כומר ושמו אליעזר – חלק ג

עודכן: 19 בפבר׳

בחלק ב המשכנו לנתח את מאמרו של החוצב הידוע בציבור אליעזר מלמד, מאמרו פורסם בתאריך כה בשבט תשפ"ב בעיתון "בשבע" וכותרתו: "על כשפים, מאגיה ואלילות" (עמ' 54). בהמשך מאמרו שנדון בחלק ב, הכומר אליעזר חושף את האמת הידועה והמפורסמת: רובם המוחץ של גדולי האסלה הוזי ההזיות באלף השנים האחרונות האמינו בקיומה של המאגיה בשלל תחומים, וכן בקיומם של כוחות טומאה הזמינים למכשפים עובדי האלילים.


כמו כן, עסקנו בטענתו של הכומר שטען ש"לשתי הדעות מקורות בתנ"ך ובדברי חכמים". עיינו ושללנו את שלושת "המקורות" שהוא הביא מן התורה ומדברי הנביאים, והבאנו עשרות מקורות מן התורה ומדברי הנביאים אשר שוללים את דבריו ואת המאגיה מכל וכל. זאת ועוד, ראינו שהמקורות "מדברי חכמים" שאליהם מתכוון הכומר אליעזר, הם למעשה אגדות חז"ל! וכבר ראינו את דברי רבנו המטלטלים בעניין התופשים את אגדות חז"ל כפשוטן בחלק א.


א. הכומר אליעזר מכניס צלם בהיכל ה'


בשלב הבא במאמרו, הכומר אליעזר מחליט ש"אפשר לשלב את דעותיהם" של צדדי המחלוקת: הרמב"ם כאברהם אבינו מן העבר האחד, אשר שלל בנחרצות רבה את המאגיה וסבר שמי שמודה בה מחרף ומגדף את ה' יתעלה וכופר בכל התורה כולה; ומן העבר השני, כאומת הצאבה האלילית הקדומה, הרוב המוחץ של גדולי האסלה באלף השנים האחרונות אשר ראו במאגיה ובכוחות הטומאה עניינים אמיתיים ומועילים אשר נאסרו בתורה.


ברם, מכיוון שאי-אפשר באמת לשלב את דעותיהם של הטהורים והטמאים, הכומר אליעזר נאלץ להתפלפל ולהתאמץ מאד-מאד כדי להתעות ולתעתע, ולהציג מצג שווא כאילו כן ניתן לשלב את דעת-הטהרה והזיות-הטומאה. ואם תתמהו: ומדוע הכומר אליעזר כל-כך מתאמץ להתפלפל ולהידחק באופן כל-כך מגוחך? מדוע שלא יאמר כך: יש כאן מחלוקת, וזהו! מדוע הוא אונס את דת המוסר והטהרה, את דרך האמת הקדושה, להסכים להזיות הטומאה?


ובכן, התשובה לכך ברורה ופשוטה כשמש למי שטרם נתעוור מן האמת: הכומר אליעזר יודע היטב, שאם הוא לא ימצא דרך "לשלב" בין הטהור לטמא, אם הוא יותיר את המחלקות כמות-שהיא, משמעות המחלוקת היא אחת ויחידה: לפי חז"ל והרמב"ם כל חכמי-יועצי-אשכנז באלף השנים האחרונות וכל הסייענים והעבדים הנרצעים שלהם (כמו הרמב"ן) הם בגדר מחוסרי-דעת, אשר מחרפים ומגדפים את השם הנכבד והנורא, מודים בעבודה-זרה וכופרים בכל התורה כולה! ובמלים פשוטות וקצרות: חכמי-יועצי-אשכנז הינם מינים ועובדי אלילים!


כאמור, הכומר אליעזר לא יכול להותיר את המחלוקת על כנה, אך לא רק בשל חשיפת האמת המרה אשר שופכת אור על מינותם וסכלותם של אבותיו ואבות-אבותיו, כלומר, לא מדובר כאן רק בפגיעה תדמיתית אנוּשה אשר מחריבה את יוקרתם של האשכנזים גסי-הרוח – אלא חמור מכך, הפגיעה התדמיתית הקשה הזו עלולה לחשוף את כלל שיטות המינות שאחזו בהן, ובכללן להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים. ובמלים אחרות, הפגיעה התדמיתית הקשה הזו עלולה לזעזע את שלטונם, להוריד אותם מגדולתם, לקעקע את שקריהם, ולחסום את דרכם מלהמשיך במעלליהם – בחציבת תורת חיים ובהפקת רווחים ושלמונים וטובות הנאה.


לאחר דברי ההקדמה, נעבור לעיין בפלפוליו של הכומר אליעזר הטמבל:


"כמדומה שאפשר לבאר שאכן יש כוחות מיסטיים שבעזרתם עובדי אלילים ומכשפים מצליחים לעתים לחזות עתידות ולהשפיע על הטבע, אולם בחשבון הכולל הם אינם מרוויחים, אלא להיפך, מפסידים. מפני שהתחזיות שהם חוזים אינן מדויקות, וממילא הנשען עליהן מוותר במידה מסוימת על המאמץ השכלי לתכנן את דרכיו, וכיוון שכך, בפועל הוא טועה יותר. כך יוצא שתמיד ה'ברכה' המאגית המגיעה על-ידם פחותה מהברכה שנובעת מהחריצות הנשענת על חשיבה ותכנון נכון".


הכומר אליעזר טוען למעשה, שהתועלת מן הכוחות המאגיים פחותה מן התועלת שנובעת מחריצות, וכלשונו: "הברכה המאגית פחותה מהברכה שנובעת מחריצות". כלומר, הכומר אליעזר מנסה לשכנע שלא לפנות אחרי המאגיה מפני שתועלתה פחותה מחריצות. ברם, הכומר אליעזר שכח שבני האדם אינם מעוניינים להתאמץ, הם מעוניינים בפתרונות קלים. כך שגם לפי דברי הכומר, הפנייה למאגיה היא כדאית ביותר! מפני שאין בה שום מאמץ!


נמצא אפוא לפי פלפולו של הכומר אליעזר, ש"בחישוב הכולל" יש תועלת גדולה יותר בפנייה אל המאגיה, שהרי בשיקול ה"עלות-תועלת", המאגיה היא כדאית מאד, שהרי העלות שלה היא כמעט אפסית, אין צורך להשקיע, אין צורך להתאמץ, רק לשקוע בהזיוֹת בהמיוֹת!


כמו כן, הכומר אליעזר טוען במפורש בראש דבריו: "שאכן יש כוחות מיסטיים שבעזרתם עובדי אלילים ומכשפים מצליחים לעתים לחזות עתידות ולהשפיע על הטבע", ואם אכן כך, גם אם הכוחות הללו "אינם מדויקים", מדוע שלא לנסות אותם? שהרי אם הם הצליחו, והצלחנו באמצעות המאגיה להשפיע על הטבע, הרי שמדובר בהצלחה עצומה ורבה! שהרי לא ניתן באמצעות כל החריצות והתכנון שבעולם לשנות את מערכות הטבע! ואם הצלחנו לשנות את טבע העולם הרי שכוחות המאגיה חזקים בהרבה מכל כוחות הטבע הקיימים והמוכרים!


ובמלים אחרות, הכומר אליעזר סותר את עצמו, כי אי אפשר לומר על כוחות מאגיים אשר מסוגלים לשדד את מערכות הטבע, ש"הברכה המגיעה על-ידם פחותה מהברכה המגיעה באמצעות חריצות ותכנון". כך שבפועל כל פלפולו הבל הוא מעשה תעתועים, שהרי כל אימוּת של שקרי המאגיה, מובילה בהכרח להצבתה מעל לכל חריצות ותכנון, כי באמצעות החריצות והתכנון לעולם לא ניתן לשנות את מערכות הטבע. זאת ועוד, גם אם המאגיה לא הצליחה פעם אחת, ניתן שוב ושוב לנסות אותה עד שהיא תצליח, ותשנה את מערכות הטבע!


ובעניין יכולתם המאגית הדמיונית של המכשפים והמקובלים ושאר גדולי האסלה למיניהם לחזות את העתידות ולידע את הנסתרות, ראו מאמרי: "היוכל אדם לדעת את סוד העתידות?".


בהמשך מאמרו, הכומר אליעזר ממשיך לשקוע בפלפולים ולתעתע בהמונים, וזה לשונו:


"לכן, אף שמצד אחד היו אנשים שבעזרת פולחנים אליליים הצליחו לחזות עתידות ולשנות דברים בעולם, בחשבון הסטטיסטי הכולל לא היה יתרון לעובדי האלילים ולהולכים בעצת המכשפים, אלא להיפך. לכן מצד אחד אפשר לקבל את התפיסה שיש לכוחות הטומאה הרוחניים שבפולחנים האליליים השפעה על המציאות, אולם מאידך אפשר לומר שהכול שקר, היות שבפועל, בחשבון הכולל לא צמחה מהם שום ברכה".


"חשבון סטטיסטי כולל"? על מה הוא מדבר? וכי המאגיה היא מדע אשר ניתן לבחון אותה באמצעות חשבונות סטטיסטיים? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! ושוב הכומר חוזר על הזייתו שיש יתרון לחשיבה ולתכנון "בחשבון הסטטיסטי הכולל", וכבר הוכחנו לעיל שדבריו הבל מהובל, כי אם האדם ישקול שיקולי "עלות-תועלת", וכלשונו של הכומר: "בחישוב הכולל", בבחירתו האם ללכת אחרי ההבל והמאגיה, הרי שהוא לעולם יעדיף לפנות אל המאגיה והאלילות.


כל הפלפול המגוחך הזה של הכומר אליעזר נועד למסקנה שמובאת בסוף הפסקה לעיל:


"לכן מצד אחד אפשר לקבל את התפיסה שיש לכוחות הטומאה הרוחניים שבפולחנים האליליים השפעה על המציאות, אולם מאידך אפשר לומר שהכול שקר, היות שבפועל, בחשבון הכולל לא צמחה מהם שום ברכה".


כלומר, כל מטרתו היא להצדיק את ההזיה של חכמי-יועצי-אשכנז "שיש לכוחות הטומאה הרוחניים שבפולחנים האליליים השפעה על המציאות". ועד-כדי-כך הוא מתפלפל ונדחק, עד שהוא אומר שניתן מצד אחד לומר שיש אמת במאגיה ומצד שני לומר שהיא שקר: "אולם מאידך אפשר לומר שהכול שקר" – ואיך אפשר לחבר יחדיו את האמת והשקר? איך?


וביתר ביאור: איך אפשר לומר על עניין שתועלתו פחותה שהוא שקר, לעומת עניין שתועלתו רבה שהוא אמת? וכי תרופה שמועילה-מעט היא שקר, ותרופה שמועילה-מאד היא אמת? אלא, שכל ההזיה והפלפול המגוחך הזה נועד להכשיר את השרצים: חכמי-יועצי-אשכנז. זאת ועוד, מִמאמצו של הכומר להכשיר את המאגיה והאלילות עולה, שהוא ממשיך בדרכי ההבל של רבותיו, הוא ממשיך בהודאה בעבודה-זרה ובכפירה בכל התורה כולה אשר קידשה מלחמת חורמה כנגד העבודה-הזרה וכל גרורותיה – שהרי אם הוא היה חפץ באמת ובצדק, לא היה מעניין אותו מה אמרו חכמי-יועצי-אשכנז, אלא האמת הייתה מאירה את דרכו. אלא שכאמור, שוחד המשכורות השילומים וטובות ההנאה, עיוורו את עיניו והטביעו אותו בתהום המינות.


ב. הכומר נסבך ומסתבך בפלפולו


בהמשך מאמרו הכומר מוסיף משלים דמיוניים במאמץ להחדיר ולאשש את פלפולו המגוחך והרעוע, הכומר משווה את המאגיה והאלילות לסמים, והנה דבריו לפניכם:


"ייתכן שניתן לתת לכך משל מהיחס לסמים קשים ומסוכנים. יהיו שיאמרו: אכן כן, סמים מעניקים לנוטל אותם אושר זמני, אלא שהוא רע ומזיק, וכפי שכתבו רוב הראשונים והאחרונים על כוחות הטומאה, שאכן יש בהם כוח להועיל לטווח קצר, אלא שבסופו-של-דבר הנעזר בהם מפסיד. מנגד יהיו שיאמרו שהם לא מעניקים שום אושר, מפני שבחשבון הכולל הם מדלדלים את כוחות הנפש והגוף וגורמים לייסורים ולמוות. וכך אפשר לומר שכוחות הטומאה הם שקר, כי בסופו-של-דבר אין מהם שום תועלת".


מדבריו של הכומר אליעזר עולה, שהמאגיה והאלילות מצמיחות תועלת לטווח הקצר! וזה דבר חמור מאד, שהרי איך אפשר לומר שיש תועלת כלשהי בעבודה-הזרה ובאלילות? וייחוס תועלת מכל סוג שהוא לאלילות ולעבודה-הזרה, עלולה למשוך את ההמונים לעובדה.


זאת ועוד, גם לפי דברי הכומר אליעזר לעיל, אין שום מקום להשוואה בין סמים מסוכנים לבין המאגיה והאלילות, שהרי לפי דבריו יש במאגיה תועלת אמיתית לטווח הקצר, ואילו בסמים המסוכנים אין שום תועלת אמיתית גם לטווח הקצר, שהרי הם מאבדים ומזיקים לשכל ולגוף באופן מיידי. אך הכומר אליעזר התבלבל בין שני מושגים שונים: בין הנאה לבין תועלת.


ועוד אחת, ההשוואה בין סמים מסוכנים לאלילות מסוכנת מאד, שהרי את נזקיהם של הסמים רואים בחושים באופן מיידי, ואילו נזקי האלילות הרבה יותר חמקמקים, ואף את הנזק הסופי והאחרון שהוא הכרת מחיי-העולם-הבא כלל לא ניתן לראותו בעיני הבשר. כך שאם הכומר אליעזר מנסה לשכנע אותנו שלא לפנות אחרי המאגיה והאלילות מפני "שבחשבון הכולל הם מדלדלים את כוחות הנפש והגוף וגורמים לייסורים ולמוות", הרי שמדובר בטענה מאד-מאד חלושה ורעועה, שהרי עבודת-אלילים אינה מכלה את הגוף והנפש כמו שהסמים מכלים.


הטענה שיש אמת ותועלת במאגיה ובאלילות, ולא משנה כרגע אם מדובר בתועלת פחותה או זמנית, מושכת רבים מאד להאמין בה ולתעות אחרי גילוליה; אך לא מזאת חוששים חכמי-יועצי-אשכנז, אלא, עצם העובדה שהם מודים במאגיה ובאלילות, חושפת את כיעורם מינותם ותעייתם מדרך התורה האמת והצדק – וחשיפת תעייתם פוגעת בחציבתם ובשלטונם. לפיכך כאמור, הכומר אליעזר מתאמץ מסתבך ומתפתל בפלפולי-הבל כדי להצדיק את המאגיה.


ג. הכומר אליעזר הופך את עובדי האלילים לצדיקים וחסידים


בהמשך מאמרו הכומר אליעזר אומר את הדברים הבאים:


"עם זאת שרבים מסכימים שישנם לעתים עובדי אלילים או מכשפים שמצליחים להשפיע באופן מאגי על המציאות או לחזות עתידות, בפועל, גם אותם אנשים מיוחדים לא מצליחים לשחזר את כוחם באופן קבוע. כי בשונה מהכוחות הטבעיים הידועים, שפועלים באופן שיטתי, הכוחות המאגיים הם חמקמקים לבני האדם [הם לא קיימים יא אהבל!], ולכן אין ביכולתם של האנשים להפעילם באופן שיטתי [והטמבל הזה לא מבין שהבל הבלים הכל הבל]".


ושוב הכומר שב על קיאו וקובע שניתן להשפיע באופן מאגי על המציאות או לחזות עתידות, אלא, שהמכשפים הללו למיניהם "לא מצליחים לשחזר את כוחם באופן קבוע". ומדוע? "הכוחות המאגיים הם חמקמקים לבני האדם", כלומר, שוב הוא חוזר על הזייתו שכוחות המאגיה הינם כוחות קיימים ומציאותיים אלא שרק לא ניתן "להפעילם באופן שיטתי".


והוא ממשיך לההביל ולהקדיח ולהעלות-ח