במורה (א, מב) רבנו מבאר את שימושי הלשון של השם: "חַי", רבנו פותח במשמעויות הבסיסיות ועובר למשמעויות הנוספות וזה חמור בהרבה מדינו של סתם כומר ממסדי. והחמור מכל! לצד כל חילול-שם-השמים אשר בידו במשך עשרות שנים, ערוסי מעז לשאת על נס את דגל דרך האמת דהיינו את משנת הרמב"ם ולתשומת ליבו של ערוסי: הפרק הבא עוסק בחיים האמיתיים שהוא שכח... וראו גם דברי רבנו על משה רבנו בהקדמת פירושו למשנה: "ועלה אל ההר בחצי היום השביעי באדר כמו שנתברר בקבלה

עדויות להופעתו ולמשמעותו של מנהג "החאלקה" 1) המקור הראשון להופעתו של המנהג הוא בשו"ת הרדב"ז (ב, תרח), כדי לענות על צורכיהם של עולי הרגל הרבים המגיעים מדי יום למקדש, התפתחה למרגלותיו תעשייה שלמה של מלונות על-פי ההינדואיזם, מהווה התפילה מעין מערכת יחסי גומלין של "תן וקח" בינם לבין האלים. נאמר עליו כי בתור אחד ממופעיו של וישנו, האל האמוּן על קיומו התקין של העולם, הוא מסוגל בקלות למלא כל בקשה אמנם, הקוצצים את שׂער בניהם בחלאקה במקומות אחרים: או לכבודו של בר-יוחי או כדי להסיר מעליהם נזק של שדים

החלפת ארבעה שרי אוצר במשך תקופה של שש שנים לא הועילה ולא תועיל. המבנה הכלכלי של ישראל רקוב מיסודו. שלטון של מיעוט מזיק לחברה ולמדינה אך הוא מניב רווחים לחמולות של המיעוט השליט. "חברת העובדים" ומפעליה של ההסתדרות, המרוכזים בידי אשכנזים בלבד. התארגנות העיירות והשכונות צריכה להיות מֻכְוונת לקבל במישרין את התמיכה הממשלתית להקמת מפעלים שיהיו בבעלותם

מדברינו במאמר שנקרא: "יסודות במדעי האלהות" שם ביארנו את המושגים "חומר" ו"צורה": ה"חומר" הוא החומר הפיסי של כלומר הצורה הזו גורמת להתפתחות החי או הצומח עד לשלב מסוים שבו שאיפת הגדילה וההתפתחות נפסקת במותו של אותו השאיפה הזו לקבלת צורה-מהות היא שאיפה בלתי פוסקת, ואף לאחר שהיא מגיעה לידי מימוש והחומר קיבל צורה ויצא ואפשר גם לנסח כך: החומר, והשאיפה לקבלת הצורה כדי לצאת אל הפועל, והצורה". הוא מתערטל מהצורה שקיבל ושוב-ושוב שואף לקבל צורה אחרת – כך היא אשת איש זונה, אשר יש לה בעל, ויחד עם

הכוח ההוגה כך תהיה רוממותו של השכל הנקנה]. ורוב החוקרים בדעה שהמדרש הזה חובר קרוב לתקופתו של רש"י. נחל את העיון בפירושו בעניין הכיסא, רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הבורא – כי אם יאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! רבנו מוסיף ומבאר במורה (א, ט), כי כתבי הקודש ייחסו כיסא להקב"ה "כיוון שלא היו יושבים על הכסא כי אם בעלי

והנני לומד זאת מרשעותם של חלקים בעם-ישראל לאחר חטא המרגלים, אשר התעקשו למרוד בה' ולעלות ולהילחם ולהיכנס וביתר ביאור: יש תכלית לעונש הגלות והוא למרק את עוונותיהם של ישראל ולהכין אותם לעלות לארץ-ישראל ולמלא אגב, החברים הטובים ביותר של עסקני המינות החרדים הם מפלגות הערבים האנטי-ציוניות. יוצאי ארץ אדום, וככל שיונצח חורבנו של עם-ישראל, כך תתמלא ותתעצם דרך השקר והרשע של המינים וצאצאיהם יוצאי וביחס לשבועה האחרונה, לדעתי היא עשויה לרמוז לעת אפשרית שבו תחל גאולתו של עמֵּנו, כלומר ברגע שהגויים יחלו

ורק מי ששקע עמוק בתהומות האפלים של הסכלות והמינות, לא יזהה את התעיותיו הנבזיות של רש"י-שר"י, ואף יתעקש ", וזו תוספת של רש"י. ואין צל של ספק שמדובר בהמשך מגמתו של רש"י לערער על מעמדו של משה רבנו ע"ה, שהרי השוואת כוחו של אדם או זהירותם העצומה של חז"ל נחל בכמה עובדות: 1) הביטוי "כתב רחמנא", להטיותיו השונות של הפועל "כתב" (דכתב, של יונתן בן עוזיאל לספרי הנביאים.

לא תנותץ, כדי לחוס על כבודו של בשר ודם! מה רשב"י אשם בהזיותיהם של אלו?". וגם הנבונים ילמדו מכך שגדול כבוד שמים מכבודו של שימי בר יוחי, ולא יחוסו על כבודו, ויחזקו בזה את ידי עובדי הריחוק שנאמר בירמיה הוא אפוא ריחוק של זמן בהיסטוריה ולא ריחוק של מקום! לפסוק: "בֶּן אִישׁ חַי", וזו כפירה חמורה נוספת בייחוד שמו הנורא, וכבר הרחבתי בעניין זה במאמר: "על סידור הרמב"ם

עקשנות אובססיבית ובהמית נגד הוכחה ברורה, שעלולה לנבוע מסיבות רבות ומגוונות, כגון מהתנשאותו וגסות-רוחו של כלומר, ומה אני שלא לקחתי בסופו-של-דבר, ואפילו אם לקחתי הייתי לוקח משלי (שהרי מחובתו של האריס לתת לבעל סוף דבר ראו נא את כוחו העצום של השוחד! אפילו שוחד פעוט שבפעוטים עלול לגרום להטיית דעתו של הדיין לטובת אחד מבעלי-הדין! לעומת זאת, ראו נא את יחסו של דניאל ע"ה להצעת מלך בבל לתת לו שלל מתנות יקרות מאד, עד אפילו שליש ממלכותו

וכבר הרחבתי בחלק הקודם בחומרת ההזיה הזו, ובמוצאה שהיא בהמיוּתם של מכשפי האופל. וזלזול במעמדה של התורה-שבעל-פה מעיד על מינות, כי מי שמערער על מעמדה של התורה-שבעל-פה פותח את הפתח לפרשנות הגבירה, שהיא כנראה תורת הקבלה הארורה, הוא נקבר מחוץ לארץ-ישראל] [...] כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל והלא זו היא בדיוק דרכם של עובדי האלילים הקדמונים!

או שלא בכפוף לרצונו של בורא-עולם. לדוגמה, כאשר אדם נבחר לקבל פרס מסוים או לקבל תפקיד בכיר מסוים, הוא מכניס את עצמו לסכנה גדולה, כי הפרסום הים) מגובהה הממוצע של ישראל (כ-500 מ' מעל פני הים), ונראה לי שגם בימיו של רש"י כל מי שלמד מעט מדעים הבין ומדרש אגדה גריסין של פול". אלא ברור, שכל זה הזיה של המינים וצאצאיהם אשר לא היו מוכנים לקבל בשום פנים ואופן את התובנה שאבות האומה

טפילותה ומינותה של חברת המינות החרדית מתגלה, אמנם לא במלא כיעורה, אך גם מי שאינו בקי במעלליה של חברת ומדוע טענתו של לנדו נובעת מבהמיות וסכלות? ובכן, לנדו למעשה אומר שיש קשר ישיר בין לימוד תורת המינות של חברת המינות האורתודוקסית, לבין הצלתו של עם-ישראל המינים השחורים ותורתם של הסרוגים היא אותה תורה, כולם ניגשים לאותם מבחנים כדי לקבל תארי רבנות ודיינות וכולם פוסקים הלכה בעקבותיו של קארו הקראי וסגנו האירופי. *** ולסיום ראוי לומר כמה מילים על שעבודם של כומרי

אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". לאחר הפעם השלישית שנחסמתי החלטתי להקים את מיזם אור הרמב"ם. ברם, מה הוא דינם של צאצאי המינים? מה דינה של החברה החרדית? כיצד עלינו לנהוג עמה? דרך אגב, במאמרי: "מהו גדר 'תינוק שנשבה' לדעת רבנו הרמב"ם?" וישנו היבט נוסף שבו דינה של החברה החרדית חמור יותר מדינה של החברה החילונית, כי החברה החילונית מתקרבת

, וכן ראו: "מטרת המזוזה – ביקורת הרמב"ם על השקפותיו של שר"י". מכשף האופל החליט שהיו"ד הראשונה של השם המפורש: יהוה, לא רק פותחת את רחמה של האדמה, אלא גם את רחמה של המשפט "הייחוד של הַכֹּל" משמעו חיבור של עניינים רבים. של יום השבת תחליש את כוחו של ה"סטרא אחרא" וכך הוא-הקב"ה, יוכל לגבור עליו ולקיים את העולם. אלא, שעם-ישראל בחר מקדמת דנא לקבל את התורה והמצוות, ואילו הגויים בחרו ללכת בדרכי התהו והמאגיה הפגאניים

תזכורות: האחת מדברי רבנו במורה (א, לו), השנייה גם מדברי רבנו במורה (א, מו) שם הוא מביא ראיה לניקיונם של כל שאינו גוף אינו קיים במחשבתם של ההמון לאחר שלמדנו מעט על מאפייני דרכי החשיבה הפשוטים והפשטניים של הילדים העלימום מחמת אי יכולת השֵּׂכל בהתחלות לקבלם, ודיברו בהם ברמזים כדי שיבינום השלמים [...]. ואמיתת הדבר [=ידיעת אמיתת עצמותו ומהותו של הקב"ה] אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחקרו, וזה הוא שאמר הכתוב ברם, אלה שסוברים גשמות ביחס לה', לא יבינו את הראיות וההוכחות העמוקות שהרמב"ם פורשׂ במורה, מפני שהם לדברי

מה שהפריע לי מאוד היא הנכונות של אותו אדם להפוך את עצמו למגינם של האשכנזים הכופרים. והוא מתחיל להתפתל ולענות דברים כגון אלה: לא, במצב של כך כן, וכך לא... את אותה שיטה של הכלת האויב, האשכנזים למיניהם מחדירים לנו לתודעה על-ידי הפצת השקפות גרועות – כמו אותם הערצה עיוורת לאשכנזים אשר יותר תועים מן הבהמות, עלולה לעלות להם ביוקר בסופו-של-דבר. ולרומם את כל שיבושי ההלכה בקלות אך ורק בשל הגאונות המדומה של אשכנזי כזה או אחר, והפיכת כל חמור שרלטן

לחלוטין מהתנהגותו בפרשה הראשונה, אם בפרשה הראשונה הוא מוותר על בכורתו מבלי להניד עפעף, הרי שבפרשה השנייה יחסוֹ כל עוד דת משה תהיה משועבדת, נרצעת ושפלה בידיהם של המינים וצאצאיהם ההולכים בדרכו של עֵשָׂו האדומי, לא כסף למוניות מקרובי משפחתי בסכומים של מאות שקלים! ובעבר אף שמעתי שבתו של אותו ערוסי, הרב הקונגו, נמצאת בקשיים כלכליים! מסקנה,  הכומרים השׂכירים הינם נביאי השקר של ימינו, והעבודה-הזרה של ימינו היא הדת האורתודוקסית החדשה,

משה כבר, אלא תורת רש"י: כל מיני מושגי אלילות והגשמוֹת ה' תפסו אחיזה בחסות הזיותיו, וכבר הזהיר אותנו הרמב"ם מהפרשנות המעֻוותת של רש"י [...] ולאחר שראינו את מסקנותיו של אקסלרוד נמשיך לעיין בפירוש רש"י למסכת שבת. כלומר, מדובר באמצעי של הישרדות. מה גרם לרש"י לסבור שהארס נועד לשחרור כעסים דמיוניים של הנחשים?

הוריו שמרו על אורח חיים מסורתי עתיק של תרבות יהודי-תימן. לא היה צורך בתעמולה ציונית כדי שבני הקהילה יחסלו את עסקיהם וינתקו את עצמם ממסורת ארוכת שנים של פרנסה שלוש שנים לאחר עלייתו של אבי. יוזם העלייה הייתי אני. ההרפתקה הזאת של ארגון המסע והמסע עצמו ארכו כחודשיים ימים. בתפקידי זה הייתי בין ראשוני המייסדים של קרן-הביטוח של ארגון-הפועלים-החקלאים.

אחת האמירות המתעות ביותר מדרך האמת היא האמירה שבכותרתו של מאמר זה. מהו אפוא מקורה של האמירה שבכותרת לעיל? ובאלו נסיבות היא נאמרה? אלפיים שנה בארצות העמים הטמאות ולחיי ייסורים של סכלות בערות וכפירה. וכי האמת לאמיתה נשׂגבה מידיעתו של אל דעות?] קצרו של דבר, אין ללמוד מן המדרש הזה מאומה לעניין הנדון, דהיינו האם יש לקבל שתי דעות חולקות בכל תחום ובכל

אמירות אלו נשמעות גם מצד חילונים אשר אינם יודעים את החשיבות של חשבון נפש, אך כאומה, כל-שכן כאומת ה' יתעלה כלומר מדובר בטקס של עבודה-זרה! , הם הולכים לסוכות האבלים של המחבלים, משוגעים; הם בתוכנו פה הערב-רב הזה, הזרע עמלק". לפני, לא היה צריך לקבל אחרי". לעומת דברי השחץ והמינות של שְאוֹלוב, ראו נא את דברי אביו של החייל מתן אברג'יל ז"ל אשר קפץ על רימון הרסס

כלומר, במדרש הרחיקו מן ההגשמה ולא ייחסו את הדיבור היוצא ממקום מסוים להקדוש-ברוך-הוא, אך רש"י שינה את ולביאור נרחב בעניין השימוש של אונקלוס ויונתן בפועל "אתגלי" ביחס להקב"ה במקום ביאה גופנית, ראו: "הרמב"ן שלא נשכין את אמיתת עצמותו של הקב"ה? ויונתן פירש שם את הפועל "אֶשְׁכּוֹן" במובן של שכינה ולא במובן של מציאות אמיתת עצמותו של בורא-עולם, וכֹה וכבר ראינו את תרגומו של אונקלוס ואת פירושו של רס"ג שם, והנה הם שוב לפניכם: "אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ

במאמר זה ננסה להוסיף מעט אור על ביאורו של רבנו, ובזה נוסיף ונצעד בדרך העולה לייחוד ה' ידיעתו ואהבתו. נחל בראש דברי רבנו שם, אשר כדרכו מסביר תחילה את משמעותם הבסיסית של הפעלים הנדונים, וכֹה דבריו שם: " נצב כמו כן, לא לחינם יוחסו השמים שבפסוק בתהלים (קיט, פט) לדברוֹ של הקב"ה: "דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם לשלמות, בשל טרדתם והמולתם של המוני בני האדם (וראו לקמן: ג, לג; ג, נא). ואף-על-פי ששאר ימיו של משה רבנו היו תוך השראה מתמדת של נבואה כמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה (ז, יד)

כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם ההגשמה בהרחקת אמיתתו מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתעלה מתגדֵּל ובדומה ה' יתעלה שמו, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. ואל נא תחשבו שהנני מתכוון אך ורק לאלילי מצרים וכיו"ב, מפני שמכשפי הקבלה הפגאנית, אף המה סבורים שהם מעוררים

וניתן להוסיף וללמוד מדוגמה זו על עקביותו של אונקלוס במגמתו ובאופני הרחקתו מן הגשמות. המופלא של הבורא יתעלה. אונקלוס נחלץ אפוא להרחיק מן הבורא כל שיוך של חפץ גשמי, כדי להרחיק מן המחשבה כל הזיה שה' הוא גוף. אגב, מכשפי האופל עשו את ההיפך ממה שעשה אונקלוס לעיל, שהרי הם ייחסו את המטה לה' יתעלה שמו! נחזור לאונקלוס, עוד הוא ביקש ללמדנו בתרגומו, שהניסים אינם נעשים בכוחם של הנביאים אלא הם מכוחו של הקב"ה

, אלא ביוזמתו של הקב"ה, והם צריכים להמתין עד שתשרה עליהם רוח הנבואה, אם תשרה. מהפסוק שהרמב"ם מביא בסוף ההלכה אנו למדים, כי היה בכוחו של משה רבנו ליזום קשר נבואי עם הקב"ה, עד שהוא ע"ה נשׂגבה ומרוממה הרבה מעבר למעלתם של שאר נביאי ישראל ע"ה. זאת ועוד, מלקות זו של דיין האמת לא תהיה עד 40 אלא לנצח נצחים! מנסים לפתות אותי בדברים לכסות על האמת כדי "שקולי יישמע" ושהאשכנזים הרשעים "יבואו להרצאות שלי" ולא "יחסמו

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים הנעלים ועל אופני הילוכו ומלבושו של תלמיד החכמים – בחלק הזה נדון בכלכול דבריו. ביחס לשאר המפרשים לא אנהג כמנהגו הקלוקל של מָרי ואעתיקם כאן, כי אין שום צורך בצאצאי המינים. כללו של דבר, ישים מגמתו להצליח נכסיו, לא להתנאות מעט לפי שעה או ליהנות מעט ויפסיד הרבה". ונראה שמאמר זה הוא המקור של רבנו לסוף ההלכה שראינו לעיל: "לא להתנאות מעט לפי שעה [...]

אותיות הטפלות לשם בהמשך הלכותיו שם, הרמב"ם מלמדנו על האותיות שלפני ואחרי שמותיו של הקב"ה, האם גם אותן וכל הנטפל לשם מאחריו כגון כאף של אלהיך, וכאף ומִם של אלהיכם, וכיוצא בהן, אינן נמחקין, והרי הן כשאר אותיות של שם, מפני שהשם מקדשם. נמצא, שהאותיות שלפני שבעת שמותיו של הקב"ה – מותר למחקן מן התורה, והאותיות שלאחר שבעת שמותיו של הקב"ה האם גם חלקו של השם קדוש ואסור למחקו?

בפרק זה רבנו עוסק בביאורו של הפועל שבת  ביחס לה': "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בר' ב, ב), וכן היקום: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" וכיו"ב (בר' א, ג; ולעיון נרחב בזה ראו במאמר: 'מדוע יוחסו בהמשך דבריו במורה שם (א, סז), רבנו מצרף את ביאורם של חכמים ע"ה לפועל וינח.   ברם, חכמים לא פירשו שמדובר בעניין של הפסקת הדיבור ובהתאמה לאופן שבו תואר הרצון בבריאה, דהיינו באמצעות וייתכן שחוסר הבהירות של רבנו בענייני הלשון גרם לקאפח להשתבש ולשרבט.

אחד היסודות החשובים ביותר בשימור דת האמת הוא יצירת מערך של תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן, דהיינו מערך תינוקות של בית רבן". הרמב"ם"? זאת, קאפח מתעקש לקרוא לו בפירושו להלכה ו, ובעוד מקומות רבים מאד: "מרן הכס"מ", וגם לרס"ג ואפילו לרבנו הרמב"ם של זה, יש להן למנעו.