תוצאות החיפוש

ספר תורה בזרועו וקורא בו – הרי שהחכמים ע"ה היו אוסרים אפילו חוץ מארבע אמות, שהרי מדובר בפגיעה בכבודם של וברור שגם הרמב"ם כלל לא התייחס לעניין הלעג הדמיוני הזה בכתביו, ראו נא את פסקיו: "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, ואפילו בתוך ארבע אמות של מת או של קבר, וצריך לחלוץ תפליו עד שירחיק ארבע אמות" (תפילין לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו, ולא יתפלל שם, ובריחוק ארבע אמות [מן ברור אפוא שכל ההזיה הזו של לועג לרש הינה שטות מוחלטת שראוי למחקה מן הגמרא.

בהלכות יסודי התורה (ז, א), הרמב"ם מפרט מהי אותה ההתכוננות הנפשית הזו שבה השכל יוצא מן הכוח אל הפועל, ואוסיף, כי תמוה שבעתיים בעיניי כיצד ר' יוסף קארו הרהיב עוז לפרש את רבנו הרמב"ם במשנה-תורה מבלי להכיר הרמב"ם מציין כאן שני עניינים חשובים: האחד, על הנביא להיות בריא בגופו, וכעין מה שפוסק רבנו בהלכות דעות רוח הקודש בסוף ההלכה שראינו לעיל, הרמב"ם אומר "ומיד רוח הקודש שורה עליו", מהי אותה רוח הקודש? וכן מָרי אומר בפירושו להלכה שם (אות ב): "וכל הדברים הללו [של המפרשים השונים שם] מוזרים מאד במשנת הרמב"ם

על פסיקת הרמב"ם הזו התלונן הנחש הצרפתי הקדמוני, וזה לשונו: "ולמה קרא לזה [=למי שאומר שיש לה' יתעלה גוף "יותר תועים מן הבהמות" לא לחינם רבים מקרב חכמי-יועצי-אשכנז לא אהבו את הרמב"ם בלשון המעטה, רבנו, בראייתו לעומת זאת, דרכו של רבנו הרמב"ם שונה לחלוטין מגישתו הפגאנית של רש"י, במורה (א, כא), אגב ביאור הפסוק: " ולעומתם, המגשימים התפרצו במחשבתם כלפי אמיתת עצמותו של בורא-עולם, שהרי הם ייחסו לבורא-עולם גופניוּת וחומריוּת , כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם").

ובדומה לאדם שהוא נפש בגוף – מן הפסוק הידוע באיוב (לא, ב): "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" – ואיך עלה בדעתם של וכי לא ראו את דברי הרמב"ם ביסוד השלישי מיסודות תורתנו? ולאחר שחידדתי מעט את העוול של הכסילים המתעתעים, הבה נעיין ב"ראָייתם", כלומר הבה ונעיין ברשותכם בפסוק ואצרף את מסקנתו של איוב אחרי שחלו בו הייסורים הנוראיים: "לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי כלומר, עוד ממטרת הספר היא ללמד שגם בעניין השגחתו של ה' יתעלה אין שום נקודת השקה, השוואה או דמיון להשגחת

התורה-שבעל-פה קבעה שהמאבטחים והמזכירים והסופרים והשליחים וכו' של בית-הדין רשאים לקבל משכורות בעבור עבודתם כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב שמערבים כסף בדת משה הטהורה הדבר גורם לעיוותים ולשיבושים מחרידים, ונכתבו על-כך מאמרים רבים שפורסמו באור הרמב"ם , לדוגמה: "מהם הגורמים לעיוותה ולמסחורה של דת משה?" ולפתוח פתח רחב להטות את לבו של הדיין לקחת שוחד.

מקור דברי רבנו במוסרֵי חכמי המשנה והתלמוד טהורי הלבב, שהרי רבנו הרמב"ם לא המציא את האיסור החמור שיש בעשיית לאור האמור אין ספק כי לדעת הרמב"ם אסור לדיינים ליטול שכר בעבור דיניהם משום גורם!  ולעומת דייני המינות, ראו נא את יחסו של דניאל ע"ה להצעת מלך בבל לתת לו שלל מתנות יקרות מאד, עד אפילו שליש ומוסיף רבנו הרמב"ם ללמדנו כיצד נהגו חכמי המשנה והתלמוד אנשי האמת (שם, י): "כך היה דרך החכמים הראשונים לראות בגלימותיהם מרדעת של חמור, וכל-שכן וקל-וחומר דייני הקבלה הפגאנית של ימינו שהינם הוזי הזיות מינות

ואגב נחשפו שקריהם של מכשפי האופל לדורותיהם, אשר טוענים ומכזבים שספר-האופל וכן שאר ספרי הקבלה הפגאנית, והדברים עתיקים, ובכל זה ראו: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", ובעוד רבים. תעתועם הרביעי  של דתן ואבירם כלל לא נוגע לראיה מדברי חז"ל, אלא הם מצטטים את דברי הרמב"ם בהקדמתו למורה והודאתו וענוותנותו של הרמב"ם שהוא ילמֵּד עניינים מסוימים במרכבת יחזקאל לאור יסודות תורתנו ולאור דברי וברקֵל אין בהם אפילו ריח של ראיה, רק סירחון של התעיות ותעתועים מבית היוצר של המינים.

הכלה לחסותו של החתן. זוכה להתגלויות של מלאכים (למעט מקרים נדירים של בני אדם שאינם מעותדים). והנה, לפי דעתי כבר רמז לנו עניין זה רבנו הגדול הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים (א, מג) בפרשׁוֹ תיבת 'כנף', וכאן היא הפעם היחידה שרבנו הרמב"ם מזכירו. [...] והדברים פשוטים לדעתי שהרמב"ם עשה כן בכוונה, כדי לרמוז לנו הסבר מנהג זה של חז"ל".

[=למי שאומר שהקב"ה הוא גוף ובעל תמונה] וכמה גדולים וטובים ממנו  [=גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם] הלכו בזו כי רבנו הרמב"ם לא הותיר להם ברירה: או שאתם מודים על האמת ועוזבים את דרכי ההבל של אבותיכם, או שאתם מוסיפים דברי הרמב"ם שם מתאימים במיוחד לרש"י-שר"י הידוע ולמורו ורבו יש"ו אבי הנצרות הטמאה, וכֹה דברי רבנו שם ( ואין הקב"ה צריך לבריותיו ולא להכרתם ולא למאומה מהם, וכמו שרבנו הרמב"ם פוסק בהלכות יסודי התורה (א, א): אגב, פירושו של רש"י בעניין זה מזכיר לי נשכחות: באותם הימים למדתי קורס באוניברסיטה על כתבי הרמב"ם, והמרצה

ההזיות והדמיונות מבתי המדרשות של דרום-תימן, שהיו ספוגים בהזיות הקבלה הארורה. ואפילו אלה אשר מתהדרים בהיותם כביכול נאמנים לאור ההלכה והמחשבה של רבנו הרמב"ם – האם הם מסוגלים להודות תורה וזהו כבודה של תורה! האמת, ויחד עם זאת מנפנפים בגאון בהליכה ובדבקות בדרך האמת הטהורה שהלך בה הרמב"ם, ועל זה אין מחילה וסליחה יתברך על עם-ישראל, או-אז ממילא תחול ברכתו של הקב"ה על עמו.

ואין זו דרכה של היהדות להרבות בדעות, בשיטות או במנהגים. להיפך, דרכה של דת משה הייתה לבחון את השאלה או העניין היטב לאור כללי ההלכה, המציאות והשכל הישר, ורק לאור כמו כן, הוא מצביע על רפיון שכלם של משחיתי הדת, שהחדירו הלכות מוזרות ומעֻוותות הרחוקות מאד מן התורה שקיבל לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב', והרי זו היא תכלית החכמה בתורה, לפי שהייתה הרחקה ממה שאירע בה בסופו של באלף השנים האחרונות, היחיד שנותר נאמן לפסקי ההלכה ולדרכם המחשבתית והמוסרית הנעלה של חז"ל הוא הרמב"ם,

הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?' וזה לשונו: "ובאמת מי שעוזב את הלימוד בליל שבת קודש ח"ו, מפסיד שלא יוכל לקנות 'כתר תורה', וכמו שכתב הרמב"ם הי"ג) וז"ל: 'מי שרוצה לזכות בכתר תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהם' עכ"ל, והרי מבואר בלשון הרמב"ם הם מבַכים את תקומתה של מדינת ישראל, כי תקומתה של מדינת ישראל היא ראשית צמיחתה של דרך האמת – ודרך האמת זאת ועוד, קוצר הרואי של שטרנבוך והזייתו המסוכנת שהישמעאלים יחיו איתנו בשלום אם רק נמסור להם את השליטה

אין להבין אגדה זו כפשוטה, מפני שבאגדה זו שיקעו חז"ל רעיונות עמוקים ומסרים של נחמה לדורות. בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: 'ריבונו של עולם! חמלה ורחמים בעולם, ורק כאשר אין דרך אחרת הוא פועל פעולות של עונש וייסורים. החרטה של הכוהנים מסמלת גם את תחילת תהליך החרטה הארוך של כלל עם-ישראל, שחטאו ופשעו בפשעים נוראיים שהביאו וכמו שפוסק רבנו הרמב"ם בסוף הלכות תענית: "כל הצומות האלו עתידים לבטל לימות המשיח.

עברנו דרך העיר נבטיה, זוהי עיירה מקסימה השוכנת בשיפולו של עמק קטן במדרונו של הר, שסימני המלחמה ניכרים פתח את מסכת ההרצאות הקצרות הרב שלום נגר, רבה של אריאל. הסליחות הללו מתחילות בחצות הליל של חודש הרחמים. מצות תקיעת השופר נועדה לעורר את הלבבות, וכפי שפוסק הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ז) שהיא גזרת הכתוב, אך רמז ראש השנה של חודש תשרי חופף עם הבריאה. הקיץ תם ובאה תקופת הצמיחה של הארץ – החורף.

כדי להשיב על השאלה שבראש מאמר זה, אעיין יחד עמכם בתגובה של חסיד חב"ד לביקורת החריפה שהובאה באתר אור הרמב"ם כנגד מנדל הטמבל העקוש, אשר סבר, כמו יש"ו בזמנו, שגופו הנגוף והמלא אספסוף, הוא כלי קיבול ל"רוחניותו" של עד כאן דבריו של החסיד השוטה, וכך השבתי לו: אתה מפקיר את העולם-הבא שלך בידי סיפורים ומעשיות? איך אתה מעז להביא לי ראיה לגדולתם של מינים ותועים מסיפורי אבו עלי בבא? חפש "מנדל" במנוע החיפוש של האתר ותגיע למאמרים הללו, אם ברצונך להציל את נפשך.

כן, רק לאחר חיבור ספר שלם שעוסק בהקניית השקפות ודעות נכונות – "ספר המדע" (=ספר הדעת) – רק לאחר מכן הרמב"ם מה רחוק הוא רבנו הרמב"ם בתפישׂת עולמו ממחברי "ספרי הפסיקה" למיניהם, רבנו הבין היטב שקיום מצוות טכני ללא דרכו של רבנו הרמב"ם היא אפוא דרך האמת, הדרך היחידה שבה נצליח למלא את ציווי השם ולכונן ממלכת כהנים וגוי ואין להתפלא על-כך, כי זוהי התוצאה של ביטול "המושגים המושכלים" שנזכרו לעיל. התורה ולצדקת דרכו של רבנו.

(אגרות הרמב"ם, עמ' קלו): "אילו הייתה מטרתנו לפרש את החיבור על-ידי התלמוד, לא היינו כותבים את החיבור" משהו על סכלותו של רש"י גם בסוגיה זו נתקלתי בסכלותו של רש"י, ואחזור על קטע קצר מלשון הגמרא הנדונה: "וכי בגדר "חביטה" וכמו שפירש רש"י (='השפיל ענפיו למטה'), אלא מדובר בעניין אחר והוא הקציצה וכפי שפירש רבנו הרמב"ם שניים לאחד, דהיינו רוב של 66 אחוז, ואילו הביטול ברוב שנאמר לעניין סכך הסוכה הוא רוב רגיל של 51 אחוז. סוף דבר אחתום בשאלה שנשאלתי, וזה לשונה: "סוכה, שמעליה, בגובה של 5 קומות, יש בליטה של גג הבניין המכסה

המצחינה, ואף שכל ימיו הוא יוצא ובא מבתי תִּפְלָה הוא רחוק בתכלית הריחוק מה' יתרומם שמו – כי מחשבתו של אגב, זו אחת הסיבות שרבנו הרמב"ם מנע מתלמידו ר' יוסף בן יהודה מלהתווכח עם שמואל אבו-עלי, מפני שר' יוסף ועל עניין זה ראו בהרחבה במאמר: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים". *** במשלי (כה, יב) נאמר: "נֶזֶם "עשה את התוכחת שני חלקים: האחד המשילו ב'נֶזֶם זָהָב', והוא מה שמוכיח המוכיח באופן אחד [בדרך מסוימת של ומחשבתו ושאיפתו של המיטיב – טהורה.

של הרמב"ם לשירים ולשָׁרים'], תן דעתך והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר גם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת חריפה על אותם הסוברים שהמלאכים כבני-אדם, וכֹה דבריו במאמר תחיית-המתים (עמ' ועתה לרבנו הרמב"ם, והוא פירש במורה (א, כט) כך: " עצב שם משותף: [א] הוא שם הכאב והצער, 'בְּעֶצֶב תֵּלְדִי ברם, למרות כל התאמצויותיהם והשתדלויותיהם של אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם להרחיק מן ההגשמה, רש"י-שר"י בחר ברם, למרות כל התאמצויותיהם והשתדלויותיהם של אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם להרחיק מן ההגשמה, רש"י-שר"י בחר

דברים אלה מזעזעים וחמורים במיוחד לאור משנתו הטהורה של הרמב"ם, מפני שלדעת רבנו הגשמת הבורא הינה העבודה-הזרה תכלית התורה – עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה רבנו הרמב"ם היה בדעה, שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך והראשונה שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם כאשר אדם יודע את בוראו כפי שמלמד רבנו הרמב"ם, מצטיירת בשׂכלו במלוא עוזה ובהירותה התודעה שהוא עתיד ליתן , ולהשתמש בכתרה של תורה, באצטלה של חכמה ומדע.

בהמשך לדברים הללו ראו נא את דברי רבנו הרמב"ם על חכמי-יועצי-אדום אשר תעו ולעו במינות הממאירה, מתוך "מאמר הפוחז, ואשר לפי שחץ ליבו עלו בחוכמתם על הרמב"ם... הסיבה השמינית – כוחו המשחית של הכסף הסיבה השמינית היא המשך ישיר של הסיבה השביעית, והיא כוחו המשחית של שאינו הופך תורת חיים לקורדום חוצבים חוטא חטא גדול לאלהים, וכבר חשפתי את רשעותם וסכלותם, ראו: "מדוע הרמב"ם על רבנו הרמב"ם נכתבו השׂגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה (וספריו אף נשׂרפו והשקפותיו הוחרמו).

הכוכב השני הוא כוכב של הלילה, אך בהופעתו עדיין לא מתחיל הלילה כי המצב שקול, שהרי יש כוכב אחד של היום מזאת עולה, כי זמן השקיעה המפורסם בלוחות איננו זמן השקיעה לפי רבנו הרמב"ם, ולפי רבנו נכון לקרוא את הזמן מעת היסתרות החמה, דהיינו משעת "השקיעה" הכתובה בלוחות, תָּחֵל השקיעה האמיתית לדעת חכמי התלמוד ולדעת הרמב"ם ולעצם העניין, תשובת רבנו בעניין הרחקת הלימוד והסקת המסקנות מן התלמוד נאמרה כתשובת-מחץ למתנגדי הרמב"ם, גם במרחק של 40 ק"מ מהעיר.

שותים משקאות חריפים מאד, והופכים את בתי תִּפלותם לבתי מרזח, ואת רחובות בני-ברק ושאר ערי המינות לרחובות של קצרו של דבר, תפישׂת האגדה כפשוטה מציגה את רבה ככסיל מתועב ואף גרוע מכך, כניאו-נאצי מגולח חמום מוח, אשר מצד רשות אנו חושבים אותו לאנוס מצד תשלומין,  ולהכניס עצמו באונס אין איסור מדינא במקום מצוה, שהרי לדעת הרמב"ם קצרו של דבר, לפי הקוקו חובה להשתכר בפורים עד מצב של "אנוס", עד דלא יִדַּע, דהיינו עד מצב שכרותו של לוט והמסומם הזה אף מעז לומר שזו דעת הרמב"ם!

שלנו הם: כוכב-חמה, נוגה, כדור-הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון (בתמונה א' אתם יכולים לראות את יחסי הגדלים של שמונת כוכבי-הלכת). מעריכים שביקום כולו יש מיליארדי גלקסיות, כאשר בכל אחת מהן יש עשרות ומאות מיליארדים של כוכבים! בנוסף, אסור לכוכב-הלכת הננסי להיות ירח של עצם אחר. ועל גנות התארים תוכלו לקרוא במאמרי: "מבט לפיוט 'כתר-מלכות' לאורו של הרמב"ם" (פורסם בספרי "אפיקים להרמב"ם

בפתיחת הספר "מורה הנבוכים" מובאת אגרת שכתב הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף ב"ר יהודה. תלמיד זה היה חביב מאד בעיני הרמב"ם, ורבנו כתב לו גם את האיגרת המפורסמת: "אגרת הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף" , אשר פורסמה בקובץ "אגרות הרמב"ם" במהדורתו ובתרגומו הנאמן והמדויק של מָרי יוסף קאפח. ציווים להתרחק מעבודה-זרה ומכל מה שמזכיר אותה ומכל מה שיש בו "ריח" של עבודה-זרה. שאנשים יעזבו את מה שהורגלו בו במשך מאות רבות בשנים, אך עדיין עלינו לנהוג כמו שנהגו אברהם אבינו ורבנו הרמב"ם

אלחִנא" עם "אשכול הכופר" שנזכר בשיר השירים (א, יד): "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי", וכן כותב רבנו הרמב"ם מאוחרת, אשר נדרשת גם על חנה ומתארת בראשי תיבות אלה את מעשיה והקפדתה על מצוות אלו (ראו על כך בפירושו של ג) מסיבת החינה עולה ממון רב, אף שאינה סעודה של מצוה, והיא גורמת לקנאה, תאוה, ומעוררת את אהבת הכבוד. העובדה שהפוסקים הראשונים לא טענו כנגד מנהג החינא שהוא בגדר "חוקות הגויים", מלמדת על כך שאין כאן גדר של הרמב"ם התנגד בצדק למנהגים אלה שלא נזכרו בתלמוד (שו"ת, רז), בשל חוסר הצניעות הגדול שיש בהם (ולפי דעתי

ובכל ענייני המידות, הכשרתן איזונן וריפוין, ראו מאמרי: "שביל הזהב של הרמב"ם". ועל לימוד המדעים הללו אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ויתרה מזאת, הרמב"ם מלמדנו כי ידיעת ה' בידיעת פעולותיו, דהיינו לימוד מדעי הטבע – לא רק שהיא מצוה בפני כמו כן, ההשגה הייחודית הזו של משה רבנו שנמשלה בראיית אחור, ואשר לפי הרמב"ם היא מבטאת ומתארת את השגתו של משה רבנו ביחס לכלל הנבראים, נזכרת ומתבארת בהרחבה במורה (א, נד), להלן מעט-מזער מתוך דברי רבנו הרמב"ם

רבנו הרמב"ם מסביר, שביטול החמץ אינו מועיל לאחר שהחלה השעה השישית ביום ארבעה-עשר, משום שלאחר שהחל הזמן ונותרה לנו שאלה אחרונה: מדוע הביטול במחשבה משנה את מעמדו של החמץ? מהו סוד כוחו של הביטול? מצות עשה של השבתת השאור, וביטול שתי מצוות לא-תעשה של בל יראה ובל ימצא. כדי לברר עניין זה נעיין שוב בלשון הביטול של רבנו וכן בלשון הביטול של רס"ג. ברם, נראים הדברים שנוסח הביעור שנמצא בסידורו של רבנו סעדיה גאון מדויק יותר מנוסח הרמב"ם, וכֹה דברי רס"ג

הרמב"ם'; 'תחלואי הנפש וריפוים'). כך רבנו הרמב"ם מבאר במורה את החריגות הקיצוניות הללו בעולם ההוויה וההפסד, כלומר, היוולדם של אנשים בעלי גופניים או נפשיים או להט"ביים, הקב"ה ידון אותם באופנים אחֵרים מאשר הוא דן את שאר בני האדם – כי רבנו הרמב"ם הרמב"ם']. ומסיבה זו רבנו הרמב"ם קידש מלחמה נגד האסטרולוגיה, ולא לחינם הוא קרא לה "הרס חומות הדת", מפני שהיא מבטלת

במאמר זה נבחן את הגדרות הרמב"ם לנס לאור דבריו ב"מאמר תחיית המתים" המפורסם. באמצעות בחינת הגדרותיו של רבנו בעניין הניסים, נוכל להבין כיצד להתייחס להתרחשויות ולנסיבות הסובבות אותנו ובכן, על זאת משיב הרמב"ם במאמרו שם: "ושלמות [הנס בעדת קרח] הייתה בחזרת האדמה למצבה [בסגירת הבקע שנפער ודוגמה אחרונה, מה שאומר הרמב"ם לעיל "במין שהמחשבה מצביעה עליו", כוונתו שכל הרואה את הנס מתרשם ומתפעל לאחר הנס הגדול בתקומתו המדינית של עם-ישראל, מצפה לנו עוד נס אחד והוא תקומתו הרוחנית של עם-ישראל, ובו