אני מקווה שהשר בן גביר יקשיב לדברים הללו כי זה עושה רק נזק ולא מרוויחים מזה כלום. ואדרבה, חלילה יכול לצאת מכך נזק ופגיעה. מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

רש"י אינו מכריע את ההלכה וכמו שראינו לעיל, אולם, רבנו בהלכות נזקי ממון (יא, א) פוסק כך: "כמה הוא הכופר פֶּצַע תַּחַת פָּצַע", ושם פירש רש"י: "ובהחובל [ב"ק פה ע"ב] דרשוהו רבותינו לחייב על הצער אפילו במקום נזק

, שכל מי שפועל איזו פעולה שתכליתה להסיר נזק או קפידא של איזו ישות אלהית דמיונית, חוטא בעבודה-זרה, וכבר כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת ויש לשאול, היש רעה גדולה מנטילת ידיים שלוש פעמים כדי להסיר את נזקה של איזו רוח רעה דמיונית? רעה גדולה מזו שהדבר הראשון שהאדם עושה בתחילת יומו הוא רציעת אזנו ומחשבתו לעבודה-זרה כדי לסלק מעצמו נזק

הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני". וזו עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה. כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי-עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת לדעתי ללמוד תלמוד – איסור זה גובר כפל כפליים ושׁבע שבעתיים כאשר מדובר בלימוד תלמוד עם פירוש רש"י אשר אימץ כלומר, בניגוד לתורה-שבכתב, התלמוד הבבלי הוא מעשה ידי אדם, אימוץ כל מה שנאמר בתלמוד כאמת אלהית מוחלטת

רב נחמן לא הבין מדוע אימו הורתה לו כן. ושוב יש לתמוה, אם נפסק להלכה שאין מזל לישראל, מדוע חששה אימו של רב נחמן מדברי ההוזים בכוכבים? וביתר ביאור: סוגיה זו פותחת בדברי הזיות אשר מלמדים על תרבותה האלילית של בבל החשוכה ועל נזקי הגלות המחשבתיים כלומר, בניגוד לתורה-שבכתב, התלמוד הבבלי הוא מעשה ידי אדם, אימוץ כל מה שנאמר בתלמוד כאמת אלהית מוחלטת,

הנה לפניכם שלוש ראיות לכך שרש"י פירש צלם – דפוס תבניתי חומרי (אימום). ויתרה מזאת! אימום לנעליים [...] דפוסים לאפות בהם את לחם הפנים" (עמ' 69), קצרו של דבר, בלשון המשנה: "אימום". נמצא אפוא, שבכל המקומות רש"י מפרש דפוס – אימום, דהיינו תבנית חומרית. (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. – וכאמור, איך יעלה על הדעת שה' נזקק להתייעץ ולקבל אישור מברואיו?

אימון המחשבה ואילופה לדרכי ההזיות החל אפוא בשיטות חכמי אשכנז הראשונים ובראשם פירוש רש"י-שר"י, שהרי כל כלומר, למרות שהוא היה יכול לתרגם מלה במלה בכל מקום ועם זאת להיות נקי מן ההגשמה, אונקלוס בוחר בכל המקומות והאדם ינטור לו לחומרו-ליצרו "לְסוֹפָא", דהיינו ליום הדין הוא יום המיתה, שאז יטפחו על פני האדם ויכו בו נזקי ולא רק לימוד השקפה נכונה בעניין אמיתת חיי העולם-הבא, ואמיתת יום הדין ויום התוכחה, ואמיתת נזקיה הנצחיים

ובכן, כפי שנראה לקמן, רבנו תוקף בעוצמה רבה את "כת המדברים" מפני שהם גרמו נזק אדיר ליסוד חידוש העולם, מה שאמרוּ ה'מתכלמין', ואתה בדעה שכבר נתבררה ההוכחה על חידוש העולם – יערב לך [שהרי אף שאתה טועה אין נזק יסוד בתורת משה, לא יעלה על הדעת להוכיחוֹ בדרכי הטעיה, ולא רק כי מדובר בדרכֵי שקר, אלא גם כי יש בזה נזק [ועתה רבנו יסביר מדוע יש בזה נזק לתורת משה:] ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אשר אסקור לך אותן, כי זהו המדע הטבעי והאלהי ברובם, כשם שלא תשאף שאשמיעך במאמר זה הוכחות ה'מתכלמין' על אימות

וטמטום בגדולי האומה, שהרי איך יעלה על הדעת שיוסף יתרעם על אביו, יעקב אבינו הנביא, על-כך שהוא קבר את אימו

והנה לפניכם פסקי חז"ל ורבנו בהלכות אבל (ט, ב;ט), וכֹה דבריהם: [ב] "כדרך שקורע אדם על אביו ועל אימו –

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ שתיית יין מועטה שכזו עלולה לשחרר את מוֹסרות וחרצובות הלשון ולשליחתה אפילו בלא כוונה רעה, עד כדי גרימת נזקים

כלומר, לפי רש"י הרוח הרעה של שחרית נקראת "שיבתא", וכדי לסלק את נזקה יש ליטול ידיים. מכל מקום, לפי רש"י נטילת ידיים של שחרית היא כדי לסלק נזק של שד דמיוני, וכבר עסקתי בהרחבה בנושא זה במאמרי , ושם הוכחתי כי נקיטת פעולה שנועדה להרחיק נזקי שדים היא בגדר עבודה-זרה לכל דבר ועניין, ואוי ואבוי לדת

השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשכל מרחיקו תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואימוץ ואותו החלק [=הוזי ההזיות האורתודוקסים] נאבק והתווכח על אימות הדרשות לפי דמיונו וההגנה עליהן, ודימה שכך מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

כי קביעת הדעה היא אימות מה שהושכל, שהוא גם מחוץ למחשבה [=במציאות המדעית האמיתית] כפי שהושכל במחשבה [=

גם אם כוונתך רצויה המעשים גורמים יותר נזק מתועלת (לך ולמשפחתך באופן אישי וגם לקוראים ולעולם). זאת ועוד, מנין לך שפעולותיי גורמות ליותר נזק מאשר לתועלת? ועוד לי ולמשפחתי באופן אישי? ועד שלא תוכיח לי שהנני גורם נזק "לעולם כולו" הנך חשוד בעיניי, כי אפילו על דבריך שלך לא הבאת ראיה...

אין למכור לגויים דבר שיש בו נזק לרבים בהלכה הבאה בפרק הנדון פוסק רבנו כך (עבודה-זרה ט, י): "כשם שאין מוכרין לגויים דברים שמחזיקין בהן ידיהן לעבודה-זרה, כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים, כגון דובים וכן אסור למכור כלי נזק לליסטים [שודד, עבריין] ישראל". ומקור דברי רבנו הוא במשנה שם (א, ז): "אין מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים", ושם פירש ונראה ברור שמותר למכור להם דובים ואריות לגני-חיות, שהרי אין בזה נזק לרבים, ובהלכה מדובר בדובים ואריות

רק מהם אנחנו בוודאות נעבור עבירה חמורה ונאכל חמץ בפסח, עבירה אשר תגרום לנו ל"טמטום הלב" ולעוד אי-אלו נזקים לאפיית מצות "דגן שנפל עליו דלף – כל זמן שהוא טורד טיפה אחר טיפה, אפילו כל היום כולו – אינו בא לידי חימוץ כל זמן שאדם עוסק בבצק, אפילו כל היום כולו – אינו בא לידי חימוץ" (הל' חמץ ומצה ה, יא–יג).

מלהיכשל ומלהיחבל, ואף הייתה מזהירה אותו לבל יחבול בזולתו: "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי

במאמר בעיתון "הארץ" מתאריך 9.7.2020 שכותרתו: "המסמכים מגלים: ילדי תימן נלקחו מהוריהם, אך לא למטרות אימוץ

ההשקפות הדחויות הרבות שהוחדרו לה, ומי שלא למד השקפות ישרות אין לו עסק בה, כי לימוד הגמרא יביא לו יותר נזק אשר "משתלטים" על בני אדם נקראת בימינו "דיבוק", ויש לה משמעות רעה מאד, בנוסף לעבודה-הזרה שיש בה ולעצם אימוץ מתרגום ר"ש, ובמקרים רבים אפשר לומר עליו: כי את הנכון שבתרגום ר"ש החליף בלא נכון, ואת הלא נכון בתרגום ר"ש אימץ וכך רש"י, את הנכון שבהשקפות התלמוד החליף בלא נכון, ואת הלא נכון אימץ לעצמו וסיפחו לפירושו.

וכאמור, הוכחנו את שגיאתו וסכלותו של המקלל אשר ניזון מדברי אלילו נחמן הכלבי, וראינו שמי שמתבונן בתורה בלב נקי הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (מ"א יח, כו–כח). *** בהמשך דבריו המקלל מוסיף לעסוק בעניין נזקיה וזה לשונו בחלק ה של מאמר זה: "קללה, הקפדה ועין הרע הבאוֹת על ריק וחינם לא יכולות לפעול שום נזק והרס למושא ומפורש באינספור פסוקים שהבוטח בבורא שמור מכל נזק.   ויש סתירה בדברים הללו: אם אדם בוטח בבורא אז הוא שמור מכל נזק או לא שמור?

ה"עדריות" הזו שלך לגבי הרמב"ם מתמיהה ברמות, כאילו הרמב"ם נקי מכל פגם והוא "חלק אלוה ממעל". עוד כתבת שהנני סבור שהרמב"ם "נקי מכל פגם", וזה שקר והתעיה, ושוב הוכחת שהנך כסיל ובער נבער אשר נדמה לו

שכבר טפלו עליו אחרים שהיה 'מפוזר' באי אלה דברים ופעל בלי שׂימת לב" – ולהסיר דברי שקר מעל רבנו אינה "אילוץ מתרגום ר"ש, ובמקרים רבים אפשר לומר עליו: כי את הנכון שבתרגום ר"ש החליף בלא נכון, ואת הלא נכון בתרגום ר"ש אימץ

ובמלים אחרות, מַעֲבָר מדקלום תארים לאימוץ השקפת התארים מוסיף על עוון המֶרִי וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא וכפי שנראה לקמן, יש מן האיכויות והמאפיינים הללו שהם הגשמה מפורשת ולכן אין בהם חילוק בין דקלום חיצוני לאימוץ אמנם הקטגוריה המרכזית, ניתן לחלק בין דקלום חיצוני שהוא בגדר מֶרי וחירוף וגידוף בשגגה מצד ההמון, לבין אימוץ

האם מטרתה לשמש כסגולה לשמירת הבית מפני אסונות וגניבות ומפני נזקי שריפות ואינסטלציה? הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני" – וזו עבודה-זרה גופה, וכאמור, מי שמנשק את המזוזה וברור כשמש שהוא אימץ את דרך החזירות של חכמי-יועצי-אשכנז, דהיינו להחדיר מעט מן האמת לצד השקר האלילות והתועבה

, כל מי שעושה פעולה שנועדה להרחיק ממנו נזק של שד או רוח דמיוני וכיו"ב, הוא למעשה עובד עבודה-זרה, אף שהוא ואולי זו גם הסיבה שהם מקפידים לייחס את האדם על-שם אימו: מה שבטוח בטוח, וזאת בניגוד לתורה: "לְמִשְׁפְּחֹתָם ואחר שייקבר אביו או אימו אינו חייב לחלוץ". ואם הוא ראש הכמורה האורתודוקסית הוא גם רשע שמתעה את העם אחרי ההבל, ויש לחרפו ולגדפו ולקללו ולצמצם את נזקיו

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין

לאחר הכרת כוחות הנפש רבנו ניגש להסביר כיצד יש לתפעל נכון את נפש האדם, והכוונה לרכישת מידות נעלות או אימוץ אמנם, גם לחלק ההוגה יש חלק במצוות ובעבירות אף שאין בו מעשה, מפני שבהחלט ניתן לעבור עבירה באמצעות אימוץ

"קל וחומר", וכֹה דברי רבנו בהלכות אישות (יט, יט): "וכן אני אומר שמזונות הבת קודמין לירושת הבן כתובת אימו כלומר, בניגוד לתורה-שבכתב, התלמוד הבבלי הוא מעשה ידי אדם,  אימוץ כל מה שנאמר בתלמוד כאמת אלהית מוחלטת שנאמר לעיל,] כמה חמור יהיה מצב מי שלא למד כלל [מדעים], ולא הוכשר בשום אופן מאופני ההכשרה, אלא נעתק מחיק אימו ועליך להצטער מאד על-כך שאינך מסוגל לבחון דברים באופן נקי, מדעי ומושׂכל.

שימו לב, ירמיה הנביא קושר את עושק היתום והאלמנה לשפיכת דם נקי! ואף לעוון החמור של עבודה-זרה! אזהרה נוספת מתוך נבואותיו של ירמיה (כב, ג–ה), ואשר בה הוא שוב קושר את הונאת היתום והאלמנה לשפיכת דם נקי לעומת זאת, הדוגמאות האחרונות הן דוגמאות לעבירות שיש בהן מעשה: 1) הַמַּכֶּה – אם יש חיוב בתשלומים על נזקי