תקציר מפעל חייו של רבנו הרמב"ם
- אדיר דחוח-הלוי
- 23 באפר׳
- זמן קריאה 7 דקות
במאמר זה הנני ממשיך בעריכת הסקירה שעשיתי בעבר למבואו של קאפח למורה-הנבוכים, וכבר הסברתי בחלקים הקודמים בסדרה זו מדוע כתבתיהָ ומדוע הנני עתה חוזר ועורך את הסקירה הזו, שהיא חלק מסדרת המאמרים המקיפה על הספר הכביר "מורה הנבוכים". ובכן, בהמשך מבואו למורה מהדורתו, קאפח מקדיש פרק לשאלה: מתי נכתב המורה? בתשובתו, הוא משחזר את ימי חיי רבנו וסדר כתיבת ספריו, וכך הוא כותב בפתיחת דבריו (עמ' 20): "אשר לקביעת זמן כתיבתו של הספר 'מורה הנבוכים', חייב אני לשחזר את ימי חיי רבנו וסדר כתיבתו". נעסוק עתה אפוא במחקרו של קאפח בעניין ימי חיי רבנו וסדר כתיבת ספריו.
א. מתי נולד רבנו הרמב"ם?
קאפח כותב שם כי "רבנו נולד בשנת דתתצ"ח 4898 ליצירה, שהיא שנת אתמ"ט 1449 לשטרות [=שהיא שנת 1138 למניין הכללי]. ואין אמת בדברי המקדימים שנת לידתו לשנת דתתצ"ה, ובודאי גם לא בדברי המקדימים לשנת דתתצ"ג, ותאריכים אלה בנויים על תֹּהו".
ושאלה קמה וניצבה: מדוע קאפח קובע בפסקנות שהתאריכים האלה בנויים על תֹּהו? ובכן, יש בידינו עדות מפורשת שנאמרה מפי הרמב"ם בכבודו ובעצמו. עדות זו מופיעה בסוף פירושו למשנה אשר נכתב בכתב ידו, והיא מלמדת באופן ברור כשמש שרבנו נולד בשנת דתתצ"ח. ואין לי ספק כי כל המלומדים שעסקו בנושא זה טחו עיניהם או שלא רצו לראות את אור האמת, ומשום מה התעקשו בהתעקשות מופתית שרבנו נולד בשנת דתתצ"ה, נגד ראיה ברורה.
והנה דברי רבנו במורה (א, לא) על אותם עיקשים, המתעקשים "בעיקשות המופתית":
"לפי שכל דבר שנודעה אמיתתו בהוכחה, אין בו מחלוקת ולא ויכוחים ולא התנצחויות, זולתי מצד סכל המתעקש עיקשות הנקראת 'העיקשות המופתית'. כדרך שתמצא אנשים שהתעקשו נגד כדוריות הארץ והיות הגלגל עגול וכיוצא בכך, אלה אין להביאם בחשבון [וקאפח מוסיף שם בהערה, ש'העיקשות המופתית' היא: 'עקשנות עקשנית נגד הוכחה ברורה']".
נחזור לענייננו, ונעיין יחדיו בראיה המופיעה בחתימת רבנו לחיבורו "פירוש-המשנה": "אני משה בר' מימון הדיין [...] התחלתי לחבר פירוש זה ואני בן שלוש-ועשרים שנה, והשלמתי אותו במצרים ואני בן שלשים-שנה שהיא שנת אלף וארבע מאות ותשע ושבעים לשטרות".
שנת 1479 לשטרות, השנה שבה סיים רבנו את פירושו למשנה ובה היה בן שלושים שנה, היא שנת 4928 ליצירה, והיא שנת 1168 לספירת הנוצרים. אם נחסר משנה זו שלושים שנה נגלה את שנת לידתו של רבנו, 1168-30=1138, ושנת 1138 לספירה היא שנת 4898 ליצירה, כלומר רבנו נולד בשנת דתתצ"ח ליצירה לפי עדותו בכתב ידו בחיבורו "פירוש המשנה"! ואיני יודע איך פרופ' מסולסלים ואנשי מחקר נטויי-גרון, שמאמריהם המלומדים מפרנסים בקושי את הפקולטות למדעי-הרוח באוניברסיטאות השונות, אינם יודעים לעשות חשבון פשוט... ושמא דווקא בגלל אי-ידיעתם חשבון פשוט לא נותרה להם ברירה, ונרשמו לפקולטה למדעי-הרוח שדרישותיה לקבלת תלמידים כמעט אפסיות. וזכורני פרופ' חרדי בכיר שטען בעוז שרבנו נולד בשנת דתתצ"ה, וההביל מאד כשמו (פרופ' הבלין), ושמא הוא לא למד לימודי ליבה?
ושורש סכלותם הוא הגאווה, כי אותם אשכנזים מלומדים לבנים כגרמנים, אינם מסוגלים להודות שהם טועים ושוגים, בשל עוצמת חששם והכרתם, במודע או בתת-המודע, כי כל בניין גדלותם עומד על כרעי תרנגולת השקר וההטעיה. ומרוב אימתם זו, פוחדים המה שאף אם תשלוף מתחת לרגליהם ולו נוצה מרוטה אחת, יקרוס כל בניין הרוממות והשחץ אשר טרחו ועמלו לבנותו במשך אלף השנים האחרונות, וערוות סכלותם ועילגותם תתגלה לעיני כֹּל.
ולא רק ערוותם תתגלה, אלא גם המקור לפרנסתם ולפיטום גאוותם המדומה עלול להיפגע באופן בלתי-הפיך, וממילא גם שלטונם והתנשׂאותם על עם-ישראל. ואיני יודע מי הגדוֹלה: אהבתם לתאוות ולבצע? או אהבתם לשלטונם, להתנשׂאותם ולרוממותם המדומה? אך יודע אני גם יודע, כי אשרי מי שנמלט מעינם הרעה וזכה שה' הרחיקוֹ ממועצותיהם ותככיהם...
ב. מתי כתב רבנו את פירושו למשנה?
מדברי רבנו בסוף פירושו למשנה עולה שארכו לרבנו הרמב"ם שבע שנים לכתוב את פירושו הנפלא למשנה, ולא היה קל הדבר כפי שהוא מעיד בסוף פירושו שם: "יודע הוא יתעלה כי יש הלכות מהן [=מהִלכות פיהמ"ש] שכתבתי פירושן במסעותיי בדרכים, ומהן עניינים רשמתים בהיותי על גבי האניות בים הגדול, ודי במצב זה, נוסף על היותי מעיין במדעים אחרים". אגב, קאפח מציין שם, שבאותה שנה שהרמב"ם סיים לכתוב את פירושו למשנה בשנת 4928 ליצירה, אלפיים שנה בדיוק לפני כן, נסתיים בניין בית-המקדש הראשון, בשנת 2928.
קאפח גם הוסיף שם הערה בעניין השיבוש הנפוץ בקרב החוקרים ביחס לשנת הולדתו של רבנו, וז"ל: "תאריך זה [=שבו סיים רבנו לכתוב את פירושו למשנה, לצד עדותו שהיה בשנה זו בן שלשים שנה] מופיע בכל כתבי היד וגם בנדפס, ומאד תמוה הדבר שכל כותבי תולדות רבנו התעלמו מדבריו הוא [בפיהמ"ש] ונזקקו למקורות מפוקפקים. ויש שאף העזו להציע זיוף למה שכתב בסוף פירושו למשנה והציעו לזייף במקום: 'בן שלשים' – 'בן שלשים ושלש שנים'".
אולם, צירוף המלים "מאד תמוה" הוא ביטוי "פוליטיקלי קורקט" אשר מטשטש את האמת ואף מכסה אותה בנועם מלים אירופיות מזויפות. וכי קאפח באמת תמה על דרכם של האשכנזים אלילי הספרדים והתימנים? והלא הוא ידע היטב כי דרכם כסל למו וחטאתם כי כבדה מאד, שהרי אין גבול לשיטותיהם, למעלליהם ולתעלוליהם הנלוזים, ואין קץ לשיבושיהם, לזיופיהם ולעיוותיהם המתוחכמים המכֻוונים והמחושבים היטב, וגרמו לנו להיות "רק עם סכל ונבל".
ג. מתי כתב רבנו את "משנה תורה"?
בהמשך דבריו במבואו שם קאפח אומר כך (עמ' 20):
"כעבור שמונה שנים [לאחר שסיים את כתיבת פיהמ"ש], כלומר בשנת דתתקל"ו ליצירה [4936] היא שנת אתפ"ג לשטרות, אנו מוצאים את רבנו באמצע כתיבת ספרו הגדול 'היד החזקה', שכך כתב בהלכות שמיטה ויובל פ"י הל' ד: 'שנה זו שהיא שנת 1107 לחורבן, שהיא שנת 1487 למנין שטרות, שהיא שנת 4936 ליצירה'. והרי הוא אז בן שלשים ושמונה שנים. [...] ואם כן, אם נניח כפי שצריך להניח, שהחל בו מיד לאחר סיום פירוש המשנה, לאחר מתן שנה אחת שהוא זמן סביר לאישיותו של רבנו לכתיבת 'ספר המצוות' – יוצא אפוא שהחל בכתיבת חיבורו 'משנה תורה' בהיותו כבן שלשים ושתיים, ואם כתיבת מחצית הספר, כלומר עד 'הלכות שמיטה ויובל' נמשכה כשבע שנים, תן לו עוד שבע שנים אחרות למחצית השנייה, נמצא אם כן, שסיים את ספרו 'היד החזקה' בהיותו בגיל למעלה מארבעים וחמש שנים".
לסיכום, לאחר שרבנו הרמב"ם סיים לכתוב את חיבורו "פירוש המשנה" בהיותו כבן שלשים, החל בכתיבת חיבורו "ספר המצוות" שארכה כשנה, ולאחריה החל בכתיבת חיבורו "משנה תורה" אשר ארכה כארבע-עשרה שנה, וסיים את כתיבתו והוא כבן ארבעים וחמש שנים.
ד. דרכו של רבנו בכתיבתו
קאפח מוסיף ומסביר שם (עמ' 20) על מאפיינים שונים בדרכו של רבנו בכתיבתו:
1) תכנון ומחשבה מדויקים כאדריכל אמן – "ויש להניח שכל תכנית חיבורו 'היד החזקה' הייתה ערוכה לפניו מראש כפי שדרכו ומנהגו לעשות, וכפי שכתב בהקדמתו למשנה (עמ' מח): 'וכאשר תיארתי לעצמי עניינים אלו נחלצתי לכתוב החיבור שיזמתי', כי אין דרכו של רבנו לגשת לעבודה ללא תכנית מפורשת וערוכה מראש כאותו אדריכל המשרטט לפניו את כל תכנית מפעלו לפרטי פרטיו. ולפיכך יש להניח שכל החומר [למשנה תורה] היה מאוסף ומגובש פחות או יותר, וכבר קבע לעצמו סדר ספריו והלכותיו לפרטי פרטיהן, והחל בסידורו ועריכתו הסופית על הספר, כפי שהוא עצמו פירט לנו תוכניתו לבניין 'היד החזקה' בהקדמתו ל'ספר המצוות', שחיברו כעין אלפון לחיבורו הגדול, שם הִתווה תוכניתו בארוכה בפרטות".
רבנו התייחס ברצינות רבה לספרו "משנה תורה" ותכנן את כתיבתו בקפידה עוד לפני שהחל לכתוב את ההלכה הראשונה. "משנה תורה" נכתב אפוא באופן ייחודי: בשכלול מדעי מחקרי וספרותי, וראויה היא תורת משה שסופריה ומחוקקיה יתייחסו ברצינות מדעית ודייקנית לנושאיה ולפרטיה. אולם, למעט בודדים, כל הנקראים "חכמי ישראל" שחיברו ספרים באלף השנים האחרונות לא היו מוכשרים לכתיבה כלל ושיבשו את תורת משה מאד, ואלמלא הילת ההערצה האלילית שיצרו הם ואחרים סביבם וסביב חיבוריהם, לא היו נחשבים למאומה.
ולא לחינם המשׂכילים באירופה בזו והתנשׂאו מעל אחיהם הפרימיטיביים רובצי השטעטלים, אשר התפלשו בהזיות פגאניות ובסיפורי מעשיות שהלהיבו את דמיונות הפתאים ומחוסרי הדעת – בעוד שהם מרחיבים את דעתם בלימוד מדעים אמיתיים... ועד עצם היום הזה חזותה של היהדות האורתודוקסית השולטת בכיפה, חשוכה בהמית ואלילית, וכדי ביזיון וקצף.
"וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם: עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ, עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [...] וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם [...] וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה" (דברים כט, כג–כו).
2) עוד כותב קאפח שם (עמ' 21): "במשך שאר ימי חייו התמיד [רבנו] להכניס בו [ב'משנה תורה'] תיקונים ושיפורים: הוסיף וגרע, שינה וחזר ושינה, כדרכו וכמידתו – שהאמת ורק האמת לבדה היא האמת בעיניו והיא נר לרגליו". בדרך זו הלך רבנו גם בפירושו למשנה, וכך הוא כותב בשיר שבתחילת הקדמתו שם: "ולרגעים השקיתיהו", כלומר "גם אחרי שהעלה רבנו את דבריו על הספר, לא חדל מלבקרם ולהגיהם פעמים רבות" (קאפח שם, עמ' 15).
רבנו כתב את ספריו במטרה להדריך את עם-ישראל לדרך האמת, וזו הסיבה שהוא לא חדל מלתקן ולשפר את חיבוריו, כי כל תיקון וכל שיפור ולוּ הקל ביותר, הוא למעשה מלאכת ה' הנעלה ביותר. וזכורני פרופ' אחד אשר שאלוהו על דבר מה שכתב באחד מספריו, והוא השיב שלא יטרידו אותו בשאלות על דברים שכתב כי הוא כבר אינו זוכר מה כתב. וגילה בזה של מטרתו בכתיבת ספריו הייתה כדי להשיג יוקרה מדומה, משכורות נפוחות וטובות הנאה... וזו הייתה המוטיבציה גם של אותם שנחשבים ל"חכמי ישראל", שחיברו ספרי הבל ומינות. ולא לחינם היכה ה' יתעלה את יהודי אירופה, ויותר מכולם את עיירות השטעטל הפולני-ליטאי.
ה. לחצם של תלמידי רבנו
קאפח משער, שהרמב"ם כתב את הקדמתו למשנה-תורה, בערך באמצע כתיבת הספר:
"נראים הדברים, כי כאשר הגיע רבנו לספר השמיני הוא ספר עבודה, עדיין לא הוציא החוצה אף ספר מספרי 'משנה תורה', ורק אז גבר עליו לחצם של תלמידיו ומעריציו [...] שלא הייתה להם יותר סבלנות לחכות עד לגמר המפעל, וביקשו ממנו שימסור להם כבר את הספרים המוכנים. והוא בחסדו נעתר לבקשתם, ואז כתב את ההקדמה ומסר להם את החלקים הראשונים, שכך אנו מוצאים שההקדמה נכתבה כשנה אחת לאחר הספר השביעי, וכך כתב בהקדמתו [למשנה-תורה]: 'ועד זמן זה שהיא שנה שמינית אחר מאה ואלף לחורבן הבית, והיא שנת ארבעת אלפים ותשע מאות ושלשים ושבע לבריאת עולם' – דתתקל"ז [4937]".
ו. מתי כתב רבנו את "מורה הנבוכים"?
קאפח מציין במבואו (עמ' 21), שרבנו החל את כתיבת המורה לאחר סיום ספרו "משנה תורה" בהיותו כבן 45: "לאחר סיום הספר 'משנה תורה' [בערך בשנת 4943] [...] החל לגבש את ספרו הקדוש הזה, וכחמש שנים נמשך חיבורו ליטושו ודיוקו [...] ונסתיים חיבור המורה [...] בהיותו כבן חמישים שנים [4948]. שהרי בראשית שנת [...] דתתקנ"א [4951] ליצירה, כאשר כתב את מאמרו החשוב 'מאמר תחיית המתים', מדבר הוא על הספר 'מורה הנבוכים' כעל ספר ידוע, ואף הביא ממנו מובאות רבות [...] ולאחר גיל חמישים ושלש עד סוף ימיו, נלחץ מאד תחת עול הציבור ועול המלכות בטיפול בחוליהם, כפי שפירט במכתבו לר"ש טיבון".
רבנו החל אפוא את מפעלו ההלכתי, הפילוסופי, הספרותי והמדעי בהיותו כבן 23 שנה, וסיימוֹ בהיותו כבן 50 שנה. בסך הכל כ-27 שנות יצירה מופלאות אשר שינוי את פני העולם היהודי ואף הכללי מן הקצה אל הקצה – בהותירם לנו תקוה גדולה להקים בעתיד ממלכת כהנים וגוי קדוש שתאיר לעולם כולו, שהרי רק עם חכם ונבון יצליח לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש.
תגובות