נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות

מה הם מדעי האלהות? ובכן, רבנו משיב על השאלה הזו בפירושו למסכת חגיגה (ב, א), נחל אפוא בלשון המשנה: "אין דורשין [...] ולא במרכבה ביחיד, אלא-אם-כן היה חכם ומבין מדעתו [...] וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו כאילו לא בא לעולם".


ושם פירש רבנו:


"אבל מעשה מרכבה אין דורשין בהם כלל, אפילו ליחיד, אלא-אם-כן היה [התלמיד] כמו שאמר: 'חכם ומבין מדעתו', והוא שמתעורר ומבין העניינים מעצמו ואינו צריך שיבארו לו, אלא רומזים לו ברמז והוא לומד ודן על-פיו מעצמו, וזהו עניין אמרם: 'שונין לו ראשי הפרקים' [חגיגה יג ע"א], לפי שיש שם עניינים [עמוקים] הנחקקים בנפשות השלמים מבני אדם, וכשמסבירים אותם בלשון וממשלים אותם במשלים פג טעמן ויוצאין מעניינן.


ושמע ממני אני, מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים [...] וכוונתם ב'מעשה מרכבה' המדע האלהי, והוא הדיבור על כללות המציאות, ועל מציאות הבורא, ודעתו, ותאריו, וחיוב הנמצאים ממנו, והמלאכים, והנפש, והשכל הדבק באדם, ומה שאחרי המוות. ומחמת חשיבות [...] [המדע האלהי, הזהירוּ מללמדוֹ] כשאר המדעים הלימודיים.


וידוע שכל אדם בטבעו משתוקק לכל המדעים בין שהוא טיפש או חכם, ואי אפשר לאדם שלא יחשוב [במדע האלהי] [...] ומשליט מחשבתו עליהם בלי שיהיו לו הקדמות ולא נכנס בשלבי המדע, לפיכך מנע מזה והזהיר על-כך. [...] ואמר בהרתעת המשליט מחשבתו ומתבונן בענייני האלהות בדמיונו הפשוט מבלי שיתעלה בשלבי המדעים [...] 'רתוי לו כאילו לא בא לעולם', ופירושו, שהעדרו מן האנושות והיותו מין משאר מיני בעלי חיים טוב למציאות מאשר היותו אדם, מפני שרוצה לדעת דבר שלא לפי דרכו ושלא לפי טבעו. [...].


והתבונן בביטוי הנפלא הזה האמור בעזר אלהי, באמרוֹ: 'כל שלא חס על כבוד קונו', הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה'. וכיוון שאינו יודע ערך הדבר הזה שניתן לו, הרי הוא מופקר בידי תאוותיו ונעשה כבהמה [...] לפי שבעת התאווה איזו תאווה שתהיה אין השכל השלם [=מי שמזהם את שכלו ומחליש את כוחו ויציבותו בהשקפות רעות ובהרהורים רעים ובהמיים, מערער את גדרות ההיגיון והשכל הישר, ומאפשר לבהמיות ולתעתועיה לחדור ולהשתלט על רצונו ומעשיו]. [...] וכבר הזהירו בתלמוד מללמדם ברבים ומנעו מזה מאד וציוו שיהא האדם מלמד אותם לעצמו בעצמו, ואל יעברו ממנו לזולתו, וסמכו את זה למאמר שלמה בעניין זה על דרך המשל: 'דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ' [שיה"ש ד, יא]".


עד כאן רבנו עוסק בהרחקה מללמוד את מדעי האלהות למי שלא הכשיר את עצמו במדעים. ובימינו חלה התפתחות עצומה בתחומי המדעים, כך שנראה לי שההרחקה העצומה הזו כבר אינה במקומה, שהרי כל אדם שסיים שתים-עשרה שנות לימוד בהצלחה כבר יודע מדעים מכשירים ומובילים יותר מכל חכמי המשנה והתלמוד, ויותר מכל חכמי קדם.


במורה (א, לג) רבנו ממשיך לעסוק בנושא הזה, אלא שעתה הוא דן בו מצד אחר: בנזקים שעלולים לחול על האדם אשר נכנס ללימודי מדעי האלהות ללא הכשרה בלימודי המדעים. והדבר הגיוני מאד מבחינה דתית ומחשבתית, שהרי אדם שמשליט את מחשבתו בענייני מדעי האלהות ללא הכשרה מתאימה, עובר כאמור עבירה חמורה, ועונשו יהיה שהוא יזיק למחשבתו ויקלקל את הגיונו, וכך הקב"ה למעשה עיגן את יסוד השכר ועונש בעצם הבריאה, שהרי בעצם עיצוב טבעם של מדעי האלהות, טמון גם העונש למי שמתפרץ אליהם.


והמבין יבין, כי הבנת זה אף היא ממדעי האלהות, שהרי גם ענייני ההשגחה ואופני השכר והעונש בכלל מדעי האלהות, ודומני שזו כוונתו של רבנו באמרוֹ: "כללות המציאות" לעיל.


נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות


נחל אפוא לעיין בדברי רבנו במורה (א, לג):


"דע, כי ההתחלה במדע זה מזיק מאד, כלומר מדעי האלהות, וכן באור ענייני המשלים הנבואיים וההערה על ההשאָלות המשומשות במשָּׂאות אשר ספרי הנבואה מלאים מהם. אלא, ראוי לחנך את הקטנים [באופן הדרגתי כפי יכולת קיבולם], ולהניח מוגבלי-ההבנה כפי יכולת השגתם. ומי שנראה [לנו שהוא] שלם-ההבנה [אשר] מעותד לדרגה הנעלה הזו: דרגת העיון ההוכחתי והלמידויות השכליות האמיתיות, יש להרימו לאט-לאט עד אשר יגיע לשלמותו. [ואיך נעשה זאת?] או על-ידי מעורר אשר יעירהו או מעצמו [=או באמצעות לימוד והנחיה ישירה או באמצעות הדרכה כללית ועקיפה עד שהוא יעורר את עצמו להבין]".


בדברי רבנו במורה, רבנו מוסיף למדעי האלהות גם את ענייני המשלים הנבואיים, והסבר על המלים המושאלות בהם ומה הם נמשליהם. לעתים הם מורים על סתרי תורה, דהיינו על ענייני השגחה או מדעי האלהות, ולעתים הם מורים ליסודות במדעי הטבע, ורבנו ביארם לפי יסודות מדעי הטבע אשר היו מקובלים בימי חז"ל ובימיו. וכבר הסברתי במקום אחר, כי אף שביאור סתרי החזונות הנבואיים ופירושם לאור המדע הקדום בנוי על התהו, די בכך כדי להבהיר לנו מהו כיוון המחשבה הנכון, וכיצד עלינו להבין תיאורים נבואיים מסוימים. וראו בעניין זה מאמריי: "למי נכתב הספר מורה הנבוכים?", "שני אופני משלי הנביאים".


רבנו מוסיף ואומר במורה שם (א, לג), וכֹה דבריו:


"אבל אם [האדם] יתחיל במדע הזה האלהי, לא רק שיגרום בלבולים בלבד בדעותיו אלא אף כפירה מוחלטת, והרי הוא דומה לדעתי למי שמזין את הנער היונק בלחם-חיטה ובשר ושתיית יין, שהוא ימיתהו בלי ספק, לא מפני שהם מאכלים רעים ובלתי טבעיים לאדם, אלא בשל חולשת הניזון בהם מכדי לעכלם כדי שתושג בהם התועלת – כך אלו ההשקפות הנכונות: לא העלימום ודיברו בהם בחידות, והערים כל חכם ללמד אותם שלא בפירוש [=במפורש] בכל אופני ההערמה, מפני שיש בהם דבר-רע נסתר או מפני שהם סותרים יסודות-הדת כפי שחושבים הכסילים אשר דימו שכבר הגיעו לדרגת העיון – אלא העלימום מחמת אי-יכולת השכל בהתחלות [=בהתחלת דרכו בהשכלה ובמדעים] לקבלם, ודיברו בהם ברמזים כדי שיבינום השלמים, ולפיכך נקראו סודות וסתרי תורה כפי שנבאר [בפרק הבא במורה]".


בדבריו לעיל רבנו מצביע על נקודה חשובה מאד, אשר מצויה ונפוצה גם בימינו, היו כסילים בימיו של רבנו, אשר החלו ללמוד את מדעי האלהות וסברו שהם מובילים לידי כפירה, וזאת מחמת סכלותם וריחוקם מן המדעים, ובגלל זאת לא ידעו להבין את הדברים העמוקים.


ולצד דברי רבנו לעיל: "כפי שחושבים הכסילים אשר דימו שכבר הגיעו לדרגת העיון", מעיר יוסף קאפח שם, וזה לשונו: "למרבית הצער כאלה הם הרבה 'חכמים', בפרט אם מונה לאיזה תפקיד על-ידי קבוצת חש"ו [=חרשים שוטים וקטנים], ונדמה לו שהוא חכם מופלא ורב-רבנן באמת". ואיני מבין, אם רבים מקרב חבריו הממסדיים היו שוטים וסכלים, מדוע קאפח הִתעה את הרבים שהם גדולי עולם? מדוע קאפח הסתאב ונטל ואכל משולחנם המגואל? מדוע הוא חצב משכורות ושילומי שילומים לאין מספר מאותו מקור נרפשׂ של אותם הכסילים?


וזו צביעות מצדו של קאפח, אשר אף הוא התמנה על-ידי קבוצת חש"ו, והִתעה את תלמידיו ללכת בדרכם של מחללי-שם-שמים וחוצבי התורה הפרו-נוצריים, ואף להעריצם.


ואתן דוגמה קלה לאותם כסילים, ואפילו לא מֵעניינים שהם בגדר מדעי האלהות, כדי להראות עד כמה הם סכלים נבערים, ועד כמה הם תועים ומגששים באפלה. זכורני שנסעתי בעבר עם קרוב משפחה שהוא ראש כויילל ונחשב לחכם וחריף וחד מחשבה. בדרך שוחחנו על ענייני אמונות ודעות, הנושא המרכזי שעסקנו בו היה הבנת אגדות חז"ל כפשוטן. הוא כמובן, כמו כל החרדים השוטים, מבינים את כל אגדות חז"ל כפשוטן: "אם זה כתוב בתלמוד זה אמת לאמתה", ו"כל מה שכתוב בתלמוד זה תורה-שבעל-פה ודברי אלהים חיים".


כאמור, הוא כמובן טען, שכל מה שנאמר בתלמוד זה כפשוטו, והגיע מזה להשקפות הזויות מאד אשר מנוגדות להשקפות הדת האמיתיות. הוא גם לגלג עלי ואמר לי שאני כופר ואפיקורוס, ועוד האשמות אשר מנותקות מההיגיון ומההלכה האמיתית. אגב, הוא גם לא הכיר את דברי רבנו בפרק חֵלק, אף שהוא העיד על עצמו שהוא בקי מאד בכתבי רבנו...


במהלך התוכחה גם הסברתי לו מדוע הוא לעולם לא יבין את דבריי, וזאת מפני ששכלו מזוהם מן השוחד שהוא מקבל בעבור לימוד התורה, ולכן הוא לעולם לא יבין את דבריי ולעולם הוא יוסיף ויתעה את עצמו, כדי להצדיק את כל מעלליו ואת המשך ההנאה מדברי תורה.


בהמשך גם הגענו לרש"י, והבאתי לו כמה ראיות מפירושו של רש"י לכך שהוא היה מין, הוא כמובן לא קיבל את הדברים הללו, וטען שרש"י לא התכוון לפשט הדברים העולים מפירושו. ואז הראיתי לו שרש"י מצהיר ומדגיש שוב ושוב, שפירושו נועד "לפשוטו של מקרא" וכן הפניתי אותו לעיין בהשגת הפוחז בהלכות תשובה (ג, טו), שם הוא למעשה מודה שרבותיו היו מינים וכופרים. כמו כן, הסברתי לו שהוא אינו יודע מאומה על הרחקת ההגשמה, כי הוא לא למד את החלק הראשון של מורה הנבוכים, ואפילו את ספר המדע הוא לא למד כראוי.


לקראת הסוף חזרנו לעניין אגדות חז"ל כפשוטן, והוא תמה: מה, גם השדים אינם כפשוטן? והשבתי לו: כן, רבנו כותב מפורשות במורה שמדובר בדמיונות ובהזיות. בשלב זה כבר לא נותר לו הרבה מה לומר, אך השיחה הזו לימדה אותי, שבימינו יש בעיה חמורה הרבה יותר מן הבערוּת שהייתה בימי קדם, והיא השוחד של חברת המינים הפרו-נוצריים, אשר משעבדת בפרוטות עלובות עשרות אלפי אנשים ונשים להשקפותיה הרעות והנגעלות.


כלומר, אם בימי קדם לא היה אפשר ללמד את ההמון את מדעי האלהות העמוקים, הרי שבימינו לא ניתן אפילו ללמדם את ההשקפות הישרות והנכונות אשר כלל אינן בגדר מדעי האלהות, אלא הן בגדר יסודות הדת! כגון הרחקה מהזיות, מהגשמה ומעבודה-זרה.


בימינו אי אפשר ללמד את ספר המדע ואת מורה הנבוכים, ואפילו לא את הקדמות רבנו לפירוש המשנה! שהרי די בדברים הפשוטים הללו כדי לגרום לתועים לחשוב שאתה כופר ואפיקורוס! ראו עד כמה זיהמו המינים את עולם המחשבה היהודי! עד שאפילו יסודות הדת אי אפשר ללמדם בימינו בלי משל וחידה, כדי שהמלמד לא יהפוך לכופר ואפיקורוס!


דיברה תורה כלשון בני אדם


בהמשך דבריו במורה שם (א, לג) רבנו מסביר, שהקושי להבין את מדעי האלהות והנזק שהם עלולים לגרום לבני האדם שלא הכשירו את עצמם כראוי בלימודי המדעים, הביא לכך שגם התורה דיברה כלשון בני אדם ולא פירטה והסבירה במפורש את העניינים העמוקים. אלא, התורה הסבירה את השקפות הדת היסודיות במשלים או במונחים לא מדויקים כדי שהמטרה תושג, דהיינו: גם כדי שההשקפה המבוקשת תועבר ותונחל להמונים, וגם כדי לשמור על בריאות נפשם של ההמונים, ולמנוע מהם שיבושי מחשבה קשים וכאבי ראש עזים.


וכֹה דברי רבנו:


"וזוהי הסיבה שהתורה דיברה כלשון בני אדם כמו שבארנו [ראו מאמרי: "מדוע דיברה תורה כלשון בני אדם?"], והטעם מפני שהיא [=התורה] מוצעת שיתחילו בה וילמדוהָ הנערים והנשים וכלל האדם, ואין ביכולתם להבין את הדברים כפי אמיתתם, ולפיכך הסתפקו להם [=היה מספיק ואף ראוי להם להמון, שהתורה תעסוק] בהאמָנת כל השקפה נכונה שראוי לְאַמְּתָהּ [דהיינו בהנחלת השקפות התורה האמיתיות והיסודיות במסורת בלבד, כגון מציאות הבורא, ייחודו, השגחתו, חידוש העולם, אמיתת הנבואה והניסים, ועוד], ובכל תיאוריה המיישבת את הדעת כלפי מציאותה [=בכל תיאוריה אשר מסייעת לאמֵּת השקפה נכונה] לא כפי אמיתת מהותה [=ואף שבמהותה התיאוריה הזו אינה מדויקת, כגון: נאמר לנו בתורה שה' רואה ויודע, לא מפני שהוא באמת רואה ויודע כראיית וידיעת האדם, אלא כדי לאמֵּת את ההשקפה שלא נעלם ממנו מאומה, והכל גלוי וידוע לפניו מראשית עד אחרית]".


תנאֵי לימוד מדעי האלהות


בהמשך דבריו במורה (א, לג), רבנו מסביר מהם התנאים הנדרשים ללימוד מדעי האלהות. כמובן שהתנאי הראשון הוא שהאדם יגיע לשלמות מסוימת, דהיינו שאותו אדם יכשיר את עצמו במידות טובות, ויהיה גמיש ונוח לקבל השקפות אשר מנוגדות להשקפות המשובשות שהלעיטו אותו באגרסיביות רבה תועים וסכלים למיניהם במשך כל שנות חייו, וכן שאותו אדם יהיה מסוגל מבחינה מחשבתית להבין, דהיינו שאותו אדם הכשיר את עצמו במדעים.


וכֹה דברי רבנו שם:


"וכאשר מגיע האדם לשלמות ונמסרו לו סתרי תורה, אם מזולתו, ואם מעצמו כאשר יעירֵהו דבר על דבר [לימוד מסוים יעורר אותו להבין עניין עמוק נוסף], יגיע לדרגה שיתאמְּתו לו אותן הדעות האמיתיות בדרכי האימוּת הנכונים, או בהוכחה במה שההוכחה אפשרית בו, או בראיות חזקות במה שאפשר בו דבר זה, וכן ישכיל אותם הדברים שהיו אצלו דמיונות ומשלים כפי אמיתתם ויבין מהותם, וכבר נכפל לך כמה פעמים בדברינו אמרם: 'ולא במרכבה ביחיד, אלא-אם-כן היה חכם ומבין מדעתו' [חגיגה ב, א], אז מוסרין לו ראשי פרקים, ולפיכך אין ראוי לפתוח לשום אדם בעניין זה אלא כפי יכולת קיבולו, ובשני תנאים אלה:


האחד שיהא חכם, כלומר שכבר הושגו לו המדעים אשר בהם נלמדים הקדמות העיון [בפרק הבא רבנו יפרט מהם המדעים הנדרשים להתחלת לימוד מדעי האלהות]; והשני שיהא מבין ובעל תפישה וטבעים זכים [=בעל מידות טובות כדי שיהיה גמיש ונוח לקבל השקפות אפילו אם הם מנוגדות למה שהלעיטוהו מגיל הגן, ובמשך עשרות-שנים לאחר-מכן בבית אביו ואימו ובכל מוסדות החינוך שעבר], תופש את העניין ברמז קל, והוא עניין אמרם: 'מבין מדעתו'. והנני מבאר לך [בפרק הבא] סיבות מניעת לימוד ההמון בדרכי העיון האמיתיים והבאתם להשכלת מהות העניינים כפי שהם, ושזה דבר חיובי הכרחי שלא יהיה אלא כך [דהיינו מן ההכרח להקדים את לימוד המדעים ללימוד מדעי האלהות], בפרק שאחר זה".

נזקי התחלת הלימוד במדעי האלהות
.pdf
PDF • 155KB

116 צפיות2 תגובות