top of page

הייתכן שרבנו היה רוצח ומין מתועב?

עודכן: 8 ביוני

נשאלתי בעניין דברי רבנו במורה (ב, כה) שם אמר שיסוד הקדמות של אפלטון (להבדיל מיסוד הקדמות של אריסטו) אינו סותר את יסודות דתנו, ונשאלת השאלה: איך ייתכן שיסוד הקדמות אינו שולל את יסודות תורתנו? והלא רבנו קובע את יסוד חידוש העולם ביסוד הרביעי משלושה-עשר יסודות תורתנו! והנה לפניכם דברי רבנו שם: "והיסוד הרביעי הקדמות. והוא, שזה האחד המתואר הוא הקדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו הוא בלתי קדמון ביחס אליו, והראיות לזה בספרים הרבה. וזה היסוד הרביעי הוא שמורה עליו מה שנאמר: 'מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם' [דב' לג, כז]. ודע כי היסוד הגדול של תורת משה רבנו הוא היות העולם מחודש, יצרוֹ ה' ובראוֹ אחר ההעדר המוחלט, וזה שתראה שאני סובב סביב ענין קדמות העולם לפי דעת הפילוסופים הוא כדי שיהא המופת מוחלט על מציאותו יתעלה, כמו שביארתי וביררתי במורה [הנבוכים]".


וכדי לחדד את השאלה אוסיף, שגם בהלכות תשובה (ג, יד–טו) רבנו פוסק מפורשות שהסובר את הקדמות הוא מין שאין לו חלק לעולם-הבא, וכֹה דבריו בהלכות שם: "ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים [...] חמישה הן הנקראים מינים: [...] [4] וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל [=שיצר את העולם מחומר שהיה כבר קיים] [...] – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".


תשובה:


להבנתי, שיטת הקדמות של אפלטון שונה משיטת הקדמות של אריסטו בעניין יסודי מאד, לפי אפלטון הקב"ה מתערב ומשגיח ופועל בעולם, וכֹה דברי רבנו במורה (ב, יג) בתארוֹ את השקפתו של אפלטון בעניין ההשגחה: "אלא הוא [=הקב"ה] סיבת מציאותו [=של היקום] והוא בידו דרך משל, כחומר ליוצר או הברזל לנפח, והוא אשר יברא בו מה שירצה, פעם מצייר ממנו שמים וארץ, ופעם מצייר ממנו זולת זה". לעומת זאת, לפי אריסטו אין הדבר כן: "המושג מהשקפתו [של אריסטו] כי מן הנמנע לדעתו שישתנה לה' רצון או יתחדש לו חפץ" (שם).


ולכן, הואיל ולפי אפלטון הקב"ה מתערב ופועל ומשגיח וכו', לא נמנעות השקפות הדת היסודיות כגון: אמיתת הנסים, קיום הנבואה, ייחודיות נבואתו של משה רבנו, קבלת תורה מן השמים, אי-ביטול תורת משה, שכר ועונש, השגחה, תחיית המתים. ועל כל היסודות הללו אומר רבנו ששיטת אפלטון "איננה סותרת את היסודות", כלומר את היסודות החשובים הללו (שהם רובם הגדול של היסודות), וכפי שרבנו מפרט בהמשך הפרק במורה שם (ב, כה):


"אבל אם יסבור אדם את הקדמות לפי ההשקפה השנייה אשר ביארנו והיא השקפת אפלטון [...] הרי אין אותה ההשקפה סותרת את יסודות הדת ולא יימשך ממנה הכחשת הנסים אלא אפשרותם, ואפשר לבאר את המקראות לפיה וימָּצאו לה דימויים רבים [...] אבל סברת הקדמות כפי האופן הנראה לאריסטו, שהוא על דרך החיוב, ולא ישתנה טבע כלל ואין דבר יוצא ממנהגו, הרי זה סותר את התורה מעיקרה, ומכחיש את כל הניסים בהחלט, ומבטל כל התקוות שהבטיחה בהן התורה או הפחידה מהן [=שכר ועונש]. [...] אבל אם יסבור אדם את הקדמות לפי ההשקפה השנייה אשר ביארנו והיא השקפת אפלטון [...] הרי אין אותה השקפה סותרת את יסודות הדת ולא יימשך ממנה הכחשת הנסים אלא אפשרותם, ואפשר לבאר את המקראות לפיה [בקיצור: הניסים, והנבואה, ותורה מן השמים, ושכר ועונש וכלל היסודות שתלויים בהם, שהם רובם הגדול של היסודות, כולם אפשריים לפי שיטת אפלטון בקדמות]. [...] ודע, כי עם הדעה בחידוש העולם יהיו כל הניסים אפשריים, ותהיה התורה אפשרית, ותיפול כל שאלה שתישָּׁאל בעניין זה. עד שאם יֵאָמֵר: מדוע הִשרה ה' נבואה על זה ולא השרה על זולתו, ומדוע נתן ה' תורה זו לאומה מיוחדת ולא נתן לזולתה, ומדוע ציווה בזמן זה ולא ציווה לפניו ולא לאחריו, ומדוע ציווה מצוות אלה והזהיר על עבירות אלה, ומדוע ייחד הנביא בניסים אלה האמורים ולא בזולתם, ומה מטרת ה' בתורה זו, ומדוע לא נָטַע את הדברים הללו שציווה בהם ושהזהיר מהם בטבענו אם היו אלה בכוונתו [...] [אך] אם יֹאמר אדם כי העולם נתחייב כך [וכהשקפת הקדמות של אריסטו] הרי צריך בהכרח שישָּׁאלו כל אותן השאלות, ואין להימלט מהן כי אם בתשובות רעות הכוללות הכחשה וכפירה בכל פשטי התורה, אשר אין בהם ספק אצל מבין שהם כפי אותם הפשטים, ומחמת זאת היא הבריחה מן ההשקפה הזו" וכו'.


ומדברי רבנו הללו עולה תשובה פשוטה מאד לקושיית החוקרים: דברי רבנו במורה (ב, כה) נסובים אך ורק על יסודות התורה אותם הזכיר בסמוך; וביתר ביאור: כאשר דנים בהוכחת יסוד מסוים מיסודות דתנו לא נכון לומר פילוסופית שהוא סותר את עצמו, שהרי עצם היסוד עומד עתה במבחן הדעת, אלא, בודקים את איתנותו המחשבתית אך ורק ביחס ליסודות האחרים. ולכן רבנו לא הזכיר שהשקפת הקדמות של אפלטון סותרת את יסוד החידוש, כי לא ייתכן לשלול השקפה מסוימת על-ידי אמירה שרירותית שהיא סותרת את ההשקפה ההפוכה ממנה, ולא כי זה לא אפשרי באופן כללי, אלא כי לא ראוי לעשות כן במסגרת דיון פילוסופי.


ועדיין שאלה במקומה עומדת: אם השקפת הקדמות של אפלטון איננה סותרת את יסודות דתנו, מדוע נקבע בשלושה-עשר יסודות דתנו שהמאמין בקדמות העולם יצא מן הדת? ובכן, להבנתי יש לכך שלוש סיבות: א) מהשקפת הקדמות של אריסטו נמשכת השקפה ששוללת את כל יסודות דתנו, ולכן חכמים לא ראו לנכון לחלק והזהירו באופן כללי משיטת הקדמות; ב) השקפת הקדמות של אפלטון עלולה לדרדר להשקפת הקדמות של אריסטו; ג) השקפת הקדמות, בין של אריסטו ובין של אפלטון, סותרת את מסורת התורה-שבעל-פה שבידי חכמים ע"ה, אשר קיבלו איש-מפי-איש מאת משה רבנו בהר סיני, שהקב"ה חידש את העולם.


ואף לא יעלה על הדעת אחרת מן התשובות הללו, שהרי איך יעלה על הדעת שרבנו חזר בו במורה וסבר שיסוד חידוש העולם אינו יסוד מיסודות תורתנו? והלא רבנו עדכן את דבריו ביסוד הרביעי לאחר שהוא כתב את הספר מורה-הנבוכים, וכֹה דבריו הנכוחים ביסוד הרביעי שם:


"ודע כי היסוד הגדול של תורת משה רבנו הוא היות העולם מחודש, יצרוֹ ה' ובראוֹ אחר ההעדר המוחלט, וזה שתראה שאני סובב סביב ענין קדמות העולם לפי דעת הפילוסופים הוא כדי שיהא המופת מוחלט על מציאותו יתעלה כמו שביארתי וביררתי במורה".


נמצא, שגם לאחר שרבנו כתב את המורה, הוא עדיין היה סבור שיסוד חידוש העולם הוא יסוד משלושה-עשר יסודות דתנו – ואם כך, איך ייתכן שהוא סבר ששלילת יסוד חידוש העולם איננה מנוגדת ליסודות דתנו?! והלא רבנו קובע מפורשות בשלושה-עשר היסודות, שמי שרק מפקפק ביסוד חידוש העולם "נקרא מין ואפיקורוס [...] וחובה לשנוא אותו ולהשמידו":


"וכאשר יפקפק אדם [ואפילו יפקפק בסתר ליבו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


יתר-על-כן, מדברי רבנו ביסוד הרביעי למדנו, שרבנו ערך דיונים בהשקפת הקדמות באופנים שעלולים ליצור קושיות (אצל בעלי האינטרסים הזרים) רק כדי להוכיח את ההשקפה הנכונה לפי דת האמת. ואין לי ספק שזהו גם המצב בעניין דברי רבנו לעיל ביחס להשקפתו השנייה של אפלטון, כלומר רבנו ערך דיון באופן שעלול ליצור קושיות אצל מבקשי ההבל, כי הדוחק הפילוסופי אילצוֹ להוכיח את השקפת האמת בכל הדרכים המחשבתיות האפשריות.


הייתכן שרבנו שלל את יסוד חידוש העולם?


מדברי החוקרים שטוענים שרבנו שלל את יסוד חידוש העולם, יוצא אפוא, שרבנו קבע שיש להוציא להורג אדם בלא דין ובלא דיינים ובלא עדים ובלא התראה, ובכל דרך אפשרית שיִמְצא לכך ההורג – על לא עוול בכפיו! הייתכן שרבנו יסבור שיסוד חידוש העולם אינו יסוד מיסודות דתנו, ובכל זאת יאמר מפורשות שדינו של המפקפק ביסוד זה הוא "מורידין ולא מעלין"?


והנה לפניכם פסקי רבנו בעניינים המחרידים הללו, ונחל בהלכות עבודה-זרה (י, ב): "אבל מוֹסְרֵי ישראל והמינים והאפיקורוסים, מצוה לאבדן ביד ולהורידן לבאר שחת, מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו [=כל בעלי ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחרי הקבלה הפגאנית המיוחסת לבר-יוחי] 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז]".


ונמשיך בהלכות רוצח ושמירת הנפש (ד, יד–טו): "המינים והם עובדי-עבודה-זרה מישראל [...] מצוה להורגן. ואם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה הורג, ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם, ואומר לו: 'הרי אני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך', וכיוצא בדברים אלו". כלומר, חז"ל ורבנו ע"ה הורו לבני האדם להיות יצירתיים, וכל דרך שתעלה בדעת האדם להרג המינים – ראויה, מפני שהם מחריבים את דתנו וממיטים אסונות וייסורים איומים ונוראים על עמֵּנו.


ונוסיף מהלכות ממרים (ג, א): "מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול". ולא רק שמי שהורגם עושה מצוה גדולה ומסיר מכשול, אין צורך לא בעדים ולא בהתראה ולא בדיינים! ואפילו גוי עובד אלילים נהרג בבית-דין ולאחר עריכת משפט!


קצרו של דבר, לפי החוקרים הללו, רבנו היה מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, שהרי רק מין מסוגל להשחית את דת משה באופן כֹּה אכזרי, עד כדי שפיכות דמים בלא דיינים ועדים! וכל מטרתם של החוקרים הללו היא לערער על יסודות התורה שרבנו קבע, כדי ללכת בשרירות ליבם הערֵל, וכדי להסיר את הַרְשָׁעַת המינות החמורה אשר עומדת כנגד אבותיהם ורבותיהם האירופיים, שהרי אם לא יעשו כן, ויתגלה ששורשם הוא שורש מינות נרפשׂ, ליבם הערֵל ימות בקרבם, מפני שכבר לא תהיה להם הצדקה להתרברב בשחץ ליבם ולנצל ולהתנשא על זולתם.


"וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן" (ש"א כה, לז).


מדברי החוקרים הארורים הללו עולָה ומתגלמת אפוא לנגד עינינו המינות האירופית השחצנית והמתוחכמת במלא כיעורה, שהרי אם רבנו הרמב"ם היה אכן רוצח אכזר וחדל אישים כפי שעולה מדבריהם באופנים ברורים וחד-משמעיים – הרי שכל תורתו היא תורת פלסתר ואין תקומה לעם-ישראל! ובמלים אחרות, אם שללנו את המוסֵר הנאמן ואף היחיד של דרך האמת באלף השנים האחרונות, אין תקומה לדרך האמת ואין תקומה לעם-ישראל. ולכן, אותם חוקרים מינים הם בעצמם, שהרי הם זוממים לרוצץ במגפיהם המסומרים את דרך האמת.


יתר-על-כן, אין זה היסוד היחיד שהם מבקשים לטעון שרבנו החליט לשלול במורה-הנבוכים, ובמלים אחרות, כפי שהם עושים ליסוד הקדמות כך הם עושים להשקפות וליסודות רבים בדת משה – וכאמור, טענתם שרבנו שלל יסודות מיסודות דת האמת שניסח בשלושה-עשר יסודות דתנו, וכן השקפות יסודיות נוספות שקבע בספר המדע, הורסת את חומות התורה ועלולה להמיט חורבן על עמֵּנו. ואגב, תעתועם המרכזי הוא "שיש השקפות אמיתיות ויש השקפות הכרחיות", כלומר חלק גדול ואולי אף רוב היסודות וההשקפות שרבנו מוסֵר לנו אינן השקפות אמיתיות, אלא השקפות "הכרחיות" כדי לקיים חברה תקינה או כדי שההמונים לא ישתגעו בסכלותם ובבהמיותם. ובמלים אחרות, תורת ה'-אלהים-אמת הינה תורת שקר ופלסתר!


והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ב, מז) אשר מעיד שתורתנו איננה תורת פלסתר:


"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא [השקר והמינות והאלילות], ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת ותחשבֵם תורה, כי התורות [=המצוות] הן אמת צרופה אם הובנו כראוי, אמר: 'צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם' [תה' קיט, קמד], ואמר: 'אֲנִי יְיָ דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים' [יש' מה, יט]".


והנה גם דברי רבנו במורה (ב, כג) בתארוֹ את הסיבה שגרמה למינים הללו לתעות:


"וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".


והעתקתי זאת כי כל החוקרים המינים הללו אוכלין ואף זוללין מן התורה, ומחפשים כל העת השקפות אשר יסייעו להם לקיים אורח חיים מערבי מתירני, וכן השקפות אשר יבצרו את מעמדם במגדל השן האקדמי – ותורת-האמת של רבנו טופחת על פניהם המפוטמים וחושפת את רשעותם ומינותם וגסות-רוחם, ושופכת אור על ישותם המאופסת שמתחת לגלימתם.


הייתכן שרבנו היה רוצח ומין מתועב
.pdf
הורידו את PDF • 164KB

246 צפיות8 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

8 Comments


נתי500
נתי500
Jun 06

ישר כח

זה דרכם כסל למו הם תמיד מנסים להציג את התורה על כלל חלקיה כאילו היא סותרת את עצמה, וכן הם תמיד מראים שיש גישות שונות בתנ"ך, והרמב"ם של משנה תורה ומורה נבוכים ואגרות זה בכלל לא אותו רמב"ם.

ואחתום במסקנה מחקרית קורעת מצחוק של רחל אליאור פרופסורית חשובה למחשבת ישראל

וכה דבריה:

יש הוכחה ניצחת לזה שחז"ל שנאו נשים, והיא שחז"ל ממש כפרו בנביאותה של חולדה הנביאה!

ויש ראיה מוחצת לכך! שהרי במסכת פסחים דף ז' כתוב: "וכי חולדה נביאה היא?".

חחחחחחחחחחחחחחחחחחח

"כי טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם".

Like

הערה לגבי קדמות או חידוש ממה שאני הבנתי:

האמונה בקדמות העולם כחומר שתמיד היה ולא התחדש בזמן מן הזמנים אינה סותרת את עצם מעשה הבריאה ו"חידוש העולם" אם מפרשים אותו כפי שהרמב"ם תיאר זאת ע"י "השפע האלוהי". זהו מושג מופשט ומסובך שאינו קשור בגשמיות בצורתה השטחית, ולכן לרוב האנשים יהיה קשה מאוד להבין ולקבל זאת. ומסיבה זו אני חושב שמושג החידוש המסורתי שנתפס אצל רוב האנשים (שתופסים את המציאות בעיקר בחושים הגשמיים) הוא עדיף.

Like
Replying to

כאשר אומרים על יסוד חידוש העולם שהוא "עדיף" על יסוד הקדמות, משמע ששני היסודות הם אמת או שקר, אלא ש"עדיף" מטעמים חינוכיים או אחרים כלשהם כפי שציינת להעדיף את חידוש העולם על-פני הקדמות.


ובמלים אחרות, הנך כופר ביסוד חידוש העולם, כי או שאתה מאמת את יסוד הקדמות ובזה הנך שולל למעשה את יסוד חידוש העולם, או שאתה כופר בשניהם וגם בזה אתה כופר ביסוד חידוש העולם.


זאת ועוד, כתבת כך על יסוד חידוש העולם: "עדיף מבחינה חינוכית או מבחינת מה שההמון יכול לתפוס, כל עוד זה אינו סותר את האמת ופוגע באמונה וביסודות האמונה", כלומר אתה למעשה אומר שיסוד חידוש העולם הוא יסוד שקרי, אלא שהוא עדיף מפני שהוא מה שההמון יכול לתפוס, וקבלתו איננה שוללת את יסודות האמונה --…


Like

תודה רבה יקירי, מיישב את הדעת ,רבנו בא לשלול את אלו שרוצים להגיד שכוונתו משתמעת לשתי פנים מהמורה , ולא לחינם חזר והוסיף שיסוד גדול הוא בתורת משה עניין החידוש , כלומר מי שמבין מהמורה שרבנו חזר בו ביסודות הדת (כאילו בדה אותם מליבו וזה מרתיח) ישר מתקבלת מסקנה 1 רבינו היה מזיד חלילה, שלא עיין כמו שצריך, וכבייכול בדה יסודות והמציא תורה ולא מדובר באיזה טעות אנוש שיכולה לקרות אלא ביסודות הדת, לדעתי חשוב לגשת למורה בצורה כזו של הבנה שרבנו לא סותר את דבריו שכתב במשנה תורה, אלא לנסות להבין איך הדברים משתלבים יחד אחרת כלומר שאין סתירה בינהם , ומי שמוצא סתירה משמע שלא הבין נכון את דבריו וההוחכה לכך היא שרבנו חזר והוסיף את עניין החיד…

Like

מאמר מאלף שלא משתמע לשני פנים, בדיוק כמו יסודות דתנו.


Like
bottom of page