דפוסי המינות של משנה תורה

עודכן: 7 באוג׳

במשך מאות רבות בשנים התבוננו הלומדים למיניהם על מפעלו של הרמב"ם דרך זגוגיתם העכורה של דפוסי משנה-תורה. כאילו לא די היה בשיבושי הדפוסים ובסילופיהם אשר הרחיקו רבים מהבנת ההלכה והמחשבה ומזיהוי דרך האמת, בנוסף לכך הועמסו על משנה תורה מאות פרשנים תועים מהובלים ועילגים, וחלקם אף הוחדרו והוצמדו כ"נושאי כלים".


הסיבה הראשונה שהם סופחו לספרי משנה תורה להרמב"ם היא סיבה כלכלית: כדי למכור ספר, ההוצאה לאור מעוניינת "להציע" כמה שיותר, כלומר כמה שיותר נושאי-כלים, כמה שיותר מלל, ובכך כביכול להשביח את המהדורה ולהופכה לאטרקטיבית יותר לרכישה.


הסיבה השנייה שהם הוחדרו היא כדי לטשטש את דרך האמת. כאשר אנחנו פותחים את הדפוס הידוע של משנה תורה, אנחנו מוצאים כמה שורות בכל עמוד מלשונו של רבנו (ואף השורות הללו מזוהמות בשיבושי המדפיסים והמגיהים האירופים), ומכל עבר ברחבי העמוד נוחתות עלינו מטר של אותיות ומלים קטנות, אשר מכזבות ומתעתעות להסתיר בקרבם חכמה מופלאה, בעוד שברובם המוחץ של הדברים מדובר בלשון עילגים שמכילה הזיות, הבנות משובשות, אריכות דברים, השקפות רעות, וסתם ערמות של הבלים על-גבי הבלים.


במלים אחרות, כאשר אדם מגיע ללמוד תורה-שבעל-פה מתוך מהדורות הדפוסים, הוא עלול לכלות שנים רבות בהזיות ובהבלים או בסתם אריכות דברים, וכל מה שיישאר בידו בסופן של אותן השנים הוא כמה הלכות בודדות, שהוא אולי הצליח לזכור בתוך מטר האותיות והמלים הקטנות העילגוֹת והמשובשות אשר נחתו עליו וטמטמו והממו את מוחו המיוגע.


שוו בנפשכם, אדם שבא ללמוד את הספר המזוקק משנה תורה ופותח ספר דפוס, לאחר שהוא משתבש בהלכה מסוימת מכל סיבה שהיא (אי הבנה, שיבושי דפוסים, דעות קדומות, הטעיות מכֻוונות של המינים, ועוד), הוא פונה למצוא דברי חפץ אצל נושאי-הכלים, אך מה הוא מוצא שם? דברי עילגות מייגעים וסתומים, ולעתים קרובות אף משובשים לחלוטין. אותו אדם יאמר לעצמו, אם נושאי הכלים ה"גדוילים" המפורסמים כל-כך קשים להבנה ולא ברורים, מה נאמר על הרמב"ם עצמו? כלומר, אם הפירושים לדבריו כל כך מייגעים ולא מובנים, כיצד אבין את דברי רבנו? מחשבה זו אף גוררת עמה מחשבות-הבל ביחס למעלתו הרוחנית של רבנו, ומטשטשת קשות את גדולתו וייחודו הבלתי-נתפש בעולם ההלכה והמחשבה היהודי. כביכול היה רבנו כשאר הפוסקים הוזי ההזיות שדבריהם לא בדיוק היו דבר דבור על אופניו...


קצרו של דבר, החדרת פרשנות-הבל בכמויות אדירות של זבל לתוך דפוסי "משנה תורה", גרמה וגורמת תמיד, ללא יוצא מן הכלל, להתרחקות מדרך האמת ולא להתקרבות אליה. ולא רק ספרי הדפוס של צאצאי המינים הזייפנים בווילנא הארורה, אפילו רמב"ם הטומאה של הפרונקל, אשר כבר הוציא מהדורה מדויקת לפי כתבי-יד (וזאת כדי למכור מהדורות חדשות של "משנה תורה" ולהפיק רווחים נאים ממכירת ספרי תורה-שבעל-פה) גם הוא דבק בשיטה הרעה הזו של העמסת אותם נושאי-הכלים המצחינים ואף החדירם לתורתו המשוכללת של משה רבנו. והכל נובע כאמור משאיפות מסחריות ומרדיפת בצע, וכן מתוך מגמה אשכנזית פרו-נוצרית עתיקה מאד לזייף ולטשטש את דרך האמת עד להכחדתה כליל מן העולם.


***

כך היה במשך מאות שנים, כל הלומדים למיניהם ואף תלמידי החכמים שבהם, כולם התבוננו על אורו הבוהק של הרמב"ם מבעד לזגוגית עכורה מאד-מאד, ובשל כך הגיעו לשיבושים חמורים כמעט בכל יסודות הדת, ובכל תחומי עולם ההלכה והמחשבה היהודי.


הראשון שהחל במלאכת הניקוי של הזגוגית העכורה היה יוסף קאפח, שוב ושוב בפירושו הוא מצביע על שיבושים קשים ולעתים אף מחרידים בדברי הפרשנים, אלא ששותפותו בממסד הכמורה האורתודוקסי הייתה בעוכריו וכמעט תמיד הוא בחר להכמין לטשטש ואף לזייף את גודל העוול שעשו לרבנו, וכן את עוצמת ריחוק ההוזים הללו ממשנת רבנו ומהבנת האמת.


ברם, אף שקאפח פסח על שתי הסעיפים כלשונו של אליהו הנביא, אין ספק שהוא החל במלאכת הזיקוק והטיהור, הוא זיהה שיבושים לא מעטים, והאדם הנבון אשר יקרא את פירושיו יוכל בהחלט לגלות טפח מצומצם מן האמת הקשה והכואבת, והיא: שכמעט כל התועים אשר מפורסמים כ"גדולי תורה", היו רחוקים מאד מדר