תוצאות החיפוש

החומרית והגופנית אשר סובבת אותנו, נגיע קל מהרה להגשמה שהיא העבודה-הזרה והכפירה החמורה ביותר לדעת רבנו הרמב"ם נמצא, כי ההשאלה הראשונה מתארת התפשטות של שמועה בקרב בני אדם; ההשאלה השנייה מתארת התגלות של אור נברא במראה רבנו מאשש את שיטתו, ומראה שגם חז"ל ייחסו את המלה "פָּנָיו" שנאמרה בפסוק לעיל, לה' יתעלה, ואף שחז"ל אמרו והוא אפילו מעז לומר שמטרתו של אונקלוס הייתה לרומם את כבודו של הקב"ה: "כינוי הוא לדרך כבוד של מעלה" – וההשוואה בין פירושיהם של אונקלוס, רס"ג והרמב"ם לבין פירושו של רש"י, סותמת את פיותיהם של כל הוזי ההזיות

הציר שעליו סובבת כל התורה הוא מחיית עקבותיה של העבודה-הזרה מעם-ישראל ומהעולם כולו, ולהסיר חרון אף וייסורים האחרונות בגלות ובארץ-ישראל איננה יהדות המבוססת רק על תורת משה, אלא יהדות מעֻוותת שהוחדר לתוכה ארסם הממית של הבל פגאניות בכוחנות רבה לתוך דת משה, הובילה לתמורות חברתיות ואנושיות היסטוריות בעם-ישראל – עד שבסופו של ואם חלילה קשה לכם לעכל ולקבל את האמת הזאת, אזי דנתם את עצמכם ואת עם-ישראל בכללותו לקבל ייסורים קשים אף ומתי מעט אנחנו אנשי האמת, הנלחמים את מלחמתה של התורה להכרית עבודה-זרה מן הארץ עד שלא יִזָּכֵר שמה עוד

נחל אפוא באיסור הברור והמפורש ליצור פסל וצורה של עבודה-זרה, דהיינו פסל שעתיד לשמש לעבודת פולחן. מן ההלכות שהועתקו לעיל עוד עולה, שכאשר מדובר בצורה שנועדה לשמש כעבודה-זרה, גם אם עשה את צורתה החלקית של דהיינו מותר ליצור צורת ראשו של אדם לנוי או אפילו ראשו ורובו, או אפילו כל גופו למעט רגל או שוק וכיו"ב הדוחק ההזוי של קאפח ועתה נעיר משהו על דברי קאפח בפירושו שם (ג, טז), וזה לשונו: "ומפרש רבנו [...] קצרו של דבר, אין ללמוד מן הדוגמאות של רבנו בפירוש המשנה ש"דמות חמה ולבנה" וכו' הן בהכרח דמויות של בני

וכך היא דרך הנהגתו של הקב"ה את עם-ישראל ואת האדם הפרטי, בדרך של תהליכים ארוכים הקב"ה מביא את האדם לנקודה ובעניין שיטתם המתוחכמת הזו של המינים והגויים שרדפו את עם-ישראל למיניהם, ראו ספרי "אפיקים להרמב"ם", בפרק וכי היא נמצאת למעלה ממראשותיו של חולה? נעבור עתה לבחון את מקורותיו המדרשיים המפוקפקים של רש"י. ואחתום בדברי חז"ל בסנהדרין (קב ע"א) על יהוא ומהם עולה בבירור יחס חיובי מאד כלפיו: "ואף אחיה השילוני טעה של אחיה לירבעם]".

הנה אנו קוראים בהרמב"ם בהלכות תשובה: "אף-על-פי שתקיעת שופר בראש-השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו

רבנו עוסק בעניין זה במורה (א, כד), ומאמר זה הינו עוד מאמר במסעו הקדוש של רבנו להרחקת הגשמות ולייחוד ולידיעת גם בפרק זה רבנו פותח במשמעות הבסיסית והנפוצה של הפועל "הלך", וכֹה דבריו: "ההליכה גם היא מכלל השמות המונחים במדרש הדגישו שאין אלה באמת מידותיו של הקב"ה, שהרי אין לו תכונות נפשיות כמו שיש לבני האדם. וכבר הרחבתי בענייני תיקון איזון וריפוי מידות הנפש במאמריי: "שביל הזהב של הרמב"ם"; "תחלואי הנפש וריפוים האם זה דבר של מה בכך? והלא המילה הזו חשובה מאין-כמותה כדי להרחיק מן ההגשמה!

ושואף לקבל צורה חדשה. קצרו של דבר, המדע בימינו שונה מבחינה מהותית מהמדע שהיה בימי קדם, המדע של ימינו אינו נשען על השערות פילוסופיות רמתם הנמוכה מאד של ההמונים, יחד עם רמתם הפילוסופית המופשטת של המדעים, היא זו אשר הביאה את חכמי קדם הישראלים תכונתם הייחודית של מושגי האמת בהמשך הקדמתו במורה (עמ' ז), רבנו מתאר את תכונתם הייחודית של מושגי האמת: כל רעיון אמת משול לברק שמבריק בשכלו של האדם ומאיר את נפשו בהבזק של דעת.

מקורו של הסבל האיום הזה – מנת חלקם של תימני כנרת במשך שנים רבות – היה, ללא ספק, במשגה החמור של הימים ההם ליישב תימנים ללא בסיס ממשי של קרקע ועבודה. כיצד אפשר הדבר שבין שני חלקים של עם אחד יתהוו יחסי איבה כאלה, ודווקא בארץ שבה חשבו למזג את שבטי הגולה , אולם שידוליה של שושנה, בה נתנו אמון, הועילו. די לנו בקיומם של מסמכים אולי ניתן ללמוד משתיקתה של ברכה חבס, לגבי פרשת כנרת, משהו על הקו הרשמי שהיה נקוט

והנה מסקנתם בספרם: "דרכים בפרשנות האגדה" (עמ' 25–26), ביחס לדרכו של רש"י: "הלומד את האגדה עם פירושו של כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וכי רק לפעמים נדמה שפירושיו הדרשניים של רש"י הינם פירושים אשר מכֻוונים לפשוטו של מקרא? וסילופו וזיופו של קאפח מעיד כאלף עדים על שעבוד עמוק ונרצע למינים. סכלותם של ציבור הרבנים-הכומרים נגרם בעיקר בגלל ריחוקם מן המדעים, והתוצאה הסופית של סכלותם היא שהם בגדר

וכך היא חלוקת העולים על-פי כתבי-יד תימן, כפי שהיא מובאת במהדורתו של קאפח למשנה-תורה: קרח וחצי-חקת: א) וכך מבאר בעל מדרש-הביאור את הטעם לחלוקת פרשת חקת (הטעם ששמע גם יחיא חובב הקבלה): "והטעם בחלוקת פרה אדומה ומי שלא שמע את הפרשה או חלק מן הפרשה, מכל סיבה שהיא, אינו חייב לשמעם שוב במעמד של עשרה, ואף אינו חייב ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור...

כאשר אנו באים לסקור את העליות של יהודי-תימן לארץ מאז תרמ"ב, לא נמצא שום עליה של יהודים אלה, שלא נתייסרו הם פנו לסוכנות היהודית והביאו לפניה את בעייתם של יהודים אלה. יש לציין לטובה את יחסם הטוב של מר דובדבני ומר חמני ואת יחסה של הסוכנות בכלל, שעשו כמיטב יכולתם היהודית רק את יחסם הבלתי-אוהד של עובדי הקליטה יש לבקר ולציין בצער ובכאב. יחס זה היה לעתים בלתי-נסבל, יחס של זלזול וביטול, דבר שגרם לקשיים בקליטתם הכלכלית והחברתית.

מר סבר: כברייתו של עולם, ומר סבר: כאדם הראשון". נראה ברור, כי לדעת רבנו ראָייתם של רב הונא וחייא בר רב מ"ברייתו של עולם" ומ"אדם הראשון", הינה בגדר אסמכתא אך איני מתפלא, כי בתי-הכנסת של המינים הם אכן בתי עבודה-זרה – ואפילו בתי-כנסיות של עמי-הארצות מוציאים קצרו של דבר, אסור לבדוק ולעיין במאומה מדבריהם של המינים והמתעים את העם אחרי ההבל, אשר מחללים-שם-שמים הרמב"ם".

כלומר, אונקלוס מלמד על אופני הנהגתו של בורא-עולם: "מידה כנגד מידה". רוממותו המופלא של בורא-העולמים. למקום ולשטח: "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] אין יחס בינו לבין המקום ". קצרו של דבר, בנוסחם הקדום חכמים ע"ה ביקשו לשלול את ההגשמה מה' יתעלה שמו!

לאחר מכן גואלי הדם של שמעון הרגו את ראובן. לאחר שמת ראובן מידי יחזקאל, באו גואלי הדם של ראובן והרגו את יחזקאל, ואז החליטו קרובי המשפחה של ראובן וכל יסודות הדת המחשבתיים, ולא ידעו את ה' ודמיינו להם דמיונות אליליים; 2) או שהם היו מינים ארורים אשר ייחסו ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור". נחתום בענייני לשון הרע, על דברי האמת הללו ורבים הדומים להם, אור הרמב"ם הינו מטרה ותיקה להוצאת-שם-רע,

המקבלים השכלה מלאה, יצליחו להתמודד עם המנטליות והטכנולוגיה המחשבתית של המערב". יש, אפוא, לדעתו, מנטליות של המזרח ומנטליות של המערב, וכמובן ש"המנטליות" הזו באה לאדם מלידה, עד כי גם לא ניכנס לוויכוח העקרוני ביחס למנטליות של שכבה מסוימת: אם תוצאה היא של פגם מלידה או שהיא נגזרת מן התנאים ה"נס" של המהגרים לפריז יכול להתרחש גם פה, אם תיקבע מערכת מיוחדת של תנאים לקידום בני עדות-המזרח. עתה משגילה, יודעים אנו עם מי יש לנו עסק, ובהתאם לכך עלינו לקבוע את יחסנו אליו ואל שאיפותיו האישיות היומרניות

והלא גם רס"ג והרמב"ם ועוד ראשונים ציטטו פסוקים מן הזיכרון ושגו פה ושם? ובכן, אינו דומה דינם של החכמים הללו לדינו של ספר-האופל, וזאת מפני שמכשפי האופל טוענים שמדובר בספר שמקורו כלומר, אין צל של ספק שלפי מכשפי האופל העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגופניות! כלומר, לפי מכשפי האופל העולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של חומר וגוף כללו של דבר, מי שמתאר את העולמות העליונים כעולמות של זימה ותועבה, קל מהרה ישגה בהגשמה, ובחירוף וגידוף

אלא הייתה מטרתו [של אגור] להודיע ללומד החכמה היאך ילמדנה, ומה הם הדברים שיתבונן בהם ויוכל לעמוד עליהם הזו היא דרכו של ה' יתעלה שמו? דרך האֵלים המשוקצים חמומי המוח? מדוע היה דילול נוראי של תינוקות, שאישה שילדה עשרה נשאר לה ילד אחד בחיים? למה? אבשלום תם. ויחד עם זאת, ייסוריהם לא הגיעו לרמת ייסוריהם של המינים וצאצאיהם, ולא קרוב לכך, דהיינו של השמדה שיטתית בתמונת שער הרשומה: חגיגות ל"ג בעומר בחצר המערה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בהשתתפות ערבים ודרוזים.

וכך נאמר בהקדמתו של מחבר הספר "ליקוטי חרטטן": "ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה, כי-על-כן והנני מעניק בזאת מדליית זהב להוכחה המאולצת של שנת תשפ"א! וכעת ניגש לראות מי הוא ה' יתעלה לפי חסידות המינות של ברסלב. אין צל של ספק שהזייתו של הנחרן מקורה בנצרות, אשר קידשה את הווידוי לפני הכומרים, כדי לשעבד את המאמינים "הצדיק", בחייו או במותו, לכפר בעבור העוונות של החוטאים וזו הזיה מאגית אשר מרוממת את מעמדו של "הצדיק"

הפגאניות שבספר הזוהר, אך טרם שאעתיק את לשון הקונטרס ככתבו וכלשונו, אצרף את הפסקה האחרונה מסוף תשובתו של והנה עמוד השער של קונטרס החרם ככתבו וכלשונו (כל הדגשים במקור): עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם מאורעות ירושלים ספרי המקובלים זיע"א שנתפרסמו ונתקבלו בכל תפוצות ישראל, ועל ספרי השולחן ערוך הקדושים, אוי להם מעלבונה של עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים של מטה כנגד ירושלים של מעלה, ופתחנו ארון הקודש והחרמנו האנשים עד כאן לשון החרמות, בחלק השני של קובץ זה נביא את תשובת מָרי יחיא קאפח זצ"ל.

וכבר הרחבתי בעניין הזיית ה"עין הרעה", ראו: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם". כלומר, רש"י מתאר את ידיעתו והשׂגתו של הקב"ה כרגש של "חיבה" לאברהם אבינו, וכן רומז שהמניע של הקב"ה לקרב האם מיעוט של השקפות נכונות מכשיר ערמות של סכלות ומינות? כלומר, במה דוד יפייס את שאול, וישנה את מצב נפשו משנאה יוקדת לרגשות של אהבה וקבלה? בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז מפוסקיירא, שנקרא וכונה "יצחק

לא מעטים הם בדורות האחרונים אשר מייחסים ל"גדוליהם" מעמד של גדלות אפילו יותר ממשה רבנו! ברם, האמת היא שהאמונה של עם-ישראל במשה רבנו היא ייחודית אך ורק למשה רבנו! סכלותם וריחוקם של מפרשי רבנו מדרך האמת זכורני לאחר שסיימתי ללמוד את "ספר המדע" עם פירושו של מָרי, אחזתי "פרשני" "משנה תורה" מהבנת דרך האמת של רבנו. הרמב"ם, היאך אפשר לומר: 'שהקב"ה נתקשה בה', 'ובא לתקנה', חלילה הפתיעה אותו הקושיה [="וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ

דווקא ביום שמחת-תורה הוכֵּינו מכה אנושה, ללמדנו, שתורתם של יושבי הישיבות למיניהם, החרדים והסרוגים וכל מדינת ישראל נמצאת בתהליך מואץ של התדרדרות, ששיאו הוא אסון שבת שמחת-תורה, 7.10. ולכן, בעיצומה של מלחמה קשה מנשוא, בעיצומם של ייסורי אימים שמחרידים מיליונים בעמֵּנו, הם בשלהם: אם לא והנה לפניכם דברי הנביא, שזועק על שחיתותם של כומרי הדת ועם-ישראל התועים אחריהם, ומהי שחיתותם? הקוסם והמכשף אשר גאון במריחת זמן ובזריית חול בעיני הציבור, נאלץ עתה שלא ברצונו לקבל החלטות.

ראשון המחדלים הללו היה – הזלזול בכוחו של האויב. יחס של ביטול הגובל בשחצנות גרם לכך, שלא הובאה בחשבון האפשרות שהאויב מסוגל להוות סכנה לשלום המדינה – נוכח רובן של מדינות אפריקה ניתקו את יחסיהן עם מדינת ישראל. בכוח ובעוצמה של למעלה ממחצית העם בישראל. מפליא הדבר, שדברים ברורים אלה עדיין לא חדרו לתודעתם של אישי הממסד.

ההורים של הילד. המאה ושלושים שנה של יעקב אבינו, של התיקון של האדם הראשון; של הסולם מוצב ארצה – אלה מאה ושלושים שנה של תיקון של מה שאדם הראשון אכל מעץ הדעת! הוא ניצוץ של יעקב אבינו? או נשמה של יעקב אבינו? ואולי גם הרצוג נשיא המדינה הוא ניצוץ של רבי?]".

ולאחר-מכן יש עוד הרחקה של אונקלוס מכל זיק של גשמות, באמרוֹ: "מִן קֳדָם יְיָ", כלומר שהפקודה הזו לא יצאה מאמיתת עצמותו של ה' יתעלה אלא מלפניו. עצמותו של ה' יתעלה בתכלית ההרחקה. , עב; וכן במאמר: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו הארבע-עשרה. ולעיון במנהגו הרווח של אונקלוס להוסיף בתרגומו את המלה "קֳדָם", ראו בסוף חלק ד.

היו מהם בקיאים בקבלה מעשית שעשו פעולות בדרך הסוד והגנו עליה מפני כובשיה, והאויבים, כיוון שראו את חומותיה בפינה הדרומית-מזרחית של ההר, תחת הגורן של ר' יוסף בן משה דחוח-הלוי, נמצאת מערה ששימשה מסתור ומחבוא ליהודים של תימן, השתלט סעיד אחמד עלי אלאדריסי. שלושה בתים של ארבע קומות ושלוש ושתי קומות. הוא למד תורה, נביאים וכתובים, משניות והרמב"ם.

כמובן שאותם דרדעים כסילים גם שוגים אחרי הרמב"ן ועוד פרשני-הבל ו"קדושי עליון" פרו-נוצרים. החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות! ובסיכומו של דבר, אותו זיק של דברי אמת, מקל על רש"י הארור להחדיר את השקר לעם ה' צבאות. נמצא ברור, שהבהמה לא חטאה במאומה כי אינה בת-דעת לקבל ציווי או אזהרה, וההשחתה האמורה היא השחתת האדם, אשר לזירוזו של הקב"ה על ידי "אחרים".

ובכן, מדובר במנהג רע מאד, ולא רק מפני שהשוטים המהדרין בסכלות מזכירים במעשיהם את עבודתו של מרקוליס, וכמו השלב הראשון  של התשובה הוא עזיבת החטא: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו"; השלב השני  הוא הקבלה לעתיד החולף לעומת אמיתתם וחשיבותם ונצחיותם של חיי האמת. משלי נבואתו של מיכה במשלי נבואתו של מיכה שראינו לעיל, הקב"ה הוא זה אשר ישליך למצולות ים את כל החטאים והפשעים של עם-ישראל, וזה כמובן משל לאחרית הימים, לאחר שיתמו ימי השילום של עם-ישראל על כל פשעיהם, ולאחר

בארבעת החלקים הראשונים של המאמר עסקנו בעניינים הקשורים בעיקר לתזונה ולהרגלי אכילה נכונים, ובעניינים אלה רבנו עוסק בעשרים ההלכות הראשונות של הפרק הרביעי בהלכות דעות. בשלוש-עשרה ההלכות האחרונות של הפרק האמור, רבנו עוסק בענייני בריאות שאינם קשורים לתזונת הגוף אלא לנושאים וכבר למדנו בחלק הראשון של מאמר זה את פסק רבנו בהלכות דעות (ד, ב): "ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא ואולי ניתן בדוחק לכלול בהגדרה הרחבה של מלמדי התינוקות כל מורה בבית-ספר תורני.

בחלק הראשון של מאמר זה ניתחנו והפרכנו את ארבעת התירוצים הראשונים של קארו בפירושו להלכות תלמוד תורה שם כלומר, ר' אמי נטל את שק הדינרים במטרה לכונן צדק חברתי וחלוקה דיפרנציאלית של הדינרים – דהיינו לעניים, ופירש רש"י: שקא דדינרי זהב [איפה נאמר שהיו של זהב?] שלחו ממקום אחר לבני הישיבה [ע"כ]. אדרבה, אם כהן הדיוט שנהג בגרגרנות חילל-שם-שמים, מה יהיה דינו של כהן חכם גדול שנהג בגרגרנות? (ד, ז), מפני שעליהם נסובים דבריו של קארו בתירוצו העשירי.