הנפש לפי הרמב"ם

יש נקודה חשובה להמשך דיון בכיוון זה, והיא שיש לקרב את מחללי השבת בפרהסיה, וגם לנסות

להציל יהודים אשר נתפסו ברשת צאצאי המינים. מסקנת דברי: שיש להיזהר מלהתייאש מלהשיב את זרע ישראל אל דרך האמת ולגמור פונים בחמלה יתרה אל העמים השונים וברצון לקרבם, שזה רצוי פחות.

ברשותכם הייתי רוצה לחדד יותר את ההבדל בין היהודי לגוי.

אלו דברי מארי אדיר לעיל:

"לכל בני האדם יש נפש, ואין הבדל בעניין זה בינינו לבין אומות העולם, אלא שעם ישראל קיבל על עצמו לקדש את הנפש ללטש ולשכלל אותה בהתרחקות מן הבהמיות ובמסע ההתקרבות לאל אחד ולהשארות הנפש לאחר תום חיי הנשמה."

"מה שמייחד אותנו מן הגויים אינו הנפש, כי לכולנו ניתנה אותה נפש, אלא החינוך והתורה שמדריכה אותנו לחיים מוסריים וערכיים".

יוצא לכאורה שאם גוי יעבוד על עצמו כדבעי הוא יכול לקנות את כל השלמויות שיכול לקנות יהודי. קצת קשה לי לתפוס את הנקודה הזאת.

אשמח אם מארי והחברים יוכלו להרחיב יותר בנושא, אולי ממקורות נוספים בכתבי רבינו, או מקורות מוסמכים אחרים.

ברוכים תהיו!

נראה לי כי התפישה של התניא הינה תפישה נוצרית, כאילו יש לאדם שני יצרים שנלחמים בהם, והם אינם תלויים באדם. ובמלים אחרות, אם ייצר הרע ניצח את ייצר הטוב, האדם אינו אשם בכך כי ייצר הרע או השטן התגבר עליו. תפישה כזאת מובילה להתנערות מאחריות על פשעים ועוונות, ומצדיקה אותם גם להבא.

ביהדות או אצל משנת הרמב"ם, החומר של האדם הוא זה אשר מושך את האדם לשפלות הבהמיות, והחומר הזה הוא של האדם ואינו מחוץ לו, ועל האדם חלה החובה הקדמונית לכבוש את יצרו על-ידי שכלו ולא להימשך אחר בהמיותו:

"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בר' ד, ז).

ציטוט: "על פי התניא לאדם שני יצרים הנלחמים ביניהם".

האם הרמב"ם לא מכיר במושג "יצר טוב"???

הדברים יותר עמוקים ממה שנראה, וצריך להיזהר מליפול בשטחיות.

כפי הנראה בינתיים, לא יתפתח כאן דיון רציני. תודה לכל העונים.