טפילותה ומינותה של חברת המינות החרדית מתגלה, אמנם לא במלא כיעורה, אך גם מי שאינו בקי במעלליה של חברת ומדוע טענתו של לנדו נובעת מבהמיות וסכלות? ובכן, לנדו למעשה אומר שיש קשר ישיר בין לימוד תורת המינות של חברת המינות האורתודוקסית, לבין הצלתו של עם-ישראל המינים השחורים ותורתם של הסרוגים היא אותה תורה, כולם ניגשים לאותם מבחנים כדי לקבל תארי רבנות ודיינות וכולם פוסקים הלכה בעקבותיו של קארו הקראי וסגנו האירופי. *** ולסיום ראוי לומר כמה מילים על שעבודם של כומרי

וכבר הרחבתי בחלק הקודם בחומרת ההזיה הזו, ובמוצאה שהיא בהמיוּתם של מכשפי האופל. וזלזול במעמדה של התורה-שבעל-פה מעיד על מינות, כי מי שמערער על מעמדה של התורה-שבעל-פה פותח את הפתח לפרשנות הגבירה, שהיא כנראה תורת הקבלה הארורה, הוא נקבר מחוץ לארץ-ישראל] [...] כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל והלא זו היא בדיוק דרכם של עובדי האלילים הקדמונים!

או שלא בכפוף לרצונו של בורא-עולם. לדוגמה, כאשר אדם נבחר לקבל פרס מסוים או לקבל תפקיד בכיר מסוים, הוא מכניס את עצמו לסכנה גדולה, כי הפרסום הים) מגובהה הממוצע של ישראל (כ-500 מ' מעל פני הים), ונראה לי שגם בימיו של רש"י כל מי שלמד מעט מדעים הבין ומדרש אגדה גריסין של פול". אלא ברור, שכל זה הזיה של המינים וצאצאיהם אשר לא היו מוכנים לקבל בשום פנים ואופן את התובנה שאבות האומה

אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". לאחר הפעם השלישית שנחסמתי החלטתי להקים את מיזם אור הרמב"ם. ברם, מה הוא דינם של צאצאי המינים? מה דינה של החברה החרדית? כיצד עלינו לנהוג עמה? דרך אגב, במאמרי: "מהו גדר 'תינוק שנשבה' לדעת רבנו הרמב"ם?" וישנו היבט נוסף שבו דינה של החברה החרדית חמור יותר מדינה של החברה החילונית, כי החברה החילונית מתקרבת

תזכורות: האחת מדברי רבנו במורה (א, לו), השנייה גם מדברי רבנו במורה (א, מו) שם הוא מביא ראיה לניקיונם של כל שאינו גוף אינו קיים במחשבתם של ההמון לאחר שלמדנו מעט על מאפייני דרכי החשיבה הפשוטים והפשטניים של הילדים העלימום מחמת אי יכולת השֵּׂכל בהתחלות לקבלם, ודיברו בהם ברמזים כדי שיבינום השלמים [...]. ואמיתת הדבר [=ידיעת אמיתת עצמותו ומהותו של הקב"ה] אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחקרו, וזה הוא שאמר הכתוב ברם, אלה שסוברים גשמות ביחס לה', לא יבינו את הראיות וההוכחות העמוקות שהרמב"ם פורשׂ במורה, מפני שהם לדברי

, וכן ראו: "מטרת המזוזה – ביקורת הרמב"ם על השקפותיו של שר"י". מכשף האופל החליט שהיו"ד הראשונה של השם המפורש: יהוה, לא רק פותחת את רחמה של האדמה, אלא גם את רחמה של המשפט "הייחוד של הַכֹּל" משמעו חיבור של עניינים רבים. של יום השבת תחליש את כוחו של ה"סטרא אחרא" וכך הוא-הקב"ה, יוכל לגבור עליו ולקיים את העולם. אלא, שעם-ישראל בחר מקדמת דנא לקבל את התורה והמצוות, ואילו הגויים בחרו ללכת בדרכי התהו והמאגיה הפגאניים

מה שהפריע לי מאוד היא הנכונות של אותו אדם להפוך את עצמו למגינם של האשכנזים הכופרים. והוא מתחיל להתפתל ולענות דברים כגון אלה: לא, במצב של כך כן, וכך לא... את אותה שיטה של הכלת האויב, האשכנזים למיניהם מחדירים לנו לתודעה על-ידי הפצת השקפות גרועות – כמו אותם הערצה עיוורת לאשכנזים אשר יותר תועים מן הבהמות, עלולה לעלות להם ביוקר בסופו-של-דבר. ולרומם את כל שיבושי ההלכה בקלות אך ורק בשל הגאונות המדומה של אשכנזי כזה או אחר, והפיכת כל חמור שרלטן

לחלוטין מהתנהגותו בפרשה הראשונה, אם בפרשה הראשונה הוא מוותר על בכורתו מבלי להניד עפעף, הרי שבפרשה השנייה יחסוֹ כל עוד דת משה תהיה משועבדת, נרצעת ושפלה בידיהם של המינים וצאצאיהם ההולכים בדרכו של עֵשָׂו האדומי, לא כסף למוניות מקרובי משפחתי בסכומים של מאות שקלים! ובעבר אף שמעתי שבתו של אותו ערוסי, הרב הקונגו, נמצאת בקשיים כלכליים! מסקנה,  הכומרים השׂכירים הינם נביאי השקר של ימינו, והעבודה-הזרה של ימינו היא הדת האורתודוקסית החדשה,

הוריו שמרו על אורח חיים מסורתי עתיק של תרבות יהודי-תימן. לא היה צורך בתעמולה ציונית כדי שבני הקהילה יחסלו את עסקיהם וינתקו את עצמם ממסורת ארוכת שנים של פרנסה שלוש שנים לאחר עלייתו של אבי. יוזם העלייה הייתי אני. ההרפתקה הזאת של ארגון המסע והמסע עצמו ארכו כחודשיים ימים. בתפקידי זה הייתי בין ראשוני המייסדים של קרן-הביטוח של ארגון-הפועלים-החקלאים.

משה כבר, אלא תורת רש"י: כל מיני מושגי אלילות והגשמוֹת ה' תפסו אחיזה בחסות הזיותיו, וכבר הזהיר אותנו הרמב"ם מהפרשנות המעֻוותת של רש"י [...] ולאחר שראינו את מסקנותיו של אקסלרוד נמשיך לעיין בפירוש רש"י למסכת שבת. כלומר, מדובר באמצעי של הישרדות. מה גרם לרש"י לסבור שהארס נועד לשחרור כעסים דמיוניים של הנחשים?

אמירות אלו נשמעות גם מצד חילונים אשר אינם יודעים את החשיבות של חשבון נפש, אך כאומה, כל-שכן כאומת ה' יתעלה כלומר מדובר בטקס של עבודה-זרה! , הם הולכים לסוכות האבלים של המחבלים, משוגעים; הם בתוכנו פה הערב-רב הזה, הזרע עמלק". לפני, לא היה צריך לקבל אחרי". לעומת דברי השחץ והמינות של שְאוֹלוב, ראו נא את דברי אביו של החייל מתן אברג'יל ז"ל אשר קפץ על רימון הרסס

אחת האמירות המתעות ביותר מדרך האמת היא האמירה שבכותרתו של מאמר זה. מהו אפוא מקורה של האמירה שבכותרת לעיל? ובאלו נסיבות היא נאמרה? אלפיים שנה בארצות העמים הטמאות ולחיי ייסורים של סכלות בערות וכפירה. וכי האמת לאמיתה נשׂגבה מידיעתו של אל דעות?] קצרו של דבר, אין ללמוד מן המדרש הזה מאומה לעניין הנדון, דהיינו האם יש לקבל שתי דעות חולקות בכל תחום ובכל

כלומר, במדרש הרחיקו מן ההגשמה ולא ייחסו את הדיבור היוצא ממקום מסוים להקדוש-ברוך-הוא, אך רש"י שינה את ולביאור נרחב בעניין השימוש של אונקלוס ויונתן בפועל "אתגלי" ביחס להקב"ה במקום ביאה גופנית, ראו: "הרמב"ן שלא נשכין את אמיתת עצמותו של הקב"ה? ויונתן פירש שם את הפועל "אֶשְׁכּוֹן" במובן של שכינה ולא במובן של מציאות אמיתת עצמותו של בורא-עולם, וכֹה וכבר ראינו את תרגומו של אונקלוס ואת פירושו של רס"ג שם, והנה הם שוב לפניכם: "אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ

במאמר זה ננסה להוסיף מעט אור על ביאורו של רבנו, ובזה נוסיף ונצעד בדרך העולה לייחוד ה' ידיעתו ואהבתו. נחל בראש דברי רבנו שם, אשר כדרכו מסביר תחילה את משמעותם הבסיסית של הפעלים הנדונים, וכֹה דבריו שם: " נצב כמו כן, לא לחינם יוחסו השמים שבפסוק בתהלים (קיט, פט) לדברוֹ של הקב"ה: "דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם לשלמות, בשל טרדתם והמולתם של המוני בני האדם (וראו לקמן: ג, לג; ג, נא). ואף-על-פי ששאר ימיו של משה רבנו היו תוך השראה מתמדת של נבואה כמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה (ז, יד)

כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם ההגשמה בהרחקת אמיתתו מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתעלה מתגדֵּל ובדומה ה' יתעלה שמו, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. ואל נא תחשבו שהנני מתכוון אך ורק לאלילי מצרים וכיו"ב, מפני שמכשפי הקבלה הפגאנית, אף המה סבורים שהם מעוררים

רבות נכתב ורבות דובר אודות מצבה החמור של האוכלוסייה היהודית בישראל החיה מתחת לקו העוני, ובמיוחד אודות דומה שאין איש בציבור החולק על כך, כי לא ייתכן, שהנכס היקר של האומה, בני דור המחר המהווים כמחצית הילדים בארץ, יחיו ברמה הנמוכה בהרבה מן הממוצע, ובתנאים המקטינים לאין שיעור את סיכוייהם ליהנות מהסובסידיה הניתנת , איזה עתיד מצפה להם – לאותם ילדים רבים הגדלים בתנאים של צפיפות משוועת, תת-תזונה ותת-חינוך. אולם הלחץ היעיל ביותר הוא זה של המשפחות הנוגעות בדבר.

וניתן להוסיף וללמוד מדוגמה זו על עקביותו של אונקלוס במגמתו ובאופני הרחקתו מן הגשמות. המופלא של הבורא יתעלה. אונקלוס נחלץ אפוא להרחיק מן הבורא כל שיוך של חפץ גשמי, כדי להרחיק מן המחשבה כל הזיה שה' הוא גוף. אגב, מכשפי האופל עשו את ההיפך ממה שעשה אונקלוס לעיל, שהרי הם ייחסו את המטה לה' יתעלה שמו! נחזור לאונקלוס, עוד הוא ביקש ללמדנו בתרגומו, שהניסים אינם נעשים בכוחם של הנביאים אלא הם מכוחו של הקב"ה

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים הנעלים ועל אופני הילוכו ומלבושו של תלמיד החכמים – בחלק הזה נדון בכלכול דבריו. ביחס לשאר המפרשים לא אנהג כמנהגו הקלוקל של מָרי ואעתיקם כאן, כי אין שום צורך בצאצאי המינים. כללו של דבר, ישים מגמתו להצליח נכסיו, לא להתנאות מעט לפי שעה או ליהנות מעט ויפסיד הרבה". ונראה שמאמר זה הוא המקור של רבנו לסוף ההלכה שראינו לעיל: "לא להתנאות מעט לפי שעה [...]

אותיות הטפלות לשם בהמשך הלכותיו שם, הרמב"ם מלמדנו על האותיות שלפני ואחרי שמותיו של הקב"ה, האם גם אותן וכל הנטפל לשם מאחריו כגון כאף של אלהיך, וכאף ומִם של אלהיכם, וכיוצא בהן, אינן נמחקין, והרי הן כשאר אותיות של שם, מפני שהשם מקדשם. נמצא, שהאותיות שלפני שבעת שמותיו של הקב"ה – מותר למחקן מן התורה, והאותיות שלאחר שבעת שמותיו של הקב"ה האם גם חלקו של השם קדוש ואסור למחקו?

, אלא ביוזמתו של הקב"ה, והם צריכים להמתין עד שתשרה עליהם רוח הנבואה, אם תשרה. מהפסוק שהרמב"ם מביא בסוף ההלכה אנו למדים, כי היה בכוחו של משה רבנו ליזום קשר נבואי עם הקב"ה, עד שהוא ע"ה נשׂגבה ומרוממה הרבה מעבר למעלתם של שאר נביאי ישראל ע"ה. זאת ועוד, מלקות זו של דיין האמת לא תהיה עד 40 אלא לנצח נצחים! מנסים לפתות אותי בדברים לכסות על האמת כדי "שקולי יישמע" ושהאשכנזים הרשעים "יבואו להרצאות שלי" ולא "יחסמו

אחד היסודות החשובים ביותר בשימור דת האמת הוא יצירת מערך של תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן, דהיינו מערך תינוקות של בית רבן". הרמב"ם"? זאת, קאפח מתעקש לקרוא לו בפירושו להלכה ו, ובעוד מקומות רבים מאד: "מרן הכס"מ", וגם לרס"ג ואפילו לרבנו הרמב"ם של זה, יש להן למנעו.

לאור הספקות בעניין מקוריות הספר יצא אחד מגדולי החכמים של המאה הי"ד, הרב יצחק דמן עכו, לחקור אחר האירוע מעט על יסודותיו הרקובים של ספר הזוהר הפילוסופיה של ספר הזוהר שונה מאד מזו שקיבלנו במסורה, ראו נא את הדברים אבל שפחה סלע אחר, שנקראה מִשְׁנָה קליפה נקבה של עבד נער. וכן ל"קליפה נקבה של עבד נער", "בלי נביעת חכמה וקבלה", "שפחה", "עבד", "שמכים ומשברים ממנה כמה פסקות", המזויפת והאלילית של ספר הזוהר.

בפרק זה רבנו עוסק בביאורו של הפועל שבת  ביחס לה': "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בר' ב, ב), וכן היקום: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" וכיו"ב (בר' א, ג; ולעיון נרחב בזה ראו במאמר: 'מדוע יוחסו בהמשך דבריו במורה שם (א, סז), רבנו מצרף את ביאורם של חכמים ע"ה לפועל וינח.   ברם, חכמים לא פירשו שמדובר בעניין של הפסקת הדיבור ובהתאמה לאופן שבו תואר הרצון בבריאה, דהיינו באמצעות וייתכן שחוסר הבהירות של רבנו בענייני הלשון גרם לקאפח להשתבש ולשרבט.

,  שחוכמת הקבלה אומרת לך [...] הסטייפלר כותב שהוא לא זכה לאמונה שלמה עד שהוא לא למד את ספרי הקבלה של הרמח"ל, איך הרחקת הגשמיות [...] וגם סכלות יש בדבריהם, שהרי יחסי אישות אינם אסורים באמצע השבוע, ולא התירו אותם אך ורק בשבת, אלא שחכמים וכי יומו של הקב"ה הוא אלף שנים? וכי ימי שני חייו של הקב"ה הם כ-30 מיליון שנה? ומה יוצא מדבריו של בוהדנה?

מחקריהם של פרופסורים כמו פרנקל ושמיר מראים בבירור, שתפיסתם של ילדי עדות-המזרח אינה פחותה מעמיתיהם האשכנזים דבקותו של הממסד להקצאה מוגברת של משאבים לקליטה מתוחכמת של העלייה מברית-המועצות אך מוכיחה זאת. לדעתו של הדוקטור המלומד הסיבה הייתה פשוטה: "עולים שבאו ממערב אירופה היו שרידים של יהדות שהייתה ואיננה אפילו אם נניח לרגע, לצורך הוויכוח, שמדיניות של אפליה וקיפוח אינה נהוגה במכוון על-ידי הממסד האשכנזי, יחס אמת, אף פעם לא האמנו בכנותו של הממסד האשכנזי, שהוא באמת ובתמים רוצה לשפר את מצבם של עדות-המזרח.

במאמר זה נעמוד על זיוף נוסף מבית-מדרשם של המינים האירופים וצאצאיהם, הפעם המקור שאותו הם מסלפים ומשחיתים כמו כן, כל מי שמסרב לציית ולהאמין בגדוּלתם של גדוליהם המינים הוא כופר, שהרי לפי דמיונם המדרש משווה בין כבודו וגדוּלתו של משה רבנו לכבודו של בורא-עולם, ובין כבודו וגדוּלתו של משה רבנו ע"ה לכבודו ולגדולתו של כל מין שהִתעה את עמֵּנו ועשה לו שֵׁם בארץ. ישיר לגופו של אדם, לעומת היחס שניתן לה', שהוא יחס עקיף: לא לאמיתתו אלא למאמרו.

והנה מסקנתם בספרם: "דרכים בפרשנות האגדה" (עמ' 25–26), ביחס לדרכו של רש"י: "הלומד את האגדה עם פירושו של כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וכי רק לפעמים נדמה שפירושיו הדרשניים של רש"י הינם פירושים אשר מכֻוונים לפשוטו של מקרא? וסילופו וזיופו של קאפח מעיד כאלף עדים על שעבוד עמוק ונרצע למינים. סכלותם של ציבור הרבנים-הכומרים נגרם בעיקר בגלל ריחוקם מן המדעים, והתוצאה הסופית של סכלותם היא שהם בגדר

וכך היא חלוקת העולים על-פי כתבי-יד תימן, כפי שהיא מובאת במהדורתו של קאפח למשנה-תורה: קרח וחצי-חקת: א) וכך מבאר בעל מדרש-הביאור את הטעם לחלוקת פרשת חקת (הטעם ששמע גם יחיא חובב הקבלה): "והטעם בחלוקת פרה אדומה ומי שלא שמע את הפרשה או חלק מן הפרשה, מכל סיבה שהיא, אינו חייב לשמעם שוב במעמד של עשרה, ואף אינו חייב ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור...

נפתח את דברינו במוסרו של רבן שמעון בן גמליאל במסכת אבות (א, טז): "שמעון בנו אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים מרי, כגון רוב סיפורי ההמונים מה אירע ומה היה, והיאך התנהגות מלך פלוני בארמונו, ומה הייתה סיבת מותו של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם, אבל אומר ולא אשים לב ומבלי לחוש למי שקדם ולא לנמצאים" – וגם אור הרמב"ם גם מדברי רבנו בהקדמתו למורה (עמ' יג) ניתן ללמוד על סלידתו משיטת "התקינות הפוליטית": "כללו של דבר אני

בהלכה הבאה שם (י, ב), רבנו מזכיר שדינם של המינים חמור משל הגויים עובדי האלילים: "במה דברים אמורים? ולאחר שרבנו מזכיר את חומרת דינם של המינים הוא מוסיף לפרט את הדין הראשון שבמצות 'לא תחנם', דהיינו את האיסור איבה מן היהודים שהם בגדר גויים שיושבים כאן בארץ-ישראל, וסכלותם ובהמיותם אינן מאפשרות להם להבין את דרכה של שואה נוראה באירופה, ושכחו מי הם הגויים ומה עוללו לאימותיהם ולעולליהם. *** עד כאן בעניין הדין הראשון של רבנו כך: "ושואלים בשלומם ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום, ואין כופלין להן שלום לעולם, ולא ייכנס לביתו של