ושישנה רוח-רעה של שחרית שנקראת "שיבתא ובת מלך"... מה פירוש דברי הגמרא הללו על-פי הרמב"ם? אשתף אותך בחידוש נוסף [של המקובלים]. ידוע שלפי הקבלה אמרו שלא ללכת ארבע אמות בלא נטילה. כבר הבנתי את טענתך שלפי הרמב"ם, אדם שלא השתלם בלימודי המדעים וידיעת ה', אין שום הוה אמינא שיזכה לאיזו הקל ביותר הוא להכחיש את הכל ולומר שכולם משקרים ומבלפים ורק הרמב"ם ידע את האמת. והוא הדין לקבלה ולמקובלים, הנני שולל אותם בכללותם לא בגלל שאין בדבריהם גם כמה דברי אמת, אלא, הנני שולל

הגיעו החסידים השוטים של נחמן. על דבריי ויטענו ש"הציון הקדוש" הוא "בית חרושת לעבודת השם" כלשונם, אך כנראה ש"נעלם מעיניהם" פסק רבנו הרמב"ם את תיקונו של הצדיק. אך קודם שנציג את דבריו, נקדים ונציג את דברי רבנו הרמב"ם ומתוכם נבין כיצד חסידי ברסלב השוטים עוברים בשאט-נפש לא הרבה יודעים, אולם פרופ' יהודה ליבס במאמרו "התיקון הכללי ויחסו לשבתאות", כבר חשף את מקורם הנרפש של

בהקדמתו למסכת אבות, רבנו הרמב"ם פורשׂ את משנתו בתורת הנפש ומדריך את האדם כיצד עליו לרפא את נפשו מן המידות הרמב"ם האריך בעניין זה מפני שבריאות הנפש ואיזון מידותיה "מביאים לידי שלמות גדולה ואושר אמיתי" (שם, עמ הרמב"ם מלמד אותנו שיש בכוח האדם להשפיע על נפשו בפעולותיו, מפני שכל מעשה ופעולה של האדם מַטִּים מעט את לאור הכללים הללו בתורת הנפש של רבנו הרמב"ם, ננסה להבין את המדרש המפורסם שנאמר בבית מדרשו של רבי ישמעאל ואילו לפי הבנת האמת של רבנו הרמב"ם, לא קרה שום דבר, נכון שהוא הסיט את נפשו לכיוון הבהמי התאוותני, אך

השעבוד הגופני הקשה שנשתעבדו אבותינו במצרים הוא אחד מאבני הדרך בדברי הימים של אומתנו. המסורת הזו של רבנו שׂרדה במדרש מאוחר: "לפי ששבטו של לוי לא היו משועבדים במצרים אלא פנוי היה" (פסיקתא מדוע אפוא המצרים וויתרו על כוח העבודה של שבט לוי? מדוע הוא לא נכלל בגזרות הכפייה של פרעה ועבדיו? נראה כי התשובה נעוצה בהיסטוריית אחיזתנו בערכי הרוח של אומתנו. רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה הקדיש את הפרק הראשון לתיאור השתלשלותה של העבודה-הזרה מראשית ימי האנושות

נשאלתי כך: שלום, לא מצאתי בכתבי הרמב"ם חיוב שמיעת פרשיית זכור בשבת זכור, מעבר לחיוב הרגיל של כל פרשה. ובכל זמן, וצמצומה אך ורק לשעת קריאת פרשת זכור הוא עוול גדול, עיוות סילוף וזיוף דיני התורה, ואף בגדר של ואולי לא מקרה הוא שדווקא בהפטרת זכור הנביא שמואל מוכיח את שאול על שגרע מציוויו של ה' יתעלה: "כִּי חַטַּאת *** והנה לפניכם הגדרת מצות זכירת עמלק בספר-המצוות של רבנו הרמב"ם, עשין קפט: "הציווי שנצטווינו לזכור את שהרי בהפיכתה למצוה חד-פעמית של שמיעה חיצונית בלבד וכו', לא רק שהם גורעים ממצוות התורה ולא רק שהם מחדירים

התימני הזה שירת בצה"ל במסגרת תוכנית ההשתמטות של הציונות הדתית שנקראת "הסדר". ובע"ה לפי הזמן אשלח לך הערות ומקורות על דברים לא נכונים באתר אור הרמב"ם. וראה נא מה שאומר רבנו הרמב"ם על אברהם אבינו במורה (ג, ט): "ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו] [...] כמו כן, האם שמואל אבו עלי וזכריה הפתי התייחסו באהדה לר' יוסף תלמיד הרמב"ם כאשר הוא חשׂף את מעלליהם ותעלוליהם קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

סוף דבר רבנו הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן, מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות השקר. אמנם, ניתן לשלב פיוטים מסידור רס"ג, אך כמובן רק לאחר בחינתם במיקרוסקופ ההשקפתי הזך והטהור של רבנו הרמב"ם תעשה תשובה, הרמב"ם מתבייש בך והרב קאפח מתבייש בך, רבבות יהודים בעולם לומדים רמב"ם כל יום בזכות הרבי קודש את קאפח, כאישים שחיים וקיימים: "הרמב"ם מתבייש בך והרב קאפח מתבייש בך". ובכן, הרמב"ם לא כאן כדי להתבייש ולהבדיל גם לא קאפח הבזוי שחילל-שם-שמים ועיוות את דרך האמת.

הרמב"ם. דרכם של הכתובים, ואין זו דרכם של חז"ל, ואין זו דרכם של רס"ג ורבנו הרמב"ם וכל חכמי האמת, ואין זו דרך האמת ובכן, רבנו הרמב"ם יחלוק עליך באופן מוחץ (האם למדת בעיון את מורה הנבוכים?) יב) הרמב"ם לא בחר להפריד בין "מורה הנבוכים" לבין "משנה תורה" בעניין ההגשמה, כי שני הפרקים הראשונים של ושמא אינך רוצה לקבל את האמת בעניין זה?

שנאת בני ישמעאל שנאת בני ישמעאל לעם-ישראל הייתה מאז ומעולם, הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן מלפני כ-850 שנים כוונת הרמב"ם במה שהעתיק את הפסוק "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים" היא לכך, שהם יושבים בכינוסי גדוליהם (כגון ה"משוגע" שנזכר בדברי הרמב"ם הוא כמובן מוחמד נביא האסלאם, וזה היה כינויו השגור בפי היהודים בארצות ערב רבנו הרמב"ם מתאר את דרך ההתמודדות עם שקריהם וכזביהם בתקופתו, הוא קובע שהדרך היחידה להתמודד עמם באותם הרמב"ם מציע ליהודי-תימן פשוט לשתוק ומביא ראיה מפסוק בספר בראשית (כה, יג–יד): "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי

והחמור מכל, קאפח השׂכיר נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך רבנו הרמב"ם! ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של הוזה ההזיות הזה, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום הערתו של קאפח איננה הערה תמימה לדעתי, יש לה מטרה להחדיר לשומעי לקחו את ההזיה שהוא "הרמב"ם של ימינו", שהרי קאפח נחשב ל"קרוב ביותר" לאמיתה של תורה, דהיינו לדרך האמת של הרמב"ם. דרך אגב, רבות הן שגיאותיו של קאפח בכל תחומי ההלכה והמחשבה, ולאחר שהבנתי שהוא לא "הרמב"ם של ימינו" כמו

רש"י מהרמב"ם"; 3) "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם – ראיות נוספות"; 4) "מהו ספר הרפואות שגנז חזקיהו?" יותר מהגשמת הבורא לדעת רבנו הרמב"ם?! וכמו שכותב רבנו הרמב"ם בצוואתו ל"מורה הנבוכים": "כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר וצר לו וכי לא ראיתם את לשונותיהם המפורשים של אונקלוס, רבנו הרמב"ם ורס"ג? וכי אין לכם תארים אקדמיים? האם שכחתם את ביקורתו החריפה של רבנו הרמב"ם במאמר תחיית-המתים, על ראשוני אשכנז המגשימים שהם "יותר תועים

ומה דינו של מי שעובר על יסוד משלושה-עשר יסודות דתנו, כל-שכן שמתעה את עם-ישראל לעבור על יסוד משלושה-עשר ובמשנה פסחים (ב, ו) שהוא המקור לדברי רבנו הרמב"ם, נאמר כך: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: ואם אין לו אחד מחמשה אלו המזוהים בקבלה אל ייקח מין אחר, וכעין אמרם: הרי שלא מצא אתרוג לא ייטול לא פריש ושמא לא לחינם הוא נקרא בשם של גנאי וסירחון ובית-הַכְסֵא, כדי לרמוז לנו על גנותו בסילוף התורה-שבעל-פה. קלקל את עונג החג בהגשת חְרֵיין מבלי מקום על שולחנות המינים המלאים קיא צואה, אלא שהוא נכנס לגדר החמור של

התקפת הרמב"ם על הסוברים שהמלאכים בשר ודם גם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת חריפה על אותם הסוברים שהמלאכים גופות הרמב"ם מודע לקושיות שעלולות לצוץ בעניין זה, מפני שרבות הן הדרשות שמורות לכאורה על כך שהמלאכים כבני-אדם ולצערי אין הם מבינים את חומרת עבודה-זרה, ואינם מכירים את יחסו של הרמב"ם לעובדי עבודה-זרה, וכבר השיב להם הרמב"ם שאין לדון לכף זכות במקום שבו ישנה הגשמה, שהיא העבודה-הזרה החמורה ביותר לדעת רבנו. נעבור עתה לתשובתו של רבנו הרמב"ם לראב"ד בהמשך מורה-הנבוכים שם: "ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני

" ; ועל ענייני המאגיה הרחבתי במאמר על בחינת הזיות המיסטיקה לאורו של הרמב"ם; ובעניין השדים כבר הרחבתי ' של הבל, הם [=עובדי האלילים] הרבה יותר קרובים ומוכנים להגיע לאמונת היהדות כי נפשם פתוחה לקבל אמיתות והמקלל ממשיך לומר דברי הבל: "אפילו קליפת וטומאת הנצרות, עם כל זה שהיא נחשבת לאלילות לפי הרמב"ם, אך לא התנ"ך כולו, ולכן כותב הרמב"ם שלעתיד לבוא המשיח יחזירם בקלות בתשובה, והם ידעו ששקר נחלו אבותיהם ושכל ואין קץ לדמיונותיו המטופשים של העבד הספרדי הנרצע למינים האירופים, ותודה לה' שנתן לנו את רבנו הרמב"ם,

כותב הרמב"ם במורה (ג, יז): "יסוד תורת משה רבנו ע"ה וכל ההולכים אחריה הוא שהאדם בעל יכולת מוחלטת, כלומר עוד כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (ראש פרק ה): "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק על כל אחד ואחד מבני האדם, ואי אפשר לו לאדם להאשים אחרים בטעויותיו – בין אם טעויותיו נבעו ממנהגי טעות של

הרמב"ם כבר החל לחבר את הספר הזה, אך החליט בשלב מסוים לחדול מיוזמתו, ופרקי הספר הזה שרבנו הספיק לכתוב הרמב"ם מוסיף ומסביר שם, שחכמים ע"ה הסתירו את החכמה משלוש סיבות: " [א] האחת לעורר הבנת הלומדים; [ב]   ומעט לפני-כן בהקדמת פירושו למשנה שם (עמ' יט), הרמב"ם מלמדנו שראוי לאיש האמת לשאוף ולהתחנן תמיד לפני ה : 'יחסם של חכמי ארץ-ישראל לתלמוד הבבלי' ). הרחקת הגשמות אצל חז"ל בספרו מורה-הנבוכים (א, מו) רבנו הרמב"ם עוסק בהרחקת הגשמות של חז"ל, ונלחם כדי להוכיח

כך כותב הרמב"ם במורה (ב, יב) על התְּעייה בדרכי ההגשמה, דהיינו ביסוד ייחוד ה': "כל זה הימשכות אחר הדמיון קצרו של דבר, שליחי השקר למיניהם משועבדים ליצרם הרע, כלומר, הדמיונות השתלטו על מוחם ומנחים את פעולותיהם בשל ריחוקם של שליחי השקר מדרך האמת וממידות ישרות, נפרצו גדרי התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה, ורוב עם-ישראל הסנהדרין הנצחיות שבאו לידי ביטוי בפסקי ההלכות שבמשנה ובגמרא ובמדרשי ההלכה (ופסקי ההלכות הללו זוככו על ידי הרמב"ם שליחי השקר, שהרי כאמור, די להפיץ את השקר למספר רב של אנשים (וכידוע, בקלות ניתן להתעות את ההמון אחרי

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. והנה המשך דבריו של המקלל בעניין דעת הרמב"ם שהשדים הם דמיונות כוזבים: "ראשית, הרמב"ם טעה בענק וכל בר-דעת רואה זאת מיד, הפירוש של הרמב"ם לגבי דברי חז"ל על השדים [=כוונתו לדעת רבנו הרמב"ם שכל האגדות בענייני הואיל והמקלל העליל על רבנו הרמב"ם שהוא שגה בהבנת כל אגדות חז"ל בענייני השדים, ראיתי לנכון לבחון את דברי ועל כל הזיות העבודה-הזרה הללו, דהיינו על כל ענייני המאגיה המהובלים והמשוקצים אומר רבנו הרמב"ם את דבריו

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת ארבעה-עשר כללים שלפיהם יש לאבחן כל ציווי ואזהרה שבתורה, ולקבוע האם אכן יש לכלול אותם בתוך 613 המצוות של עוד למדנו, שהמונח ידיעה איננו מבטא אמונה או מסורת של קבלה שטחית, אלא חקירה מקיפה מעמיקה ויסודית. שנדמה לו שהוא יודע תורה, ואינו יודע את השם בדרכו של רבנו ובשיטתו גם תורה אין לו". התבוננות בנמצאים פירושה התבוננות בפעולותיו של ה' יתברך, דהיינו לימוד המדעים השונים: המדעים המכשירים,

יסוד הלכה זו במשנה במסכת ברכות, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות ברכות (י, ג): "שמע שמועה רעה מברך 'ברוך ריסון הרגשות ויישוב הדעת תשובה חלקית אנו מוצאים בפירושו של הרמב"ם למשנה ברכות (ט, ה), וכֹה דבריו: "אמרוֹ וככל שכוחו השכלי של האדם מתחזק וגובר, כך יכולתו לרסן את רגשותיו וליישב את דעתו בעת צרה הולכת ומתעצמת. וככל שכוחו השכלי של האדם מתעמעם, כך יכולתו לרסן את רגשותיו וליישב את דעתו בעת שבר ומשבר הולכת ודועכת. וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהמשך פירושו למשנה שם: "שיקבלֵם [=את הייסורים] בשמחה [...]

בשר השחוטה רזה ובשר הנבילה שמן, אין לאסור את בשר השחוטה, הואיל והן נצלו ללא כל מגע ביניהם], שהריח [של חתיכת הנבילה] אינו אוסר [ואפילו כאשר הייתה שמנה], ואין אוסר אלא עצמו של איסור". וכבר חשׂף את שקריהם הללו רבנו הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן, שם הוא מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות דברי הרמב"ם שם מתאימים מאד למינים האורתודוקסים, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כג–כד): "אותן התורות המדומות, האם יש עניין להכשיר את הכיריים של הגז? וכן את הפלטה של שבת? שהרי אין גוף המאכל נוגע בהם... תודה.

התשובה לשאלותינו כבר נרמזה בסוף דברי הרמב"ם לעיל: "כלומר ההודאה ביחוד וידיעתו". הרמב"ם מלמדנו כי יש אינסוף מעלות ברוממותה של מצוה זו, הראשונה והנמוכה ביותר היא רק "ההודאה ביחוד" – שה ה' אחד באחדות מהותית אמתית הרמב"ם מקדיש את החלק הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" למצוַת ייחוד השם, אם באופן וכן מין החי נקרא אחד, אך הוא כולל אינסוף סוגים של בעלי חיים. גם סוג מסוים של בעלי חיים נקרא אחד, כגון סוג השור או החמור, אך כל סוג מהם כולל זנים רבים של בעלי חיים

הערך הנעלה ביותר במשנת הרמב"ם הוא האמת, ואם ידחקוני לתאר את הרמב"ם במלה אחת הייתי אומר "אמת" – משה אמת של ר' צדוק. כֹּה גדולה הייתה אהבתו של רבנו הרמב"ם לאמת, וכֹה עז היה רצונו להנחילה לראויים לה, עד שלעתים הנני עומד ונסיים בכיסופיו ובכמיהתו של הרמב"ם בחתימתו למורה: "והוא יזכנו וכל ישראל חברים למה שהבטיחנו בו: 'אָז תִּפָּקַחְנָה בתמונת שער הרשומה: בית הרמב"ם במרוקו.

חז"ל אלא על רצונו של אלהים חיים, מלך-מלכי המלכים. אדם שיודע עדות בדיני-ממונות ונתבקש להעיד, לבוא לבית-דין ולמסור את כל המידע שיש לו בעניין, וכֹה דברי הרמב"ם המקור לברכת המינים טרם שנציג את המקור לברכת המינים, עלינו להגדיר מיהם המינים, וכֹה דברי הרמב"ם בהלכות נעבור עתה להתבונן במקור של דברי הרמב"ם הללו בתלמוד הבבלי (ברכות כח ע"ב): "אמר רבי לוי: ברכת המינים ביבנה וזה נוסח הברכה לפי הרמב"ם: "למשומדים אל תהי תקוה, כל המינים כרגע יאבדו, ומלכות זדון תעקור ותשבור מהרה

ללמוד במאמר המקיף: ' ה ר מ ב" ן – הַמִּין שלא יבין' , וכן בסדרת המאמרים שעוסקת בהזיותיו המאגיות: 'הרמב"ם ובעניין ההרחקה הראויה מלימוד התלמוד לצאצאי המינים, ראו: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" . ובעניין זה ראו: "השתלשלות העבודה הזרה" , "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" . ובכן, על כולן כבר הרחבתי במאמר: "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" ולא אחזור על כל הדברים, אסתפק אפוא בציטוט ועל שלושת הדברים הללו אומר רבנו הרמב"ם לעיל שכולם הם דברים שנואים ביותר לפני ה' יתברך, ולכן יש להתרחק

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת ארבעה-עשר כללים שלפיהם יש לאבחן כל ציווי ואזהרה שבתורה, ולקבוע האם אכן יש לכלול אותם בתוך 613 המצוות של עוד למדנו, שהמונח ידיעה איננו מבטא אמונה או מסורת של קבלה שטחית, אלא חקירה מקיפה מעמיקה ויסודית. שנדמה לו שהוא יודע תורה, ואינו יודע את השם בדרכו של רבנו ובשיטתו גם תורה אין לו". התבוננות בנמצאים פירושה התבוננות בפעולותיו של ה' יתברך, דהיינו לימוד המדעים השונים: המדעים המכשירים,

ולא רק שהם אינם לומדים את הגותו המחשבתית של הרמב"ם, הם אף מגַנים אותה, מפרסמים שהיא מסוכנת, ואף לא בוחלים תשובתו מזכירה לנו את אברהם אבינו וכן את רבנו הרמב"ם, שקראו לכל באי עולם להכיר בערכי מחשבה והגות: "בְּשֵׁם של גשמות מתפישתנו ומהשגתנו אותו, ושאיפה לעבדו באמת ובלבב שלם מבלי לערב סיגים של טובות הנאה מכל סוג שהוא מיעוט בעלי החכמה רבנו הרמב"ם בהקדמתו לפירושו למשנה, מגלה לנו סיבה נוספת לכך שבעלי החכמה מעטים. ברם, באור הרמב"ם נטלנו את מעט נצנוצי האורות הקלושים הללו של קאפח, הוספנו עליהם אור מאורו הגדול של רבנו

במאמר זה נשפוך אור על מחלתו האנושה של תיאטרון הכומרים הדרדעים השכירים, נחל מאמר זה בפירושו של רס"ג בעניין הקב"ה בתורה גם בתוכחתם של הנביאים וגם בתוכחתם של הכתובים: בספר דברים (לב, ד–ל) נאמר כך: "הַצּוּר תָּמִים מלחמתו של אור הרמב"ם במינים ובצאצאיהם שופכת אור בוהק לא רק על רשעם ומעללם של המינים וצאצאיהם, היא שופכת על אור הרמב"ם: כי כאשר אנו שולפים את חרבנו לכרות את השקפות פטרוניהם המינים הארורים, הם עומדים כמו שאול לפיכך הם מתעבים את אור הרמב"ם, כי אור הרמב"ם שופך אור על העובדה המדהימה, שדווקא הם, אשר טינפו את מוחותינו

לדעת הרמב"ם בהקדמת פירושו למשנה, היו לרב אַשֵׁי ארבע מטרות בחיבור התלמוד: א) ביאור המשנה; ב) פסיקת ההלכה בהקדמת פירושו למשנה בעמ' יט, רבנו הרמב"ם מאריך בביאור מטרת חכמים בדרשותיהם. הרמב"ם מוסיף ומסביר שם, שחכמים הסתירו את החכמה משתי סיבות מרכזיות: "[א] האחת לעורר הבנת הלומדים [ב] וגם "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" בהמשך דבריו בהקדמת פירושו למשנה שם, רבנו הרמב"ם מלמדנו ומדוע קריאתו המהדהדת של אברהם אבינו "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" לא נשמעת בעולם התורה?

ברם, סופה של ההזיה הזו הינה השמדה, ועת השגשוג והפריחה הינה זמנית בלבד, טרם חורבן. כל מי שנוהג במנהגי אבילות בימים הללו בועט בתורה ובייעודו של עם-ישראל! ואין יותר סמלי מהם כדי לבטא את שנאתה של יהדות המינות האורתודוקסית לדת האמת הקדומה. שאלה ותשובתה נשאלתי כך: האם יש בכתבי הרמב"ם התייחסות לנושא ספירת העומר, עניינוֹ ומטרתו? בתמונת שער הרשומה: פרעות תתנ"ו - ציור מאוחר של הטבח במץ במסע הצלב הראשון.