ברם, הם ייחסו אותו בשקר לשיקוצם (במקור אֲמָרוֹ ר' ירמיה בן אלעזר), והוסיפו עליו מנה גדושה של גיבובי הבלים של ייצר הרע גדול אלף-מונים מאיומיו הדמיוניים של ספר-האופל בעניין "המזיקים". המנהג הוא של מקובלים, מאוחר, מאחר שחדר לתימן לפני כמאתיים שנים. בעניין זה (כתבים ב, עמ' 625): "ברור אפוא, כי אותם האומרים מזמורי תהלים בבית-הקברות, עבירה היא בידם לדעת הרמב"ם וכך גם אותם האומרים פסוקים בעת רחיצת המת, על כל איבר פסוק אחר, עבירה היא בידם לדעת הרמב"ם".

אם תעברו על מאות המאמרים הכתובים כאן באתר אור הרמב"ם ועל אלפי התגובות הנלוות להם תשימו לב לדבר מאוד מעניין ועתה כולנו נמצאים בתקופה של בלבול רב, מתח וחוסר ודאות, אשר נגרמים כתוצאה מההתעוררות הזאת ומההתנגדות של הרוב עדיין לא ערים לאמת, אך נראה כי הרצון של הציבור לדעת מהי האמת עתיד לגבור בסופו-של-דבר על רצון השליטים עולם של תורה, עולם של ידיעת ה', עולם של בית-מקדש. וכך פוסק הרמב"ם בהלכות יסודי תורה (ב, ג): "ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים

נביא אפוא כמה ראיות מרכזיות לפסק זה של רבנו. א. עובדה זו מלמדת על החשיבות הרבה של מצוות אלו ועל יסודיותן. ב. טעמי המצוות בחלק ג של מורה הנבוכים הרמב"ם מבאר את טעמי המצוות כמעט כולן. חרון אף ה' במורה הנבוכים (א, לו) הרמב"ם מבאר שהלשונות הקשים של חרון אף ה' וכיו"ב שנאמרו בתורה, נאמרו סיכום נמצאנו למדים, שמצוות עבודה-זרה הן עיקר בניינה של תורת ה', וכפי פסקו המפורש של הרמב"ם שהובא בפתח

דברים יפים שכתב אחד החברים, ושמו אייל זר, והנה דבריו: רציתי לשתף במחשבה שעלתה לי, לאחר קריאת המאמרים של אדיר על ההשלכות ההרסניות שיש לריבוי כתיבת התורה שבעל-פה, והצורך לחזור לדרכו של הרמב"ם, שכותב בעצמו, הוא אומר לעצמו: "איך אני הקטן אצליח להשתלט על כל ההיקף העצום הזה של החומר והידע התורני?? וממילא כל ספק, כל תהייה, כל קושיה על ה"צדיק" – תזעזע ותערער את כל עולמו של ה"מאמין". הזה, הוא בגישתו המושכלת של הרמב"ם לדת משה, בשיבה למסורת התורה-שבעל-פה הנאמנה, אשר מעמידה את העולם הדתי

רבנו הרמב"ם התעלם מהמשך התלמוד, אך המפרשים השונים שגו לחשוב שמתנאֵי הנבואה שהנביא יהיה גם גיבור במסת ומדובר בכת פילוסופית מוסלמית שרבנו הרמב"ם הִרבה לתקוף ב"מורה הנבוכים". וכבר ביארתי עניינים רבים מענייני המאגיה הללו במאמרים שבאתר אור הרמב"ם (ולתוכחה מטלטלת מאד ראו נא במאמר : 'יחסם של חכמי ארץ-ישראל לתלמוד הבבלי'). הרמב"ם הבין זאת, ולכן הוא כתב את ספרו "משנה תורה", כדי לסנן בעבורנו את הסְּברות ההלכתיות שנדחו ושאין

יש בו ניסיון להאיר במעט אל דרכם של חכמי האמת הקדמונים – אותה הדרך שהלכו בה מוסרי התורה-שבעל-פה הנאמנים ושהאחרון שנותר מהם ואשר כתביו נשמרו הוא הרמב"ם, והוא זה שהורה לנו את השביל המואר ללכת בו, בעולם של חושך האמת היא הבנת נושא מסוים לאחר עיון וחקירה מקיפה של מאפייניו וענייניו. וכך כותב הרמב"ם במורה (ב, נ): "דע אתה המעיין במאמרי זה, כי הדעה [=ההשקפה שאדם קובע ומצייר ומבסס במחשבתו אלימים, רמאים ולוקחי שוחד, שוכני עַם האדומיים שביקשו לשלוח יד בדת האמת העתיקה שהנחיל לנו משה רבנו ורבנו הרמב"ם

האם אינך מזהה את השקפותיהם הכעורות של כומרי הדת הממסדיים? , "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , "כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף" , "האם מותר ובעניין זה ראה נא: "חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית" , "חזון הרמב"ם לספרו משנה תורה" . והוא מוסיף וקובע, שבגלל רדיפת הבצע של כומרי הדת, ירושלים תיחרב ותאבד. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו: "ואתה מן הסתם מכיר את דברי הרמב"ם שעוון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם רק בדוחק גדול. אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים [מחכמי התלמוד] שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם דעות "שאינן עולות בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם" – סימן הוא שהנך מבין את אגדות חז"ל כפשוטן, כי אם וכבר הקדשתי סדרות של מאמרים לעניין זה, לדוגמה: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , ועוד רבים מאד.

כותרת התשובה היא "תשובת דייני דחצצתא ירושלים", ולפי דעתי כוונתו של מָרי יחיא תואמת את פירושו של רבנו הדיינים האלה הם בגדר מתים, ואפילו שהם חיים נושמים ובועטים, לעולם רשעים בחייהם קרויים מתים, וכמו שרבנו הרמב"ם והרי אתם בכלל "כי דבר ה' בזה" (הרמב"ם פ"ו מהלכות תלמוד תורה). האמתיות בדברי הרמב"ם לא כתב כן! וגם תואמת אמונתו זאת [של האופל] למעשה דורו של אנוש, שאמרו רז"ל שקראו לעצבים בשם ה', הובא בילקוט פרשת

לפי שמִּמה שאמר: 'בֵּין עֵינֵיכֶם' היינו אומרים כי פני הראש בלבד אסור [פני הראש: החלק הקדמי-העליון של עוד למדנו, ש"בֵּין עֵינֵיכֶם" שנאמר בתורה הכוונה היא לפני הראש, דהיינו לחלק הקדמי-העליון, ועתה לפסקי הרמב"ם [כא] "הקורח קרחה בראשו של חברו, והשורט שריטה בבשר חברו, והכותב כתובת קעקע בבשרו של חברו, והיה חברו מסייע

יא) קנייבסקי אולי שמע על שלושה-עשר היסודות של הרמב"ם, אך כנראה הוא אינו מכיר את פסק הרמב"ם שאין בין וכל-שכן לשיטת הרמב"ם שהוא נתלה בו, ואשר קבע את חובת הציפייה לגאולה בשלושה-עשר היסודות. יה) ברם, דומני שהטענה המגוחכת ביותר של קולדצקי היא שקנייבסקי נאמן לשלושה-עשר יסודות האמונה שייסד הרמב"ם המדע" ואת "מורה הנבוכים", ועד היום הם אינם מכניסים לספריות ישיבותיהם את הפילוסופיה הארורה שהטתה את הרמב"ם כמו כן, רבנו הרמב"ם מלמד אותנו בסוף איגרת תימן, כי דווקא בתקופות שנביאי השקר ניבאו טובות לעם-ישראל –

נמצא, כי מההתבוננות בבריאה (כלל היקום) ובנבראים (חי, צומח, דומם), אנו למדים על פעולותיו של בורא עולם, ובהכרת פעולותיו של בורא עולם אנו מתקרבים להשגתו ולידיעתו. להלן ראיה נוספת לכך שמצוות השם מחייבת לידע את פעולותיו [=ברואיו] של בורא עולם, וזה לשון הרמב"ם במורה ובסוף הלכות תשובה כותב הרמב"ם: "דבר ברור וידוע שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה בחודש הבא אי"ה נמשיך לעסוק בנושא זה, ונעיין במאמרו של מרי "לימודי 'חול' במשנת הרמב"ם".

הגיעו החסידים השוטים של נחמן. על דבריי ויטענו ש"הציון הקדוש" הוא "בית חרושת לעבודת השם" כלשונם, אך כנראה ש"נעלם מעיניהם" פסק רבנו הרמב"ם את תיקונו של הצדיק. אך קודם שנציג את דבריו, נקדים ונציג את דברי רבנו הרמב"ם ומתוכם נבין כיצד חסידי ברסלב השוטים עוברים בשאט-נפש לא הרבה יודעים, אולם פרופ' יהודה ליבס במאמרו "התיקון הכללי ויחסו לשבתאות", כבר חשף את מקורם הנרפש של

ושישנה רוח-רעה של שחרית שנקראת "שיבתא ובת מלך"... מה פירוש דברי הגמרא הללו על-פי הרמב"ם? אשתף אותך בחידוש נוסף [של המקובלים]. ידוע שלפי הקבלה אמרו שלא ללכת ארבע אמות בלא נטילה. כבר הבנתי את טענתך שלפי הרמב"ם, אדם שלא השתלם בלימודי המדעים וידיעת ה', אין שום הוה אמינא שיזכה לאיזו הקל ביותר הוא להכחיש את הכל ולומר שכולם משקרים ומבלפים ורק הרמב"ם ידע את האמת. והוא הדין לקבלה ולמקובלים, הנני שולל אותם בכללותם לא בגלל שאין בדבריהם גם כמה דברי אמת, אלא, הנני שולל

והנה דברי הכומר לפניכם: "מנגד [=בניגוד לדעתו של הרמב"ם ששלל מכל וכל את המאגיה והאלילות], רבים אומרים כך גם מסביר רלב"ג, וכך גם מסביר אבינר את דעת הרמב"ם (נר באישון לילה, עמ' 76): "לפי רב שמואל בר חופני גם הרמב"ם סובר שכל זה מפעולות הדמיון, ללא השגה חושית כלל". וכן כותב בן רבנו, ראו שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם, כז. כיצד ניתן להבין עניין זה לפי הרמב"ם?

נשאלתי כך: שלום, לא מצאתי בכתבי הרמב"ם חיוב שמיעת פרשיית זכור בשבת זכור, מעבר לחיוב הרגיל של כל פרשה. ובכל זמן, וצמצומה אך ורק לשעת קריאת פרשת זכור הוא עוול גדול, עיוות סילוף וזיוף דיני התורה, ואף בגדר של ואולי לא מקרה הוא שדווקא בהפטרת זכור הנביא שמואל מוכיח את שאול על שגרע מציוויו של ה' יתעלה: "כִּי חַטַּאת *** והנה לפניכם הגדרת מצות זכירת עמלק בספר-המצוות של רבנו הרמב"ם, עשין קפט: "הציווי שנצטווינו לזכור את שהרי בהפיכתה למצוה חד-פעמית של שמיעה חיצונית בלבד וכו', לא רק שהם גורעים ממצוות התורה ולא רק שהם מחדירים

השעבוד הגופני הקשה שנשתעבדו אבותינו במצרים הוא אחד מאבני הדרך בדברי הימים של אומתנו. המסורת הזו של רבנו שׂרדה במדרש מאוחר: "לפי ששבטו של לוי לא היו משועבדים במצרים אלא פנוי היה" (פסיקתא מדוע אפוא המצרים וויתרו על כוח העבודה של שבט לוי? מדוע הוא לא נכלל בגזרות הכפייה של פרעה ועבדיו? נראה כי התשובה נעוצה בהיסטוריית אחיזתנו בערכי הרוח של אומתנו. רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה הקדיש את הפרק הראשון לתיאור השתלשלותה של העבודה-הזרה מראשית ימי האנושות

סוף דבר רבנו הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן, מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות השקר. אמנם, ניתן לשלב פיוטים מסידור רס"ג, אך כמובן רק לאחר בחינתם במיקרוסקופ ההשקפתי הזך והטהור של רבנו הרמב"ם תעשה תשובה, הרמב"ם מתבייש בך והרב קאפח מתבייש בך, רבבות יהודים בעולם לומדים רמב"ם כל יום בזכות הרבי קודש את קאפח, כאישים שחיים וקיימים: "הרמב"ם מתבייש בך והרב קאפח מתבייש בך". ובכן, הרמב"ם לא כאן כדי להתבייש ולהבדיל גם לא קאפח הבזוי שחילל-שם-שמים ועיוות את דרך האמת.

בהקדמתו למסכת אבות, רבנו הרמב"ם פורשׂ את משנתו בתורת הנפש ומדריך את האדם כיצד עליו לרפא את נפשו מן המידות הרמב"ם האריך בעניין זה מפני שבריאות הנפש ואיזון מידותיה "מביאים לידי שלמות גדולה ואושר אמיתי" (שם, עמ הרמב"ם מלמד אותנו שיש בכוח האדם להשפיע על נפשו בפעולותיו, מפני שכל מעשה ופעולה של האדם מַטִּים מעט את לאור הכללים הללו בתורת הנפש של רבנו הרמב"ם, ננסה להבין את המדרש המפורסם שנאמר בבית מדרשו של רבי ישמעאל ואילו לפי הבנת האמת של רבנו הרמב"ם, לא קרה שום דבר, נכון שהוא הסיט את נפשו לכיוון הבהמי התאוותני, אך

התימני הזה שירת בצה"ל במסגרת תוכנית ההשתמטות של הציונות הדתית שנקראת "הסדר". ובע"ה לפי הזמן אשלח לך הערות ומקורות על דברים לא נכונים באתר אור הרמב"ם. וראה נא מה שאומר רבנו הרמב"ם על אברהם אבינו במורה (ג, ט): "ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו] [...] כמו כן, האם שמואל אבו עלי וזכריה הפתי התייחסו באהדה לר' יוסף תלמיד הרמב"ם כאשר הוא חשׂף את מעלליהם ותעלוליהם קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

והחמור מכל, קאפח השׂכיר נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך רבנו הרמב"ם! ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של הוזה ההזיות הזה, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום הערתו של קאפח איננה הערה תמימה לדעתי, יש לה מטרה להחדיר לשומעי לקחו את ההזיה שהוא "הרמב"ם של ימינו", שהרי קאפח נחשב ל"קרוב ביותר" לאמיתה של תורה, דהיינו לדרך האמת של הרמב"ם. דרך אגב, רבות הן שגיאותיו של קאפח בכל תחומי ההלכה והמחשבה, ולאחר שהבנתי שהוא לא "הרמב"ם של ימינו" כמו

ומה דינו של מי שעובר על יסוד משלושה-עשר יסודות דתנו, כל-שכן שמתעה את עם-ישראל לעבור על יסוד משלושה-עשר ובמשנה פסחים (ב, ו) שהוא המקור לדברי רבנו הרמב"ם, נאמר כך: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: ואם אין לו אחד מחמשה אלו המזוהים בקבלה אל ייקח מין אחר, וכעין אמרם: הרי שלא מצא אתרוג לא ייטול לא פריש ושמא לא לחינם הוא נקרא בשם של גנאי וסירחון ובית-הַכְסֵא, כדי לרמוז לנו על גנותו בסילוף התורה-שבעל-פה. קלקל את עונג החג בהגשת חְרֵיין מבלי מקום על שולחנות המינים המלאים קיא צואה, אלא שהוא נכנס לגדר החמור של

הרמב"ם. דרכם של הכתובים, ואין זו דרכם של חז"ל, ואין זו דרכם של רס"ג ורבנו הרמב"ם וכל חכמי האמת, ואין זו דרך האמת ובכן, רבנו הרמב"ם יחלוק עליך באופן מוחץ (האם למדת בעיון את מורה הנבוכים?) יב) הרמב"ם לא בחר להפריד בין "מורה הנבוכים" לבין "משנה תורה" בעניין ההגשמה, כי שני הפרקים הראשונים של ושמא אינך רוצה לקבל את האמת בעניין זה?

" ; ועל ענייני המאגיה הרחבתי במאמר על בחינת הזיות המיסטיקה לאורו של הרמב"ם; ובעניין השדים כבר הרחבתי ' של הבל, הם [=עובדי האלילים] הרבה יותר קרובים ומוכנים להגיע לאמונת היהדות כי נפשם פתוחה לקבל אמיתות והמקלל ממשיך לומר דברי הבל: "אפילו קליפת וטומאת הנצרות, עם כל זה שהיא נחשבת לאלילות לפי הרמב"ם, אך לא התנ"ך כולו, ולכן כותב הרמב"ם שלעתיד לבוא המשיח יחזירם בקלות בתשובה, והם ידעו ששקר נחלו אבותיהם ושכל ואין קץ לדמיונותיו המטופשים של העבד הספרדי הנרצע למינים האירופים, ותודה לה' שנתן לנו את רבנו הרמב"ם,

שנאת בני ישמעאל שנאת בני ישמעאל לעם-ישראל הייתה מאז ומעולם, הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן מלפני כ-850 שנים כוונת הרמב"ם במה שהעתיק את הפסוק "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים" היא לכך, שהם יושבים בכינוסי גדוליהם (כגון ה"משוגע" שנזכר בדברי הרמב"ם הוא כמובן מוחמד נביא האסלאם, וזה היה כינויו השגור בפי היהודים בארצות ערב רבנו הרמב"ם מתאר את דרך ההתמודדות עם שקריהם וכזביהם בתקופתו, הוא קובע שהדרך היחידה להתמודד עמם באותם הרמב"ם מציע ליהודי-תימן פשוט לשתוק ומביא ראיה מפסוק בספר בראשית (כה, יג–יד): "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי

רש"י מהרמב"ם"; 3) "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם – ראיות נוספות"; 4) "מהו ספר הרפואות שגנז חזקיהו?" יותר מהגשמת הבורא לדעת רבנו הרמב"ם?! וכמו שכותב רבנו הרמב"ם בצוואתו ל"מורה הנבוכים": "כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר וצר לו וכי לא ראיתם את לשונותיהם המפורשים של אונקלוס, רבנו הרמב"ם ורס"ג? וכי אין לכם תארים אקדמיים? האם שכחתם את ביקורתו החריפה של רבנו הרמב"ם במאמר תחיית-המתים, על ראשוני אשכנז המגשימים שהם "יותר תועים

הרמב"ם כבר החל לחבר את הספר הזה, אך החליט בשלב מסוים לחדול מיוזמתו, ופרקי הספר הזה שרבנו הספיק לכתוב הרמב"ם מוסיף ומסביר שם, שחכמים ע"ה הסתירו את החכמה משלוש סיבות: " [א] האחת לעורר הבנת הלומדים; [ב]   ומעט לפני-כן בהקדמת פירושו למשנה שם (עמ' יט), הרמב"ם מלמדנו שראוי לאיש האמת לשאוף ולהתחנן תמיד לפני ה : 'יחסם של חכמי ארץ-ישראל לתלמוד הבבלי' ). הרחקת הגשמות אצל חז"ל בספרו מורה-הנבוכים (א, מו) רבנו הרמב"ם עוסק בהרחקת הגשמות של חז"ל, ונלחם כדי להוכיח

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. והנה המשך דבריו של המקלל בעניין דעת הרמב"ם שהשדים הם דמיונות כוזבים: "ראשית, הרמב"ם טעה בענק וכל בר-דעת רואה זאת מיד, הפירוש של הרמב"ם לגבי דברי חז"ל על השדים [=כוונתו לדעת רבנו הרמב"ם שכל האגדות בענייני הואיל והמקלל העליל על רבנו הרמב"ם שהוא שגה בהבנת כל אגדות חז"ל בענייני השדים, ראיתי לנכון לבחון את דברי ועל כל הזיות העבודה-הזרה הללו, דהיינו על כל ענייני המאגיה המהובלים והמשוקצים אומר רבנו הרמב"ם את דבריו

הכוכב השני הוא כוכב של הלילה, אך בהופעתו עדיין לא מתחיל הלילה כי המצב שקול, שהרי יש כוכב אחד של היום מזאת עולה, כי זמן השקיעה המפורסם בלוחות איננו זמן השקיעה לפי רבנו הרמב"ם, ולפי רבנו נכון לקרוא את הזמן מעת היסתרות החמה, דהיינו משעת "השקיעה" הכתובה בלוחות, תָּחֵל השקיעה האמיתית לדעת חכמי התלמוד ולדעת הרמב"ם ולעצם העניין, תשובת רבנו בעניין הרחקת הלימוד והסקת המסקנות מן התלמוד נאמרה כתשובת-מחץ למתנגדי הרמב"ם, גם במרחק של 40 ק"מ מהעיר.

כותב הרמב"ם במורה (ג, יז): "יסוד תורת משה רבנו ע"ה וכל ההולכים אחריה הוא שהאדם בעל יכולת מוחלטת, כלומר עוד כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (ראש פרק ה): "רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק על כל אחד ואחד מבני האדם, ואי אפשר לו לאדם להאשים אחרים בטעויותיו – בין אם טעויותיו נבעו ממנהגי טעות של