מנהג התשליך: היש מירוק ללא תשובה?

מנהג פגאני נוסף שמקיימים המינים וצאצאיהם הוא מנהג התשליך, בראש השנה הולכים צאצאי המינים למקורות מים שונים ואפילו לבריכות המים הקטנות או למזרקות שבגנים הציבוריים הגדולים. שם הם מדמיינים שהם משליכים את כל מעלליהם פשעיהם וחטאיהם למים, ויש אפילו שמהדרין לזרוק אבנים לתוך המים, כדי להמחיש את השלכת העוונות.


מקור המנהג הוא בדברי מוסא איסרלשלשת (הלכות ראש השנה תקפג), וזה לשונו:


"והולכין אל הנהר לומר פסוק: 'ותשליך במצולות ים כל חטאתינו' וגומר".


במשך הזמן הוסיפו עוד פסוק לפניו ולאחריו, ואומרים שלושה פסוקים ממיכה (ז, יח–כ):


"מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם, תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם".


ובכן, מדובר במנהג רע מאד ולא רק מפני שהשוטים המהדרין בסכלות מזכירים את עבודתו של מרקוליס, וכמו שפוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה ראש פרק ג, וכֹה דבריו:


"כל העובד עבודה זרה ברצונו בזדון – חייב כרת, ואם היו שם עדים והתראה – נסקל, ואם עבד בשגגה – מביא חטאת קבועה. עבודות הרבה קבעו עובדי עבודה-זרה [...] ועבודת זה אינה כעבודת זה [...] ומרקוליס, שעבודתו שיזרוק לו אבנים או יסקל מלפניו אבנים".


אלא, מדובר במנהג רע מאד מפני שהוא דורס ורומס את חובת התשובה והווידוי, שהרי השוטים שנוהגים בהזיה הזו מחדירים למחשבתם שבפעולתם זו הם מתנקים מכל פשעיהם! ובמלים אחרות, לא התשובה והייסורים וההכאה על חטא, ולא הווידוי והשיבה האמיתית לפני ה' יתעלה, ולא ההִתרחקות מהבלי העולם-הזה, ולא ההִתנערות מכל דרכי המינות – לא אלה הם אשר מלַבְּנים את הנפש מן החטאים והפשעים, ומה כן? אמירת פסוקים על מזרקה...


ארבעת גדרי התשובה


כדי להעמיק ולהבין לאשורה את חומרת מינותו של מנהג התשליך נעיין מעט בגדרי התשובה המפורסמים באומתנו, וכֹה דברי רבנו בהלכות תשובה (ב, ג):


"ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: 'יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו' [יש' נה, ז]. וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: 'כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ' [יר' לא, יח], ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: 'וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם' [הושע יד, ד]. וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בליבו".


השלב הראשון של התשובה הוא עזיבת החטא: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו"; השלב השני הוא הקבלה לעתיד: "ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד"; השלב השלישי הוא תהליך החרטה וההכאה על חטא, ובלשון רבנו: "וכן יתנחם על שעבר" – ובסופו של תהליך החרטה וחשבון הנפש