משהו בעניין השימוש בחשמל בשבת

אחד העניינים המורכבים ביותר בימינו הוא השימוש בחשמל בשבת. האם לאסור או להתיר? ובכן, לאחר מחשבה לא מעטה, הגעתי למסקנה שהדרך האמיתית היחידה לאסור חשמל בשבת היא באמצעות דימויו למלאכת הבערה בשבת. וביתר ביאור: כשם שאסור ליצור אנרגיה ולהבעיר אש בשבת, כך יש לאסור מדרבנן ליצור אנרגיה ולהפעיל חשמל בשבת.

אין ספק שמדובר באיסור דרבנן, שהרי לא מדובר בהבערה ממש, וכידוע, מיסודות הדת הוא שאסור באיסור חמור להוסיף על הציוויים או על האזהרות והאיסורים שנאמרו בתורה.

***

מעין אסמכתא או זכר לאיסור הנדון מצאתי בדברי הנביא יחזקאל בפרק א:

"וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (פסוק ד).

"וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק" (פסוק יג).

"וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב" (פסוק כז).

נשים לב, בפסוק ד נאמר שמסביב לאש יש נוגה ומתוך האש יוצא "כְּעֵין הַחַשְׁמַל"; ובפסוק יג בהמשך נזכר שוב הנוגה הזה, אך הפעם נאמר שמתוך האש "יוֹצֵא בָרָק", הוי אומר, החשמל הוא-הוא הברק, דהיינו החשמל המוכר בימינו! זאת ועוד, בפסוק כז, נערכת השוואה ברורה בין החשמל לבין האש: "כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ", כלומר, החשמל דומה לאש!

אמנם, אף שאין ללמוד מהפסוקים הללו שהחשמל הוא בגדר אש מן התורה, שהרי אסור להוסיף מאומה על חוקי התורה, וכאשר הננו באים לפסוק הלכה עלינו לפסוק אך ורק מתוך התורה-שבעל-פה – יחד עם זאת, דומני שיש ראיה ואסמכתא חזקה מאד מן הפסוקים הללו, שראוי לדמות את החשמל לאש, ולאסור את השימוש בחשמל בשבת מדרבנן.

***

ברם, עלינו לזכור שמדובר באיסור שמוגדר כאיסור דרבנן, לפיכך, עלינו להבין שיש לצמצם את האיסור הזה ככל שניתן, דהיינו לאסור אך ורק את מה שדומה מאד למלאכת הבערה, שהרי הכלל הוא: כל ספק דרבנן להקל, ואסור להעיק על בני האדם לחינם ולהחמיר בדינים שיסודם באיסורי דרבנן בלבד. לאור זאת נראה לי ברור, שיש לאסור אך ורק שימוש בחשמל אשר דומה מאד למלאכת הבערה, כגון חשמל שיוצר אור או חום משמעותיים וכיו"ב.

***

כמה דוגמאות לעניינים אשר נשאלתי בהם ואשר לפי דעתי אפשר להקל בהם:

א) שימוש במעלית – עיקר השימוש במעלית בשבת יוצר פעולה מכאנית אשר אין בה הפעלת אור או חום. לכן נראה לי שניתן להקל בדיעבד כאשר אין כל דרך אחרת. כלומר, נראה לי שניתן להקל ללא שום חשש והיסוס כאשר מדובר בזקן או בילדים קטנים מאד, אך המבוגרים שמסוגלים לעלות ברגליהם יעלו ברגליהם וגם יועילו לבריאותם.

ב) הפעלת חיישנים – אין להחמיר ולכסות חיישנים שונים, כגון בחדרי בתי המלון, אלא-אם-כן החיישנים הללו מפעילים אור גדול ומשמעותי (לא רק נורה קטנה), אשר אפשר לדמותו להבערת אש אשר מפיצה אור. ויתרה מזאת, האדם אינו מתכוון להפעיל את החיישנים הללו ואין לו שום עניין בהפעלתם, ואף שמדובר ב"פסיק רישיה", דהיינו בפעולה בלתי נמנעת, אין להחמיר כאמור, שהרי מדובר בנורה זעירה מאד שאין לה שום משמעות מבחינת אור.

אגב, ההבדל בין נורת החיישנים לנורת הכפתור של המעלית הוא, שבמעלית האדם לוחץ מיוזמתו על הכפתור ומעוניין בהפעלתו והדלקתו, לעומת הפעלת החיישן אשר אינה נעשית בכוונת מכוון כלל, ואין לאדם שום עניין או תועלת מכל סוג שהוא בהפעלת החיישן.

ג) כיבוי מכשירי חשמל בשבת – לעתים נדלקים מכשירי חשמל בשבת, כגון טלביזיה או רדיו, או ששוכחים לכבות את האור של המקרר. ובכן, לדעתי אין צורך להסס בעניינים אלה כלל, מכיוון שמדובר באיסור דרבנן, יש כוח לרבנן לאסור ולהתיר, וברור לי שבעניינים כאלה חכמים לא היו אוסרים לכבות מכשירי חשמל, אשר מפריעים למצות עונג שבת.

ד) לימוד תורה מתוך מחשב – והוא הדין ללמוד תורה מתוך מחשב בשבת, דומני שחז"ל היו מתירים ללמוד תורה מתוך מחשב, כי כמו בנקודה הקודמת, מדובר באיסור דרבנן, ויש לחכמים מרחב תמרון לאסור ולהתיר כפי ראות עיניהם וכפי הצרכים והתועלת. אמנם, במקרים רבים חז"ל לא חילקו בגזירותיהם, אך ספק דרבנן להקל, ואין צורך להחמיר ולהחליט שהסנהדרין הייתה אוסרת באופן גורף להשתמש בחשמל בשבת – ובמיוחד שמדובר במצות תלמוד תורה, שהיא כנגד כל המצוות כולן, והיא התכלית והייעוד של המנוחה בשבת.

כך נראה לי ויהי רצון שה' יתעלה ויתרומם יאר עינינו במאור תורתו.

משהו בעניין השימוש בחשמל בשבת

.pdf

Download PDF • 118KB