עד מתי פתיים תאהבו פתי?

במאמר: "המכשף שמוט המגבעת" דנתי בהרחבה באפשרות שהנביאים יראו תמונה של ה' יתעלה במראה הנבואה. במאמר הוכח, כי הדבר לא יעלה על הדעת, והבאתי לכך הוכחות וראיות מן התורה-שבכתב, ממסורת התורה-שבעל-פה, וכן מדברי רבנו במורה.


ברם, שמעתי שישנם תועים שנכשלים ונחבלים בהזיה שהנביאים מסוגלים לראות את תמונת ה' יתעלה במראה הנבואה, מקור תעייתם הוא, איך לא, באגדות חז"ל... המקור הראשון הוא בתוספתא מסכת סוטה (יג, ח), המקור השני הוא בתלמוד הבבלי מסכת יומא (לט ע"ב), המקור השלישי הוא בתלמוד הבבלי מסכת מנחות (קט ע"ב), והמקור הרביעי הוא בתלמוד הירושלמי מסכת יומא (ה, ב), והנה המקורות פרושים לפניכם:


בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג, הלכה ח, נאמר כך:


"שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם: בשנה זו אני מת. אמרו לו מניין אתה יודע? אמר להם: כל ימות הכפורים היה זקן אחד לובש לבנים ומתכסה לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, שנה זו נכנס עמי ולא יצא. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, משמת שמעון הצדיק נמנעו אחיו מלברך בשם".


בתלמוד הבבלי מסכת יומא (לט ע"ב), נאמר כך:


"תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם: בשנה זו הוא מת. אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי ויצא עמי. והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם".


בתלמוד הבבלי מסכת מנחות (קט ע"ב), נאמר כך:


"דתניא, אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אמר להן: שנה זו הוא מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להן: כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים, ונכנס עמי ולא יצא עמי".


בירושלמי יומא (ה, ב) נאמר כך:


"ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה, ובשנה האחרונה אמר להן: בשנה הזאת אני מת. אמרו לו מאיכן אתה יודע? אמר להן: כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי ר' אבהו והא כתיב: 'וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ' [ויק' טז, יז] אפי' אותן שכתוב בהן: 'וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם' [יח' א, י] לא יהיו באהל מועד. אמר לון: מה אמר לי דהוה בר-נש, אני אומר הקב"ה היה".


ניתוח המקורות


נחל אפוא בדבר הפשוט והברור: משום מה, אך ורק בירושלמי מופיעים דברי ר' אבהו! בכל מופעי הסוגיה הזו: בתוספתא, ובעוד שני מקורות בתלמוד הבבלי, דברי ר' אבהו כלל לא נזכרים! האם מדובר במקריות מוחלטת? ובכן, אם לא היה מדובר במדרש כל-כך גס, הייתי אומר שאולי מדובר במקריות. ברם, הואיל ומדובר במדרש כל-כך גס ובוטה קמי שמיא, קרוב לוודאי שמדובר בזיוף של מאן-דהו מזייפני המינים אשר שלחו את ידם וזייפו את הירושלמי.


כדאי לציין, שגם במדרש ויקרא רבה (כא, יב) מופיע המדרש כפי שהוא מובא בירושלמי, אך אין לי צורך להתייחס למדרש ויקרא רבה, מפני שהוא מדרש מאוחר שזמנו אינו ברור.