תוצאות החיפוש

יָשׁוּד צָהֳרָיִם – זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם בין אדם בין בהמה ובין חיה, כיצד עשוי ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה מתוך מצחו, והוא שולט משבעה-עשר בתמוז עד תשעה-באב, לפיכך כתיב: מִקֶּטֶב

, הוא אינו כעס אמיתי, אלא כעס חיצוני בלבד, אשר מטרתו היא מטרה חינוכית, ואינו נובע ממידה רעה או מזעם עצור

ברור כשמש שכל זה מדרש שתכליתו לרומם את מצות המילה, וללמד אותנו שהיא מצוה כל-כך נעלה ונשׂגבה, עד שלעתים עשוי אבשלום, עלינו להקדים וללמוד את המשנה בסוטה (א, ח): "אבשלום התגאה בשערו – לפיכך נתלה בשערו; ולפי שבא על עשר פילגשי אביו – לפיכך נתנו בו עשר לונכיות, שנאמר: 'וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב

אולם, מה שאומר רבנו: "ואז לא נחדל מלדרשו [=לא נפסיק להרהר בליבנו כיצד נגמלהו רע]", עניין זה קשור לאיסור ראובן שאמר לשמעון שְׂכוֹר לי בית זה, או השאיליני שור זה, ולא רצה שמעון.

מלחמת דת האמת בעבודה-הזרה בפירושו למסכת סנהדרין (י, א), רבנו הרמב"ם קבע את שלושה-עשר יסודות דת משה, והיסוד שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...] ונצרף גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת שבפירושו לפרק חלק: "וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות והנה לפניכם שוב דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת: " והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי שהמתים מודעים למצבם הקשה עלולה לעורר את החיים לתשובה, שמא האדם שנדמה לו שאבותיו יודעים ומתבוננים במעשיו, עשוי

דיקטטורי ודורסני כמלכֵי הגויים (ניסו ונכשלו, הקב"ה הפר עצתם וקלקל מחשבתם), ושיש בה מערכות משפט שמצילות עשוק

ודינו של הסותר או המוסיף על מסורת התורה-שבעל-פה חמור מאד, והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד התשיעי משלושה-עשר בשנת בצורת או בשנה גשומה, אלא באיכות הקרקע, והיא זו שגורמת לשינוי צורת החיטים לזונין, ועניין זה אינו קשור

מקור המנהג מנהג זה מופיע לראשונה ב"אוצר הגאונים" (יומא, עמ' 62), וכך נאמר שם: "כעשרים יום או כחמשה-עשר הזיות ששרבט את ההבלים הללו שנקראים "תשובה", וכמו שראינו במאמרים אחרים שהאיֵ "גאון" היה ממכשירי הספר "שעור נמצאנו למדים, שאין להישען על נוסחן של התשובות ב'שערי תשובה' המודפס – במיוחד במקומות שהרעיון קשור ליסודות

כל אלה יגרמו למשכילים הללו בסופו-של-דבר שלימודם יהיה עכור ומשובש, ולמיטב הבנתי הם גם עלולים להגיע להזיות

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים ['כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ

ולכן, אין ספק בקרבי שאמירה משובשת כזו נובעת מהעדר דעת חמור, שיסודו בריחוק עצום מידיעת ה', משלושה-עשר כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו "נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם" (מש' כ, כז) יש כמה מקורות שבהם האדם נמשל לנר כדי ללמד על האוֹר שהאדם עשוי להפיק

תתגלה פסולת הסיגים שבידם", וכדבריו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא): ש"רוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור

ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה – נעלמת יראת שמים".

בתפקידו, וכמו שאומר רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור

וגדולה מדינית או חברתית או דתית, וכל סוגי הרוממות הללו אינם דבר גשמי-מוחשי, אלא עניין מופשט אשר אמנם קשור יד): 'לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו בצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור

ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] ראשית, מפשט הפסוקים עולה שעשירותו של לוט אינה קשורה לאברהם, ושהוא היה עשיר מחמת עצמו. והלא אפילו את שלושה-עשר יסודות הדת הם מחריבים ומחרפים!

וראוי לצרף את דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת, בעניין האיסור להפנות את המחשבה למאומה זולת שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...] נקודה נוספת, מהרעיון ששובץ ונשזר בהלכה, האדם עשוי ללמוד על חשיבות ורוממות שֵׂכל האדם וכמה עליו לנצור

כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ואיני מקבל את תירוצי השוטים שיאמרו שמדובר בגיהינום שהייתה פתוחה תחת עשו ולא תחת יצחק, שהרי הפירוש של והדמיונות, אפילו שם נזהרו שלא לקשור את יצחק אבינו לגיהינום, וזה לשון התנחומא (סימן יא): "אבל כשנכנס עשו מי שנמצא בגיהינום הוא בגדר עשוק? וכי הקב"ה יפעל עוול? וכיצד נעשים עשוקים בגיהינום? כמו כן, בתוך שנים-עשר החודשים הללו הרשע רשאי לפי רש"י-שר"י להגיש למזכירות ערעור על פסק הדין, כאילו ה'

וכֹה דברי רבנו בעניין המפקפקים ביסוד משלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה ובכן, דוד המלך ע"ה מבקש ללמד אותנו, שהקב"ה פועל בעולם פעולות של חמלה ורחמים, ומה זה קשור לפתאים?

ההבל ולגרד עצמות יבשות ורעילות בכתבי רוב "חכמי ישראל" הוזי ההזיות המהובלים, אלא עלינו לאכול בשר רך, עשיר

בהלכות תלמוד תורה (א, יא–יג): "כל איש מישראל [מבן שלוש-עשרה שנה ויום אחד] חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר נדרשת בהן,  לעניות דעתי הכלי הזה פחות מרכזי מן ההיגיון והכללים שעליהם עומדים אדני ההלכה, אך גם כלי זה עשוי ואסיים פרק זה בשאלה, איך מסתדרת השקפתו של הרמב"ם עם המשנה המפורסמת באבות (ה, כא): "בן חמש למקרא, בן עשר כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו

הסבר הדברים: לפי מכשפי האופל, הקב"ה, לאחר התחברוֹ עם אשתו-אדני עשוי-עלול לשבת בראש הפנתיאון של האלים [שמ' לב] אלא, בשש שעות עשו את העגל, כדי להפרידם משבע.

כלומר אם רבנו מסביר שמושג מסוים בכתבי-הקודש מורה על עניין מופשט ונשגב מסוים, עלינו להבין שהמושג הזה עשוי

הנמנעות [=ההזיות, דהיינו כל העניינים שלא יעלה על הדעת שהם עניינים מציאותיים] – מחויבי המציאות, ולא עשו ואם תוסיפו ותתמהו: ומדוע עשו כן? אך בעיקר עשו כן מפני שהם ביקשו להשאיר את המון העם סכלים ובורים נוהים אחרי המאגיה וההזיות, כדי שיהיה קל העם ומנהיגיו מלעיטים את עמֵּנו בהזיות מזהמות ומשחיתות, וזאת במטרה שהם יוכלו לשלוט בהמונים ולהפיק מהם עושר

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

, אומר לה: 'בטח שאני מאמין בה', מה זה קשור?' אברהם גלנטי [עוד נביא שקר, כותב הספר: "חזיונות אברהם"] והרבי חיים ויטאל [ממשיך דרכו של האר"י], לא הם עשו

כמו כן, מי שמאמין שנישוק המזוזה עשוי להועיל לו בדרך זו, שוגה מאד, ועליו לחדול מנישוק המזוזה ולהתמקד בתכליתה למדנו מדבריו, כי שתיים רעות עשו בכתבם שמות מלאכים בתוך המזוזות: א) מחקו את האמת – ביטלו את מצות המזוזה

ומה זה בכלל קשור לתשובה? בטענה שהם "עושים תיקונים בשמיים" או שהמעשים הללו "הכרחיים" כדי לכפר על כל מיני פשעים שהאישה או הילדים עשו משלושה-עשר יסודות דתנו: השכר והעונש – שהרי אם ניתן לשנות את דין שופט-האמת באמצעות הזיות פגאניות שכאלה " והיסוד האחד עשר,  שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש את מי שעובר על אזהרותיה וכאשר יפקפק אדם [=ואפילו רק יפקפק לעצמו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות – הרי זה יצא מן הכלל וכפר

מכל מקום, אין זו הפעם הראשונה שרש"י-שר"י מציג את אבות האומה וגדוליה האמיתיים באוֹר מאד עכור, ואין לי

הִשְׁבִּיעֶךָ – ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר: 'עֲבוֹר על השבועה', שלא יאמר: 'אם כן עבור לפי רש"י פרעה התיירא מלומר ליוסף לעבור על שבועתו: "אבל ירא לומר: 'עֲבוֹר על השבועה', שלא יאמר: 'אם כן עבור