נפש מישראל, וכֹה דברי הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת נפש (א, יד): "כל היכול להציל ולא הציל – עובר על 'לא וכֹה דברי הרמב"ם בראש הלכות דעות פרק ז: "המרגל בחברו – עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמיך'. ברוגע וביישוב הדעת, כגון אצלנו בפורום, ואם האדם חפץ באמת – ניתן להזמין אותו לארוחה לדון ולעיין בספרי הרמב"ם ברם, תורת משה אינה ירושה של אנשים מסוימים ולאף אחד אין זכות לטעון עליה בעלות, אלא היא רכושו של כלל עם-ישראל הרמב"ם היה נאמן לדרכם של חז"ל ולמסורת הגאונים, כי הוא ידע והבין מה שכמעט כל חכמי ישראל באלף השנים האחרונות

במאמר זה הנני מבקש לאסוף את כל זיופי ספרות הגאונים שנמצאו במהלך כתיבת המאמרים באור הרמב"ם. קצרו של דבר, קבל האמת ממי שאמרו, ו"גאון" שמתעה את עמֵּנו אחרי התֹּהו דינו כדין המינים (אגב, אם הרמב"ם ובהמשך להזיותיו של האיֵ המפוקפק, אעתיק לפניכם פרק מתוך מאמרו של ר' נאור טויטו: "יחסו של הרמב"ם לקבלה אגב, רבנו הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן, מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות השקר. דברי הרמב"ם שם מתאימים במיוחד לדרכם ולעלילותם של המינים ההולכים בדרכי האופל, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כג–כד

לקבל, גם הרמב"ם מודה בזה במשנתו". והנה מסקנתו של ארבל בעניין הבנתו המעֻוותת של התשר"ץ את דברי הרמב"ם: "כלומר שהרשב"ץ הבין שאפילו במחיר היום לקבל אספקה מן הציבור מכספי הציבור, ממלגות, וזה מצוה וחסידות לקבל, גם הרמב"ם מודה בזה במשנתו". וזה תוספת של הרמב"ם על הגמרא: 'כל מה שאפשר לו ואפילו על-ידי תחבולה', כלומר הרמב"ם אומר, יונתן בן עמרם לעבוד לפרנסתו, אבל כאשר "אי אפשר" לו לאדם לעבוד ולהתפרנס לפי דמיונו של ארבל הרמב"ם מתיר, וזה לשונו של

בנוגע לדיו הרמב"ם אינו מחמיר, וכל עוד הדיו שחור ועומד – כשר. דבר ידוע הוא שמקורותיו של ה'שולחן ערוך' רעועים ומסופקים לעומת מקורותיו של הרמב"ם שהינם יסודות איתנים ראו נא את מאמרו של ידידי ורעי אדיר דחוח-הלוי: "האמנם השולחן ערוך הוא 80% רמב"ם?". ניתן להעמיק בנושא במאמרו של ידידי אדיר: "חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית". *** הנושא הבא הוא "חק-תוכות", זהו נושא אשר יוחסו לו דינים רבים בקרב סופרי הסת"ם.

הרמב"ם בזה [=דעתו הידועה היא שקר?] כבר מן התמצית עולה שארבל "האריך לבאר" שמותר ליהנות מדברי תורה, והוא אף סבור ש"דעתו האמיתית" של הרמב"ם את ראש דברי רבנו בפירושו המכונן למשנה שם (ד, ז); וחשוב להדגיש, שאת מחלוקתו הגדולה של הרמב"ם עם אנשי ארבל מביא ראיה מכך שרבים חלקו על הרמב"ם לכך שחז"ל והרמב"ם כנראה שגו: "באמת הרבה חלקו כמו שהרמב"ם בעצמו הרמב"ם, שלפניו ושלאחריו, לא סוברים כמותו".

התוספתא שבה נזכרו ששת מעשיו של חזקיהו צורפה על-ידי הרמב"ם למשנה, והיא מובאת בספרו פירוש-המשנה, במסכת וידועה דרכו של הרמב"ם שבכל מקום שיש איזה רמז בענייני השקפה ומחשבה, הוא טורח להאריך ולבאר: "כי חשוב אצלי ולעיון נוסף בענייני הקמיעות ראו מאמרי: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" . בסוף דבריו אלה, רבנו הרמב"ם מבאר, שמותר לחבר ספר בענייני העבודה-הזרה של העמים, מפני שחשוב שאנשים מסוימים פירוש שלישי לספר הרפואות שגנז חזקיהו הרמב"ם מודע לקיומם של פירושים אחרים, והוא מסביר בהמשך פירושו שם

[מה לך ולסתרי דרכיו של הקב"ה?] כלומר, יש דברים בעולם-הזה שהם בגדר סתרי דרכיו של הקב"ה, ואסור לנו להחליט ולפעול בהם לפי מה שנדמה לנו, סתרי תורה ברם, יש מסתרי דרכיו של הקב"ה שיחידי הסגולה שבכל דור ודור מצֻווים ללמוד אותם ולהעמיק בהם, וכֹה דברי רבנו בהקדמתו לחלק ג של ספרו "מורה הנבוכים": "עיקר המטרה במאמר זה באור מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ישעיה לתקומה רוחנית של דור דעה קרובה מאד, ואז יחדל העושק, יסורו היגון והאנחה ותתקיים נבואת הדעת של ישעיה

היום בכל תחום ומקום, מאז ראשיתה של ההתיישבות החדשה בארץ. אחת התופעות המפתיעות בצביונה של יהדות תימן היא החוסן של עמידתה. השירה היא אחת התופעות המציינות את כוח היצירה של יהודי תימן. כיום יש לנו אנשים, אמנם מעטים, שעושים הרבה בחקר המורשת של יהודי תימן. אפליה, של קיפוח, ושל שחיתות.

בדורו של הרמב"ם או בכל דור אחר, הייתה יוצאת הלכה מבוררת שהשדים הם מציאות אמיתית וממשית כפי דעת כולם וגם מכך שרוב "חכמי ישראל" הללו רוממו את נחמן הכלבי בהערצה כאילו היה גדול מגדולי ישראל, וכן מתייחסים לקבלה אין מבזה ומחרף של הרמב"ם גדול ממך". אין מבזה ומחרף של הרמב"ם גדול ממך". נספח – תגובתו של חברי נאור טויטו המקלל הנ"ל טען: "אם נדייק בדברי הרמב"ם הללו נמצא שכל מה שהרמב"ם מדבר

לדעת הרמב"ם תפישה זו שגויה מיסודה, ולא רק מפני שאסור מבחינה מוסרית והלכתית לגנוב משום אדם יהא אשר יהא על גזלו של ישראל. ולכן, בשל גילויי השחיתות הרבים של הממסד הרבני והפיכתו לגוף פוליטי ועסקי, מצבה של דת משה היום בכי רע, ורבים מקרב היהודים החילוניים רואים באנשי הדת כשליחים של דת זדונית שקרית ונצלנית. לא ימכור לגוי בשר נבילה בכלל שחוטה, ולא מנעל של [בהמה או חיה] מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב [=יפציר

רש"י או הראב"ד לא חייבים לקבל את חידושי הרמב"ם [=רש"י לא מחויב לקבל את יסוד שלילת הגשמות? ג) זאת ועוד, טענת שהרמב"ם "חידש לא מעט", ובכן הרמב"ם לא חידש כמעט מאומה, הרמב"ם הוא ממעתיקי השמועה הנאמנים , ממוסרי התורה-שבעל-פה שזכינו לקבלהּ איש-מפי-איש עד משה רבנו ע"ה בהר סיני. אמנם, בדורו של הרמב"ם וגם בדורנו עדיין מתקיימת קללת הגלות: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו ד) ובניגוד לדבריך, שר"י והפוחז הצרפתי ימח שמם וזכרם, כן היו מחויבים לקבל את "חידושי" הרמב"ם, מפני שלא

רבות של ראיות מדברי רבנו הרמב"ם, שהוא היה נאמן לדרך האמת ולדרכם של אברהם אבינו ומשה רבנו וכל הנביאים לשריפה הידועה של ספרֵי המדע ומורה-הנבוכים, ובכן, התנגדות זו נבעה לפי רומין מהכפירות של הרמב"ם ביסודות היא נבעה מנאמנותו של הרמב"ם ליסודות התורה, יסודות שהיו לצנינים בעיניהם של חכמי-יועצי-אשכנז המינים הארורים ואין לי צל של ספק, שמלחמתו של נרבוני ורומין ודומיהם בכל הדורות כנגד רבנו הרמב"ם, וכל התעיותיהם ותעתועיהם ב) תירוצו השני של רומין הוא "מאחר שבגילוי כפירותיו של הרמב"ם עסקינן [לפי דמיונו ותעתועי רשעו של רומין

בימי הביניים הן עברו תהליך עמוק של מיסוד וארגון (בעיקר עם הופעת הקבלה וחסידות אשכנז), מה שגרם להן להיראות עבודה-זרה ותורתנו תורת האמת שלפה את חרבה על שלל האמונות המאגיות-פגאניות, ולעיון בעניין יסודי זה ראה נא: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה", "כומר ושמו אליעזר (על המאגיה)", ובמאמרים הללו תבין היטב את יחסה האמיתי של מאמרים באתר אור הרמב"ם שעוסקים בעניין יסודי זה והם מוכיחים שתפישת האגדות כפשוטן מובילה למינות ולעבודה-זרה ז) בעניין עין הרע ראה נא במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם".

אומות עכו"ם שדומים לחיות ובהמות השדה, ויש ערב רב מצד של מזיקים, שנשמתם של רשעים הם מזיקים של העולם ממש ודאי שקָיִן היה בן של רוח הטומאה שהוא הנחש הרע היה. אלא בנו של נחש! כלומר, הילדים של יחסי המין הדמיוניים בחלום עם הרוחות הרעות, הם שדים שנראים כמראה בני אדם קרחים! ואין לי ספק שהרשעים ישמחו מאד לקבל את "העונש" הזה, לטייל בעולם חופשי-חופשי לנצח...

הפעם אציג את תעוזתם וחוצפתם של המאמינים בספר הזוהר וכן את חומרת התפרצותם כלפי ה' יתעלה, וכלפי המוסר האלהי הטהור של דת משה. כנגד דרגת צדיק, שהוא יום השבת שלמעלה, ומעשה אחר אין בו אלא זיווג להוציא פרי נשמות לעולם, פרי מעשיו של זוהי עבודה זרה מכוערת – שעל-ידי זיווג של שור וחמור ניתן להוריד רוע לעולם. ק ע"ב) נכתב כך: "רבי אבא שלח לרבי שמעון, אמר: מתי הזיווג של כנסת ישראל עם המלך הקדוש?

שנית, עליך לזכור שהרמב"ם היה הרמב"ם כי הוא חשב בעצמאות [האם זיוף וסילוף דברי חז"ל הם בגדר 'חשיבה עצמאית ה) וסיימת את דבריך: "עליך לזכור שהרמב"ם היה הרמב"ם כי הוא חשב בעצמאות. והלא דברי רבנו פשוטים וברורים] בתיאור מעשה הצדקה בהלכות מתנות עניים פרק ט, שם הרמב"ם מסביר כי קיומה של שמא תאמר: נכון, אבל עדיין קיים טיעונו האחרון של הרמב"ם "שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ואנכי וחבריי היקרים הבאנו לכך מאות רבות של ראיות במאמרים באתר אור הרמב"ם.

ובכן, במקומות רבים בכתביו רבנו הרמב"ם מקדש מלחמה כנגד בכירי הממסד הרבני, שנקראו בימיו ובימינו "גדולי הרמב"ם ידע והבין היטב שרובם הגדול של אותם "גדולים", הם אנשי שררה וכבוד השקועים בחדרי חדרים בתאוות-הבצע וכבר הרחבתי בעניין זה בסדרת המאמרים "יחסו של הרמב"ם לקבלה". הנבון שתורה זו הינה קבלה חדשה שלא יצאה מתחת ידם של חז"ל, ומייסדיה והעוסקים בה עוברים בשאט נפש וביד רמה ובכן, ראו נא את דברי מורנו הרמב"ם בחלק השלישי של המורה (פרק נא): "והנני פותח את הדברים בפרק זה במשל אשר

והלא אם באמת רבנו הרמב"ם מחלק את חילוקו הדמיוני והשקרי של ארבל, דהיינו שמותר לכל מי שמחליט ש"אי אפשר זה וודאי שיש פה דברים בגו, אני לא רוצה להאריך בזה, אבל נראה מתוך, מבין ריסי עיניו של הרמב"ם, שחכמים שבדורו של הרמב"ם היו בהמות בדמות אדם, הרמב"ם אסר בתוקף ליהנות מדברי תורה, כלומר רק כדי "לסגור חשבון" עם חכמי ארבל ובתוכם "ראיותיו" מדברי רבנו הרמב"ם לעניין זה: "ועוד שהם, חכמים שבדור [של הרמב"ם], הרמב"ם נראה בעליל ורק לדורו של הרמב"ם – כי באותה הדרך הלכו וממשיכים ללכת ביתר-שׂאת ארבל וחבריו.

מדברי שלמה ורס"ג עולה, שחובה ללמוד מן ההיסטוריה האנושית, וכל-שכן מן ההיסטוריה הקרובה של עם-ישראל, ולכן בשעריה, ככל שהם יחזיקו במוסרות השלטון ויחבלו בצבא-ההגנה-לישראל ובהתפתחותו המדעית, הכלכלית והאנושית של עם-ישראל – כך יחולו עלינו ייסורים ומכאובים, כי ככל שידם של המינים האורתודוקסים תגבר, כך עמֵּנו יתרחק עיוורונה של היהדות האורתודוקסית מדרך האמת, דרדר אותה לשחצנות, לדורסנות ולביטחון שווא באלוה שקר דמיוני מכיוון שעולם המחשבה וההשקפה של העולם הדתי האורתודוקסי הושחת כליל במשׂרפות הדעת של גדולי האסלה, אך טבעי

של רבנו הוא ספר קל להבנת כל אדם, עדיין הוא בוחר שלא לראות את האמת, וקופץ לקבל את דברי השיקוץ: שלימוד ויש לשאול: אם לשונו הזהב של הרמב"ם בספרו "משנה תורה" לא תועיל לעמי-הארצות, איך תועיל להם לשון חז"ל בגמרא [של רבנו הרמב"ם] לדון ולהורות", והנה לפניכם דברי קאפח במבואו לספר המדע (עמ' יט): "לא נתכוון הרא"ש אלא מכל מין אירופי לפסוק ממשנה-תורה, וכל הדוחַק של קאפח מיותר ואף משפיל ומבזה: מדוע עלינו להתאמץ לקבל גושפנקא וכל מי שזיכּהוּ הקב"ה להכיר את דרך האמת של הרמב"ם ופוסק הלכה מתוך ספרו משנה-תורה, זוכה ללכת בדרך הסלולה

רבנו הרמב"ם מלמד בספרו הטהור "מורה הנבוכים", כי האמונה בשדים החלה "קרוב לזמנו של משה רבנו ונהו אחריה רבנו הרמב"ם הלך בעוז ככל יכולתו בדרכו של אברהם אבינו, כי מטרתו המוצהרת היא לעקור את העבודה-הזרה ולמחות רבנו הרמב"ם מלמדנו במורה (ג, לז) כי "מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית למיסטיקה לאורו של הרמב"ם". 3) "וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא זה בערפו של זה...

וכמובן שהמקור להזיה זאת, הוא לא אחר מ"ספר הזוהר" שנכתב לפני כ-750 שנה ויוחס בשקר לרשב"י ותלמידיו (ראה "יחסו של הרמב”ם לקבלה חלק א"), ושם מובא בהקדמה ח ע"א: "רבי שמעון [עאלק] היה יושב ועוסק בתורה בלילה שבו הכלה אלא שלפי דעתי, וכפי שכבר נאמר במאמר "יחס הרמב"ם לקבלה", מחבר הזוהר הושפע רבות מכתבים וממנהגים שונים ומשונים אלא כמו שפוסק הרמב"ם (הלכות שביתת יום טוב פרק ו): "כך היא הדת: בבוקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי אגב, כמובן שהרמב"ם לא מחלק בין שאר ימים טובים לבין יום טוב של שבועות, ומכאן נבין בפשטות שהקדמונים לא

זאת ועוד, לדעת רבנו כל ענייני הכישופים הם הבל מהובל, וכבר הוכחתי זאת במאמרי: "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם מעבר לסכלות החמורה במחשבה שמצוות התורה נועדו לגירוש שדים או לתועלת מאגית – וזו לדעת רבנו הרמב"ם אף כפירה בתורה, וכמו שפוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, טו), והרחבתי בעניין זה במאמרי: "מטרת המזוזה ותכליתה לדעת הרמב"ם (ביקורת רבנו הרמב"ם על רש"י)". וכבר לימדנו רבנו הרמב"ם במורה (ב, טז), שמי שמנסה להוכיח דבר-אמת בדרכי הטעיה והשאה, לא רק שאינו מועיל

נשים לב, כי רבנו הרמב"ם התעלם לחלוטין מ"סכנת השברירי" שנזכרה בגמרא, ופוסק שהסכנה היחידה משתייה מן הנהרות בסוף דבריו אלה הרמב"ם מבאר, שמותר לחבר ספר בענייני העבודה-הזרה של העמים, מפני שחשוב שאנשים מסוימים בעם רבנו הרמב"ם לא פסק את הסוגיה הזו להלכה, כי למיטב הבנתי וידיעתי הוא לא חילק בשאלת מקור הנגע הצרעת, האם ביצירת קשר הלכתי בין דברי האגדה של רבא ורב פפא לדברי ההלכה הדחויה של ר' שמעון, רש"י מערבב קשות בין עולם עובדה זו מלמדת שרש"י היה גדול מחריבי הדת לדעת רבנו הרמב"ם מפני שהוא תפש את אגדות חז"ל כפשוטן.

הראשון; שנית, יש להעמיק ולהבין מי הם אותם המזיקין. 1.א) הקדמה ראשונה – בספרו "מורה הנבוכים" (א, ז), רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם לומד, שהפסוק "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" מורה על כך, שאדם הנחיל לבנו שֵׁת את מושגי נמצא, שֶׁשֵׁת היה בנם הראשון של אדם וחווה שהוארה נפשו בהשגה השכלית, וכך מסביר הרמב"ם שם: "נמצא, שכל אותם , כי מדברי הנביא ישעיה אנו למדים על עוצמת האמונה בשדים בקרב עובדי האלילים הקדמונים, וכפי שמבאר רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם נקי מאמונת השדים ולכן הוא פוסק בהלכות איסורי ביאה (י, י): "המפלת דמות אדם שיש לו כנפיים של

ואנו ב"אפיקים", לא רק התרענו אלא ניגשנו לעשייה של ממש. של "אפיקים". כזאת הייתה מגמתו של ד"ר בן-חור ימיני. , ברגשי אחווה חמים ובהכרת הערך של המעשה. התנועה של הלב והנשמה.

לשלוח את אברבנאל לאברבנאל בחלק א פרק ג עסקתי בטענתו של עשור לפיה הרמב"ם חזר בו והודה לקבלה הפגאנית בסוף הנה גם הרמב"ם בסוף ימיו זכה לקבל זאת החכמה מפי מקובל, כמו שכתב [...] ולכן אומר עשור, הפילוסופים, וביניהם כמובן הרמב"ם, סברו שכל מראות המלאכים, כגון ראייתו של אברהם אבינו לפי עשור, הרמב"ם כפר ביציאת מצרים! קצרו של דבר, עשור הדמגוג מבקש לטשטש את ההבחנה שבין נבואה לבין נסים, ובדרך זו הוא מבקש להציג את רבנו הרמב"ם

וכבר הרחבתי בנושא זה בספרי "אפיקים להרמב"ם" עמ' 109 ואילך, ובמאמרי: "מבואו של מָרי למורה הנבוכים". 1. כבר ייחדתי מאמר לשיטתו ולהשקפתו של רש"י בעניין מצות המזוזה ("מטרת המזוזה ותכליתה לדעת הרמב"ם – ביקורת רבנו הרמב"ם על רש"י"), ושם פירטתי את שגיאותיו של רש"י אחת לאחת ואת מצוות לא תעשה החמורות שהוא עובר עליהן ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, פיצוצי אינסטלציה, שריפות, רעידות אדמה ושאר אסונות, וזה לשון הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר-תורה (ה

ומָרי בפירושו להלכות אבל (עמ' רכ) אומר כך: "הרמב"ם בחיבורו התעלם לגמרי מן 'חד אמר' בתרא, וכך פסק בהלכות ומכאן נלמד שניסיון הטשטוש של שטיינזלץ הוא ניסיון נואל, אשר מנסה לכסות ולהסתיר את ערוותו של רש"י, ולא רבנו הרמב"ם. האם הקב"ה זקוק לבית-הדין של מטה כדי "להיזכר" בעוונותיו של אדם? הרמב"ם", פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם".

שגיאתו השלישית של ארבל הינה שהוא סילף וזייף את דברי הרמב"ם, הבה נחל אפוא בדברי רבנו, וכֹה דבריו בפירושו והנה תעתועיו של ארבל: "כך דחה הרמב"ם: [...] הוא [=ר' אלעזר] היה עני, מה יעשה, ימות? אתה [=הרמב"ם] אומר בגלל שהוא היה עני היה צריך לקבל כסף מן הציבור" וכו'. ולכן לפי דמיונו של ארבל, הרמב"ם מעודד ומחזק את בני האדם ליהנות מדברי תורה ולהפוך אותה לכלי לפרנסה, כי ועתה לארבל המתעתע: "יותר מזה, זה לא רק ההמון, בהלכות תשובה כתב הרמב"ם, שלא כל חכם אפילו מגיע למעלה של