לכבד מלמדיהָ ויודעיהָ

בכרוז להלכות תלמוד תורה פוסק רבנו כך:


"הלכות תלמוד תורה, יש בכללן שתי מצוות עשה: [א] ראשונה ללמוד תורה; [ב] שנייה לכבד מלמדיה ויודעיה. ובאור שתי מצוות אלו בפרקים אלו".


במאמר זה נחל ללמוד את הפרק השישי בהלכות תלמוד תורה, ובו רבנו עוסק במצות עשה השנייה שנזכרה בכרוז לעיל, דהיינו המצוה לכבד את מלמדי התורה ויודעיהָ. טרם שנמשיך, נעיר על הכפילות: "מלמדי התורה ויודעיהָ", ונראים הדברים ש"מלמדי התורה" הם החכמים, ו"יודעיה" הם תלמידי החכמים אשר טרם הגיעו לדרגת חכמים אשר מלמדים לרבים. וכפי שנראה לקמן, יש מצות עשה מן התורה, לכבד גם את החכמים וגם את תלמידי החכמים.


נעבור עתה לעיין בדברי רבנו בספר המצוות בביאור מצוה זו, וכֹה דבריו:


"והמצוה התשע ומאתיים, הציווי שנצטווינו לכבד את החכמים ולעמוד מפניהם כדי להדרם, והוא אמרוֹ יתעלה: 'מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן' [ויק' יט, לב]. ולשון ספרא: 'תָּקוּם וְהָדַרְתָּ' – קימה שיש בה הידור [כלומר, לא קימה מאולצת שמשדרת לֵאות וטורח, ולא קימה מתוך היסח הדעת, אלא עמידה של הידור]. וכבר נתבארו דיני מצוה זו בפרק הראשון דקידושין".


טרם שנעבור לעיין בהלכה, ראוי להעיר, כי מעטים מאד מקרב הנחשבים לחכמים ראויים לכבוד, והמעטים הבודדים אשר ראויים לכבוד ממילא מוחלים על כבודם... ומדוע? מפני שרוב ואולי אף כל הנחשבים בימינו לחכמים ולתלמידי חכמים, או שהם בעצמם הופכים תורת חיים לקורדום חוצבים כמו ערוסי וקאפח, או שהם מחזקים את ידי החוצבים, ולעתים אף מעריצים אותם, כך שגם אותם אסור לכבד מפני שהם מחזקים את ידיהם של מחללי-שם-שמים.


כל זה במקרה הטוב, דהיינו במקרה שמדובר בדרדעים ודומיהם אשר עוד מכירים בדרך האמת למחצה לשליש או לרביע. ברם, במקרה הפחות טוב, כאשר מדובר במינים ובצאצאיהם, לובשי השחורים וגלימות הכומרים, אלה אסור באיסור חמור לכבדם, מפני שמדובר בהוזי הזיות אשר עיוותו והשחירו את דת האמת, והפכו אותה לדת פרו-נוצרית נחותה וחשוכה. ולא רק שאסור לכבדם, אלא שמצוה גדולה ורבה לזלזלם ולבזותם, מכוח החובה לבער טומאת עבודה-זרה.


ושימו לב לדברי הנביא מלאכי (ב, ח–ט) אשר הינם תוכחה לדורות למינים ולצאצאיהם: "וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה".


מהי הסיבה אפוא שהחרדים כל-כך נבזים שפלים שנואים ומתועבים? ואחזור על דברי הנביא מלאכי הפעם תוך התמקדות בתשובה: "וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת [...] כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה".


לאחר דברי ההקדמה ההכרחיים לדעתי נעבור לעיין בהלכות תלמוד תורה (ו, א):


"כל תלמיד חכמים מצוה להדרו ואף-על-פי שאינו רבו [דהיינו אף-על-פי שאינו רבו המובהק], שנאמר: 'מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן' [ויק' יט, לב] – זה שקנה חכמה. ומאמתי חייבין לעמוד מפני החכם? משיקרב ממנו בארבע אמות [=כשני מטר] עד שיעבור מפניו".