ואם אנחנו גורמים להקב"ה את כל הטוב הזה, את כל האחדות והשלמות הזאת, הרי שהוא נזקק לנו – שהרי אנחנו משפיעים

כלומר, לפי שר"י, אברהם אבינו פקפק באמיתת ההבטחה, ולכן נזקק לאותה השריטה!

בדרך זו מוחדרות למחשבה בקטע הנדון שלל נזקים והשקפות רעות, כגון: 1) האמונה בקיומו של גיהינום מוחשי; 2)

אליו הדבר היה "דבר גדול", אך חס ושלום מלומר על משה רבנו ע"ה שהוא "תפש אומנותו של נחש", כאילו משה רבנו אימץ

בנוסף לכך, אנו שוגים באימוץ השקפות שגויות ביחס לה' יתעלה, כאילו ניתן להבין ולתפוש משהו מגדולתו ורוממות

ברחוב הקיובי ראה סליבורדסקי ילד חי יונק שדי אימו המתה... [...]

ועשה את כל הלשונות הללו שנאמרו בעניין זה מורים על השגות חושיים לאורות נבראים, מלאכים או זולתם, אין נזק ועשה את כל הלשונות הללו שנאמרו בעניין זה מורים על השגות חושיים לאורות נבראים, מלאכים או זולתם, אין נזק

ברם, לא מובן מדוע חז"ל יתקינו ברכה בלשון שעלול להתפרש כאיסור להפליל את המושחתים שגורמים נזק לחברה?

ולא רק אצלם) בתורה מאגית אלילית אשר נוסדה בעיקר על תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן, ולאחר שנפרצו אדני השכל באימוץ

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

לפיכך, כל אימות דמיוני של מעשיהם ופעולותיהם של המכשפים מוביל באופן ישיר ומיידי  לאימות השקפות מאגיות

ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה [דהיינו שאין לו סיבה ותכלית ומטרה] ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

ממין הרכוב, ועוד, שהרוכב הוא המניע את הבהמה ומוליכהּ כפי שירצה, והיא כלי בידו להטותהּ כחפצו, והוא נקי

במשמעויות הבסיסיות ועובר למשמעויות הנוספות אשר נגזרות מהמשמעויות הבסיסיות, ואשר נוגעות לרכישת החכמה, לאימוץ

דהיינו שמדובר ברמזים לעניינים אחרים, ואין בהשערה זו או אחרת שלילת יסודות דתנו או כפירה או שגיאה שיש בה נזק

כי אם נשלח את האם היא תבנה קן חדש ותגדל אפרוחים חדשים, כך שלא גרמנו לטבע נזק משמעותי.

נגועים פה ושם בהשקפות רעות שמוצאן בקרב המינים וצאצאיהם, ועדיין הם מטשטשים את האמת או מכסים עליה, אך כמה נזק

את ההבדל ביניהן נובע בראש ובראשונה מאי-ידיעת המדעים אשר גרמה לו לשגות בהבנת אגדות חז"ל כפשוטן, וכך אימץ

הייתכן שבאמצעות סגולות ותרופות אנו נושעים מנזקי ישויות פגאניות מרושעות?

בנוסף למתיחת ביקורת אלילית חריפה כנגד המלחמה של רבנו במאגיה, הפריץ גם אימץ והחדיר אמונות הבל למכביר,

וצאצאיהם וטרם בוטלה קריאת התרגום ולימודו] מצאתי, כי כאשר הוא [=אונקלוס] מוצא את הראייה קשורה בעוול, או נזק

ולהבדיל, רס"ג פירש שם פירוש נקי נאה ובהיר: "מִי אֵלֶּה לָּךְ – מי אלה שֶׁעִמָּךְ".

השם מיוסד על תכונתו של ראש המשפחה, מלבד שהיה עשיר, היה גם איש נדיב לב שתרם לכל נזקק ביד רחבה, התכונה

שהם מייגעים [=בשיטותיהם בהזיותיהם ובחומרותיהם] את הנוהים אחריהם ומענים אותם בלי תועלת ואף גורמים בכך נזק

העזה של דוד המלך לבנו אבשלום הוכיחה אפוא לעם-ישראל כי אבשלום מת בתשובה שלמה וזכה לחיי העולם-הבא, ודוד נזקק

מקורב לאיזה דרדעי שׂכיר ובכיר, והוא תבע ממני שוב ושוב לחדול מלכתוב דברי אמת נכוחים, כדי שלא יגיע אליו  נזק

לחילול-שם-שמים – במקרה כזה כבר אין חשש לחילול-שם-שמים, שהרי אותו אב-בית-דין כבר עתה מחלל-שם-שמים וגורם נזק

תנא: אך [נזק] גדול היה באותו היום, שבכל מקום שנתן רבי אליעזר בו עיניו נשרף.

לדוגמה: נזק מוחי מסוים עלול לגרום לשיתוק פעולת היד או הרגל או שרירי הפנים, כידוע.