מהו נס?

במאמר זה נבחן את הגדרות הרמב"ם לנס לאור דבריו ב"מאמר תחיית המתים" המפורסם. באמצעות בחינת הגדרותיו של רבנו בעניין הניסים, נוכל אנחנו להבין כיצד להתייחס להתרחשויות ולנסיבות הסובבות אותנו, ונלמד על מה ניתן לומר שהוא בגדר "נס".


נחל אפוא, רבנו מבחין בין שני סוגי ניסים: א) נס על-טבעי, כלומר נס שהוא נגד החוקיות הטבעית שנטבעה בבריאה; ב) נס שהוא בגדר הטבע ואין בו חריגה מחוקי הטבע.


נס על טבעי


וכֹה דברי רבנו ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' צח): "המופתים [=הניסים] יש שהם בדברים הנמנעים בטבע, כהפיכת המטה תנין, ושקיעת האדמה בעדת קרח, וקריעת הים".


זהו כאמור הסוג הראשון של הניסים, שהתרחשותם היא נגד החוקים הפיזיקאליים והביולוגיים וכו' שלפיהם ובהם נברא הטבע. דוגמאות לניסים על-טבעיים: זריקת המטה על-ידי משה רבנו והפיכתו לתנין, וכן השלכת המטה על-ידי אהרן הכהן לעיני פרעה והפיכתו לתנין, וכל זאת כדי להראות לפרעה באות ומופת שאלהים שלחם (שמ' פרקים ד, ז).


דוגמה נוספת לנס על-טבעי היא שקיעת האדמה מתחת לעדת קרח, ואם תשאלו, והלא יש בולענים ורעידות אדמה שבהם נבקעת האדמה ונפערים חורים בקרקע, ואם-כן אף זה הוא בגדר נס טבעי? על זאת משיב הרמב"ם במאמרו שם: "ושלמות [הנס בעדת קרח] הייתה בחזרת האדמה למצבה [בסגירת הבקע שנפער] 'וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל' [במדבר טז, לג]". כמו כן, גם קריעת ים סוף היא נס שהוא נגד חוקי הטבע.


נס טבעי


עוד כותב רבנו במאמרו הנדון (עמ' צח), וכֹה דבריו:


"ויש שהם [המופתים והניסים] בדברים האפשריים בטבע, כגון בוא הארבֶּה והבָּרד והדֶּבר במצרים, כי דרך מיני הדברים הללו שיארעו במקצת הזמנים ובמקצת המקומות, וכגון בקיעת מזבח ירבעם כאשר אמר איש האלהים [מ"א, פרק יג] [...] כי דרך הבניינים להתבקע ובפרט אשר נבנו מחדש, וכגון ירידת הגשם השוטף בזמן הקיץ על ידי שמואל [ש"א, פרק יב], וכגון הברכות והקללות האמורות בתורה שכל אחת מהן אירועה [=התרחשותה] אפשרי בכל מקום ובכל זמן, והן כולן מסוג האפשרי כאשר תתבונן בהן".


כלומר, כל האירועים הללו שנזכרו הם ניסים שבגדר הטבע: בקיעת מזבח ירבעם היא בגדר הטבע, כי יש ונפערים סדקים בבניינים ולעתים אף קורסות מרפסות. ואין צריך לומר שירידת גשם שוטף היא דבר טבעי, וכן כל שאר האירועים שנזכרים בברכות ובקללות, תקופות שובע ותקופות רעב ומלחמה, אירועים משמחים ואירועים מצמררים, כל זאת בגדר הטבע.


לאור דברי רבנו האחרונים שאלה גדולה קמה וניצבה: אם ישנם נסים רבים שהם בגדר הטבע, כיצד ניתן להבחין בהם ולזהות אותם? והלא כולם הינם אירועים טבעיים! רבנו משיב, שנס שהוא בגדר הטבע יוגדר כנס באחד משלושת התנאים הבאים או בכולם:


תנאי ראשון


וכֹה דברי רבנו בהמשך מאמרו הנדון (עמ' צח):


"שיהא [=שיתרחש] אותו האפשרי [אותו המאורע שהוא אפשרי לפי חוקי וכללי הטבע] בעת האמירה, כלומר, [שהנס יתרחש בעת] אמירת הנביאים בדיוק, כמו שנאמר בשמואל: 'אֶקְרָא אֶל יְיָ וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר' [ש"א יב, יז] וכו', 'וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יְיָ וַיִּתֵּן יְיָ קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא' [שם, יח], וכמו שנאמר באיש האלהים הבא מיהודה: 'וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים' [מ"א יג, ה]".


למדנו אפוא, שאם קדמה הודעה מפי נביא על ביאת אירוע מסוים שניתן להגדירו כמאורע שהוא בגדר הטבע, והוא אכן התרחש בדיוק בעת שבו הודיע עליו הנביא, ובאותו האופן בדיוק שבו תיאר הנביא שיקרה – הרי שמדובר בנס מאת ה' יתעלה שמו, אף-על-פי שהנס עצמו, דהיינו אותן הנסיבות וההתרחשויות, אינן חורגות מן החוקיות הטבעית שטבועה בטבע.


תנאי שני


וכֹה דברי רבנו בהמשך מאמרו הנדון (עמ' צט):


"פלאיות אותו האפשרי ונדירותו על כל אפשרי ממינו [אותו אירוע שביסודו הוא עניין טבעי לחלוטין, פלאי ונדיר מאד בהיקפו או במאפיינים טבעיים אחרים, אשר לא ניתן להתעלם מהם], כמו שנאמר בארבֶּה: 'לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ' [שמ' י, יד], ובַבָּרד נאמר: 'אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי' [שמ' ט, כד], ובַדֶּבר נאמר: 'וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד' [שמ', ו], כי ייחוד אותו האפשרי בעם שנרמז עליו או במקום מיוחד או במין שהמחשבה מצביעה עליו, הוא מפלאיות אותו האפשרי ונדירותו".


כלומר, כאשר מדובר באירוע שהוא מפליא מאוד עד שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום, הרי שמדובר בנס. לדוגמה, מכת הדֶּבר שנחתה על בהמות המצרים לא פגעה כלל בבהמות בני-ישראל, וזה דבר מפליא מאד, שבתוך מדינה אחת ובתוך ערים קרובות או משותפות, כל מקנה המצרים ימותו בדבר, ואילו ממקנה בני-ישראל לא ימות אף לא אחד.


דוגמה נוספת, מכת הברד הִכתה בכל רחבי מצרים בעוצמה, אך לא פגעה כלל בתחום המחיה של בני-ישראל: "רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד" (שמ' ט, כו). ואל שתי הדוגמאות האחרונות רבנו מכוון באמרו לעיל: "כי ייחוד אותו האפשרי בעם שנרמז עליו או במקום מיוחד [...] הוא מפלאיות אותו האפשרי ונדירותו". אמנם, על הברד נאמר שהיה בו גם מאפיין על-טבעי, שהרי נאמר: "וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" (שמ' ט, כד).


ודוגמה אחרונה, מה שכתב הרמב"ם לעיל "במין שהמחשבה מצביעה עליו", כוונתו שכל הרואה את הנס מתרשם ומתפעל בשכלו ובמחשבתו מנדירותו, כמו בארבֶּה, שלפניו לא היה כן ארבה כמוהו, ואף לאחריו בכל מהלך ההיסטוריה לא יהיה-כן. ואל דוגמה זו מכוון רבנו באמרוֹ לעיל: "כי ייחוד אותו האפשרי [שבגדר הטבע] [...] במין שהמחשבה מצביעה עליו [דהיינו שהמחשבה מתפעלת מעוצמתו ומנדירותו] הוא מפלאיות אותו האפשרי ונדירותו".


תנאי שלישי


וכֹה דברי רבנו בהמשך מאמרו הנדון (עמ' צט):


"המשכיות אותו האפשרי ההווה ותמידיותו כגון הברכות והקללות, כי אילו היו פעם אחת או שתי פעמים לא היו מופת, והיה אפשר לומר שזה מקרה. וכבר באר בתורה ואמר: 'וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי' [ויק' כו, כא], כלומר אם אתם תעשו מה שיחול בכם מן הרעות הללו מקרה לא שהן עונש [כלומר, אם נסבור שהייסורים שבאים עלינו הם במקרה ולא עונש על פשעינו], אמר שהוא יתעלה יתמיד בתוקף אותו הדבר אשר חשבתם אותו מקרה, ואמר 'וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בחמת קֶרִי' [קרוב לפסוקים שבויק' פרק כו, כג–כד]".


למה מתכוון רבנו באמרוֹ: "המשכיות אותו האפשרי ההווה ותמידיותו כגון הברכות והקללות"? האם המשכיות ברכות או קללות לאורך זמן מעידות בהכרח על נס? ובכן, נראה שאין זו כוונתו, אלא כוונתו לומר, שהתהפוכות שעוברות על עם-ישראל, מטוב לרע ומרע לטוב, ואשר מתרחשות שוב ושוב בהתאם למעשיהם של עם-ישראל, הרי שיש בזה מופת: שכל מעשינו כפרטים וכאומה משפיעים באופן ישיר על מה שקורה לנו בחיינו.


הבדל נוסף בין נס על-טבעי לנס טבעי


וכֹה דברי רבנו בהמשך מאמרו הנדון (עמ' צט–ק):


"דע, כי המופת בדברים הנמנעים בטבע [דהיינו הנס העל-טבעי] אינו משתהה כלל ולא יאריך ולא יישאר במצבו, כי אילו הִתמיד הדבר, היה אפשר לחשוד במופת, כי אילו נשאר המטה תנין היו חושדים שהוא היה תנין מעיקרו, ולפיכך הייתה שלמות המופת חזרתו מטה: 'וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ' [שמ' ד, ד]. וכך אילו נבקעה האדמה בעדת קרח ונשארה בקועה לעולם הייתה מגרעת במופת, ושלמותו הייתה בחזרת האדמה למצבה: 'וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ' [במ' טז, לג]. וכך: 'וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ' [שמ' יד, כז].


ומחמת הכלל הזה אשר העירותיך עליו אנו מתרחקים מלהיות בדעה שיתמיד דבר מחוץ לטבע כמו שביארנו [שהרי זה גורע מהנס] [...] אבל המופת בדברים האפשריים, הרי כל מה שהתמיד ונמשך מתחזק שהוא מופת. ולפיכך אנו בדעה על תמידות הברכות עם המשמעת, והקללות עם המרי, לדורות עולם באומה הזו, ובכך נעשו אות ומופת כמו שביארנו".


ונחתום בדברי הנביא ירמיה, וכֹה דבריו:


"כֹּה אָמַר יְיָ אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן יְיָ יָסוּר לִבּוֹ. וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (יר' יז, ה–ח).

מהו נס
.pdf
Download PDF • 140KB

81 צפיות0תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!