כללו של דבר, רמת הידע של רש"י במסורת התורה-שבעל-פה הייתה נמוכה מאד. פירושו של רש"י-שר"י כאן מסביר גם את השׂגתו של הכומר הצרפתי מפוסקיירא בהלכות עבודה-זרה (יא, ד). בדבריו הקשים שם נחשף תיעובו הגדול לרבנו הרמב"ם, מפני שבהשגה ההיא הכומר הצרפתי קובע למעשה שרבנו הוא בן [של יעקב אבינו ע"ה] [...] מדברי רבנו הרמב"ם עולה נכוחה, שמי שהופך את פסוקי התורה למנטרות ולסגולות מאגיות-פגאניות, וכל-שכן כאשר

שוחד המשכורות עיוור את עיניהם של הדרדעים השׂכירים, והם הלכו בדרכו של קארו הקראי, ומחקו הלכה למעשה את הגופניים של האדם. , ואיני רואה לנכון לחזור על הדברים, למעט כמה פְּסקות מייצגות ותו לא, והנה הן לפניכם: רבנו הרמב"ם בספרו רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. ליחסו [...]

ובסופו-של-דבר הוא גם לא תרם מאומה ומארגני הכנס, ערוסי ועמותת "הליכות עם עמורה" יצאו אבלים וחפויי ראש, לא אשכח כיצד העבדים הנרצעים הללו השליכו עלי שלל האשמות, כגון: "מרחיק אנשים ממשנת הרמב"ם", "קיצוני", " ומעניין כיצד הם מכלכלים את שלל גינוייו של שלמה לכסילים בספריו, אשר כל-כך מנוגדים לדרכם של הכומרים האורתודוקסים כאילו היה איזה מסכן שלקחוהו באזיקים כדי לקבל משכורת בסיס של שבעים אלף ש"ח בחודש… והחסיד השוטה והנרצע פנסיה של 95 אחוז גם לאחר שיפרוש ואף מענקי פרישה של מיליונים, אלא בעיקר בגלל ששכלו כבר הושחת כליל מלראות

הגנגסטר הלז התחפש למשׂכיל וליודע-דבר ואף למעריץ של הרמב"ם. יש לה' יתעלה-שמו תמונת דיוקן מסוימת  שבה הוא נראה לנביאיו במראה הנבואה – ועולם הפוך ראיתי, כי רבנו הרמב"ם ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחר הקבלה נמצא אפוא, שדינו של מין מישראל  חמור בהרבה מדינו של גוי שעובד עבודה-זרה! הרמב"ם לא מסתפק בזאת, והוא מוסיף ומדגיש שם: " ואתה דע,  שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע ממאורעות הגוף

החליטה על דעת עצמה ש"בספרות חז"ל קיבלה המיניות מעמד מקודש: הכרובים בבית-המקדש מתוארים כמי שהוצבו בתנוחה של ויתרה מזאת, גם אותם החלקים המסוימים שמשמשים כמשל, אין ללמוד מפשטיהם מאומה, והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם התבונן ביאורם ז"ל שסתרי דברי-תורה הם המרגלית, ופשטו של כל משל אינו כלום,  והיאך דימו מסתרי העניין המשול ומדוע יהא מוזר בעינינו לפרש את דבריהם [של חז"ל] ולהוציאם מפשוטן, כדי שיהא תואם את המושכל ומתאים לאמת קצרו של דבר, אל תיכנס לפינות שגויות ומתעתעות שמחזקות את הזיות המינים.

הדבר פוגם בלשון העברית ופוגע בכבודה של לשון מורשתנו, שנכתבו בה רוב רובם של אוצרות חכמתו של עם-ישראל, לא בכדי הזהירנו הרמב"ם ואמר: "אל תדברו בלעגי שפה, דברו במבחר הלשון". ובמה מתבטא סודם המיוחד של ראש השנה ויום הכיפורים? בהתעוררות הנפש ובתשובה של הפרט. אך עמדתה של היהדות מנוגדת לה תכלית הניגוד: היהודי עצמו צריך לשאוף להיות אדם טוב ובעל מידות טובות, לקבל הם ערכי הנצח של עם-ישראל.

וראוי לחתום את דיני פאות הראש בשאלה שנשאלתי בעניין גידול פֵּאוֹת (סימונים): נשאלתי כך: האם לדעת הרמב"ם ברם, איסור הגילוח של הנזיר שונה מאיסור הגילוח של פאות-הראש והזקן, שהרי הנזיר לוקה אפילו אם גילח שערה כללו של דבר,  דינו של נזיר שונה באופן מהותי מדינו של המגלח את פאות-ראשו או זקנו, ולכן אין ללמוד מדינו של הנזיר מאומה לגבי דינו של המגלח את פאות-ראשו או פאות זקנו. כללו של דבר,  לעולם השימוש במכונת גילוח יהיה מותר, מפני שלא ייתכן מצב שבו התער של להבי המספריים הקטנים

רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. כלומר, רש"י מתאר את ידיעתו והשׂגתו של הקב"ה כרגש של "חיבה" לאברהם אבינו, וכן רומז שהמניע של הקב"ה לקרב כאילו ניתן להשוות בין ההיכרות החברתית-משפחתית של בועז עם רות ונעמי לבין ידיעתו של משה רבנו את בורא-עולם באופן גופני מן השמים, ושלא יעלה על דעתנו שיש לו כלים גופניים כגון עיניים שהוא רואה בהן, וכמו שרבנו הרמב"ם וכאשר אני רואה שוב ושוב את פירושיו הגסים של רש"י-שר"י לעומת פירושיהם העדינים מרחיקי ההגשמה של אונקלוס

ראה באספקלריא של קודש [=ברוח הקודש?] שעדיין יש לו שבר במצרים. נמצא אפוא, שפירושו של רש"י לעיל בנוי על בּוּרות ובערות. מהי אפוא כוונתו של ר' אליעזר בן יעקב במדרש? לדוגמה, כאשר אדם נבחר לקבל פרס מסוים או לקבל תפקיד בכיר מסוים, הוא מכניס את עצמו לסכנה גדולה, כי הפרסום וכבר הוסבר כיצד יש להבין ולפרש את המושג "עין רעה" במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם" .

ומתוך עילגות לשונו של רש"י הצרפתי עולה, שכל לשון "עתר" הינה ריבוי בדברים. ומתרגום אונקלוס ופירוש רס"ג עולה שפירושו של רש"י הוא הגשמה, שהרי רש"י מפרש "שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי – [ וכלשונו: "אֶת יָדִי – יד ממש להכות בהם" (שמ' ז, ה), "אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה – את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של ועל כל פנים, הנה פרשנותו של הרמב"ם לפסוק הנדון, מתוך המאמר: "מעט בעניין השימוש בחשמל בשבת", וכך נאמר ועתה יובן מדוע רבנו כולל את מכת הברד בסוף "מאמר תחיית המתים" בקטגוריה של הנסים הטבעיים, ובעניין זה ראו

מָרי מוסיף, שמטרתו הסופית של המחבר היא שהתלמיד יבין את הדבר הקשה, כלומר, בסופו-של-דבר, מטרת לימוד הדברים ובמלים אחרות, הרמב"ם אומר שמחברי החיבורים לקו בשטחיות ואי-העמקה, אחרת אך אפשר להסביר שהם לא הבחינו בסתירות רבנו הרמב"ם שהצלת נפש אחת הייתה חשובה בעיניו יותר מגינוי של עשרת אלפים סכלים – אך מנעמי המשכורות וטובות – כת פילוסופית מוסלמית שהרמב"ם הִרבה לתקוף ב"מורה הנבוכים". לאחר שהתברר יחסו הזהיר והמסויג מאד של רבנו למדרשים ולאגדות, עלינו להבין שאין להקשות מן המדרשים והאגדות

במסגרת סדרת "מצוות משנה תורה", סיימנו את הנושא הרחב והמורכב של איסור ההנאה מדברי תורה. בסדרה זו, כתבנו עוד מאמרים רבים חשובים מאד בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה, ואותם תוכלו למצוא באתר אור הרמב"ם תחת הקטגוריה של "כבוד תורה". מכל מקום, מטרת הוראתם זו של חז"ל והרמב"ם היא שאנשי האמת שוחרי החכמה והדעת יתקבצו יחדיו, ויעודדו איש את וכמובן שמטרתם של כומרי הדת בזה היא, שבתי ההבל והתִּפלה שלהם ייראו "פעילים" וכך הם יוכלו לקבל תקציבים

ויתרה מזאת, כאמור, הוא טוען שרבנו הרמב"ם היה מסכים לתירוץ זה! מדוע היתרו של קאפח כֹּה חמוּר? קאפח נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך רבנו הרמב"ם! חז"ל ורבנו הרמב"ם! ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של מוטי הוזה ההזיות, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום לאור דבריו הברורים של הרמב"ם עולה וניצבת שאלה קשה ביותר: מדוע נתעוורו כל בעלי התורה בעניין זה?

מצוה זו ראו: 'מצות שילוח הקן לפי הרמב"ם' ). שהרי הם מפרסמים הבטחה של שיקוץ פגאני, שכל מי "שילמד בספריו", יזכה לשפע של ברכה! בקבלה הפגאנית הארורה, כלומר שיקוץ שמשון הוא ממוסרֵי הקבלה החדשה. מתיאור צערה של האֵם-הציפור עולה קושיה גדולה: אם צערה של הציפור כל-כך גדול, עד שהיא מעוררת את רחמיו של החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות!

ובמורה (א, לא) אומר רבנו הרמב"ם בעניין זה, כך: "גורמי המחלוקות בעניינים שלושה: האחד אהבת ההתנשאות והניצוח טהורה להגיע אל האמת, נמצא בדברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' יג): "אבל קביעתו [של ואפילו אלה אשר מתהדרים בהיותם כביכול נאמנים לאור ההלכה והמחשבה של רבנו הגדול – האם הם מסוגלים להודות תורה וזהו כבודה של תורה! והשקפה זו, שאמיתת ההשקפה נבחנת באופן שרירותי בהתאם לגחמותיהם ולהזיותיהם של השוטים המהובלים באלף השנים

הפושעים בחטאים ובעוונות החמורים, ומשמעו: הכרתת הנפש מחיי-העולם-הבא בשל גודל רשעם וחטאתם, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם ובכלל, מהי האסמכתא של המקובלים הוזי ההזיות לסברה הזו? האם יש לקבל כל המצאה ודמיון של איזה שיכור? האלהים שהוענק לו. 5) ביטול יסוד התשובה – עיקרון התשובה הוא יסוד מרכזי וחשוב בדת משה, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם זאת ועוד, רבנו הרמב"ם אומר בפירוש במורה-הנבוכים (א, ב), שה' לא ציווה את הבהמות ומי שאין לו שכל, וכֹה והלא זו זכותם של המברכים!

אחת השאלות שנוהגים לשאול אותי בעניינו של רש"י-שר"י היא: מדוע רבנו הרמב"ם לא תקף את שר"י באופן ישיר? נמצא אפוא, שהברכה שבירך הקב"ה את אברהם אבינו לפי מדרש בראשית רבה, היא לא לעושר גדול אלא שלא יחסר לו מאומה קצרו של דבר, רש"י השתבש בפירושיו בעניין הממון, מפני שהוא פשוט לא הצליח להבין או שלא רצה לקבל שחובה ומעלה קצרו של דבר, יש לפנינו ראיה נוספת לאופן שבו פירושו של רש"י חלחל עד לימינו וממשיך לזהם את מחשבתו של עם להזיק לזולתו באמצעות מבט עינו היא סכלות מוחלטת, וכבר הוסבר עניין זה במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם

וכבר הסברתי במאמרים בעניינו של רש"י שיש קשר שתיקה אשכנזי חזק מאד סביב רש"י, והתעייה מכֻוונת ושיטתית של דמותו בהצגתו כ"רבן של ישראל". מורה הנבוכים להרמב"ם, אשר עוסק בהרחקת הגשמות. בעקבות שלל הממצאים החלטתי לעשות מעשה ולכתוב מאמר, וכך עשיתי, קראתי לו: "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם". באותם רגעים של זעם ושנאה כלפיי הבנתי עד כמה השקר העמוק הזה בעניין גדולתו של רש"י מזיק לעם-ישראל, ועד

הלכות הרמב"ן [...] ושו"ת גאונים בשני חלקים". רק שלא מוסיף למהימנותו של כתב-היד, אלא להיפך, מטיל עליו צל כבד של מינות. קצרו של דבר, רמתו השׂכלית, המחשבתית והמדעית של אבו-ינקי הייתה כְּשֶׁל הנעל שלי. ועתה לפסקי הוזי ההזיות שלא ידעו ולא יבינו, נחל בפסקו של ינקי הפגאני (אבה"ע ד): "כתב הרמב"ם: היה בעלה והטעו את ההמון שיש בכוח השמות הללו לפעול פעולות במציאות, כמו כישופי פנטזיה דמיוניים, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם

שהרי כל מי שיש יחס בינו לבין המקום הוא בהכרח גוף, כי רק גוף תופס שטח מסוים ומוגדר במציאות החומרית של , כגון ליחסו [...] "הרמב"ם של ימינו" החדיר עבודה-זרה לסידורו ועוד בתפילות יום הכיפורים שבו מתכפרים לנו כל עוונותינו! קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה [הלא אתה מתיימר לייצג את דרך האמת ודרך רבנו הרמב"ם ואין לי צל של ספק שהוא עשה טעות חמורה, וכידוע רבנו הרמב"ם עלה עליו מאד גם במחשבה וגם בהלכה (אגב, כל ענייני

כי אֵדים רבים עלו מן הארץ והניעו את האוויר תנועה שהולידה רוח סוער, ובעת משב אותו הרוח החזק שבר גזע של והחומר שהוא יותר רחוק מן היסודות הללו הוא הדבר המשותף לאלו הארבעה, אשר יחסו אליהם יחס הדונג לכל מה שנעשה נשמה, נפש הוגה והשכל הנקנה' ], נמצאֵן אם נתחקה אחריהן, שבהכרח קדמה להן צורה אחרת המעתדת את החומר הזה לקבל שהיא בלתי הווה ולא נפסדת [וכוונתו של אריסטו לצורת החומר הקדמון שלפי שיטתו הוא החומר הבסיסי של העולם], למדנו אפוא, שהפילוסופים קראו לה' יתעלה "תכלית" מפני ש"הוא יתעלה התכלית הסופית של הכל", וכביאורו של רבנו

ואוי ואבוי לנו מסכלותו הזו של רש"י הצרפתי אשר עלולה להחריב את נפשה של האשה, ולגרום לה לייסורי נפש עצומים מפני שמתיאורו של רש"י עולה ציור של סבא זקן וחביב אשר מתרועע עם נכדיו, ומכיוון שבקשותיהם חביבות לפניו, זאת ועוד, לפי רש"י יש סוג של בקשות אשר חביבות לפניו ה' יתעלה, כאילו "הסוד" לקבלת התפילה מצוי במלים ולא ובמלים אחרות, כל תלמיד בבית-מדרשו של רש"י שקרא את פירושו, הבין ללא צל של ספק שכוונתו של רש"י לתאר את של חז"ל להבלים הללו.

בגל הראשון, הרב קנייבסקי מוכר שטרי הגנה מפני הגל השני של הקורונה. 3,000 ש"ח ואתם מסודרים. תורמים לחולים וזוכים לשטר שמירה של מרן הגר"ח קנייבסקי". זאת ועוד, מדברי "קופת שרצי העיר" עולה שהם ייחסו לשיקוץ קנייבסקי כוחות נבואיים! כן עלינו להאשים אותו במעשיו הרעים שלו, אך האם הרמב"ם יאשים אותו במעשיהם של אחרים המנצלים את שמו?". כלומר, דווקא בזה נבחנת אהבתו של האדם לה' יתעלה!

ולכן לא הבנתי: האם אתם כופרים בדברי חז"ל או שמא אתם מסבירים את דבריהם בצורה אחרת (כדעת הרמב"ם) – ואם אגב, מה שקאפח השׂכיר הודה "בקדושתו" של ספר האופל אין זאת אלא מפני שהוא היה סמוך על שולחנם של המינים ( דרכם של הקראים, וממשיכי דרכם של הנוצרים וישוע רבם (שהיה כידוע יהודי) – בשלל השקפותיהם המאגיות והמגשימות הקב"ה, שיש בו שלוש-עשרה מידות של רחמים". ובהמשך שם אומרים המכשפים: "ואז עתיד [עם ישראל] לראות את הפורענות של אדום", וכמו שראיית הפורענות של אדום

אדם יניח קורת עץ שטוחה על-גבי אבן, ובאחד מקצותיה הוא יניח משקולת, יהיה עליו להפעיל כוח על הקצה השני של מדוגמה זו עולה, כי יש צורך לחשב לאיזה צד פועל המומנט, כך לדוגמה במרפסת, יש למקם את הברזלים בחלקו העליון של מהנדסים שגו ומיקמו את הברזלים בחלקו התחתון של הבטון וניתן להמחיש זאת שהאדם בתמונה משמאל יניח את ידיו והלא הוא נאמר על ויכוחיהם של חכמי המשנה והתלמוד, ונועדה להורות על שאיפתם הטהורה של החכמים הללו וללמדנו היו לשם שמים; ואוסיף, שמאז שחכמים אמרו את אמרתם המוסרית הזו, כל ויכוחיהם התלבנו ולובנו, וזכינו לרבנו הרמב"ם

בחלקו השני של המאמר נעיין בהלכות מהלכות דעות, שבהן רבנו הרמב"ם משרטט ומתאר את מרכזיותה של מצות ידיעת נמצא שהמטרות המרכזיות של יחסי האישות הן להוליד ולהברות את הגוף כדי שיהיה שלם לעבוד וללמוד לידע את ה' שם, רבנו גם מלמד כיצד לרפא את הנפש שחלתה במחלת הדיכאון, וכבר הרחבנו בנושא הזה במאמר: "האמנות במשנת הרמב"ם יחסו של רבנו לטבעונים ולצמחונים רבנו מלמד בהלכות דעות (ג, י), כי מי שהחליט להנהיג את עצמו בדרכי הבריאות אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

וכבר למדנו במבוא לחלק הקודם שבסדרת מאמרים זו, כי לדעת אונקלוס, יונתן בן עוזיאל, רס"ג ורבנו הרמב"ם, הגשמה החושים הגופניים של האדם. ולכן מוסיף רבנו הרמב"ם שם: "וראוי למנהיג המדינה [...] ואיך יעלה על הדעת להשוות את "אבלותו" של הקב"ה לאבלותו ועיצבונו של דוד המלך על בנו אבשלום?! אבינו לבין דרגתו של לוט.

נשאלתי בעניין דברי רבנו במורה (ב, כה) שם אמר שיסוד הקדמות של אפלטון (להבדיל מיסוד הקדמות של אריסטו) אינו תשובה: להבנתי, שיטת הקדמות של אפלטון שונה משיטת הקדמות של אריסטו בעניין יסודי מאד, לפי אפלטון הקב"ה מתערב הקדמות של אריסטו; ג) השקפת הקדמות, בין של אריסטו ובין של אפלטון, סותרת את מסורת התורה-שבעל-פה שבידי ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחרי הקבלה הארורים הללו עולָה ומתגלמת אפוא לנגד עינינו המינות האירופית השחצנית והמתוחכמת במלא כיעורה, שהרי אם רבנו הרמב"ם

וכן קאפח אומר בפירושו להלכות יסודי התורה ז (אות ב): "וכל הדברים הללו [של מפרשי רבנו שם] מוזרים מאד במשנת הרמב"ם [...] האם לחינם אמרו רבותינו בסנהדרין (צז ע"ב): "תפח עצמן של מחשבי קצין"? ובכן, הראשונים לסקלו יהיו תלמידיו של קנייבסקי ושאר גדולי טחורי האסלה טועני הנבואה למיניהם, דווקא הם, רבנו הרמב"ם מגלה לנו שם סוד זה: "המנחשים והחוזים בכוכבים והמכשפים וכל אנשי אותו הסוג מגידים עתידות [כולם

קצרו של דבר, מותר לחתוך סלט דק-דק בשבת, ואין להטריד את עם-ישראל מעונג השבת. קצרו של דבר, אין שום סיבה לאסור שימוש בפומפייה. כללו של דבר, אין לאסור לחתוך ולרסק ירקות בפומפייה, שהרי להביה דומים ללהבי הסכין. כללו של דבר, אין אנו סנהדרין ואין אנו חכמי התלמוד. במקום שיש צורך גדול וכן שלל תנאים נסיבתיים נוספים, אשר אותם פירטתי במאמר: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם