עיון בארבע גדרי התשובה

ארבע גדרי התשובה הן מן המפורסמות, ברם, למרות שההלכה שעוסקת בהן פשוטה מאד, יש בה עניין מסוים שיש להבהירו, נעיין אפוא בהלכות תשובה (ב, ג), ונסביר את ההלכה:


"ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: 'יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו' [יש' נה, ז]. וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: 'כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ' [יר' לא, יח], ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: 'וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם' [הושע יד, ד]. וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בליבו".


השלב הראשון של התשובה הוא עזיבת החטא: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו"; השלב השני הוא הקבלה לעתיד: "ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד"; השלב השלישי הוא תהליך החרטה וההכאה על חטא, ובלשון רבנו: "וכן יתנחם על שעבר" – ובסופו של תהליך החרטה וחשבון הנפש: "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", דהיינו מטרת החרטה וההכאה על החטא היא להתרומם מבחינה רוחנית ולהתנתק מעבותות הבהמיות אשר מושכים את האדם מטה-מטה לתהום הטמטום הסכלות וההתבהמות.


לא די בעזיבת החטא ובקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא בשנית, שהרי ללא תהליך עמוק ומקיף של חרטה והבנת מהות החטא אשר מרחיק את האדם מבוראו ומדרדרו לבהמיות, ללא כל זאת, לא תתרחש התרוממות רוחנית, והאדם ישוב לסורו וישוב לחטאיו ולפשעיו.


לפיכך נאמר בסוף השלב השלישי: "ויעיד עליו יודע תעלומות" וכו', כי בסופו יושלם תהליך החרטה וההכאה על חטא, והאדם יתרומם מעל יצרו וישעבד את בהמיותו. רק לאחר כל זאת האדם כשיר לעמוד לפני הבורא יתעלה ולהתוודות ולהשלים את תהליך התשובה.


***

נדון עתה בהלכה נוספת שם (ב, ד) שתחדד את האופן שבו הסברנו את גדרי התשובה:


"כל המתוודה בדברים ולא גמר בליבו לעזוב – הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר: 'וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם' [מש' כח, יג]".


רבנו קובע, כי מי שמתוודה ומהרהר במחשבתו לשוב לחטאיו ולפשעיו לאחר יום-הכיפורים, הרי זה כמי שטובל ושרץ בידו, דהיינו, המחשבה לשוב תוך כדי שהוא מתוודה היא כמו שרץ אשר מוסיפה טומאה על טומאתו – ולא די לו שהוא טמא בטומאת העוונות והפשעים שהוא מהרהר בליבו לשוב ולשקוע בהם, אלא שעתה נוסף עוון על עוונותיו: נדמה לו שהוא מתעתע בה' יתעלה, כאילו ה' אינו בוחן כליות ולב ואינו יודע את מחשבותיו והרהוריו הרעים.


ורבים מאד הם בני האדם אשר שוגים בדבר הזה, וכפי שכותב רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' קפג):


"ואיני חושש על רבים מאומתנו שיפרו גדרי התשובה, זולתי בגדר הזה [...] כלומר החזרה, כי בטוחני שבזמן הצום והתפלה שהם יעזבו ויתחרטו ויבקשו כפרה, אלא שנראה לי שהם חושבים לחזור".


ובהמשך דבריו שם רס"ג נותן לנו עצה כיצד לשוב לה' יתעלה באמת ובלבב שלם:


"לכן אמרתי: ומה היא העצה לעקור מחשבת החזרה מן הלבבות? ואני אומר, פרסום דברי הפרישות בעולם, ויזכור האדם ימי עניו עמלו ויגיעו וחולשתו מותו והתפרקות חלקיו והתולעת הרימה והחשבון והעינוי ומה שנספח לכל סוג מאלו, עד שיהא פרוש בעולם, ומי שנעשה פרוש בכולם יכללו כל חטאיו בכלל הדברים שהוא פורש מהם, ותתחזק דעתו בעזיבתם".


ובמלים אחרות, רס"ג מעודד את האדם לעבור תהליך אמיתי של חרטה, ושבו האדם ייתן אל ליבו את הבלי העולם-הזה החולף לעומת אמיתתם וחשיבותם ונצחיותם של חיי האמת.


***

גם בהלכה הבאה בהלכות תשובה (ב, ה) רבנו מחדד את התובנה שתהליך החרטה וההכאה על חטא הוא תהליך הכרחי ושיש להשקיע בו את עיקר המאמצים הרוחניים והמחשבתיים, וכֹה דברי רבנו בהלכות שם:


"מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו כלומר [שינוי שמו יזכיר לו] שאני [אדם] אחֵר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח".


המשפט בסוף ההלכה מלמד על מטרת תהליך החרטה: "להיכנע [לפני ה' יתעלה] ולהיות עניו ושפל רוח [לפני בני אדם]". וזו מטרת תהליך התשובה והרהורי החרטה, שבסופם האדם ייכנע לפני ה' יתעלה ויהיה עניו ושפל רוח מאד-מאד. וברור, שאדם אשר הצליח להתרומם מבחינה רוחנית ומחשבתית, והצליח להגיע לקו הסיום של תהליך החרטה, אכן "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", כי הוא כבר לא באותו מקום שבו הוא היה...


***

חשיבותה של התשובה עצומה מאד בדת משה, כי בלעדיה לא תיכון חברה מתוקנת לעולם, שהרי אי-אפשר שאדם לא יחטא ויטעה, ואי אפשר שאדם לא יפגע בחברו.


וכֹה דברי רבנו במורה (ג, לו):


"ופשוט הוא כי גם התשובה מן הקבוצה הזו, כלומר מן ההשקפות אשר לא תהא סדירה מציאות אישי התורתיים כי אם בסבירתה, לפי שאי אפשר לאדם שלא יחטא ויטעה, אם שטעותו בהחשיבו השקפה או מידה שאינן חשובות באמת, או בהתגברות תאווה או כעס. ואם יהיה האדם בדעה שאין מרפא לשבר זה לעולם, יתמיד בתעייתו, ושמא גם יוסיף במריו אם לא תהיה לו עצה, אבל עם הסברה בתשובה יחזור למוטב, וישוב למצב מתוקן ביותר, וליותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא. ולפיכך רבו המעשים המחזקים את ההשקפה הנכונה הזו המועילה מאד, כלומר הווידויין, והקרבנות על השגגות, וכן גם על זדון מקצת העברות, והתעניות, והציווי הכללי לשוב מכל חטא והוא ההתנתקות ממנו [מן החטא, באמצעות ארבעת גדרי התשובה שראינו לעיל], וזו תכלית ההשקפה הזו".


הראינו לדעת, כי עם סברת התשובה וקיומה: "ישוב [האדם] למצב מתוקן ביותר, וליותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא", וזה עידוד גדול מאד לשוב ולהיכנע לפני ה' יתעלה.


***

מהי התשובה המעולה? ומהי התשובה הפחות טובה?


הנה לפניכם דברי רבנו המפורסמים בהלכות תשובה (ב, א–ב):


"אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופרש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כוח. כיצד? הרי שבא על אשה בעברה, ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופרש ולא עבר, זה הוא בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אומר: 'וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ' [קה' יב, א]".


הדרך היחידה להתגבר ולפרוש מן החטא באותם התנאים ובאותן הנסיבות הוא להתרומם מבחינה רוחנית! דהיינו לעבור תהליך של חרטה והכאה על חטא שבו האדם ייכנע לפני ה' יתעלה, ויבין בשכלו את מגרעת החטא ואת הפסדו העצום, ואז, ורק אז, האדם יוכל לפרוש מן העוון באותם התנאים ובאותן הנסיבות שבו הוא עבר בפעם הראשונה, טרם תהליך החרטה וחשבון הנפש שבו הוא התחרט על ריחוקו מה' יתעלה ושקיעתו בבהמיות.


ובמלים אחרות:


לאחר שהאדם התבונן בחטאו והבין כי החטאים מרחיקים אותו מן האמת ומן הטוב הנצחי שה' יָעַד לו, וכן שהחטאים יוצרים מסכים בינו לבין הבורא יתעלה, אז הוא מתחיל בתהליך של התחזקות והתרוממות רוחנית שתכליתו לשבור את המסכים שנוצרו בעקבות התאוות והחטאים. לאט-לאט האדם מבין לעומק כי ציוויי ה' ואזהרותיו נועדו לטובת האדם ולאושרו האמיתי עלי אדמות, וכמובן לחיי הנצח בעולם-הבא. כמו כן, האדם יבין כי התאוות הן דמיונות כוזבים להנאות חולפות מפוקפקות ביותר, אשר מסֵבות לאדם נזקים גדולים גם לגוף וגם לנפש. בעקבות מחשבות כאלה ודומות להן, האדם ייכנע לפני ה' יתעלה ויכה על חטא.


וכיצד יידע האדם אם הוא צלח את תהליך החרטה ועבר אותו בהצלחה? ובכן, על האדם לבדוק את עצמו: אם הוא מתרחק גם מהדברים שגרמו לו לשקוע בתאוות, זה יהיה סימן לו לאדם שהוא אכן התרומם מבחינה רוחנית, וחיזק את כוחות שכלו לשעבד את בהמיותו.


זו היא התשובה המעולה, ויש גם תשובה בדיעבד, ואף היא מועילה להציל את האדם מהכרתת הנפש, והיא התשובה לפני המוות, כאשר כוחות גופו נוטשים אותו, וחיי ההבל החולפים כרוח טופחים על פניו של האדם, והוא מתעורר לבכי ולתשובה על רוע מעלליו.


וכֹה דברי