הרבה כתות יש ביהדות שטוענות שדרכן היא דרך האמת, ורבניהם רבני האמת, ופסקיהן פסקי האמת. עד-כדי-כך הגיע הדבר, עד שכל עיר באירופה הצמיחה לה: או חסידות עם אליל פגאני פרו-נוצרי משלה או זרם אורתודוקסי שבראשו כומר רבני, אשר מנהיג את קהילתו באופן אחר, כל אחד לפי אופני השחתת הדת אשר בידו, תוך מתן דגשים על המצאות הלכתיות שונות.
ואין זו דרכה של היהדות להרבות בדעות, בשיטות או במנהגים. להיפך, דרכה של דת משה הייתה לבחון את השאלה או העניין היטב לאור כללי ההלכה, המציאות והשכל הישר, ורק לאור הממצאים האמיתיים והמציאותיים העומדים לנגד עיני הדיינים, הם פסקו את ההלכה.
ההלכה הזו שהם פסקו לאחר בחינה יסודית ואמיתית, משקפת ומאפיינת את דרך האמת.
ריבוי הסברות והדעות בקרב הזרמים האורתודוקסים השונים, מבטא ואף מעיד על התרחקות עצומה מדרך האמת. כמו כן, הוא מצביע על רפיון שכלם של משחיתי הדת, שהחדירו הלכות מוזרות ומעֻוותות הרחוקות מאד מן התורה שקיבל משה, וכך אומר רבנו על ריבוי הסברות:
"וכך מייחסים [עובדי האלילים האילמים] לכל המזלות והכוכבים צורות רבות [דמויות מיתיות דמיוניות שבהן הכוכבים מתגלמים], והן חלוקין באותן הצורות מחלוקת גדולה, מפני שהם דברי שקר, והשקר על איזה דבר שיהיה מתרבה ומתרחב בלי ספק" (פיהמ"ש ע"ז ג, ג).
והוא מוסיף ואומר במורה (א, עא):
"דע כי המדעים הרבים שהיו באומתנו באמיתת דברים הללו [באמיתת מדעי האלהות] אבדו במשך הזמן ובשלטון העמים הסכלים עלינו. ומפני שלא היו אותם הדברים מסורים לכל בני אדם כמו שבארנו. ולא היה הדבר המסור לכל בני אדם אלא מקראות הכתובים בלבד. וכבר ידעת כי אפילו תורה-שבעל-פה המקובלת לא הייתה כתובה לפנים, כפי הציווי המפורסם באומה: 'דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב', והרי זו היא תכלית החכמה בתורה, לפי שהייתה הרחקה ממה שאירע בה בסופו של דבר, כלומר ריבוי הסברות והסתעפות השיטות, ומשפטים בלתי ברורים שיארעו בהסברת המחבר, ושכחה שתארע לו, ויתחדשו מחלוקות בין בני אדם ונעשים כתות ונבוכים במעשה. אלא נמסר הדבר בכל זה לבית הדין הגדול, כמו שביארנו בחיבורינו התורתיים, וכפי שמורה על כך לשון התורה".
האמת נשמרה על-ידי חכמי הסנהדרין, והם בחכמתם הרבה ובראייתם את הנולד, יצרו קובץ ידיעות רחב שבו הנציחו והטמינו את האמת לשומרה ולנוצרה מאלה שאינם ראויים לה.
באלף השנים האחרונות, היחיד שנותר נאמן לפסקי ההלכה ולדרכם המחשבתית והמוסרית הנעלה של חז"ל הוא הרמב"ם, והוא ניסה בחכמתו ובהשפעתו להנציח את דרכם בספריו – שהם זיכוך כל דברי חכמי האמת שקדמו לו – וזאת ביודעו כי קם דור פרוץ, עיקש ופתלתל שניסה בזמנו וינסה גם בעתיד, בעורמה ובדורסנות, להשכיח את תורת האמת ולהחדיר במקומה תורה בדויה, היא התורה אותה לומדים בימינו בעולם היהדות הפרו-נוצרי.
ועל השאלה: מדוע הם עיוותו כך את דת האמת? משיב בקצרה רבנו במורה (ב, כג):
"וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".
יהי רצון שעם-ישראל ישוב לדרך היושר והאמת, וכפי שאומר הנביא מלאכי (ג, כב):
"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים".