קשיי החינוך בדור תהפוכות

אחד האתגרים הגדולים ביותר בדורנו הוא אתגר החינוך. הורים ומחנכים רבים חשים ש"משהו פה לא בסדר", הילדים והנערים מפונקים ובמקרים רבים ללא מידה בסיסית של הכרת הטוב. הילדים אינם נוהגים בכבוד כלפי הוריהם ומוריהם, וללא כבוד בסיסי, כמעט בלתי אפשרי ללמד ילדים ולרומם את מחשבתם להרהר בענייני מדע וחכמה. מסיבה זו אמרו חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה", כי ללא כבוד בסיסי כלפי המורה, התלמיד יתבונן על המורה במבט מזלזל, ולא ירסן את שובבותו כדי לאפשר למורה להתרכז בלימוד ערכים ומוסר.


תשובת אנשי החינוך בימינו למשבר החינוך, היא לאפשר לילדים עוד ועוד חופש פעולה, ולצמצם עוד ועוד את מעמד ההורה והמורה כמחנכים ומדריכים, עד שהגענו למצב, שהילדים במקרים רבים הם הקובעים להוריהם ומוריהם את סדר יומם ומה וכיצד ילמדו. אימוץ הגישה שגורסת שיש לשים את הילד במרכז, גרמה לכך שההורה או המורה הופך מדמות מכוננת בחייו של הילד, לדמות שולית מאוד, במקרה הטוב מעין מנחה-חבר, שלא מתערב בחינוכו של הילד, ורק מספק לו מדי פעם תזכורות/המלצות כיצד כדאי לו ללמוד ומהם מקורות הדעת הרצויים.


כל המעורב במערכת החינוך יודע, כי העשייה החינוכית מלווה בתחושה של חוסר נחת, בהרגשה כי הפעילות החינוכית מלווה בקשיים רבים, ואין אמצעים להתגבר עליהם. כל אלה מביאים לשחיקה מהירה של המורים, לחוסר שביעות רצון בקרב ההורים, ולרגשי טינה וניכור מצד התלמידים. בעשרות השנים האחרונות מתוארים כל אלו במסמכים ובספרים רבים מספור, שנכתבו כדי להצביע על כשליה של מערכת החינוך. אלה דחפו לגלי רפורמות שכל אחד מבקר את קודמיו, מבטיח להביא את הפתרון המיוחל – ונכשל.


א. מקור הבעיה


לדעתי הבעיה איננה מתחילה במערכת החינוך, הבעיה נעוצה בתפיסה החברתית המתירנית. אני לוחם כנגד הפרימיטיביות הדתית שמאיימת להחשיך את חיינו באפלת הסכלות, ברם בעולם החילוני אין גבולות מוסריים ברורים למבוגרים (כל שכן לילדים), וחוסר המוסריות, חוסר הצדק והשחיתות נותנים את אותותיהם גם במערכת החינוך. לדוגמה, כאשר מורָה מגיעה לבית הספר לבושה בלבוש חושפני, איזה מסר היא מעבירה לתלמידים ולתלמידות? איזו דוגמה אישית היא מעניקה להן? (בהקשר לדברים אלה, הזדעזענו לשמוע לאחרונה על מורה שנכנסה להריון מתלמיד בן 15!).


זאת ועוד, כאשר כל ילד יכול להגיע לכל הרשע והפשע במגע קצה אצבעו, מדוע שלא יעשה כן? מדוע שנפשו לא תושחר? ילד זקוק לחינוך ולהדרכה, לגבולות ולעתים לקשיחות, התפיסה שהילד זקוק להנחיה בלבד היא טעות חמורה, היא לא מאפשרת לילד לשפר את אישיותו, ומנציחה את גולמיותו הילדותית. השאיפה החילונית לשלב חינוך עם חיי מתירנות לעולם לא תצלח, כל הרפורמות הנאורות והמודרניות ימשיכו להיכשל בזו אחר זו, והתחושה ש"משהו לא בסדר" תמשיך לפעפע בקרב אנשי החינוך.


ב. פתרון תיאורטי


הפתרון היחיד שיש להציע לדעתי טמון בשתי מלים: "דוגמה אישית". ברם, כדי שההורה או המורה יוכלו להעניק דוגמה אישית נכונה לילדיהם ולתלמידיהם, מוטלת עליהם חובה תחילה להיות מוסריים בעצמם, ולהשליך אחרי גוום את התוהו וההבל שמעסיקים אותם, אולי לא פחות מאשר את תלמידיהם. עליהם להתלבש בצניעות, לדבר בלשון נקייה, לאזן את מידותיהם למידות טובות, להתרחק ממעשים בלתי מוסריים, ולבנות לעצמם אישיות נעימה, ערכית וסובלנית.


אדם שהולך בדרכי היושר והמוסר, ועשה ככל יכולתו למען הצלחת חינוכם של בניו ותלמידיו, ואף-על-פי-כן נכשל, לא תלווה אותו תחושה של תסכול, ביודעו שהוא עשה את המוטל עליו, אך הבן או התלמיד בחר בדרך אחרת. ברם, כאשר המורה או ההורה חשים תחושת תסכול או זעם, דומני שהדבר מעיד שהם למעשה מתוסכלים מהתנהגותם הם, זועמים ממוסריותם הירודה שלהם. ראיה לטענתנו ניתן להביא מפירוש רבנו סעדיה גאון לתורה (נפטר בשנת 942), שם הוא כותב כך (פרשת תולדות):


"צריכים אנו לדעת מדוע נתאוו אבותינו [אברהם יצחק ויעקב] לבנים? והתשובה, כדי שילַמדום ענייני הדת ויִזכו על ידם [לשכר בעולם-הבא], כמו שנאמר: 'אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ' [יש' לח, יט], וכבר אמרה תורה: 'וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם' [דב' יא, יט], וכבר נאמר באברהם: 'לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו' [בר' יח, יט]. [...] ברם, אם היה אחד מהבנים רשע אין זה מזיק לאב ולא יָרֵע לו כלל, אם לא [=בתנאי שלא] חסך מאמץ בהדרכתו ולימודו, כמו שלא הזיק לחזקיה [מלך יהודה] חטאו של מנשה [בנו], ומה טובה סחורה שיש בה ריווח ולא הפסד, והיאך לא ישתדלו הנבונים לרכשה?".


כלומר, אם האב או המורה לא חוסך מאמץ בהדרכה ולימוד הבן או התלמיד, הוא מרומם את עצמו למצב של הצלחה בכל מצב (win-win), מפני שהוא כבר יקבל את שכרו מושלם מבורא עולם על השתדלותו לחנך את בנו-תלמידו לערכי אמת. ואם הבן או התלמיד יבחרו בדרך אחרת, אין זה קשור לאב או למורה, ואין הדבר פוגם במעלתם או בשכרם כלל. הקושי הוא, כאשר האב או המורה יודעים בתת-הכרתם שהם אלה שלא בסדר, ותחושתם ש"משהו לא בסדר", נובעת למעשה מתחושה אישית-פנימית של שגייה בדרך.


ג. פתרון מעשי


לדעתי, כדי להצליח למלא את ייעודנו כהורים וכמחנכים, עלינו לדחות מקרבנו את תפיסת העולם המתירנית שהתקשורת ובעלי עניין כה להוטים שנסגוד לה (מסיבות רייטינג בעיקר, אך גם מתוך נהייה אישית אחר התאוות). לא משנה כמה יגידו "אנשי חינוך" ו"אנשי הגות", שזה לגיטימי שנערה תתלבש איך שהיא רוצה, ושנער יתנהג איך שיתנהג, ואף ינמקו את שיטתם בכך שמדובר ב"חופש הדיבור" או ב"עקרונות חופש דמוקרטיים", וכמובן לא ישכחו לגלגל את עיניהם לשמים ולומר בהצטדקות: "שהרי אנו לא מדינה חשוכה ופרימיטיבית" –האמת היא שרובם המכריע רקובים מבחינה מוסרית, ולכן יש לדחות את דבריהם ולסלקם ממחשבתנו, מפני שאימוץ דבריהם עלול לדרדר אותנו לאובדננו הרוחני והמוסרי.


אסור לאפשר לנערה להתלבש בצורה זנותית, יש להסביר לה בנועם שהדבר רע לה ולאישיותה, ויש לתת לה דוגמה אישית בכך שאנו עצמנו נתלבש בצורה מכובדת וצנועה. אין לאפשר לנער להתנהג כחיה משולחת רסן, יש להסביר לו שאנו בני אדם, וכבני אדם עלינו לשאוף להתנהג בצורה אנושית ונימוסית. גם כאן, עלינו להעניק לו דוגמה אישית פי כמה, בהתנהגות מתונה, בלשון נקייה, ובהתנהלות כללית אנושית ונימוסית.


הכלל הוא, אם אנו רוצים שבנינו או תלמידינו ילכו בדרך הטובה, לא מספיק שאנו נלך בדרך הטובה, אנו צריכים ללכת בדרך המעולה. כי כך היא דרכה של הדוגמה האישית, שלעולם המתבונן לא יעשה בדיוק כמעשה אותו שהוא לומד ממנו, אלא פחות ממנו.


דבר חשוב נוסף, אם היה אפשר (אגב זה אפשרי, רק קשה לביצוע למי שהתרגל לרשת), היה רצוי לסלק מחיי הילדים את האינטרנט לחלוטין, לדעתי אין הם מסוגלים לסנן נכונה את המידע האינסופי שקיים באינטרנט, ואין ספק שהם ייפגעו ממנו, מי ברב ומי במועט. ולכן, יש לצמצם את החשיפה של הילדים לאינטרנט ככל שניתן, ולפקח עליהם מקרוב. גם כאן חשובה מאוד הדוגמה האישית, אם הילד יראה שהוריו או מוריו מבלים זמן רב מול המסך בצפייה בהבל, אין ספק שהוא יבלה שעות רבות מול המסך, ולא מול אתרי חכמה ודעת, אלא מול אתרי ההבל שמשחירים את נפשו של אדם.


לסיכום, השאיפה החילונית לשלב חינוך עם חיי מתירנות לעולם לא תצלח, כל הרפורמות הנאורות והמודרניות ימשיכו להיכשל זו אחר זו, והתחושה ש"משהו לא בסדר" תמשיך לפעפע בקרב אנשי החינוך. "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דב' לב, כ), "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" (שם, כט).



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!