נמכרה דירתנו באור יהודה, הדירה נמכרה למשפחה שומרת שבת, ונקנתה בעבור סבתם המבוגרת אשר התייסרה מאד לעלות במדרגות בכל שבת עד הקומה השמינית, במאמר זה ננסה לעיין במצות שמירת השבת מנקודת מבט ייחודית.
רבים מחבריי התקשו לשמור שבת ואף התייאשו. אחת הסיבות לכך היא, מפני שהם נכשלו שוב ושוב והדבר גרם להם לאכזבה ולייאוש. וראוי לדון בהשקפתם השגויה, מפני שראשית, לוקים על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה; ושנית, למרות שקיימת מצוה נפרדת והיא שמירת השבת והשביתה בה ממלאכה, אין לצפות לפרס דמיוני בסיומה, ואין ספור לסיפורי הסבתא שמספרים סוחרי הדת השכירים על שלל תועלותיה של שמירת השבת.
אתרינו גדוש במאמרים כנגד מחבלי הכרמים אשר מפיצים את תורתם החדשה, ורבים הם הפתאים שמתייסרים במאמץ למלא אחר דרישותיהם המייגעות מתוך רצון כנה ללכת בדרך הטובה. ויש גם שטרם השתכנעו ועדיין מבקשים לידע את דרך האמת ולהכיר במציאות ה' יתעלה, וזו מעלה גדולה, שנאמר: "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (יש' מא, ח) – ליבו הטהור שוטט במחשבות ובהשקפות, עד שהבין את קו הצדק מדעתו הנכונה. לכן אפוא, על האדם החפץ בָּאֱמֶת להטיל ספק ולשאול. חלילה לו מלזרוק את השכל, אלא יש להמשיך ולדרוש אחר מקור מים חיים, אחר המקור לַדברים ואל השלמות ככל היכולת, כי כשאדם יקיים את מצוות התורה כראוי, הוא לא ימצא בהן יגיעה כלל אלא איזון אמיתי בחייו ויזכה לאושר ולשלוות הנפש.
"אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ" (שיה"ש ג, ה)
רבים הוליכו כצאן לטבח את צלם האלהים שהוענק להם והשתכנעו שעליהם לזרוק את שכלם, וכן שכל חקירה ודרישה אחרי רבניהם והשקפותיהם תוביל אותם לאבדון; אך ישנם צדיקים בסדום אשר מחפשים אחר הדרך הטובה וניצבים לרוב בפני שלוש אפשרויות:
1) להתייאש ולטעון שניסו, אך לצערם, אין ביכולתם לקיים את ההלכות הללו; 2) לכפור במסורת שהנחילו לנו משה רבנו ובתי הדינים הגדולים אשר הורו לישראל בכל דור ודור, וכך עושים רובם, נשענים על התורה שבכתב ועל עשרת הדיברות בלבד; 3) כניעה מוחלטת לר"בבים השכירים, להעריצם באופן עיוור, ולמלא את כל דרישותיהם וגחמותיהם.
עלינו אפוא להמשיך ולבחון מי הם אלה שראוי להישמע להם.
"מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ" (שיה"ש ח, ה)
האסור והמותר כבר נקבע, הטמא והטהור, הפסול והכשר, החייב והפטור, דאורייתא ודרבנן. דאורייתא אלו תרי"ג המצוות אשר נאמרו למשה בסיני והינן נוהגות לדורות, שנאמר "מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דב' לג, ד), ולכן, לא ייתכן שמצוה כלשהי אשר התקיימה בתקופת יהושע בן-נון כבר חלפה לה, וכל מצוה שיש לה תוקף כיום, הייתה ברת-קיימא גם בזמן קבלת התורה.
בנוסף למצוות התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה, ישנה סמכות לבית הדין לחוקק גזרות מסוימות אשר מהוות סייג לתורה, אך נציין שאין בימינו אפשרות לבית הדין לגזור גזירות שאין להרהר אחריהן, מפני שלא קיים בימינו בית הדין הגדול. ולכן, כל עוד אין סנהדרין – שומעים לכל חכם וחכם אשר הדעת נוטה לדבריו, וחובה על בני האדם לקבל את האמת לפי הכרע הדעת והשכל הישר, וכן לפי הראיות שיביא האדם כדי להוכיח את סברתו ופסקו.
חשוב לציין, שהבאת ראיה מכך שרבים הם אשר נוהגים כך וכך אינה מאמתת אף טענה, שהרי אם האמת נבחנת לפי מספר הנוהים אחריה, על כולנו להתנצר או להתאסלם או לסגוד לבודהה. כמו כן, עדות השכל, צלם האלוה שהוענק לנו, הינה העדות החזקה ביותר, כי באמצעותה אנו מזהים את הדמיונות ואת הנמנעות (ההזיות המנוגדות לחוקי הטבע).
"אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ" (שיה"ש ו, א)
באלף השנים האחרונות צצה בעיה גדולה בעולם הדתי, כאשר הר"בבים השכירים מוציאים לאור ספרי הלכה, ובעזות פנים בוחרים מה לצרף לתוכם מן התורה-שבעל-פה, וכידוע, כדי להצדיק את סטייתם מדרך האמת, הם שׂשׂים על האמרה הידועה: "זה לא נפסק להלכה".
וגם אם נמצא בימינו ר"ב אשר לא הפך את ספרי ההלכה לתורה חדשה, עדיין דינו יהיה כדין זקן ממרא מפני שהוא כבר חלק וחולק על חכמי הסנהדרין אשר קבעו וחוקקו שאין להתפרנס מן התורה ובזה מחלל שם שמיים.
"ואם רצו בית דין למחול על כבודם ולהניחו [לזקן ממרה] – אינם יכולים, כדי שלא יַרבּו מחלוקֶת בישראל" (ממרים ג, ה), ראו כיצד התורה-שבעל-פה מרוממת את הסנהדרין, וכמה היא מרחיקה מן המחלוקת. אך הר"בבים בימינו מעוותים את הנאמר בספר דברים (יז, יא): "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", ורומסים בשאט-נפש יסודות דת בסיסיים ואפילו את יסוד האמונה באל אחד! וכבר הוכחתי זאת במאמרים מִספּר.
"
עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ" (שיה"ש ב, י)
כיצד אפוא יש לפסוק? הרבנות בע"מ צועקת וצווחת השכם והערב שאי אפשר בלתה, ושכל הכופר בה הוא בגדר אפיקורוס, וכן שאין לנו על מי להישען רק עליה; אך האמת היא, שהם מפחדים שבני האדם ישכילו ויגלו את האמת ההלכתית בעניין סמכותה של הרשות המחוקקת האחרונה, ושאין לר"בבים השכירים סמכות בלעדית לדון ולחוקק לעם-ישראל.
אין לאמץ ולוּ מילה אחת מדבריהם של השכירים, יש להשליך את ספריהם אל המחזוּרית הקרובה ולהשתחרר מן ההזיות והדמיונות שהחדירו לעם-ישראל, הם אינם אלא בהמות ואף גרועים מהן, מפני שלבהמות אין צלם אלוהים ולכן הן אינן משתמשות בו להרע. אך הדתיים המחוּפּשים עושים זאת ובתחכום רב, והם-הם העצלנים והנוכלים אשר מרחיקים את עם-ישראל מן התורה, משמירת השבת, ומקיום התורה לשמה מתוך אהבה זכה לה' יתעלה.