מבואו של מָרי יוסף קאפח ל"מורה הנבוכים" – חלק ג

עודכן ב: 10 מרץ 2019

בחלקו השני של המאמר למדנו על היקף הלימוד התורני ועל המאמץ הרוחני הנדרשים מהאדם כדי להקיף ולדעת את מצוות ה' אלהיו. הצלחה במשימה מורכבת זו תלויה בהתמקדות בלימוד יסודות הדת, ובהשלכה אחרי גוונו את כל הדעות הדחויות ואת אינסוף הפסיקות המייגעות שהתרחקו מדרך האמת. ברם, לא רק היקף לימוד תורני נדרש כדי להתרומם למעלת היושבים לפני השם, חובה ללמוד מדעים שמכשירים את האדם ואת שכלו לזהות את האמת ולהעמיק בחכמות.


מָרי יוסף קאפח מסביר בהמשך דבריו שם, כי כדי ללמוד מדעים, האדם אינו יכול לכלות את ימיו בפלפולים או בעיסוק באינסוף חבילות של שיטות שמשטות בנו ומרחיקות אותנו מן האמת, וזה לשונו של מָרי שם (עמ' 18): "יודע הוא רבנו את רוחב היקף ההכנות במדעים הלימודיים שחייב אדם ללמוד, כדי שיהא בו הכוח והיכולת לחדור לעומק הדברים שהוא חייב לדעתם שהם: 'יסוד היסודות ועמוד החכמות לדעת את ה'". כלומר, לימוד המדעים הכרחי כדי להשכיל ולידע את יסודות הדת המחשבתיים בכלל וידיעת השם בפרט. בחלקו השלישי של המאמר, נלמד על חשיבות לימוד יסודות הדת לפי הרמב"ם, ונסקור את התקפתו העזה של הרמב"ם על עולם התורה.

חשיבות לימוד יסודות הדת

הרמב"ם מדגיש את חשיבות לימוד יסודות הדת המחשבתיים במקומות רבים בספריו, ואף הקדיש ספר שלם הוא ספר המדע (=ספר הדעת) בראש ספריו ההלכתיים, ספר שעוסק ביסודות הדת והמחשבה של דת משה. וזה לשון מָרי במבואו שם:

"וכך מדגיש הרמב"ם יסוד זה בכל מקום מאז שחר עלומיו, ואם אפשר לומר מאז הכירו את בוראו ועד אחרית ימיו, וכך כתב כבר בתחילת פירושו למשנה סוף מסכת ברכות [בהיותו כבן 23 שנים בלבד]: 'כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד'. ועד אחרית ימיו בחברו ספרו זה [...]. כלום מסוגלים אנו לחדור לעומק דבריו אלה שהוא חוזר עליהן גם בפתיחתו לספרו הגדול 'משנה-תורה' [=יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע וכו'], דומה שכולנו קוראים אותן כמלהג לחש לסגולה ולא יותר".

מצעירותו ועד אחרית ימיו, הרמב"ם ראה ביסודות המחשבה של דת האמת את נשמתה ומהותה של דת משה, וכל המצוות לא נועדו אלא להכשיר את לב האדם להתרומם למעלת ידיעת יסודות הדת והעמקה בהן ככל יכולת האדם. ברם, בסוף דבריו מָרי מצביע על המציאות העגומה בימינו, שאין כמעט איש שיודע מהי ידיעת השם ומהו ייחוד השם, ואף אם תשאל את ה"עילויים" שבלומדי הפלפולים והשיטות, לא יידעו לומר לך מאומה על מצוות אלה שניתנו לנו בהר סיני והן יסוד ומטרת התורה כולה.

התקפתו העזה של הרמב"ם על עולם התורה

לפני שמָרי מעתיק את התקפתו העזה של הרמב"ם על עולם התורה, הוא בעצמו תוקף בחריפות את עולם התורה שזנח את יסודות הדת, והשליך אחרי גוו את ידיעת השם ומחשבתה-נשמתה של היהדות, וזה לשונו:

"ומכאן באה התקפתו העזה של רבנו על אותם המתקדשים והמטהרים, הלוך וטפוף ילכו, האומרים אל תגש בי כי קדשתיך, אשר נדמה להם שהם יודעים לישא וליתן במלחמתה של תורה, ולמה לי לומר מלים משלי, אביא לשון רבנו כלשונו ודיי".

עולם התורה בימי הרמב"ם ובימינו מלא וגדוש במתחזים, "המתקדשים והמטהרים", קדושי העליון, אלהים עלי אדמות, הפוסעים הלוך וטפוף מנופחים מחשיבות עצמית, מתבוננים במבט מתנשא ויהיר על הנחותים מהם לפי דמיונם, ומרחיקים את עצמם מפשוטי העם שמא יטמאו את גלימתם. אך לא רק במידות כשלו ונכשלו, גם בהיבט התורני מעלתם האמתית ירודה ביותר, מפני שרק נדמה להם שהם יודעים לישא וליתן במלחמתה של תורה, אך לפי האמת שוגים הם בהבל ורחוקים מן האמת כרחוק מזרח ממערב.

עתה אביא את דברי הרמב"ם מתוך "מאמר תחיית המתים", כפי שמָרי מעתיקם במבואו שם (עמ' 18):

"וז"ל רבנו בפתיחתו למאמרו הנפלא מאמר תחיית המתים: 'וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר 'משנה-תורה'] ראינו שאין מן הצדק שניגש למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים [=דיני התורה הלכותיה ומשפטיה] ואניח יסודותיו מוזנחים לא אבארם ולא אדריך לאמתתם. ובפרט כאשר מצאנו אחד המדמים שהוא חכם ושהוא [נחשב] מחכמי ישראל באמת [בעיני ההמון], ושהוא יודע דרך הלכה וישא וייתן במלחמתה של תורה מנעוריו לפי דמיונו, והוא מסופק האם ה' גוף בעל עין ויד ורגל ומעיים כפי שנאמר במקראות, או שאינו גוף [במאמר אחר הראיתי שה"אחד" הזה הוא הראב"ד].

אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו 'מין' ו'אפיקורוס' [נשמע לכם מוכר? האשמות בכפירה היו מאז ומעולם כלי מלחמתם], ותפשו דרשות ברכות כפשטיהם [כדרשני ימינו אוהבי הדמיונות], וכדומה לזה שמעתי על מקצת מי שלא ראיתיו, וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד, ושהם מסופקים [שהם שרויים בספק: האם ה' הוא גוף או לאו?], והם מדמים שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים, ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים את יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, כי הלמידות על אותן היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה כמו שבארנו במורה [גם בימינו הם רואים בלימודי המדעים לימודי כפירה, אך כאשר הדבר נוגע לכסף אין שום עקרונות, ומתירים ומעודדים נשים ללמוד מדעים, אחרת איך יפרנסו את הגברים?].

ולפיכך העדפנו שיהו הדברים האמתיים [=בהשקפות הדת] מקובלים אצל הכל לא פחות מזה, ולפיכך הזכרנו בהקדמת חיבור המשנה יסודות [...] כלומר מה שקשור בייחוד, ובעולם הבא, עם שאר היסודות. וכך עשינו גם בחיבור הגדול הנקרא 'משנה-תורה' [...] והזכרנו את כל הכללים הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהו אותם הנקראים 'תלמידי-חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם [כל התארים הנפוחים נוטפי הכבוד והגאווה], בונים את פרטי הדינים על יסודות משפטיים [=כללים הלכתיים סדורים, ולא כמו הכאוס ההלכתי שפשׂה בימינו] [...] וכל זה נבנה על יסודות דתיים [=יסודות הדת המחשבתיים]. ולא ישליכו ידיעת ה' אחרי גוום, אלא ישימו שאיפתם הגדולה והשתדלותם במה שיביאם לשלמות ויקרבם לבוראם".

ונסיים בחתימת דברי מָרי שם: "ולפיכך תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בברכת אמת ויציב 'אשרי איש אשר ישמע אל מצוותיך', העשייה המופשטת באיברים החיצוניים עדיין אינה הכל, לא זכה ל'אשרי' מפי אנשי כנסת-הגדולה אלא מי ששומע אל המצוות, מי שחש אותן באדמיותו, או כלשון התורה 'בצלם אלהים' אשר בו, וכפי שהגדיר רבנו את הדבר היטב בחיבורו בהלכות אסורי ביאה [יד, ג]: 'שאין צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצוות אלו ויודען'. וברור כי כוונתו ב'בעל החכמה' מי שידע את ה' והכיר את בוראו ידיעה אמתית". ואין ידיעה אמתית ללא לימודי המדעים, והם אף השער לידיעת השם ברובד העמוק יותר – ייחוד השם.

בתמונה: ישיבת מיר בשנחאי, 1942.


#מורההנבוכים #ייחודהשם #ישיבות #אמת

אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!