תוצאות החיפוש

מהי עמדת הרמב"ם ביחס לאלכוהול? רבנו הרמב"ם בספרו ההלכתי הגדול "משנה תורה", כתב קבוצת הלכות שנקראת "הלכות דעות" ובהן הוא מורה לאדם את כלומר, הרמב"ם לא הרחיק את שתיית היין לחלוטין אלא במידה שהיא מביאה את האדם לשכרות. הרמב"ם מעניק גם טעם פילוסופי לכך ששתיית המשכרים מגונָה אפילו יותר מאשר חשיפת איבריו המוצנעים של האדם: השמחה שעוסקת בדבר נעלה, שמחה של מצוה, של עזרה לזולת וגמילות חסדים, של לימוד ערכים ומידות נעלות, של לימוד

ברם, לדעת הרמב"ם אין שום צורך בהתרת נדרים! והנה לפניכם גם פסק רבנו בסוף הלכות נדרים, וממנו עולה יחסם השלילי של חז"ל לנדרי איסור באופן כללי: "לא האם לדעת הרמב"ם מותר למנוע אכילת קטניות בפסח? על דבריו אלה של הרמב"ם כותב קאפח (הלכות שביתת יום-טוב א, אות כז): "הרי לא חש [=חשש] רבנו למנהג כל זמן הרמב"ם, נבין שעלינו להתנתק מהקשרו השלילי של הפסוק, ולסלק מקרבנו כל רגשות אשמה דמיוניים באכלנו קטניות

להלן לשונו של הרמב"ם: "עוון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן, לא חרבה ירושלים עד שביזו בה תלמידי חכמים אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". אגב, אתה מוזמן לעיין בסדרת המאמרים: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה" , ועל דינם החמוּר של המינים (מורידין שקוע באינטרנט כמו שאתה שקוע בו עד צוואר, הוא היה הרמב"ם ואתה אדם שפל ועלוב שפוער את פיך נגד כל מה שזז וזאת רק דוגמה אחת, וכבר ייחדתי סדרת מאמרים למלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה.

ובמה בדיוק היכו על קודקדו של הרמב"ם? האם יש להבין את אגדות הגמרא כפשוטן? ואת רבנו הרמב"ם הוא מדמה לנער פתי חסר-לב? ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חיבורו של זה המחבר. , הוא זעק בהתחסדות, "זה לא 'אור הרמב"ם' זה 'חושך הרמב"ם'!". האם רק בגלל הכותרת של המאמר: "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז"?

בנוגע לדיו הרמב"ם אינו מחמיר, וכל עוד הדיו שחור ועומד – כשר. דבר ידוע הוא שמקורותיו של ה'שולחן ערוך' רעועים ומסופקים לעומת מקורותיו של הרמב"ם שהינם יסודות איתנים ראו נא את מאמרו של ידידי ורעי אדיר דחוח-הלוי: "האמנם השולחן ערוך הוא 80% רמב"ם?". ניתן להעמיק בנושא במאמרו של ידידי אדיר: "חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית". *** הנושא הבא הוא "חק-תוכות", זהו נושא אשר יוחסו לו דינים רבים בקרב סופרי הסת"ם.

, כל זמן שלא הובררה אמיתות נבואתו של אותו אדם, כמו שנתבררה נבואת משה מתוקף היותו מדבר עם השם כדברי הרמב"ם שהרי הוא אומר כך: "עצם העלאת הטענה [על-ידי רבנו הרמב"ם] [...] שמשה רבנו [...] וכן פוסק רבנו הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין (טו, י), וכֹה דבריו: "שחטהּ לשם מת – כשרה ולא עלת לבעלים, הרמב"ם היה מכנה אותך: רשע, טמא, אוויל ואפיקורס. ושם פירש רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו: "כבר ביארנו [...]

כלומר, אם לדעת רבנו הרמב"ם כל הוזי ההזיות הללו הם בגדר של מחוסרי-דעת במקרה הטוב ועובדי אלילים ומינים ובמלים אחרות, קאפַּח נחשב בדורנו כמייצג הנאמן ביותר של דרך הרמב"ם! ואם חלילה נקבל את סברתו העקלקלה של מורדוך, ונסבור שקאפח היה שלם בדרכו של רבנו הרמב"ם, נחסום למעשה את תקיעתו של קאפח אינה תקיעה תמימה לדעתי, מטרתה להחדיר לשומעי לקחו את ההזיה שהוא "הרמב"ם של ימינו", איש והראיה הפשוטה שזו אכן הייתה מטרתו היא מכך שחסידיו השוטים של קאפח השכיר אינם מסוגלים לקבל את האמת ממי

הרמב"ם כתב על אותו העיוות של תורת משה בפירושו למשנה (גיטין ה, ח). חילונֵי האשכנזים שחיו בערי אדום, היא אירופה, לתורת האמת של הרמב"ם, יראה מיד כמה היא משובשת ורחוקה מלשונות הרמב"ם ראה את המשבר הגדול אשר עם-ישראל עומד בפניו, משבר שנבע ממגרעות המנהגות ומסברות האחרונים ותקנותיהם ולכן הרמב"ם ניער חוצנו לפני כ-850 שנה וכתב את הספר "משנה תורה", על אפם ועל חמת מינותם של אותם חילונֵי ואכן, תורת האמת שמסר לנו הרמב"ם פשטה בספרד ובכל צפון-אפריקה, וכצפוי, המרכז היהודי היחיד שהתנגד בכל כוחו

באיגרת הרמב"ם המפורסמת ליהודי תימן, רבנו משיב בין היתר על שתי שאלות חשובות מאד: א) מדוע יש דמיון לכאורה כמצבם של יהודי תימן באותה התקופה). קצרו של דבר, ריחוקו של עם-ישראל מה' יתעלה יחד עם הריסת חומות הדת והמוסר, הם אלה שגרמו לשנאת העמים כלפי הרמב"ם מבאר שפנימיות התורה היא התועלת העולה ממוסריה ציווייה ואזהרותיה. רבנו הרמב"ם מתאר כאן את תכליתה הכפולה של התורה: התכלית הראשונה של חוקיה ומצוותיה היא להביא לקיום חיי

וכעת אשיב על דבריך ראשון-ראשון ועל אחרון-אחרון: א)  גם חכמי האמת לא יחמקו מן הטעות כלשון הרמב"ם במכתבו בעיניכם שאפשר שנעלם מהם  באותה שעה" – כי בן אנוש לא ימלט מן הטעות, ואתה בסכלותך הודית שהינך נסמך על הרמב"ם ג) טענת שהשוויתי את הרמב"ם לנביא, ובכן, זה שקר וכזב, והנה ראיה נוספת שמצוה לחסום אותך שהרי אתה מייחס ואת מה שלא הצלחת להבין במסכת חגיגה הסברתי במאמר: "הרמב"ם ו ה ר מ ב" ן  – יחי ההבדל הקטן! (חלק ג)" . ה)  לגבי הפוחז מפוסקיירא (המכונה הראב"ד), לא אני הוא זה שקראתי לו מין, אלא הרמב"ם, שהרי הרמב"ם מכנה אותו

, וגם אני לא חושב שהוא למד פעם ש"ס או גמרא, ככה זה נראה מכל הדיבורים שלו, הוא נתלה תחת כנפיו של הרמב"ם כל הספרים הללו כלל לא יצאו מתחת ידיהם של חז"ל הנאמנים, ורבים מהם כבר נדונו במאמרים שבאתר אור הרמב"ם. הרמב"ם". ושם, מתוך הטענה השביעית של בוהדנה, דלית מאן דפליג שהוא בגדר "קמיע מומחה" לקבלה הפגאנית, עולָה ומתגלה ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים,

בתגובות ל אחד מן הסרטונים הנפלאים של הרב חן שאולוב הי"ו, תקף אותי אחד מתלמידיו של קאפח בשם אבי ליפשיץ ואין לי צורך להאריך בזאת כי יש באתר אור הרמב"ם עשרות מאמרים על הדרדעים האורתודוקסים, והתייחסויות רבות קאפח רומם את קארו הקראי לעילא-לעילא, קאפח העריץ את רש"י-שר"י ובמקום אחד אף הקדים אותו לפני הרמב"ם! עוד טען ליפשיץ: "קאפח הוא זה שבזכותו אנו לומדים את כתבי הרמב"ם בצורה מדויקת ובדרך סלולה, כולנו חייבים בכבודו שהוא ממש הציל לנו את כתבי הרמב"ם שהשתבשו".

ואת רבנו הרמב"ם לפתי הסר אליה? אנחנו מנסים לבטל פרקטיקה של עבודה זרה באמירת אמת, אבל הרמב"ם טוען שזה לא מספיק. עבודה זרה באמירת אמת, אבל הרמב"ם טוען שזה לא מספיק". וכי הרמב"ם הוא זה שטוען שזה לא מספיק, או תורת משה היא זו אשר מחייבת אותנו לעקור ולנתץ כל זכר של מינות האם גם הם רק "גירוד של השכבה החיצונית של הידע הקדום"?

במאמר "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" אגב העיון בביאורו של הרמב"ם לתכליתן של אגדות חז"ל למדנו נקודה חשובה, והיא, שניתן להבין משהו, ולוּ מעט עצתו של הרמב"ם למרות שהמושגים העדינים הללו ערֵבים מאד לנפש, המציאות היא שמעטים מאד הם אלה שמתאמצים להתענג ביקורתו של רבנו על תופשׂי התורה ביקורתו של הרמב"ם על תופשי התורה בימיו ניצבת ועומדת במלא עוזה, נחיצותה , "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?", ועוד רבים.

כל הטענות של ערוסי במכתבים הללו ועוד טענות רבות, ותשובותיי להן, מובאות באתר אור הרמב"ם בסדרות המאמרים זאת ועוד, קאפח גרוע בהרבה מסתם שכיר מחלל-שם-שמים, מפני שהוא התהדר בכינוי "הרמב"ם של ימינו" (מעולם הוא ובמלים אחרות, אם "הרמב"ם של ימינו" מחלל-שם-שמים ואף כורע אפיים ארץ ומשתחווה ליהדות המינות האורתודוקסית – המסקנה המתבקשת היא שחז"ל ורבנו הרמב"ם בכבודם ובעצמם היו מודים במינות (בקבלה הפגאנית) ובחילול-שם-שמים וגדולה מזאת, איך יסביר ערוסי השכיר את דברי רבנו הרמב"ם בהקדמתו ל"משנה תורה" (הלכה ל): "וכן אם למד אחד

שם, באותיות תז–תיב נתן העזתי מתאר כיצד רבו נחמן הכלבי שר"י פוער את פיו כנגד רבנו הרמב"ם איש האמת ולמעשה וכבר הרחבתי בעניינים אלה, מצדדים שונים ומגוונים, במאות מאמרים באתר אור הרמב"ם. *** "גם אינם מאמינים בשדים כלומר, רבנו הרמב"ם ושאר המשׂכילים "אינם מאמינים בשדים", לעומת נחמן הכלבי ונתן העזתי אשר האמינו בקיומם נחמן הכלבי מתאר את רבנו הרמב"ם ככופר אשר חיפו עליו במהלך הדורות רבים מאלה שנחשבים לחכמי ישראל: "למען הרמב"ם] גם אני אודך, אבל חלילה שתביט במקומות כאלה שמדבר מחקירות [ספר המורה וספר המדע וכיו"ב] שלא תאבד

קשה באותה העת (ראו על כך במאמר: "מבט ל'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם", בפרק ח: "רשב"ג ויהודי תימן"). של חכמי דורו בתימן (לפני כ-600 שנה), וזה לשונו של קאפח: "מאידך, עם כל בקיאותו העצומה בדברי הרמב"ם לכל הרמב"ם, ואיני יודע היאך לפרנס את הדברים הללו במחיצתו של הרמב"ם [קאפח השכיר לא ידע שמדובר בעבודה-זרה? והפילוסופיים של הרמב"ם כולם נהירים להם, ובהם צעדו, אך את רוחו של הרמב"ם לא קלטו, וכמעט כבדה שמיעתם מלהאזין ובכן, האמת שתמהתי על שאלתו, שהרי ראינו בסדרת מאמרים זו, בכמה וכמה מקומות, את יחסו המבטל המוחלט של רבנו

ומכאן נבין את ביקורתו החריפה של הרמב"ם על אותם השוגים במחשבה שהמזוזה נועדה לשמירה על הבית מפני גנבים, הרמב"ם", "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" , ועוד). וכמה רחוקה דרך התהפוכות של המינים וצאצאיהם העילגים מנתיבו הסלול והצלול של רבנו הרמב"ם, שרק אהבת האמת ויש לברר, האם לדעת הרמב"ם ודרך האמת מותר לעשות כן לכתחילה, או שמא רק בדיעבד? נעבור אפוא עתה לתשובתו של רבנו הרמב"ם לאותו פוחז צרפתי יהיר במורה שם, וכֹה דברי רבנו: "ואם יעלה בדעתך

עד שנדמה להם שהם מבינים בכל תחומי החכמות, ראו נא את דברי רבנו ב"פרקי משה ברפואה", הובאו באגרות הרמב"ם גר צדק נחל אפוא ונעיין בדברי הרמב"ם בספר המצוות (עשין רז), שם הוא מגדיר את מצוַת אהבת הגֵּר, וכֹה דבריו מה שפשוט לחז"ל ולרבנו הרמב"ם ואף ברור כשמש ביום בהיר, כנראה לא פשוט וברור לגסי-הרוח אשר שואפים להתדמות כלומר, לפי התורה יש סוג נוסף של גר והוא גר תושב. ומי ש"ההומאניות" שבקרבו לא מאפשרת לו לקבל את דבריי, שילך ויבחן את מצבם הנפשי והגופני של בני המשפחות של

ושאלה קמה וניצבה: האם מותר היה לרבנו הרמב"ם ללמוד מאריסטו אף שהוא לא הודה בתורת משה? כללו של דבר, למעט האמור, בן נֹח לא מחויב לקבל שום יסוד משלושה-עשר יסודות תורתנו – ואף שכל יסודי התורה , כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: 'כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם'). מה דינם של המינים? הרמב"ם על-כך שהם: 'יותר תועים מהבהמות', ובוודאי שלא היו משתלחים ברבנו בהשׂגות חלולות ומרושעות, ונלחמים

ראה לנכון לגנותם (ובמאמר: 'מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם', הסברתי כיצד האסטרולוגיה היא בגדר עבודה-זרה ובענייני קמיעות ההבל והשמות "הקדושים", ראו: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה" . 9)  בשולחן הטמא, יורה , בעולמה של הקבלה אינה צריכה כיום למודעי. דבריו הנחרצים של ר' אביעד שר-שלום באזילה [...] בהמשך דבריו בספרו (עמ' 169), חלמיש מציין מובאה מרכזית מאד בדברי קארו אשר מתארת באופן מדויק ותמציתי את יחסו של קארו לספר האופל הטמא, וכך אומר חלמיש: "יחסו המיוחד אל הזוהר עולה גם מתוך משפט [...]

יתר-על-כן, טענתו של ברקֵל לפיה הרמב"ם מצטט "עשרות פעמים מ'פרקי דר' אליעזר'", הינה התעיה, הואיל והרמב"ם הזכיר בכתביו שלושה מקורות בלבד מתוך המדרש הלזה, וכבר ניתחתי את שלושתם ואת יחסו של הרמב"ם למקורות הללו ולא הרמב"ם דחה אותה, אלא בגמרא עצמה מיד בסמוך בהמשך הדברים שם, דוחים חכמים ע"ה את האמור בכל הגמרא הזו המסורת שקיבל רבנו בעניין המשיח בהמשך דבריהם ברקֵל וטמאייב מנפנפים בדברי הרמב"ם באיגרת תימן, לפיהם הוא וראיתי מאן-דהו שמביא מזה ראיה לכך שספר-האופל הוא אמת, שהרי רבנו הרמב"ם קובע שהנבואה תחזור קרוב לתאריך

הוא ראה שכתוב לי "תפילין רמב"ם" על בית התפילין וגיחך. שאלתי אותו מדוע הוא מגחך? והוא אמר שלפי הרמב"ם התפילין הללו וודאי אינם כשרים גם עם קלף עפוץ, מפני שגובה התפילין של יד הוא גודל סטנדרטי (כ-3.3 ס"מ), ואילו לפי הרמב"ם גובהם צריך להיות כאצבע או מעט יותר (כ-2 ס"מ). כיצד עושין תפילין-של-ראש? בלבד. 6) התפילין-של-יד בימינו די עבות (עד כמה שראיתי), ולכן קרוב לוודאי שחללן של התפילין-של-יד קרוב

הר' אמרי שפר ז"ל [=מוסא וייס, חוצב גרמני]: הרואה יראה שכל דברי הזוהר והמקובלים מכֻוונים נכונים לדברי הרמב"ם [ כל  דברי האופל והמקובלים הפגאניים 'מכֻוונים נכונים לדברי הרמב"ם'? לאחר-מכן קאפח מציין את רבנו הרמב"ם ומיד לאחריו הוא מוסיף רשימה ארוכה של הוזי הזיות עובדי אלילים! אגב, הערוסי הידוע בציבור, בעל מרדעת החמורים האירופים, מצטט בהמשך את דברי קאפח על סדר התפילה של הרמב"ם בעניין אמירת "כתר" או "נקדישך", וזה לשונו: "עיין הערה ל של מו"ר על סדר התפילה של הרמב"ם שנספח לספר אהבה

הרמב"ם אומר שכשהחברה רעה צריך לברוח אל המערות והמדברות. ולמה אומר הרמב"ם את זה? כותב אתה במלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק א) וקורא לחכמים "גדולי האסלה" לבושתך, אבל הרמב"ם לא אומר אל תתלה את החירופון שלך על הרמב"ם ע"ה. אולי קיבלת יחס משפיל בצעירותך אבל אל תגלגל את זה הלאה. הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם" (ירמיה ז, יט). *** עוד כתבת: "כותב אתה במלחמתו של הרמב"ם בגדולי אל תתלה את החירופון שלך על הרמב"ם ע"ה". האמנם רבנו הרמב"ם "לא אומר מילים אלו או כיוצא בזה עליהם"?

קאפח סילף וזיהם את תורת האמת בעודו חובש לראשו את הכתר של "הרמב"ם של ימינו", ולזה אין סליחה ואין מחילה ישר וסר מרע הנאמן לדרכם של חכמי התלמוד, באצטלה של אדם שהוא "הרמב"ם של ימינו"! ואם הרמב"ם הספרדי איש האמת מתיר ליהנות מדברי תורה – אין עוד תקווה לתורת משה, ואין עוד צוהר שייכנס בו שהרי קאפח, "הרמב"ם של ימינו", התיר ליהנות מדברי תורה! מפי מי שנחשב בעיני רבים ל"רמב"ם של ימינו", ואם "הרמב"ם של ימינו", דהיינו קאפח הנוכל השׂכיר, העריץ את

ולכן, כל חוקרי הרמב"ם הלכו בדרכו של הראב"ד וסברו שרבנו כפר בסתר לבו: בתחיית-המתים, בחידוש העולם, בביאת שכֹּה להוט אחר תאוותיו, גרמו להם לאנוס ולרצוע את רבנו הרמב"ם לתפישות פילוסופיות של אריסטו הנערץ עליהם בהמשך דבריו שם קלנר מוסיף ואומר כך: "ראוי לסיים את הסעיף הזה בדברי הרמב"ם על התועלת של מסכת אבות. ולדוגמאות נוספות לרשעם ולשחצם של "חוקרי רמב"ם", ראו: "ביקורת אשכנזית קטלנית כנגד אור הרמב"ם", "לייבוביץ ורבנו הרמב"ם?

פסיקת הרמב"ם לאחר שראינו את המקורות המרכזיים שעוסקים בזמני הנחת התפילין, נעבור לעיין בפסיקת הרמב"ם. חול-המועד דומה יותר לדינו של ראש חודש מאשר לדינו של יום טוב. כך שרבנו הרמב"ם הבין שמדובר כאן בששת ימים-טובים הידועים שאינם כוללים בתוכם את ימי חול-המועד. ובכלל, גם אם נתעלם מכל הראיות שהבאנו, האם יעלה על הדעת שרבנו הרמב"ם ישאיר מקום של ספק בעניין קיום שתי והאם לפי קאפח הבנתו של רבנו הרמב"ם את ספרות חז"ל אינה נאמנה דיה כדי להצדיק דין אמת ולהניח תפילין בחול-המועד

קצרו של דבר, עשרת ימי התשובה שקבעו לנו חכמים, נועדו לעודד את היחיד והציבור לתשובה. ולדברים הללו הרמב"ם רומז בסוף פירושו למשנה במסכת ראש השנה (א, ב), אחל במשנה ולאחריה פירוש רבנו: "בראש נספח: שאלות ותשובות נשאלתי כך: מה כוונת הרמב"ם באמרוֹ בסוף פירושו למשנה במסכת ראש השנה (א, ב): "אבל השאלה שלי כיצד ניתן באמת להבין שדברי הרמב"ם מכוונים לכך? מדוע רבנו אומר: "סודו קשה מאד"? אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (איוב ח;לד). *** עוד נשאלתי: מה כוונת הרמב"ם

בכמה מקומות ברחבי יצירתו האדירה, התייחס רבנו הרמב"ם לאותם רשעים שבחרו בדרך הקנאה והגאווה הסכלות והאלילות וכוונת רבנו בעיקר ליסודות הדת שנאמרו בספר המדע, והמתחסדים הללו הינם החסידים השוטים אשר נדמה להם שרבנו הרמב"ם גאוותם וקנאתם העבירו אותם על דעתם, בתחילה הם ניסו להוציא את רבנו אל מחוץ לגדר ולקבוע שרבנו הרמב"ם הוא מבטם של חז"ל והרמב"ם על צרות העין בהקדמתו לסדר זרעים, הרמב"ם מבאר כמה מיסודות התורה החשובים ביותר, אחד בהמשך דבריו רבנו הרמב"ם מבאר, שאפילו חכמי האמת עליהם השלום היו מסתירים זה מזה סתרי תורה, וכֹה דבריו: