תוצאות החיפוש

במודעות שאני מכין כתובים באותיות גדולות טקסטים של רבנו ושל חז"ל החושפים את נהייתם של כומרי הדת אחר השררה כך חושבים גם חסידיו השוטים של ה"צדיק מיבניאל". והנה לפניכם שני הקטעים שבחרתי לתלות עד כֹּה מתוך מפעלו של רבנו: מתוך דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה: כל משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה (ג, י) לעיון נוסף בתכנים אמיתיים ראו: אור הרמב"ם, orharambam.com מסכת אבות (ד, ז) עם פירוש הרמב"ם לעיון נוסף בתכנים אמיתיים ראו: אור הרמב"ם, orharambam.com

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. והנה המשך דבריו של המקלל בעניין דעת הרמב"ם שהשדים הם דמיונות כוזבים: "ראשית, הרמב"ם טעה בענק וכל בר-דעת רואה זאת מיד, הפירוש של הרמב"ם לגבי דברי חז"ל על השדים [=כוונתו לדעת רבנו הרמב"ם שכל האגדות בענייני הואיל והמקלל העליל על רבנו הרמב"ם שהוא שגה בהבנת כל אגדות חז"ל בענייני השדים, ראיתי לנכון לבחון את דברי ועל כל הזיות העבודה-הזרה הללו, דהיינו על כל ענייני המאגיה המהובלים והמשוקצים אומר רבנו הרמב"ם את דבריו

בקריאתו ההיסטורית המהדהדת של אברהם אבינו (בר' כא, לג), פותח רבנו הרמב"ם את ספרו "מורה הנבוכים" ואת כל הרמב"ם ראה את עצמו כממשיך דרכו של אברהם אבינו, ממשיך דרכו המחשבתית-פילוסופית, ממשיך דרכו בקריאה לכל באי נשים לב כי ב"מורה הנבוכים" לעיל (ג, ט) הרמב"ם כותב, שקריאתו של אברהם אבינו נועדה לעורר לידיעת השם (=" רבנו הרמב"ם היה בדעה שתכליתה הראשונה של דת משה היא לחנך ולהורות לדעות ולהשקפות נכונות ולבער את העבודה-הזרה וברורה עתה גם תשובתו של מָרי לשאלה מדוע קורא הרמב"ם לקבוצת הלכותיו הראשונות יסודי-התורה: "קרא שם הלכות

לדעת רבנו, הציר שעליו סובבת התורה הוא: "עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה " – ותלמידי הרמב"ם אמורים להיות , אשר נהג לכנות את פירוש רש"י "יינה של תורה". ולאחר שראינו כל זאת יש לשאול: האם ראוי לתופשֵׂי הרמב"ם ללכת בדרכי עובדי האלילים? ואין ספק שתלמידיו של קאפַּח שכחו את יסוד היסודות ועמוד החכמות, עד שהפכו את הרמב"ם לפוסק-אלילי אשכנזי אלהים, ומסרבים לראות בטליתו של ערוסי ממשיכוֹ מרדעת חמורים.

ללמוד במאמר המקיף: ' ה ר מ ב" ן – הַמִּין שלא יבין' , וכן בסדרת המאמרים שעוסקת בהזיותיו המאגיות: 'הרמב"ם ובעניין ההרחקה הראויה מלימוד התלמוד לצאצאי המינים, ראו: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" . ובעניין זה ראו: "השתלשלות העבודה הזרה" , "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" . ובכן, על כולן כבר הרחבתי במאמר: "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" ולא אחזור על כל הדברים, אסתפק אפוא בציטוט ועל שלושת הדברים הללו אומר רבנו הרמב"ם לעיל שכולם הם דברים שנואים ביותר לפני ה' יתברך, ולכן יש להתרחק

במאמר זה נשפוך אור על מחלתו האנושה של תיאטרון הכומרים הדרדעים השכירים, נחל מאמר זה בפירושו של רס"ג בעניין הקב"ה בתורה גם בתוכחתם של הנביאים וגם בתוכחתם של הכתובים: בספר דברים (לב, ד–ל) נאמר כך: "הַצּוּר תָּמִים מלחמתו של אור הרמב"ם במינים ובצאצאיהם שופכת אור בוהק לא רק על רשעם ומעללם של המינים וצאצאיהם, היא שופכת על אור הרמב"ם: כי כאשר אנו שולפים את חרבנו לכרות את השקפות פטרוניהם המינים הארורים, הם עומדים כמו שאול לפיכך הם מתעבים את אור הרמב"ם, כי אור הרמב"ם שופך אור על העובדה המדהימה, שדווקא הם, אשר טינפו את מוחותינו

עוד על יוזמתו של רבנו הרמב"ם לכתוב ספרים שיבארו את ענייני האגדות והנבואה, ראו מאמרי: "ספר הנבואה וספר להלן דברים שהובאו במאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק א)": הרמב"ם לא מסתפק בזאת, הוא מוסיף לנתוץ והנה לפניכם קטע נוסף ממאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ב)": במאמר תחיית המתים (עמ' עג), רבנו והנה לפניכם קטע נוסף ממאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ג)": בהמשך המורה רבנו אומר כך (א, לד והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת

אם נלמד קצת יותר לעומק אולי נצליח להבין מהו עניינו הכללי של המשכן. וכך כותב הרמב"ם במורה (א, כה): "התמדת שכינתו או השגחתו, באיזה מקום שהתמידה בו או לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה וזהו עניין המשכן, ההשגחה הפרטית של ה' יתברך על עם ישראל בעשותם את אשר הוא מצווה אליהם בדיוק כפי שהם מצֻווים וכך כותב הרמב"ם בפרק השביעי מפרקי הקדמתו למסכת אבות: "ולפי שידע משה רבנו עליו השלום שלא נשאר לפניו מסך

בראשית תקומתו של אור הרמב"ם, שמעתי תלונות רבות מפי מתלוננים אשר מלינים כנגד סגנוני, כל אחד בדרכו הוא. ועד היום, כחמש שנים לאחר שהוקם אור הרמב"ם בר"ח סיוון תשע"ז, מתלוננים עלי הדרדעים על-כך שאנכי מחרף ומגדף כֹּה גדולה הייתה אהבתו של הרמב"ם לאמת, וכֹה עז היה רצונו להנחילה לראויים לה, והנה לפניכם דבריו בסוף הקדמתו התורה ניתנה לנו – לבני-האדם החסרים, כדי שנלמד ממנה לאהוב את האמת, לקבלה תמיד, לקרוא בה ולרוממה בכל מקום הוא הדף את תלונותיהם בצדק באמרוֹ שאין בינינו שום קשר (הוא סירב בתוקף לפרסם באור הרמב"ם וזאת הרבה לפני

מי שיתבונן בתורת ישראל יבחין שישנו פער עצום בין תורת ישראל, לבין התורה המשובשת של ימינו, כפי שהיא מוצגת בשולחן הערוך של קארו והגהותיו. על-ידי משה רבנו, נחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא במשנה, נבררה על ידי רב אשי, וזוככה ונצרפה על ידי רבנו הרמב"ם ומזאת חשש גם רבנו הרמב"ם, בראותו את עם-ישראל מאבד את צביונו הייחודי ונגרר אחרי עדות הכסילים שבארצות אדום רק כך יוצרים אומה של אנשים חכמים ומשכילים שיש להם יכולת חשיבה עצמאית ומקורית, ולא אומה של תוכים נבערים

והנה דברי הכומר לפניכם: "מנגד [=בניגוד לדעתו של הרמב"ם ששלל מכל וכל את המאגיה והאלילות], רבים אומרים כך גם מסביר רלב"ג, וכך גם מסביר אבינר את דעת הרמב"ם (נר באישון לילה, עמ' 76): "לפי רב שמואל בר חופני גם הרמב"ם סובר שכל זה מפעולות הדמיון, ללא השגה חושית כלל ". וכן כותב בן רבנו, ראו שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם, כז. כיצד ניתן להבין עניין זה לפי הרמב"ם?

והרי הדבר נוגד את ההיגיון ואת שמירת סדירות בריאותו של האדם, וכמו שפוסק רבנו בהלכות דעות (ד, א–ב): "הואיל וכמו שעולה גם מדברי הרמב"ם בהלכות נדרים (ג, ט) שכתב: "הנודר שיצום בשבת או ביום טוב – חייב לצום, שהנדרים מכל מקום, יש לציין כי רבנו הרמב"ם לא הזכיר את דרשת חז"ל האמורה בהלכות שביתת עשור וגם הרי"ף השמיט את הדרשה הזיות המקובלים הדברים שהזכרנו לעיל משמו של רש"י והאחרונים, גרמו למקובלי צפת של המאה הי"ז ולהולכים בעקבותיהם ולא יהא רודף למלא בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתפוּח כרסן, ועליהם מפורש בקבלה: 'וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ

שם, באותיות תז–תיב נתן העזתי מתאר כיצד רבו נחמן הכלבי שר"י פוער את פיו כנגד רבנו הרמב"ם איש האמת ולמעשה רבנו הרמב"ם מזכיר את אפיקורס במורה, והוא אכן היה כופר במציאות הבורא, מה שנקרא בימינו: אתאיסט, והנה לפניכם והרחבתי בעניינים אלה במאמרים לא מעטים באתר "אור הרמב"ם", והדוגמה הגדולה לכך מנחמן הכלבי היא החדרתו את פגאניות), הינה אחת מאבני היסוד של תורת הקבלה הפגאנית, ולא לחינם הם הפכו את האלוהות לכלי להפקת טובות ולשם הבנת עניין זה היטב, אצרף פרק מן המאמר: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ד)" : לדעת רבנו, כל מצוות

דינו של הרמב"ם – בטלו כולם מאז [...] דינו של הרמב"ם – בטלו כולם מאז", כלומר, הקב"ה בכבודו הודה באמיתת השדים לפי קאפח! האם ראוי לתלות ברבנו הרמב"ם ואפילו בצחוק את סכלות אמונות השקר? רק בגלל החלטת רבנו הרמב"ם? אתמהה! וישובו להאמין בהם וליראה מהם]". והאם רבנו הרמב"ם היה מסכים להתייחס למדרשים כפשוטם?!

הרמב"ם, האריך להוכיח מהש"ס, מהתלמוד, מהמדרשים, נגד דברי הרמב"ם. , ועוד כל האחרונים שבאו אחר-כך, כולם הוכיחו מדברי רבותינו בגמרא, באמת, בראיות מכריעות מאד, נגד דברי הרמב"ם ובכן, קארו לא היה "נאמן ביתו של הרמב"ם", מדובר במין ואפיקורוס שהחטיא את הרבים לחלל-שם-שמים, החדיר את ולכן, די היה בזה כדי שאפילו הרמב"ם, לוּ היה בדורותינו, היה אומר עת לעשות לה' הפרו תורתיך, והדבר הזה היה כלומר, לדעת רבנו הרמב"ם, כל התכסיסים להקל בעניין זה אינם אלא תחבולות אשר מכחישות את האמת ונובעות מעיוורון

הרמב"ם התבונן במציאות העגומה ולא חסך את ביקורתו מאותם "גדולים" שנטשו את דת האמת, ותעו ולעו בדת פרו-נוצרית ביקורתו של הרמב"ם על גדולי התורה קאפח פותח את מבואו ל"מורה הנבוכים" מהדורתו, בציטוט ביקורתו של רבנו כנגד וזה לשון [הרמב"ם] בפתיחתו למאמרו הנפלא 'מאמר תחיית המתים': וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר "משנה תורה" הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהיו אותם הנקראים 'תלמידי חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם [רבנו הרמב"ם רבנו הרמב"ם כאן משיב מלחמה לאותם מבקרים אירופים פרו-נוצרים ומוכיח אותם, שהעדר הדעת בקרב "גדולי ישראל"

וההבדל ברור, כי הראשונה בה"א הידיעה והשנייה בלי ה"א הידיעה, וכשיטת רבנו [הרמב"ם]". על סידור הרמב"ם בשנת תשע"ז יצא לאור לראשונה "סידור הרמב"ם" (927 עמ'). תמהתי מאד על-כך שבסידור הרמב"ם הובאה בנוסח המרכזי מילת "חי" בפתח. " הנזכר, ובהם הוא מאריך מאד להצדיק את העובדה שהוא ניקד בסידור הרמב"ם את מילת "חי העולמים" בפתח! רבנו במורה (א, סט), וניקד את "חי העולמים" שבסידור הרמב"ם בפתח?

עסקתי בתופעה זו בהרחבה במאמר: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות", וכך כתבתי שם בחתימתו נחזור לשאלה שבראש פרק זה, לדעת רבנו הרמב"ם התשובה פשוטה וברורה, שיעור כזית נמדד לפי נפחו, והוא הדין ורבנו הרמב"ם מפרש שם (בשתי הפְּסקות לקמן): "אמר, שכל מה שאנו משערין בו כביצה הוא כדי הביצה הבינונית ורבנו הרמב"ם מפרש שם (בשלוש הפְּסקות לקמן): "צורת עלי הבצלים ידועה שהם חלולים כעין קנים ובתוכן רירית ' , 'האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?' , ועוד).

ושאלה גדולה קמה וניצבה: מדוע רבנו הרמב"ם קובע בלשון הווה  שתפילת ערבית איננה חובה? ואולי הראיה הגדולה מכולן: רבנו הרמב"ם אומר לעיל בפירוש-המשנה, שחכמי התלמוד הם אלה אשר "קבלוהָ והנהיגוהָ נמצא אפוא, שמה שפוסק רבנו בהלכות תפילה (א, ח): "וקיבלוהָ עליהם כתפילת חובה", אין הכוונה לקבלה הלכתית ואפילו מתוך ידיעה שמדובר בהיתר גמור, או שחִיֵּיב את עצמו במצוה כלשהי שהיא בגדר רשות – בשום מקום רבנו הרמב"ם נשאל [=שואל] לחכם, והחכם מודיעוֹ ואומר לו שהוא טועה ושהדבר מותר, ולא שמתירין לו כהתרת נדר, וזה לשון [הרמב"ם

דעת הרמב"ם בעניין גלגול הנשמות בשונה מרס"ג, רבנו הרמב"ם לא התייחס במפורש לאמונת גלגול הנשמות, ואף רס"ג ", במאמר "מבט למיסטיקה לאורו של הרמב"ם". הרמב"ם". רס"ג אינה נכונה לדעת הרמב"ם (ובמאמר: "האם יש ייסורים של אהבה?" נשאלתי בפורום "אור הרמב"ם" את השאלה הבאה: אחת ה"הוכחות" הנוספות של מאמיני הגלגול היא מהמדרשים וממפרשי

נחל אפוא את עיוננו בדברי רבנו הרמב"ם בהלכות ממרים (ו, א): "כיבוד אב ואם מצוַת עשה גדולה, וכן מורא אב לכעוס עליהם או אפילו לגעור בהם גערה קלה, אלא עליו לקבל באהבה ובהכנעה את ציוויו של הקב"ה שציווה עליו לכבד רבנו הרמב"ם מוסיף ופוסק שם (ו, י): "ועד היכן מוראן? אדם שכועס באופן כללי, ועל אביו ואימו בפרט, מזיק מאוד לנפשו, וכמו שפוסק רבנו הרמב"ם בהלכות דעות (ב, ז–ח למעמדו של בורא-עולם במצווֹת הכבוד והיראה.

כך פותח רבנו הרמב"ם את הלכות יסודי תורה: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון". לכן פתח הרמב"ם את חיבורו הגדול בהלכה הוא "משנה תורה" בספר המדע, הכולל בתוכו עניינים שנועדו להדריך את כל העם לידע את בוראם, כל אחד כפי כוח השגתו, כדי שנוכל להתגבר על מעלליהם ותעלוליהם וכזביהם של אותם הכופרים כאשר אנו בוכים על השריפה והחורבן, צריכים אנו להתחזק ולהבין שעלינו להוקיע מקרבנו את השקפותיהם ודרכיהם של המינים, אשר ציוו על שריפת ספרי הדעת של תורת-האמת, וללכת בדרך שבה נצטווינו בהר סיני – לידע את ה' יתעלה

כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (יר' ב, ה). *** מקור נוסף מדברי רבנו הרמב"ם ועתה באו תלמידים ואמרו שאינה צריכה לפרוש מכל הדברים הללו, והעידו שכך נוהג רבנו [הרמב"ם] בביתו. והנה לפניכם שתי דוגמאות חד-משמעיות ליחסו הנחרץ של רבנו לחומרות הללו בהלכות איסורי ביאה (יא, יב–יג), והן ואסיים בדברים שכתבתי על-כך במאמר "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות", לאחר שפרשׂתי רק כמו ה"צאבה" עובדי האלילים הקדמונים – והנה לפניכם דוגמה אחת מני רבות לסכלותו הרבה שהובאו בסדרה: "הרמב"ם

השעבוד הגופני הקשה שנשתעבדו אבותינו במצרים הוא אחד מאבני הדרך בדברי הימים של אומתנו. המסורת הזו של רבנו שׂרדה במדרש מאוחר: "לפי ששבטו של לוי לא היו משועבדים במצרים אלא פנוי היה" (פסיקתא מדוע אפוא המצרים וויתרו על כוח העבודה של שבט לוי? מדוע הוא לא נכלל בגזרות הכפייה של פרעה ועבדיו? נראה כי התשובה נעוצה בהיסטוריית אחיזתנו בערכי הרוח של אומתנו. רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה הקדיש את הפרק הראשון לתיאור השתלשלותה של העבודה-הזרה מראשית ימי האנושות

ומה דינו של מי שעובר על יסוד משלושה-עשר יסודות דתנו, כל-שכן שמתעה את עם-ישראל לעבור על יסוד משלושה-עשר ובמשנה פסחים (ב, ו) שהוא המקור לדברי רבנו הרמב"ם, נאמר כך: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: ואם אין לו אחד מחמשה אלו המזוהים בקבלה אל ייקח מין אחר, וכעין אמרם: הרי שלא מצא אתרוג לא ייטול לא פריש ושמא לא לחינם הוא נקרא בשם של גנאי וסירחון ובית-הַכְסֵא, כדי לרמוז לנו על גנותו בסילוף התורה-שבעל-פה. קלקל את עונג החג בהגשת חְרֵיין מבלי מקום על שולחנות המינים המלאים קיא צואה, אלא שהוא נכנס לגדר החמור של

המלאכים לדעת הרמב"ם הם "צורה בלא גולם", כלומר ישות רוחנית שלא ניתן לראות בעיניים או למשש בידיים, ליישות מעלות המלאכים הרמב"ם מלמדנו בהלכות יסודי התורה שם, כי למלאכים יש עשר מעלות, ומכאן נובעים שינויי השמות של המלאכים בכתבי-הקודש, כדי ללמדנו על דרגתם ומעלתם. וכך כותב הרמב"ם (שם, ה): "ובמה יפרדו הצורות זו מזו?" ביקורתו של רבנו על הסוברים שהמלאכים כבני אדם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת די חריפה על אותם הסוברים שהמלאכים

החילוניים מבינים שגם אם ירצו "להתקרב לאלהים" יהיה עליהם לקבל מרותם של כסילים, וכפי שכותב עליהם הרמב"ם כמו כן, המינים מפתים את החילוניים במשאות שווא ומדוחים חלקלקים מבית היוצר של מהטמה גנדי. והקריב את הקורבן הגדול הזה של אותם קדושי מירון כדי להעביר לעם-ישראל מסר הנוגע ישירות ללב ליבה של התורה וזהו היסוד העשירי בשלושה-עשר יסודות דתנו, ואלה הם דברי הרמב"ם: " והיסוד העשירי, שהוא יתעלה יודע מעשה צער וייסורים של ישראל'.

רבנו הרמב"ם. ותודה לאל ששלח לנו את רבנו הרמב"ם להצילנו מטומאת השל"ה ומן התוהו והתעייה, וכֹה דבריו בהלכות אבל (ח, ג כלומר, פשוט וברור לפי רבנו הרמב"ם שהבנים חולצים כתפיהם והולכים כך לפני המטה עד לקבורה (ולפי מנהג תימן מענייני ההזיות והעבודה-הזרה כאמור, וגם אם נתעלם מחרפת האב במנהג הזה שנזכרה לעיל, וגם אם נתעלם מהִלכת הרמב"ם המקור הראשון של המנהג שלא ללוות את האב לקבורה לפי טוקצינסקי, מקורו הראשון של המנהג הוא בקבלה הארורה ובספר

מינותם של הוזי ההזיות שמחדירים תורה חדשה, מאשר לחשוף את מינותם של גסי-הרוח שמסלפים ומזייפים את תורת מצב קלאסי של win-win, כל הצדדים זוכים. בעקבות בעלז, נוצר תור של חסידויות ותלמודי תורה שרצו להצטרף. שראינו שההתנגדות לעלייה להר הבית מבטאת למעשה את השקיעה בסכלות ובהשקפות מינות פגאניות חמורות מאד, נראה את יחסם הבאים לקמן, אזי ניתן לטעון להגנתו שהוא סמך על הגמרא ולא סילף את התורה-שבעל-פה, וז"ל הגר"א בביאורו: "הרמב"ם ושדים ושאר אמונות מאגיות, לא היה להם שורש כבר אצל חז"ל – לטענה הזו אין ידיים ורגליים, להלן ציטוט מרבנו הרמב"ם

ואם היה אומר "נראה לי" או ייראה לי" היה מקום ללמוד על מידת הענווה, וכפי שרבנו הרמב"ם נוהג להתבטא בספרו האמנם צדק שעוועל בתארו את יחסו המיוחד של רש"י כלפי הנשים? של דור המבול או של דור הפלגה? לאחר כל הדברים האלה, נעבור לראות כיצד פירשו אונקלוס, רס"ג ורבנו הרמב"ם: אונקלוס הרחיק מן ההגשמה ופירש : "וַיֵּרַד יְיָ – ויוֹרֶד ה' פקודת הפחדה", וכן בהמשך: "הָבָה נֵרְדָה – הנני מוריד צו מבהיל"; ורבנו הרמב"ם