תוצאות החיפוש

כלומר, רק לאחר שהתרוממנו להבין שהפעל "נשא" עשוי לבאר משמעות מופשטת, רבנו מסביר שכך יש להבין את הפעל הזה

היסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות הדת הוא יסוד השכר והעונש, והנה לפניכם דברי רבנו בבארו את היסוד הזה: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו אם הייתה השמש או הירח בסוף מזל טלה נכנסת לשור, וטלה הוא השוקע, הרי היא הולכת כפי הנראה והנרגש מן המזל וכללות הספרים, שאם תחשוב תרי-עשר לבדם [שנים עשר ספרי הנביאים האחרונים] יישארו שלשה בנביאים אחרונים וארבעה וכן בזמן: שבעה ימים ושתים עשרה שעות ביום, ושתים עשרה שעות בלילה, ושנים עשר חדשים בשנה.

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

: "כל דיין שיושב וּמְגַדֵּל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו, הרי הוא בכלל הנוטים אחר הבצע, וכן עשו אֵלו שׂררות תורתיות עשו לחוקי מוכסים? וברור שדיין שנוטל משכורות שחיתות במשך עשרות שנים בעבור פסיקת דינים, גרוע בהרבה מדיין עשיר שנתן ממון כדי ויש להדגיש, שכל זה נאמר על עניין פחות בהרבה מנטילת שכר בעבור פסיקת דינים, רק על עצם מינוי דיין עשיר שנתן

נמצאנו למדים, שאין להישען על נוסחן של התשובות ב'שערי תשובה' המודפס – במיוחד במקומות שהרעיון קשור ליסודות

ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [כלומר כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

ואף שהיה לו עושר מופלג, הוא לא ידע להעריך מאומה.

וגם אם הוא עשיר ממני לא אקנא בו, שהרי הממון והמותרות אינם המקור לעונג אמיתי, ואדרבה, הם עלולים להפוך

אותו חבר היה כאמור עשיר ביותר, וכבר מגיל 16 עמדו לרשותו בחשבון הבנק עשרות אלפי שקלים, וכמובן רכב ספורטיבי

כשבאתי אצל מרן הגרי"ז זצ"ל ואחד אמר לו: 'הקב"ה יעזור שיבוא כבר משיח', ושאל אותו מרן הגרי"ז זצ"ל: 'וכי עבור

עשר הספירות המושג "עשר הספירות" הינו מאפיין מרכזי בקבלה. לפניכם המובאות מספר יצירה ומספר הבהיר אשר היוו את המקור ל"עשר הספירות": "עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע , עשר ולא אחת עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו: עשר וכי עשר אצבעות הידיים הן רמז לעשר הספירות? נמצא שהמקובלים גם מרוממים ומשבחים את עשר הספירות הללו, וגם אלה שלא עשו כן נראה שהם התכוונו לפנות אליהן

אך מתוך שלא לשמה עשוי לבוא לשמה, שהרי בסופו-של-דבר הם עשויים להגיע לדרך האמת כתוצאה מחופש החקירה והעיון

מלחמת דת האמת בעבודה-הזרה בפירושו למסכת סנהדרין (י, א), רבנו הרמב"ם קבע את שלושה-עשר יסודות דת משה, והיסוד שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...] ונצרף גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת שבפירושו לפרק חלק: "וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות והנה לפניכם שוב דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת: " והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי שהמתים מודעים למצבם הקשה עלולה לעורר את החיים לתשובה, שמא האדם שנדמה לו שאבותיו יודעים ומתבוננים במעשיו, עשוי

ברור כשמש שכל זה מדרש שתכליתו לרומם את מצות המילה, וללמד אותנו שהיא מצוה כל-כך נעלה ונשׂגבה, עד שלעתים עשוי אבשלום, עלינו להקדים וללמוד את המשנה בסוטה (א, ח): "אבשלום התגאה בשערו – לפיכך נתלה בשערו; ולפי שבא על עשר פילגשי אביו – לפיכך נתנו בו עשר לונכיות, שנאמר: 'וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב

דיקטטורי ודורסני כמלכֵי הגויים (ניסו ונכשלו, הקב"ה הפר עצתם וקלקל מחשבתם), ושיש בה מערכות משפט שמצילות עשוק

מקור המנהג מנהג זה מופיע לראשונה ב"אוצר הגאונים" (יומא, עמ' 62), וכך נאמר שם: "כעשרים יום או כחמשה-עשר הזיות ששרבט את ההבלים הללו שנקראים "תשובה", וכמו שראינו במאמרים אחרים שהאיֵ "גאון" היה ממכשירי הספר "שעור נמצאנו למדים, שאין להישען על נוסחן של התשובות ב'שערי תשובה' המודפס – במיוחד במקומות שהרעיון קשור ליסודות

, הוא אינו כעס אמיתי, אלא כעס חיצוני בלבד, אשר מטרתו היא מטרה חינוכית, ואינו נובע ממידה רעה או מזעם עצור

יָשׁוּד צָהֳרָיִם – זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם בין אדם בין בהמה ובין חיה, כיצד עשוי ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה מתוך מצחו, והוא שולט משבעה-עשר בתמוז עד תשעה-באב, לפיכך כתיב: מִקֶּטֶב

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים ['כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ

אולם, מה שאומר רבנו: "ואז לא נחדל מלדרשו [=לא נפסיק להרהר בליבנו כיצד נגמלהו רע]", עניין זה קשור לאיסור ראובן שאמר לשמעון שְׂכוֹר לי בית זה, או השאיליני שור זה, ולא רצה שמעון.

כל אלה יגרמו למשכילים הללו בסופו-של-דבר שלימודם יהיה עכור ומשובש, ולמיטב הבנתי הם גם עלולים להגיע להזיות

ולכן, אין ספק בקרבי שאמירה משובשת כזו נובעת מהעדר דעת חמור, שיסודו בריחוק עצום מידיעת ה', משלושה-עשר כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו "נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם" (מש' כ, כז) יש כמה מקורות שבהם האדם נמשל לנר כדי ללמד על האוֹר שהאדם עשוי להפיק

כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ואיני מקבל את תירוצי השוטים שיאמרו שמדובר בגיהינום שהייתה פתוחה תחת עשו ולא תחת יצחק, שהרי הפירוש של והדמיונות, אפילו שם נזהרו שלא לקשור את יצחק אבינו לגיהינום, וזה לשון התנחומא (סימן יא): "אבל כשנכנס עשו מי שנמצא בגיהינום הוא בגדר עשוק? וכי הקב"ה יפעל עוול? וכיצד נעשים עשוקים בגיהינום? כמו כן, בתוך שנים-עשר החודשים הללו הרשע רשאי לפי רש"י-שר"י להגיש למזכירות ערעור על פסק הדין, כאילו ה'

בהלכות תלמוד תורה (א, יא–יג): "כל איש מישראל [מבן שלוש-עשרה שנה ויום אחד] חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר נדרשת בהן,  לעניות דעתי הכלי הזה פחות מרכזי מן ההיגיון והכללים שעליהם עומדים אדני ההלכה, אך גם כלי זה עשוי ואסיים פרק זה בשאלה, איך מסתדרת השקפתו של הרמב"ם עם המשנה המפורסמת באבות (ה, כא): "בן חמש למקרא, בן עשר כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו

ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] ראשית, מפשט הפסוקים עולה שעשירותו של לוט אינה קשורה לאברהם, ושהוא היה עשיר מחמת עצמו. והלא אפילו את שלושה-עשר יסודות הדת הם מחריבים ומחרפים!

ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה – נעלמת יראת שמים".

בתפקידו, וכמו שאומר רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור

ההבל ולגרד עצמות יבשות ורעילות בכתבי רוב "חכמי ישראל" הוזי ההזיות המהובלים, אלא עלינו לאכול בשר רך, עשיר

וראוי לצרף את דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת, בעניין האיסור להפנות את המחשבה למאומה זולת שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...] נקודה נוספת, מהרעיון ששובץ ונשזר בהלכה, האדם עשוי ללמוד על חשיבות ורוממות שֵׂכל האדם וכמה עליו לנצור

הסבר הדברים: לפי מכשפי האופל, הקב"ה, לאחר התחברוֹ עם אשתו-אדני עשוי-עלול לשבת בראש הפנתיאון של האלים [שמ' לב] אלא, בשש שעות עשו את העגל, כדי להפרידם משבע.