תוצאות החיפוש

גם אם כוונתך רצויה המעשים גורמים יותר נזק מתועלת (לך ולמשפחתך באופן אישי וגם לקוראים ולעולם). זאת ועוד, מנין לך שפעולותיי גורמות ליותר נזק מאשר לתועלת? ועוד לי ולמשפחתי באופן אישי? ועד שלא תוכיח לי שהנני גורם נזק "לעולם כולו" הנך חשוד בעיניי, כי אפילו על דבריך שלך לא הבאת ראיה...

כי קביעת הדעה היא אימות מה שהושכל, שהוא גם מחוץ למחשבה [=במציאות המדעית האמיתית] כפי שהושכל במחשבה [=

שימו לב, ירמיה הנביא קושר את עושק היתום והאלמנה לשפיכת דם נקי! ואף לעוון החמור של עבודה-זרה! אזהרה נוספת מתוך נבואותיו של ירמיה (כב, ג–ה), ואשר בה הוא שוב קושר את הונאת היתום והאלמנה לשפיכת דם נקי לעומת זאת, הדוגמאות האחרונות הן דוגמאות לעבירות שיש בהן מעשה: 1) הַמַּכֶּה – אם יש חיוב בתשלומים על נזקי

כלומר, אימוץ השקפות המינות פתח את הפתח לכומרי הדת באלף השנים האחרונות לסטות אחרי התאוות, שהרי רק לאחר מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

כמו כן, אסור לברך על שתייה גרגרנית זו, משום שאסור להלל ולברך את ה' מתוך מעשה שיש בו פורענות ונזקי שדים ה) בהמשך הגמרא מובאים עוד סיפורים הזויים שונים ומשונים על נזקי הזוגות והשדים, ובשלב מסוים נאמר שם כך: עצם הפחד עלול לבלבל אותו ולגרום לו לאבד את הריכוז או לשבש את שיקול דעתו – וכך בסופו של דבר ייגרם לו נזק בעיון את "ספר המדע", וחלקים נרחבים מ"מורה הנבוכים", אסור לו באיסור חמור ללמוד גמרא, כי היא תסב למחשבתו נזק

במאמר בעיתון "הארץ" מתאריך 9.7.2020 שכותרתו: "המסמכים מגלים: ילדי תימן נלקחו מהוריהם, אך לא למטרות אימוץ

לאחר הכרת כוחות הנפש רבנו ניגש להסביר כיצד יש לתפעל נכון את נפש האדם, והכוונה לרכישת מידות נעלות או אימוץ אמנם, גם לחלק ההוגה יש חלק במצוות ובעבירות אף שאין בו מעשה, מפני שבהחלט ניתן לעבור עבירה באמצעות אימוץ

במצביהם] בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם, אלא היאך להינצל מנזקי ויש לא מעטים בממסד הרבני שמתאימים בדיוק מהדהד להגדרה זו (וליתר הרחבה בעניין נזקי עמי הארץ ושנאתם לתלמידי

לאחר מכן, בדקה הועדה למעלה משלושת אלפים תיקי אימוץ ברחבי הארץ שבוצעו בשנות 1949–1956, והצליחה לגלות כי

והיסוד לכולן הוא אימוץ המאגיה הסרטנית, כי המאגיה הגרורתית הינה השורש לכל העבודה-הזרה. ובמלים אחרות, "רוחו" של בורא-עולם "התלבשה" בישו במעי אימו הטמאה מריה, וכך נולד לעולם בורא-העולם, בצאתו מרחם אימו ממקום הטומאה הכיעור והתופת, מלוכלך בדמים ובטינופת.

ובמלים אחרות, מַעֲבָר מדקלום תארים לאימוץ השקפת התארים מוסיף על עוון המֶרִי וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא וכפי שנראה לקמן, יש מן האיכויות והמאפיינים הללו שהם הגשמה מפורשת ולכן אין בהם חילוק בין דקלום חיצוני לאימוץ אמנם הקטגוריה המרכזית, ניתן לחלק בין דקלום חיצוני שהוא בגדר מֶרי וחירוף וגידוף בשגגה מצד ההמון, לבין אימוץ

, כל מי שעושה פעולה שנועדה להרחיק ממנו נזק של שד או רוח דמיוני וכיו"ב, הוא למעשה עובד עבודה-זרה, אף שהוא ואולי זו גם הסיבה שהם מקפידים לייחס את האדם על-שם אימו: מה שבטוח בטוח, וזאת בניגוד לתורה: "לְמִשְׁפְּחֹתָם ואחר שייקבר אביו או אימו אינו חייב לחלוץ". ואם הוא ראש הכמורה האורתודוקסית הוא גם רשע שמתעה את העם אחרי ההבל, ויש לחרפו ולגדפו ולקללו ולצמצם את נזקיו

והם האומרים: 'אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת' [יש' כב, יג] [כלומר, הם אוכלים וזוללים מבלי לחשוב על נזקי האכילה לנפש ולגוף: נזקי איבוד הגוף ונזקי איבוד צלם אלהים, כאילו הם מחר ממילא מתים] וזה הוא מאכל הרשעים לפיכך, גדולי האסלה אינם מזהירים את ההמון מנזקי אכילה גסה, ואף מעודדים את ההמון לצרוך מזון, ובכמויות,

[להלן שני שירים שכתב אבא מָרי ע"ה, האחד לזכר אביו-סבי ז"ל והאחר לזכר אימו-סבתי ז"ל] לִבּוֹ לַשִּׁיר נֵר

האם מטרתה לשמש כסגולה לשמירת הבית מפני אסונות וגניבות ומפני נזקי שריפות ואינסטלציה? הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני" – וזו עבודה-זרה גופה, וכאמור, מי שמנשק את המזוזה וברור כשמש שהוא אימץ את דרך החזירות של חכמי-יועצי-אשכנז, דהיינו להחדיר מעט מן האמת לצד השקר האלילות והתועבה

וכאמור, הוכחנו את שגיאתו וסכלותו של המקלל אשר ניזון מדברי אלילו נחמן הכלבי, וראינו שמי שמתבונן בתורה בלב נקי הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (מ"א יח, כו–כח). *** בהמשך דבריו המקלל מוסיף לעסוק בעניין נזקיה וזה לשונו בחלק ה של מאמר זה: "קללה, הקפדה ועין הרע הבאוֹת על ריק וחינם לא יכולות לפעול שום נזק והרס למושא ומפורש באינספור פסוקים שהבוטח בבורא שמור מכל נזק.  ויש סתירה בדברים הללו: אם אדם בוטח בבורא אז הוא שמור מכל נזק או לא שמור?

לכתחילה ביום-הכיפורים להיכנס למים בבגדיו עד צווארו, וזאת במקום שמדובר בקיום מצוה או אפילו רק בשמירה מפני נזק

"קל וחומר", וכֹה דברי רבנו בהלכות אישות (יט, יט): "וכן אני אומר שמזונות הבת קודמין לירושת הבן כתובת אימו כלומר, בניגוד לתורה-שבכתב, התלמוד הבבלי הוא מעשה ידי אדם,  אימוץ כל מה שנאמר בתלמוד כאמת אלהית מוחלטת שנאמר לעיל,] כמה חמור יהיה מצב מי שלא למד כלל [מדעים], ולא הוכשר בשום אופן מאופני ההכשרה, אלא נעתק מחיק אימו ועליך להצטער מאד על-כך שאינך מסוגל לבחון דברים באופן נקי, מדעי ומושׂכל.

נזקי בעלי-החיים הולכי על שתיים כפי שכבר נרמז בדברי מָרי, אותם הולכי על שתיים אינם בהמות ממש, אשר אינן במצביהם] בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם, אלא היאך להינצל מנזקי

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת

המטרות של הדלקת נר-של-שבת היא לעקור דעות משובשות, ובימינו, במקרים לא מעטים, הדלקת נרות שבת גורמת דווקא לאימוץ הטעם הזה, שראוי היה לבטל את הדלקת הנר בימינו, מפני שממילא יש כבר אור בבית, וכן מפני שהדלקת הנר גורמת לאימוץ

בחול-המועד חייב מיתה, או שמאיימים שמי שיגזוז את שערות בנו לפני גיל שלוש שנים בטקס החאלקה עלול לגרום לבנו נזק המעשה אשר בו העושה מקווה להינצל מן הנזקים, דווקא במעשה הזה יחולו בו כל הנזקים שהוא ייחל להינצל מהם ואף נזקים כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי-עבודה-זרה להשריש עבודתהּ בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת

ברם, טרם שהוא רוקן את עצמו מן ההשגה השכלית, הוא לא נזקק להבחין בין הטוב לבין הרע, מפני שהוא היה נוטה

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ שתיית יין מועטה שכזו עלולה לשחרר את מוֹסרות וחרצובות הלשון ולשליחתה אפילו בלא כוונה רעה, עד כדי גרימת נזקים

החמישית, בהעתקת כמויות עצומות של הבל וטמטום, קאפח מרחיק אותנו מן האמת, ולא רק בעצם ההגייה ואימוץ המחשבה השישית, הואיל ואין שום צורך בפרשנויות הללו, העתקת כמויות אינסופיות של הבל לפירושו מעידה על-כך שקאפח נזקק כמו כן, "כדרך שקורע אדם על אביו ועל אימו – כך הוא חייב לקרוע [...]

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת

וכבר הרחיב רבנו מאד בעניינים האלה במורה הנבוכים, ובעניין זה ראו: "נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות" ; "

בימינו הִפנו עורף לדרך האמת, גם המה בחרו בדרכיהם ובתעלוליהם של המינים וצאצאיהם, בלבושם הגלותי והפגאני, באימוץ אגב, אימוץ שיטת "הביקורת האירופית הקרה" והצקצוק וההתחסדות שיש לומר ביקורת באופן "קר וענייני" הינה התעיה פעלם המרושע הזיק לעם-ישראל בתקופה מסוימת וקצרה ובזה נזקם הסתיים. הבבלי מלא וגדוש באגדות שפשטיהן הינן הזיות דמיוניות חשוכות וחלקן אף מאגיות אליליות מחריבות-דעת, ורש"י אימץ פעם אחת שערוסי הנוכל רודף-הבצע הזהיר אותי שלא ללכת בדרך האמת ושלא לומר דברים חדים, "כדי שלא יגיע אליו נזק

כלומר, לא היה בקרבו הכוח הרגשני-החושני שמשתוקק לתאוות, ולכן הוא כלל לא נזקק לכוח ההבחנה שבין טוב לרע, ברם, טרם שהוא רוקן את עצמו מן ההשגה השכלית, הוא לא נזקק להבחין בין טוב לרע, מפני שהוא היה נוטה באופן