תוצאות החיפוש

אֲשֶׁר צַעְקוֹ / אֶל אֵל לְיַשֵּׁר אֶת נְתִיבָתוֹ / לָשׂוּם בְּתוֹרָתוֹ לְבַד חִשְׁקוֹ", ובמאמרי: "הרמב"ם מטרתו הראשונה של רבנו בספרו רבנו מצהיר בראש הקדמתו למורה, כי מטרתו הראשונה של ספרו זה היא "באור ענייני כלומר, השם המושאל כולל בתוכו עצמים שונים, אשר אחד מהם הוא הביטוי המרכזי והיסודי של אותו השם, וכל שאר מטרתו השנייה של רבנו בספרו מטרתו השנייה של רבנו היא באור משלי ספרי הנביאים, וכֹה דבריו (עמ' ו): "וכלל בתמונת שער הרשומה: כתב-יד של הספר "מורה הנבוכים", תימן המאה הט"ו.

התוספתא שבה נזכרו ששת מעשיו של חזקיהו צורפה על-ידי הרמב"ם למשנה, והיא מובאת בספרו פירוש-המשנה, במסכת וידועה דרכו של הרמב"ם שבכל מקום שיש איזה רמז בענייני השקפה ומחשבה, הוא טורח להאריך ולבאר: "כי חשוב אצלי ולעיון נוסף בענייני הקמיעות ראו מאמרי: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" . בסוף דבריו אלה, רבנו הרמב"ם מבאר, שמותר לחבר ספר בענייני העבודה-הזרה של העמים, מפני שחשוב שאנשים מסוימים פירוש שלישי לספר הרפואות שגנז חזקיהו הרמב"ם מודע לקיומם של פירושים אחרים, והוא מסביר בהמשך פירושו שם

נשים לב, כי רבנו הרמב"ם התעלם לחלוטין מ"סכנת השברירי" שנזכרה בגמרא, ופוסק שהסכנה היחידה משתייה מן הנהרות בסוף דבריו אלה הרמב"ם מבאר, שמותר לחבר ספר בענייני העבודה-הזרה של העמים, מפני שחשוב שאנשים מסוימים בעם רבנו הרמב"ם לא פסק את הסוגיה הזו להלכה, כי למיטב הבנתי וידיעתי הוא לא חילק בשאלת מקור הנגע הצרעת, האם ביצירת קשר הלכתי בין דברי האגדה של רבא ורב פפא לדברי ההלכה הדחויה של ר' שמעון, רש"י מערבב קשות בין עולם עובדה זו מלמדת שרש"י היה גדול מחריבי הדת לדעת רבנו הרמב"ם מפני שהוא תפש את אגדות חז"ל כפשוטן.

הראשון; שנית, יש להעמיק ולהבין מי הם אותם המזיקין. 1.א) הקדמה ראשונה – בספרו "מורה הנבוכים" (א, ז), רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם לומד, שהפסוק "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" מורה על כך, שאדם הנחיל לבנו שֵׁת את מושגי נמצא, שֶׁשֵׁת היה בנם הראשון של אדם וחווה שהוארה נפשו בהשגה השכלית, וכך מסביר הרמב"ם שם: "נמצא, שכל אותם , כי מדברי הנביא ישעיה אנו למדים על עוצמת האמונה בשדים בקרב עובדי האלילים הקדמונים, וכפי שמבאר רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם נקי מאמונת השדים ולכן הוא פוסק בהלכות איסורי ביאה (י, י): "המפלת דמות אדם שיש לו כנפיים של

בדורו של הרמב"ם או בכל דור אחר, הייתה יוצאת הלכה מבוררת שהשדים הם מציאות אמיתית וממשית כפי דעת כולם וגם מכך שרוב "חכמי ישראל" הללו רוממו את נחמן הכלבי בהערצה כאילו היה גדול מגדולי ישראל, וכן מתייחסים לקבלה אין מבזה ומחרף של הרמב"ם גדול ממך". אין מבזה ומחרף של הרמב"ם גדול ממך". נספח – תגובתו של חברי נאור טויטו המקלל הנ"ל טען: "אם נדייק בדברי הרמב"ם הללו נמצא שכל מה שהרמב"ם מדבר

מדברי שלמה ורס"ג עולה, שחובה ללמוד מן ההיסטוריה האנושית, וכל-שכן מן ההיסטוריה הקרובה של עם-ישראל, ולכן בשעריה, ככל שהם יחזיקו במוסרות השלטון ויחבלו בצבא-ההגנה-לישראל ובהתפתחותו המדעית, הכלכלית והאנושית של עם-ישראל – כך יחולו עלינו ייסורים ומכאובים, כי ככל שידם של המינים האורתודוקסים תגבר, כך עמֵּנו יתרחק עיוורונה של היהדות האורתודוקסית מדרך האמת, דרדר אותה לשחצנות, לדורסנות ולביטחון שווא באלוה שקר דמיוני מכיוון שעולם המחשבה וההשקפה של העולם הדתי האורתודוקסי הושחת כליל במשׂרפות הדעת של גדולי האסלה, אך טבעי

וכבר הרחבתי בנושא זה בספרי "אפיקים להרמב"ם" עמ' 109 ואילך, ובמאמרי: "מבואו של מָרי למורה הנבוכים". 1. כבר ייחדתי מאמר לשיטתו ולהשקפתו של רש"י בעניין מצות המזוזה ("מטרת המזוזה ותכליתה לדעת הרמב"ם – ביקורת רבנו הרמב"ם על רש"י"), ושם פירטתי את שגיאותיו של רש"י אחת לאחת ואת מצוות לא תעשה החמורות שהוא עובר עליהן ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, פיצוצי אינסטלציה, שריפות, רעידות אדמה ושאר אסונות, וזה לשון הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה (ה

ומָרי בפירושו להלכות אבל (עמ' רכ) אומר כך: "הרמב"ם בחיבורו התעלם לגמרי מן 'חד אמר' בתרא, וכך פסק בהלכות ומכאן נלמד שניסיון הטשטוש של שטיינזלץ הוא ניסיון נואל, אשר מנסה לכסות ולהסתיר את ערוותו של רש"י, ולא רבנו הרמב"ם. האם הקב"ה זקוק לבית-הדין של מטה כדי "להיזכר" בעוונותיו של אדם? הרמב"ם", פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם".

רבות של ראיות מדברי רבנו הרמב"ם, שהוא היה נאמן לדרך האמת ולדרכם של אברהם אבינו ומשה רבנו וכל הנביאים לשריפה הידועה של ספרֵי המדע ומורה-הנבוכים, ובכן, התנגדות זו נבעה לפי רומין מהכפירות של הרמב"ם ביסודות היא נבעה מנאמנותו של הרמב"ם ליסודות התורה, יסודות שהיו לצנינים בעיניהם של חכמי-יועצי-אשכנז המינים הארורים ואין לי צל של ספק, שמלחמתו של נרבוני ורומין ודומיהם בכל הדורות כנגד רבנו הרמב"ם, וכל התעיותיהם ותעתועיהם ב) תירוצו השני של רומין הוא "מאחר שבגילוי כפירותיו של הרמב"ם עסקינן [לפי דמיונו ותעתועי רשעו של רומין

ובכן, במקומות רבים בכתביו רבנו הרמב"ם מקדש מלחמה כנגד בכירי הממסד הרבני, שנקראו בימיו ובימינו "גדולי הרמב"ם ידע והבין היטב שרובם הגדול של אותם "גדולים", הם אנשי שררה וכבוד השקועים בחדרי חדרים בתאוות-הבצע וכבר הרחבתי בעניין זה בסדרת המאמרים "יחסו של הרמב"ם לקבלה". הנבון שתורה זו הינה קבלה חדשה שלא יצאה מתחת ידם של חז"ל, ומייסדיה והעוסקים בה עוברים בשאט נפש וביד רמה ובכן, ראו נא את דברי מורנו הרמב"ם בחלק השלישי של המורה (פרק נא): "והנני פותח את הדברים בפרק זה במשל אשר

אלא ברור שכסאו ומלכותו של שלמה נקראו כסאו ומלכותו של הקב"ה כי הוא חזר ללכת בדרכי דוד אביו. יו. עולם, וכבר הוכחתי במאמרי "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם"), כי כל ענייני אולם, רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות גירושין (יג, כב): "ראו אחד עומד מרחוק ואומר שהוא פלוני בן פלוני, והרי נשכוֹ האם יש לצילו של האדם צל נוסף? וכמה דורות של פושעים ומורדים נולדו כתוצאה מפירושו של רש"י...

האם הרמב"ם נהג כך? תתבייש!! שאלת האם הרמב"ם נהג כך? זאת ועוד, אתה מוזמן לעיין בסדרת המאמרים: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" . דרכו של הרמב"ם היא דרכו של אברהם אבינו היא דרך האמת, וזו דרכנו. ולא אני אמרתי זאת כי אם רבנו הרמב"ם, וגם אם רבנו הרמב"ם לא היה אומר זאת, קבל האמת ממי שאמרו, וחובה על

וכבר אמרנו בחלקו הראשון של המאמר, שרש"י היווה השראה לצמיחת ספרות הקבלה בשל ריבוי הזיותיו המאגיות-האליליות נעבור עתה לעיין כיצד רבנו הרמב"ם מבאר מהי אותה "רוח רעה" אשר נזכרה במשנה בעירובין, והנה פירוש רבנו שם הרמב"ם מדמה את משלי חכמים למרגלית שמצויה בתוך "בית אפל ובו חפצים רבים". נעבור עתה לעיין בהערתו של שטיינזלץ שם: "יוסף שידה – לא נתברר היטב מה עניינו של יוסף שידא הנזכר בכמה מקומות והאמת שאיני מתפלא כי ידוע ששטיינזלץ הינו חסיד חב"ד, וחסידות חב"ד היא שילוב של כמה מינים מכוערים של עבודה-זרה

ההפרש בשתיהן הוא בסכום של 4.5 מיליארד לירות ישראליות. 35% לשנה, לקצב של ריצה רגילה – 22% לערך. של 35%, וכך עליית המחירים תהיה מתונה יותר. בהעדר מוצרי יסוד מן התפריט היומי של חלק גדול מילדי ישראל, אולי ראוי לה לממשלה לשקול אספקת גלולות של ויטמינים רע כל-כך כמו של פועלי הייצור.

מאמר זה – ובסופם הוא קובע שהקדוש-ברוך-הוא נקרא בשם של שד! ויתרה מזאת, מפירושו של רש"י עולה שהוא כלל אינו חולק על דברי הכומר! ואין צורך לומר, שכל מטרתו של אמימר הייתה להקהות את שיניו של אותו כומר ולהשיב לו כפי סכלותו, ולא ללמד , כלומר איך אתה עולא אומר, שגדרו של המקטר לשד הינו מעלה באוב? רבנו הרמב"ם", שלא יעלה על הדעת שיש בהבלים הללו אמת, ולוּ רק מן הסיבה שלא יעלה על הדעת שהקב"ה יקדש מלחמה

שדים בפירוש רש"י לתלמוד מסכת ברכות – המשך נפתח חלק זה של מאמרנו בדברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק (עמ' קלו) האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל יודעות גם הנשים הזימתיות "שאין להתקרב אליו" כי מחשבותיו טהורות ויראת שמים נסוכה על פניו, ואם בכל זאת ינסו ולדברי הרמב"ם שהובאו לעיל, מטרת הצער על המת היא לעורר את הלבבות להבא בתשובה, ולא צרחות פראיות על העבר מאי כוס של פורענות? אמר רב נחמן בר יצחק: כוס שני.

בחלק ב של מאמר זה ביארנו את חלקה האחרון הקצר של האגדה הזו, ולקמן במסכת גיטין בדוג' השנייה נעסוק בחלקה הראשון הארוך של האגדה. את סופה של אותה אגדה כבר ניתחנו בחלק ב של מאמר זה, ועתה נבארה מתחילתה עד אותו הקטע שבו עסקנו בו בחלק לרשע תמיד, ויש כאן הרחקה נוספת מן היין והשכרות במה שמגנים את השיכור ומחשיבים אותו לרשע (וראו מאמרי: "הרמב"ם אגב, לפי רש"י תרנגול-הבר צריך לקבל פרס קק"ל... כב.

החכמים נכנסו ומצאו שם את האיגרות של הגזירות וקרעו אותן – וכך נתבטלו הגזירות. כאשר דוד ברח על נפשו משאול לאכיש מלך גת, באו עבדיו של אכיש ואמרו לו שדוד נמצא בגת ושיהרגֵהו. כמו כן, בִּכְיוֹ של רשב"י כאשר הוא פגש את "בן תמליון" מלמד, שרשב"י כלל לא היה שבע-רצון בתחילה מעצתו של ודי לי בשיגעונותיו של רש"י... סוף דבר תודה לאל סיימנו את המסע הארוך בפירושו המייגע של רש"י-שר"י בענייני השדים.

נבירתן של תולעי העץ נשמעת כסדרה של הקשות רצופות, ואולי מכאן הדימוי של 'מנגח כתורא'". ד) באגדה מסופר שבסופו של דבר שמעו בבית המלכות על גבורתו של הורמין והרגוהו, הרשב"ם מחליט לתקן את גרסת ג של המאמר הזה. שטיינזלץ סָכַל ונחבל בסכלותו של הרשב"ם, שהרי הוא מוסיף הבל על דברי הרשב"ם: "שיחת שדים – הרשב"ם מסביר, ומצאו כר להתפתח ולרחוש גם בדמיונו החולה של נכדו הרשב"ם.

שהם אמת, עלול לחשוב שהם נעשים כנגד רצונו של הקב"ה – שהרי רצונו של הקב"ה שהעולם יתנהל לפי כללים טבעיים והלא נאמר שהם "מכחישין פמליא של מעלה"? והלא לכאורה אמרנו שהכשפים מכחישים פמליא של מעלה? טעותו של רש"י כאן היא טעות של ילד קטן בהבנת פשט סיפור אגדה, ונראה שהקב"ה עיוור אותו לא רק מלראות את אור האלה (ולכן נאמר דווקא זיקא של חמת).

כמו כן, מדוע חותמו של שלמה גרם לאשמדאי לגדול כל כך? וכי היו לחותמו כוחות על-טבעיים? ובכלל, איך יעלה על הדעת שאשמדאי מלך השדים יחוס על נפשו של שלמה המלך, והלא היה צריך להרגו על המקום! קצרו של דבר, כל האגדה הזו תמוהה לחלוטין אם ננסה להבין אותה כפשוטה. ומדוע דווקא אשמדאי מלך השדים נמשל ליצרו הרע של שלמה המלך? טרם שנעיין במקורותיו של רש"י, נעיין בפירושו של רס"ג שם: "מזי רעב – שׂרופי רעב [כמו 'לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא

הצער והיגון, ואם תוסיף להם על צער האבלות והיגון גם את צער הבדידות, בשעות הראשונות שבהן מיטרפת דעתו של עוד סופר שם על אמו של אביי שגידלה טלה כדי שייכנס עמו לבית-הכסא, שלא יזיקו לו המזיקים. אמרי להו: אנן קבלה גמרינן, קבלה דבית-הכסא – צניעותא ושתיקותא, קבלה דיסורי – שתיקותא ומבעי רחמי. הפסוק שרש"י הזכיר מספר ישעיה כבר נתבאר לעיל בסוף חלקו הראשון של המאמר. ימינו אינם מאמינים בשדים של בית-הכסא...

ורש"י פירש שם: "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת – של סנחריב ואוכלוסיו; [...] וכי יעלה על הדעת להבין שֶׁדֶּבֶר לפי הפשט הוא שם של שד?! של שדים יחנו מימינך, ופירושו לוקה בהיפר-אינפלציה של שדים. 8) "יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן רס"ג פירש אפוא "כִּמְרִירֵי יוֹם" – החום הלוהט של היום. ואין מדרש זה מתאר אלא את המתרחש מבעד לעיניו של מחבר המדרש.

דבריו קלחו בנחת ובארשת של רצינות, תוך בדיחות-דעת משובבת והבנה עמוקה בהוויות החיים. תפישותיו של הרב את המציאות הינן מקיפות ורחבות-אופק. אותה מקיפאונה המתמשך זה שנים רבות, ולפקוח את עיניה אל המציאות הסובבת אותה – מציאות של עוולות, של עיוות דמותה, של קיפוח והפליה בכל שטחי חייה. כי, כאמור, עיקר ישותם של המוסדות הללו יהיה על-פני השטח בחייה הרוחניים והציבוריים של העדה.

פילוסופים שביקרו את הרמב"ם בטענתו הבאה עשור מביא ראיות מפילוסופים שונים שביקרו את הרמב"ם וטענו שלא יעלה הרמב"ם שבמצרים, וביניהם נוסח הספר 'שעור קומה' שהיה בידי הרמב"ם, והביא את כל הנוסח בשלמותו, וגם מה שכתב אשר במדרשו, חוברת ובה נוסח [הספר] 'שיעור קומה' הנזכר בפרק חֵלק הוא ופירושו, וזה לשונו [של הרמב"ם]: זה הרמב"ם לא הבין את הספר שעור קומה... וכבר הרחבתי בזה במאמר: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" .

של רבנו הוא ספר קל להבנת כל אדם, עדיין הוא בוחר שלא לראות את האמת, וקופץ לקבל את דברי השיקוץ: שלימוד ויש לשאול: אם לשונו הזהב של הרמב"ם בספרו "משנה תורה" לא תועיל לעמי-הארצות, איך תועיל להם לשון חז"ל בגמרא [של רבנו הרמב"ם] לדון ולהורות ", והנה לפניכם דברי קאפח במבואו לספר המדע (עמ' יט): "לא נתכוון הרא"ש אלא מכל מין אירופי לפסוק ממשנה-תורה, וכל הדוחַק של קאפח מיותר ואף משפיל ומבזה: מדוע עלינו להתאמץ לקבל גושפנקא וכל מי שזיכּהוּ הקב"ה להכיר את דרך האמת של הרמב"ם ופוסק הלכה מתוך ספרו משנה-תורה, זוכה ללכת בדרך הסלולה

המאפיין השלישי הוא שילוב סיפורים אשר מחנכים ומורים לערכים נעלים, כגון קורות חייהם של אברהם יצחק ויעקב ספר תהלים הינו ספר נעלה ומרומם מאד, ורס"ג מביא לכך ראיה ממצבה השלם של האומה, שהרי בעת יצירתו ופרסומו – תקופה שבה הונחו היסודות לבית-המקדש ובתקופתו של שלמה הוא אף נבנה ושוכלל. זמן, וכל אדם בכל גיל יכול ורצוי לאמרם, אך אסור לפזם את המזמורים כאילו היו שירים עממיים, למעט בקיומם של ב) יש מזמורים שחובה לשוררם בלחן מסוים, כמו לדוגמה: "בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת" (דה"א טו, כ), ומשמעה של

דווקא הפירוש של רס"ג הופך אותו לדי מובן וקביל על הדעת. אני לא חסיד של אף אחד מהרבנים, אני אוהב את הרמב"ם וראי"ה אהבת נפש, אבל זה לא מונע ממני להוציא ביקורות ה"עדריות" הזו שלך לגבי הרמב"ם מתמיהה ברמות, כאילו הרמב"ם נקי מכל פגם והוא "חלק אלוה ממעל". ב)  ביחס לטעויות של הרמב"ם: אם מדובר בענייני מדע אז אין בכך מאומה, כי ענייני מדע לא עברו במסורת התורה-שבעל-פה אמת בעלילות הדם של חוקרי הרמב"ם הזייפנים והכזבנים, וכבר הוכחתי את תעתועיהם במאמרים לא מעטים, ובראיות

במאמרי על מבואו של רס"ג לתהלים למדנו מעט על כוחות הנפש ועל ההבדל שבין האדם לבעלי החיים – הוא הכוח ההוגה העיקר לדעת רס"ג הוא, שכל עניין שנקרה בדרכו של האדם, על האדם לבחון אותו בשכלו טרם שיחליט כיצד לנהוג בו לדוגמה, אם כוח המחשבה של האדם חלוש, הוא יצליח לזהות רק חלק מן הספקות והקושיות שבמחשבתו. לִבְרָכָה" (שם י, י), ואליהם סופחו גם ההודעות שסופו של הרשע הוא רע. אמנם, רבנו חָלַק על רס"ג שהרי לדעת הרמב"ם יש לכל מצוה, גם לשמעיות, טעמים נסתרים, וחובה עלינו להשתדל להבינם

בתרגום נאה, מדויק ומנופה, מתוך כתב-ידו המקורי והשלם של הרמב"ם זצ"ל. חג גדול הוא לנו להסב עם חתן המסיבה, עם גדולי תורה ועם חכמתו של הרמב"ם. פוק חזי מאי עמא דבר, כל הדורות מכירים בגדולתו של הרמב"ם. הרמב"ם היה מורה-דרך למהותה ולרוחה של המשנה. יתר המפרשים הסתפקו בפירוש מילולי. הרב הגיש לעם וללומדי התורה, בפעם הראשונה, יין עתיק של הרמב"ם, בכלי חדש שאין דומה לו.