תוצאות החיפוש

טרם שאומר כמה מלים על חיים קרוּקמן שם רשעים ירקב, אצרף את הדברים שנשלחו לחברי אור הרמב"ם ב"קול הקורא" תלמידיו של אברהם: עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם: עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם? ושם פירש רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו בשלוש הפְּסקות הבאות: "כבר ביארנו [...] קצרו של דבר, הוא קיבל פרסים כספיים בעבור "יצירותיו התורניות", ואין צל של ספק שהוא גם נטל כסף ממכירת ספריו

אומר רבנו הרמב"ם בסוף הלכות מתנות עניים (י, יח): "לעולם ידחוק עצמו [=יחיה בדוחק] ויתגלגל בצער [=עד כדי אך האלוהים האחרים של שניר? לגן עדן, וברור שעד יומם האחרון הם ינסו לשכנע את הנדכאים השפלים האומללים שאֵלו ניסיונות או ייסורים של כשאברהם מת הקוריץ הזה הגיע להלווייתו למרות שהקוריץ היה הולך אך ורק להלוויות של "גדולי-הדור" כלשונו של השולחן-ערוך רבי יוסף קארו, לא תורת הקבלה של רבי משה קורדוברו הרמ"ק [המרוקק], לא הקדושה של רבי אברהם

את מראה הנבואה; 4) הנבואה אינה שורה על הנביא בכל עת שהוא חפץ ומוכן לקבלהּ, אלא הנביאים "מכוונין דעתן ארבע המעלות של נבואת משה רבנו נבואתו של משה רבנו ייחודית מכל שאר אופני הנבואה, וכך פוסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ז, י): "כל הדברים שאמרנו הן דרך הנבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים, חוץ ממשה רבנו ורבן של רבנו הרמב"ם מציג שם ארבעה מאפיינים אשר מייחדים את נבואת משה רבנו מכל נבואות הנביאים שהיו ושיהיו: "ומה כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ' [שמ' לג, יא], כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו של

קצרו של דבר, מותר לחתוך סלט דק-דק בשבת, ואין להטריד את עם-ישראל מעונג השבת. קצרו של דבר, אין שום סיבה לאסור שימוש בפומפייה. כללו של דבר, אין לאסור לחתוך ולרסק ירקות בפומפייה, שהרי להביה דומים ללהבי הסכין. כללו של דבר, אין אנו סנהדרין ואין אנו חכמי התלמוד. במקום שיש צורך גדול וכן שלל תנאים נסיבתיים נוספים, אשר אותם פירטתי במאמר: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם

בן עוזיאל ורס"ג ורבנו הרמב"ם, ובמקביל לזה חובה לשנן ולהנחיל את היסוד הגדול שאסור באיסור חמור להבין את ועל הסכנות הטמונות בלימוד התלמוד ללומד הסכל, ראו: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" ואם ישאל השואל, ומה ההבדל בין פעולתו של ר' יוחנן לפעולתו של רש"י? וכמו שלימדוּנו אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, ורס"ג, ורבנו הרמב"ם. של הגשמה.

שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר של עם-ישראל. מה דינם של המינים? בתאוות, פתיחותו המחשבתית, סבלנותו המידותית, יושרו ההגותי, גילו (בדרך כלל המבוגרים חסומים ואטומים), יחסו , כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם").

של ההורים. דבר נוסף – איך מתחלקים המשאבים של יוקרה, של כבוד, של דמויות להזדהות עמן. הרמב"ם בכתביו משבח ומוקיר ומעטר בכתרים את המורה: מלמד תינוקות דבית-רבן ומזהיר על כבודו. לדעת חז"ל ולדעתו של הרמב"ם, הרב-המורה מעלתו יותר גדולה אפילו ממעלת האב והאם. בנשיאה בעול הכבד של הלבטים החמורים של עצם קיומו עד היום.

ומכיוון שרוממות משנת הרמב"ם בקעה ועלתה מגרונם – אין קץ לחילול-השמים שנגרם על-ידיהם. *** קארו ממשיך בתעתועיו במיוחד: שהרי הסילוף הזה נסתר מיניה וביה: אם הסכימו כן "כל חכמי הדורות" מדוע חכמי המשנה והתלמוד ורבנו הרמב"ם וזה לשונו של קאפח-זבל הנוכל על סוף דברי ההתעיה החמורים של קארו: "ויפה אמר הרמב"ן: 'הכל הולך אחר החיתום (להזכירכם, "הרמב"ם של ימינו") מודה שמותר ליהנות מדברי תורה באופן החזירי והמושחת ביותר שיעלה במחשבה וללא וניקח דוגמה גם מרבנו הרמב"ם אשר לא נהנה מדברי תורה, האם תורתו הייתה פגומה? והלא ההיפך הגמור!

והשלים לסוד של 216 האותיות של השם הקדוש. בפעולה של נביאים, שהרי בעלה של השונמית לא היה נביא. בספרו הטהור "מורה הנבוכים" רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שהיו באומה שלושה שמות מיוחדים לה' יתברך. בהמשך דבריו, הרמב"ם מתייחס לעניין "השמות הקדושים" שנזכרו בתפילה לעיל, וכֹה דבריו שם: "וכאשר מצאו האנשים ומי הם אותם "הכשרים החלשים הפתאים" שהרמב"ם מזכיר?

ובתפילת מנחה שור נוחת לקבל תפילה בקרניו וכנפיו, וזה גבריאל. ובשבת נוחת הקב"ה בשלושת האבות לקבל הבת יחידה שלו בהם, וזה סוד של שבת, שבת בת יחידה שלו. וכבר הרחיב בזה רבנו הרמב"ם בפרקים הראשונים הבסיסיים והיסודיים של הלכות עבודה-זרה. , שהרי לשיטתם של מכשפי-האופל, אלוהותו של ה' יתברך אינה אחדותית באופן מוחלט, אלא היא מחולקת בין ישויות והואיל ויש בכוחו של שיקוץ שמעון בר-יוחי המדומיין של מכשפי האופל לעשות ככל הדברים האלה – הרי שבוודאי יש

הוא עלול לנצל את זה בצורה מושחתת ביותר לכל הכיוונים, גם לכיוונים של התעללות, גם לכיוונים של מעילה בכספים והנה לפניכם פירוש רבנו הרמב"ם למשנה שם "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות": "בהעדר המלאכה יצר לו ויגזול ויעוול וכך נאמר בפרסומת של הקמפיין (כאן): "רק בכל השבועות של ההפגנות [כנגד ההפיכה המשפטית], וכל האלימות שיש הדעות של חכמת הקבלה [עובד אלילים פגאני] מציגות את היהדות האמיתית, העמוקה, היפיפייה". ודרכו של השועל הנבל היא דרכו של ישוע ודרכה של הנצרות שמפרשת את התנ"ך כעניינים אלגוריים – שהרי ברגע שמפרשים

בפרק העשירי מהלכות יסודי התורה, רבנו הרמב"ם פורשׂ לפנינו את היסוד החשוב ביותר בכל ענייני הנבואה, והוא במאמר הבא נציג את הלכות הרמב"ם בעניין זה ב"משנה תורה" המבארות והמפרטות את היסוד החשוב הזה. ואם עלתה בדעתכם השאלה: מה דינו של אותו נביא שקר? הבורא – כי אם יאמר שהכסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! ברם, ביודעי את דברי הרמב"ם שמרתי את דבריו והמתנתי בסבלנות לחדשות בשבוע הבא.

אולם, כומרי הבצע לא יוותרו על כל חבל שניתן לכרוך סביב צווארו של הציבור, כל חבל שניתן לשעבד בו את הציבור כעמוד שייצא ראשון מדם הקזה של בני אדם [...] והשחור כעין הדיו היבש; [ט] כקרן כרכום כיצד? חלק אחד יין מן היין השרוני של ארץ-ישראל, חי וחדש, ושני חלקים מים. ואיך ייתכן שתהיה קושיה כֹּה גדולה על רבנו ועוד בעניין שהוא מסורת מובהקת של הגאונים? וההלכה השנייה נמצאת בהלכות איסורי ביאה (ה, יח), וכך פוסק שם רבנו הרמב"ם: "האישה שהשתינה מים ויצא דם עם

לפני יותר מארבעים ושתיים שנה, מנהל בנק בארץ נציג של ספרא, נפל עליו קורה ונהפך לצמח. חמש-שש שנים. נמשיך עתה בדבריו של "מרן הבן" העוסקים ב"רוח קדשו" של "מרן האב": "מרן ריחם עליה אך מה יעשה? לנר שמטפטף כיוון שיגע בו אדם יכבה, וכל המאמץ עיניו [של מת] עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים". וכמו שלדעת רבנו הרמב"ם יש כוח לבית-הדין לכפות על הבעל לגרש את אשתו כשאומרת "מאיס עלי", גם כאן יש כוח והריחוק ממשנת האמת של רבנו הרמב"ם גרמה לכל הצער הזה ולכל החיזיון הזה, ואהבת הכבוד ורדיפת הבצע והתאוות

זאת ועוד, איך העזו מכשפי האופל לרמוז ברמזים עבים על-כך שיש יחסי אישות בעליונים בין זכר ונקבה? , ואצרף לפניכם מעט-מזער בעניין זה מן המאמר הראשון: הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים במזרחו של עולם, ומשם בא זרעם של ישראל, כי חוט השדרה משוך מן המוח של אדם ובא לאמה, ומשם [דהיינו מן המוח אשרי חלקו של מי שדומה לאימו ולאביו [...] ואם יצאו ממנו רוח וקול, הרי שיש לו פה והוא גוף בהכרח, ורבנו הרמב"ם כבר הרחיק מן ההגשמה בעניין זה במורה

קצרו של דבר, ברגע שיוחסו לבורא-עולם תארים, אין מנוס מריבוי ומהרס מוחלט של יסוד הייחוד. חי ויודע בתשובתו של רבנו ובהסבירו את טעותם של סוברי התארים, הוא מנתח תחילה את התארים "חי" ו"יודע". התבוננו על התארים העצמיים הללו מנקודת מבט שגויה, כלומר, הם החליטו שכל התארים נועדו לבטא את השגתו ואת יחסו הבורא, אלא הם "מבחינת הנבראים", דהיינו הם מורים על השקפות נכונות שעלינו ללמוד ביחס לבורא-עולם, וכן על יחסו אלא, תכליתם ללמד על השקפות נכונות והכרחיות או על יחס מסוים של הבורא כלפי הנבראים, כגון שהוא יכול לברוא

במשנה עֵדִיוֹת (ב, י) נאמר כך משמו של רבי עקיבה: "אף הוא אמר חמישה דברים של שנים-עשר חודש: משפט דור המבול מהי אפוא כוונתם של חכמים במדרש שבמשנה? כלומר, אין מטרתו של המשל ללמד על קצבה מסוימת של עונש, אלא, הקצבה הזו של שנים-עשר חודש היא תפאורה בלבד את התורה, ולא לחינם רבנו הרמב"ם בוחר לבאר את פשט דבריו בעניין זה – כל זאת כדי לרמוז לנו ש"משפט רשעים קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

"הרמב"ם של ימינו" החדיר עבודה-זרה לסידורו ועוד בתפילות יום הכיפורים שבו מתכפרים לנו כל עוונותינו! ארור יהיה קאפח על-כך שהחדיר את העבודה-הזרה לתוך שורות תלמידי רבנו הרמב"ם הנאמנים המבקשים דברי אלהים חיים קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה [הלא אתה מתיימר לייצג את דרך האמת ודרך רבנו הרמב"ם וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים הללו במאמרי: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם בדרכו העקושה של רש"י הלכו חכמי-יועצי-אשכנז לדורותיהם, ותוכלו לקרוא על-כך במאמר: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי

ולעיון נרחב בשימושו של אונקלוס בפועל "אִתְגְּלִי" ובמשמעויותיו, ראו נא בדוגמות קה, קי, ובעוד רבות מאד כלומר, די היה לו לאונקלוס להרחיק מן ההגשמה במלה "הַנְּטוּיָה" ולבאר שנטייתה של היד היא עניין של רוממות וביתר ביאור: לא רק שיש כאן ייחוס של זרוע אלא שיש כאן גם ייחוס של גודל מסוים לזרוע, וכֵפל ההגשמה הזה עלול יוסף: "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו [=של יוסף] מִידֵי [='ידיו' של הקב"ה] אֲבִיר יַעֲקֹב", ובשל הקרבה הזו רבנו הרמב"ם.

ועל כל זאת ועוד הרחבתי בשלל מאמרים, ראו לדוגמה: "תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן – חורבן הדת" , "האם לדעת הרמב"ם כללו של דבר, הם לקחו את הטובה הגדולה שה' העניק לאדם, דהיינו את כוח המחשבה, ורתמו אותו כדי לרומם הזיות עם-ישראל בגלות, ומכאן שכל המשל הזה אינו עוסק בתחיית-המתים אלא בתקומתו הרוחנית של ישראל! כללו של דבר, נבואת יחזקאל איננה עוסקת בתחיית-המתים או בעולם-הבא, אלא בתקומתו של עם-ישראל: בגאולתו המדינית של עמֵּנו מן הגלות הארורה, ובגאולתו הרוחנית משפלותו המחשבתית.

אמנם, ביחס לנידה השאלה פחות חזקה, מפני שהעונש על קיום יחסי-אישות בעת הנידה הוא כרת, וכמו שפוסק הרמב"ם ברם, אפילו כרת לפי רבנו הרמב"ם אינו מיתה לגוף אלא מיתה לנפש, כלומר הכרתת הנפש מחיי העולם-הבא, ולכן גם וכנראה בשל הקשיים הללו ועוד הרמב"ם דחה מדרש זה לחלוטין וכמו שנראה לקמן. ג. לעומת שלמה-זלמן השכרן, הרמב"ם פוסק כך בהלכות שבת (ה, ג): "ונשים מצֻוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי אלא ברור, שכל זה הזיה של המינים וצאצאיהם אשר לא היו מוכנים לקבל בשום פנים ואופן את העובדה שאבות האומה

סיפרתי לו על מאמריי בעניינו של קאפח וכיצד הוא עיוות והשחית את דת משה באצטלה של "איש אמת" ובמסכה של "הרמב"ם של ימינו". עדיף שלא ללכת בדרכו של רבנו כלל וכלל?". כלומר, עדיף ללכת באופן מוחלט בדרכם של המינים וצאצאיהם? "איש אמת" אשר נאמן לדרך האמת של חז"ל ורבנו הרמב"ם – היש חילול-שם-שמים גדול מזה?! היש עיוות גדול מזה של דרך האמת? היש תקיעת סכין חמורה מזאת בגבה של דת משה?

ביום שישי יט באייר תשע"ט (24.5.19) נגרריו של ערוסי פרסמו שיעור ארוך ומייגע של ערוסי, שבו הוא מתיר לדיינים אלא ברור שאין דינו של רואה הבכורות כדינו של הדיין, כלל ועיקר. בית-המקדש כדינו של כל העולם. דהיינו אם פקיד במשרדו של ערוסי מקבל 40 ש"ח לשעה בעבור עבודה משרדית, שיתכבד ערוסי לקבל 40 ש"ח לשעה בעבור ערוסי טוען שיש ראיה מן האיגרת הזו לכך שרבנו מתיר ללמֵּד תורה-שבעל-פה בשכר, ואסביר: לפי ערוסי רבנו הרמב"ם

וכאמור לפי הרמב"ם, "פשטו של כל משל אינו כלום" כלשונו, וחבל שהגענו לשיבושי הלכה ומחשבה כֹה רבים וחמורים בהמשך דברי חז"ל בתלמוד שם, הובאו ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי, הרמב"ם התעלם מהמשך התלמוד, אך כלומר, הרמב"ם בעצם אומר שמחברי המדרשים לקו לעתים לא רחוקות בשטחיות ואי-העמקה, שהרי כיצד ניתן להסביר שהם כללו של דבר, אל תביט במקומות אלה לדברי מי שאמר". חיבור להמון ובעלות אופי חינוכי, ולכן רבנו מדבר על האגדות באופן כללי כדי להקנות להמון יחס של כבוד כלפי

באגדה מסופר שהקב"ה הורה למלאך גבריאל לרשום סימן של דיו על מצחם של צדיקי ירושלים כדי שלא יפגעו בהם מלאכי החבלה, ועל מצחם של רשעי ירושלים סימן של דם כדי שיפגעו בהם אותם מלאכי החבלה. כלומר, אין כאן תו של דיו ותו של דם, אלא תו אחד שניתן על מצחי האנשים הצדיקים בלבד. איזה משיג, שאינו מנאמני בית הרמב"ם, ואינו יודע יחסו של הרמב"ם להגדות המוציאות מקרא מידי פשוטו [שני המשפטים ומכל מקום, קשה לי לקבל את דעתו של רס"ג בעניין זה, שהרי התורה אסרה באופן גורף וללא סייגים וגם רס"ג מודה

ה' בנו: שנתקרב אליו תוך חתירה לקדושת המחשבה וטהרתה (ראו: 'הרמב"ם נגד הטיפה המרה'). נפשות של ילדים וילדות, בטענה שתורתם או תרומותיהם של בעלי הזימה מכפרים על עוונותיהם. רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שנבואתו של משה רבנו היא נבואה ייחודית, לא היה נביא כמשה ולא יקום עוד נביא כמשה ואף יותר מכך, הם מפרסמים את עצמם כמושיעים של עם-ישראל, ומקבלים הכרה כגוף כמעט רשמי של מדינת ישראל! בתמונת שער הרשומה: קברו של מנחם-מנדל לצד קברו של חמיו. תמונת שער הרשומה מאת: אבגד - משתמש.

ואחתום פרק זה בשתי הלכות של רבנו, אשר מבטאות את יחסם האמיתי של חז"ל ורבנו כלפי אדם אכזרי ורע לבב אשר כמה חמור בעיני חז"ל ורבנו אותו רשע אשר "מכה ובועל ואין לו בושת פנים", נעיין בהלכה נוספת מדברי רבנו הרמב"ם ואגב, שתיקתו של קאפח כלפי סכלותם של "חכמי ישראל" הארורים שנזכרו לעיל, מקוממת! כלומר, לא חלילה מורא של אימה וחרדה ופחד משתֵּק, אלא מורא של יראת כבוד והערכה, כמו שמתנהגים עם אדם חשוב ואצרף הלכה נוספת שנאמרה בעניין זה כדי שלא יתעורר שום ספק בעניין האידיאל המוסרי של חז"ל, שרצונה של האישה

"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ ", וגם מפסוק זה ניתן ללמוד על חומרת העוון של "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" במאמר: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם" הראיתי האסטרולוגיה – שורש וענף עבודה-זרה רבנו הרמב"ם מלמד אותנו בפירוש-המשנה (עבודה זרה ד, ז), שהאסטרולוגיה של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו" . נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל!

האחת היא בהכרח חורבנה של האחרת. ואת זאת המינים לא מוכנים לקבל בשום פנים, דהיינו את חורבן דרך המינות האורתודוקסית, ולכן הם כֹּה שונאים אנשים, ולא לגופו של עניין. ואחתום בקטע מסוף המאמר: "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ושריפתם", וממנו נלמד משהו על רבו של ארבל, השטן מגירונדי, אשר שנא את הרמב"ם שנאת מוות: "השטן מגירונדי הוביל אפוא להתרחשויות המחפירות בצרפת ובאשכנז

שהרי כל מי שיש יחס בינו לבין המקום הוא בהכרח גוף, כי רק גוף תופס שטח מסוים ומוגדר במציאות החומרית של , כגון ליחסו [...] "הרמב"ם של ימינו" החדיר עבודה-זרה לסידורו ועוד בתפילות יום הכיפורים שבו מתכפרים לנו כל עוונותינו! קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה [הלא אתה מתיימר לייצג את דרך האמת ודרך רבנו הרמב"ם ואין לי צל של ספק שהוא עשה טעות חמורה, וכידוע רבנו הרמב"ם עלה עליו מאד גם במחשבה וגם בהלכה (אגב, כל ענייני