את שני השירים הללו כתב אבא מרי יוסף דחוח-הלוי ע"ה, והם הוקדשו לאהבת ארץ-ישראל ולאהבת מורשתם הרוחנית של יהודי-תימן. השיר הראשון נכתב בהשראת עליות תרמ"א–תש"ד, והוא נקרא "לְשֵׁם יֵחוּד הָאֵשׁ":
לְשֵׁם יֵחוּד הָאֵשׁ / וְהַלֵּב הַגּוֹעֵשׁ
בָּאנוּ אַרְצָה לָרֵשׁ / לִבְנוֹת וּלְהִשְׁתָּרֵשׁ
אִישׁ לֹא הִקְדִּימָנוּ / בְּחִנּוּן עֲפָרָהּ
רִאשׁוֹנֵינוּ שָׁכְנוּ / בְּכָל כּוּך וּמְעָרָה
לֹא הִקְדִּימָנוּ אִישׁ / בְּמִמּוּד מְמַדָּהּ
בִּנוּי חָרְבוֹתֶיהָ הֵחִישׁ / וּמִסֵּד מַסָּדָהּ
לֹא הִקְדִּימָנוּ אִישׁ-אוֹרֵח / אַדְמָתָהּ לְסַקֵּל
שֹׁמְמוֹתֶיהָ לְהַפְרִיח / דְּרָכֶיהָ לְסַלֵּל
אִישׁ כָּמוֹנוּ לֹא לָחַם / בְּתַלאוּבֵי מַחְסוֹר
עִם רָעָב לַלֶּחֶם / וּבְדַל בֶּגֶד לָעוֹר
לְשֵׁם יֵחוּד שַׁדַּי, זֶה / גֵּימַטְרִיָּה מַעְדֵּ"ר
הֲרֵינִי מֵנִיף כְּלִי זֶה / לְהָנִיב וּלְזוֹרֵר
רִאשׁוֹנַי לָחֲשׁוּ זֹאת / לְקִדּוּשׁ הָעֲבוֹדָה
עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לְאוֹת / יֵחוּדָהּ יֵעוּדָהּ
השיר השני נכתב בהשראת עליית תש"ח–תש"ט שזכתה לכינוי "על כנפי נשרים", והוא נקרא "כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב":
כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב אַדִּירֵי מַיִם, לֹא כְּנַחַל אַכְזָב,
נְשָׂאַתְנוּ בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה אֶל חוֹף מִבְטַחֵנוּ – אֶרֶץ חֶמְדָּתֵנוּ,
וְאָנוּ יְחֵפֵי רֶגֶל אַךְ לֹא גְּלוּיֵי רֹאשׁ, בְּלוֹיֵי בֶּגֶד אַךְ לֹא עֲרֻמִּים.
צְמוּקֵי גֵּו אַךְ לֹא דַּלֵּי רוּח, צְרוֹרוֹתֵנוּ דַּלִּים אַךְ גְּוִילִים בָּם:
סְפָרִים כְּתוּבֵי-יָד מִנִּי קֶדֶם, יָהֵלּוּ שִׂיח זְקֵנִים וְשִׂיג חֲבֵרִים.
כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב אֵיתָן מַעְיָנֵנוּ, כִּגְוִילֵי סֵפֶר נִפְרָשִׂים מְגִלּוֹת חַיֵּינוּ.
וְכַאֲבוֹתֵינוּ כֵּן אָנוּ, רוֹשְׁמִים עַל דַּפִּים הֲגִיגֵי רוּחֵנוּ וּמַשְׂאַת נַפְשֵׁנוּ,
עַד יָמִים יָבוֹאוּ וּלְכֻלָּם יוֹכִיחוּ, כִּי אֱמֶת הָיָה מַעֲשֵׂנוּ,
בְּצֶדֶק תּוֹכַחְתֵּנוּ, טָהוֹר מַאֲבָקֵנוּ וְכֵנָה אַהֲבָתֵנוּ:
לְכַנֵּס נִדָּחִים, לְאַחוֹת לֵב-אַחִים, עַד יֵרוֹם הַגַּל אֶל-עָל,
בְּרוּח אֶחָד וּבְלֵב אֶחָד אֶל שָׁמַיִם אֲחָדִים,
וּבָזֶה נִשָּׂא תְּפִלַּת לֵב "שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב".