"גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ"


לדעת הרמב"ם, ארבע מטרות היו לרב אַשֵׁי בחיבור התלמוד: א) ביאור המשנה; ב) פסיקת ההלכה; ג) ביאור הכללים והראיות שבהם חידשו דינים מן המשנה בכל דור ודור, וציון הגזירות והתקנות שנעשו מימי ר' יהודה הנשיא ועד חתימת התלמוד; ד) עיון בדרשות חכמים.

הרמב"ם בהקדמתו לפירושו למשנה בעמ' יט, מאריך בביאור מטרת חכמים בדרשותיהם. הוא מזהיר אותנו לבל נטעה לסבור שעניין הדרש שהובא בתלמוד הוא "קל חשיבות או שתועלתו מעטה", אלא הוא "לתכלית גדולה מאד", הואיל והוא "כולל מן הרמזים העמוקים והעניינים הנפלאים, לפי שאם יעיינו עיון מעמיק באותן הדרשות, יובן מהם מהטוב המוחלט מה שאין למעלה ממנו". ברם, אם נתבונן בדרשות חכמים במבט שטחי, כלומר "בפשוטם, תמצא בהם נגד המושׂכל מה שאין למעלה ממנו".

מדוע הסתירו את החכמה?

הרמב"ם מוסיף ומסביר שם, שחכמים הסתירו את החכמה מכמה סיבות: "האחת לעורר הבנת הלומדים, וגם לָשׁוֹעַ עיני הכסילים אשר לא יוּאָרוּ ליבותיהם לעולם, ולוּ תוּצע לפניהם האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם [...], לפי שאין שִׂכלם שלם עד כדי לקבל את האמת על בּוּרְיָה [...], וּלמד על ענין זה ממאמר שלמה 'דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ' [שיר השירים ד, יא], ופירשוהו [...] שהמושגים הערֵבים, שהנפש מתענגת בהם כעונג חוש הטעם בדבש וחלב, ראוי שלא ייאמרו [...] וזהו אמרו 'תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ'".

"גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ"

בהמשך דבריו, הרמב"ם מלמדנו שראוי לאיש האמת לשאוף תמיד להבנת המושגים הערֵבים הללו: "ואם הסיר ה' המסך מעל לֵב מי שרצוי לפניו, אחרי שהכשיר עצמו בלמודים, יבין מהם לפי כוח שכלו. ואין לאדם לעשות עם הלימוד וההשתדלות בְּעֵסֶק התורה, אלא לכוון את לבו לה', ויתפלל לפניו ויתחנן שֶׁיְּחָנֵּהוּ דעת וְיַעְזְרֵהוּ, ויגלה לו הסודות הכמוסים בכתבי-הקודש, כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן והוא אמרו 'גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ' [תהלים קיט]".

מוּסָר הרמב"ם לדרשנים

הרמב"ם בהקדמתו לפרק חֵלֶק בעמ' קלו מגלה את דעתו ביחס לדרשני ימיו, ונראה שכדאי שדרשני ימינו יתנו דעתם על דבריו המאלפים: "וממה שאתה צריך לדעת, שדברי חכמים ע"ה [בדרשותיהם] נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה [...] מבינים אותם כְּפִשְׁטָם [...], ולא עשו כן אלא מחמת סִכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...], ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הַזָּרוּת, עד כדי שאם תספרנו כְּפִשְׁטוֹ להמון העם, כל שכן ליחידיהם, היו נדהמים בכך ואומרים 'היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים?'".

מחשיכים את זוהר התורה

והרמב"ם ממשיך: "והכת הזו רחמנות על סִכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השִפלות [...], וְחַי השם כי הכת הזו מאבּדים הדר התורה ומחשיכים זהרה [...], ודורשים [...] דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה [...], ומי ייתן ושתקו כיון שאינם מבינים, 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה]. ודורשים בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה".

תפיסת הדרשות בימינו

מן המפורסמות כי מנהג הדרשנים בימינו, ללמֵּד לעם את דרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם. ולא אחת אנו נתקלים בדרשן בעל חזות רבנית מהודרת, שמתבקש לומר "דברי תורה" באירועים שונים, ובמקום דברי תורה אנו שומעים הזיות והבלים למכביר. ולא רק דרשנים, לא אחת שמעתי רבנים בעלי שֵׁם, מגדולי רבני ארץ-ישראל, אלה שאומרים עליהם שאינם טועים לעולם, שמסבירים לעם את דרשות חכמים כפשוטם! אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה! האין מחשבה בעם ישראל? האין חכמה ודעת בקרב נושׂאי הדת? הייתכן שגם בדורנו קמה וניצבה נבואת ירמיה "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי"? ומדוע קריאתו המהדהדת של אברהם אבינו "בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" לא נשמעת בבתי-המדרשות של עולם התורה?

יהי רצון מלפני ה' יתברך שנזכה לראות בימינו את הדר התורה וזהרה במלֹא הוד יפעתה וכלילות שלמותה, "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג, ט).


#חינוך #צדק #שכל #לימודתורה

14 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!