תוצאות החיפוש

לדוגמה: נזק מוחי מסוים עלול לגרום לשיתוק פעולת היד או הרגל או שרירי הפנים, כידוע.

כלומר, מי שמניח תפילין בעריסת התינוק מתוך ההזיה שהם יגנו עליו מפני ביעותים וחרדות ומכל מיני נזקים דמיוניים ואין זו הפעם הראשונה שרש"י מחדיר את ההזיה בקיומו של נזק מאגי שנגרם כתוצאה מהבטת עין רעה, ראו לעיל: חלק

רק כאשר הקב"ה יהיה נקי במחשבתנו מכל סיגי החומר, רק אז נזכה להתרומם לטוהר ייחודו, שהרי טוהר ייחודו ניתן לה' גשמות], ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו [רמתם המוסרית והמחשבתית של חז"ל], אין עליהם ז"ל נזק

ואם אנחנו גורמים להקב"ה את כל הטוב הזה, את כל האחדות והשלמות הזאת, הרי שהוא נזקק לנו – שהרי אנחנו משפיעים

ברחוב הקיובי ראה סליבורדסקי ילד חי יונק שדי אימו המתה... [...]

דוגמה ידועה ומפורסמת לדרך זו, היא האמונה בעילויי הנשמות, אשר נובעת מאימוץ פשט אגדה והבנתה כפשוטה, אגדה לתיעוב עמוק, ובצדק, כי המינות שבידם ארורה ומכוערת מאד, ומידותיהם והשקפותיהם הרעות משחיתות מאד וגורמות נזק

ברחוב הקיובי ראה סליבורדסקי ילד חי יונק שדי אימו המתה... [...]

שהוא שליט רשלן המזניח את ענייני עַמּוֹ שקוע בתאוות, הימנע מלקללו בסתר וכל-שכן בפרהסיה, כי זה יביא לך נזק

שהרי כפי שנראה לקמן, לא מדובר כאשר התלמיד נזקק לנקביו ונכנס יחד עם רבו לבית הַכְסֵא, אלא כאשר התלמיד

רק כאשר הקב"ה יהיה נקי במחשבתנו מכל סיגי החומר, רק אז נזכה להתרומם לטוהר ייחודו, שהרי כל עוד מחשבתנו מוצאים בפעולותיו הבאות על בני האדם, מן הפגעים הגדולים הבאים על מקצת בני אדם ומשמידים אותם, או דבר כללי [נזק

כלומר, אברהם אבינו היה כרוך אחרי שפחתו הגר, ולכן הוא נזקק לסימן חיצוני שיזכיר לו שהיא איננה שרה אשת בריתו קטע שמונה ועשרים בפרקי דחרטא ברטא (פרק כט) נאמר כך: "והבין ישמעאל ושלחה אימו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה

לה' גשמות], ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו [רמתם המוסרית והמחשבתית של חז"ל], אין עליהם ז"ל נזק

ודומיו [אף] היו ששים מצידם להוכיח את דבריהם באסמכתות כתובות, אשר ירא-שמים כזה, אם לא נס על נפשו, היה נזקק

ועשה את כל הלשונות הללו שנאמרו בעניין זה מורים על השגות חושיים לאורות נבראים, מלאכים או זולתם, אין נזק

תימנים אלה הם המקור והיסוד לנחיתותה ולעליבותה של עדת יהודי תימן, לסכסוכה ולפילוגה, הם גורמים נזק חמור

משה רבנו התעלה למעלה רמה ונשגבה עד שמרוב אושרו הרוחני האדיר הוא כלל לא נזקק לאכילה ושתייה.

ויש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו לעולם-הבא ואין לעובר עליו שום נזק בעולם-הזה.

פעם אחת שערוסי הנוכל רודף-הבצע הזהיר אותי שלא ללכת בדרך האמת ושלא לומר דברים חדים, "כדי שלא יגיע אליו נזק

כלומר, האור הקדמון לא הסתפק בביאה אחת אלא הוא נזקק לארבעים ושניים זיווגים כדי לקיים איזו ברית דמיונית

שהרי כך בדיוק נהגו ונוהגים עובדי העבודה-הזרה: הם מבצעים טקסים פגאניים כדי להרחיק מהם נזקים של שדים ואלוהוּיוֹת

לפי שדרכו של אדם לא יעשה מעשה אלא להשיג בו תועלת או למנוע נזק, ואם לאו, הרי יהיו מעשיו לבטלה, ואיך אפשר רבנו: "אמר [שמאי:] עֲשֵׂה תלמוד תורה העיקר וכל שאר עסקיך זולתו טפלים, אם נזדמן נזדמן, ואם לא יזדמן אין נזק

אלא שהזקיקם לכך מה שאמרנו מאימוץ הדמיונות".

ולא רק אצלם) בתורה מאגית אלילית אשר נוסדה בעיקר על תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן, ולאחר שנפרצו אדני השכל באימוץ

ממין הרכוב, ועוד, שהרוכב הוא המניע את הבהמה ומוליכהּ כפי שירצה, והיא כלי בידו להטותהּ כחפצו, והוא נקי

מקורב לאיזה דרדעי שכיר ובכיר, והוא תבע ממני שוב ושוב לחדול מלכתוב דברי אמת נכוחים, כדי שלא יגיע אליו נזק

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

האירופיים לדורותיהם אשר הוצמדו למהדורת המינות של ווילנא, ואם אומַר בעדינות שהם משובשים להחריד עד כדי גרימת נזק

כמו כן, אסור לברך על שתייה גרגרנית זו, משום שאסור להלל ולברך את ה' מתוך מעשה שיש בו פורענות ונזקי שדים

דהיינו שמדובר ברמזים לעניינים אחרים, ואין בהשערה זו או אחרת שלילת יסודות דתנו או כפירה או שגיאה שיש בה נזק

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ