top of page

דפוסי המינות של משנה תורה

עודכן: 7 באוג׳ 2022

במשך מאות רבות בשנים התבוננו הלומדים למיניהם על מפעלו של הרמב"ם דרך זגוגיתם העכורה של דפוסי משנה-תורה. כאילו לא די היה בשיבושי הדפוסים ובסילופיהם אשר הרחיקו רבים מהבנת ההלכה והמחשבה ומזיהוי דרך האמת, בנוסף לכך הועמסו על משנה תורה מאות פרשנים תועים מהובלים ועילגים, וחלקם אף הוחדרו והוצמדו כ"נושאי כלים".


הסיבה הראשונה שהם סופחו לספרי משנה תורה להרמב"ם היא סיבה כלכלית: כדי למכור ספר, ההוצאה לאור מעוניינת "להציע" כמה שיותר, כלומר כמה שיותר נושאי-כלים, כמה שיותר מלל, ובכך כביכול להשביח את המהדורה ולהופכה לאטרקטיבית יותר לרכישה.


הסיבה השנייה שהם הוחדרו היא כדי לטשטש את דרך האמת. כאשר אנחנו פותחים את הדפוס הידוע של משנה תורה, אנחנו מוצאים כמה שורות בכל עמוד מלשונו של רבנו (ואף השורות הללו מזוהמות בשיבושי המדפיסים והמגיהים האירופים), ומכל עבר ברחבי העמוד נוחתות עלינו מטר של אותיות ומלים קטנות, אשר מכזבות ומתעתעות להסתיר בקרבם חכמה מופלאה, בעוד שברובם המוחץ של הדברים מדובר בלשון עילגים שמכילה הזיות, הבנות משובשות, אריכות דברים, השקפות רעות, וסתם ערמות של הבלים על-גבי הבלים.


במלים אחרות, כאשר אדם מגיע ללמוד תורה-שבעל-פה מתוך מהדורות הדפוסים, הוא עלול לכלות שנים רבות בהזיות ובהבלים או בסתם אריכות דברים, וכל מה שיישאר בידו בסופן של אותן השנים הוא כמה הלכות בודדות, שהוא אולי הצליח לזכור בתוך מטר האותיות והמלים הקטנות העילגוֹת והמשובשות אשר נחתו עליו וטמטמו והממו את מוחו המיוגע.


שוו בנפשכם, אדם שבא ללמוד את הספר המזוקק משנה תורה ופותח ספר דפוס, לאחר שהוא משתבש בהלכה מסוימת מכל סיבה שהיא (אי הבנה, שיבושי דפוסים, דעות קדומות, הטעיות מכֻוונות של המינים, ועוד), הוא פונה למצוא דברי חפץ אצל נושאי-הכלים, אך מה הוא מוצא שם? דברי עילגות מייגעים וסתומים, ולעתים קרובות אף משובשים לחלוטין. אותו אדם יאמר לעצמו, אם נושאי הכלים ה"גדוילים" המפורסמים כל-כך קשים להבנה ולא ברורים, מה נאמר על הרמב"ם עצמו? כלומר, אם הפירושים לדבריו כל כך מייגעים ולא מובנים, כיצד אבין את דברי רבנו? מחשבה זו אף גוררת עמה מחשבות-הבל ביחס למעלתו הרוחנית של רבנו, ומטשטשת קשות את גדולתו וייחודו הבלתי-נתפש בעולם ההלכה והמחשבה היהודי. כביכול היה רבנו כשאר הפוסקים הוזי ההזיות שדבריהם לא בדיוק היו דבר דבור על אופניו...


קצרו של דבר, החדרת פרשנות-הבל בכמויות אדירות של זבל לתוך דפוסי "משנה תורה", גרמה וגורמת תמיד, ללא יוצא מן הכלל, להתרחקות מדרך האמת ולא להתקרבות אליה. ולא רק ספרי הדפוס של צאצאי המינים הזייפנים בווילנא הארורה, אפילו רמב"ם הטומאה של הפרונקל, אשר כבר הוציא מהדורה מדויקת לפי כתבי-יד (וזאת כדי למכור מהדורות חדשות של "משנה תורה" ולהפיק רווחים נאים ממכירת ספרי תורה-שבעל-פה) גם הוא דבק בשיטה הרעה הזו של העמסת אותם נושאי-הכלים המצחינים ואף החדירם לתורתו המשוכללת של משה רבנו. והכל נובע כאמור משאיפות מסחריות ומרדיפת בצע, וכן מתוך מגמה אשכנזית פרו-נוצרית עתיקה מאד לזייף ולטשטש את דרך האמת עד להכחדתה כליל מן העולם.


***

כך היה במשך מאות שנים, כל הלומדים למיניהם ואף תלמידי החכמים שבהם, כולם התבוננו על אורו הבוהק של הרמב"ם מבעד לזגוגית עכורה מאד-מאד, ובשל כך הגיעו לשיבושים חמורים כמעט בכל יסודות הדת, ובכל תחומי עולם ההלכה והמחשבה היהודי.


הראשון שהחל במלאכת הניקוי של הזגוגית העכורה היה יוסף קאפח, שוב ושוב בפירושו הוא מצביע על שיבושים קשים ולעתים אף מחרידים בדברי הפרשנים, אלא ששותפותו בממסד הכמורה האורתודוקסי הייתה בעוכריו וכמעט תמיד הוא בחר להכמין לטשטש ואף לזייף את גודל העוול שעשו לרבנו, וכן את עוצמת ריחוק ההוזים הללו ממשנת רבנו ומהבנת האמת.


ברם, אף שקאפח פסח על שתי הסעיפים כלשונו של אליהו הנביא, אין ספק שהוא החל במלאכת הזיקוק והטיהור, הוא זיהה שיבושים לא מעטים, והאדם הנבון אשר יקרא את פירושיו יוכל בהחלט לגלות טפח מצומצם מן האמת הקשה והכואבת, והיא: שכמעט כל התועים אשר מפורסמים כ"גדולי תורה", היו רחוקים מאד מדרך האמת הישרה וממשנתו הזכה והצלולה של רבנו הרמב"ם. כי אם אינם מבינים את יסוד היסודות ועמוד החכמות במשנת רבנו, כל בניינם רעוע ומסוכן (ראו לדוגמה מאמרי: "האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?").


חשוב לציין, שלצד זיהוי לא מעט שיבושים, קאפח עדיין מעניק למינים ולצאצאיהם יחס של "מרנן ורבנן קדושי עליון", ועדיין מכשיר ליהנות מדברי תורה כמעט בכל אופן שיעלה על הדעת, שהרי משום "עת לעשות לה' הפרו תורתיך" ניתן להכשיר ליהנות מדברי תורה בכל אתר ואתר... כך שפועלו של קאפח הלכה למעשה נחל כישלון, כי מי שעיניו נתעוורו מִשּׁוֹחַד הממון והכבוד וטובות ההנאה, לעולם לא ירצה להבין את רמזיו החלקיים מאד של קאפח.


"כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם"


במשך מאות רבות בשנים חי אפוא העולם הדתי האורתודוקסי תחת עול ההנחה המעיקה והמייגעת, שלא ניתן להבין את הרמב"ם בלי נושאי-הכלים, ושהם חלק בלתי נפרד מרבנו, משל רבנו הוא תורה-שבכתב והם תרגום אונקלוס דהיינו תורה-שבעל-פה. אף אחד לא היה מסוגל לנתץ את האקסיומה השגויה הזו, כי כאמור אף אחד לא רצה לנתח ולפרק לגורמים את דברי המפרשים, לזהות את האמת, ולהאיר באורה לכל שוחרי הדעת מבקשי השם באמת.


תחת מוטות עולהּ של האקסיומה האירופית הפרו-נוצרית הזו, לימוד משנת הרמב"ם נותר למעשה תקוע במקומו במשך מאות רבות בשנים, שהרי לא ניתן להתקדם הרבה בלימוד הרמב"ם כאשר אנחנו משועבדים לשיבושים ולאי הבנות. שוב ושוב אנחנו ניתקע ושכלנו ימאן להמשיך הלאה "שמא אנחנו מחמיצים משהו", "שמא אנחנו לא מבינים", "שמא הכרעותיו של רבנו אינן מדויקות באמת", ושמא "לשונו הזהב" לא בדיוק נטולת סיגים ומהמוֹרים...


השקיעה והתעייה בשלל הספקות אשר החדירו לנו "נושאי הצלמים" הללו למיניהם, תקעה במשך מאות שנים את עם-ישראל בחשכת הגלות, ואף החדירה עוד ועוד השקפות הלכתיות ומחשבתיות משובשות ואליליות. עיוות משנת הרמב"ם חמור במיוחד, מפני שהרמב"ם הוא החכם האמיתי והיחידי שמסוגל לרומם אותנו לכינון "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמ' יט, ו), והיחידי שממשיך את מפעלו של אברהם אבינו וגדולי האומה האמיתיים, ושמוסר לנו את התורה-שבעל-פה שמסרו חכמים ע"ה איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה. לפיכך, ניתוץ נושאי הכלים ומחיית זכרם היא פעולה נחוצה והכרחית וחשובה מאין כמותה: כדי לעקור את הזכוכית העכורה, כדי להתבונן התבוננות חדה מעמיקה ומקיפה על דרך האמת, וכדי לפתוח את הצוהר לתקומתו הרוחנית של עם-ישראל (וראו: "חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית").


אין ספק שקאפח לא התכוון שביקורתו הפחדנית על "נושאי הכלים" למיניהם תוביל למסקנות המטלטלות הללו שפרשׂתי לפניכם, כי כאמור הוא היה עיוור מִשּׁוֹחַד כבד וממושך ונגעל במיוחד. קאפח לא תפשׂ, שאדם נבון שהתנער מן השוחד, שיחקור היטב אחר קצוות החוטים שהוא חשף, יגלה את עומק הריקבון והמינות שאחזו בו ובעם-ישראל במשך אלף השנים האחרונות. ברם, כאמור, קאפח חשף רק את השכבה הראשונה של עולם השקר וההתעיה, הוא גירד אותה באופן הססני וחששני מאד, העז לחשוף רק כמה מקצוות החוטים, ותמיד דאג לכסות על ממצאיו באמירות של הערצה נגעלת כלפי המינים וצאצאיהם "אדירי העולם"...


אך בעבורי זה היה מספיק, לא נתתי לתעתועיו של קאפח ולכיסוי ממצאיו החלקיים מאד לעוור את עיניי ולטשטש את דרך האמת. המשכתי לחקור ולדרוש, משכתי ללא מורא את קצוות החוטים שקאפח חשף, חקרתי ובדקתי לעומק אחר מקורם הנרפשׂ, ואף מצאתי חוטים רבים מאד נוספים אשר מעידים על סכלות ומינות שאחזה ופשׂתה בקרב "חכמי ישראל" המטומטמים והכסילים שהוליכו אותנו שולל באלף השנים האחרונות, ולעברי פי-פחת.


תובנה זו הייתה חשובה מאין כמותה בעבורי, מפני שהיא שחררה אותי להבין דברי אמת! היא הסירה מעלי את עול הכבלים וכובד העבותות של הסכלות, שכבות על גבי שכבות של הזיות ומינות, ושחררה את מחשבתי להבין ולראות את המציאות נכוחה. אולם, במשך מאות רבות בשנים, לומדי "משנה תורה" היו מביטים על מטר האותיות המבלבל והמייגע שהקיף את דברי רבנו, והיו משועבדים לתחושה המתעתעת שיש משהו שעוד לא הֵבַנּוּ במשנת רבנו, שיש משהו שוודאי החמצנו, או שאולי הקב"ה נטע בנו סכלות טבעית מובנֵית שאין לה תרופה...


אז זהו, שאין כלום כי לא היה כלום ולא יהיה כלום, הבל הבלים הכל הבל, אין במפרשי רבנו המהובלים כמעט מאומה! הנזק שהם גרמו וגורמים לדרך האמת עצום אלף-מונים על התועלת הזעומה בהבאת המקורות לדברי רבנו לצד פרשנות עילגים ושיבושים רבים. יש לנתץ ולשבֵּר ולהרוס את מצבותיהם, ולעקור את טומאתם וצלמיהם מתוך היכל האמת של רבנו הטהור.


אגב, תמוה מאד בעיניי כיצד במשך מאות רבות של שנים, לא הוציאו מהדורה מדויקת של משנה תורה להרמב"ם לפי כתבי-יד מהימנים. נראים הדברים אפוא, שהיו שהעדיפו להשאיר את רבנו הרמב"ם מאחורי הזגוגית העכורה, כדי שלא תתגלה פסולת הסיגים שבידיהם...


אכן, נתקיימה בעם ישראל בעוונותינו נבואת ישעיה במלוא עוזה (כט, יד): "לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר".


תועלתם היחידה של נושאי הצלמים


כמו שרמזתי לעיל, יש תועלת מסוימת בפרשנותם של "נושאי הצלמים והפסילים" הללו, וכמו שבאסלאם יש תועלת באמונת הייחוד וברדיפת הצדקה, וכמו שבנצרות יש תועלת בעצם האמונה במציאות ה' יתעלה, ובהטפה למידות נעלות ולסובלנות. כך גם יש תועלת מסוימת בנושאי הצלמים הללו, והיא: הבאת המקורות לדברי רבנו אשר הביאה לסתירת חלק ניכר מעלילות המינים האירופים וצאצאיהם, אשר טענו שרבנו כתב את ספריו ללא ציון מקורותיו, מפני שהוא המציא דינים משובשים לפי אי-הבנתו ושרבוט עטו, ובמלים פשוטות: הם האשימו את רבנו בסילוף התורה-שבעל-פה. את השקר הזה הצליחו "נושאי הצלמים" לסתור במידה רבה, עד שבימינו אין כמעט אדם שמעז להעליל על רבנו שהוא זייף והגה מליבו את פסקיו.


דרך אגב, הסיבה המרכזית להתגוללותם השקרית של חכמי-יועצי-אשכנז על רבנו היא: שכמו המן הרשע בשעתו, היה להם קשה מנשוא שרבנו הספרדי לא כרע והשתחווה לגדולתם המדומה של כומריהם הטיפשים, ואף העז לחשוף את מינותם וסכלותם ומתח ביקורת חדה נוקבת וקטלנית על רשעם, ואת כל זה עשה להם איזה "פרענק" קטן שהיה נאמן באופן מוצהר למקורו הטהור: "אני משה בן מיימון הספרדי"... מפעלו האדיר של משה הספרדי, יחד עם קריאתו בשם ה' אל עולם לדרך האמת הממו אותם, ופגעו באופן קשה מנשוא בגאוותם.


ולימים, הוכח מי הם אבי-אבות-הזייפנים והסלפנים הלא המה חכמי-יועצי-אשכנז, הם, אשר העלילו על רבנו במשך מאות רבות בשנים שהוא סטה מדרכה של התורה-שבעל-פה. אולם, כיום ברור לכל בר דעת, שהם-הם הסוטים מדרך האמת הישרה, ואילו רבנו הקדוש היה ישר ונאמן למסורת התורה-שבעל-פה שקיבלנו מידי מעתיקי השמועה חכמי המשנה והתלמוד ע"ה. וחשוב להבין, כי העלילה הזו על רבנו לא רק שהיא הייתה שקרית, היא גם נועדה להסתיר את מינותם וסכלותם, דהיינו את הסיבה האמיתית לייסורי הגלות הקשים שהיכו בעמנו.


והסיבה האמיתית אינה סטייתו של רבנו חלילה, אלא סטייתם של חכמי-יועצי-אשכנז. הרשע והפשע שאחזו בהם, רדיפתם אחר הבצע והתאוות, חשקם ותשוקתם להידמות לגויים אשר סביבותיהם, וזיהום דת משה בבצע ובהשקפות פרו-נוצרית עד להחרבתם כליל של כל יסודות הדת המחשבתיים הטהורים שמעצבים את ייחודו של עם-ישראל. וכדי להעמיד את שקריהם ומינותם ורמיסת יסודות הדת הטהורים, הם עיוותו ושיקצו גם את עולם ההלכה, שיבשו וסילפו את מצוות התורה והלכותיה, והחדירו מנהגי תועבה ואלילות רבים, עד שגדשה הסאה והקב"ה היכה אותם מכת אכזרי, ונתקיימו בהם כל מוראות התוכחות שבתורה, ואחד מן הגויים הניס אלף ושניים מהם הניסו רבבה, והוליכום כצאן לטבח על כל מעלליהם ופשעיהם.


"אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַייָ הִסְגִּירָם" (דב' לב, ל).


זאת אפוא התשובה לשאלה כיצד מיליונים הלכו כצאן לטבח ללא שום התנגדות.


הנצחת הבערות בפירושו של קאפח


למרות שלעתים קאפח חושף את השכבה העליונה של עולם השקר (וממהר כאמור לכסותה ולטשטשה בדברי הערצה וכניעה למינים ולצאצאיהם), פירושו ל"משנה תורה" מנציח את הבערות והטמטום. קאפח מייגע אותנו לא רק ב"נושאי הכלים" שהמינים וצאצאיהם החדירו למהדורת הדפוסים, הוא מוסיף עליהם עשרות פרשנים כסילים ומגוחכים, כאילו יש מעלה באריכות הדברים ובעיבוי הספרים. ויש סתירה פנימית באישיותו של קאפח: מצד אחד הוא חושף זרעים של אמת, אך מצד שני הוא מוסיף הבל וחותה בגחלים מתחת לקלחת הבערות שאחזה בעם-ישראל באלף השנים האחרונות. הפרעת הזהות הזו של קאפח מוסברת בתאוות הבצע שאחזה בו במשך יובל שנים, כך שמצד אחד הדהדו בו דברי רבנו והמסורת האמיתית של התורה-שבעל-פה, אך מצד שני הכסף, הכבוד ושׂררת-הכמורה החריבו את נפשו.


ברם, מעז יצא מתוק, קאפח התכוון שנעיין בכל פרשני רבנו ונעמיק ונשקע בסכלות ובבערות, אך בפועל, התלמידים הנבונים והנקיים מן השוחד אשר מעיינים בדבריו, מצליחים להבין, שכל אריכות הדברים הזאת מיותרת ומזיקה! וכמו שנוהגים לומר בצבא: חדל קשקשת ברשת!


ושמא תובנות אלה הובילו למחיקתם למעשה של "נושאי הכלים" של הרמב"ם בדורנו! לאט-לאט הופיעו עוד ועוד מהדורות של "משנה תורה" שביערו מקרבם את "נושאי הכלים". אמנם, לא מתוך תיעוב או הכרה בכך שמדובר בהזיות שמרחיקות אותנו מדרך האמת ומנציחות את ההבל והבערות, אלא מתוך הבנה שדבריהם אכן מיותרים, ובעיקר מתוך השאיפה לעשות רווח כלכלי ולקנות יוקרה עולמית – עד שכמעט אין מי שלומד בימינו את הספר "משנה תורה" יחד עם "נושאי הכלים" הללו, וכל הפינצ'רים והצ'יוואוות למיניהם נזרקו לפח האשפה.


האקסיומה נותצה!


המהדורות הללו הוכיחו מעל לכל צל של ספק, שבמשך מאות רבות בשנים היינו משועבדים לאקסיומת המינות האירופית שהנציחה את הסכלות והבערות, ואשר לפיה אי-אפשר ללמוד ולהבין את הלכות "משנה תורה" ללא נושאי הכלים החמוֹרים למיניהם. המהדורות החדשות הוכיחו שאין שום צורך בנושאי-הכלים הללו כדי להבין את דברי רבנו! וגדולה מזאת הם הוכיחו! והיא, שכדי ללמוד ולהבין את משנת הרמב"ם באמת, יש הכרח להתנתק מנושאי הכלים הללו שלא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, מפני שהם לעתים קרובות השחיתו בכליהם הגסים את משנת רבנו, היכו ופצעו, ואף חרשו במחרשות של ברזל את משנת רבנו הזכה והצלולה.


מוציאי המהדורות הללו למיניהם ביטלו אפוא הלכה למעשה את האקסיומה הישנה שטענה, שאי אפשר להבין את הרמב"ם ללא נושאי-הכלים ושהם הכרחיים להבנת פסקי הרמב"ם. אין לי ספק שהם לא התכוונו לכך, וברור שהם יכחישו שזו כוונתם שהרי הם סוחרים בדת משה, אך בפועל האמת הזו צומחת ועולה ומאירה מתוך מהדורותיהם המדעיות השונות.


אמנם, הפירושים הקצרים שבמהדורותיהם עדיין נגועים פה ושם בהשקפות רעות שמוצאן בקרב המינים וצאצאיהם, ועדיין הם מטשטשים את האמת או מכסים עליה, אך כמה נזק הם כבר יכולים לגרום? הם קצרים! ועל-אף שיבושיהם פה ושם, אין מה להשוות בינם לבין "נושאי הכלים" המהובלים שהחריבו את דרך האמת והנציחו את השקר הבערות וההזיות.


ולדוגמה לשיבושיהם ראו את דברי שטיינלֵץ במבואו לספר המדע מהדורתו, וזה לשונו:


"אף שמשנה תורה נועד במקורו להיות ספר הלכה למעשה, ואף שהרוב המוחלט של פסקיו התקבל להלכה, מכל מקום אין הלומד בן זמננו יכול לסמוך עליו למעשה, עד שיידע ביחס לכל פסק ברמב"ם כיצד נוהגים בו הלכה למעשה".


ולדוגמה לשיבוש חמור ראו מאמרי: "מדוע יוחאי קבילי מתיר ליהנות מדברי תורה?".


"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).


בתמונת שער הרשומה: איור בית דפוס מהמאה ה-16 או ה-17.

המכבש עצמו משמאל. אחד המדפיסים מושח את הגלופה (שמונחת על מסילה) בדיו, בעזרת כריות עור.

בימין התמונה הסדר מסדר את הטקסט, אותו הוא קורא מכתב היד, להדפסת הגיליון הבא.

דפוסי המינות של משנה תורה
.pdf
Download PDF • 148KB

433 צפיות6 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page