שובי שובי השולמית

א. צעד נוסף לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש


במאמר זה נבצע צעד קטן נוסף לעבר כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, בכך שנברר מהו המוֹר שנצרך לקטורת בבית-המקדש. רבים שוגים לחשוב שמדובר בשׂרף של עץ המור אשר שמו המדעי: Commiphora Myrrha. אמנם, ישנו שׂרף מעץ אחר: האפרסמון (הצָרי), אשר שמו המדעי: Commiphora Gileadensis, ואשר לפי מסורת חכמים היו מכינים ממנו את שמן המשחה למלכי ישראל, וכך פוסק רבנו בהלכות כלי המקדש (א, ז): "אין מושחים ממנו לדורות אלא כוהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד". לפיכך, לעיתים השתמשו בשמן האפרסמון "כדי לסלק את המחלוקת ולהודיע לכל שזה הוא המלך לבדו" (שם, יא). מדובר בימינו בשמן יקר מאד ושוויו עומד על 1,800 ש"ח לעשרה מ"ל בלבד.


מהו אפוא בושם המור? שעליו נאמר: "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת" (שמ' ל, כג). ובכן, הרמב"ם מלמד בהלכות כלי המקדש (א, ג): "המור הוא הדם הצרור בחיה ש[נמצאת] בהודו, הידוע לכל, שמתבשמים בו בני האדם בכל מקום". אגב, נראה שבגלל שהבושם צרוּר בחיה נאמר בשיר השירים (א, יג): "צְרוֹר הַמֹּר". מכל מקום, המור נפוץ עד היום בתעשיית הבשמים, וידוע בשם מוּשׁק, אף שבימינו לא מדובר בבושם המקורי אלא במרכיב סינטטי. אייל המושק, שממנו מפיקים את הבושם, נמצא בסכנת הכחדה עקב צידה מרובה. הציידים כורתים את הבלוטה אשר האייל נושא על בטנו ואשר בתוכה צרור המור. אולם, המור הנכרת מן האייל לא ברמה גבוהה, מור איכותי משיגים רק בדרך של אֲרִיָּה: "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי", דהיינו לקיטה. אוֹרִים את המוֹר לאחר שהוא התייבש על הסלעים אשר בהם הוא שימש לסימון תחום מחייתו של האייל. בדרך זו מתקבל מור איכותי אשר יוצא מן החיה בצורה טבעית, וכאמור בספר שמות לעיל: "מָר דְּרוֹר [=משוחרר, חופשי]".


ב. רס"ג והרמב"ם – מקורות נאמנים ומהימנים


עם החקירה והעיון התברר לי שרק הרמב"ם ורס"ג זיהו נכונה את שמן המור, ואין להתפלא על-כך, שהרי הם חוד החנית וכוח החלוץ של דרך האמת, וממשיכי דרכו האמיתיים של אברהם אבינו ומשה רבנו ע"ה. דעו כי רק בעזרת שיבה למקורות הנאמנים והמהימנים נזכה לשוב לדרך האמת ולכונן את בית המקדש. לפיכך, חובה עלינו להרבות בחקירה ובדרישה מהי הדרך הנכונה והישרה שיבור לו עם ישראל גם בתחום ההלכתי וגם בתחום המחשבתי.


רבנו מתרה בנו מפני אינפלציה של "רבנים", כמו שאנו רואים בימינו, שכל שוטה חובש מגבעת ועוטה גלימה כבר נקרא "רב רבנן", וכֹה דברי רבנו בהלכות תלמוד תורה (ה, ד): "אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות בישראל – הן המרבים את המחלקות, והם המחריבים את העולם, והמכבים נרה שלתורה, והמחבלים כרם יְיָ צבאות, ועליהן אמר שלמה בחוכמתו: 'אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים' [שה"ש ב, טו]".


מעניין שרבנו משתמש באותו ביטוי, גם בעניין שימוש בתורה כקרדום (תלמוד תורה ג, י): "וכיבה מאור הדת", וגם בעניינם של המתיימרים לקפוץ לדון ולהורות: "והמכבים נרה שלתורה" – ואולי הוא ביקש לרמוז בזה, שהמטרה של אותם חבלני כרמים היא הכבוד, השלטון והממון, ומפני שמעשיהם אינם לשם שמים, הם מרבים את המחלוקת כדי לעבות את הצורך בהם, שהרי מאז חיבור "משנה תורה" אין אנו זקוקים להם ולדומיהם.

כאשר נזכה, ותקום הסנהדרין של אמת וצדק במלוא הודה ותפארתה, ידונו יחקרו וידרשו בעניין שמן המשחה ופיטום הקטורת. חקירה זו תיעשה לאור כללים הלכתיים ולאור הידע המדעי והכלים הטכנולוגיים המשוכללים אשר חנן אותנו ה' בהם. חשוב גם לציין, שעדיין ממתינות לנו תגליות רבות באזור הר הבית ובית המקדש השמם והחרב, ובעזרת ה' עוד נגלה גנוזות ונפלאות רבות אשר יסייעו לנו בהקמתו ובתפעולו הנכון.


ג. השמנים וסגולותיהם הטבעיות


הרמב"ם מציין בהלכות יום טוב (ג, יג): "ארץ ישראל [...] שהתבואה שלהן טובה היא", ואכן ארץ-ישראל ראויה לשבח. הנני מכין תבלינים בביתי ואלה נהדרים. כמו-כן, החֶברות אשר מייצרות בארצנו שמנים אתריים (שמנים המופקים מזיקוק הצומח) הינם יוצאי דופן באיכותם. גם שלמה המלך מציין רבות בשיר השירים את הניחוחות והשמנים, וחשוב לדעת, כי עיקר סגולתם של השמנים האתריים היא בריחם הייחודי.


וזכורני ששאלתי את מורתי הגב' ברכה אשר, מהמובילות בתחום הארומָתרפיה, האם ישנה השפעה לשמן אתרי על האדם כאשר הוא עוטה אטם על האף? ותשובתה הייתה חד משמעית, לא, מדובר בהשפעה דרך חוש הריח בלבד. מכל מקום, מדובר בהשפעה עצומה ובלתי נתפסת, מפני שלמולקולת ריח אחת לוקח מאה מִילִי-שנִיות (מאה אלפיות השניה) להגיע עד למוח! הגב' ברכה מספרת בספרה על תינוק שאיבד את הכרתו לאחר שמרחו שמן רוזמרין ישירות על ראשו, והוא אושפז בטיפול נמרץ ארבעים-ושמונה שעות. יש ללמוד כיצד להשתמש בשמנים מפני שהם גם עלולים להוות רעל מסוכן.


מפני שעם הזמן, נוצר פֵירוּס עומסים לקוי בגוף האדם אשר גורם לכאבים ולדלקות במפרקים עקב מאמץ יתר; כשמורחים תרכובת שמן ארז באזור הכואב, המוח מקבל את המידע על הריח ובעקבות זאת יורה לגוף לסייע במערכת השלד, שבכך גם מסמנים למוח את נתיבו אל אזור הבעיה.


לפי שיטתו של משה פלדנקרייז, פֵירוס העומסים הלקוי נגרם מפני שהיכולת להפעיל את הגוף באופן טבעי אובדת עם השנים, ואסביר את טענתו: כיצד ראוי להסתכל מעלה? כמובן שהתשובה היא באמצעות הרמת הראש, אך אין זו התנועה הנכונה; הפעלת שרירי הצוואר אינה נוחה, ישנם שרירים גמישים יותר: ניתן לקשת את הגב, להבליט את החזה, וכעת הרמת הראש מתאפשרת בנוחות. כמו כן, ניתן להיעזר באישונים אשר הזנחנו, וישנם עוד שרירים שלמים שנשכחו בגלל שרכשנו הרגלים לא נכונים. ילד קטן אשר הרגלי תנועותיו טרם התקלקלו, ילך ויתנועע ביעילות רבה, ואף יתבונן אל-על בדרך הבריאה והנוחה ביותר.


ד. האדם והטבע


"לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (שה"ש ז, יב–יד), פסוקים אלה מתארים מפגש של אדם בודד אך שמח בחלקו לבין הטבע בשיא פריחתו, הוא פוגש את נפשו אשר יָשנה עד כֹּה בשל תלאות החיים אשר הביאו אותה אל ערפולה, אך כעת, בבַּשלותו, יחדש לה הטבע את רעננותה ויעניק לה את כל מה שחפצה בו, והנושן שאהב עוד שוב ישוב.


"בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים" (שם ח, יד).

48 צפיות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!