top of page

כתובת קעקע – מזכרת עוון

נשאלתי כך: האם עבודה-זרה צריכה כוונה? לדוגמה, אדם משתחווה לפסל אך במחשבתו הפסל אינו כלום, האם הוא עובר על איסור? אם לא, אז יוצא שצריך להתכוון לעבודה-זרה. שאלתי היא לגבי עשיית קעקוע, נאמר בתורה שלא ללכת בחוקות הגויים, והרמב"ם מסביר שבכלל איסור זה הוא "שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה-זרה" (רשימת המצוות שבראש משנה תורה), "אין הולכין בחקות הגויים ולא מתדמין להן" (הלכות עבודה-זרה ראש פרק יא) וכו'.


ואני שואל, אני רוצה לעשות קעקוע מזערי, משהו קטן בשבילי למזכרת, לא בולט לעין-אדם, ואין במחשבתי להיות כמו הגויים, אדרבה, ההיפך הגמור מהם, וחס ושלום איני קרוב לעבודה-זרה במחשבה, בדיבור או במעשה. האם איסור עשיית קעקוע הוא גזירת הכתוב? או שמא אם איני מעוניין להידמות לגויים ורחוק מהעבודה-זרה שלהם אז אין בכלל בעיה? תודה מראש.


תשובה: שלום וברכה,


א) אסור לעבוד עבודה-זרה גם כאשר אין כוונה לעבדהּ, לדוגמה אסור להשתחוות כנגד עבודה-זרה גם כשמטרתו להרים דבר-מה שנפל מידו, וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ג, יג):


"ישב [=נתקע] לו קוץ ברגלו בפני עבודה-זרה – לא ישוח ויטלנו, מפני שנראה כמשתחווה לה. נתפזרו לו מעות בפניה – לא ישוח וייטלם, מפני שנראה כמשתחווה לה, אלא יישב ואחר כך ייטול. פרצופות המקלחות מים בפני עבודה-זרה – לא יניח פיו על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לעבודה-זרה".


ב) נאסר בתורה לעשות כתובת קעקע, בין לעבודה-זרה בין לסתם מזכרת או נוי, בין גלויה בין נסתרת. כמו כן, עשיית קעקועים היא הליכה בחוקות הגויים, לא דרכו של עם ה'. כלומר, יש בזה איסור כפול למיטב הבנתי, גם עצם האיסור של שריטה בגוף ומילוי השריטה בצבע, וגם עצם ההיתדמות לגויים, שהרי קעקוע ציורים באופן הזה על הגוף הוא ממנהגי הגויים. קצרו של דבר, הליכה בחוקות הגויים ועשיית כתובת קעקע כל אחת מהן היא לאו בפני עצמו.


וכֹה דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה (יב, יג–יד):


[יג] "'וּכְתֹבֶת קַעֲקַע [לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְיָ]' האמורה בתורה [ויק' יט, כח], הוא שישרוט על בשרו וימלא מקום השריטה כוחל או דיו או שאר צבעונין הרושמין – וזה היה מנהג הגויים הרושמין עצמן לעבודה-זרה שלהן, כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה. ומעת שירשום באחד מדברים הרושמין אחר שישרוט, באי-זה מקום מן הגוף, בין איש בין אישה – לוקה". [יד] כתב [כלומר שרט על בשרו] ולא רשם בצבע, או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה – פטור [ואסור מדרבנן] עד שיכתוב [=שישרוט] ויקעקע [=ימלא השריטה בצבע], שנאמר: 'וּכְתֹבֶת קַעֲקַע'. במה דברים אמורים? בכותב, אבל זה שכתבו בבשרו וקעקעו בו – אינו חייב [ארבעים מלקות] אלא-אם-כן סייע, כדי שיעשה מעשה [והטורח להגיע למקעקע והמגיש לו גופו נחשב כמסייע], אבל אם לא עשה כלום – אינו לוקה [אך עובר על איסור תורה]".


וכֹה דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, א–ב):


[א] "אין הולכין בחוקות הגויים ולא מידמין להם – לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן, שנאמר: 'וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי', ונאמר: 'וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ' [ויק' כ, כג; יח, ג], ונאמר: 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם' [דב' יב, ל] – הכל בעניין אחד הוא מזהיר: שלא יִדַּמֶּה להם. אלא יהיה הישראלי מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהם במדעו [ידיעת מציאות ה' וייחודו ואהבתו] ובדעותיו [מידותיו ואורחות חייו], וכן הוא אומר: 'וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים' [ויק' כ, כו]". [ב] "לא ילבש במלבוש המיוחד להן, ולא יגדל ציצית כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השיער באמצע כמו שהן עושין וזה הוא הנקרא 'בלורית', ולא יגלח השיער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שהן עושין. לא יבנה מקומות כבניין היכלות של עבודה-זרה כדי שייכנסו בהן רבים כמו שהן עושין, וכל העושה אחת מאלו – לוקה".


ג) לטובתך, הנח לזה, לא רק מצד התורה, גם מצד השכל הישר, שהרי אם מחר או בעוד כמה שנים תמאס בקעקוע, וכפי שקורה אצל רבים, תתחרט על-כך והדבר יהיה לך לזרא ולעוגמת נפש, והמזכרת היחידה שתישאר לך מן הקעקוע היא מזכרת עוון: "מַזְכֶּרֶת עָוֹן" (במ' ה, טו).


ד) הנני מציע לך לעשות לך מזכרת בדבר אחר, בדבר של קדושה, לדוגמה, לרכוש ספר-קודש שימושי, כגון ספר של שניים מקרא ואחד תרגום, ולכתוב בו בראשו מזכרת מדוע רכשתו. כמו כן, אתה יכול לקנות בית מזוזה נאה וייחודי, ולקבעו במזוזת ביתך, ובכל עת שתיכנס ותצא מביתך הוא יזכירך. אתה גם יכול לרכוש מגילה נאה לפורים או אפילו תמונת אמנות, וכיו"ב.


ולסיום, הואיל והנך אדם נבון אשר עליו נאמר "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (מש' ט, ח), אבקש לצרף את דברי רבנו בסוף ספר-המצוות בעניין הסיבה שה' יתעלה הסתיר את טעמי המצוות:


"וכבר ביאר ה' יתעלה בכתוב טעם מצוות אלו, כלומר 'לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים... וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים... וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד' [דב' יז, טז–יז], ולפי שנודע טעמן מצאו דרך אליהן לבטלן כפי שכבר נתפרסם בעניין שלמה ע"ה [סנהדרין כא ע"ב], על-אף גודל מעלתו במדע ובחכמה ושהוא 'יְדִידְיָהּ' [ש"ב יב, כה]. אמרו שיש בזה [=בכשלונו של שלמה] הערה [=מוסר השכל] לבני האדם, שאילו הודיעום טעמי כל המצוות היו מוצאים דרך אליהן לביטולן, לפי שאם זה השלם הגדול כבר טעה בזה, וחשב שלא יהא מעשה זה [ריבוי הסוסים והנשים והכסף והזהב] סיבה לעבירה זו בהכרח [לשוב למצרים ולסטות אחרי אלהים אחרים] – כל-שכן דעת ההמון החלושה, היאך היו מזלזלין בהן, ויאמרו: 'לא אסר כך או ציווה כך אלא בגלל כך, אנו ניזהר בדבר אשר בגללו ניתנה מצוה זו ולא נקפיד עליה' [לא נקיים את המצוה, ורק ניזהר ממה שהיא מרחיקה ממנו], והיו בטלים כל סדרי התורה, לפיכך העלים ה' יתעלה טעמיהן, ואין בהן אף אחת שאין לה טעם וסיבה, אלא שרוב אותם הסיבות והטעמים לא ישיגום דעות ההמונים ולא יבינום, והם כולם [=הטעמים] כמו שאמר הנביא: 'פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב' [תה' יט, ט]".


הנה למדת אפוא, שטעמי מצוותיו הנצחיות של ה' יתעלה אינם תנאי לקיום המצוות ולא פתח לביטול המצוות חלילה – אלא המצוות במקומן עומדות לעולם. "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח" (מש' ט, ט). "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (מש' ד, ב).


כתובת קעקע – מזכרת עוון
.pdf
הורידו את PDF • 130KB

125 צפיות3 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

3 comentários


יישר כוח מרי אדיר

שאלה ברשותך:

האם עשיית קעקוע בימינו היא לאו הניתק לעשה? הרי אפשר לכאורה להעלים הקעקוע באמצעים שונים לייזר?

Curtir
Respondendo a

תודה רבה מרי אדיר

Curtir
bottom of page