האם יש עבודה-זרה בימינו?

האם יש עבודה-זרה בימינו? בראש הלכות עבודה-זרה פרק ג רבנו מבאר שכל מי שעובד עבודה-זרה ברצון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה – נסקל. בהלכה ב שם רבנו קובע שיש סוגים ומינים רבים של עבודה-זרה בעולם, ולכל אחת מהן יש סוג עבודה ייחודי לה. מזאת אנו למדים, כי עבודה-זרה אינה עניין קבוע לאלילים מסוימים, אלא, מדובר במושג רחב מאד אשר כולל כל הערצה ועבודה לכל גורם מבלעדי ה' יתעלה, וכמו שאומר רבנו בספר המצוות:


"הראשונה ממצוות לא תעשה, היא האזהרה שהוזהרנו מלהעלות על דעתנו שיש אלהות לזולתו יתעלה, והוא אמרוֹ – יתרומם מלייחס לו אמירה – 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי' [שמ' כ, ב]".


נמצא, שכל המייחס אלהות למאן-דהו מבלעדי ה' יתעלה יוצר לעצמו עבודה-זרה! וכיצד אדם מייחס אלהות לגורם מבלעדי ה' יתעלה? ובכן, אם הוא מעריץ ומרומם ומפרסם את גדולתו ומשמעתו של מאן-דהו מבלעדי ה' יתעלה, או שהוא עושה אותו אמצעי להגיע דרכו לה' יתברך, או אפילו שהוא רק מכוון את מחשבות היראה וההערצה כלפיו – הרי שהוא יצר לעצמו עבודה-זרה! והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת:


"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: "כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".


כל-שכן כשהתועים מייחסים לאליליהם כוחות רוחניים נסתרים לידיעת העתידות, או כוחות מאגיים להועיל לבני האדם, או שהם סבורים שאליליהם אינם טועים לעולם ושאסור לבחון את דבריהם, או שהם גדולים ממשה רבנו, או שהוא ירא מהם יראת אלהות, וכל כיו"ב – כל אלה ודומיהם עובדי אלילים אילמים. ואצרף דוגמה, זכורני פעם שגיניתי את שיקוץ קנייבסקי בפני אחד מעובדי האלילים האורתודוקסים, כאשר הוא שמע את דבריי הוא הזדעזע ואמר: ששש... שקנייבסקי לא ישמע אותך... כאילו קנייבסקי בוחן כליות ולב ויודע את הנסתרות, אך כאשר הוא שומע שהכופרים החילוניים מברכים את ה' יתעלה הוא מקבל זאת בשלוות נפש.


והנה לפניכם דוגמה נוספת משיקוץ קנייבסקי אשר גם לאחר מותו ממשיך לגרום נזק עצום לעם-ישראל, ויש עוד רבות כאלה באתר רודפי הבצע "קופת העיר", כותרת המודעה היא: "השטר הנדיר שנכתב ונחתם על ידי מרן שר התורה זצוק"ל", והנה קטע מלשון המודעה:


"רגע לאחר ימי השבעה על הסתלקותו של רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זיע"א, וב'קופת העיר' מצאו מספר שטרות נדירים הגוזרים בריאות ואריכות ימים ושנים שנכתבו על ידי מרן. [...] נותרו שטרות בודדים וזה ההזדמנות האחרונה שלכם [...] בשטר הנדיר שהפך לשיחת היום בעולם היהודי כתב רשכבה"ג זיע"א: 'ברכת הבית. בזכות תרומתכם הקבועה לצדקת קופת העיר – תמלא בתיכם בברכת השם. ותזכו לבריאות איתנה, ואריכות ימים ושנים טובות. ותינצלו מכל מיני צרות. ותזכו לישועות גדולות. חיים קניבסקי'. אתם מבינים מה רשום כאן? אתם קולטים מה מרן שר התורה גזר בזמנו על כל אותם אלה שייענו לקריאתו? קראתם נכון. הוא גזר בגזירה של מעלה [!] כי העושים את תרומתם קבע לקופת העיר יזכו שביתם יתמלא בברכת השם. אם לא די בזה הוא הוסיף כי התורמים יזכו לבריאות איתנה, אריכות ימים ושנים טובות, ובעיקר: 'תינצלו מכל מיני צרות'".


וזאת עבודת אלילים מובהקת למתים, כאילו יש בכוח גזירתו של קנייבסקי להועיל לחיים. אגב, אם תהיתם כמה השטר הזה עולה, ובכן לא פחות מ-4320 ש"ח (ניתן לפרוס לתשלומים). והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ג, יא) לפיו כל מי שמדמה שאלילו, החי או המת, מֵטיב לו בכל סוג של הטבה עובד עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה! וכֹה דברי רבנו שם:


"העובד עבודה-זרה מאהבה, כגון שחשק בצורה מפני מלאכתה שהייתה נאה ביותר, או שעבדהּ מיראתו לה שמא תריע לו כמו שהן מדמים עובדיה שהיא מטיבה ומריעה: אם קבלהּ עליו באלוה – חייב סקילה, ואם עבדהּ כדרך עבודתה או באחת מארבע עבודות מאהבה או מיראה – פטור [מסקילה אך עובר על לאו וחייב מלקות מן התורה וכפי שנלמד לקמן]".


למדנו אפוא, שמי שעבד עבודה-זרה מתוך תקווה שהיא תיטיב לו עובד עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה! רק אם התועה עבדהּ מתוך אהבה או יראה ללא בקשת תועלת – פטור מסקילה, ועדיין עוונו חמור שהרי הוא בגדר עובד עבודה-זרה ומחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא.


ובימינו, התועים הנבערים אשר נוהים אחרי האלילים והאטִּים, הלא המה גדולי האסלה, כולם עובדי עבודה-זרה, והם שוגים בעבודה-זרה בכל התחומים והמאפיינים שצוינו לעיל: הם גם מעריצים ומרוממים את גדוליהם באופן פגאני, הם גם מכַוונים את מחשבותיהם להם, הם גם נושאים עיניהם לגדולי האסלה שיושיעום מצרותיהם במקום לפנות לה' יתעלה שמו, והם גם מייחסים להם כוחות מאגיים על-טבעיים לידע את הנסתרות ולהשפיע על המציאות.


לכל זאת יש להוסיף שהם גם עובדים אותם בפועל! שהרי לא רק שהם מעריצים אותם במחשבתם, אלא שהם גם מרוממים אותם בכל אופני הכיבוד והיראה: מפארים אותם בפיהם, משתחווים לעומתם בעת נישוק ידם, קמים לכבודם, נשמעים להוראותיהם בעיניים עצומות (אפילו על שמאל שהוא ימין וכו'), ומתייחסים אליהם כאל אלהים עלי אדמות. והחמור ביותר לדעתי: הם אינם מוכנים בשום-פנים-ואופן לבחון את דברי אליליהם שמא הם טעו ושגו, וזה יחס ברור ומפורש לאליל, וכך נוהגים הנוצרים ביש"ו ובכל כומריהם הבכירים המושחתים.


ולכאורה ניתן להקשות על קביעתי זו מפסק רבנו לקמן ולטעון שפיאור גדולי האסלה בדברים אינו בגדר עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה, אלא רק עוון של לאו שחייבים עליו מלקות.


והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ג, יב):


"המגפף עבודה-זרה, והמנשק לה, והמכבד והמרבץ לפניה, והמרחיץ לה, והסך והמלביש והמנעיל, וכל כיוצא בדברי כבוד האלו – עובר בלא תעשה, שנאמר: 'וְלֹא תָעָבְדֵם' [שמ' כ, ה; דב' ה, ח], ודברים אלו בכלל עבודה הן, ואף-על-פי-כן אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש. ואם הייתה דרך עבודתה באחד מכל הדברים האלו ועשהו לעבדהּ – חייב".


ובכן, מסוף ההלכה הזו עולה, שבמקום שהערצת האלילים בדברי שבח היא עבודתם – חייבים סקילה על עבודתם! וכך הוא המצב ביחס לגדולי האסלה, שהרי מהות עבודתם היא קבלת מרותם וסמכותם האלהית, דהיינו להודות בגדולתם ועליונותם המדומה, עד-כדי-כך שכל מי שכופר בגדולתם האלהית המדומה הוא בגדר אפיקורוס וכופר בעיקר! ובמלים אחרות, הפולחן שנערך סביבם הוא בראש ובראשונה פולחן אישיות, והאמצעים לכך היא החדרת החובה לרוממם ולפארם בדברי חנופה, עד שכל מי שלא עושה כן, מסומן כאויב כסכנה וכמטרה.


לסיכום, אלילי ימינו הינם גדולי האסלה שמייחסים להם אלהות וכוחות על-טבעיים, ועבודתם היא כל סוגי ומיני אופני הכיבוד היראה וההערצה, כגון נישוק ידו של האליל או קימה וקידה לפניו או הילולו ופיאורו בדברי חנופה ורוממות, או רכישת מוצרים שהוא האציל עליהם מ"כוחו הרוחני" ואשר נועדו להשפיע שפע גשמי על המשתמש בהם, או לתרום להם או לקופות הצדקה שהם ממונים עליהם מתוך מחשבה שהם יועילו ויושיעו אותנו, בחייהם או במותם.


כל אלה לדעתי הם בגדר עבודות שחייבים עליהן סקילה, כי כך היא דרך עבודתם של גדולי טחורי האסלה למיניהם: הפיכת גדולי האסלה לאלילים באמונה שיש להם "כוחות רוחניים", והערצתם וכיבודם בכל מיני דרכים שנועדו לבסס ולרומם את מעמדם כאלילים בשר ודם.


והנה לפניכם גם דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה פרק א (א–ב):


"בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול, ונבערה עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו, הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם ונתנם במרום – חלק להם כבוד, והן שמשין המשמשין לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד. וזהו רצון האל-ברוך-הוא, לגדל ולכבד [כלומר שאנחנו נגדל ונכבד] מי שגידלו וכיבדו [ה' יתעלה], כמו שהמלך רוצה לכבד [=שנכבד] עבדיו העומדים לפניו, וזה הוא כבודו של מלך.


כיוון שעלה דבר זה על ליבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולם, כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה – וזה היה עיקר עבודה-זרה. וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרין שאין שם אלוה אלא כוכב זה – הוא שירמיה אומר: 'מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ, וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא' [י, ז–ח] – כלומר, הכל יודעים שאתה הוא האל לבדך, אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא".


נשים לב לדברי רבנו המטלטלים: "כיוון שעלה דבר זה על ליבם [...] ולשבחם ולפארם בדברים [...] כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה – וזה היה עיקר עבודה-זרה".


ומדוע הנני מדגיש זאת? מפני שגדולי האסלה מחדירים את ההזיה שחובה לשבח ולפאר אותם באופנים אליליים מובהקים, כגון חגיגות האדמו"רים בהן מאות עובדי אלילים קופצים לפני האליל הכעור שמתנועע על הבמה, או כגון הפצת הזיות מאגיות פלאיות ביחס לגדולי האסלה, כאילו הם אלילים אשר יש בכוחם לידע את הנסתרות או כוחות על-טבעיים לשדד את מערכות הטבע בכל מיני נסים דמיוניים, וכאילו הם כאלהים שהרי הם אינם טועים ושוגים לעולם...


כל-שכן וקל-וחומר כאשר מדובר בגדולי אסלה שהם מינים וכופרים שהרסו את דת משה: במה שהפכו תורת אלהים לקורדום חוצבים, השחיתו לחלוטין את יסודות המחשבה שקיבלנו ממשה רבנו בהר סיני, ועיוותו וסילפו וזייפו את עולם ההלכה היהודי והפכוהו לפרו-נוצרי.


ואם יטען הטוען, והלא כל המינים וצאצאיהם מצהירים שהם עובדים לאלהים! הייתכן שהם עובדי אלילים? ובכן, התשובה היא כן! והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, א):


"עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך [...] ולא כוכב [...] ולא אחד מכל הנבראים [...] ואף-על-פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד עבודה-זרה".


ובעניין העבודה לה' לצד העבודה לגדולי האסלה נצרף גם את דברי רבנו במורה (א, לו):


"ואתה יודע, שכל מי שעבד עבודה-זרה, לא עבדהּ מתוך הנחה שאין אלוה זולתה, ולא דימה אדם מעולם בדורות שעברו, ולא יְדַמֶּה [אדם] מן [הדורות] העתידיים, שהצורה שהוא עושה מן המתכות או מן האבנים והעצים, אותה הצורה בראה את השמים ואת הארץ והיא המנהיגה אותם, ולא עבדום אלא על דרך שהם דְּמוּת לְדָבָר שהוא אמצעי בינינו לבין ה' [...] לכן [=בגלל שהם שגו בעניין יסוד העבודה והרוממות כאמור וסברו שיש להפנותו גם כלפי הנבראים, כדי שיתווכו בינם לבין ה' יתעלה], היה זה שהביא לכך שנתחייבו כליה, כמו שאמר הכתוב: 'לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה' [דב' כ, טז] [...] וקראם: 'אויבים ושונאים וצרים', ואמר כי העושה כן [=עובד ומרומם נבראים כדי שיהוו גשר ואמצעי בינו לבין ה' יתעלה] מקנא ומכעיס ומעלה-חמה".