וכך נהגו אברהם אבינו ומשה רבנו ורבנו הרמב"ם בקריאתם לכל באי עולם לייחוד השם: "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם מדברי הנביא ישעיה ניתן ללמוד על עוצמת האמונה בשדים בקרב עובדי האלילים הקדמונים, וכפי שאומר רבנו הרמב"ם בעורפו של-זה... הרבה מחכמי ישראל ראשונים ואחרונים, ובכללם הרמב"ם, הם בדעה שהשדים יצורים דמיוניים". בספרו מורה-הנבוכים (ג, מו), רבנו הרמב"ם מסביר מדוע הקב"ה אסר על עם-ישראל לאכול בשר-תאווה במדבר.

ניאצו קדוש ישראל, נזורו אחור במעלם, ויסיעו עצמם מקדמונו של עולם [...] רם, שהוא יושב ברומו של עולם ורם על כל הרמים. ואכן, בדיוק בהזיה הזו נכשלו ונחבלו מכשפי האופל למיניהם וכבר הוקיעם הרמב"ם במורה (א, סב; א, סא): "וכאשר כללו של דבר, מדובר בטקסט נחות מאד מבחינה מדעית ותורנית, גם אם נתעלם מההזיות שבו. וכבר הרחבתי בטמטומו הזה של מחבר הפירוש הזייפן בחלק ה ועוד נעסוק בו בהמשך במקומו.

והלא בתורה לא יוחסו לבורא-עולם אכילה ושתייה ומישוש מפני שהדבר נוגע לצרכים חומריים שפלים (ראו במורה א, ואצרף לפניכם כמה קטעים בעניין זה מתוך המאמר: "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" , שם הובא ביאורו של רבנו במורה רבנו הרמב"ם מוסיף, שאין חשש שמא יטעו בני ישראל בשאר קרבנות החטאת שהם לשם עבודה-זרה, ולכן לא נאמר בהם דווקא את הפרשנות הפשטנית הראשונה של המדרש, ואף חובה לקבל דווקא את הפרשנות הפשטנית הזו מכוח גזירה  – של יעקב".

גם אם יחסלו את החמס במחיר של מאות ואולי אלפי חיילים הרוגים ועוד אלפי פצועים ונכים לכל חייהם, עדיין הניצחון יהיה של חמס, עדיין יהיו כשני מיליון ערבים בעזה! הדרך היחידה לנצח את חמס באמת, להסיר את האיום אחת ולתמיד, ולזקוף את ראשו הנפול והחפוי של עם-ישראל היא מנהיגינו רופסים, אפסים מאופסים, עלובים ונגעלים, אנוכיים ומושחתים, ובראשם ביבי: הפרעה של ימינו. על סיום הלחימה, והחזרת המצב לקדמותו, והוא אכן חותר לכך בשבועות האחרונים – אך עם-ישראל כבר אינו מוכן לקבל

ברם, תמיד יש צורך בעבודות הבסיסיות ואפילו ראש הממשלה נצרך בסופו של יום לפועלי האשפה שיפנו את פחיו. גיליתי לאחרונה ששני חבריי הטובים עובדים בחברת מניות אשר עובדת בשיטת זיופים של דיאגרמות, מניפולציות, שיטות על התרמיות, הוא גם סיפר לי על חבר לעבודה דתי, אשר טען שמותר לגנוב מהגויים, אף שבהלכות גניבה (א, א) הרמב"ם טובים אשר מעצם התנהלותם הראויה חושפים את אותם עובדים מושחתים, וזאת באמצעות דוגמה אישית ופקיחת עיניו של שכל עמלו ורווחיו ילכו לתוהו ולאבדון], אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן מלאכה" (הלכות שכירות יג, ז); וממשיך הרמב"ם

כללו של דבר, המינים הם אויבי ה', חובה לשנוא אותם ואסור באיסור חמור לחמול עליהם. ובעלה של שלומית בת דברי היה [האיש העברי שהוּכָּה]. וגם רבנו הרמב"ם פירש עניין זה באופן הנכון, וכֹה דבריו במורה (א, סה): "הדיבור והאמירה לשון משותף [...] נחזור לשם המפורש: ומה דעתו של רבנו על האמונה המאגית בשמות הקדושים? כלומר, לפי רבנו הרמב"ם, הראשונים שייסדו את תעשיית כִּישּׁוּפֵי שמות ה"קודש" הם בגדר "רשעים", ואין זו

נחזור ליהודה, התנכרותו של יהודה ויחסו הקשה כלפי תמר כלתו, מעידים על-כך שהוא לא היה סבור שלתמר היה "מזל ומה היה סבור רבנו הרמב"ם על פירושו הזה של רש"י? יהודה באשה שאיננה מתאימה לו; 5)  לא לחינם לא נזכר שמה של אשת יהודה. אולם, עיונו של רש"י הצרפתי משובש ושטחי באופן מחריד, שהרי בכל מקום שאונקלוס מבקש לתרגם "שמלה" במובן של ופירושו הזה של השיכור הצרפתי הזוי ונגעל עד מאד, כי ברור שיהודה לא התעניין בגורלם של החותם וכו', אלא חששוֹ

אגב, בלשון חז"ל ייחסו את הביטוי "גס בו" לכהן עם-הארץ, לגוי ולנואף! והלכותיה במקרה הפחות טוב, ולעניין זה יש דוגמאות רבות במאמרים שפרסמתי בנושאים שונים ומגוונים באתר אור הרמב"ם כלומר, לא רק שהם הוסיפו על דת האמת תורה חדשה, הם החדירו באמצעותה השקפות מינות ארורות אשר מנוגדות בתכלית לקבלה מה דינם של המינים? השחיתו במעלליהם ובתעלוליהם, אך די בכך לעת עתה, כי מאמר זה כבר רחב דיו, ועל השאר תלמדו במאמריי שבאתר אור הרמב"ם

מקוות ומשם נמשיך, וכֹה דברי רבנו: "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מִדברים שדעתו של תשובה: כידוע, לפי משנת רבנו מעשיו של האדם מעצבים את נפשו, וכתבתי על-כך מאמרים בסדרת "מצוות משנה תורה" , ראה: "שביל הזהב של הרמב"ם" , "תחלואי הנפש וריפוים" , ועוד. וזו מטרתה המרכזית של הטבילה: לחזק בקרב האדם את הרצון השאיפה והחתירה  לטהר את מעשיו ומחשבותיו. מלך-מלכי-המלכים יהיה פחות מכבודו של מלך בשר ודם.

והנה לפניכם דברי הרמב"ם בעניין השטוחיסטים הללו, וכֹה דבריו במורה (א, לא): "לפי שכל דבר שנודעה אמיתתו שהרי אם העולם שטוח מדובר בשתי מדינות (יפן וארה"ב) אשר נמצאות בשני הקצוות של הפלטה של שבת... ברם, אם מדובר בשני קצוות של העולם, משך הטיסה חייב להיות לפחות 20 שעות. של שמש הזורחת 24 שעות – מה שבלתי אפשרי לוּ כדור הארץ היה שטוח. אם אתם מתפתים לבקר בעצמכם באנטארקטיקה ולחזות בנפלאות הכדוריות של כדור הארץ, היו מוכנים להוציא סכום של

כללו של דבר, רמת הידע של רש"י במסורת התורה-שבעל-פה הייתה נמוכה מאד. פירושו של רש"י-שר"י כאן מסביר גם את השׂגתו של הכומר הצרפתי מפוסקיירא בהלכות עבודה-זרה (יא, ד). בדבריו הקשים שם נחשף תיעובו הגדול לרבנו הרמב"ם, מפני שבהשגה ההיא הכומר הצרפתי קובע למעשה שרבנו הוא בן [של יעקב אבינו ע"ה] [...] מדברי רבנו הרמב"ם עולה נכוחה, שמי שהופך את פסוקי התורה למנטרות ולסגולות מאגיות-פגאניות, וכל-שכן כאשר

שוחד המשכורות עיוור את עיניהם של הדרדעים השׂכירים, והם הלכו בדרכו של קארו הקראי, ומחקו הלכה למעשה את הגופניים של האדם. , ואיני רואה לנכון לחזור על הדברים, למעט כמה פְּסקות מייצגות ותו לא, והנה הן לפניכם: רבנו הרמב"ם בספרו רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. ליחסו [...]

השאלה שבכותר מאמר זה מעסיקה ופועמת בקרב קהילת שוחרי הרמב"ם ודרך האמת, אשר מתקשים להשתלב בקרב הבּורים אמנם, הרמב"ם מפציר ומזהיר בהלכות תפילה (ח, א), שמי שאינו הולך להתפלל עם שכניו נקרא "שכן רע". בסופו של דבר התפללתי ללא סידור, שנאמר (ש"א א, יג): "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ"... קצרו של דבר, אין בבתי הכנסיות של ימינו קידוש שם שמיים כלשהו, ואף נראה לי שאין בכינוסם תועלת אמיתית, אלא ובכן, נראה לי שלא לחינם הקב"ה הטעה אותם בהלכות פשוטות אלו, כדי לרמוז וללמד את הנבונים, שבתי הכנסיות של

ובסופו-של-דבר הוא גם לא תרם מאומה ומארגני הכנס, ערוסי ועמותת "הליכות עם עמורה" יצאו אבלים וחפויי ראש, לא אשכח כיצד העבדים הנרצעים הללו השליכו עלי שלל האשמות, כגון: "מרחיק אנשים ממשנת הרמב"ם", "קיצוני", " ומעניין כיצד הם מכלכלים את שלל גינוייו של שלמה לכסילים בספריו, אשר כל-כך מנוגדים לדרכם של הכומרים האורתודוקסים כאילו היה איזה מסכן שלקחוהו באזיקים כדי לקבל משכורת בסיס של שבעים אלף ש"ח בחודש… והחסיד השוטה והנרצע פנסיה של 95 אחוז גם לאחר שיפרוש ואף מענקי פרישה של מיליונים, אלא בעיקר בגלל ששכלו כבר הושחת כליל מלראות

החליטה על דעת עצמה ש"בספרות חז"ל קיבלה המיניות מעמד מקודש: הכרובים בבית-המקדש מתוארים כמי שהוצבו בתנוחה של ויתרה מזאת, גם אותם החלקים המסוימים שמשמשים כמשל, אין ללמוד מפשטיהם מאומה, והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם התבונן ביאורם ז"ל שסתרי דברי-תורה הם המרגלית, ופשטו של כל משל אינו כלום,  והיאך דימו מסתרי העניין המשול ומדוע יהא מוזר בעינינו לפרש את דבריהם [של חז"ל] ולהוציאם מפשוטן, כדי שיהא תואם את המושכל ומתאים לאמת קצרו של דבר, אל תיכנס לפינות שגויות ומתעתעות שמחזקות את הזיות המינים.

וראוי לחתום את דיני פאות הראש בשאלה שנשאלתי בעניין גידול פֵּאוֹת (סימונים): נשאלתי כך: האם לדעת הרמב"ם ברם, איסור הגילוח של הנזיר שונה מאיסור הגילוח של פאות-הראש והזקן, שהרי הנזיר לוקה אפילו אם גילח שערה כללו של דבר,  דינו של נזיר שונה באופן מהותי מדינו של המגלח את פאות-ראשו או זקנו, ולכן אין ללמוד מדינו של הנזיר מאומה לגבי דינו של המגלח את פאות-ראשו או פאות זקנו. כללו של דבר,  לעולם השימוש במכונת גילוח יהיה מותר, מפני שלא ייתכן מצב שבו התער של להבי המספריים הקטנים

רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. כלומר, רש"י מתאר את ידיעתו והשׂגתו של הקב"ה כרגש של "חיבה" לאברהם אבינו, וכן רומז שהמניע של הקב"ה לקרב כאילו ניתן להשוות בין ההיכרות החברתית-משפחתית של בועז עם רות ונעמי לבין ידיעתו של משה רבנו את בורא-עולם באופן גופני מן השמים, ושלא יעלה על דעתנו שיש לו כלים גופניים כגון עיניים שהוא רואה בהן, וכמו שרבנו הרמב"ם וכאשר אני רואה שוב ושוב את פירושיו הגסים של רש"י-שר"י לעומת פירושיהם העדינים מרחיקי ההגשמה של אונקלוס

ומתוך עילגות לשונו של רש"י הצרפתי עולה, שכל לשון "עתר" הינה ריבוי בדברים. ומתרגום אונקלוס ופירוש רס"ג עולה שפירושו של רש"י הוא הגשמה, שהרי רש"י מפרש "שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי – [ וכלשונו: "אֶת יָדִי – יד ממש להכות בהם" (שמ' ז, ה), "אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה – את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של ועל כל פנים, הנה פרשנותו של הרמב"ם לפסוק הנדון, מתוך המאמר: "מעט בעניין השימוש בחשמל בשבת", וכך נאמר ועתה יובן מדוע רבנו כולל את מכת הברד בסוף "מאמר תחיית המתים" בקטגוריה של הנסים הטבעיים, ובעניין זה ראו

ראה באספקלריא של קודש [=ברוח הקודש?] שעדיין יש לו שבר במצרים. נמצא אפוא, שפירושו של רש"י לעיל בנוי על בּוּרות ובערות. מהי אפוא כוונתו של ר' אליעזר בן יעקב במדרש? לדוגמה, כאשר אדם נבחר לקבל פרס מסוים או לקבל תפקיד בכיר מסוים, הוא מכניס את עצמו לסכנה גדולה, כי הפרסום וכבר הוסבר כיצד יש להבין ולפרש את המושג "עין רעה" במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם" .

הדבר פוגם בלשון העברית ופוגע בכבודה של לשון מורשתנו, שנכתבו בה רוב רובם של אוצרות חכמתו של עם-ישראל, לא בכדי הזהירנו הרמב"ם ואמר: "אל תדברו בלעגי שפה, דברו במבחר הלשון". ובמה מתבטא סודם המיוחד של ראש השנה ויום הכיפורים? בהתעוררות הנפש ובתשובה של הפרט. אך עמדתה של היהדות מנוגדת לה תכלית הניגוד: היהודי עצמו צריך לשאוף להיות אדם טוב ובעל מידות טובות, לקבל הם ערכי הנצח של עם-ישראל.

הוי אומר, כל שאר דבריהם הם בגדר "פשוטו של מקרא"... ולהבדיל, כך ביאר רבנו הרמב"ם את הפסוק, ביסודי התורה (ב, ד): "ומה הוא זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש איך ייתכן לומר על הקב"ה שהוא "מוות של הכל"? בזכות ישראל הוא יתעלה מתעורר למצב של אור! האופל יש בכוחם להחיות ולהביא לשלמותו של בורא-עולם!

מצוה זו ראו: 'מצות שילוח הקן לפי הרמב"ם' ). שהרי הם מפרסמים הבטחה של שיקוץ פגאני, שכל מי "שילמד בספריו", יזכה לשפע של ברכה! בקבלה הפגאנית הארורה, כלומר שיקוץ שמשון הוא ממוסרֵי הקבלה החדשה. מתיאור צערה של האֵם-הציפור עולה קושיה גדולה: אם צערה של הציפור כל-כך גדול, עד שהיא מעוררת את רחמיו של החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות!

במסגרת סדרת "מצוות משנה תורה", סיימנו את הנושא הרחב והמורכב של איסור ההנאה מדברי תורה. בסדרה זו, כתבנו עוד מאמרים רבים חשובים מאד בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה, ואותם תוכלו למצוא באתר אור הרמב"ם תחת הקטגוריה של "כבוד תורה". מכל מקום, מטרת הוראתם זו של חז"ל והרמב"ם היא שאנשי האמת שוחרי החכמה והדעת יתקבצו יחדיו, ויעודדו איש את וכמובן שמטרתם של כומרי הדת בזה היא, שבתי ההבל והתִּפלה שלהם ייראו "פעילים" וכך הם יוכלו לקבל תקציבים

ובמורה (א, לא) אומר רבנו הרמב"ם בעניין זה, כך: "גורמי המחלוקות בעניינים שלושה: האחד אהבת ההתנשאות והניצוח טהורה להגיע אל האמת, נמצא בדברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' יג): "אבל קביעתו [של ואפילו אלה אשר מתהדרים בהיותם כביכול נאמנים לאור ההלכה והמחשבה של רבנו הגדול – האם הם מסוגלים להודות תורה וזהו כבודה של תורה! והשקפה זו, שאמיתת ההשקפה נבחנת באופן שרירותי בהתאם לגחמותיהם ולהזיותיהם של השוטים המהובלים באלף השנים

אחת השאלות שנוהגים לשאול אותי בעניינו של רש"י-שר"י היא: מדוע רבנו הרמב"ם לא תקף את שר"י באופן ישיר? נמצא אפוא, שהברכה שבירך הקב"ה את אברהם אבינו לפי מדרש בראשית רבה, היא לא לעושר גדול אלא שלא יחסר לו מאומה קצרו של דבר, רש"י השתבש בפירושיו בעניין הממון, מפני שהוא פשוט לא הצליח להבין או שלא רצה לקבל שחובה ומעלה קצרו של דבר, יש לפנינו ראיה נוספת לאופן שבו פירושו של רש"י חלחל עד לימינו וממשיך לזהם את מחשבתו של עם להזיק לזולתו באמצעות מבט עינו היא סכלות מוחלטת, וכבר הוסבר עניין זה במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם

וכבר הסברתי במאמרים בעניינו של רש"י שיש קשר שתיקה אשכנזי חזק מאד סביב רש"י, והתעייה מכֻוונת ושיטתית של דמותו בהצגתו כ"רבן של ישראל". מורה הנבוכים להרמב"ם, אשר עוסק בהרחקת הגשמות. בעקבות שלל הממצאים החלטתי לעשות מעשה ולכתוב מאמר, וכך עשיתי, קראתי לו: "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם". באותם רגעים של זעם ושנאה כלפיי הבנתי עד כמה השקר העמוק הזה בעניין גדולתו של רש"י מזיק לעם-ישראל, ועד

שהרי כל מי שיש יחס בינו לבין המקום הוא בהכרח גוף, כי רק גוף תופס שטח מסוים ומוגדר במציאות החומרית של , כגון ליחסו [...] "הרמב"ם של ימינו" החדיר עבודה-זרה לסידורו ועוד בתפילות יום הכיפורים שבו מתכפרים לנו כל עוונותינו! קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה [הלא אתה מתיימר לייצג את דרך האמת ודרך רבנו הרמב"ם ואין לי צל של ספק שהוא עשה טעות חמורה, וכידוע רבנו הרמב"ם עלה עליו מאד גם במחשבה וגם בהלכה (אגב, כל ענייני

הלכות הרמב"ן [...] ושו"ת גאונים בשני חלקים". רק שלא מוסיף למהימנותו של כתב-היד, אלא להיפך, מטיל עליו צל כבד של מינות. קצרו של דבר, רמתו השׂכלית, המחשבתית והמדעית של אבו-ינקי הייתה כְּשֶׁל הנעל שלי. ועתה לפסקי הוזי ההזיות שלא ידעו ולא יבינו, נחל בפסקו של ינקי הפגאני (אבה"ע ד): "כתב הרמב"ם: היה בעלה והטעו את ההמון שיש בכוח השמות הללו לפעול פעולות במציאות, כמו כישופי פנטזיה דמיוניים, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם

הפושעים בחטאים ובעוונות החמורים, ומשמעו: הכרתת הנפש מחיי-העולם-הבא בשל גודל רשעם וחטאתם, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם ובכלל, מהי האסמכתא של המקובלים הוזי ההזיות לסברה הזו? האם יש לקבל כל המצאה ודמיון של איזה שיכור? האלהים שהוענק לו. 5) ביטול יסוד התשובה – עיקרון התשובה הוא יסוד מרכזי וחשוב בדת משה, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם זאת ועוד, רבנו הרמב"ם אומר בפירוש במורה-הנבוכים (א, ב), שה' לא ציווה את הבהמות ומי שאין לו שכל, וכֹה והלא זו זכותם של המברכים!

ויתרה מזאת, כאמור, הוא טוען שרבנו הרמב"ם היה מסכים לתירוץ זה! מדוע היתרו של קאפח כֹּה חמוּר? קאפח נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך רבנו הרמב"ם! חז"ל ורבנו הרמב"ם! ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של מוטי הוזה ההזיות, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום לאור דבריו הברורים של הרמב"ם עולה וניצבת שאלה קשה ביותר: מדוע נתעוורו כל בעלי התורה בעניין זה?