היום בכל תחום ומקום, מאז ראשיתה של ההתיישבות החדשה בארץ. אחת התופעות המפתיעות בצביונה של יהדות תימן היא החוסן של עמידתה. השירה היא אחת התופעות המציינות את כוח היצירה של יהודי תימן. כיום יש לנו אנשים, אמנם מעטים, שעושים הרבה בחקר המורשת של יהודי תימן. אפליה, של קיפוח, ושל שחיתות.

התוספתא שבה נזכרו ששת מעשיו של חזקיהו צורפה על-ידי הרמב"ם למשנה, והיא מובאת בספרו פירוש-המשנה, במסכת וידועה דרכו של הרמב"ם שבכל מקום שיש איזה רמז בענייני השקפה ומחשבה, הוא טורח להאריך ולבאר: "כי חשוב אצלי ולעיון נוסף בענייני הקמיעות ראו מאמרי: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" . בסוף דבריו אלה, רבנו הרמב"ם מבאר, שמותר לחבר ספר בענייני העבודה-הזרה של העמים, מפני שחשוב שאנשים מסוימים פירוש שלישי לספר הרפואות שגנז חזקיהו הרמב"ם מודע לקיומם של פירושים אחרים, והוא מסביר בהמשך פירושו שם

לדעת הרמב"ם תפישה זו שגויה מיסודה, ולא רק מפני שאסור מבחינה מוסרית והלכתית לגנוב משום אדם יהא אשר יהא על גזלו של ישראל. ולכן, בשל גילויי השחיתות הרבים של הממסד הרבני והפיכתו לגוף פוליטי ועסקי, מצבה של דת משה היום בכי רע, ורבים מקרב היהודים החילוניים רואים באנשי הדת כשליחים של דת זדונית שקרית ונצלנית. לא ימכור לגוי בשר נבילה בכלל שחוטה, ולא מנעל של [בהמה או חיה] מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב [=יפציר

בדורו של הרמב"ם או בכל דור אחר, הייתה יוצאת הלכה מבוררת שהשדים הם מציאות אמיתית וממשית כפי דעת כולם וגם מכך שרוב "חכמי ישראל" הללו רוממו את נחמן הכלבי בהערצה כאילו היה גדול מגדולי ישראל, וכן מתייחסים לקבלה אין מבזה ומחרף של הרמב"ם גדול ממך". אין מבזה ומחרף של הרמב"ם גדול ממך". נספח – תגובתו של חברי נאור טויטו המקלל הנ"ל טען: "אם נדייק בדברי הרמב"ם הללו נמצא שכל מה שהרמב"ם מדבר

אומות עכו"ם שדומים לחיות ובהמות השדה, ויש ערב רב מצד של מזיקים, שנשמתם של רשעים הם מזיקים של העולם ממש ודאי שקָיִן היה בן של רוח הטומאה שהוא הנחש הרע היה. אלא בנו של נחש! כלומר, הילדים של יחסי המין הדמיוניים בחלום עם הרוחות הרעות, הם שדים שנראים כמראה בני אדם קרחים! ואין לי ספק שהרשעים ישמחו מאד לקבל את "העונש" הזה, לטייל בעולם חופשי-חופשי לנצח...

רש"י או הראב"ד לא חייבים לקבל את חידושי הרמב"ם [=רש"י לא מחויב לקבל את יסוד שלילת הגשמות? ג) זאת ועוד, טענת שהרמב"ם "חידש לא מעט", ובכן הרמב"ם לא חידש כמעט מאומה, הרמב"ם הוא ממעתיקי השמועה הנאמנים , ממוסרי התורה-שבעל-פה שזכינו לקבלהּ איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה בהר סיני. אמנם, בדורו של הרמב"ם וגם בדורנו עדיין מתקיימת קללת הגלות: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו ד) ובניגוד לדבריך, שר"י והפוחז הצרפתי ימח שמם וזכרם, כן היו מחויבים לקבל את "חידושי" הרמב"ם, מפני שלא

הפעם אציג את תעוזתם וחוצפתם של המאמינים בספר הזוהר וכן את חומרת התפרצותם כלפי ה' יתעלה, וכלפי המוסר האלהי הטהור של דת משה. כנגד דרגת צדיק, שהוא יום השבת שלמעלה, ומעשה אחר אין בו אלא זיווג להוציא פרי נשמות לעולם, פרי מעשיו של זוהי עבודה זרה מכוערת – שעל-ידי זיווג של שור וחמור ניתן להוריד רוע לעולם. ק ע"ב) נכתב כך: "רבי אבא שלח לרבי שמעון, אמר: מתי הזיווג של כנסת ישראל עם המלך הקדוש?

רבות של ראיות מדברי רבנו הרמב"ם, שהוא היה נאמן לדרך האמת ולדרכם של אברהם אבינו ומשה רבנו וכל הנביאים לשריפה הידועה של ספרֵי המדע ומורה-הנבוכים, ובכן, התנגדות זו נבעה לפי רומין מהכפירות של הרמב"ם ביסודות היא נבעה מנאמנותו של הרמב"ם ליסודות התורה, יסודות שהיו לצנינים בעיניהם של חכמי-יועצי-אשכנז המינים הארורים ואין לי צל של ספק, שמלחמתו של נרבוני ורומין ודומיהם בכל הדורות כנגד רבנו הרמב"ם, וכל התעיותיהם ותעתועיהם ב) תירוצו השני של רומין הוא "מאחר שבגילוי כפירותיו של הרמב"ם עסקינן [לפי דמיונו ותעתועי רשעו של רומין

בימי הביניים הן עברו תהליך עמוק של מיסוד וארגון (בעיקר עם הופעת הקבלה וחסידות אשכנז), מה שגרם להן להיראות עבודה-זרה ותורתנו תורת האמת שלפה את חרבה על שלל האמונות המאגיות-פגאניות, ולעיון בעניין יסודי זה ראה נא: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה", "כומר ושמו אליעזר (על המאגיה)", ובמאמרים הללו תבין היטב את יחסה האמיתי של מאמרים באתר אור הרמב"ם שעוסקים בעניין יסודי זה והם מוכיחים שתפישת האגדות כפשוטן מובילה למינות ולעבודה-זרה ז) בעניין עין הרע ראה נא במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם".

מדברי שלמה ורס"ג עולה, שחובה ללמוד מן ההיסטוריה האנושית, וכל-שכן מן ההיסטוריה הקרובה של עם-ישראל, ולכן בשעריה, ככל שהם יחזיקו במוסרות השלטון ויחבלו בצבא-ההגנה-לישראל ובהתפתחותו המדעית, הכלכלית והאנושית של עם-ישראל – כך יחולו עלינו ייסורים ומכאובים, כי ככל שידם של המינים האורתודוקסים תגבר, כך עמֵּנו יתרחק עיוורונה של היהדות האורתודוקסית מדרך האמת, דרדר אותה לשחצנות, לדורסנות ולביטחון שווא באלוה שקר דמיוני מכיוון שעולם המחשבה וההשקפה של העולם הדתי האורתודוקסי הושחת כליל במשׂרפות הדעת של גדולי האסלה, אך טבעי

רבנו הרמב"ם מלמד בספרו הטהור "מורה הנבוכים", כי האמונה בשדים החלה "קרוב לזמנו של משה רבנו ונהו אחריה רבנו הרמב"ם הלך בעוז ככל יכולתו בדרכו של אברהם אבינו, כי מטרתו המוצהרת היא לעקור את העבודה-הזרה ולמחות רבנו הרמב"ם מלמדנו במורה (ג, לז) כי "מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית למיסטיקה לאורו של הרמב"ם". 3) "וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא זה בערפו של זה...

ובכן, במקומות רבים בכתביו רבנו הרמב"ם מקדש מלחמה כנגד בכירי הממסד הרבני, שנקראו בימיו ובימינו "גדולי הרמב"ם ידע והבין היטב שרובם הגדול של אותם "גדולים", הם אנשי שררה וכבוד השקועים בחדרי חדרים בתאוות-הבצע וכבר הרחבתי בעניין זה בסדרת המאמרים "יחסו של הרמב"ם לקבלה". הנבון שתורה זו הינה קבלה חדשה שלא יצאה מתחת ידם של חז"ל, ומייסדיה והעוסקים בה עוברים בשאט נפש וביד רמה ובכן, ראו נא את דברי מורנו הרמב"ם בחלק השלישי של המורה (פרק נא): "והנני פותח את הדברים בפרק זה במשל אשר

זאת ועוד, לדעת רבנו כל ענייני הכישופים הם הבל מהובל, וכבר הוכחתי זאת במאמרי: "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם מעבר לסכלות החמורה במחשבה שמצוות התורה נועדו לגירוש שדים או לתועלת מאגית – וזו לדעת רבנו הרמב"ם אף כפירה בתורה, וכמו שפוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, טו), והרחבתי בעניין זה במאמרי: "מטרת המזוזה ותכליתה לדעת הרמב"ם (ביקורת רבנו הרמב"ם על רש"י)". וכבר לימדנו רבנו הרמב"ם במורה (ב, טז), שמי שמנסה להוכיח דבר-אמת בדרכי הטעיה והשאה, לא רק שאינו מועיל

נשים לב, כי רבנו הרמב"ם התעלם לחלוטין מ"סכנת השברירי" שנזכרה בגמרא, ופוסק שהסכנה היחידה משתייה מן הנהרות בסוף דבריו אלה הרמב"ם מבאר, שמותר לחבר ספר בענייני העבודה-הזרה של העמים, מפני שחשוב שאנשים מסוימים בעם רבנו הרמב"ם לא פסק את הסוגיה הזו להלכה, כי למיטב הבנתי וידיעתי הוא לא חילק בשאלת מקור הנגע הצרעת, האם ביצירת קשר הלכתי בין דברי האגדה של רבא ורב פפא לדברי ההלכה הדחויה של ר' שמעון, רש"י מערבב קשות בין עולם עובדה זו מלמדת שרש"י היה גדול מחריבי הדת לדעת רבנו הרמב"ם מפני שהוא תפש את אגדות חז"ל כפשוטן.

הראשון; שנית, יש להעמיק ולהבין מי הם אותם המזיקין. 1.א) הקדמה ראשונה – בספרו "מורה הנבוכים" (א, ז), רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם לומד, שהפסוק "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" מורה על כך, שאדם הנחיל לבנו שֵׁת את מושגי נמצא, שֶׁשֵׁת היה בנם הראשון של אדם וחווה שהוארה נפשו בהשגה השכלית, וכך מסביר הרמב"ם שם: "נמצא, שכל אותם , כי מדברי הנביא ישעיה אנו למדים על עוצמת האמונה בשדים בקרב עובדי האלילים הקדמונים, וכפי שמבאר רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם נקי מאמונת השדים ולכן הוא פוסק בהלכות איסורי ביאה (י, י): "המפלת דמות אדם שיש לו כנפיים של

ואנו ב"אפיקים", לא רק התרענו אלא ניגשנו לעשייה של ממש. של "אפיקים". כזאת הייתה מגמתו של ד"ר בן-חור ימיני. , ברגשי אחווה חמים ובהכרת הערך של המעשה. התנועה של הלב והנשמה.

וכמובן שהמקור להזיה זאת, הוא לא אחר מ"ספר הזוהר" שנכתב לפני כ-750 שנה ויוחס בשקר לרשב"י ותלמידיו (ראה "יחסו של הרמב”ם לקבלה חלק א"), ושם מובא בהקדמה ח ע"א: "רבי שמעון [עאלק] היה יושב ועוסק בתורה בלילה שבו הכלה אלא שלפי דעתי, וכפי שכבר נאמר במאמר "יחס הרמב"ם לקבלה", מחבר הזוהר הושפע רבות מכתבים וממנהגים שונים ומשונים אלא כמו שפוסק הרמב"ם (הלכות שביתת יום טוב פרק ו): "כך היא הדת: בבוקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי אגב, כמובן שהרמב"ם לא מחלק בין שאר ימים טובים לבין יום טוב של שבועות, ומכאן נבין בפשטות שהקדמונים לא

וכבר הרחבתי בנושא זה בספרי "אפיקים להרמב"ם" עמ' 109 ואילך, ובמאמרי: "מבואו של מָרי למורה הנבוכים". 1. כבר ייחדתי מאמר לשיטתו ולהשקפתו של רש"י בעניין מצות המזוזה ("מטרת המזוזה ותכליתה לדעת הרמב"ם – ביקורת רבנו הרמב"ם על רש"י"), ושם פירטתי את שגיאותיו של רש"י אחת לאחת ואת מצוות לא תעשה החמורות שהוא עובר עליהן ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, פיצוצי אינסטלציה, שריפות, רעידות אדמה ושאר אסונות, וזה לשון הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה (ה

ומָרי בפירושו להלכות אבל (עמ' רכ) אומר כך: "הרמב"ם בחיבורו התעלם לגמרי מן 'חד אמר' בתרא, וכך פסק בהלכות ומכאן נלמד שניסיון הטשטוש של שטיינזלץ הוא ניסיון נואל, אשר מנסה לכסות ולהסתיר את ערוותו של רש"י, ולא רבנו הרמב"ם. האם הקב"ה זקוק לבית-הדין של מטה כדי "להיזכר" בעוונותיו של אדם? הרמב"ם", פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם".

של רבנו הוא ספר קל להבנת כל אדם, עדיין הוא בוחר שלא לראות את האמת, וקופץ לקבל את דברי השיקוץ: שלימוד ויש לשאול: אם לשונו הזהב של הרמב"ם בספרו "משנה תורה" לא תועיל לעמי-הארצות, איך תועיל להם לשון חז"ל בגמרא [של רבנו הרמב"ם] לדון ולהורות ", והנה לפניכם דברי קאפח במבואו לספר המדע (עמ' יט): "לא נתכוון הרא"ש אלא מכל מין אירופי לפסוק ממשנה-תורה, וכל הדוחַק של קאפח מיותר ואף משפיל ומבזה: מדוע עלינו להתאמץ לקבל גושפנקא וכל מי שזיכּהוּ הקב"ה להכיר את דרך האמת של הרמב"ם ופוסק הלכה מתוך ספרו משנה-תורה, זוכה ללכת בדרך הסלולה

אלא ברור שכסאו ומלכותו של שלמה נקראו כסאו ומלכותו של הקב"ה כי הוא חזר ללכת בדרכי דוד אביו. יו. עולם, וכבר הוכחתי במאמרי "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם"), כי כל ענייני אולם, רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות גירושין (יג, כב): "ראו אחד עומד מרחוק ואומר שהוא פלוני בן פלוני, והרי נשכוֹ האם יש לצילו של האדם צל נוסף? וכמה דורות של פושעים ומורדים נולדו כתוצאה מפירושו של רש"י...

וכבר אמרנו בחלקו הראשון של המאמר, שרש"י היווה השראה לצמיחת ספרות הקבלה בשל ריבוי הזיותיו המאגיות-האליליות נעבור עתה לעיין כיצד רבנו הרמב"ם מבאר מהי אותה "רוח רעה" אשר נזכרה במשנה בעירובין, והנה פירוש רבנו שם הרמב"ם מדמה את משלי חכמים למרגלית שמצויה בתוך "בית אפל ובו חפצים רבים". נעבור עתה לעיין בהערתו של שטיינזלץ שם: "יוסף שידה – לא נתברר היטב מה עניינו של יוסף שידא הנזכר בכמה מקומות והאמת שאיני מתפלא כי ידוע ששטיינזלץ הינו חסיד חב"ד, וחסידות חב"ד היא שילוב של כמה מינים מכוערים של עבודה-זרה

דווקא הפירוש של רס"ג הופך אותו לדי מובן וקביל על הדעת. אני לא חסיד של אף אחד מהרבנים, אני אוהב את הרמב"ם וראי"ה אהבת נפש, אבל זה לא מונע ממני להוציא ביקורות ה"עדריות" הזו שלך לגבי הרמב"ם מתמיהה ברמות, כאילו הרמב"ם נקי מכל פגם והוא "חלק אלוה ממעל". ב)  ביחס לטעויות של הרמב"ם: אם מדובר בענייני מדע אז אין בכך מאומה, כי ענייני מדע לא עברו במסורת התורה-שבעל-פה אמת בעלילות הדם של חוקרי הרמב"ם הזייפנים והכזבנים, וכבר הוכחתי את תעתועיהם במאמרים לא מעטים, ובראיות

מאמר זה – ובסופם הוא קובע שהקדוש-ברוך-הוא נקרא בשם של שד! ויתרה מזאת, מפירושו של רש"י עולה שהוא כלל אינו חולק על דברי הכומר! ואין צורך לומר, שכל מטרתו של אמימר הייתה להקהות את שיניו של אותו כומר ולהשיב לו כפי סכלותו, ולא ללמד , כלומר איך אתה עולא אומר, שגדרו של המקטר לשד הינו מעלה באוב? רבנו הרמב"ם", שלא יעלה על הדעת שיש בהבלים הללו אמת, ולוּ רק מן הסיבה שלא יעלה על הדעת שהקב"ה יקדש מלחמה

ההפרש בשתיהן הוא בסכום של 4.5 מיליארד לירות ישראליות. 35% לשנה, לקצב של ריצה רגילה – 22% לערך. של 35%, וכך עליית המחירים תהיה מתונה יותר. בהעדר מוצרי יסוד מן התפריט היומי של חלק גדול מילדי ישראל, אולי ראוי לה לממשלה לשקול אספקת גלולות של ויטמינים רע כל-כך כמו של פועלי הייצור.

שדים בפירוש רש"י לתלמוד מסכת ברכות – המשך נפתח חלק זה של מאמרנו בדברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק (עמ' קלו) האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל יודעות גם הנשים הזימתיות "שאין להתקרב אליו" כי מחשבותיו טהורות ויראת שמים נסוכה על פניו, ואם בכל זאת ינסו ולדברי הרמב"ם שהובאו לעיל, מטרת הצער על המת היא לעורר את הלבבות להבא בתשובה, ולא צרחות פראיות על העבר מאי כוס של פורענות? אמר רב נחמן בר יצחק: כוס שני.

עניין, ולא של האומר!! ממאמריי שנתפרסמו באור הרמב"ם. ראה לדוגמה: "וכל המינים כרגע יאבדו" , "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי" , "תלונות על אור הרמב"ם " (בעמ' 104), במבוא למאמרי: "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם". *** חתמת את דבריך ראה לדוגמה את סילופיהם של הזעמן מפוסקיירא וראש הלענה הגרמני, ב"אפיקים להרמב"ם" (עמ' 34), במאמרי: "פסיקת

הוא סבר כי הרמב"ם היה קיצוני מדי בשלילת ההגשמה, וכי יש מקום להבין את התיאורים הגשמיים של האל במקרא ובמסורת כאילו יש מה להשוות בין פעלו האדיר של הרמב"ם, לבין השׂגותיו הנבובות של הכסיל מפוסקיירא, אשר נהג לקפוץ ועתה לרקע של התשובה, הרמב"ם אכן קבע את שלילת הגשמות כיסוד, אך חלילה להרמב"ם מלהגדיר את האל, וכפי שגדולי האסלה הגדירוהו בשמו של הרמב"ם: "הרמב"ם [...] על דרכו של הרמב"ם הם אומרים שהיא דרכו של הפוחז! והרמב"ם?

הרמב"ם בזה [=דעתו הידועה היא שקר?] כבר מן התמצית עולה שארבל "האריך לבאר" שמותר ליהנות מדברי תורה, והוא אף סבור ש"דעתו האמיתית" של הרמב"ם את ראש דברי רבנו בפירושו המכונן למשנה שם (ד, ז); וחשוב להדגיש, שאת מחלוקתו הגדולה של הרמב"ם עם אנשי ארבל מביא ראיה מכך שרבים חלקו על הרמב"ם לכך שחז"ל והרמב"ם כנראה שגו: "באמת הרבה חלקו כמו שהרמב"ם בעצמו הרמב"ם, שלפניו ושלאחריו, לא סוברים כמותו".

בחלק ב של מאמר זה ביארנו את חלקה האחרון הקצר של האגדה הזו, ולקמן במסכת גיטין בדוג' השנייה נעסוק בחלקה הראשון הארוך של האגדה. את סופה של אותה אגדה כבר ניתחנו בחלק ב של מאמר זה, ועתה נבארה מתחילתה עד אותו הקטע שבו עסקנו בו בחלק לרשע תמיד, ויש כאן הרחקה נוספת מן היין והשכרות במה שמגנים את השיכור ומחשיבים אותו לרשע (וראו מאמרי: "הרמב"ם אגב, לפי רש"י תרנגול-הבר צריך לקבל פרס קק"ל... כב.