'לכה דודי' – פיוט צ(ר)פתי פגאני

עודכן: 2 ביוני

מי לא מכיר את הפיוט "לכה דודי"? שיא השיאים של תפילת ליל שבת בבית-הכנסת? כל הציבור עומדים על רגליהם האחוריות ושרים שיר הלל מפוקפק ביותר בדבקות פגאנית בלתי-מוסברת, כאילו הפיוט הזה נאמר למשה רבנו בהר סיני לעיני כל ישראל! והלוואי והיו דבקים בעשירית ממצוות התורה עשירית מדבקותם בפיוט המקובלים הצ(ר)פתי הפגאני הזה...


פיוט זה נכתב על-ידי מקובל בצפת הפגאנית של המאה הי"ו. לא אעסוק במאמר זה בהזיות הרבות ובצדדיו המיסטיים הנגעלים של הפיוט, אין לי שום עניין להנציח את המינות. ברם, כן אעסוק במאמר זה במשמעויות הפשוטות והבסיסיות העולות מן הפיוט ובהשקפות שעולות מן המשמעויות הללו – וזאת כדי שנבין יחדיו מה החדירו לנו מכשפי צפת הכעורים.


נחל אפוא בפזמון החוזר של הפיוט: "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבילה", ובכן, הדוֹד הוא כמובן הקב"ה יתרומם שמו, אך מי היא הכלה? השבת או כנסת-ישראל? את התשובה על-כך נקבל מן הבית האחרון בפיוט, שבו נאמר כך: "בואי בשלום עטרת בעלה [...] תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה" וכו'. ברור אפוא שהכלה היא השבת, שהרי למי אנחנו קוראים "בואי כלה"? לעצמנו? עוד נחזור לבית האחרון, אך טרם שנעיין בו נדון במסקנות עד כֹּה:


אם הכלה היא השבת, מהי אפוא משמעותו של הפזמון? ובכן, משמעותו היא שאנחנו קוראים לה' יתעלה ויתרומם שילך יחד איתנו לקראת השבת ויחדיו נקבל אותה בבואה אלינו – ומהי הַשּׁוֹטוּת הזו?! וכי הקב"ה מחויב בכבודו של מישהו או משהו? עד שאנחנו פוקדים ומורים לו לצאת לכבודה של השבת? ויש בדברים הללו עזות פנים קמי שמיא, וגם שיתוף ומינות.


עזות פנים – ברור, שהרי מי אנחנו שנורה לה' יתעלה שייצא לקראת השבת? אך מדוע שיתוף ומינות? ובכן, שימו לב, בפזמון מתואר שה' יתעלה ויתרומם מחויב בכבודה של השבת! ושהוא בכבודו יוצא לקראתה! וגם אם נתייחס לכל היציאה הזו כמשל, אי-אפשר לברוח מהמסקנה שאם אלהים מחויב בכבודה ויוצא לקראתה, הרי שמדובר בישות אלהית רוחנית בעליונים! ולא מדובר בסתם ישות נשגבה כמו המלאכים, אלא בישות אלהית, שהרי הפזמון מתאר את הקב"ה כמי שמחויב בכבודה ויוצא לקראתה! מדובר אפוא בישות אלהית לצד ה' יתעלה!


מוטיב זה חוזר על עצמו גם בבית האחרון שבו נאמר כך: "בואי בשלום עטרת בעלה [...] תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה" וכו'. כלומר, השבת היא עטרתו של הקב"ה! דהיינו היא הודו והדרו! לא מדובר אפוא בסתם ישות רוחנית מלאכית כמלאכי-השרת עושי דברו, אלא בישות אלהית מקבילה אשר היא הודו והדרו של הקב"ה, כמו שהאשה היא עטרת בעלה! והנה לפניכם פסוק ממשלי שיוכיח את כוונתם של המקובלים: "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (מש' יב, ד), כלומר, השבת היא אשתו של הקב"ה יתרומם שמו! והיא ישות אלהית נעבדת! ואין צורך לומר שמדובר בשיתוף ובמינות, חירוף וגידוף ה' יתרומם ויתעלה, ועיוות מחריד של התורה.


הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?


ועתה שימו לב לעוד עניין מבחיל ביותר בפיוט, בבית האחרון כאמור, נאמר כך: "בואי בשלום עטרת בעלה [...] תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה" וכו'. כבר אמרנו שהשבת הזו היא אשתו של הקב"ה, ואף שהיא מתוארת כאשתו, אנחנו קוראים לה לבוא אלינו להיות הכלה שלנו! "בואי בשלום עטרת בעלה [...] תוך אמוני עם סגולה [=לתוך עם-ישראל, ולהיות הכלה שלנו!] בואי כלה, בואי כלה" וכו', ושבע פעמים אנחנו קוראים לה לבוא אלינו להיות הכלה שלנו!


ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! המקובלים קוראים שבע פעמים "בואי כלה" לאשתו של הקב"ה? ולא די למינים הללו שהם מייחסים אשה לבורא-עולם, הם גם כובשים אותה עמם בבית?


זאת ועוד אחרת! שימו לב, המהדרין בעבודה-הזרה הזו, מפנים את אחוריהם להיכל ה' ולמקום המקדש ופונים למערב לקבל את השבת בשעה שהם מקפצים ואומרים: "בואי כלה, בואי כלה" שבע פעמים! ושימו לב היטב לדברי הנביא יחזקאל בפרק ח (ו–יח), וכֹה דבר ה' אליו:


"וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם! הֲרֹאֶה אַתָּה מָה הֵם עֹשִׂים? תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח הֶחָצֵר וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר אֶחָד בַּקִּיר. וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם! חֲתָר נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד. וַיֹּאמֶר אֵלָי: בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה. וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב. וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה. וַיֹּאמֶר אֵלַי: הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ? כִּי אֹמְרִים אֵין יְיָ רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב יְיָ אֶת הָאָרֶץ! וַיֹּאמֶר אֵלָי: עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְיָ אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז.


וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם? עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה! וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית יְיָ הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל יְיָ בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יְיָ וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם? הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה, כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה [יונתן תרגם: "בַּהְתָּא", דהיינו ערווה ותועבה רמז למעשה זמרי] אֶל אַפָּם. וְגַם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם".


שימו לב עד כמה חמורה המינות עם הפניית האחוריים למקדש! וכך בדיוק עושים המהדרין בעבודה-זרה! הם מפנים את אחוריהם למזרח ולהיכל ה' ולבית קודש-הקדשים, כדי לקבל את השבת הדמיונית הזו שיצרו לעצמם! וכמו שבית-יהודה עבדו לשמש כך הם עובדים לשבת.


ועניין חמור זה נזכר גם במשנה סוכה (ה, ב), וכך אמרו חכמים שם: "הגיעו לשער היוצא למזרח, הפכו פניהם למערב [כלומר אל קודש הקדשים] ואמרו: אבותינו היו במקום הזה 'אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל יְיָ וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ', ואנו ליה עינינו", והוסיף שם רבנו: "קיצר בלשון, ונוסח אמירתם היה כך: אנו ליה משתחווים ועינינו ליה מייחלות".


מדוע הפכו את השבת לאלהות?


ובכן, המטרה המרכזית של המקובלים בהפיכת השבת לאלהות היא להפוך את שמירתה ליסוד הדת (בנוסף לעוררות ולהכשרת הזיות של זימות ותאוות), ואם תוסיפו ותתמהו ומה רע בהפיכת השבת ליסוד הדת? ובכן, רע מאד! מפני שמטרתם הייתה למחוק את כל שאר יסודות הדת! עלינו להבין, שמי שמבקש למחוק את יסודות הדת צריך לקבוע יסודות אחרים במקומם, אי-אפשר למחוק ולהשאיר את הדת ללא יסודות ועקרונות, שהרי מיד יטענו כנגדם מה הן השקפותיכם ומה הם יסודותיכם? אז מה עשו? החליטו שהשבת היא יסוד הדת ואין בלתה, וכדי לחזק את ההשקפה שהשבת היא יסוד הדת, הפכו אותה לאלהות לצד בורא-עולם.


אולם, היכן נזכר בכלל שהשבת היא יסוד הדת? ועם כל חשיבותה וכי היא נזכרה אפילו ברמז בשלושה-עשר יסודות הדת? וכי מחלל שבת בפרהסיה נקרא מין ואפיקורוס ומצוה לשנוא אותו ולהשמידו? התשובה על כל השאלות הללו היא לאו מוחלט! להיפך, רבנו מזרז אותנו במאמר קידוש השם לקרב את מחללי השבת בפרהסיה באהבה לדת משה, ממש לא כאל מינים!


והנה לפניכם דברי רבנו בסוף מאמר קידוש השם:


"וכן אין ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם, אלא לקרבם ולזרזם לעשיית המצוות, וכבר פירשו רבותינו ז"ל, שהפושע, אם פשע ברצונו [כלומר אפילו אם ביצע עבירות במזיד], כשיבוא לבית-הכנסת להתפלל מקבלים אותו, ואין נוהגים בו מנהג ביזיון, וסמכו על זה מדברי שלמה שאמר: 'לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב' [מש' ו, ל] – אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות".


אלא, השבת היא אמצעי, היא אמצעי להגעה ליסוד היסודות ועמוד החכמות היא ידיעת בורא-עולם, שהרי השבת נועדה לעורר אותנו להשקפה על חידוש העולם, וההשקפה על חידוש העולם נועדה לעורר אותנו להשקפה על מציאותו של הקב"ה ועל פעלו בעולם שסביבנו. אולם, המינים הפכו את היוצרות, הם הפכו את השבת מאמצעי למטרה, מתוך שאיפה ומטרה למחוק את המטרה, דהיינו את כל יסודות הדת המחשבתיים, שהרי מי שלומד היטב את יסודות הדת המחשבתיים, לעולם לא יוכל לקבל על עצמו את הזיות הקבלה הארורה! שהרי מכל פינה זועקת מינות, מכל פינה זועקת כפירה, מכל פינה זועקת הזיה אשר מנוגדת ליסודות הדת.


לפיכך, כדי להחדיר את הזיות הקבלה המאגית והזימתית, מן ההכרח היה למחוק את כל יסודות הדת המחשבתיים, אך כאמור, היה צורך הכרחי לייסד יסודות חדשים, קרובים ככל שאפשר ליסודות הדת המקוריים, ולכן הם בחרו בשבת להיות להם ליסוד. אך כדי להפכה ליסוד הדת ולציר שעליו התורה כולה כביכול סובבת, הם נאלצו לצייר אותה כישות אלהית, כדי להחריד את ההמונים שהיא-היא יסוד הדת, ואין יסודות אחרים בלתה. וגם בימינו אנו מוצאים את אותה השקפה בדיוק, בסלוגן המפורסם: "השבת היא הלב של העם היהודי".


והלב של העם היהודי הוא ה' יתעלה ויתרומם, וידיעתו והשגתו היא מטרת האדם, וכל מי שמוחק את היסוד האמיתי הזה והוא ידיעת ה' יתעלה או את שאר יסודות הדת המחשבתיים, הוא בגדר מין ואפיקורוס שמורידין ולא מעלין ומצוה לשנוא אותו ולהשמידו, כל-שכן כאשר הוא מחדיר במקום יסודות הדת הטהורים את העבודה והרוממות לאלהים אחרים נקביים, וכֹה דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת אשר מובאים בהקדמתו המפורסמת לפרק חלק:


"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות [ואפילו מבלי להחדיר את העבודה-הזרה] הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


ומי שמתעה את העם אחר כל ההבלים הללו דינו חמור מאד, וכפסק רבנו בסנהדרין (יא, ו):


"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים [וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דב' יג, יח)]".


מי בכלל התיר להם לדמות את הקב"ה?


עד עתה לא נגעתי בנקודה מרכזית מאד, והיא: בפיוט הזה מתארים את הקב"ה כבעל ואת השבת כאשתו, ומי בכלל התיר להם לדמות את ה' בדימויים הללו? מי התיר להם להשתמש במשלים כאלה? האם מותר להם לקחת דימויים משיר השירים שנאמר עליו שהוא קודש קודשים, לעוות אותם בהפיכת השבת לאשת-איש (במקום כנסת ישראל), ולזמר בהם בקלות-דעת בפי כל המוני הטמבלים בבתי-הכנסיות? וכי מותר לחבר פיוטים משיר-השירים?


והנה לפניכם דברי רבנו בעניין ייחוס תארי רוממות לבורא – לא בעניין ייחוס תארי הגשמה מפורשים ובוטים, אשר לא רק שאין בהם רוממות – יש בהם חרפה ומגרעת, כאילו הקב"ה הוא אלוה זכר מקביל לאלוה נקבי, והאלוה הנקבי הוא עטרת תפארתו! כלומר, דברי רבנו החריפים לקמן, נאמרו בעניין ייחוס תארי רוממות, כגון האל הגדול הגיבור והנורא, ועל אלה רבנו אומר את הדברים החריפים לקמן – מה יהיה אפוא דינם של תארים גופניים מפורשים? המתארים את ה' יתרומם ויתעלה כמי שמנהל מער