תלונות על "אור הרמב"ם" ביחס לסגנון הכתיבה

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

כבר זמן לא מועט שאני שומע תלונות מפי חברים אשר מלינים כנגד סגנוני, כל אחד בדרכו הוא. לאחר כשנה ויותר שאני שומע את התלונות הללו, שמתי לב, כי כל המתלוננים כנגדי ללא יוצא מן הכלל הם יהודים ממוצא תימני. לעומתם, חבריי האשכנזים, ויש לי לא מעט חברים אשכנזים, מעולם לא התלוננו כנגדי בעניין זה. אדרבה, הם הראשונים אשר הצדיקו ומצדיקים את מאמריי על שר"י ואת סגנוני הבלתי-מתפשר כנגד עבודה-זרה.


נימוק ראשון – מָרי לא נהג כמוך


יש מאותם התימנים אשר הודו שהם מסכימים עם כל דבריי, אך אינם מסכימים עם סגנוני, והנימוק שלהם הוא שאפילו מָרי יוסף קאפח לא התבטא כך. נכון, מָרי לא התבטא כמוני, והוא השתדל שגם המקומות שהוא התבטא בהם בחריפות יהיו נסתרים ומסותרים. אך מָרי לא נהג כן בגלל שזו דרך האמת, מָרי נהג כן כי הוא היה חלק מהממסד הרבני, ועבר על איסור תורה חמור בלקיחת כסף בעבור פסיקת דינים, ומכיוון שהוא הפיל את עצמו בפח היקוש של אהבת הממון, הוא למעשה היה נתון לחסדי הממסד הרבני העריץ.


אם מָרי היה מעז שלא לדבר ברמזים, והיה מעז לצרף את הרמזים שהניח ברחבי כתביו לכדי משנה שלמה מגובשת ומבוססת, הוא היה סופג את מלא חרון אפם זעמם ארסם ונידוים של רשעי הממסד הרבני, ובצדק, שהרי הם מימנו ופיטמו אותו במשך עשרות רבות בשנים, ועתה הוא יוצא נגדם בגלוי? ויש בזה גם עבירה כלפי שמיא, שהרי הקב"ה אסר עלינו לתעב מצרי כי גר היינו בארצו, ואפילו שהמצרים רשעים ארורים, עלינו להכיר להם טובה שהיינו "גרים" בארצם, ואפילו ששעבדו אותנו באכזריות וברצחניות.


וכי מָרי היה יכול להתעלם מכך ולא לדון בעצמו קל וחומר? – והלא לא רק שהממסד הרבני לא שעבד את מָרי כלל, אלא להיפך, הממסד העניק לו אלף אלפים ורוב רבי רבבות של טובות הנאה (50 שנה בדיוק הוא קיבל משכורות מהממסד, ועוד 14 שנה אשתו קיבלה את משכורתו), ואפילו שמָרי המשיך לחיות בצניעות והשאיר את הכל לבניו אחריו ("וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם"), אפילו הַכֵי, כיצד מָרי יכול היה לתקוע סכין בגבו של הממסד שמממן ומפטם אותו?! ואם היה עושה כן, הוא היה מעיד על עצמו שיש לו פגם מידותי חמור.


ולמרות כל זאת, מרוב אהבתו את האמת, הוא לא היה מסוגל לנהוג כשאר כל עריצי הממסד הרבני והניח לנו משנה שלמה ברמזים דקים ונעלמים – וממנו כוחי, כי כל דבריי סגנוני וגישתי, מבוססים על כתבי הרמב"ם שמָרי תרגם בנאמנות, ועל הרמזים הרבים שמָרי פיזר ברחבי כתביו, כדי שיבוא מישהו אחריו ויעשה את מה שהוא לא היה מסוגל לעשות, מה שהיה אסור לו לעשות מבחינה מוסרית – לגלות את אור האמת ולהפיץ את השקפות רבנו והלכותיו במלא עוזן ואמיתתן.


פעם סיפר לי הרב אהרון קאפח, שפנו אליו בתלונות כנגדי מפני שחשדו בו שהוא זה אשר נותן לי השראה... הוא הדף את תלונותיהם בצדק באמרוֹ שאין בינינו כמעט שום קשר (ואפילו שהתחננתי אליו שיכתוב מאמרים ל"אור הרמב"ם" הוא נמנע מלעשות כן). והאמת היא, שהכוח שלי נובע מרבנו הרמב"ם וממָרי יוסף קאפח שהגיש לנו את הרמב"ם, ומכאן תשובה לכל אותם "כועסים" למיניהם שאינם מאמינים שאני כותב את הדברים מלבי.


נצרף דוגמה אחת להלכה שבה מָרי לא היה מסוגל לומר את כל האמת: בהלכות תלמוד תורה פרק ג, מָרי יוסף קאפח טוען, שכל תירוצי "חכמי ישראל" לדורותיהם, אשר התירו ליהנות מכבוד תורה ולקחת כסף בעבור לימוד תורה – כנגד דברי חז"ל ורבנו המפורשים – הם תירוצים הזויים לחלוטין! והוא תמה איך בכלל חשבו שפלפוליהם הלולייניים עשויים להיחשב אצל הנבונים לראיות אמתיות, מפני שכל נבון יזהה שכולן אינן אלא דחיות שווא. ברם, מָרי לא היה מסוגל ללכת את כל הדרך עד להר סיני, מָרי לא היה מסוגל לומר שלדעת רבנו אסור לקחת כסף על לימוד תורה באופן מוחלט. ולכן מָרי אומר שם, שתירוצו של ה"כסף משנה", שהתיר לקחת כסף על לימוד תורה משום "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", הוא תירוץ שהיה עשוי להתקבל על לבו של רבנו הגדול.


והנה לכם דוגמה לחששו של מָרי מהממסד הרבני, שהרי אם מָרי לא היה מותיר להם פרצה לעבור דרכה, ואפילו תוך כדי התזת צרורות וחריצת שריטות עמוקות, הוא היה בוגד למעשה באופן מוחלט בממסד שמממן ומפטם אותו. ואיך הוא יכול לעשות כן? ולכן מָרי הותיר להם פרצה שלא יאמרו עליו שהוא נוהג כחתולים הנושכים את היד שמאכילה אותם. ויתרה מזו, אם מָרי היה אוסר באופן מוחלט לקחת כסף בעבור לימוד תורה, הוא לא היה מותיר לעצמו פרצה דחוקה להמשיך ולקחת ממון רב בעבור פסיקת דיניו! והממון שלקח שלא ביושר מנע ממנו לומר את כל האמת.


ברם, לפי האמת אין שום מקום לתירוץ ה"כסף משנה" לדעת רבנו, ואין ל"כסף" ולא למָרי על מה להישען באמת, שהרי חכמי התלמוד ורבנו פוסקים במפורש שאסור לקחת כסף בעבור לימוד תורה! ואף האריכו בתוכחות חמורות למי שלוקח כסף או טובת הנאה ולו הפחותה ביותר בעבור לימוד תורה! כלומר, אין זו הלכה רגילה שאולי ניתן לכופף אותה כשלא נוח, אלא הלכה יסודית מאד אשר נוגעת בלב ליבה המוסרי של דת משה! האם ניתן להקל וליהנות מדברי תורה לאחר שחכמים נקטו בלשון כל כך חריף ש"נוטל חייו מן העולם" ו"מכרית את נפשו מחיי העולם-הבא"? היש עונש חמור מייסורי הכרת הנצחיים?!


וראוי להזכיר למי שמעדיף לשכוח את דברי רבנו בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–י):


"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה [או מתקציבי המדינה] – הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה. אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]".


ובפירושו למשנה באבות שם אומר רבנו כך:


"דע שזה שאמר [ר' צדוק], 'אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה', כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר: שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד תורה הרי זה הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא, והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גֵּוָם".


האם לאחר הדברים הללו יש איזה מקום להקל באיסור חמור זה? וכל מי שטוען שמשום "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" [תה' קיט, קכו] ניתן לבטל את האיסור הזה, נמנה על מְפֵרֵי התורה שנזכרו בכתוב זה עצמו, ומכרית את נפשו מחיי העולם-הבא. ואין לי ספק, שגם בימי חכמי המשנה והתלמוד, היו כבר כל התירוצים הרבניים שיש בימינו, ואף-על-פי-כן חכמי המשנה והתלמוד לא הכשירו את השרץ ולא הותירו שום פתח להקל, כי הבינו שחילול יסוד טהור זה גורם להשחתת דת משה, ולהפיכתה לדת טמאה פרו-אלילית ופרו-נוצרית. "יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא, כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ" (קהלת א, י).


ונסיים פרק זה בדברי רבנו בפירושו למשנה מסכת נדרים (ד, ג), וזה לשונו:


"ואני תמה על אנשים גדולים שעיוורה אותם התאווה והכחישו את האמת, והנהיגו לעצמם הקצבות [=תקציבים] בעד המשפטים [=פסיקת דין בבתי-הדין] והלימוד [=לימוד התורה], ונתלו בראיות קלושות. ונדבר בעניין זה במקומו במסכת אבות".


וכאן רבנו מלמד אותנו מהי הסיבה בה"א הידיעה, לכך שבימיו הכחישו את האמת בעניין זה, ואותה הסיבה עומדת בעינה, והיא גם הסיבה לכך שבימינו מוסיפים להכחיש את האמת, עד שאומרים שמותר לחלל את השם! כלומר, מותר לחלל את ה' כדי שהתורה לא תישכח. ואיני יודע את נפשי, וכי יעלה על הדעת להתיר לחלל את השם, לבזות את התורה, לכבות את מאור הדת, וליטול את חיינו מן העולם הזה – רק בשל חוסר ביטחוננו בה' יתעלה שהתורה אולי תישכח? והלא כבר הבטיח לנו ה' יתעלה בספר דברים (לא, כא): "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ"? ואיך התירו לעצמם לעבור על חילול השם החמור, כאילו במטרה לשמור על התורה?! וגם מָרי ידע היטב שהתורה לא באמת מעניינת אותם, אלא התורה היא אמצעי-קורדום לחפור בה כדי להפיק באמצעותה את תאוותיהם הבזויות.


ויש להוסיף, שבתימן לא נהגו אבותינו ליהנות בשום פנים ואופן מלימוד תורה, והדיינים והרבנים לא היו מקבלים שכר מן הציבור, אלא כל אחד ואחד עסק במלאכה המפרנסת. והנה הוכחה וראיה לכך, שגם ללא נטילת ממון בעבור התורה – התורה ממשיכה להתקיים. ובמקום שנטלו ממון ונהנו מכבוד תורה – יצרו דת חדשה וערכו רפורמות קשות בדת משה, עד שדת משה חדלה כמעט להתקיים, והקב"ה היכה את ארץ אדום במכה איומה ונוראה.


נימוק שני – סגנונך מרחיק אנשים


נימוק שני אשר שמעתי לאחרונה הוא ש"סגנוני מרחיק אנשים", אותם אנשים חושבים ש"אור הרמב"ם" צריך להיות כמו "הידברות" או "ערכים" או "יד לאחים" או "חב"ד", כאילו המטרה שלי היא "לקרב" לדת בכל מחיר של רמיסת האמת והפצת עבודת אלילים.


ואין זו מטרתי, כי כל הארגונים שציינתי לעיל ועוד רבים, אין מטרתם רק לשם שמים, ואין לי ספק שמטרת רובם אם לא כולם היא קודם כל הפקת רווחים ורק אחר כך מגיע ה"לשם שמים" (במקרה הטוב, והאמת קשה בהרבה אך איני רוצה לגלוש כעת מהנושא)... מטרת מיזם "אור הרמב"ם" היא קודם כל אמירת האמת, יהא המחיר אשר יהא, והמטרה השנייה לאחר אמירת האמת היא להאיר כמה שיותר לבבות באור האמת.