לדעת הרמב"ם פיוט זה הוא מכשלה גדולה, והחדרתו לתוך הסידור היהודי נובעת מתוך סכלות ובורות בעולם המחשבה לדעת הרמב"ם, כל פנייה למלאכים היא בגדר עבודה-זרה, וכל-שכן פנייה של כבוד שיש עמה גם בקשה להיטיב עמנו. וכֹה דברי הרמב"ם בתארוֹ כיצד צמחה העבודה הזרה הקדומה. א. "שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם" מדברי הרמב"ם למדנו, שפנייה לכוכבים או למלאכים או לכל גורם אחר מבלעדי הִלכת "התכבדו מכובדים" רבנו הרמב"ם, בעקבות חז"ל, פוסק בהלכות תפילה (ז, ה) שהאדם נדרש לומר לפני כניסתו

וזה לשון הרמב"ם (שם א, ז): "הרי מפורש בתורה ובנביא שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגויה. כמובן שיש ראיות נוספות, ברם מטרתו של הרמב"ם ב"משנה תורה" וב"הלכות יסודי התורה" להציג רק את הראיות הקלות לפניכם רשימה תמציתית מאד של המסקנות והתובנות שעולות כתוצאה משלילת הגשמות ביחס לה' יתעלה, וזה לשון הרמב"ם כל המושגים הללו שמזכיר הרמב"ם מתארים מצבים שונים של עצמים חומריים כגון בני האדם, ומפני שהוכח שאין לה' עוד פוסק הרמב"ם (שם, יג): "ואין לו מוות ולא חיים כחיי הגוף החי.

עשוי לשנות את פניה של מדינת ישראל לדורות. עת שיש לאל ידם – שהרי אם החמירו על גר תושב על הריגה בשוגג של יהודי אחד, אין צל של ספק מהו דינם של רבבות *** ועתה אתייחס לקושיה של מאן-דהו מספר-המצוות להרמב"ם (סוף ההקדמה, עמ' נז): "וידוע שהמלחמה וכיבוש הארץ ר' חנינה בן אנטגנס אומר: אף מי שהיה מוכתב באסרטיא של מלך", ושם פירש רבנו: "ואסרטיא של מלך – פנקס צבא והנה לפניכם פסקי חז"ל ורבנו הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות ספ"ז: [יז] "ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה יישען

דינו של גוי שרצח ישראל דינו של גוי שרצח ישראל איננו זהה לדינו של ישראל שרצח ישראל. והנה לפניכם פסק רבנו הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (ה, ד), בעניין חומרת דינו של גוי שהרג ישראל "בשגגה נלמד מה דינו של אותו רשע מישראל שמוסר, וננסה להסיק מכך על דינו של גוי שמנסה להרוג ישראל ונכשל במטרתו אין ספק שדינו של גוי זה לא פחות חמור! , ולספק את תאוות השנאה והרצח העיוורת והבלתי נשלטת אשר מפעפעת בקרבם ואוכלת את ישותם – וכֹה דברי רבנו הרמב"ם

מדרש זה נזכר לראשונה אצל עזריאל בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז *** וכדי להבין במה חטא משה רבנו ע"ה, אצטט לפניכם את ניתוח חטאו לאורו של רבנו הרמב"ם, מתוך המאמר: "וְהָסֵר של רבנו הרמב"ם לחטאו של משה רבנו ע"ה, וממנו נלמד, כי משה רבנו אדון כל הנביאים, אשר לא קם ולא יקום נביא ושגיאתו זו של משה רבנו אף תוארה בגינויים קשים וחריפים מאד, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהקדמתו המפורסמת למסכת ולהבדיל בין המינים הטמאים הללו לבין איש האמת הטהור, שימו לב כיצד רבנו הרמב"ם מתייחס במורה (ב, כט) לאות

אמנם, ביחס לנידה השאלה פחות חזקה, מפני שהעונש על קיום יחסי-אישות בעת הנידה הוא כרת, וכמו שפוסק הרמב"ם ברם, אפילו כרת לפי רבנו הרמב"ם אינו מיתה לגוף אלא מיתה לנפש, כלומר הכרתת הנפש מחיי העולם-הבא, ולכן גם וכנראה בשל הקשיים החמורים הללו ועוד הרמב"ם אף דחה מדרש זה לחלוטין וכמו שנראה לקמן. ג. דעת הרמב"ם ופירוש אחֵר נחזור למשנת במה מדליקין: "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לדתן" וכו', האפיפיור הצרפתי לעומת שלמה-זלמן, הרמב"ם פוסק כך בהלכות שבת (ה, ג): "ונשים מצֻווֹת על דבר זה [=הדלקת הנר] יותר מן האנשים

משמעויותיה העמוקות של מחלוקת זו נותנות את אותותיהן בכל צעד ושעל בחיי היום-יום של האדם היהודי בימינו. במאמרי "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם"), הצגתי את משנת הרמב"ם בנושא ופרשתי את תוצאות מחלוקת זו על העם היהודי לדורותיו. נמצא, כי הרמב"ם ראה ברוב מחברי ופרשני זמנו הוזי הזיות! ויש מהם אשר אפילו נוהגים להביא ראיות מפוסקים אשר נטו אחר הקבלה המיסטית האלילית, כאלה שהצמידו שמות של

במאמר קצר זה הנני מבקש לעמוד על תעתוע נוסף מבתי-המדרשות של המינים, אשר אינם חדֵלים לנסות להכשיר ולהצדיק ובכן, טענת המינים הפעם היא, שמינות לדעת הרמב"ם היא אך ורק כאשר האדם עובד את המליץ והמתווך, אך כאשר האדם אלא הוא רק עושה מעשה שיגרום למת לבוא לו בחלום ולהודיע לו את העתידות והנסתרות – מבלי להתערב במהלך חייו של

להרבה ילדים יתומים של המלחמה. [...] הוא [...] אנחנו הנצחיות של עם-ישראל, אנחנו ההמשכיות של עם ישראל, שרדנו אלפיים שנות גלות, מי שרד בגלות הזאת? מצוה מוגבלת בזמן, עלולה לגרום לשכחתה ולאיבודה של התורה? הגנה על ארץ-ישראל ועם-ישראל תגרור עמה שכחה של התורה. ועל כל פנים אין לגינוי תנועת ההשׂכלה שום קשר לימינו, שהרי רבנו הרמב"ם כבר הוכיח שניתן להיות מדען ופילוסוף

בחלק זה נרחיב בעניין חזרתו הכפייתית והאובססיבית של מחבר הפירוש על ההזיה לפיה הקב"ה מצוי בכל מקום. כללו של דבר, בנוסחם הקדום חכמים ע"ה ביקשו לשלול את ההגשמה מה' יתעלה שמו! ולכן הרמב"ם טורח להדגיש מיד לאחר שהוא עורך דימוי כלשהו, שאין זה דימוי אלא לעניין מסוים, אבל לפי האמת, חשוב להזכיר, כי "רוח הקודש" לדעת רבנו הרמב"ם במורה (ב, מה), היא עזר אלהי נעלה ולא הזיות במסיבת טריפים של שיכורים ודלוקים...

משה כבר, אלא תורת רש"י: כל מיני מושגי אלילות והגשמוֹת ה' תפסו אחיזה בחסות הזיותיו, וכבר הזהיר אותנו הרמב"ם מהפרשנות המעֻוותת של רש"י [...] של חברו! ובראש הלכות שכירות פרק א רבנו הרמב"ם פוסק שדינו של השוכר כדינו של שומר שכר. בנוסף, קביעתו של רש"י הינה סילוף ועיוות של התורה-שבעל-פה!

הרמב"ם מפציר בנו בהלכות תשובה (ג, ד) שנראה את עצמנו כחצי זכאים וחצי חייבים בכל עת, לעומת זאת, ישנם לא "רשעותו" ולהשיב את הכף חזרה אל הזכות, למרות שמדובר באשליה, אשליה שתוביל לשיבוש מחשבתי ולראיה שגויה של ושמעתי על חסיד חב"ד שהוא גם רב קהילה, שאביו פרש מן החסידות וחבר לדרך האמת של הרמב"ם, ובנו קורא לו בפרהסיה אדם אשר לומד את הלכות האמת של חז"ל והרמב"ם יידע מהם סדרי העדיפות הנכונים, ואסביר את כוונתי, כשאדם לומד תורה לפי הרמב"ם הוא לא יעמוד זעוף מול הוריו ויתעקש לבצע דברים שאינם חובה, הוא יידע על מה ניתן לוותר

וכל אלו הדברים קבלה הם". מעטים שעדיין נדרשת להם דרך ארוכה כדי להתרחק מן ההבל, ומן המפורסמות הוא יחסם הדו-ערכי של חז"ל לגֵּרים הציצית לפי רבנו הרמב"ם, ולהבדיל בין הטהור לטמא, לפי רש"י הצרפתי? ראינו אפוא, כי לדעת רבנו הרמב"ם גוון התכלת הוא גוון כחול כהה מאד. וכך רבנו הרמב"ם מפרש במשנה שם (ב, ה): "בין תכלת ללבן – בין תכלת שבציצית ללבן שבה".

ובכן, הרמב"ם מלמד בהלכות כלי המקדש (א, ג): "המור הוא הדם הצרור בחיה ש[נמצאת] בהודו, הידוע לכל, שמתבשמים רס"ג והרמב"ם – מקורות נאמנים ומהימנים עם החקירה והעיון התברר לי שרק הרמב"ם ורס"ג זיהו נכונה את שמן המור , ואין להתפלא על-כך, שהרי הם חוד החנית וכוח החלוץ של דרך האמת, וממשיכי דרכו האמיתיים של אברהם אבינו ומשה השמנים וסגולותיהם הטבעיות הרמב"ם פוסק בהלכות יום טוב (ג, יג): "ארץ ישראל [...] מזרימים אדים רותחים לכמות גדולה של צמח דחוס, והאדים שיוצאים הינם אדי מים המעורבבים בשמן של אותו הצמח.

ההזיות באלף שנות הגלות האחרונות האמינו בקיומה של המאגיה בשלל תחומים, וכן בקיומם של כוחות טומאה הזמינים : 1) הרמב"ם כאברהם אבינו מן העבר האחד, אשר שלל בנחרצות רבה את המאגיה וסבר שמי שמודה בה מחרף ומגדף את כל הפלפול המגוחך הזה של הכומר אליעזר נועד למסקנה שמובאת בסוף הפסקה לעיל: "לכן מצד אחד אפשר לקבל את התפיסה זאת ועוד, מִמאמצוֹ של הכומר להכשיר את המאגיה והאלילות עולה, שהוא ממשיך בדרכי ההבל של רבותיו, הוא ממשיך הרמב"ם' ].

כי זו דרכו של אברהם אבינו ובעקבותיו משה רבנו ורבנו הרמב"ם, שהאמת ורק האמת הניעה אותם לפעול את פעולותיהם ונסיים פרק זה בדברי רבנו הרמב"ם על החובה ללכת בדרכיו של אברהם אבינו, וזה לשונו במורה-הנבוכים (א, טז): הרמב"ם ראה את עצמו כממשיך דרכו של אברהם אבינו, ממשיך דרכו המחשבתית-פילוסופית, ממשיך דרכו בקריאה לכל באי בספריו משנה-תורה (הלכות עבודה-זרה א) ומורה-הנבוכים (ג, כט), מתייחס הרמב"ם לקריאתו של אברהם אבינו. ונסיים פרק זה בנקודה למחשבה, פעם נשאל הרב אהרן חמדי ז"ל מבני-ברק, אנחנו שהולכים בדרכו של הרמב"ם, אולי

נבואתו נבדלת משאר הנביאים בארבעה עניינים וקיצרתי בהם מתוך מה שמוסר לנו הרמב"ם בהלכות יסודי תורה (ז, ו

רבנו הרמב"ם מסביר, שביטול החמץ אינו מועיל לאחר שהחלה השעה השישית ביום ארבעה-עשר, משום שלאחר שהחל הזמן ונותרה לנו שאלה אחרונה: מדוע הביטול במחשבה משנה את מעמדו של החמץ? מהו סוד כוחו של הביטול? מצות עשה של השבתת השאור, וביטול שתי מצוות לא-תעשה של בל יראה ובל ימצא. כדי לברר עניין זה נעיין שוב בלשון הביטול של רבנו וכן בלשון הביטול של רס"ג. ברם, נראים הדברים שנוסח הביעור שנמצא בסידורו של רבנו סעדיה גאון מדויק יותר מנוסח הרמב"ם, וכֹה דברי רס"ג

לאחר שאסף אומר שהוא יציין את "קצתם" של השינויים וההשמטות, הוא מביא רשימה של 13 דוגמות, ולאחריה עוד רשימה של 7 דוגמות, ואלה רק "קצתם" של השינויים וההשמטות שנמצאו... ולכן אפשר לקבוע, שבצורה קטגורית ענף הנוסח של קטעי הגניזה עדיף על ענף הנוסח של כ"י א" (עמ' 140). דברים קשים ביותר, ומקורו של רבנו הרמב"ם בתלמוד מסכת ברכות (לג ע"א), שם נאמר: "ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי וההבדל ברור, כי הראשונה בה"א הידיעה והשנייה בלי ה"א הידיעה,   וכשיטת רבנו   [הרמב"ם] ".

לקבל שכר, ואפילו שכר מופקע וכפי שנראה לקמן, בעבור שׂררה תורנית. שאלתי אותו: על-סמך מה מותר לרב לקבל משכורות בעבור שׂררתו? של קאפח מבית-הדין לאוכלי חינם]. וכך השיבותיו: יש בחינה מרכזית אחת שקאפח גרוע בה יותר מכולם, והיא שהוא התיימר להיות "הרמב"ם של ימינו", הרמב"ם של ימינו...

רבנו הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה, מבאר מדוע מסכת אבות נסדרה סמוך למסכת סנהדרין (=בית-הדין-הגדול), ומשם ומין זה נספח לכל המגרעות [פירושו של דבר, מקור המין השלישי הזה של הרעות, שהן רוב הרעות שבעולם, הוא המידות לבו על נקלה לעוות את האמת והצדק, ויתרה מזו, נפשו העכורה תורגל לשקר ולכזב, וכפי שכותב הרמב"ם ב"ספר המצוות כלומר, לדעת רבנו הרמב"ם, כל התכסיסים להקל בעניין זה אינם אלא תחבולות אשר מכחישות את האמת ונובעות מעיוורון עקרונות נוספים לדין צדק הרמב"ם מציין בהקדמתו שם שלושה עקרונות נוספים אשר הכרחיים לדין צדק: א) הראשון

איסור זה נדרש בדרך של אסמכתא ביבמות (יג ע"ב): "'לֹא תִתְגֹּדְדוּ' – לא תעשו אגודות אגודות [יבמות יג ע"ב רבנו הרמב"ם מסביר לקמן שמדובר באיסור שנוגע לבתי הדינין שלא ללכת במנהגים שונים אשר עלולים לגרום למחלוקות הזה קובע למעשה שאסור לסטות מדרכיהם ועלילותיהם הנלוזות, כך, בדרך זו, הם כבלו את עם-ישראל בעוד שלשלת של מינות להזיותיהם ולהשקפות מינותם – שהרי לפי דמיונם נקבע בתורה שיש לאמץ קו אחד של הלכה ומחשבה, יהא אשר יהא, ובמלים אחרות, בכל מחיר ואפילו במחיר של מינות ועבודה-זרה יש ללכת אחרי הרוב...

הגרוטאה, יגאל כהן, אברג'יל, זמיר כהן, רונן שאוֹלוב, ינוקקא, ועוד רבים מאד אשר חברו ונטמאו בטומאתה הרצוצה של כלומר, כל אלה ועוד רבים הינם כומרי דת ושופרות של יהדות מינות אורתודוקסית, אשר ספגה עונש כבד מאד בשואה על כל המנהיגים הללו ודומיהם פוסק רבנו הרמב"ם בספרו "משנה תורה" (סנהדרין יא, ו): "האכזריות על אלו שמטעים בתמונת שער הרשומה: נתניהו מתארח בסוכתו של ראש ישיבת מרכז הרב, הר"ב אברהם אלקנה כהנא שפירא, אוקטובר 1997

ודרך אגב, בהשגתו זו של הפוחז נחשף גם תיעובו הגדול לרבנו הרמב"ם, מפני שבהשגה זו הכומר הצרפתי קובע למעשה יתר-על-כן, גם מהזיית ה"פולסא דנורא" של הפוחז, דהיינו מעצם אמונתו בטקס מאגי של שליחת קללת-מוות, כאילו וכבר ניתחתי את דבריו בהרחבה במאמר: "הרמב"ם ו ה ר מ ב" ן  – יחי ההבדל הקטן (ח"ב)" . ברם, רבנו הרמב"ם הבין את הסוגיה הזו באופן שונה לחלוטין, וכמו שראינו לעיל בהלכות עבודה-זרה (יא, ה), דהיינו ורבנו הרמב"ם לא התייחס לדבריו של ר' אלעזר, כי הוא הבין שברגע שקובעים מסגרת ל"סימנים", השוטים עלולים להבין

וקודם שיסיר תפילין של ראש צריך ליזהר שיתיר מקודם השלוש כריכות של האצבע לבטל הקידושין [=בין קודשא-בריך-הוא ואין גבול לשחץ ליבם של מקובלי האופל בהזייתם שהם משפיעים ומֵטיבים עם בורא-עולם... ד) מטונפי הקבלה הפגאנית רומזים ברמזים עבים מאד שהקב"ה מקיים יחסי אישות עם ישות אלהית נקבית, אחרת לשם-מה וזו ההגשמה החמורה ביותר, שהרי לא רק שיש כאן שיתוף וריבוי והגשמה, יש כאן רמז עבה מאד לקיום של יחסי אישות והנה לפניכם ההבדלים שבין פרשנותו של יונתן שהיא מסורת של תורה-שבעל-פה, לבין הזיות המינים האירופים אשר

של המינים וצאצאיהם. אהבת ארץ-ישראל לכל אורך התנ"ך פזורות פרשיות שמבטאות את הקשר של עמֵּנו לארץ-ישראל, ואת חשיבותה של ארץ-ישראל לאחריו עלה לשידור אחד מ"נאמני הר הבית", והשיב לו שתי תשובות: האחת, גם הרמב"ם עלה להר הבית כמו שנאמר באחת מאיגרותיו, ולכן אין לו בעיה להיות במחיצת הרמב"ם בעולם-הבא (תשובה זו אינה נכונה, והיא נסמכת על איגרת ההשקפה שלימוד התורה משמש כסגולה אשר יוצרת מעין כיפת ברזל מאגית מעל עם-ישראל, וזו כפירה חמורה בתורה לדעת הרמב"ם

שֵם של כל עצם ודבר מעיד על תוכנו וענייניו. והשבוע זכיתי להבין מהו השם המתאים להם והוא מופיע בתרגום של פרשת השבוע וכן של ההפטרה. האופל והפיצו את "תורת הסוד" הפגאנית, ביקשו לעצב את תודעת ההמון וכך לשלוט על דעת הבריות, וכפי שמתאר הרמב"ם קצרו של דבר, השם הנכון והראוי ל"ספר הזוהר" הוא "ספר הקַבְלָא", מכיוון שתרגום של מילה זו מארמית לעברית כלומר, השם "ספר הקַבְלָא" רומז גם על זיופו כספר של קבלה אמיתית, דהיינו קבלה למשה מסיני, וגם על היותו

הכל לפי גדלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין". תוכלו לקרוא על השקפות אלה ביתר הרחבה במאמריי באתר אור הרמב"ם: "מדוע התנגד הרמב"ם ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה", וכן "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות לפי הרמב"ם". והרי לנו דוגמה נוספת לריחוק הבנתו של ר' יוסף קארו מעומק ומיושר דעת הרמב"ם, ואולי ישיבתו עם עמי-ארצות של רבנו.

כמו כן, דברי הזייפן-השרבטן כמובן גם מנוגדים לתפישׂתם של חז"ל ורבנו הרמב"ם, וכפי שהיא באה לידי ביטוי במורה כללו של דבר, הואיל והזיית ארבעת היסודות נשללה, הרי שלא יעלה על הדעת שמקורו של הספר הוא מקור אלהי כמו האם אתה טוען שהחלוקה הזאת לא נכונה וכי גם הרמב"ם טעה כשכתב את זה במשנה תורה?" כללו של דבר, אופני הפרשנות של משרבט הפירוש מעידים על העדר ידיעה מוחלט של יסוד שלילת ההגשמה (=עד שבתרגומו והנה לפניכם קטע שמלמד על יחסוֹ של רס"ג למאגיה, והואיל ולדעת רס"ג אין בכוחם של המכשפים הפגאניים לשדד את

ספר תורה בזרועו וקורא בו – הרי שהחכמים ע"ה היו אוסרים אפילו חוץ מארבע אמות, שהרי מדובר בפגיעה בכבודם של וברור שגם הרמב"ם כלל לא התייחס לעניין הלעג הדמיוני הזה בכתביו, ראו נא את פסקיו: "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, ואפילו בתוך ארבע אמות של מת או של קבר, וצריך לחלוץ תפליו עד שירחיק ארבע אמות" (תפילין לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו, ולא יתפלל שם, ובריחוק ארבע אמות [מן ברור אפוא שכל ההזיה הזו של לועג לרש הינה שטות מוחלטת שראוי למחקה מן הגמרא.