחלוקת: הרמב"ם כאברהם אבינו מן העבר האחד, אשר שלל בנחרצות רבה את המאגיה וסבר שמי שמודה בה מחרף ומגדף את ה' יתעלה וכופר בכל התורה כולה; ומן העבר השני, כאומת הצאבה האלילית הקדומה, הרוב המוחץ של גדולי האסלה באלף השנים האחרונות אשר ראו במאגיה ובכוחות הטומאה עניינים אמיתיים ומועילים אשר נאסרו בתורה.


ברם, מכיוון שאי-אפשר באמת לשלב את דעותיהם של הטהורים והטמאים, הכומר אליעזר נאלץ להתפלפל ולהתאמץ מאד-מאד כדי להתעות ולתעתע, ולהציג מצג שווא כאילו כן ניתן לשלב את דעת-הטהרה והזיות-הטומאה. ואם תתמהו: ומדוע הכומר אליעזר כל-כך מתאמץ להתפלפל ולהידחק באופן כל-כך מגוחך? מדוע שלא יאמר כך: יש כאן מחלוקת, וזהו! מדוע הוא אונס את דת המוסר והטהרה, את דרך האמת הקדושה, להסכים להזיות הטומאה?


ובכן, התשובה לכך ברורה ופשוטה כשמש למי שטרם נתעוור מן האמת: הכומר אליעזר יודע היטב, שאם הוא לא ימצא דרך "לשלב" בין הטהור לטמא, אם הוא יותיר את המחלקות כמות-שהיא, משמעות המחלוקת היא אחת ויחידה: לפי חז"ל והרמב"ם כל חכמי-יועצי-אשכנז באלף השנים האחרונות וכל הסייענים והעבדים הנרצעים שלהם (כמו הרמב"ן) הם בגדר מחוסרי-דעת, אשר מחרפים ומגדפים את השם הנכבד והנורא, מודים בעבודה-זרה וכופרים בכל התורה כולה! ובמלים פשוטות וקצרות: חכמי-יועצי-אשכנז הינם מינים ועובדי אלילים!


כאמור, הכומר אליעזר לא יכול להותיר את המחלוקת על כנה, אך לא רק בשל חשיפת האמת המרה אשר שופכת אור על מינותם וסכלותם של אבותיו ואבות-אבותיו, כלומר, לא מדובר כאן רק בפגיעה תדמיתית אנוּשה אשר מחריבה את יוקרתם של האשכנזים גסי-הרוח – אלא חמור מכך, הפגיעה התדמיתית הקשה הזו עלולה לחשוף את כלל שיטות המינות שאחזו בהן, ובכללן להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים. ובמלים אחרות, הפגיעה התדמיתית הקשה הזו עלולה לזעזע את שלטונם, להוריד אותם מגדולתם, לקעקע את שקריהם, ולחסום את דרכם מלהמשיך במעלליהם – בחציבת תורת חיים ובהפקת רווחים ושלמונים וטובות הנאה.


לאחר דברי ההקדמה, נעבור לעיין בפלפוליו של הכומר אליעזר הטמבל:


"כמדומה שאפשר לבאר שאכן יש כוחות מיסטיים שבעזרתם עובדי אלילים ומכשפים מצליחים לעתים לחזות עתידות ולהשפיע על הטבע, אולם בחשבון הכולל הם אינם מרוויחים, אלא להיפך, מפסידים. מפני שהתחזיות שהם חוזים אינן מדויקות, וממילא הנשען עליהן מוותר במידה מסוימת על המאמץ השכלי לתכנן את דרכיו, וכיוון שכך, בפועל הוא טועה יותר. כך יוצא שתמיד ה'ברכה' המאגית המגיעה על-ידם פחותה מהברכה שנובעת מהחריצות הנשענת על חשיבה ותכנון נכון".


הכומר אליעזר טוען למעשה, שהתועלת מן הכוחות המאגיים פחותה מן התועלת שנובעת מחריצות, וכלשונו: "הברכה המאגית פחותה מהברכה שנובעת מחריצות". כלומר, הכומר אליעזר מנסה לשכנע שלא לפנות אחרי המאגיה מפני שתועלתה פחותה מחריצות. ברם, הכומר אליעזר שכח שבני האדם אינם מעוניינים להתאמץ, הם מעוניינים בפתרונות קלים. כך שגם לפי דברי הכומר, הפנייה למאגיה היא כדאית ביותר! מפני שאין בה שום מאמץ!


נמצא אפוא לפי פלפולו של הכומר אליעזר, ש"בחישוב הכולל" יש תועלת גדולה יותר בפנייה אל המאגיה, שהרי בשיקול ה"עלות-תועלת", המאגיה היא כדאית מאד, שהרי העלות שלה היא כמעט אפסית, אין צורך להשקיע, אין צורך להתאמץ, רק לשקוע בהזיוֹת בהמיוֹת!


כמו כן, הכומר אליעזר טוען במפורש בראש דבריו: "שאכן יש כוחות מיסטיים שבעזרתם עובדי אלילים ומכשפים מצליחים לעתים לחזות עתידות ולהשפיע על הטבע", ואם אכן כך, גם אם הכוחות הללו "אינם מדויקים", מדוע שלא לנסות אותם? שהרי אם הם הצליחו, והצלחנו באמצעות המאגיה להשפיע על הטבע, הרי שמדובר בהצלחה עצומה ורבה! שהרי לא ניתן באמצעות כל החריצות והתכנון שבעולם לשנות את מערכות הטבע! ואם הצלחנו לשנות את טבע העולם הרי שכוחות המאגיה חזקים בהרבה מכל כוחות הטבע הקיימים והמוכרים!


ובמלים אחרות, הכומר אליעזר סותר את עצמו, כי אי אפשר לומר על כוחות מאגיים אשר מסוגלים לשדד את מערכות הטבע, ש"הברכה המגיעה על-ידם פחותה מהברכה המגיעה באמצעות חריצות ותכנון". כך שבפועל כל פלפולו הבל הוא מעשה תעתועים, שהרי כל אימוּת של שקרי המאגיה, מובילה בהכרח להצבתה מעל לכל חריצות ותכנון, כי באמצעות החריצות והתכנון לעולם לא ניתן לשנות את מערכות הטבע. זאת ועוד, גם אם המאגיה לא הצליחה פעם אחת, ניתן שוב ושוב לנסות אותה עד שהיא תצליח, ותשנה את מערכות הטבע!


ובעניין יכולתם המאגית הדמיונית של המכשפים והמקובלים ושאר גדולי האסלה למיניהם לחזות את העתידות ולידע את הנסתרות, ראו מאמרי: "היוכל אדם לדעת את סוד העתידות?".


בהמשך מאמרו, הכומר אליעזר ממשיך לשקוע בפלפולים ולתעתע בהמונים, וזה לשונו:


"לכן, אף שמצד אחד היו אנשים שבעזרת פולחנים אליליים הצליחו לחזות עתידות ולשנות דברים בעולם, בחשבון הסטטיסטי הכולל לא היה יתרון לעובדי האלילים ולהולכים בעצת המכשפים, אלא להיפך. לכן מצד אחד אפשר לקבל את התפיסה שיש לכוחות הטומאה הרוחניים שבפולחנים האליליים השפעה על המציאות, אולם מאידך אפשר לומר שהכול שקר, היות שבפועל, בחשבון הכולל לא צמחה מהם שום ברכה".


"חשבון סטטיסטי כולל"? על מה הוא מדבר? וכי המאגיה היא מדע אשר ניתן לבחון אותה באמצעות חשבונות סטטיסטיים? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! ושוב הכומר חוזר על הזייתו שיש יתרון לחשיבה ולתכנון "בחשבון הסטטיסטי הכולל", וכבר הוכחנו לעיל שדבריו הבל מהובל, כי אם האדם ישקול שיקולי "עלות-תועלת", וכלשונו של הכומר: "בחישוב הכולל", בבחירתו האם ללכת אחרי ההבל והמאגיה, הרי שהוא לעולם יעדיף לפנות אל המאגיה והאלילות.


כל הפלפול המגוחך הזה של הכומר אליעזר נועד למסקנה שמובאת בסוף הפסקה לעיל:


"לכן מצד אחד אפשר לקבל את התפיסה שיש לכוחות הטומאה הרוחניים שבפולחנים האליליים השפעה על המציאות, אולם מאידך אפשר לומר שהכול שקר, היות שבפועל, בחשבון הכולל לא צמחה מהם שום ברכה".


כלומר, כל מטרתו היא להצדיק את ההזיה של חכמי-יועצי-אשכנז "שיש לכוחות הטומאה הרוחניים שבפולחנים האליליים השפעה על המציאות". ועד-כדי-כך הוא מתפלפל ונדחק, עד שהוא אומר שניתן מצד אחד לומר שיש אמת במאגיה ומצד שני לומר שהיא שקר: "אולם מאידך אפשר לומר שהכול שקר" – ואיך אפשר לחבר יחדיו את האמת והשקר? איך?


וביתר ביאור: איך אפשר לומר על עניין שתועלתו פחותה שהוא שקר, לעומת עניין שתועלתו רבה שהוא אמת? וכי תרופה שמועילה-מעט היא שקר, ותרופה שמועילה-מאד היא אמת? אלא, שכל ההזיה והפלפול המגוחך הזה נועד להכשיר את השרצים: חכמי-יועצי-אשכנז. זאת ועוד, מִמאמצו של הכומר להכשיר את המאגיה והאלילות עולה, שהוא ממשיך בדרכי ההבל של רבותיו, הוא ממשיך בהודאה בעבודה-זרה ובכפירה בכל התורה כולה אשר קידשה מלחמת חורמה כנגד העבודה-הזרה וכל גרורותיה – שהרי אם הוא היה חפץ באמת ובצדק, לא היה מעניין אותו מה אמרו חכמי-יועצי-אשכנז, אלא האמת הייתה מאירה את דרכו. אלא שכאמור, שוחד המשכורות השילומים וטובות ההנאה, עיוורו את עיניו והטביעו אותו בתהום המינות.


ב. הכומר נסבך ומסתבך בפלפולו


בהמשך מאמרו הכומר מוסיף משלים דמיוניים במאמץ להחדיר ולאשש את פלפולו המגוחך והרעוע, הכומר משווה את המאגיה והאלילות לסמים, והנה דבריו לפניכם:


"ייתכן שניתן לתת לכך משל מהיחס לסמים קשים ומסוכנים. יהיו שיאמרו: אכן כן, סמים מעניקים לנוטל אותם אושר זמני, אלא שהוא רע ומזיק, וכפי שכתבו רוב הראשונים והאחרונים על כוחות הטומאה, שאכן יש בהם כוח להועיל לטווח קצר, אלא שבסופו-של-דבר הנעזר בהם מפסיד. מנגד יהיו שיאמרו שהם לא מעניקים שום אושר, מפני שבחשבון הכולל הם מדלדלים את כוחות הנפש והגוף וגורמים לייסורים ולמוות. וכך אפשר לומר שכוחות הטומאה הם שקר, כי בסופו-של-דבר אין מהם שום תועלת".


מדבריו של הכומר אליעזר עולה, שהמאגיה והאלילות מצמיחות תועלת לטווח הקצר! וזה דבר חמור מאד, שהרי איך אפשר לומר שיש תועלת כלשהי בעבודה-הזרה ובאלילות? וייחוס תועלת מכל סוג שהוא לאלילות ולעבודה-הזרה, עלולה למשוך את ההמונים לעובדה.


זאת ועוד, גם לפי דברי הכומר אליעזר לעיל, אין שום מקום להשוואה בין סמים מסוכנים לבין המאגיה והאלילות, שהרי לפי דבריו יש במאגיה תועלת אמיתית לטווח הקצר, ואילו בסמים המסוכנים אין שום תועלת אמיתית גם לטווח הקצר, שהרי הם מאבדים ומזיקים לשכל ולגוף באופן מיידי. אך הכומר אליעזר התבלבל בין שני מושגים שונים: בין הנאה לבין תועלת.


ועוד אחת, ההשוואה בין סמים מסוכנים לאלילות מסוכנת מאד, שהרי את נזקיהם של הסמים רואים בחושים באופן מיידי, ואילו נזקי האלילות הרבה יותר חמקמקים, ואף את הנזק הסופי והאחרון שהוא הכרת מחיי-העולם-הבא כלל לא ניתן לראותו בעיני הבשר. כך שאם הכומר אליעזר מנסה לשכנע אותנו שלא לפנות אחרי המאגיה והאלילות מפני "שבחשבון הכולל הם מדלדלים את כוחות הנפש והגוף וגורמים לייסורים ולמוות", הרי שמדובר בטענה מאד-מאד חלושה ורעועה, שהרי עבודת-אלילים אינה מכלה את הגוף והנפש כמו שהסמים מכלים.


הטענה שיש אמת ותועלת במאגיה ובאלילות, ולא משנה כרגע אם מדובר בתועלת פחותה או זמנית, מושכת רבים מאד להאמין בה ולתעות אחרי גילוליה; אך לא מזאת חוששים חכמי-יועצי-אשכנז, אלא, עצם העובדה שהם מודים במאגיה ובאלילות, חושפת את כיעורם מינותם ותעייתם מדרך התורה האמת והצדק – וחשיפת תעייתם פוגעת בחציבתם ובשלטונם. לפיכך כאמור, הכומר אליעזר מתאמץ מסתבך ומתפתל בפלפולי-הבל כדי להצדיק את המאגיה.


ג. הכומר אליעזר הופך את עובדי האלילים לצדיקים וחסידים


בהמשך מאמרו הכומר אליעזר אומר את הדברים הבאים:


"עם זאת שרבים מסכימים שישנם לעתים עובדי אלילים או מכשפים שמצליחים להשפיע באופן מאגי על המציאות או לחזות עתידות, בפועל, גם אותם אנשים מיוחדים לא מצליחים לשחזר את כוחם באופן קבוע. כי בשונה מהכוחות הטבעיים הידועים, שפועלים באופן שיטתי, הכוחות המאגיים הם חמקמקים לבני האדם [הם לא קיימים יא אהבל!], ולכן אין ביכולתם של האנשים להפעילם באופן שיטתי [והטמבל הזה לא מבין שהבל הבלים הכל הבל]".


ושוב הכומר שב על קיאו וקובע שניתן להשפיע באופן מאגי על המציאות או לחזות עתידות, אלא, שהמכשפים הללו למיניהם "לא מצליחים לשחזר את כוחם באופן קבוע". ומדוע? "הכוחות המאגיים הם חמקמקים לבני האדם", כלומר, שוב הוא חוזר על הזייתו שכוחות המאגיה הינם כוחות קיימים ומציאותיים אלא שרק לא ניתן "להפעילם באופן שיטתי".


והוא ממשיך לההביל ולהקדיח ולהעלות-חֵמה:


"לפעמים אנשים צעירים, תמימים וענווים זכו למספר חוויות מיסטיות ובאופן מאגי הצליחו לחולל דברים, אולם לאחר שהתפרסמו התקשו לשחזר את אותן חוויות ויכולות מאגיות. וכיוון שהם מאד משתוקקים לכך, אף שאינם בטוחים אם הצליחו, הם נוטים לרמות את עצמם ולדמות שחוו חוויה מיסטית מסוימת והצליחו להשפיע בעזרתה על המציאות או לחזות את העתיד. ואם עשו זאת בעזרת טקסים מרשימים שלוו באלכוהול או בסמים, יכלו לשכנע את עצמם לכך ביתר קלות".


שימו לב, הכומר טוען שלעתים יש אנשים צעירים "תמימים וענווים" אשר "הצליחו לחולל דברים [...] ויכולות מאגיות", כלומר, הכומר אליעזר קורא למכשפים למיניהם "תמימים וענווים", האמנם כך ראוי לקרוא לעובדי אלילים? וכך התייחס רבנו למכשפים במורה (ג, לז):


"כיון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה זרה ומחיית עקבותיה [...] נתחייב בהכרח להרוג כל מכשף, כי המכשף הוא עובד עבודה-זרה בלי ספק, אלא בדרכים מיוחדים מוזרים שלא כדרך עבודת ההמון לאותם האלוהות".


ורק עובד אלילים אשר הפך תורת אלהים לקורדום חוצבים ואשר נתעוור לחלוטין מֵאור האמת, מסוגל לקרוא לעובדי אלילים שהתורה חייבה להורגם: "תמימים וענווים". והוא לא רק עובד אלילים, הכומר אליעזר הוא גם סכל גדול מאד, שהרי אותם "התמימים והענווים" שנזכרו בראש דבריו, נזכרים שוב בהמשך הפסקה: "ואם עשו זאת בעזרת טקסים מרשימים שלוו באלכוהול או בסמים, יכלו לשכנע את עצמם לכך ביתר קלות". כלומר, לא מדובר רק במכשפים עובדי אלילים, אלא גם בשיכורים ובמסוממים! ולהם הוא קורא: "תמימים וענווים"...


ד. אין גבול לצביעותו של הכומר אליעזר


את מאמרו חותם הכומר בפסקה שכותרתה: "מידת האמת", אף שאין שום קשר בין האמת לבין דבריו במאמרו, כולם מקשה אחת של שקרים וכזבים ותעתועי-הבל אליליים, וזה לשונו:


"ויש שידעו שאין להם כוחות מאגיים, אבל כדי לזכות בכסף ובכבוד שמעניקים המאמינים לכוהני האלילים ולמכשפים, למדו לנהל את הטקסים וליצור רושם שהם מסוגלים להשפיע על המציאות, ומתנבאים בלשון עמומה וכפולת משמעות, כך שתמיד יוכלו לטעון שהצליחו לחזות את העתיד".


והחוצב אליעזר הנוכל מעז לדבר על "הכסף והכבוד שמעניקים המאמינים לכוהני האלילים ולמכשפים"? והלא כך בדיוק נוהגים הכומרים הממסדיים האורתודוקסיים! הם יודעים שהם עובדי אלילים אשר הופכים תורת אלהים לקורדום חוצבים (אחרת הוא לא היה מתאמץ כל-כך "לשלב" בין דעת התורה הקדושה לבין הזיות אבותיו המינים), אבל כדי לזכות בכסף ובכבוד שמעניקים המאמינים לכומרי הדת האורתודוקסים הנגעלים, הם למדו לנהל את טקסי הדת, לדרוש דרשות של הבל, וליצור רושם שהם פרושים צדיקים וחסידים, וקרובים לה' יתברך מאד. ואף הם, כמו המכשפים, טוענים ומדברים בלשון עמומה וכפולת משמעות, כך שתמיד יוכלו לכזֵּב שלא התכוונו בדיוק למה שאמרו, שמא יבולע להם מאיזו מילה או פסק שפסקו.


ה. המאגיה – היפך האמת והתורה


ראיתי לנכון לצרף את דברי רבנו במורה, כדי שנלמד כי התורה התנגדה למאגיה ולאלילות בתכלית הניגוד, וכל מה שטענו עובדי האלילים בשיטותיהם המאגיות, התורה שוללת על הסף, ולכן היא אף קבעה לנו מצוות רבות, שתכליתן היא לשלול ולעקור מן המעשה והמחשבה, כל פעולה ואמונה שמטרתה לעורר כוחות מאגיים כעורים או להפיק תועלת מאגית דמיונית.


והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, ל):


"אם תתבונן באותן ההשקפות הקדומות הרעות, יתבאר לך כי הדבר המפורסם שהיה אצל כל בני אדם, הוא שבעבודת הכוכבים תתיישב הארץ ותדושן האדמה, והיו חכמיהם [...] מוכיחים בני אדם ומלמדים אותם כי עבודת האדמה, אשר בה קיום מציאות האדם, לא תצלח ותהיה כפי רצון [האדם] כי אם כשתעבדו את השמש והכוכבים, ואם תכעיסום בְּמִרְיֵכֶם תישּוֹם הארץ ותיחרב. [...] תמצא לשון זה מדברי ה'צאבה', אמרו: כל החכמים הקדמונים ציוו [...] ומן ההבטחות על כך אריכות ימים ומניעת הייסורין, וסילוק החולאים [...]


וכאשר נתפרסמו הדברים הללו עד שנחשבו לאמת, ורצה ה' יתעלה ברחמיו עלינו למחות את הטעות הזו מלבנו, ולסלק את היגיעה מגופותינו בביטול אותם המעשים המייגעים שאינם מועילים ונתן לנו את התורה על-ידי משה רבנו, הודיענו [...] שעבודתם [היא] הסיבה לעצירת הגשמים וחורבן הארץ ולא תצמיח מאומה, ויבלו פירות האילנות, ויחולו פגעים בכל המצבים, ויארעו מחלות בגופות, ויתקצרו החיים [...] היפך מה שהיו מטיפים בו עובדי עבודה-זרה לבני אדם כדי שיעבדום, כי יסוד התורה ביטול אותה ההשקפה ומחיית עקבותיה".


ורבנו מוסיף בעניין זה במורה (ג, לז), וכֹה דבריו:


"ומדמים [עובדי העבודה-הזרה] שהם בכשפיהם מסלקים מיני הנזקים מן הצמחים, כפי שתמצא להם פעולות מדמים שהם מונעים ירידת הברד, ופעולות [שבהם] ממיתים את התולעים מן הכרמים [...] וכן מדמים שיש להם פעולות המונעות נבילת עלי הצמחים והפירות. לפיכך, בגלל דברים הללו שהיו מפורסמים אז, כָּלַל בדברי הברית כי בעבודת עבודה-זרה ואותן מעשי הכשפים, אשר אתם מדמים שהם מרחיקים מכם את הנזקים הללו, [דווקא] בהם יחולו אותם הפגעים בכם [...]. כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי-עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמותם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת תועליות מיוחדות, כָּלַל בדברי הברית כי בעבודתם ימָּנעו אותן התועליות ויחולו אותם הנזקים".


כלומר, לפי התורה לא רק שאין שום תועלת במאגיה ובאלילות, להיפך, הקב"ה יכה ויעניש את מי שיילך אחריה ויתעה בהבליה, וכדי להחדיר זאת לעם-ישראל, הקב"ה קבע לנו הוראות וציוויים בדברי הברית, אשר לפיהם דווקא באותם מעשי הכישוף והמאגיה יבואו על בני האדם אותם הנזקים והפגעים, ואילו דווקא בעשיית הפכם, תחול הברכה והרווחה האלהית.


"בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה, אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי, תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְיָ לֹא בָחָרוּ" (מש' א, כז–כט).


סוף דבר


ב"ה סיימנו את המאמר על הכומר אליעזר, ובחרנו לחתום אותו בלימוד על הנזק העצום שגורם אימות של הזיה מאגית אחת ויחידה אשר חודרת ומזהמת את נפש האדם:


ברגע שחודרת לאדם הזיה מאגית בתחום מתחומי החיים, חודרת לתודעתו המחשבה השגויה שיש למאגיה יכולת שליטה והשפעה על עולמינו, ומכאן הדרך קלה ומהירה מאד להחדרת הזיות מאגיות אליליות לכל תחומי החיים, שהרי אם המאגיה אמת והיא קיימת ופועלת בעולמינו בתחום אחד, מדוע שהיא לא תהיה אמת קיימת ופועלת בכל תחומי החיים?


בנוסף להתפשטות ההזיות כמו סרטן אלים וגרורתי במחשבתו של האדם, ולהרס המוחלט שהן גורמות ליכולתו של האדם להשיג השקפות נכונות בכל תחומי החיים, עצם האמונה בקיומן של ההזיות המאגיות מעלה ומצמיחה שתי רעות גדולות נוספות:


א) כל הזיה מאגית מנוגדת לציר שעליו סובבת כל התורה כולה: עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, וזאת מפני שביסוד כל עבודה-זרה טמון שורש מאגי, שהרי ללא שורש מאגי אין קיום לשום עבודה-זרה. למשל, ללא האמונה ביכולתו של האליל להוריד שפע באופנים מאגיים דמיוניים, אין לעבודה-הזרה שום משמעות. נמצא, שההזיות המאגיות הן השורש לאמונה בכוחות על-טבעיים זולת ה' יתעלה ויתרומם, והן אלה שמדרדרות לעבודתם וליראתם.


ב) מקור ההזיות המאגיות הוא בקרב העמים עובדי האלילים, אלה האמינו בקיומם של שדים דמיוניים ואף עבדו אותם ונתייראו מהם. כלומר, כל מי שמטמטם את המחשבה בהזיות השדים ודומותיהן הולך בחוקות הגויים ובהשקפותיהם המשחיתות, ואסור לנו, לעם חכם ונבון לתעות בדרכי ההבל של הגויים הרשעים והבהמיים, וכבר הזהירנו על זה ה' יתעלה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, יג), וכדברי רבנו המפורסמים בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:


"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".


וכל הזיה כזאת, וכל-שכן שלל הזיות כאלו, מרחיקות את האדם מאד מאל אמת שאין-כיוצא-בו, שהרי ביסוד כל הזיה מאגית נעוצה האמונה בקיומו של כוח על-טבעי זולת אל אמת.


ונחתום בדברי רבנו במורה (ב, מז):


"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא, ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת ותחשבם תורה, כי התורות [=המצוות] הם אמת צרופה אם הובנו כראוי, אמר: "צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם" [תה' קיט, קמד], ואמר: "אֲנִי יְיָ דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים" [יש' מה, יט]".

הכומר אליעזר - חלק ג
.pdf
הורידו את PDF • 198KB

111 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page