העיוורים מרמים את עצמם

עודכן: 20 באפר׳

בחול המועד תשפ"ב קיבלתי תגובה במייל על מאמרי בעניין חובת הנחת תפילין בחול המועד, והנה לפניכם תגובת המגיב:


היה לי המון מה להידיין על המאמר אודות תפילין בחול המועד, אבל ברגע שראיתי איך אתה קורא למרן הבית יוסף, הבנתי שלא אוהבי תורה וגם לא שוחרי משנת הרמב"ם יש פה... ממש לא. ממילא אין לי מה להידיין איתכם.


יש תופעה בפסיכולוגיה שנקראת "השלכה". בהשלכה אדם לוקח משהו שהוא מרגיש על מישהו אחד ומעביר אותו למישהו אחר שדומה לו. כנראה יש לכם רגשי נחיתות מסוימים נגד גדולי תורה תימנים ספרדים ואשכנזים ועכשיו אתם מוציאים עליהם את זעמכם, דרך ביקורת עניינית (כביכול) על מרן הבית יוסף... זה השלכה.


אם אתם באמת בעד "שמע האמת ממי שאמרה" (ברור שלא, אדם שבעד כלל זה מדבר בענייניות, מקשה על כולם בלי שמות תואר מיותרים), כדאי שתחשבו טוב טוב, איזה אירוע בילדות שלכם גרם לכם לניסוחים האלה, למה אתם כל כך מפוצצים בזעם על אנשים בעלי דעות אחרות, ומה התיקון שאתם צריכים לעשות בעקבות זאת.


במקום שתכתבו מאמרים בנושאים הלכתיים, כדאי שתלכו לפסיכולוג. הגיע הזמן לטפל במחלות הנפש שלכם, זה מאוד חשוב בשביל תהליך החזרה בתשובה שלכם.


"עורו עורו ישנים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם; וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל – הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם; ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה" (תשובה ג, ד).


עד כאן דברי המגיב, ולהלן תשובתי:


הנך טוען שיש לך "המון מה להידיין על המאמר אודות תפילין בחול המועד", אז מדוע אינך מנתץ ושובר את מסקנות המאמר? והלא הנך טוען שאיני "אוהב תורה" וגם איני "שוחר משנת הרמב"ם"... ובכן, מצוה גדולה נפלה לידך! לנתץ ולשבֵּר דברי בלע שקריים לפי שיטתך!


איך אתה אפוא מעז להפנות עורף למצוה שבאה לידך? וכי לא שמעת על דברי חכמים "דע מה שתשיב לאפיקורוס", שהרי לשיטתך הנני אפיקורוס! שהרי הנני טוען שהמרן שלך ח'רבת יוסוף הוא מין שמתעה את העם אחרי ההבל! אז איך הנך מרשה לעצמך שלא להשיב?


ובכן, אינך הראשון וגם לא האחרון שמנסה לנתץ את מסקנותיי, אך משום מה כולם-כולם נמנעים מלהשיב בטענות ענייניות! משום מה כולם מוצאים להם איזה תירוץ שלא להשיב... והתירוץ התורן שלך הוא החלטתך שאיני "אוהב תורה" ולא "שוחר משנת הרמב"ם"...


***

לאחר מכן אתה פונה להצדיק את התעלמותך מן הטענות הענייניות שיש במאמר, וכדי להשקיט את מצפונך על-כך שהנך מפנה עורף לאמת ובוחר להתעלם ממנה, הנך מחליט עוד החלטה שרירותית, לפיה הנני זקוק לטיפול פסיכולוגי. ובכן, יש תופעה בפסיכולוגיה שנקראת "הכחשה", בתופעה זו אנו מוצאים את המטופל מתכחש לאמת, וכדי שלא לנתץ את יסודות עולמו הרעועים ושלל הבליו ותאוותיו, הוא מצדיק את הליכתו אחרי ההבל בהצדקות שקריות שירגיעו את מצפונו העשוק. בתופעה זו המטופל מחליט שלא להתמודד עם האמת באופן ענייני מסיבות שונות, כי התמודדות עם האמת והתבוננות אמיתית נכוחה תנפץ את עולמו.